אהב מוסר אהב דעת ושונא תוכחת בער, בזה הפסוק זכר לך מאיזה צד יבוא כל אחד מן הכתות לפי המורגל ברוב בני אדם כפי מדותיהם והכנותיהם הטבעיות, ואמר אוהב מוסר וכו' כי בעל המוסר והמקבל אותו בטבעו מקטנותו ומנערותו יורה עליו שהוא עתיד להיות בעל דעת ואוהב אותו וההפך כי השונא למותר הוא בער וכסיל וסופו יהיה להיות חוטא.

טוב יפיק רצון מה׳ ואיש מזמות ירשיע. האדם הטוב מושגח ומרוצה מהבורא ובעל המזמות והתחבולות ענינו חזק בהתחברו עם הבריות ומגבר עליהם ברוב ידיעתו וטענותיו, ויהיה הפך האיש הטוב שהוא סומך על הבורא במה שחננו בזה העולם ולא ישים עצמו לנצח בטענותיו.

לא יכון אדם ברשע ושיש צדיקים בל ימוט. זה הפסוק נפרש כפשוטו.

אשת חיל עטרת בעלה וכרקב בעצמותיו מבישה. החומר הטוב אשר תשלוט בו הנפש לכל חפצה ורצונה ובכל זמן היא עטרת בעלה והפך זה יהיה כשהענין יהיה הפוך זה.

[ה-ט] מחשבות צדיקים משפט החבלות רשעים מרמה. דברי רשעים ארב דם ופי ישרים יצילם. הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד. לפי שכלו יהלל איש ונעוה לב יהיה לבוז. טוב נקלה ועבד לו ממתכבד וחסר לחם. כי האדם שהוא בעל דעת אע״פ שיהיה נבזה בין האנשים מצד המשפחה והיחס כל זמן שהוא מתעסק בריוח עד שיהיה לו עבד אומר שהוא יותר טוב מאדם אמר שיחיה מיוחס ובן טובים ויהיה בעל שררה ולא ירצה לטרוח ואוכל מה שירש מאבותיו ומתוך זה יהיה בא לידי עניות.

יודע צדיק נפש בהמתו ורחמי רשעים אכזרי. הדבר שהרשע חושב אותו רחמנות הוא אכזרי לפי רחמי הצדיק.

[יא-יב] עבד אדמתו ישבע לחם ומרדף ריקים חקר לב. חמד רשע מצוד רעים ושרש צדיקים יתן. משפטו לומר יתן פריו, ובא כמוהו ויאבד את לב מתנה אשר משפטו את לב מקבל מתנה.

[יג-יד] בפשע שפתים מוקש רע ויצא מצרה צדיק. מפרי איש ישבע טוב וגמול ידי אדם ישיב לו. היה לו לומר מפרי פי איש ישבע האיש מטוב, וגמול ידי אדם ישיב לו הגומל.

[טו-טז] דרך אויל ישר בעיניו ושמע לעצה חכם. אויל ביום יודע כעסו וכסה קלון ערום. האויל אין לו חכמה שיהיה סובל כעסו וצועק עד שישמעו אותו שכניו, אבל הערום הוא קבלן אינו מראה את כעסו אבל הוא מכסה אותו ע״כ נקרא ערום, ואפשר ביום ממש כלומר שהאזיל אין לו יכולת שיאריך כעסו אפילו עד הלילה כמו שעושים רוב בני אדם שכועסים בלילה בביתם כדי שלא ישמעו אותם בני אדם העוברים ושבים.

[יז-יח] יפיח אמונה יגיד צדק וכו׳. יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא. שבח בזה מעלת השתיקה מכל מה שאינו מוכרח עליו לדברו ושוה לשון הרע למדקרות חרב שהוא דרך לאדם להנצל מהם אם הוא מוכה כי הדקירה אין לו רפואה לעולם.

שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר. אפשר שהאלף נוספת ואפשר שי״ל כשיעור זמן שירגיע האדם מטרחו יהיה בעל השקרים נכרת מן העולם.

[כ-כא] מרמה בלב חרשי רע וליועצי שלום שמחה. לא יאנה לצדיק כל און ורשעים מלאו רע, לא יעלה על לב הצדיק לעשות שום און ולא יראה לעצמו טעם או סבה להכניס עצמו בשום דבר שיהיה בו עולה.

[כב-כג] תועבת ה׳ שפתי שקר ועשה אמונה רצונו. אדם ערום כסה דעת ולב כסילים יקרא אולת. נראה לי שהוא חסר הכנוי ומשפטו לומר כן אדם ערום כוסה דעתו כלומר שאינו מגלה אותו לאחרים עד שיעלה בידו מה שהוא רוצה לעשות ויבואו עניניו לידי גמר וזאת היא ערמתו וחכמתו, אבל הכסיל לעולם מודיע אולתו לבני אדם בגלותו דעתו לה.

יד חרוצים תמשול ורמיה תהיה למס. האיש שיהיה לו חריצות אפשר לו לעלות מאותו החריצות שיקראהו אדון ומושל בארץ כמו שאנו רואים זה תמיד אבל האיש שעושה עניניו עם שקר אע״פ שיהיה חרוץ ובעל חריצות ילך לאחור ולא לפנים.

דאגה בלב איש ישחנה ודבר טוב ישמחנה. כשיקרה לשום אדם דבר צרה או מקרה רע עד שראוי להיותו דואג עליו. אמר שלא ישלח מחשבתו בה אחר שכבר הגיע הצרה ההיא ונתקיימה עליו אך ירחיקנה מלבו וישחה אותה ויעבירנה ממחשבתו כיון שאין לו דרך לנטות ויחשוב בדבר טוב שיסיר בו אותו הדאגה והוא שיחשוב כי אפשר שיקרה לו דבר אחר טוב וענין טוב שישמח בו הדאגה ויעמוד במקומה.

יתר מרעהו צדיק ודרך רשעים תתעם. לפי הנראה בא להודיענו חשיבות הצדיק על שאר בני אדם. אמנם פירושו הנכון הוא שהצדיק השלם הוא מי שהוא עובד לחבריו ונרצה להם ויהיה כלו מאוהביו בכל מה שיהיה להם בזה תועלת ועוזר אותם בכל עסקיהם ועניניהם וטורח בעבורם ותהיה מ״ם מרעהו כמ״ם לשתות מים ממרה ומ״ם כי ממנו לקחת ומלת יתר הוא תואר מיתרון כמו חסר מחסרון כשר מכשרון.

לא יחרך רמיה צידו והון אדם יקר חרוץ. יחרך מענין התחרך שהוא נגזר מערבי שאומר לדבר הנשרף חרוך, ור״ל כי בעל הרמיה איננו זוכה מצידתו שיאכל ממנו ויתאפה ממנה על הגחלים, או שיהיה נגזר ממציץ מן החרכים ויהיה פירושו שמרוב תאותו לגזול ולרמות אינו רואה במה שיקרה לו בסופו, והון אדם יקר וכו' ענינו הפוך שהוא נשמר מן האלולא יקרה לו שום מקרה רע בעבור שלא ערב בו דבר שקר.