שמעו בנים מוסר אב והקשיבו לדעת בינה. הזהיר אותם שיהיו נמשכים אחר צורתם השכלית הנקראת אב באלו המקומות לפי הנסתר, והוא לרדוף אחר המושכלות ולהתרחק מן החומר ומפעולותיו ואם יעשה זה נקל להשיג החכמה הנקראת בינה ולהקשיב אותה כמו שהתבאר למעלה, כי האדם שיהיה משתדל במפורסמות אי אפשר לו להשיג המושכלות על הדרך הראוי ואם ישיגם יהיה זה חוץ מן הראוי והניאות לחכמה כמו שאמרו ענין זה צ״ל כל החכמה שאינה לשם שמים סופה בטלה, ועל כן צוה לקבל מוסר האב אשר רמז בו הצורה השכלית כי המוסר הבא מצד השכל הוא מבוא לחכמה כמו שהתבאר זה ג״כ במה שעבר והוא ג״כ מדרגה טובה והרגל טוב למי שירצה להיות חכם ולדעת הענינים כבר התבארו במה שעבר אבל שלמה זכר ענינים אלו פעמים רבות והוא ללכת אחר הצורה השכלית ולברוח מן המפורסמות שהם הפך המושכלות הנמצאות בצורה השכלית אשר באדם בכח ובפועל ונתן הטעם בזאת ההזהרה באמרו בפסוק שני לו.

כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו. כי רצה לומר לך כי ענינים אלו שהזרתיך עליהם הם ענינים תוריים ולמודים טובים והוא שאמרתי לכם שלא תעזבו תורתי ומצותי בכל מה שצויתי אתכם ואחרי כן הביא ראיה לדבריו.

כי בן הייתי לאבי רך ויחיד לפני אמי. רצה לומר כי מן הצווי עליכם כת הבינונים שתקבלו דברי ותאמינו לי בכל מה שהזהרתי אתכם כי גם אני כן נמשך אחר צורתי השכלית שהיא אבי ורדפתי החכמה ועסקתי במושכלות שהוא דבר בא מן הצורה השכלית שהיא אבי ונאצל ממנה באדם ועל כן אני רך ויחיד לפני אמי שהוא החומר שלי למיעוט השתדלותי במפורסמות כי חכמתי לא הניחה אותי לעמוד לפני אמי מפני היותי רך וחלוש ללכת בזה כאדם שאינו מורגל בדבר וכוחותי ג״כ לא הסכימו עמי לשרת החומר הזה ולעמוד לפניו אבל הייתי יחידי כשהוכרחתי להשתתף בו בעסק מן העסקים מן המוכרחים לי ועל כן הוא דבר ראוי לכם ללמוד ממני זה הדעת ולקבל ממני זאת האמונה והוא שלא תהיו דבקים בחומר בכל כחותיכם הטבעיות ולא תתפשטו במיני הנאותין ומה שתשמשו בו יהיה לעת ההכרח לבדו וזה מה שרציתי לבאר בפסוק זה והוא כי בן הייתי לאבי רך ויחיד לפני אמי והבינהו ודע שיעורו; ונוכל לפרש על דרך הפשט כי בן הייתי לאבי חכם כאבי שהיה דוד ע״ה ומקובל מזה בזה הדעת והוא לשמוע החכמה והמוסר ושאר מה שבנר מענינים תוריים ושאר המצות וכל מה שהוא בכלל הענינים שבהם תהיה עבודת הש"ית כי זה ידוע מדוד שהזהיר בספרו בכל מה שהזהיר בו שלמה ג״כ בספרו וכל שכן בצואתו שאמר לו דוד ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה ושאר מה שאמר באותו הפסוק, ואמנם רך ויחיד לפני אמי רך שהיה רך ומשוח כשמלך ויחיד שהיה יחיד לאמו מצד האהבה היתרה ומצד המלכות כיון שהיה לבת שבע בנים אחרים מדוד, ואני לא ידעתי למה זכר שהוא יחיד לאמו ומה תועלת היה בזה שלא לזה הטעם שאני אומר לך והוא להודיע בו כי בעבור שהיה יחיד לאמו במלכות היתה אמו פנויה לעסוק ללמד בנה החכמה והמוסר כמו שהודיע לה זה נתן הנביא.

ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמר מצותי וחיה. אמר כי הצורה אשר כנה אותה אב הורהו זה הדרך הראוי ללכת בו והוא לרדוף אחר החכמה וזה יהיה דבר שיתמוך לבו ויחזק אותו לעבוד את השם בכל מיני העבודה ולהמשך אחר הצורה השכלית ולעזוב המפורסמות ולעסוק במו שכלות כי כל אלו הדרכים הם אשר האב מורה בהם ורומז עליהם עם מה שהוא מצוה לשמור המצות אשר אי אפשר להיות • האדם שלם אלא בהם ואמר שהעושה אותם יחיה אם שיהיו אלו החיים בזה העולם או שירמוז בם חיי הנפש אחר הפרידה אבל היותר נכון לפרש מלת וחיה על דרך ציווי שיהיו חיי האדם שלם עד יום מותו בזה הדעת ובזאת ההסכמה והאמונה והוא לשמור מה שציוהו האב הרמוז בו הצורה השכלית ושלא יבוא מי שיוציאנו מזה עד סוף ימיו.

קנה חכמה קנה בינה אל תשכח ואל תט מאמרי פי. אמר לך שתהיה קונה החכמה והבינה, וכבר ידעת כי החכמה והבינה הם שני שמות מתחלפים כי החכמה שם כולל מורה על חכמה אמתית ושאינה אמתית כמו המלאכה והדומה לה, ושם הבינה מורה על החכמה האמתית כמו שהתבאר זה במה שעבר, ועל כן זכר לך שני אלו המינים רצוני לומר החכמה והבינה מפני שבשניהם הם נכללים שתי השלמויות והם השלמות הראשון והשלמות האחרון אשר בשניהם יהיה האדם שלם ובכללם הם ההנהגות התוריות והמוסריות והחכמות האמתיות ואמר אל תשכח ואל תט מאמרי פי ואלו הם המאמרים אשר צוה לו האב ושלא יטה דעתו מהם לכוונה אחרת ולדעת אחרת מאותם הדיעות הנפסדות שמאמינים בהם כת הסכלים וזאת היא ההזהרה שכנה אותה אמרי פי.

אל תעזביה ותשמרך אהביה ותנצרך. צוה אותך שתהיה חזק בזאת האמונה האמתית ולא תהיה עוזב אותה לעולם ושלא תחליפנה באמונה אחרת כי אם אתה לא תעזבנה לעולם ותהיה דבק בה היא תשמור אותך ואם אתה תאהב אותה אהבה שלימה היא תנצור ותשמור אותך בכל מיני השמירה הזאת למעלה בפסוק אז תלך לבטח דרכך ואמרנו שזה הענין הוא ההשגחה האלוהית השופעת מאתו ית׳ בכת החכמה והצדיקים אשר בהיותם דבקים בחכמה ובמצות תהיה ההשגחה האלוהית קשורה בהם ועל כן אמר אל תעזבה ותשמרך ואמר דוד על ענין זה בעצמו בשיר של פגעים כי בי חשק ואפלטהו.

ראשית חכמה קנה חכמה ובכל קנינך קנה בינה. באר לך בפסוק זה הבדל הבינה מן החכמה, ושהבינה היא עיקר החכמה והיא המובחרת שבקנינים, מפני שהבינה היא דבר כולל החכמות כלם והיא הסוג להם והחכמות לה במינים כי הבינה הוא שם מיוחד ללימוד החכמות ואפשר שיהיה נמצא זה המין מן הלימוד באומת ישראל אשר היו הנביאים מלמדים בו לתלמידיהם ובאותו הלימוד היו משיגים ועולים למדרגת הנבואה ולפי שהיה משיג באותו הלימוד היה משיג יותר באותו המין מן החכמה ובשאר החכמות הנבואיות והראיה בזה שאמר דניאל ובינה לו את המראה ואמר ומבין חידות, ואע״פ שבאו מענין הבינה והתבונה בענינים שאינם בזאת המדרגה כמו שבא בשם חכמה ג״כ שיתוף לענינים שאינה חכמה כלל אלא פעולה מן הפעולות לבד, וכן באמרו ומשכילים בכל חכמה ויודעי דעת ומביני מדע, באר כי הבינה ההיא כלו שבו יושג בחכמה ובמדע מה שלא יושג בזולתה מן הכלים ושהבינה היא כחכמת ההגיון שהיא חכמה שבה יושגו כל חלקי החכמות, ואינו רחוק שהבינה בעצמה היא מלאכת ההגיון בעבור שהיא מאזני הדעת לדעת בין האמת והשקר בכל הלמודים ובו יבחנו כל מיני החכמות הטבעיות והאלוהיות, ולא לחנם כפל שלמה זכרון הבינה באלו הפסוקים כי אחר שאמר קנה חכמה קנה בינה אמר בפעם שנית בפסוק זה ראשית חכמה קנה חכמה ובכל קנינך קנה בינה ואמר למעלה מזה ג״כ כי אם לבינה תקרא לתבונה תתן קולך כי לא התמיד לזכרה כל כך אלא להעיר אותך כי היא עיקר הלימודים, והראיה כי הבינה והתבונה הם כלים לחכמה הוא אמרו למעלה ואדם יפיק תבונה כי יפיק ענינו הוא מה שיוציא מלבו מענין ההתבוננות על דבר מן הדברים או על ענין מן הענינים, כי אין הבינה או התבונה חכמה כאחת משבע חכמות אבל בבינה יושגו כל מיני החכמות, ואמנם ראשית חכמה נוכל לפרש בו מה שפירשנו ביראת ה' ראשית דעת ויהיה ראשית חכמה המובחר שבחכמה ויהיה כי כשתרצה לקנות החכמה תקנה ראשיתה כלומר המובחר שבה והיא הבינה כמו שפירשנו או יהיה ראשית חכמה התחלתה כלומר שבתחלת היותך קונה החכמה תהיה קונה עמה הבינה שהיא שורש החכמה ואחר כן אמר על החכמה ועל הבינה.

סלסלה ותרוממך תכבדך כי תחבקנה. סלסלה היא מגזרת סלו סלו המסילה, שענינה לנקות הדרך מן האבנים כדי שלא יהיה נכשל כל מי שנלכד בה ובא לצוות בזה הפסוק לבעל החכמה שחכמתו תהיה נקייה מכל דעת זר ומגונה וששכלו יהיה זך ונקי ג״כ מכל בילבול ומכל שיבוש שלא יהיה נוטה אחר דעת כת השכלים בשום דבר מדיעותיהם הזרות ובאלו הפנים מן החכמה יהיה זה החכם מכובד ומרומם בין אנשי החכמה כלם ובין שאר בני אדם בעבור חכמתו, ונוכל לפרש הפסוק הזה ג״כ על דרך הפשט והוא שבא להודיעך שאם אתה תסלסל החכמה כלומר שתכין עצמך לה ותהיה מפנה דרכי לבך כדי שתמצא החכמה דרך לעבור בהם יהיו בני אדם מכירים מעלתך בחכמה ויכבדו אותך וירוממו עניניך בעבור חכמתך, ומה שאמר תכבדך כי תחבקנה ירצה לומר שהחכם יהיה מכובד בעבור חכמתו כשיהיה דבק בה תמיד כי החוזק הדבר בשתי ידיו הוא מקיף בו ולא יצא מרשותו, כן החכם שלא יסור מהיותו עוסק בחכמה ותהיה תורתו אומנתו הוא מחבק החכמה ובעבור היותו חובק זה ואוהב אותה יכבדוהו הבריות ואחר כן הודיע ברוממות ובכבוד שיקבל בעל החכמה בעשותו שני אלו הענינים שזכר והם הסילסול והחיבוק שביארנו ענינם.

תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגנך. אמר שהחכמה תתן בראש החכם ההוא לוית חן והוא קיבוץ התלמידים והחכמים שעומדים לפניו לשמוע חכמתו ויהיו מוצאים חן בעיניו והוא שיקבלו מחכמתו והחכמה תהיה לו מגן מן החולקים עליו ותהיה לו ג״כ כעטרת תפארת בראשו לא שהוא יעשה מחכמתו עטרה להתגדל בה ולהשתרר על בני אדם אבל החכמה בעצמה היא אשר תנחיל לו זה הכבוד ובעבורה תגיע לו זאת המעלה.

[י-יא] שמע בני וקח אמרי וירבו לך שנות חיים. בדרך חכמה הורתיך הדרכתיך במעגלי יושר. אחר שאמר מתחלה במה שעבר בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך להקשיב לחכמה אזנך אמר בפעם הזאת השנית שמע בני וקח אמרי ואמר אחר זה בדרך חכמה הוריתיך להודיע לכת הבנים כי הוא הזהירם תחלה שיקבלו מאמרו והוא שיהיו עוסקים בחכמה ומקשיבים אותה כמו שאמר במאמר בני אם תקח אמרי ובמאמר זה השני הודיעך שהוא הורה להם דרכי החכמה והזהירם בה בדרך הישר והוא שהזהירם על כת הסכלים שלא יקבלו מהם שום דעת ולא שום אמונה אבל ילכו בדרך האמת שהוא הישר שבדרכים אשר קרא אותם מעגלי יושר ולא יהיה להם שום ספר באמונה ויהיו מורגלים בה בכל מיני הלימוד עד שתהיה קבלתם ישרה ונכונה ולא יהיו נכשלים בשום דבר ממנה כמו שנכשלים בה כת החטאים ודומיהם באמרו על זה.

בלכתך לא יצר צעדיך ואם תרוץ לא תכשל. כלומר שעל תנאי זה יהיה זה השלמות להם אחר שילמדו חכמתם שיהיו בעלי מוסר ג״כ כי עם המוסר תהיה החכמה שמורה אצלם ונצורה ובה תלויים חיי האדם הנצחיים באמרו אחרי כן על זה. החזק במוסר אל תרף נצרה כי היא חייך. כי החכמה בלתי המוסר אינו דבר שבו יגיע האדם למדרגה שלמה עד שיהיה זוכה לשתי השלמויות כמו שאמרו ז״ל על ענין זה לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה ועל כן אמר כי בחכמה עם המוסר תהיה זוכה נפש האדם לחיי עולם.

בארח רשעים אל תבא ואל תאשר בדרך רעים. הזהיר החכם שיהיה שומר עצמו מכת הסכלים ואומר שלא יהיה נסכם בשום דעת מדעות החטאים והרשעים אשר היה נזהר בהם בתחלה והוא שלא יקבל דעתם ולא יהיה בוחר באמונתם ולא יהיה משבח עניניהם ומאשר אותם מפני שהם דרכים רעים ודעות נפסדות וזרות כמו שאמר בתחלת הספר על דרך ההזהרה בני אל תלך בדרך אתם.

פרעהו אל תעבר בו וכולי פרעהו מענין ותפרעו כל עצמי והוא שאמר לכת הבינונים שרצו לקבל החכמה שיהיו שומרים עצמם מלכת בדרך האנשים הרעים והם כת הסכלים והוא שאמר לך שתהיה בורח מהם ולא תכנס עמהם בדברים ותהיה מטה עצמך מן הדרך שלהם ותעבור מעליהם כמו שאמר במקום זולת זה רמז על זה הענין הנצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש וכל זה אמר להפלגת ההרחקה מהם ומדעתם ואחר כן בא לספר בגנות אותם הרשעים והרעים ואמר עליהם.

כי לא ישנו אם לא ירעו ונגזלה שנתם אם לא יכשילו. אמר שהסכלים לבם מלא מדעות זרות ומאמונות נפסדות כל כך עד שלא יהיו יכולים לישן עד שיחשבו למי שיוכלו להסית בדבריהם ולהדיח בדעותיהם כמו שאמר במקום זולת זה על זה הענין והרשעים כים נגרש כי השקט לא יוכל ואמנם אמרו ג״כ ונגזלה שנתם אם לא יכשילו ירצה לומר שאפי׳ בתוך שנתם הם מהרהרים בדעות עד שלא תהיה שנתם שלימה מרוב מחשבתם לפחות בשום דעת נפסד שחשבו בעת השינה שיהיו מכשילים בו כל מי שיקבל מהם ואחר כן זכר הטעם באותם החטאים שיש להם זה הדעת הרע ושחושבים בו לילה ויום מפני שהם קבלו אילו הדעות מהרב שלהם ושלמדו מהם אותם האמונות הזרות ואמר בהם.

כי לחמו לחם רשע ויין חמסים ישתו. כלומר שהחכמה שלהם המגונה והזרה היא אותה שלמדו מפי רבותם הרשעים אשר כנה אותה החכמה ואותה הקבלה לחם רשע ויין חמסים ומפני שהם קבלו אלו הדעות והאמונות מגדולם הם חושבים להסית לבני אדם בדבריהם כדי להשיבם לאמונתם. ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום.

דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו. בא לספר ההבדל אשר בין שתי הכתות והוא כת הצדיקים שהם בכלל כת החכמים וכת הרשעים, ובאר לך ששניהם הם הפכים, ואמר לך בכת הצדיקים וארח צדיקים כאור נוגה ובכת הרשעים אמר דרך רשעים כאפלה דימה החכמה שהיא אורח הצדיקים לאור נוגה שהוא אור השמש שהוא מתפשט בעולם ובני אדם מקבלים הנאה ממנה כן חכמת החכמים מתפשטת עליהם בעולם שבני אדם מקבלים ממנה תועלת והנאה עם שהם מלמדים התורות והמצות ושאר הענינים הטובים אבל דרך הרשעים היא כמו האפילה אשר בה יעשו בני האדם הרבה ממיני ההזקים ומלבד זה שההולך בה יהיה נכשל. וגם פירש אחר יש לכו בזה הפסוק ויהיה אורח צדיקים חכמת הצדיקים ותורתם שהם עוסקים בה ואמר שהיא חכמה נקייה וברה ואין בה דברי שבוש ודעת נפסד ואין לחלוק על תורתם ולא לתפוש על אמונתם כשאר האמונות ושכלם זך ונקי ואין בו דופי ולא עבירות כמו שאמר בדניאל והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ועל כן אמר בחכמתם שהיא כאור נוגה אבל דרך הרשעים שהוא אמונת כת הסכלים. היא אמונת כת החכמים כי אמונת הרשעים וכל מי שהוא מן הכת שלהם והנמשך אחר דעתם היא אמונה מבולבלת ועכורה והיא כמו האפילה שההולך בה יהיה נכשל כך המקבל מדעותיהם והסומך על אמונתם הוא נכשל עמהם ואמר לא ידעו במה יכשלו שבמיעוט דעתם והבנתם בחכמה האמתית לא ירגישו ברשתם שהם נכשלים בו והם חושבים כי העיקר אצלם כאומות העולם בזמנינו זה וכנביאי הבעל בימי הנביאים וכמו המינים והאפיקורסים כי על כיוצא באלו חובר רוב ספר משלי, ונוכל לפרש ג״כ כאור נוגה כוכב נוגה שעולה תורח ומוסיף אורה עד שיצא אחריו אור היום שהוא אור השמש שהוא כולל כל האורות ובו יהיה היום נכון לעשות בו המלאכות ושאר הפעולות כן חכמת הצדיקים ושכלם הולך ומוסיף כי הוא יוצא מן הכח אל הפועל עד שהוא יהיה שכל בפועל ועל כן אמר כי אורח הצדיק שהוא שכלו וחכמתו הוא הולך ומאיר עד שיתפשט אור השמש עליו וגם דבר זה הוא דמיון לשכל הפועל וחכמת האדם עם אור השמש ועצם הכוכבים כמו שאור הכוכבים הוא מקובל מאור השמש והשמש סבתו כן חכמת האדם ושכלו מקובלים מהשכל הפועל והוא סבתם המוציאם תמיד מן הכח אל הפועל כמו שהתבאר ענין זה בזולת זה המקום.

בני לדברי הקשיבה לאמרי הט אזנך. בא להזהיר במאמר זה לכת הבנים וצוה להם שיקשיבו דבריו ומאמריו שאמר להם במאמר שעבר והם שלשה ענינים הראשון הוא קנין החכמה באמרו קנה חכמה קנה בינה והענין השני הוא המוסר באמרו החזק במוסר אל תרף והענין השלישי הוא שלא יהיה נכנס עם כת הרשעים בדעתם הרע באמרו באורח רשעים אל תבא ואל אלו השלשה ענינים שהזהיר עליהם אמר בפסוק השני להזהרה.

אל יליזו מעיניך שמרם בתוך לבבך. אל יליזו מעיניך שתדמה אלו הענינים השלשה בכח המדמה שהוא במוקדם הראש שעומד בין עיניך ואמר שמרם בתוך לבבך שלא יסור צורתם מלבך עד שיהיו חקוקים בו כי בלב הוא הכח המצייר עד שכל בעל חיים שאין לו לב אינו מצייר שום דבר שיעשה כמו שהתבאר זה בספרים הטבעיים ומפני שבלב ובמוח יושגו כל הענינים זכר בזה הפסוק העינים והלב.

כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא. הודיעך כי באותם השלשה ענינים שזכר ישיג האדם חיי הנפש ורפואת הגוף בעבור שהחכמה והמוסר בכללם שתי השלמויות שהם השלמות הראשון והשלמות האחרון אשר בהם נפש האדם שלמה ומושגחת מהבורא ית׳ ועל כן יהיה הגוף ניצל מן הפגעים והנפש תהיה זוכה לחיי עולם כמו שבארנו ענין זה במה שעבר ואמר למוצאיהם כי החכמה והמוסר הם ענינים מוכנים להמצא לכל מי שיוצא למצאם ולקבלם ואם יש שם מונע איננו מצידם אבל הוא מצד האדם שאינו רוצה לטרוח בם ולהשיגם או אי אפשר לו להשיגם מאי זו סבה שתהיה המניעה רוב הפשיעה או כל הפשיעה באה מצד האדם לא מצד החכמה כמו שהתבאר זה בפסוקי התורה הידועים באמרו לא בשמים היא לאמר ולא מעבר הים לאמר כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו ועל כן אמר למוצאיהם כי הענין במציאה שכן דרך בני אדם שקורין מציאה לדבר אבידה או לדבר האחד שמצאו האדם בדרך או במקום אחר וכל מי שקדם למצאה זכה בה כן החכמה מצויה למי שיחפשנה ויטרח בה כדי למצאה ולהשיגה ובמציאותה קנה לעצמו חיי הנפש באמרו כי חיים הם למוצאיהם כלומר החכמה והמוסר ואמר ג״כ שהם ולכל בשרו מרפא כמו שביארנוהו למעלה.

מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים משמר הוא שם כולל על מה שראוי להשמר עליו בין שתהיה אותה השמירה על ענין חכמה או על ענין אחר שאינו חכמה מעניני העולם שצריכים שמירה, כמו שאמר שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו, ויהיה רוצה לומר מכל משמר נצור לבך מכל דבר שראוי להשמר עליו שמור עצמך שלא תהיה נכשל בו ולא יעלה בציורך לעשות אלא היותר ראוי שבענינים ואם תעשה זאת השמירה בכל הענינים יגיעו לך ממנה שני מיני החיים והם חיי הנפש וחיי הגוף חיי הנפש מצד השמירה בחכמה והוא להתנהג בה על הדרך הנכון והישר ושלא להטות בה אחר כת הסכלים והחטאים כמו שהתבאר זה במה שעבר וחיי הגוף הוא המוסר שבכללו המצוות ושאר ההנהגות האנושיות כמו שבארנו זה ג״כ במה שעבר והוא שבארנו בזה הענין כי בשתי אלו השלמויות שהם החכמה והמוסר יהיה האדם מושגח מהבורא ית׳ ולא יהיה נופל תחת המקרים והפגעים אבל יהיה נשמר מהם.

הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים הרחק ממך. באר לך קצת ממיני הענינים אשר ראוי להשמר בהם ומן הדומה שהעקשות הוא דבר מורה על שני ענינים הענין האחד הוא שהוא הפך לדבר הישר והוא קרוב למעוות ולנפתל וכיוצא בהם והוא חבר לנלוז בכל עניניו והענין השני הוא שהעקשות באה ג״כ על האדם העקש בחכמתו ושאינו מודה על האמת והוא חולק על חביריו בענינים האמתיים והנכוחים וזה לעולם חמדת האנשים העקשיים שהם מכוונים בעקשותם לחלוק אפי׳ במי שגדול מהם בחכמה ומרבים דבריהם וטענותיהם כדי להראות חכמתם אם שיקרה להם זה שהם מכוונים לזייף של זולתם או שהם טועים סעצמם ואינם מכוונים להטעות לזולתם כי מלאכת הזיוף משפטה להיותה כך והיא לעשותה האדם עם אחרים במתכוין או יעשנה עם עצמו ואינו מתכוין ולזות שפתים הרחק ממך הוא כפל מאמר להסר ממך עקשות פה וזה לחיזוק דבריו כמו שנהוג זה אצל מחברי הספרים והממשלים להכפיל ענין אחד פעמים רבות וכל שכן נהוג מאד בזה הספר לעשותו יותר משאר הספרים ואחר כן הוסיף להזהיר על ענין זה בעצמו.

עיניך לנכח יביטו ועפעפיך יישירו נגדך. גם זה הפסוק הוא נאמר להיותו נשמר בחכמה האמתית ובאמונה הישרה והוא שלא תהיה אמונתו וחכמתו אלא הישרה שבחכמות והנכוחה שבאמונות והשתכלותו בחכמה יהיה השתכלות יפה ולא יהיה מסופק בדיעות התוריות והלימודיות ולא תהיה דעתו נוטה אחר שום דעת נפסד מן הדעות הנפסדות ועיונו בדרכי החכמה יהיה עיון ישר דומה לקו היושר שלא יפנה אנה ואנה ואין בה לא עקמימות ולא גבנונית ואם יבוא לדבר בדברי חכמה או לעשות פעולה מן הפעולות יהיה בוחר בהם הדרך הישר והאמתי כמו שבאר לך כל זה הענין טוב מאד בשני אלה הפסוקים.

[כו-כז] פלס מעגל רגלך וכל דרכיך יכונו. אל תט ימין ושמאל הסר רגלך מרע. פלס מענין מי נתן בפלס הרים והוא אחד ממיני הכלים ששוקלים בהם ואמר פלס מעגל רגלך על דרך ההשאלה כלומר שתעין בשכלך בכל דברי חכמה הרחב שבדרכים והנכון שבהם למען שיהיו דרכך נכונים והתרחק מכת הסכלים והדומים להם שנאמר בהם כי רגליהם לרע ירוצו וכמו שאמר עליהם אל תלך בדרך אתם מנע רגלך מנתיבתם.