גם אלה משלי שלמה. נראה לי כי זה הדבר אינו מאמר שאמר שלמה אבל הוא מאמר שאמרו זולתו או הוא מאמר המעתיקים והם אנשי חזקיה או שאמרו זה המאמר חכמים אחרים שמצאום בשם שלמה.

[ב-ג] כבוד אלהים. שמים לרום. בא להודיענו כי כל מה שהוא מחכמה מיוחדת בענינים האלהיים אתה חייב להסתירו ושלא לגלותו אלא לצנועים, וכבוד מלכים רומז בו החכמה הטבעית שאין בה כל כך ההעלם שיש בחכמה האלהית וע״כ לא אמר בה הסתר דבר, וכבר ידעת שכל מה שלמטה ממין החכמה האלוהית היא ממין החכמה הטבעית וזה נקרא מלכותו כמו שנקראו האלהיות הגמורות פנים ומה שלמטה מהם נקרא אחור באמרו וראית את אחורי ופני לא יראו, ומה שאמר שמים לרום לבאר לך בו כל מה שתרצה לדבר ולחקור בדברים העליונים כגון השמים שהם למעלה ממך ולדעת אמתתם ולהשיג כל מה שבכללם ואע״פ שלכל גלגל שכל נבדל שהוא מכלל החכמה האלהית ומה שאמר וארץ לעומק ר״ל כל מה שהוא באמצע הכדור, ולב מלכים ר״ל אמיתת חכמת הטבע.

הגו סיגים. כי כמו שהסיגים צריך להוציאם מן הכסף אחר שישאר הכסף נקי כדי לעשות ממנו כלי, כן זאת החכמה צריך למי שירצה ללמדה שלא יבלבל עצמו בלימודה ולא יערב הדעות הזרות עם הדעות האמיתיות והסברות הנכונות כאשר עשו חכמי אומות העולם.

[ה-ו] אל תתהדר. ובמקום גדולים. אולי רמז לך שלא יהיה רשאי החכם להכנס בחכמה אלא במדרגה, והמדרגה הם ההקדמות הצריכות לאותה החכמה.

כי טוב. שיותר טוב שיאמרו לך עלה הנה כלומר במדרגה שלא הגית בה מקודם. מהיותך נדחה ממדרגה גדולה ממך כשתבקש לעלות בה ואינה שיעורך ולא ראוי לך:

[ח-יא] תפוחי זהב. הרב רבינו משה פירש על זה הפסוק בהקדמת ספר מורה הנבוכים ואמר שהנסתר בדברי הנביאים הוא כזהב והנגלה ככסף, וכמו זה תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף כי הנקודות הם המשכיות. אפניו האלף נוספת מאותיות ה א מ נ ת י ו, או כאופן וכסדר.

[יב-יד] נשיאים ורוח. זה הוא משל על מי שמתפאר על מדת הנדיבות ואינה מצויה עמו.

בארך אפים. שהקצין הוא נפתה ונתפש מאהבת איש שהוא מאריך אפו ואינו כועס כי מפני היות לאדם זאת המדה המשובחת יקרבנו הקצין ויכבדנו והוא נפתה לעשות רצונו.

דבש מצאת. ר״ל חכמת האלהית אינה סובלת שילמד ממנה האדם בפעם אחת הרבה ויותר מן הראוי, כי עם ריבוי היה מפסיד מיעוטו.

[יז-יח] מפיץ. הוא כלי זין שזורקין אותו הפרשים כשהם לוחמים, והוא עשוי כמו חנית קטן והישמעאלים קורין אותו זגאיה.

מעדה. מגזרת עדי זהב, והוא המלבוש היקר והמשובח שמשים האדם אותו בימים המכובדים ובימים הנקיים מגשם ומשסרה, ועל כן אמר שלמה שהלובש בגדי עדי בזמן הקור אינו דבר ראוי, והמשיל לחומץ הנופל על הנתר שמוחה אותו ומפריד חלקיו, וכן המשילו למי שזמר ומנגן לפני מי שיש לו לב רע עד שאין חפץ לשמוע דברי שירים.

אם רעב שנאך. כפשוטו נמשך אחר כוונת הפסוק לא תקום ולא תטור, ולפי הנסתר רומז על האדם שאם יתקפהו יצרו יהיה מושך אותו לחכמה הנקרא לחם. ועל כן נקרא יצר הרע רעב מפני שאפילו כשישביענו האדם ויוסיף בו הוא יותר רעב וזה טבע רוב היצרים הרעים, כי המרגיל בהם הוא מתאוה להם יותר עד שהוא קשה עליו לפרוש מהם, וע״כ קראו הפסוק רעב ושונא רעב לפי טבע הגוף ושונא לפי טבע הנפש, וכן אמרו ז״ל משביעו רעב מרעיבו שבע, ותוכל לפרש ג״כ אם יהיה שונאך ממש רעב לחכמה לא תמנענה ממנו.

כי גחלים. באר לך מה שהגיע לך מתועלת אם אתה כבשת יצרך והרגת שונאך, כי כמו הגחלים ששורפים ומכלים הדבר עד שאינו נמצא כן השונא ההוא יהיה נאבד וכלה מכל וכל.

רוח צפון. כמו שרוח צפון תורה על גשם כן פני האדם כשהם דומים לפנים של האדם הכועס יורו שיש לו לבעל אלו הפנים לשון סתר, ר״ל שדבריו אינם דומים לפעולותיו אבל הוא אחד בפה ואחד בלב, שמי שהוא בעל מרה השחורה אע״פ שדבריו לא יהיו נמשכים אחר זה הטבע פעולותיו יהיו נמשכים אחר טבעו.

טוב שבת. בית חבר כלומר שהיא מתעסקת בביתה במעשה הכשפים. ואפשר שבא חסר ומשפטו ומשנת בבית אשת חבר.

מים קרים. שכל מיני ההנאות כשהם באות פתע פתאום על האדם הם יותר גדולות וגמורות בהנאה משאר ההנאות שבאות מעט ובנחת, והשמועה שתבוא מארץ רחוקה אין אדם יודע ממנה שום דבר עד שתגיע פתאום.

מעין נרפש. הצדיק קודם שלוט עליו הרשע דומה למעין קודם היותו נרפש, בעבור שהצדיק מפרנס את כל בני אדם בצדקותיו כמו שהמעין מפרנס ומשקה בני אדם כלם ומרוה אותם מצמאונם, אבל כשהוא נשחת ממקרו אין בו תועלת.

אכל דבש. רמז לחכמת האלוהית שהיא נמשלת לדבש, ושאין טוב להרבות ממנה בפעם אחת, ורמז שראוי לחכמים לחקור אחר הדברים הנכבדים שהם הענינים האלוהיים וכשהוא כבוד השם לחקור על אמתתם, כי בפסוק כבוד אלהים רמז לך כבוד הסתירה ועתה רמז לך כבוד החקירה.

עיר פרוצה. עיר שאין לה חומה אינה שמורה מן השונאים וכן האדם שמדבר הרבה ויגלה לבני אדם כל מה שבתוך לבו לא ימלט מהיותו פושע על עצמו.