נסו ואין רודף. ר״ל נסו הנסים והרשע ינוס עמהם ואין מי שירדפנו.

בפשע ארץ. כשהארץ תפשע באדוניה יהיו שריה ונוגשיה רבים, מפני שאין להם מושל אחד לבדו שינהיג אותה המדינה בעצתו, אך בהיות בארץ ההיא אדם מבין שיהיה יודע כי כן עשו אנשי הארץ יהיה מאריך על עונש הארץ ההיא והוא שיתקן ביניהם ובין המושל וישיב אותם כמו שהיו מתחלה מתוך אותו האריכות אשר האריך עליהם.

[ג-ח] מרבה הונו בנשך ובתרבית. כשיבוא לעשות תשובה יהיה מחוייב לחזור רביתו לבעליו ואם אינו נמצא יחייבוהו לחלקו לעניים ולדלים אם ירצה שיהיו עונותיו מחולים, או השם יקח ממונו ממנו ויתנהו למי שירצה.

[ט-טז] נגיד חסר תבונות ורב מעשקות. מענין יריב ר״ל שהנגיד אע״פ שלא יהיה חכם כל זמן שהוא יריב על בעלי העושק והוא ג״כ שונא הבצע ראוי שיאריך ימים, וזה הפירוש ניאות למי שאינו חושש לניקוד כי אם היה מענין ריב היה משפטו להיות קמוץ והוא אינו קמוץ, ע״כ אומר אני שכך פירושו: כשהנגיד אשר משפטו להיות בעל תבונה כשיקרה שהוא חסר תבונה כלומר שאין לו דעת נכון ובני אדם יחשבוהו בעבור זה רב מעשקות, כלומר שיהיה נסכם לסבול העושק, והוא לא יהיה כן אבל יהיה שונא בצע ומואס העושק, ראוי הוא שיאריך ימים כלומר שיהיה נשאר במעלתו כל ימיו, והמפרשים טרחו בזה הפסוק למצוא בו פירש נכון וחשבו כי וא״ו ורב נוספת ופירשו שהנגיד שהוא חסר תבונה יהיה רב מעשקות שונא בצע אבל אדם שהוא שונא הבצע יאריך ימים.

אדם עשוק. כמו חשוק כי אותיות אחהע״ר מתחלפות וכמוהו עשקה לי ערבני שהוא כמו חשקה לי.

הולך תמים. באחת ר״ל בפעם אחת או בשעה אחת בלא עיכוב.

[יט-כא] הכר פנים. ישים סוף הפסוק לתחלתו ותחלתו לסופו, ר״ל גבר שיפשע על פת לחם לא טוב להכיר לו פנים.

[כב-כג] מוכיח אדם אחרי. כלומר אחר דברי ואזהרותי שהם דברי שלמה, ממחליק לשון כלומר שיוציא מפיו דברים מתוקים וערבים, כי אם היה לענין גנאי מה היה יתרון השבח והפלגתו, ועוד שאלו היה המוכיח הפך המחליק או בלתי מינו לא זכר ביניהם יחס כלל ואין יחס בין שני הפכים, כי לא יאמר זה החם יותר חם מזה הקר ולא זה הלבן יותר לבן מזה השחור, אבל היחס הוא בין שני חמים או בין שני קרים.

גוזל אביו. מדבר בגזל שאינו נשאר אפילו ביד הבן שגזלו אבל הפקירו ואבדו.

רחב נפש. האדם שמתרחב בתאותיו ומתפשט בהם, יגרה מפעל הדגוש, למשקל יצוה, כי משפטו היה להיות עין הפועל דגושה ובא כמו שבא: פתהן יערה, ואפשר שהוא מלשון חכמים גיררה חולדה.

[כו-כח] בקום רשעים. כשרשעים יהיה להם כח ועת ויקומו על אנשי הדור וימשלו בהם ירבה החמס בתוכם והאדם יהיה נסתר ממנו והוא שיפחד מהראות ממונו.