לאדם מערכי לב וכו׳. כי האדם מסדר דבריו וכל מה שבלבו לעשות ועורך אותו להוציאנו לפועל, וכל זה הוא במחשבתו תחלה ואחר כן בדיבור וסוף הדבר ותכליתו הוא מה' כי מענה הדבר הוא סוף הדבר, ובא כמוהו והכסף יענה את הכל, וכן כל פעל ה׳ למענהו ר״ל תכליתו וסופו הוא עונה אליו וחוזר אליו, וגם תוכל לפרש בעבורו למשקל ולמקנהו עשה סכות בשבא תחת הלמד, ובהתחלף תנועת הלמד לפתח תבוא עמו הידיעה הנסתרת כמשפטה.

כל דרכי איש וכו׳. כל מה מהוא עושה נראה לו דבר נקי וזך ויפה, אבל הבורא הוא מונה הרצון והמחשבה אמר בלב האדם והראוי בעיניהם או ענינו של כל אחד ואחד, ור״ל כי האדם אינו מרגיש בכל מה מהוא פושע ותועה אם משכחה שתהיה בו או ממיעוט ידיעה והשם אין בו סבה מונעת לו מהיותו משיג כל דרכי האדם.

גל אל ה׳ וכו׳. גל חסר מבעלי הכפל ומן הקלים ומשפטו גלול, ור״ל שהשם יהיה מגין עליך שיבואו מחשבותיך לידי גמר ומעשה אם אתה תהיה מגלגל עניניך על השם, או גלול כל עניניך על השם והאמין שהוא ית׳ סבתם ותהיינה מחשבותיך נכונות.

כל פעל ה' וכו׳. כי הטובות באות מאתו בכוונה ורצון והרעות מצד חיוב הרשע ומצד שורת הדין והמשפט, וכן אמר הנביא כי לא אחפוץ במות הרשע.

תועבת ה׳ וכו׳. הבורא חושב הכנעת הלב לדבר גדול כמו שאמר הראית כי נכנע אחאב, וכן אנו רואים בכל בעלי השחורה שבזמן מועט יתחלף ענינם וישתנה אל ענין רע מאד.

בחסד ואמת וכו׳ פעם יאמר עון על אחת מן העבירות ופעם ענינו העברת דעת ורצון ואזהרה, כמו ועתה אם יש בי עון המיתני, וכן כאן כשהאדם מתנהג עם הבריות הנהגה ישרה ותהיה האמת מצויה עמו ויהיה ג״כ גומל חסדים, באמת כל בני אדם יקבלו התנצלותו עד שיכופר לו מה שהוא מכת זה העון ולא יוסיפו בו גנות ואשמה, וכמו שימצא עם החסד והאמת כפרת העון כן ימצא עם מי שהוא סור מרע יראת ה׳, ויהיה סור פעול מנחי העין.

ברצות ה׳ וכו׳. כשהאדם תהיה הנהגתו הנהגה מהבורא יהיה מרוצה ממנה, יהיה נשמר ממיני ההזקים וגם לא יהיה כח לאויביו שיזיקו לו והשם יסבב שישלימו אתו האויבים, או תפרש כי בהיות האדם בעל הנהגה טובה עם הבריות ויצליח במעשיו ובעניניו מהם דרכי איש נהגו בני אדם לומר שהוא רצוי לבורא ונאהב ממנו ומפני זה גם אויביו עושים עמו שלום וגם ז״ל כשיהיה אדם בעל הצלחה ולא יראו בידו מעשים טובים הם רגילים לומר בו שהשעה משחקת לו ומנעו שאר בני אדם מלחלוק עמו.

טוב מעט וכו׳. מעט ממון יותר טוב כשהוא משותף עם הצדקה, כלומר שיחלק ממנו לעניים מהיות לו ממון הרבה ולא יעשה ממנו מה שהוא משפט, ר״ל שלא יקבלו ממנו בני אדם שום הנאה, או תפרש שהממון המועט הוא יותר טוב כשהוא בא לבעליו בצדקה וכשרות ולא מגזל וחמס ועושק מהיות בו ממון שלא קנהו בעליו בכשרות ובנקיות כפים.

[ט-י] לב אדם וכו׳. קסם על שפתי וכו׳. ר״ל כי מופלא מאוד כמעשה הקסמים ודבר רחוק שמלך יוכל להיות לו כח לעמוד על דיבורו ולא יכנס עליו שום דבר שיעתיקהו מכוונתו בעבור השוחד או בעבור אהבת רעיו וחבריו.

פלס ומאזני משפט וכו׳. אבל אצל הבורא ית׳ אינו כמו שנמצא אצל מלך בשר ודם, וגם רמז בזה שהוא דבר שצריך להשמר בו מאד ולהזהר עליו והוא המדות והמשקלים והעובר על שיעורם הוא עובר על מצות השם.

תועבת מלכים וכו׳. אחר שזכר קצת מן הענינים התלויים במנהיגי המדינה אמר כי הרשע הוא דבר נתעב ונרחק מן המלכים שאי אפשר שיעמוד מלכותם קיים כל זמן שימצא בו הרשע, והרשע והצדקה הם שתי קצוות אשר בתוכם וביניהם נמצאים כל המדות הטובות והרעות.

רצון מלכים וכו׳. לא זכר זאת על דרך הסיפור רק ע״ד האזהרה:

חמת מלך וכו׳. המלך אינו צריך לכעס כלל, אבל גנאי הוא לו שהבית דין המחייב את האדם בין בחייו בין בממונו או באחד מאיבריו אינו כועס ואינו משתנה ממדותיו כלל, אבל זכר חמת המלך כי שישמור ממנו האדם ולא יפשע בו ושלא להכעיסו כמו שאנו רואים שהרבה נפשות מתו מכעס המלכות בנוב עיר הכהנים, ובא להודיעך מעלת החכמה וכחה שהיכולת בידה לבטלנו.

באור פני מלך וכו׳. זה הפך מה שזכר.

[טז-יט] קנה חכמה וכו׳. מסלת ישרים וכו׳. לפני שבר וכו׳. טוב שפל רוח וכו'. הוסיף לספר בשבח השפלות ובגנות הגאוה, ואמר כי מדות השפלות היא יותר טובה ומשובחת ואפי׳ כשהוא נמנה עם העניים בעניותם מן הריבוי אשר יהיה עמו הגאות שהעושר עם הגאות אינו קיים אבל הוא עתיד לקבל ההפסד, וגם נוכל לפרש טוב להיות שפל רוח ולהיות חבר לעניים ונמצא עמהם מהיותו מחלק שלל עם אנשים בעלי גאות.

[כ-כב] משכיל על דבר וכו׳. לחכם לב וכו׳. מקור חיים וכו'. הכל כפשוטו.

[כג-כד] לב חכם וכו׳. צוף דבש וכו׳. זה הפסוק נקשר עם שלפניו כי אחר שזכר מה שבפי החכם מלקח ומשכל, אמר עתה כי אותם המאמרים נמשלים למתיקות הדבש הטוב ומועילים לנפש ולגוף.

[כה-כו] יש דרך ישר וכו'. נפש עמל וכו'. אכף יש אומרים שהוא מענין כף וי״מ מענין כפיפה, ובעל השרשים פרשו לפי ענינו סבה ועלה, וא"א שהוא מענין פחד ויהיה נגזר מערבי שאומר כאף פלאן מן פלאן בכף רפה, כלומר פחד פלוני מפלוני, ויהיה פי׳ הפסוק האדם העני שהוא טורח תמיד על גופו כדי לפרנסו מוכרח לעשות כן מפני פחד פיהו כי הוא מפחד כי היום או מחר לא יוכל לטרוח ולא יהיה לו מה יאכל, ולא זה מה שאמר בקהלת כל עמל אדם לפיהו, אבל רמז לנו כי הטורח הוא משובח וראוי שיעשנה האדם הצריך לו בעודנו בריא כי שמא יבוא עליו עת שלא יוכל לטרוח ויהיה מוכרח שיפרנסוהו אחרים ויהיה לו זה בשת וחרפה. וכבר ידעת במה שהזהיר על מי שבא להיות מתפרנס מממון אחרים באמרו ושמת סכין בלועך אם בעל נפש אתה.

[כז-ל] איש בליעל וכו׳. איש תהפוכות וכו'. איש חמס וכו׳. עצה עיניו וכו׳. בא לזכור בארבעה הפסוקים האלו המדות הרעות הנמצאות בקצת בני אדם הרעים כדי להיותך נזהר בהם. עצה נגזר מעץ כי האדם שחושב בלבו מחשבה עמוקה אינו מנענע עיניו כלל אבל בהכנס החום הטבעי פנימה מרוב היותו מחשב ישובו עיניו מתקשות כעץ עד שאינם רואות, כמו עני האדם הישן שהם פתוחות.

עטרת תפארת וכו׳. בעלי שיבה וזקנים משוגעים וכסילים שיבתם היא חרפתם, אבל השיבה היא כמו עטרה אם היא מחוברת ונמצאת עם הצדקה, ויחשוב האדם שאם הוא עתיד להזקין שלא תהיה לו שיבתו גנאי רק תהיה לו הדר ותפארת, ואיפשל שר״ל שהזקנה תביאנו להיות בעל תשובה ומעשים טובים אם היה בבחרותו בלי שומע מוסר.

טוב ארך וכו׳ כבר דברו בה חכמי הדורות שעברו מלבד שלמה המלך ע״ה עד שאמר אחד מן הקדמונים בשבחו זאת המדה כי מי שיש לו כח לשנות טבעו ממדה למדה השגחת השם עליו, ונראה לי כי האדם שיש לו כח למשול ביצרו הוא חזק וגבור כמי שתופש העולם כלו תחת ידו ותחת ממשלתו, אחר שהאדם נקרא עולם קטן, כל שכן שיהיה נחשב יותר טוב מלוכד עיר שהוא חלק קטן מן העולם.

בחיק יוטל את הגורל וכו׳. אמר זה על שבני האדם סומכים עצמם על הגורלות על מי יפול הדבר ההוא או מה יקרה ממנו ודרכם לעשות זה בסתירה ובהעלם שהוא החיק וגם יפילו הגורלות תחת החיק בעבור שהמחלק אותם לא ירגיש בהם ולא יחלקם כמו שירצה, ואמר על אלו כי משפט גורלם יבוא מן השם לא לפי מה שיגזור גורלם, ובאר בזה המשל כי האדם מחוייב להשען על האל ולהסמך עליו ולא יהיה בוטח באותם ההבלים ומיני האיצטגנינות שדנים בהם מזלו של אדם ומדברים בהם על העתיד ועל העבר.