טוב רש וכו'. הוא״ו במלת והוא אינו מורה על ענין שני נוסף אבל בא להורות על תואר העקש בשפתיו הידוע שהוא נקרא בשם כסיל.

גם בלא דעת וכו'. שהדעת רסן מעכב התאוות וחולץ בינם ובין האדם, כי אץ ברגלים הוא ההולך אחר הגופניות והחמריות.

אולת אדם וכו׳. כי מרוב כסלותו יחשב בעת כעסו כי כל הענינים טובים ורעים מאתו ית' ואין לאדם הבחנה לעשות רע או טוב מרצונו.

[ד-ז] הון יוסיף וכו׳. עד שקרים וכו׳. רבים יחלו וכו'. כל אחי רש וכו'. אבל מה שבני אדם מתרחקים ממנו וגם מהיות לו רע הוא האדם שדובר כזבים ומתמיד בהם, ואמר זה להפליג בגנות השקרן שהוא נרחק ושנאוי מן הרש.

קנה לב וכו׳. ר״ל מי שחפץ לקנות החכמה אוהב נפשו ובאר לך זאת הכוונת באמרו כי למלא טוב הוא השכר שקבל בעבור התבונה.

עד שקרים וכו׳. זה הפסוק בא כפול.

[י-יא] לא נאוה לכסיל וכו׳. שכל אדם וכו׳. כפשוטו.

נהם ככפיר וכו׳. וכטל על עשב רצונו, כי המלך אינו נמצא עם בני אדם תמיד על דעת אחד בלתי משתנה וגם לא יוכל האדם לספר לו עניניו בכל זמן שירצה אבל ענינו ורצונו הוא כטל על העשב שהוא דבר שאינו עומד אלא זמן מועט.

[יג-יד] הות לאביו וכו׳. בית והון וכו'. כי הממון והקרקע יוכל אדם להנחילו לבניו, אכל לא המזג הטוב והחומר הניאות.

[טו-טז] עצלה תפיל וכו׳. שמר מצוה וכו׳. דרכיו שב על השם או על האדם.

[יז-יח] מלוה ה׳ וכו׳. יסר בנך וכו׳. כלומר לא יעלה במחשבתך כי המותר ימיתנו כי זה דבר רחוק מאוד, ותוכל לפרש שלא תהיה חס עליו ואפילו היה מת תחת שבט המותר כי יותר טוב הוא מהיות יוצא לתרבות רעה.

גדל חמה וכו׳. מי שהוא כעסן גדול ולא יוציאנו לפועל ולא יגלנו כלל והוא סבלן ובעל מעצור, כי אם תציל ועוד תוסיף: כל זמן שהחמה תציל מעשות בה דבר שאין ראוי לעשותו ועוד תוסיף ואע״פ שהחמה תוסיף בו אמר שהוא דבר טוב מפני שיצא הפסדו בשכרו כלומר כעסו בסבלנותו. ותוכל לפרש הפך ר״ל מי שחמתו מרובה ואין לו מעצור הוא נושא על נפשו משא גדול וחטא גדול, והטעם בזה כי אם תציל שאם תבוא להציל מחמתו ותחשוב שהיא תשקוט ותעמוד היא תוסיף ותגדל יותר.

[כ-כב] שמע עצה וכו׳. רבות מחשבות וכו׳. תאות אדם חסדו וכו׳. ר״ל כי החסד המוכרח אינו חסד, והרש שאין לו במה שיעשה חסדים הוא יותר טוב מאיש כזב שיהיה מראה עצמו נותן מתנות ועושה חסדים ואין לבו בריא לעשותם.

[כג-כו] יראת ה׳ וכו׳. טמן עצל וכו'. לץ תכה וכו'. משדד אב וכו'. כפשוטו.

חדל בני וכו׳. ר״ל מרעתך ובא לשמוע מוסר, ובא חסר.

עד בליעל יליץ וכו'. ר'׳ל בדברים בחלקת לשונו שיהיו נראים דברי משפט אבל אינו כן כי לבו מלא רעה ומרמה.

נכונו ללצים וכו׳. כפשוטו.