אינו רחוק ששם למואל הוא שלמה אע״פ שאין אנו מוצאים לו חבר במקרא, ומפני שבזה המאמר חתם שלמה ספר משלי והזהיר בו שיתרחק האדם מן התאוות הגשמיות הנמשלות לאשה יחס זה המאמר לאמו.

ר״ל אלו המלות הכפולות נאמרות להפליג במאמר, ומה בר נדרי ג"כ כמו שדרך הנשים ההרות שנודרות שאם השם יתן להם בן זכר שיתנו סך למקדש.

מזה הפסוק נראה לי שלמואל אינו שלמה כי שלמה כבר זכר ענין הרחקת הנשים, אבל זה מאמר למואל וזכר אותו שלמה לראיה ולחיזוק על שהוא ג״כ. הזהיר בספרו על ענין החומר, ודרכך למחות מלכין ירצה לומר שאם יהיו דרכיך ללכת אחר עניני האשה יהיה מלכותך נפסד, ואם תרצה להבין בזה הספר מלכות שמים שהם הענינים הטבעיים הרשות בידך.

מחוקק. ר״ל מי שהוא נודע ומחוקק בלב כל בריותיו והוא האל ית׳, וישנה דין שהאל ישנה סדר מציאותו השפל אשר הוא כלו עוני ביחסנו אותו לסדר מציאותו העליון, וזה השינוי הוא שיעשה חפצו בעולמו ויהיו בריותיו כמו שתגזור חכמתו ית׳ וזכר בו לשון שינוי על שסדר השפל הוא סדר משתנה בחלקיו תמיד.

התיר היין לאובדים ולמרי נפש לרפואה לפי הפשט, ולפי הנסתר בני אדם שאין בהם חכמה חשובים כבהמות ואין הצואה לבהמות.

[ח-ט] אחר שחתם דבריו כלם רצה לזכור שום דבר מענין הנפש אחר הפרדה מן הגוף ולהודיענו בשכרה ותגמולה כדי להוציא האדם מכל ספק בענין הגמול והעונש וקרא האדם שנפרדה ממנו נפשו אלם מפני האינו מדבר לא הוא ולא נפשו, ואמר אל דין כל בני חלוף שישפטנו בדין הראוי שכל אותם שחלפו ועברו מזה העולם, והוסיף בו שפוט צדק להודיע כי הבורא לוא שופט עולמיו בצדק ברוך הוא וברוך שמו לעד ולנצח נצחים. ואחר שסיים שלמה כל ספרו זכר בסופו זאת המליצה הנאה והמשובחת שהיא הולכת על סדר אלפא ביתא כמו שעשה זה דוד בסוף ספר תהלים.

גמלתהו טוב. ר״ל אם היה אישה רוצה להזיק לה לא היתה היא גומלת לו אלא הטוב.

זממה. מן הריוח שלה תקנה השדה שחשקה לקנות אותו ותצוה ג״כ מן הריוח שלה שהנוטע יטע להם כרם.

חגרה לעשות מלאכתה ואפשר שר״ל לעשות הלחם מפני שצריך לכח הגוף והזרועות.

לא יכבה. כלומר שהלילה כלה תעסוק או רובה והנר יעמוד דלוק כדי להיותה זריזה לקום

לא תירא. אינה מפחדת מן הקרירות בסתיו כי כל אנשי ביתה לבושים מבגד שני שהוא היותר טוב והיותר יקר שבבגדים.

נודע נשערים. מסבתה ומחשיבותה יהיה בעלה נודע בין הגדולים ומנהיגי ארץ שהם הזקנים.

צופיה. מעיינת ומשגחת כל סדר ביתה וכלי הבית שיהיו מסודרים והולכים על האופן הראוי. והלחם אשר היא אוכלת אינו עשוי בעצלה אבל הוא עשוי בחכמה כדי לשמור בריאותה ובריאות אנשי ביתה כי בלחם לבדו תלוי חלק גדול מן הבריאות אם הוא יעשה כמו שתצוה עליו מלאכת הרפואות.

תנו לה. כלומר ראוי הוא שיותן לה מאת השם שכר טוב כפי שטרחה ושיהיו בני אדם מרבים כשבחה, ומה שהפליג שלמה בשבח האשה להודיענו כי כוונתו היתה להרחיקנו מן התאוות הגשמיות ושאר מיני המפורסמות ולהכניסו בשכליות אשר הם תכלית מציאות האדם. כי בהיות זה החומר טוב ומשובח ודומה לאשה המשובחת יהיה אז בין נפשנו והחומר אהבה וניאותית ויהיה שכלנו גובר בנו ומנהיג אותנו לעבוד השם ולקבל החכמה והמוסר.

אני זרחיה בן יצחק בן שאלתיאל מבכי הנדיבים מברצילונה אשר בקצה ספרד בשנת חמשת אלפים וארבעים ותשעה לבריאת עולם ברומי העיר הגדולה לכבוד האל יתברך ולכבוד עם הקדוש קהל רומא החכמים והאדירים אשר קבלוהו ממני והעתיקוהו והבינוהו ושבחו ענינו וידעו שיעורו השם ברחמיו ובחסדיו יזכנו יחד לעבדו שכם אחד כמו שאמר הפסוק.

נשלם הספר בארבעה ימים לחדש טבת שנת חמשת אלפים ומ״ד שנים לבריאת עולם תהלה לאל חי העוזר והנותן ליעף כח יתברך שמו ויתעלה זכרו לעד הוא ברחמיו יזכנו לירש ולהוריש עד סוף כל הדורות ולהיות מן הנכתבים לחיים בירושלם עם כל ישראל אמן.