ובשנים עשר חודש הוא חודש אדר. הוא דבק בעניינו לאמרו נקהלו היהודים בעריהם ויהיה עניין הפסוק כן ובשנים עשר חדש שהוא חודש אדר בשלשה עשר יום בו שהגיע דבר המלך ודתו להעשות שהוא היום ששברו אויבי היהודים לשלוט בהם והיה ההפך כי הגזרה היתה שישלטו היהודים המה בשנאיהם:

נקהלו אז היהודים בעריהם בכל מדינות המלך אחשורוש לשלוח יד במבקשי רעתם. ופי' שברו חשבו והוא פועל נגזר מן שברו על יי אלהיו. עיני כל אליך ישברו:

ונהפוך מקור מבניין נפעל על דרך ונשלוח ספרים ונחתום בטבעת המלך. ור' אברהם כתב שהוא שם התואר מבניין נפעל:

ואיש לא עמד לפניהם. ר"ל לא החזיק מעמד איש כנגדם לערער על מצות המלך:

מנשאים את היהודים. ר"ל מנשאי' מעלת היהודים:

כי גדול מרדכי בבית המלך. ר"ל כי היה מרדכי בחזקת גדול המעלה בבית המלך:

ושמעו הולך. ר"ל ושמע מעלתו וגדולתו הולך בכל המדינות:

הולך וגדול. מקור מהבניין הקל והנה הוא כשם התואר:

מכת חרב והרג. בעבור שמכת חרב היא לפעמי' שלא במקום הרג לפיכך פירש ואמ' מכת חרב והרג:

ואבדן. שם האיבוד:

ויעשו בשנאיהם כרצונם. הכנוי במלת כרצונם שב אל היהודים. ואם הוא שב אל שונאיהם ר"ל כי עשו היהודים בשונאיהם כפי מה שהיה רצונם לעשות בישראל:

הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש. ר"ל הרגו היהודים הרוג ואבד בשונאיהם. ומלת ואבד שם הפועל מהבניין הכבד הדגוש כמו לא ידעתי דבר:

ואת פרשנדתא ואת דלפון ואת וגומ' שהם עשרת בני המן בן המדתא שהיה צורר היהודי' הרגו אותם:

ובבזה לא שלחו את ידם. אע"פ שהספרים שנכתבו בשם המלך ונחתמו בטבעתו היו אומ' ושללם לבוז לא רצו לשלוח ידם בביזה וזאת היתה חכמה נפלאה מהם כי אז התברר אצל הכל שכל מה שעשו מהריגת שונאיהם בדין עשו כי האנשים שיהרגו אחרים לקחת ממונם הם רעים בתכלי' הרוע נחשבים לגנבים ולסטי' ומי שהורג אחר ואינו שולח ידו בבזה מורה כי סבל מן ההרוג עול גדול. גם זאת עיצה טובה שתהיה הבזה לאוצרות המלך לרצותו. ומלת ובבזה שם מפעלי הכפל על משקל רנה:

בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד ר"ל בשושן הבירה שהיא עיר אחת לבדה הרגו היהודים הרוג ואבד חמש מאות איש ואת עשרת בני המן הרגו גם כן על סכום הת"ק:

בשאר מדינות המלך שהם שבע ועשרים ומאה מדינה כמה רבוי מעם באו להרוג. ועל כל זה מה שאלתך וינתן לך. כלומ' מה דבר עניין שאילתך וינתן לך:

ינתן גם מחר ליהודים. אמרה ינתן גם מחר בעבור שאולי הרגישה כי נשארו מאויביה' בשושן שלא נהרגו ולפיכך בקשה מהמלך ואמרה ינתן גם מחר רשות ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום או יאמ' יהיה היום של מחר נתון ליהודים לעשות בו כדת מה שיעשו היום ואת עשרת בני המן שנהרגו יהיה רשות בידם לתלותם על העץ:

ויאמר המלך להעשות כן. כלומ' גזר שיהיה רשות בידם לעשו' כן:

ותנתן דת בשושן. כלומ' נפסק הדת שיעשה כן בשושן בלבד. והתחילו לתלות בני המן שנהרגו ואחרי כן נקהלו היהודים. והוא אמרו [ויקהלו היהודים וגו']:

ושאר היהודים אשר במדי' המלך עד עתה לא הזכיר רק מה שעשו היהודים בשושן הבירה שהרגו ביום י"ג באדר חמש מאות איש ועשרת בני המן. וביום י"ד באדר הרגו שלש מאות איש ותלו בני המן ההרוגים. ועתה בא לזכור מה שעשו שאר היהודים אשר במדינות המלך. ואמ' כי שאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו הקהל ועמוד על נפשם. ונוח מאויביהם והרוג בשונאי' חמשה ושבעים אלף וטעם נקהלו שהיו מפוזרים במסלות:

ועמוד ונוח והרוג שמות הפעלי' הזכיר בפסוק הזה שלשה עניינים והוא שאמ' כי שאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמדו על נפשם והוא מה שיפרש אחר זה והרוג בשונא' והוא עניין אחר. ועוד שנחו מאויביהם ועשו שמחה ויום טוב אחר הריגת שונאיהם והוא מה שיזכיר אחר זה ונוח בארבעה עשר בו והוא עניין שני. אחר כן הזכיר כי מספר האויבים שנהרגו בכל שאר מדינות המלך היו חמשה ושבעים אלף והוא עניין שלישי. ומתי היה הרגו אויביהם ביום שלשה עשר לחודש אדר. ומתי היה ונוח מאויביהם ונוח בארבעה עשר בו. ועשה אותו יום משתה ושמחה:

ומלת ונוח מקור מהפעלים השניים מהבניין הקל. זהו עניין היהודי' אשר בשאר המדינות:

אמנם היהודים אשר בשושן נקהלו בשלושה עשר בו ובארבעה עשר בו ועמדו על נפשם והרגו בשונאיהם ונוח בחמשה עשר בו ועשה אותו יום משתה ושמחה:

על כן היהודים הפרזים. ר"ל היהודים אשר בשושן בעבור שעמדו על נפשם י"ג וי"ד באדר ונחו בט"ו באדר עושים יום טוב ומשתה ביום ט"ו באדר אמנם היהודים הפרזים. ר"ל היושבים בערי הפרזות והם אותם אשר בשאר מדינות המלך שלא עמדו על נפשם להרוג בשונאי' רק י"ג באדר בלבד עושים יום ארבעה עשר משתה ויום טוב כי הוא היה יום מנוחתם:

הפרזים היושבים בערי הפרזות הוא מן פרזות תשב ירושלים והם ערי המישור שאין להם לא מבצר ולא חומה. ואמרו היהודים הפרזים הוא מייחס אותם אל שכונת אלה הערים ואמרו היושבים בערי הפרזות הוא פי' הפרזים:

ומשלוח מנות שם ועניינו שלוח מנות. ור' אברהם כתב ומשלוח שם התואר מהבניין הכבד הנוסף בעבור תוספת המ"ם ומצאנו הנני משליח ופירוש מנות חלקי' כמו מנה אחת אפים:

ויכתוב מרדכי את הדברים האלה ר"ל שכתב על ספר כל המאורע וזה הדבר כתב מרדכי לבדו לא מצד אסתר:

לקיים עליהם להיות עושים את יום ארבעה עשר לחודש אדר ואת יום חמשה עשר בו לשנה הבאה וכן בכל שנה ושנה. זה הפסוק דבק עם אמרו אחר זה לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. והפסיק ביניהם. כימים אשר נחו בהם היהודים מאויביהם והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב. ואמרו להיות עושים את יום ארבעה עשר לחדש אדר ואת יום חמשה עשר בו אין המכוון מהמאמ' שכל היהודים יעשו יום י"ד ויום ט"ו באדר משתה ושמחה רק כונת המאמ' הוא שבין כל היהודים יעשו יום י"ד וט"ו באדר ימי משתה ושמחה על התנאי שהזכיר למעלה והוא שקצתם והם בני שושן יעשו יום ט"ו באדר שהוא היה יום מנוחתם ובני שאר מדינות המלך יעשו יום י"ד באדר כי הוא היה יום מנוחתם. ולפי' אמ' כי כלל היהודים אשר בני שושן מכללם יעשו בין כולם יום י"ד ויום ט"ו באדר יום משתה ושמחה:

כימים אשר נחו בהם היהודים מאויביהם כלומ' שיעשו יום י"ד וט"ו ימי משתה ושמחה בכל שנה ושנה כפי הימים שנחו בהם היהודים מאויביהם. ואפשר שאמרו כימים אשר נחו בהם היהודים מאויביהם הוא פי' להיות עושים את יום ארבעה עשר לחודש אדר ואת יום חמשה עשר בו. כלומ' לא תחשוב שבני שושן ובני שאר המדינות יעשו בשוה ימי משתה ושמחה יום י"ד וט"ו לא כי רק כל אחד יעש' כפי הימים שנחו בהם היהודי' מאויביהם בני שושן שנחו ביום ט"ו באדר יעשו יום ט"ו ובני שאר המדינות שנחו יום י"ד יעשו יום י"ד כל אחד יעש' כפי הימים שנחו בהם. ור' אברהם כתב כימים אשר נחו בהם היהודים בעבור שחשבון שנותינו ישוב בסוף המחזור כשנת החמה רק חדשינו הם אחר הלבנה והנה פי' כימים שיהיו הימים קרובים באורך לימים הראשונים שהיו בהם הפורים וזה יתכן לנו בתוספת אדר שני על כן הוצרך הכתו' לומ' והחודש אשר נהפך להם ולעולם יהיה בחודש הסמוך לניסן בשנה פשוטה או מעוברת:

ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. מלת ומשלוח משרתת במקום שנים ור"ל ומשלוח מתנות לאביונים. או ר"ל ומשלוח מנות איש לרעהו ותת מתנות לאביונים:

וקבל היהודים את אשר החלו לעשות ר"ל וקבל קהל או עם היהודים או וקבל כל אחד מהיהודים עליו לעשות כל ימי עולם את אשר התחילו לעשות ואת אשר כתב מרדכי אליהם. והוא לעשות י"ד וט"ו ימי משתה ושמחה. ובא על דרך בנות צעדה עלי שור. ומלת וקבל לשון ארמי' והטעם שקבלו את אשר עשו בתחלה כי עשו בשנה הבאה פורים ואת אשר כתב מרדכי לעשות כן בכל שנה ושנה:

כי המן בן המדתא. וגומ'. להומם ולאבדם ולכן דין הוא שיעשו הימי' ההם ימי משתה ושמחה בכל שנה ושנה. כי לולא זאת התשועה נמחה שמם ושם זרעם ויזכרו אותה בכל שנה להודות לשם אשר לו נתכנו עלילות:

להומם מקור מהבניין הקל מפעלי הכפל ומשפטו להממם. על משקל לזכרם לשמרם ונבלע אות הכפל בדגש:

ובבואה לפני המלך אמ' עם הספר ישוב מחשבתו הרעה אשר חשב על היהודים על ראשו. הכנוי במלת ובבואה שב אל אסתר ואם לא נזכרה ואמ' כי בעת שבאה אסתר לפני המלך. ותפול לפני רגליו ותבך ותתחנן לו להעביר את רעת המן האגגי ואמרה יכתב להשיב את הספרים מחשבת המן בן המדתא האגגי אמר המלך המן השתדל להשמיד אתכם בשליחת ספרים ועם הספר ישוב מחשבתו הרעה על ראשו כלומ' בשליחת ספרים שניים ישוב חמסו בראשו ועל קדקדו חמסו ירד. או יאמ' שיכתֵב על ספר ויעשה דת מזה שישוב מחשבתו הרעה על ראשו. ואמרו ישוב מחשבתו. ר"ל ישוב דבר מחשבתו או עניין מחשבתו או עונש מחשבתו וכיוצא בהן ורשעו גרם לעצמו שתלו אותו ואת בניו על העץ. והם דברי אחשורוש. או יהיה אמרו ותלו אותו ואת בניו על העץ תשלום דברי הספר שאמ' כי המן בן המדתא האגגי עשה כך וכך וגרם שבאה המלכה לפני המלך והשיבה טוב ולבסוף תלו אותו ואת בניו על העץ. או יהיה אמרו. אמ' עם הספר כלומ' ובבוא אסתר לפני המלך נשבע המלך על הספר כי ישוב מחשבתו אשר חשב על היהודים על ראשו ונתגלגלו הדברים שתלו אותו ואת בניו על העץ:

על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור. ולולי שהביא ההכרח להיות שני ימים. והם יום י"ד וט"ו היה נקרא פור על שם הפור. ונקרא פורים בלשון רבי' להיותו שני ימים:

ומלת אגרת היא מגזרת אגרא בקציר מאכלה והטעם מחברת המלים:

ואפשר שאמ' ומה שראו בעבור מה שראו מן הפלאים ומה הגיע אליהם באמצעות האזנים. ואפשר שראו ומה ראו על ככה. ר"ל על כל דברי האגרת הזאת ומה שראו בעיניהם נקמה בשונאיהם על זה ומה שהגיע להם משמחה ולאיובי' מצער. קיימו וקבלו היהודים בעבורם ובעבור זרעם ובעבור כל הנלוים עליהם ר"ל הגרים המתחברים עמהם:

ולא יעבר ר"ל ולא תהיה כמצוה עוברת רק מצוה עולמית. או יאמ' ולא יהיה רשאי יהודי לעברו:

את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם. ר"ל ככתבם והם י"ד וט"ו לחודש ובזמנם שיהיו בחודש אדר ממש. ויהיו כן בכל שנה ושנה פשוטה או מעוברת שתהיה. ויש מפרשים ככתבם שתקרא המגילה:

והימים האלה נזכרים ונעשים. ר"ל יהיו נזכרים ונעשים כלומ' נזכרי' בקריאת המעשה איך היה ונעשי' שיעשום האנשים ימי משתה ושמחה:

בכל דור ודור משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר ר"ל לעשות כן לכל המשפחות ולכל המדינות שלא יחשוב אדם כי איננו חייב מי שהוא במקום שלא היה שם יהודי בימי הנסים או במדינה חדשה:

לא יעברו מתוך היהודים ר"ל לא ישכחו ולא יחשבום כמצוה עוברת:

וזכרם לא יסוף מזרעם. ר"ל וזיכר ימי הפורים לא יכלה ולא ישבות מזרעם. כמו יחדיו יסופו והם מהשניים. כי תמצא בעולמי הלמ"ד:

ותכתוב אסתר המלכה בת אביחיל ומרדכי היהודי את כל תוקף. ר"ל חוזק. ר"ל שאסתר ומרדכי כתבו בעניין חמור בכל עוז לקיים את אגרת הפורים הזאת השנית. אמ' השנית בעבור שבתחילה שלח מרדכי ספרים אל היהודים לעשות ימי הפורים האלה בזמניהם בכל שנה ושנה ולא קבלו ממנו היהודי' לעשות זה והוא אמרו למעלה ויכתו' מרדכי את הדברים האלה וישלח ספרים אל כל היהודים אשר בכל מדינות המלך אחשורוש הקרובי' והרחוקים לקיים עליהם להיות עושים את יום ארבעה עשר וגו' ויש להאמין כי לא קבלו ממנו היהודים אחרי שהוצרך הכתוב לומ' ותכתוב אסתר המלכה ומרד' היהודי את כל תוקף שר"ל כי בראות המלכה שלא קבלו היהודים לעשו' הדבר בצווי מרדכי כתבה היא וכתב גם כן מרדכי ושלחו ספרי' לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם. או קבלוה עליהם בתחילה ואחר כן נטשוה על כן הוצרך מרדכי שתכתוב אסתר בעבור היותה מלכה:

וישלח ספרים אל כל היהודים וגו' דברי שלום ואמת. ר"ל ששלח להם דברי שלום ובקש מהם אמת כלומ' שיעשו קיום חזק לקיים את ימי הפורים האלה בזמניהם והם ימי י"ד וט"ו לכל אחד כפי יום מנוחתו. ויש מפרשים דברי שלום שלא יפחדו בעבור שעזבו מצות פורים. וטעם אמת שהם חייבים לשמור הפורים כאשר קבלו על נפשם והעד על זה הפי' שהוא אמת הוא ומאמ' אסתר קיים כי לא נתקיים על ידי מרדכי לבדו עד שכתבה אסתר:

כאשר קיים עליהם מרד' היהודי ואסתר המלכה ר"ל כמו שהכריחום מרדכי ואסתר לקיימם וכאשר קיימו על נפשם בחייהם ובעבור זרעם אחריהם את דברי הצומות והוא לצום בכל שנה הצומות שעשו אז ולזעוק אל יי' כאשר צעקו אז. לא שיעשום בניסן כאשר עשום אז רק שיעשו' סמוך לפורים. ור' אברהם פירש דברי הצומות הם הנזכרים בספר זכריה שהם בתמוז ואב ותשרי וטבת והטעם כי קיימו היהודים על נפשם לשמוח בימי הפורים כאשר קימו על נפשם ועל זרעם להתענות בימי אבלם כאשר הובקעה העיר ונשרף הבית כי הנביא לא צום שיתענו ואנחנו חייבים שלא נשיג גבול ראשונים. וטעם וזעקתם להתפלל ולזעוק אל השם בימי התענית:

ומאמ' אסתר קים וגו'. אומר הכתו' כי אע"פ שמרדכי היה גדול והכריח היהודים לעשות את ימי הפורים מכל מקום מאמר אסתר היה העקר בקיום עניין הפורים ושנכתב על ספר לעמוד לדורות כי לולא היא שהתאצמה על זה לא נתקיים הפורים ולא נכתב על ספר:

ומלת האלה באמרו את ימי הפורים האל' שבה אל דברי לא אל הפורים:

ואמרו בַּספר בפתחות הבי"ת הוא הידוע בימיהם. ואבד הספר כאשר לא מצאנו מדרש עדו וספרי שלמה וספרי דברי הימים למלכי ישראל וספר מלחמות יי' וספר הישר: