יהודי ונוצרי היו מהלכים בדרך לבדם ותעו במדבר בישימון דרך והיו בצרה גדולה ונדרו שניהם אם והיו נצולים מן הצרה ויגיעו לשלום שיכרתו ביניהם ברית זע"ז כל ימיהם כמו אחים וגם והיו שוים בדת אחד כך נדרו בסתם, ואח"כ ניצולו ונתוועדו יחד וכרתו ברית אהבה זע"ז בשטר בכמה תנאים שעשו ביניהם לחזק אהבתם, וכאשר באו לקיים נדר השוואת הדת, היהודי אומר להנוצרי כונתי היתה שאתה תהיה יהודי כמוני, והנוצרי אומר כונתי היתה להיפך, ומאחר שלא פירשו דבר זה אלא נדרו בסתם לא ידעו פשר הדבר, ויבחרו שניהם בחכם אחד שיציעו הענין לפניו, וכאשר יכריע בדברי טעם כן ועשו, וכן היה החכם ההוא הכריע ביניהם בטוב טעם ודעת. תאמר מה הכריע, ומה טעם להכרעתו: