בן חכם וכו' זכר מוסר האב מפני שרוב מדות האדם הם נמשכים אחר מוסר האב לבן, וגם זה הפסוק חסר ומשפטו בן חכם מקבל או שומע מוסר אביו.

מפרי וכו' משפטו לומר ונפש נוגדים מלאה חמס.

נצר פיו וכו׳ שמירת הפה הוא משתי פנים מן המאכלים הרעים ומן הדיבור הרע.

מתאוה ואין וכו׳ העצל חפץ בענינים ואינו רוצה לטרוח עליהם.

[ה-ו] דבר שקר וכו'. צדקה וכו׳. אבל הרשעה היא כל כך דבר רע עד שתסלף אפילו החטאת שהיא מכפרת האשם, שאין לחטאת כח להעביר אשמת האיש כל זמן שלא יהיה נקי מן הרשע.

יש מתעשר וכו׳ והיה לו לומר ולו הון רב.

כפר נפש וכו׳ העושר היא כפר נפש, האדם כשתבואנו צרה או כשיעשה עברה יפדנה בממונו אבל האיש הרש אין לו ממון שיוכל לעשות בו מה שיעשה העשיר, וזה מפני שלא שמע גערת מיסרו ולא רצה ללמוד חכמה או מלאכה שירויח בהם, וגם תוכל לפרש שהרש אין צריך לכופר נפשו כי אין לו מקנאים שילשינוהו למושל על ממונו כמו שיעשו זה לעשיר וגם אין לו עסק גדול עם בני אדם עד שיגערו בו מצד המושל.

אור צדיקים וכו׳ אמר ישמח ע״ד מושאל, על שם שהאדם ישמח בראותו אור בהיר ומאיר כמו שהוא דואג באפילה ועל כן אמר שאורם ושכרם הולך ומוסיף או בעה״ז או בעה״ב כמו שירצה לחננו בשכרו.

רק בזדון וכו׳ ללכת תמיד בזדון בכל עסקיו ולא יהיה נשמע למיעציו ולרעיו זה הוא נותן ריב ומצה לעצמו, ולא ימלט מהיותו נכשל כמו שנכשלים בעלי המרינה והזדון, ואת נועצים חכמה הם הפך בעלי המריבה כי האדם המתיעץ עם חבריו הוא חכם ולא יוכל להכשל .

הון מהבל וכו׳ זכר טבע ההמון בהתחברו עם המקמצים או עם המפזרים, ואמר כי הממון מדבר מועט שיקח ממנו בכל יום ולא יוסיף עליו יהיה מתמעט והולך לו, והפכו וקובץ על יד.

תוחלת ממשכה וכו׳ התקוה והתוחלת אשר בלב האדם כשתהיה ארוכה ונמשכת הוא דבר שהלב יחלה ממנה, מפני שהמחשבה הארוכה על אותה התוחלת והלב נפעל לה ויצטער ויצא ממזגו הטבעי ויחלה, ועץ חיים הוא משל לרפואה שמעמידה הבריאות באדם ומסירה החולי כמו עצי הבשמים או העשבים.

בז לדבר וכו׳. כי האדם המבזה לכל דבר שיזהירוהו עליו בני אדם או שלא יהיה נזהר עליו אפשר שאותו דבר שהוא חיה מבזה אליו יהיה מזיק לו לסבה מן הסבות שיפסידו על ענינו, אבל מי שהוא ירא מן המצוה לא יהיה בז לשום דבר בעולם אפילו הקטן שבדברים מפני שהוא ידע ששום אדם לא ירע מעלת הענינים ומדרגתם ומקומם, כמו שאמרו ז״ל יהא אדם זריז על מצוה קלה כבחמורה, ואמרו שאין לך דבר שאין לו מקום, וירא מצוה לא על מצות התורה בלבד נאמר כ״א על האדם הירא מכל מה שצוה עליו ונזהר בו מזולתו.

תורת חכם וכו', שכל טוב יתן חן ודרך בוגדים איתן .

השכל הנזכר בזה הפסוק הוא ממין השכל הנזכר בפי ההמון כמו שאומרים פלוני הוא דעתן ובעל שכל, ולזה קרא שלמה שכל טוב כמו שאמר הפסוק ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם, כי השכל והחן הנזכרים בשני אלו הפסוקים באמת הוא רמז לשני השלמיות שהם השלמות הראשון והאחרון (עיין לעיל א׳ ז' יראת ה') ומפני שהשכל הזה שורש הכל ועיקר הכל, ובשכל יהיה האדם בוחן ומבדיל הענינים כלם, אמר שכל טוב יתן חן מפני שיש בני אדם שיש להם שכל לעשות רע, ומה שאמר ודרך בוגדים איתן ענינו הפך השכל והחן.

כל ערום וכו׳ זה הפסוק הוא כפול מן הפסוק שעבר ערום כסה דעת ולב כסילים יקרא אולת.

מלאך רשע וכו׳ העושה שליחותו ע״י רשע יהיה נופל ענינו ברעה.

ריש וקלון וכו'. הדלות והמסכנות והקלון שסובל בעל הדלות יביא האדם לפרוע המוסר, כי הוא אנוס ומוכרח לעשות הרבה מן הענינים שאין ראוי לעשותם כי אין לו במה שיכסה דלותו, אבל מי שיש לו כח לסבול הצרה והדוחק ואינו פורע המוסר והוא מכסה דלותו ולא יודיע לבני אדם חסרונו זה הוא מכובד מן הבריות, ואין רחוק ג״כ לפרש תוכחת ומוסר מענין יסורים הבאים לאדם מחולי ומדלות, וכמו שאמר באיוב הנה אשרי אנוש יוכיחנו אלוה ומוסר שדי אל תמאס, או נפרש ג״כ פורע מוסר ריש וקלון ר״ל הפורע מוסר יהיה בדלות וקלון.

תאוה נהיה וכו'. התאוה שהקדים לה הסער והשבר תהיה יותר טובה ויהנה האדם ממנה, נהיה נגזר מן נהייתי ונחליתי וענינה שבירה וסער, והכסיל אין לו כח לסבול שום סער.

הולך את חכמים וכו׳, ידוע כי ההרגל הטוב מוציא האדם מן הדרך הרע ומכניסו בדרך הטוב, ועל כן הזהירה אותנו התורה שלא נתערב עם האומות ולא נלמד ממעשיהם, כמו שאמר ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, וזה הענין יקרה באדם בעבור שהתלמודים הם קרובים מאוד בטבע האדם לקבלם והטבע נפעל להם.

[כא-כב] חטאים תרדף כו׳. טוב ינחיל וכו׳. זה כמו יכין וצדיק ילבש, ור״ל מי שיעשה עניניו בחכמה יתנו לו ריוח ונכסים שינחיל לבניו ולבני בניו.

רב אכל וכו'. כל פסוקי משלי הם או שיהיה הפסוק כלו משל אחד או שיהיה סופו הפך החלתו, או שיבאר בו ענין אחד במשל אחד או בשני משלים, וזה הפסוק אין מאחד מג׳ אלו הכתות שאין לענינו דמיון ולא הפך׳ ובפירוש האמת הוא כי דלת העם לעולם אוהבים השובע ואינם סובלים היוקר וע״כ ממנים בעל התבואה לאדון עליהם, כי טעם ניר חרישה ותלם וגם אדנות וממשלה כמו שאמר למען היות לו ניר לדוד עבדי, ומה שאמר ויש נספה בלא משפט ענינו כי אע״פ שרוב בני אדם ממנים בעל הממון והשובע עליהם, לפעמים יקרה שיהיה הענין הפוך והוא שיהיה בעל התבואה נענש ונספה על ממונו ועל תבואתו, או מפני שלא הפקיד אותת לאנשי המדינה או שמצאו לו עלילה מעונש מלכות או מסבות אחרות ולא יגיע מעשרו ומתבואתו להיות ניר ולא מושל אבל הוא נספה וכלה על ממונו בלא משפט.

[כד-כה] חושך שבטו וכו׳. צדיק אוכל וכו׳. הכל כפשוטו.