בני תורתי אל תשכח ומצותי יצר לבך. למעלה מזה אמר ומצותי תצפון אתך היה זה הציוי שצוה שלמה על החכמת כמו שפירשנו זה לפי אחד מן הפירושים, אבל בזה הפסוק מלת מצותי נופלת על מצות התורה, והראיה כי אמר בתחלת הפסוק בני תורתי אל תשכח כי יש ענינים שהם תורות ויש ענינים אחרים שהם מצוות שכל אדם חייב לעשותם אע״פ שבכלל התורה ג״כ נכנסים כל אלו השמות כמו חקים ומשפטים ומצות, ושם התורה הוא סיג להם, והם כמו המינים אשר הם תחת סוג אחד עליון ובעבור זה זכר התורה תחלה שהוא הסוג העליון ואחר כן זכר המצות ואחר שזכר שתי אלו רצוני לומר התורה והמצות בא לזכור לך שכרן.

כי ארך ימים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך. אמר שהעובד הוא ינוחל שני עולמות שהם העולם הזה והעולם הבא כי מן הנראה הוא לפרש שנות חיים חיי הנפש שהם חיים והוסיף לו השלום שהוא דבר שנראה בו עניני זה העולם ושלותי בהם אע״פ שנוכל לפרש כי כל זה הפסוק רומז בו שכר הנפש לבדה.

חסד ואמת אל יעזבך קשרם על גרגרתיך כתבם על לוח לבך. הוסיף להו יעך ענין שני ואמר לך שאע"פ שאתה מקיים התורה והמצות ראוי לך שלא תהיה נעדר מן החסד והאמת שהם ענינים מיוחדים לשלמים ונמצאים בהם, ואמר שיהיו קבועים אצלך ושמורים עמך כדרך שקושרים כלי הזיין בצואר שהוא לנוי כמו שפירשתי בפסוק וענקים לגרגרותיך, ואמר כתבם על לוח לבך מפני שדרך הדבר הכתוב הוא שלא יהיה נשכח ואם יהיה נשכח זמן אחר הכתוב הוא אשר יזכירהו ועל כן אמר בתחלת ההזהרה בני תורתי אל תשכח כלומר כתוב אותם על לוח לבך כדי שלא תשכחם כלומר שיהיו הענינים שציתי לך תקועים בלבך כאלו היו כתובים בו מרוב היותך נזהר עליהם.

ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם. הוסיף לך בזה הפסוק ענינים אחרים נוספים על החסד ועל האמת שזכר קודם זה והם החן והשכל כי אלו המדות אינם בכלל מצות התורה אבל בעבור שהחן והשכל הם כלים לאדם השלם במדותיו שיתנהג עם הבריות הנהגה מיושרת ויהיו לו המדות הנהוגות להיות עם האנשים השלמים ועם החסדים אשר באותם המדות יהיה האדם מוצא חן בעיני האדם ובעיני השם כי אלו הענינים ואלו המדות באמת אם יהיו נכונות בעיני האדם כן נכונות גם כן בעיני השם, לפי ערכנו לא לפי ערכו, כי חס ושלום שיהיה יחס בינו ית' ובינינו עד שימצא האדם חן בעיני הבורא ית׳ על הפנים אשר ימצאנו בעיני האדם חלילה מזה ועל הכת שמצאו חן בעיני השם לעלוי מדותיו, ואל יהיה קשה בעיניך מה שאמר הכתוב ונח מצא חן בעיני ה', כי כאשר מצא נח חן בעיני האדם אמר הכתוב שמצאו בעיני השם לעלוי מדותיו והנהגתו הטובה שהיתה לו עם בני אדם והוא האמת והבינהו. והשכל הנזכר בזה הפסוק הוא הפנים השלישיים שזכרנו למעלה בדברנו במיני השכל והוא שיהיה לאדם הבנה טובה והנהגה יפה בכל משא ומתן שיהיה לו עם הבריות ובדיבורו ובשתיקותו ובשאר הענינים העצומים אצלו כי מי שיש לו זה השכל ישבחו בני אדם עניניו ומעשיו והם מסכימים לקראו בעל שכל טוב ומזה המין הוא השכל הנזכר בזה הפסוק שהוא ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם ואחר כן זכר דעת אחרת בשלשה אלו הפסוקים הבאים אחר זה והודיע בהם דרכים אחרים ורמזים לענינים עמוקים כמו שתשמע.

[ה-ו] בטח אל ה' בכל לבך ואל בינתך אל תשען. בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך. הודיעך בשני אלו הפסוקים שאם תראה הטובות או הרעות באות עליך או על זולתך יותר מן הראוי תהיה נזהר שלא תהיה תולה ענין זה לדבר מקרה או שתאמר מזלא גרים, שאם אתה חכם ויש לך חכמה מרובה ותרצה לדעת מרוב חכמתך הנהגת הש״ית בזה העולם אז חכמתך תכריח אותך להאמין כי זה האיש העשיר נגזר הוא עליו להיותו עשיר וזה העני להיותו עני ויעלה בדעתך כי זה מפעולת הכוכבים, כדעת בעלי האצטגנינות, אמר לך שלמה על זה שזה הדעת לא תהיה נשען עליו כי הוא הדעת בטל אבל תהיה בטוח אל ית׳ ותאמין כי הכל כמו שתגזר חכמתו ורצונו, ואמר בכל לבך לרמוז לך שלא תהיה מסופק בזה הענין מפני שאתה רואה צדיק ורע לו ורשע וטוב לו וענינים אחרים שאין ההקש סובל אותם על כמו ענינים אלו אמר לך שתהיה בוטח בשם ית' ולא תהיה נשען על דעתך ועל בינתך כי הענינים האלו אפי׳ הנביאים לא השיגו אמתתם, וזה הוא ענין ההשגחה הנאמר עליו ועל הדומה לו ועמוק עמוק מי ימצאנו כי על זה אמר לך בכל דרכיך דעהו כלומר בכל אלו הדרכים והדעות שעברו לפני שכלך ולא תוכל לדעת אמתתם תוציא עצמך בהם מכל ספק, ודע את השם והוא יישר לך דעת ישר שיוציאך מאותו הספק.

אל תהי חכם בעיניך ירא את ה׳ וסור מרע. בא לבאר לך בזה הפסוק שלא יעלה בדעתך שחכמתך תספיק לך לדעת אלו הענינים אבל אם יש לך חכמה חשוב שלא תוציאך מזאת המבוכה אשר אתה בה בענין ההשגחה ועל כן היותר טוב לך שתהיה בוחר ביראת השם וסור מרע כלומר מן הדעת הרע והמחשבה הרעה בההנהגה האלוהית אשר נבוכו בה אנשי החכמה.

רפאות תהי לשרך ושקוי לעצמותיך. הודיעך שאם אתה תהיה עובד את הבורא ותירא ממנו ויסורו מלבך אותם הדיעות ולא תהיה נשען על חכמתך בהפנות שכלך בענינים אלו שהם בעיניך שכל מפני שחכמתנו קצרה בהם להשיג אמתתם תהיה לך זה רפואה טובה ומשקה טוב כי יסורו ממך אלו החלאים ואלו המחשבות הארורות המחליאות לב החכם כמו שאמר על ענין זה ויוסיף דעת יוסיף מכאוב כלומר שהענינים שלא תספיק חכמה להוציאם מן הספק הוא תוספת כעס ומכאוב ועל כן אמר רפאות תהי לשרך.

כבד את ה' מהונך ומראשית כל תבואתך. בא להזהירך בזה הפסוק על מדת הנדיבות שהיא מן המדות הנמצאות באנשים השלמים בין שיהיה הנדיבות הזה רמז לנדיבות חכמה או לנדיבת ממון, ואמר כי מי שמכבד לבני אדם בממונו ומחלק ממנו לאנשים הצריכים הוא מכבד את הבורא בזה וכל שכן אם יהיה האיש ההוא בעל תורה ושומר העצות ואמר ומראשית כל תבואתך מלת ראשית נוכל לבאר בה שני פנים מן הביאור האחד ההוא שיהיה מראשית מן הטוב שבתבואות, והפנים האחרים הם מראשית מן הפירות הראשונים שיהיו נמצאות באילן ובזרעים, כי בהמצא הפירות ושאר התבואות בתחלת צאתם בשוק הם בדמים יקרים ולא ישיג העני הרואה אותם לקנותם אבל הוא נותן עיניו בהם בנפש מרה מפני שהבורא לא חננו בהם כמו שחנן לאיש העשיר, ועל כן מי שמשלים לו בהם תאותו ומחלק ונותן מהם לעני ההוא באמת הוא בזה מכבד לבורא ית', ודע כי כל כבוד הבא מן האדם הנזכר על הבורא ית׳ הוא נאמר על דרך ההשאלה ואינו מיחס הכבוד שיהיה בין שני האנשים שהוא משעור המצטרף והבן זה בחק הש״ית.

וימלאו אסמיך שבע ותירוש יקבך יפרצו. הודיעך בזה הפסוק השכר שיקבל בעל הנדיבות ואמר שהבורא יוסיף בממנו על שנתן ממנו לדלים ולעובדי השם ואם אתה מכת המתבוננים תוכל לפרש שני אלו הפסוקים גם כן על דרך החכמה ויהיה ענין כבד את ה׳ מהונך מחכמתך והזהירך עליה שלמה שלא תמנע אותה מן התלמידים הבאים לקבל חכמתך כמו שאמר במקום אחר אל תמנע טוב מבעליו, ויהיה רוצה לומר מראשית תבואתך מן המובחר שבחכמה ויהיה בענין זה מכבד את הבורא כי הבורא יתברך אוהב החכמה עם שאר המדות התלויות בה ביראת השם והדומה לה כי כשחכמה מצויה באדם יהיו עניניו יותר מסודרים ויותר רחוקים מן ההפסד ובהעדר החכמה מהם יהי׳ ההפסד נכנס עליהם כמו שאמר הפסוק על כמו זה הענין והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו והפסוק האחר גם כן נוכל לפרש אותו על דרך החכמה ויהיה וימלאו אסמיך שבע ותירוש יקביך יפרוצו רמז על ריבוי החכמה כי המרבה בחכמה והמלמדה לאחרים הוא גם כן מוסיף לעצמו בה כמו שבאר זה באמרו יש מפזר ונוסף עוד ומרוה גם הוא יורה וכמו שאמרו חז״ל ומתלמידי יותר מכלם, וידוע כי החכמה נמשלת לדבר הנאכל ולדבר השתוי כמו שאמר לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי.

[יא-יב] מוסר ה׳ בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו. כי את אשר יאהב ה׳ יוכיח וכאב את בן ירצה בזה הפסוק לקח דרך אחרת והוא ענין הנסיונות והרעות על בני האדם ואפי׳ על הצדיקים וכל זה בהנהגת האל ית׳ הנעלמת ממנו ומחכמתנו בזה העולם ובענין זה דברו בו חכמינו ז״ל הרבה וקראו אותו יסורין, ושלמה קראו מוסר ותוכחת, ואמר שאם יחולו עליך הרעות ושאר מיני יסורין אל תמאס בעבור זה המוסר ההוא הבא מאתו ית׳ ואל תקוץ בו עד שתרחיק מאמונתך יושר הנהגתו ית׳ בזה העולם ואל יעלה במחשבתך כי הענינים האלה נופלים במקרה כמו שיזדמן שאין בהם סדר אבל תהיה סובל אותם היסורים מאהבה כי הם מוסר השם ואל תבקש לזה סבה אחרת כי אפשר שזה יהיה לטובתך והוא מאהבה שהבורא רוצה ליסרך על עונות שעשית כמו שעושה האב לבן וכמו שאמרו חכמים שמאל דוחה וימין מקרבת.

אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה. אחר שדבר בתוכחת ואמר שהוא דבר אשר יחול על אוהבי השם בא לשבח לך בזה הפסוק החכמה והקונה אותה כדי להעידך כיצד היא זאת התוכחה ומי הם אוהבי השם שמקבלים אותה מאהבה ושהוא דבר שאינו נופל על כל אדם אלא לשלמים הנקראים אוהבי השם, כי האנשים האחרים שאין להם חכמה הם מוכנים למקרים ומשולחים לפגעים כבהמות ואותם הרעות הקורות להם אינם נקראים תוכחת ולא מוסר השם אלא עונשים ומאורעים שדרכם לבוא על שאר בני אדם שאין בהם חכמה ולא תורה, ועל כן סמך שלמה שבח התורה וקנינה לתוכחת אוהבי השם להודיעך כי כת החכמים והצדיקים אם יחולו בהם מן הרעות לאי זו סבה שתהיה הוא להם מאת השם לתוכחת ולמוסר מאהבה כאהבת האב לבן המרוצה באמרו וכאב את בן ירצה וסמך לזה אשרי אדם מצא חכמה בא לשבח זה האיש הנאהב מן הבורא מפני החכמה שבו ואשר ענינו וכן בעל התבונה והמוציא אותה מלבו ללמדה לאחרים כי מלת יפיק כמו יוציא וכמוהו ויפק רצון מה׳.

[יד-טו] כי טוב סחרה מסחר כסף ומחרוץ תבואתה. יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה. אחר שבאר לנו בפסוק שעבר שהחכמים והשלמים הם אוהבי השם בעבור חכמתם והם מנוסים מן השם במיני התוכחות שבח לנו החכמה בעבור שיכירו בני אדם מעלתה ושיהיו רודפים אחריה ועוסקים בה ואמר שהיא יותר טובה מן הכסף ומן הזהב ומשאר מיני המרגליות ושאין דבר שיהיה שוה לה כי הסחורה לפעמים יהיה האדם אובד אותה אבל החכמה אינה נאבדת וערכה בכל זמן נוסף ומתיקר והחרוץ הוא הזהב הטוב ואמר כי תבואת החכמה הוא דבר נמצא ואין לו מונע אבל הזהב והכסף ושאר החפצים הם כלים שההפסד נופל בהם מהרבה טעם, אבל זה אינו נמצא בחכמה כי החכמה לא תקבל שום הפסד משום צד ולא בשום זמן מן הזמנים. ונוכל לפרש זה על פנים אחרים והוא שהכסף והזהב ושאר החפצים היקרים כלם הם כלים שמשמשים לגוף שהוא כלה ונפסד אבל החכמה הוא כלי נפש שהוא דבר שאינו כלה ונפסד בהפסד הגוף וזה הוא היתרון הנמצא בחכמה על שאר החפצים והוסיף לספר במעלת החכמה.

ארך ימים בימינה בשמאלה עשר וכבוד. באר לך בזה הפסוק התועלת והיתרון הנמצא בחכמה כי מי שהוא מאריך ימים אפשר שאין החכמה מצויה עמו וכן מי שהוא עשיר אפשר שיהיה עני בחכמה, אבל האדם שיש בו חכמה יש בו כל אלו השלשה התועלות והם החכמה ואחר החכמה יהיה נמשך העושר כמו שאמר הפסוק כי בצל החכמה בצל הכסף. וכן הכבוד יהיה נמשך אחר החכמה יותר משאר הענינים כמו שזה נראה לעין באנשים החכמים כי בעבור חכמתם הם עשירים ומכובדים וכל שכן באותם שהם קרובים למלכות, ועל שהוא דבר קרוב מאד להמצא העושר והכבוד עם החכמה הבטיח האל לשלמה בשלשה אלו הסגולות על ששאל החכמה אמנם אורך הימים הנמצא עם החכמה יהיה שהאדם בחכמתו ינהיג עצמו וישמור בריאותו ויהיה נשמר בזה מן החליים הממיתים שאר בני אדם וסמך אורך ימים לימין ולשמאל העושר והכבוד מפני שבאורך הימים ישיג החכם בחכמה המרובה שהיא העיקר ואחר החכמה יבוא העושר והכבוד.

[יז-יח] דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום. עץ חיים היא למחזיקים בה ותמכיה מאשר בא לבאר בזה הפסוק תועלת החכמה והוא שהחכם אחר מותו יהיו בני אדם מאשרים אותו ומאשרים ענינו כמו שאמר הפסוק טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו, ועץ חיים ענינו ידוע שירצה לומר בו חיי הנפש, וכל שכן שכבר זכר למעלה אורך ימים שהוא דבר נופל על חיי הגוף, ומה שאמר דרכיה דרכי נועם על החכמה ואמר גם כן עליה וכל נתיבותיה שלום הוא ענין שרמז בו פרידת נפש החכם מן הגוף בעת המות שהזא שמח בת ומקבלה בנעימות ובשלום וזה הוא ענין שאמרו חז״ל על מיתת השלמים מת בנשיקה, וזה אמנם הוא מפני שהם מכירים טנופת הגוף ועכירותו ומכירים זכות הנפש החכמה ומדרגתה אחר הפרדה מן הגוף, וענין זה רצוני לומר תאות החכם במות אחר שיגיע למדרגת השלמים באר אותו שלמה באמרו לב צדיק יהגה לענות ותהיה למד לענות מן השורש, ויהיה ענינו מענין לענה וראש, ופירש שהצדיק חושב במות ומשגיח בה כמו שאמר בפסוק אחר לב חכמים בבית אבל ולב כסילים בבית משתה, וכל זה ממעלת הנפש החכמה הדבקה בגוף מפני שהיא חפצה לשוב אל האלהים אשר נתנה.

ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה. רמז לנו בזה הפסוק על ההשגחה שהיו מרחיקים אותה בעלי אמונה אשר הרחיק ענינה וכוונתה בפסוק שעבר, והוא שאמר להצילך מדרך רע מאיש מדבר תהפוכות העוזבים ארחות יושר ללכת בדרכי חושך, וגם עליהם אמר בני אל תלך בדרך אתם מנע רגלך מנתיבתם על כן בא בזה המאמר לסתור אותו הדעת ואותה האמונה מפני שהיתה נהוגה באותם הדורות שהיו מאמינים שהעולם קדמון ושהוא נמסר לטבעו כך בלא כוונת מנהיג, והיו מאמינים גם כן כי כל הענינים והפעולות באות מכח עולם הגלגלים לבדו, ולבטל אלו הדיעות והאמונות אמר הנביא אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי, ירצה לומר בזה הפסוק כי במאמר הבורא היו השמים ומה שבהם ואם תהיה שום פעולה באה מכחם, הבורא ית׳ הוא המצוה אותם לעשות אותה הפעולה ואותו המעשה והוא המציאם למען רצונו ומאמרו, וגם על אותה האמונה הנפסדת היו מקנאים נביאי השם על עובדי הבעלים כי כל העבודות שהיו עושים עובדי הבעל באותו זמן היו נמשכות אחר אותם הדיעות הנפסדות, אשר בעבורם אבד סדר אמונתנו וחרב מקדשנו עד שאפי׳ במקדש שני היו המינים והאפיקירוסים, והתורה הזהירה על ענין אותה האמונה הרעה באמרו ואם תלכו עמי קרי והלכתי אף אני עמכם בקרי, כלומר שאם אתם תהיו מסירים ממני ההשגחה ותאמרו אל המציאות כי הוא בכללו נופל במקרה לא בכוונת משגיח והלכתי אף אני עמכם בקרי אני אשפוט אתכם באותה המדה בעצמה ובאותה האמונה והוא שאסיר השגחתי מכם ותהיו נעזבים למקרים ולפגעים ותקרינה עליכם הרעות ותהיינה נופלות בכם כמו שנופלות על מי שהוא נסתר מהשגחתו כמו שאמר על זה והסתרתי פני מהם ומצאוהו צרות רבות ורעות ובאמרו יסד ארץ בא להודיענו על חידוש בריאת העולם כי יסד הוא דבר מורה על התחלת הבריאה כי יסוד הבית הוא הדבר הראשון מבבית כי ממנו יתחיל הבית וכן מלת כונן ענין הכין ותכן ויהיה רוצה לומר ה׳ בחכמה יסד ארץ קבעה על טבעה והעמידה על יסודה בדעת וברצון לא שנמצאה מעצמה בלתי התחלה ובלתי צווי מכון כמו שאומרים זה מאמיני הקדמות וכמו שהיתה דעת אותם הכתות שזכרנו וכן כונן שמים בתבונה ירצה לומר הכונה ותקנה על סדר הראוי כמו שגזרה חכמתו ותבונתו.

בדעתו תהומות נבקעו ושחקים ירעפו טל. רצה לזכור בזה הפסוק קצת מן הפעולות הטבעיות הנמצאות בעולם השפל שהם גם כן ברצון האל ית׳ לא כמו שיזדמן כמו שהיו אומרים אותם הכתות כי כמו שזכר בפסוק הראשון הארץ והשמים זכר בזה הפסוק קצת מפעולות הארץ ושהם ברצון האל ית׳ וזכר ענין הטל שהיא פעולה אחת עם הגשם אלא שהכל יותר דק, מפני שאותם הכתות היו אומרים שכך טבע הארץ ושאין לבורא ידיעה בזה כלל, ובעבור זה אמר בדעתו תהומות נבקעו ושחקים ירעפו טל כלומר שזאת הפעולה והיא מציאות המעינות ורדת הטל והמטר הכל בא מדעתו ומרצונו ית' כמו שאמרה התורה על זה ונתתי גשמיכם בעתם עם היות אלו הפעולות טבעיות וקבועית לעשות הפעולה, וכמו שהנביא זכר ענין זה גם פן בהיותו תופש על כת הסכלים ההם המטעים לאומתנו באותם הדיעות ואמר היש בהבלי הגוים מגשימים ואם השמים יתנו רביבים, ואמר דוד ג״כ כל אשר חפץ עשה ה' בשמים ובארץ כלומר שהבורא ית׳ הוא משגיח על הטבעים ועל פעולותיהם לעשות בהם מה שירצה ולבטל כחם ולעשות טבעם בכל זמן שירצה.

בני אל ילזו מעיניך נצר תושיה ומזמה. אחר שבטל דעת הסכלים בענין ההשגחה בפסוק שעבר בא להזהיר עוד בזה הפסוק לכת הבנונים והוא שלא יסור מלבם ומעינם זה הדעת שלמדם והוא להאמין שההשגחה האלהית מתפשטת לכל הנבראים וזאת היא התושיה והמחשבה שזכר בזה הפסוק כי מזמה ענינה המחשבה בחכמה והוא שם נגזר מזמם ומזומם.

ויהיו חיים לנפשך וחן לגרגרתיך. הודיעהו בשכר שיהיה מקבל על זה, כי כמו שהבטיח לרודפי החכמה בחיי הנפש כשאמר עליהם בפסוקים שעבר עץ חיים היא למחזיקים בה הבטיח ג״כ להם בזה הפסוק חיי הנפש באמרו ויהיו חיים לנפשך ומה שאמר וחן לגרגרותיך רמז בו תועלת הגוף והצלחתו.

אז תלך לבטח דרכך ורגליך לא תגוף. בזה הפסוק חזק ג״כ דבריו להודיע בגמול הראוי לו כשיהיה עוסק בתורה ושומר אותה והגמול הזה נוסף על גמול הנפש והוא שלא יקרה לו אפי׳ בזה העולם שום דבר מזיק באמרו ורגלך לא תגוף.

[כד-כה] אם תשכב לא תפחד ושכבת וערבה שנתך. אל תירא מפחד פתאום ומשאת רשעים כי תבא הוסיף עוד לזכור בשכר העובד כמו שבא ענין זה בעצמו בשיר של פגעים שאמר דוד ע״ה לא תירא מפחד לילה מחץ יעוף יומם, ושאר מה שזכר, ובאר הטעם בזה במאמר הדבק לזה הענין.

כי ה' יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד. כלומר בעבור שהבורא היה באמונתך והוא שהיית מאמין בו מה שהיה ראוי להאמין יהיה הוא שומר אותך ג״כ שלא תהיה נכשל ונתפש בדיעות ההם המרוחקים והזרים כי תעזור אותך אמונתך הטובה והרגלך הטוב שהרגלת באמונת השם כמו שאמרו ז״ל הבא ליטהר מסייעין אותו ואחר כן לקח דרך אחרת.

[כז-כח] אל תמנע טוב מבעליו בהיות לאל ידך לעשות. אל תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן ויש אתך הזהיר שהמקובל מאלו הדעות האמתיות ומשאר מיני החכמות אשר זכר בפסוקים שעברו ואמר שאם יבוא לידו מי שהיה ראוי לקבל ממנו החכמה כמו שקבלה הוא מאחרים לא יהיה מונע זאת הטובה ממנו ולא יהיה דוחה אותו בדברים כי אם היותו דוחה אותו אפשר שיקרה בין כך ובין כך ענין אחר שיהיה מונע אותך כהעדר הבריאות או עסק מן העסקים או טירדה מן הטירדות או שתקפוץ עליו זקנה ויהיה מפסיד כל הטובה ההיא כמו שאמרו ז״ל ואל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה ומה שאמר ויש אתך ירצה לומר בעוד שיש בך כח ללמוד וללמד ובעוד שתהיה בזמן הזכירה, כי בעת הזקנה ישכח האדם תלמודו ולא יוכל לטרוח לא לעצמו ולא לאחרים אבל בזמן שתהיה הבריאות ויש לאל ידו לעסוק בתורה וללמדה ג"כ לאחרים ישתדל לעשות זאת הטובה ולא יהיה מונע אותה מבני אדם וידוע כי על ענין זה אמרו חכמים מונע בר יקבוהו לאום ואחר כן לקח דרך אחרת.

[כט-ל] אל תחרש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך. אל תריב עם אדם חנם אם לא גמלך רעה. רמז בשני אלו הפסוקים ג״כ מה שהוא דבק לענין החכמה הנזכרת אחר שהתחיל לדבר בעניניה וזכר הסדר הראוי לתלמידים ולחבריו וההנהגה הראויה להתנהג קצתם עם קצתם כדי שתרבה החכמת בתוכם, והזהירם שאם היה בתוך התלמידים והחברים מי שהיה בעל לימוד יתר על חביריו לא ישתרר עליהם בשום דבר מן הדברים וגם חביריו לא יהיו שונאים אותו בעבור חריפותו הנוסף וחכמתו שלמד יותר מחבריו ולא יבקשו לו רעה בתוך לבם כי הוא עומד עמהם בבטחון ויושב בתוכם ולומד בכללם כי בלומדי החכמה אין צריכה קנאה בדבר בעולם חוץ מקנאת החכמה והלימוד שהיא קנאה שמרבה החכמה, ואם בזולתי זה הענין היו מרבים לחלוק זה עם זה והיתה ביניהם קטטה היו מביאים על עצמם ביטול החכמה והיו מחריבים בתי מדרשות שלהם, ומה שאמר אל תריב עם אדם חנם אם לא גמלך רעה אמר כשיבוא לפניך מי שרוצה לטעון בדברי החכמה אל תהיה מכוין לחלוק ולנצח כמו שעושין בעלי ההגיון שרוצים לנצח על כל פנים ואינם רוצים להודות על האמת אבל תקבל בשמחה מי שיבוא לפניך לשאול בדבר חכמה או בא להתוכח עמך על דבר מן הדברים ותאמר דבריך וטענותיך בנחת ולא בבילבול כמו שאמר דברי חכמים בנחת נשמעים ולא תכון להטעות בני אדם בטענותיך כי אלו הויכוחים הם לחנם וזמנם זמן אבוד כי אותם האנשים או אותם התלמידים שבאו לפניך אחרי שכוונתם היא כוונה טובה ובעבור אמונה טובה באו לפניך לקבל ממך ולא באו לגמול עליך רעה במה שלמדת להם מדברי חכמה אבל אם באו לקטרג עמך ולהתוכח ויכוחים של ניצחון או שהיה מקובלים מכת נפסד ובאו לחלוק עליך ועל אמונתך אתה צריך להריב עמהם ולסתור דבריהם שקבלו מכת החטאים והסכלים כי הם באו לגמול רעה ולפתות אותך ותלמידיך בדבריהם ובאו להחליף הדיעות האמתיות בדיעות הבטלות כמו שבאר ענין זה וחזק אותו באמרו.

אל תקנא באיש חמס ואל תבחר בכל דרכיו. כלומר שאם ימצא בכת שלך מי שרצה להכחיש מה שקבלת מן הדיעות האמיתיות בדעת אחר נפסד ואמונה אחרת בטלה אל תהיה חומד באותו הדעת ובאותה האמונה ולא תהיה מקנא בו כי דבריו דברי חמס ובדברי שקר וכזב ולא תהיה בוחר בדבריו ובמעשיו כי הם דרכים רחוקים מן האמת כמו שבאר ענין זה למעלה בפסוקים שעברו, באמרו אל תלך בדרך אתם מנע רגלך מנתיבתם ומה שפרשנו בשלשה אלו הפסוקים הכל הוא לפי הנסתר, אבל הוא לפי הפשט ענינם מבואר מאד שהם ענינים מדברים כבל הנהגות מוסריות שצריך כל אדם חשוב לשמור סדרם ואמר סמך לזה הענין.

כי תועבת ה' נלוז ואת ישרים סודו. להודיעך כי אותם הדרכים הבאים לסתור על אמונתך הטובה שזכר הם תועבת השם והם דרכים שאינם ישרים ולא יאמינו בהם כי אם כת הסכלים אשר כנה אותו הדרך נלוז והוא הדרך הרע אשר הזהירך עליו שלמה בפסוקים שעברו; והפכם שאלו הדרכים הרעים הם הדרכים שהולכים בהם הישרים שהם הפך הדרך הנלוז כי בעל דרך הבלוז אינו נכנס בסוד האל ית׳ כמו שנכנס בו בעל הדרך הישר כי הבורא משגיח בהם רצונו לומר בישרים ודומיהם בעבור חכמתם והשגתם כמו שאמר הנביא כי לא יעשה ה׳ אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים וכת הנלוז וכת הישרים הם שני הפכים שאי אפשר להיותם במדרגה אחת ולא בהשגה אחת כמו שבאר לך זה.

מארת ה׳ בבית רשע ונוה צדיקים יברך. כי בית רשע על כת החטאים והסכלים שאין בהם חכמה כלל ולא שום השגה בענינים שכליים ועל כן הם מרוחקים מהשם ומהשגחתו מכל וכל והם מוכנים לקבל מיני ההפסד וההזק וזאת היא המארה אשר זכר באמרו מארת ה' בבית רשע, אבל כת החכמים ועושי המצות שקראם צדיקים וישרים בשני אלו הפסוקים הוא כת מושגח מאתו ית׳ אשר אינם נעזבים לפגעים ולמקרים ואינם ניזוקים ממיני הנזקים הנכנסים על שאר בני אדם שאינם נשגחים ממנו ית׳ כמו שענין זה מבואר בזולת זה המקום וזאת היא הברכה הנמצאת בכת הצדיקים באמרו ונוה צדיקים יברך כי נוה הצדיקים היא בית החכמים והצדיקים ודומיהם ובית רשע הוא כת הרשעים ודומיהם.

אם ללצים הוא ילין ולענוים יתן חן. אחר שספר בשכר כת הצדיקים בא לזכור שכר כת הליצים והוא הליצנות בעצמן והוא תמורתו מדה כנגד מדה ולא יגיע להם חלק אחר אבל לענוים יוסיף להם על שכרם שימצאו חן בעיני בני אדם בחכמתם ובשאר עסקיהם והנהיג זה הענין ג״כ בחכמים ובכסילים שהמה הפכם.

כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון. אמר בחכמה שיהיו נוחלים להם כבוד והוא שכל בני אדם יהיו חולקים להם כבוד בעבור חכמתם ותהיה להם זה הכבוד קבוע וקיים כמו נחלת האבות שלא יהיה מי שיחלוק עליהם בזה והפכם יהיו הכסילים בגנות והוא שכל אדם גם כן ירים קלונם ויזכור חרפתם עד שתהיה חרפתם נודעת בכל המקומות ואחרי כן בא פעם שלישית להזהיר כת הבינונים.