[א-ב] כי תשב וכו׳. ושמת סכין וכו'. שיהיה האדם אונס עצמו ולא יהיה נמשך אחר תאוותיו הגופניות, או שאם יעלה בדעתך להבין מדברי הרב מה שאין ראוי להבין היה לך טוב להשים בפיך הסכין אם בעל חכמה אתה.

[ג-ד] אל תתאו וכו׳. אל תיגע וכו׳. רמז שלא תכניס עצמך במה שאינך יכול לדעת אמתתו ואם אתה מרגיש בעצמך בינה נוספת לא תשימנה בדבר שהוא כלה והולך לו.

[ה-ו] התעיף עיניך וכו׳. אל תלחם וכו׳. רמז שלא תקבל החכמה ממי שאין ראוי לקבלה, ויהיה רע עין רוע העיון בחכמה.

[ז-ט] באזני כסיל וכו׳. כמו שאמרו ז״ל מי שמוסרין לו ראשי הפרקים בחכמות הטבעיות והאלוהיות צריך להיות חכם ומבין מדעתו, כי באזני בני חת, ודבר נא באזני העם הכל היה דיבור בצינעה לא בגלוי.

אל תסג וכו'. אל תהיה הורס מה שקבלו אבותך מתורה ומחכמה, ולא תכניס עצמך בדברי חכמה שאין להם שורש הדומה ליתום שאין לו אב.

כי גאלם וכו'. שב לדבר במוסר.

[יב-כב] שמע לאביך זה ילדך ואל תבוז כי זקנה אמך, כי האדם צריך לתת חלקו לחומר בענינים שההכרח מחייב וכל שכן בעת הזקנה כי אז חומר האדם הוא יותר צריך להחליף מפני שהוא ניתך יותר מבזמן הבחרות, ועל כן צריך לחמול על ימי הזקנה בדברים החמריים כגון האכילה והשתייה ושאר מיני התענוג המחליפים כח האדם והמוסיפים בו.

[כג-כח] אף היא כחתף. התי״ו במקום הטי״ת והוא חסר כי היה לו לומר כמארב חטף תארוב, י״ל כי הזונה והנמשל לה הוא דומה למארב שדרכו להיות בחטיפה ר״ל פתאום.

[כט-לא] אל תרא יין. אחר שזכר כל מיני ההזק הבאים מצד ריבוי היין זכר סגולתו אמר כי היין נותן עינו ומראהו בכוס, יתהלך במישרים כלומר שנראה ממנו מתחלת הענין שלא יזיק ענינו מפני שהוא מוטעם ומשמח ואינו מראה לשותהו מה שיקרה בסופו למי שמרבה ממנו.

[לב-לד] והיית כשכב וכו'. חִבֵל קורדא בלע״ז והדגש נוסף ואמר זה המשל על חשק האשה ועל המרבה לשתות יין שידמה למלח העומד על חבל הספינה שעולה ויורדת בסער הים ומנענעת לכל צד.

הכוני וכו׳ בהיותו ניעור משנתו ובעל החשק מרופא מחשקו אומר הלמוני, כלומר היין והחשק ולא הרגשתי והכוני ולא חליתי ועם כל זה אינו חוזר מסכלותו אבל אומר אני מקיץ משכרותי ואוסיף עוד לבקש היין, וכל זה משל לשאר מיני ההנאות החמריות והגופניות.