טוב פת חרבה וכו׳. כמו שאמרו ז״ל איזהו עשיר השמח בחלקו, ואינו רחוק לפרש טוב פת חרבה עם הבריאות מזבחים נאכלים עם ריב הגוף, כלומר נעדר הבריאות כמו שאמר המשל אין עושר כבריאות.

עבד משכיל וכו׳. כפשוטו שזה העבד המשכיל קונה נחלת הבן המביש וחולק אותה עם אחי הבן המביש או יתעשר ויתחתן עם החורים והסגנים ויקנה מנחלתם ויהיה כאחד מהם בתוך נחלתם למכור ולקנות ולחלק.

[ג-ד] מצרף לכסף וכו׳. מרע מקשיב וכו׳. האדם הרע שיטה אזנו לשמוע שפת און יהיה מאזין ג״כ על לשון הוות. ר״ל המלשינות הרע המזיק והמפסיד על האדם בגופו ובממונו כי העבירה האחת מביאה לאדם לידי עבירה אחרת יותר קשה, ומזין חסר אלף גם הצרי אשר תחת המ״ם משפטו להביא יוד או אלף ולפעמים תכנס האלף תחת היוד כמו והאזניחו נהרות כי הצרי אשר תחת הה״א יבוא עמו האלף בתנועה מורגשת ובחוק תנועת הה״א תתחבר עמה תנועת האלף גם כן, כי אלף והאזניחו איננו לשורש ולא לשום ענין רק היא אלף נוספת כמשפט שאר האותיות הנוספות אשר סימנם אמתינה.

לעג לרש וכו'. אינו רוצה לומר שיהיה מלעיג ובוזה אותו בעבור דלותו, רק ר״ל על ענינו ועל דלותו שנגזרה עליו, וע״כ אמר על זה שחרף עושהו שיצא מקו האמונה והקל על הבורא בשתפש על דרכי השם והנהגתו בעבור זה הכל מפני שלא יהיה ענינו הולך כסדר משפט האדם באדם כלומר שאומר זה היה ראוי להיותו עשיר שהוא רש וזה היה ראוי להיות עני והוא עשיר, והשמח לאיד בני אדם ולרעתם הוא יוצא גם כן מקו האמונה מפני שהוא שומח על דבר שאינו יודע סבתו.

עטרת זקנים וכו׳. דבר נכבד הוא לזקנים בהמצא להם בני בנים בחייהם בהיות שבני אדם ידעו כי מבחורתו טרח באשה ובבנים ולא יצא עליו שם רע בבחרותו, כי אין ספק כי הבחור שעומד בלא אשה לא ימלט משם רע. ותפארת בנים אבותם מפני שהאבות מנהגים בניהם ומחנכים אותם למצוות והבנים מפחדים מהם מעשות דבר מגונה, ונוכל לפרש שהזקן כשיהיו לו בנים ובני בנים הוא אליו כבוד גדול ובני אדם חולקים לו כבוד בעבורם וכן הבנים כשיהיה להם אב הוא להם תפארת וכבוד משאר בני אדם.

לא נאוה לנבל וכו'. שם נבל נגזר מן ועלהו לא יבול. ר״ל לא ראוי לנבל לדבר ולדרוש אפי' בדברי תועלת ויתרון מפני שהוא אינו עושה בהם ואם הוא דורש בהם אין לקבל ממנו כמו שאמרו ז״ל לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה.

אבן חן השחד וכו׳. מפני שיש לשחד כח יותר חזק מכח המשכיל עד שינצח ויעור עיני הפקחים והמשכילים.

מכסה פשע וכו׳. כי האדם שירצה להיות נאהב מן הבריות יהיה מכסה כל פשע שידע מהם וכל מום ולא יוציאם מפיו כלל.

תחת גערה וכו׳. משפטו יחת המבין מהגערה, והוא אמר ששם הגערה נפעלת תחת היותה פועלת.

אך מרי וכו'. כי בעל המרי יבקש לעשות רע תמיד ועל כן יקבל חילוף עשותו הרע שיבוא מלאך אכזרי שיהיה משולח עליו לענוש אותו.

[יב-יד] פגוש דוב וכו׳. משיב רעה וכו׳. פוטר מים וכו׳. התגלע נגזר מן הערבי שאומר מגאלעה למי שחולק על הדבר ויהיה פירושו כפוטר מים הוא תחלת המריבה, על כן קודם שיבוא הריב לידי מחלוקת נטוש אותו וברח ממנו.

[טו-טז] מצדיק רשע וכו'. למה זה מחיר וכו׳. הלא הוא דבר טוב לבקש החכמה ולקיימה אע״פ שהוא כסיל, כי מתוך שלא לשמה בא לשמה, וגם כן קשה איך תקרא כסיל מי שאין לו לב פתוח לחכמה ורוצה לטרוח בה חלילה משלמה שיאמר זה. אבל א״א שמדבר באדם שיש לו הכנה טבעית לקבל החכמה וקרא אותו כסיל מפני שמחליף הסגולה בהבלי העולם, ואמר מחיר הכנת החכמה אשר ביד זה האיש הכסיל המוכן לקבל החכמה ולקנותה בטוב שכלו והוא לא רצה לעסוק בה, ולב אין כלומר שלא נתן לבו ולא בחר בזה, ודבק עם זה הפסוק מה שבא אחריו.

בכל עת: וכו'. כי האדם אשר קרא אותו בשם כסיל מפני שהוא פושע בעצמו בענין החכמה והשגתה הוא אוהב הרע בכל עת והוא גם כן נולד להיותו אח לצרה, והראיה שפסוק הזה נקשר עם שלפניו הוא הוא״ו אשר במלת ואח.

[יח-יט] אדם חסר לב וכו׳. אהב פשע וכו׳. מלת פשע נופלת על אדם שחייב לכבד אחר שצריך להיותו משועבד לסבה מן הסבה והוא אינו עושה עמו שום דבר, וגם מי שעושה בדבר למעלה מן הראוי סופו יהיה שישבר והוא משל על מי שיוצא בפעולות ובענינים מקו היושר שסופו הוא להיותו נכשל בהם.

[כ-כא] עקש לב וכו׳. ילד כסיל וכו׳. בא להודיעך מה שצריך לעשות לכל אב שיהיה לו בן כסיל או נבל להקדימו במוסר וליסרו ולא יתיר לו רסן תאוותיו בשום פנים, פירש אחר שיש בכי אדם שתקצר רוחם מרוב תאותם להיות להם בני זכרים, ואינם מרגישים כי הרבה פעמים יקרה לאדם שיהיה יולד בן רע ומשחית עד שיהיה תוגה אל לבו.

לב שמח וכו׳. כי הרוח הנקרא בלע״ז אשפיריט הוא מתפשע בגוף ונותן כח לאיברים והפך זה תיבש גרם והוא שתתמעט בו החום הטבעי, גהה חברו ולא יגהה מכם מזור, ושניהם מענין מחשבה ורצון, או טעמו כמו מוח שהוא כח האדם ולחותו הטבעי.

[כג-כה] שחד מחיק רשע וכד'. את פני מבין וכו׳. כעס לאביו וכו׳. וממר שם דבר מן מרה למשקל פרץ דרך, והמ״ם הראשונה נוספת והוא כלו סגול והוא חסר למד הפועל כמו שבא כמער איש וליות (מלכים א׳ ז׳ ל״ו) פתוח העין, מפני שמשפט העין לבוא כן כ"א היתה בסגול היתה דוחקת התנועה וגם המ״ם אשר סמוכה על העין נשתתפה עמה בתנועתה ובאה פתוחה כמו מעל מעש, ואינו רחוק שיוכל להיות תואר למשקל עבד מלך, אבל מפני ששרשו מרה הוא יותר קרוב להיותו שם דבר מהיותו מתואר ויהיה ממר כמו מרי ליולדתו כמו בית המרי.

גם ענוש וכו׳. זה הפסוק קשה לפרשו וא״א לא ישבח לאיש צדיק שישתדל לקחת לו השררה אשר היא מדרך בעל האמונה והשופט לקחת אותה והוא ליסר ולהכות במיני הייסורין, כי זאת המלאכה איננה ראויה לצדיקים ולתמימים אשר הם רחמנים וכל שכן שיקרה שהבית דין יצוו לייסר אותו על שהוא חשוד על הדבר ולא עשהו, וכן אין ראוי להם לענוש אחד מן הצדיקים אע״פ שהוא על היושר שמא יקר לו מה שקרה לשאול שחמל על אגג.

[כז-כח] חשך אמריו וכו׳. גם אויל מחריש וכו׳. כפשוטו.