בני לחכמתי הקשיבה לתבונתי הט אזנך. בא להודיעך במאמר זה מה שלא הודיעך במאמר זה שעבר אשר הודיעך בו שתהיה מקשיב לחכמה ושתלך בה על קו היושר ועל קו האמונה ובזה המאמר הודיעך בתנאים הצריכים עם בעל החכמה כשהוא רוצה להיותו שלם בחכמתו והוא שיתרחק מן החומר ופעולותיו ומן ההנאות הגופניות מפני שהיא ענין מונע החכמה מכל וכל ומפסיד עליה כמו שהתבאר זה מאד במה שעבר וזכר בתחלה זה התנאי.

לשמור מזימות ודעת שפתיך ינצורו. ירצה לומר שהחכמה צריכה להשגה טובה ולדעת נכון ושיהיה דבר זה שגור בפי החכם ובפסוק יראת ה׳ ראשית דעת שעבר פרשנו ענין דעת ומיניו החלוקים ועל כן אין לזכרו פעם שנית אמר שהחכמה צריכה לשמירת הדעת שהוא שכל האדם אשר בו ידע וישיג הענינים וזכר בו מה שצריך להיותו נשמר בו אם ירצה שחכמתו תעלה בידו והוא החומר בהודיע לו אחר כן על דרך המשל.

כי נפת תטפנה שפתי זרה וחלק משמן חכה. הודיעו כי הנמשך אחר ההנאות הגופניות והמתפשט בהם יותר מן הראוי יהיה קשה לו להפרד מהם כי ימשכוהו התאוות החזקות וההרגלים כמו שאמרו הקדמונים על ענין זה כי התאוות החזקות אינם כלות ואחר כן הודיעך סוף אילו ההנאות הגופניות.

ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות. כי כמו שזכר על האשה הנופת שהוא הדבש המתוק כמו שיצא מבתי הדבורים כן שההזק והצער הבא על האדם בסוף ענין האשה הוא כמו הדבר המר הדומה ללענה שהוא הפך הדבר המתוק והוסיף ג״כ על המשל כי כמו החרב שהוא חותך משני צדדיו כן האשה כל ההזקים באים לאדם בעבורה מכל צדדיה ואחר כן בא לזכור היזק האשה והבא מכחה.

רגליה יורדות מות שאול צעדיה יתמכו. נוכל לפרש רגליה כל מה שהוא בגללה וכמוהו לרגל המלאכה וכן והעם אשר ברגליו כלומר אשר היו עמו וזה ידוע כי כל מה שהוא הפסד אמנם הוא בא מצד החומר ובגללו וגם העונש והמות הבא על האדם ג״כ הוא בעבורו ומאתו ועל פנים אחרים יש לפרשו והוא שהדבר הנקרא באשה על דרך משל רגליה וצעדיה הם שתי מלות מורות על משענת הדבר וקיומו וכן האשה היא רגל ומשענת לאיבוד הנפש והגוף וירידתה למטה לארץ ועל כן אמר שאול צעדיה יתמוכו כי הפסיעות הנעשית בעבורה כשיהיו חוץ מן הנאות יהיו גורמים לאדם שאול ואבדון ושאר מיני ההפסד ואמנם רגליה יורדות מות הוא חסר הכינוי מאד בין שיהיה מלת רגליה ענינו סבותיה הם המציאות לנפשות ולגופות שיהיו יורדות עד שיקבלו עונש המות וזאת היא הירידה הגמורה הבאה מפעולות הנפש החיונית אשר היא יורדת מטה מטה ותמות כמות הגוף, ונוכל לפרש רגליה כמו צעדיה על הדרך אשר בארנוהו למעלה ואחר כן סמך לזה הפסוק אורח חיים מפני שהוא דבר תלוי בהרחקת עניני החומר וההמשך אחריו.

ארח חיים פן תפלס נעו מעגלתיה לא תדע. הודיעך שאם אתה תסור כלל מן הדרך הישר אשר בו יגיע האדם לאורח חיים שהוא חיי הנפש ותהיה חוץ ממנו בנטיית פלס המשקל והכרעתו ואותה הנטייה תהיה לצד החומר עד שיגיעו מזה מעגלות האשה שהם מעגלתיך ואתה לא תרגיש עד שיגיע לך מן ההפסד כי היית חושש שאתה לא היית נוטה כלל לאותו הצד אמר לך שתהיה נזהר על זה כלומר על אורח חיים שלא תטה ממנו ולא תצא מתוכו כצאת פלס המאזנים והכרעתו לצד אחד, ועליך לדעת זה כי שלשה אלו השמות הנזכרים באלו הפסוקים והם מעגלותיה ורגליה וצעדיה הם ודומיהם יהיו משער המצטרף כלומר שענינם משמש לאיש ולאשה, וביאור רגליה כי רגלי האדם הרודפים אחרי האשה נקראים רגליה כל זמן שהם עוסקים בה ובענינה וכמו זה הכינוי בעצמו הוא מה שאמר באיכה, מחטאת נביאיה עוונות כהניה, כי לא רצה לומר שהנביאים והכהנים היו להם החטאים והעוונות אלא הכינוי הוא חוזר לאותם שהיו הורגים אותם והראיה בזה הוא שאמר השופכים בקרבה דם צדיקים, ואחר כן שב כבתחלה להזהיר לכת הבינונים עוד על ענין החומר הנמשל לאשה והאריך לדבר בעיניניה וזכר מקרה האדם הנמשכים אחריה לפי הנהוג הטבעי.

[ז-ח] ועתה בנים שמעו לי ואל תסורו מאמרי פי. הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה. הודיעך בפסוקים אלו שלא תהיה רודף אחר התאות הגשמיות ושאר הענינים שאין בהם תועלת לנפש אבל תהיה מתרחק בכל דרכיך ומחשבותיך מן החומר כלומר מפעלותיו הרעים ולא תהיה מקרב אפי׳ למה שקרוב לו כל שכן ממנו בעצמו באמרו ואל תקרב אל פתח ביתה.

פן תתן לאחרים הודך ושנותיך לאכזרי. הודיעך במה שיקרה לך מענין זה אם לא תהיה נזהר עליו והוא שתהיה נפתה לאהבת החומר הרע הנמשל לאשה עד שתשכח מעלת הנפש החכמה אשר בך אשר היא הודך בתתך אותה תחת ממשלת הגוף ותחת הכוחות הגופניות אשר הם נחשבים אצלה לאחרים ותהיה נותן ימיך ושנותיך ביד התאוה והרצון הגופנית אשר היא בעיני הנפש ג״כ כאדם אכזרי שאינו מרחם כלל על שום רעה שיהיה עושה וזה מפני שטבע הנפש רחוק מטבע הגוף אשר הוא כלו מורכב מחמרים שאין להם יחס עם הנפש כאשר היא נפש וביניהם השנאה השלמה ואם נתחברו שניהם יחד אין משפטם אחד ועוד הוסיף להזהיר על הענין הזה בעצמו.

פן ישבעו זרים כחך ועצביך בבית בכרי. כחך חסר מם השמוש כי' היה לו לומר מכחך, ועצביך בבית נכרי היה משפטו לומר ועצביך תתן בבית נכרי, בפסוק שעל זה אמר שלא יתן נפשו וזמנו לכחות ולתאות הגופניות ובפסק זה זכר הכח וכליו שהם העצבים ואמר שלא יטרידם ולא יכלם בענינים שהם בעיני הנפש החכמה כענינים זרים ונכרים ואינם נכנסים עמה בסוג אחד ולא במין אחד והענינים הזרים והאכזרים הם תאוות הגוף הבטלות והנפסדות שאינם מוכרחות לא לגוף ולא לנפש בשום ענין אבל הם מותרות ושגעונות שריבוי מיני ההנאות אשר האדם עושה אין לנפש הנאה באחת מהם אבל יש בהם הזק ואיבוד לא יספר מרוב.

[יא-יב] ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך. ואמרת איך שנאתי מוסר ותוכחתי נאץ לבי. זכר החרטה והאבל אשר יעשה בסוף ימיו בעל זאת ההנהגה הרעה כשאין לו כח ללמוד החכמה והכיר מעלתה וידע כמה שחטא על עצמו בזמנים שעברו עליו ואמר שזה העני אשר כלו ימיו בהבלי העולם ולא נתן לבו בחכמה ולא דרש אותה בתוך החכמים והמלמדים הוא צועק ונוחם על עצמו שאבד זמנו וספו ימיו ושנותיו ולא זכה לדבר שינחילוהו שם טוב בעולם הזה וחלק טוב לעולם הבא ומצא עצמו נגרע מן הגוף ונעדר מן החכמה ועל כן ישוב להתרעם ולהתקוטט על מעשיו כשלא קבל המוסר ותוכחת החכמה מן החכמים והמבינים ויאמר לנפשו איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי הוא בוכה על עצמו איך התרחק מאנשי החכמה ומחברתם ולא רצה לשמוע דבריהם ובחר בהנאות ובמיני השחוק ועתה כשבאו ימי השינה והזקנה שכח אותם ההנאות אשר אין לו עוד חפץ בהם, שב לתמוה על עצמו איך החליף החכמה והמוסר אשר האדם יהיה בהם שלם ובחר במקומם בענינים אחרים ובמחשבות אחרות.

[יג-יד] ולא שמעתי לקול מורי ולמלמדי לא הטיתי אזני. כמעט הייתי בכל רע בתוך קהל ועדה. אמר שהוא מתחרט ומודה בסכלותו ומספר בגנותו ואומר בעצמו כי מפני שלא הקשבתי לאנשי החכמה ולא קבלתי מוסר כמעט שהייתי מנוי עם כת החטאים בכל רע שהם עושים והייתי נחשב בתוך קהל ועדה כאחד מהם רצוני לומר כאחד מן החטאים והסכלים מואסי החכמה והמוסר ואחר שהזהיר על החומר ועניניו וצוה להתרחק ממנו ושלא להשתקע בו יותר מן הראוי שב אחרי כן להזהיר על החכמה.

שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך. בא להודיעך במשל הזה שהאדם יש לו השכל אשר בו האדם מוכן לקבל החכמה והוא מקור לדלות ממנו מיני הלימודים ואם יהיה מרחיק עצמו מן ההנאות החמריות יהיה יותר קרוב מאד ללמוד החכמה ולעסוק בה ועל כן אמר שתה מים מבורך כאלו אמר למוד החכמה משכלך וממקור חכמתך וכנה השכל על דרך משל בשם באר ובור מפני שהם מבוע המים ומקורם כן השכל מבוע החכמה ומקורה ועל כן אשר שהאדם יהיה משתדל בחכמה אחר שיש בו ההבנות הטבעיות מן השכל אשר חננו השם ית' לאדם ובו עלה אותו על שאר בעלי חיים ההווים הנפסדים ואחר כן הודיעו בתועלת שיגיע לו מזאת החכמה המושגת בשכל והשם הטוב שיהיה לו אם יהיה עוסק בחכמה.

יפוצו מעינתיך חוצה ברחובות פלגי מים. ירצה בזה שהחכם אחר שישיג החכמה תהיה היא שופעת עליו עד שילמדה לאחרים ולתלמידים החשובים עד שתהיה חכמתו נודעת לכל ובני אדם משבחים אותו בה וחולקים לו כבוד על שאר בני אדם והוא יהיה מנהיג אותם בדעתו ובשכלו ומקרבן לתורה ולעשות הפעולות הטובות והנכונות בעיני בני אדם ובעיני הש״ית ואפשר שכיון באמרו יפיצו מעינותיך חוצה שזה החכם יפוצו מעינות חכמתו חוצה בחברו ספרי חכמה ויתפשטו בתוך אנשי העולם שילמדו בהם ואחר כן הודיעם בשכרם הראוי להם בעבור חכמתם ולנפשם אמר היותה נפרדת מן הגוף.

יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך: ירצה לומר שתגמול הטוב והשלם אשר ראוי להיות לאדם לנפשו בעבור חכמתו יהיו לך לבדך כלומר לנפשך ואין לזרים חלק בזה אתך כי שאר הכחות הטבעיות אשר באדם כלות וספות בכלות הגוף והנפש לבדה תקבל תגמולה לפי השגתה בהיותה נפרדת מן הגוף ואל זה הדרך בעצמו רמז שלמה באמרו בקהלת כי יתרון החכמה על הסכלות כיתרון האור מן החושך כי האור והחשך נגדיים אינם נמצאים יחד אבל בהעדר האור ימצא חושך כן החכמה וסכלות אינם נמצאים יחד כי כל זמן שהאדם יהיה משתדל בחכמה תהיה הסכלות נבדלת ממנו אע״פ שלא יתחייב שבהעדר החכמה תמצא עמו הסכלות כי איפשר שיהיה האדם לא חכם ולא סכל ואע״פ שיש מי שאומר שהאדם נמצא או חכם או סכל כי האומר שהחכמה והסכלות נגדיים ואין ביניהם אמצעי כשאר מיני הנגדיים כמו הראות והעורון והאור והחושך והזוג והנפרד במנין והבריאות והחולי, לפי הפילוסופים לא לפי הרופאים, ורמז באמרו כיתרון האור מן החשך לנפש בעל החכמה שאחר היותה נפרדת מן הגוף תהיה כמו האור העליון הפשוט שאין בו הרכבה ואינו נכבה כהכבות שאר האור הנמצא אצלינו שהוא נכבה מפני הרכבתו כמו שאמר דניאל על משיגי החכמה והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, ונפש הסכל ג״כ נמשלת לחושך שאין לו מציאות בהבחנת עצמו כי מציאותו איננו אלא בהעדר האור, כן נפש הסכל אין לה מציאות כמציאות נפש החכם ועל זה הדמיון הוא מה שהודיעך בפסוק יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך והוא שהטורח בחכמה והמתעסק בה יהיו לנפשו לבדה כל אותם הגמולים הראוים לה כפי השגתה ומדרגתה בחכמה ובשאר המעלות המדות והמעלות הדבריות ואין לזרים בענין זה שום חלק ולא שום נחלה כי הענינים שהם זרים לנפש הם הפעולות ההוות לאדם מצד הכחות המשתתפות בנפש האדם מצד החומר לא מצד הנפש. ואחר כן חתם מאמר זה על דרך תכלית בעל חכמה כשהוא דבוק בה ואוהב אותה ואינו נפרד ממנה ונותן ימיו בה והוא שמח בחלקו עם שכלו שהוא מקור חכמתו ועם נפשו שקבלה החכמה.

יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך. במקום הזה לא יהיה שם האשה משל לענין החומר אלא משל לנפש וקרא אותה אשת נעוריך רמז לחכם זה שלמד חכמה מנעוריו ועזב עסקי החומר ולא הרגיל בהם ואפי׳ מקטנותו ושם כל יוצריו הרעים תחת ממשלת הנפש ועל כן אמר שהוא יהיה שמח בה כלומר בנפש ולא יהיו שולטים עליו הכחות הגופניות כשאר בני אדם מפני שלא הרגיל בהם ואמר יהי מקורך ברוך מפני שהשכל הוא מקור החכמה וקראו ברוך בעבור ששכל זה החכם הוא זך מעכירות החומר ונקי מתאוותיו ושכל כמו זה באמת הוא ראוי לקראו ברוך ועוד האריך בסיפור הנאות בעל השכל הטוב עם נפשו וספר מיני האהבה אשר בין החושק והחשוק שהם השכל והנפש באמצעות מקומם הטבעי שהוא האדם כמו שהרבה שלמה לספר מענין זה בשיר השירים במיני האהבה והחשק כמו שידעת מן הכתוב.

אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד. כנה הנפש החכמה אילת אהבים ויעלת חן מפני שהם בעלי חיים נאים ומיופים ונקיים במראיהם והם נעלמים מבני אדם ואינם נמצאים אלא חוץ ליישוב ואין בהם זוהמא כמו שהיא באריות ובנמרים ובזאבים ובדובים שהם מזוהמים בעבור היותם אוכלים הבשר והדם וריחם נודף ג״כ ומזוהם כמו שזה ידוע לכל, וגם אין נמצא בהם מיני ההזק כהמצאם באריות ובדובים ודומיהם, בעבור כל אלו הסבות לפי דעתי דמה הנפש לאילים ויעלים יותר משאר בעלי חיים, דדיה ירווך בכל עת על השכל שהוא מקור החכמה ודבק בנפש ומושך החכמה כמו שהתינוק שמושך החלב מן השדיים שהם מקור החלב ובו יתפרנס כן השכל השופע מן הנפש הוא מקור החכמה ובו ידע וישיג ויבדיל בין האמת והשקר ובו ילמד החכמות וישיג האמתיות עד שירוה צמאו כמו שירוה התינוק צמאו מן החלב היוצא מן השדיים ועל כן אמר ירווך בכל עת כלו׳ בכל זמן שהוא חוקר ודורש החכמה בשכלו כטוב השכל שופע עליו והוא שוגה ומשקק תמיד באהבת נפש החכמה אשר היא הסבה ולא יסור השכל מאהבת הנפש ומעשות רצונה ולעבוד עבודתה.

ולמה תשגה בני בזרה ותחבק חיק נכריה. כנה בפסוק זה אשה זרה הנפש החיונית אשר היא כדבר זר לפני הנפש החכמה כמו שפירשנו במה שעבר מענין זה, אמר המזהיר הזה לכת הבינונים מפחד שלא יהיו נוטים אחר החומר ותאוותיו ויניחו החכמה אחרי שהודעתיך תועלת החושק לנפש החכמה למה תהיה נפתה אחרי תאוותיך ומראה עיניך לעזוב חשק החכמה למען תהיה מחבק חיק הזרה אשר היא מאבדת טובותיך ונעימותיך ותפסיד על שכלך אשר נתן השם אליך תגיע בו למדרגת השלמים ובו יפוצו מעיינותיך חוצה.

כי נוכח עיני ה׳ דרכי איש וכל מעגלותיו מפלס. בא להודיעך כי אם תעזוב הדרכים הזרים והם הדרכים שאין לנפש החכמה תועלת בהם ותהיה בוחר בחכמה ובמוסר ובשאר הענינים בהם תעלה הנפש במעלה העליונה תהיה הנפש ההיא נשגחת מן הבורא עד שיהיו דרכי האיש הזה הנדבק באהבת האל נכח עיני ה׳ כלומר שיהיו מושגחים ממנו ית׳ וכן כל מעגלותיו שעשה זה האיש בלכתו בדרכי השם הם נותנים בפלס ההשגחה וכפי היות מדרגתם יהיה שכרם וגמולם ואין הענין כן ברשעים שהוא כת הסכלים שונאי החכמה והתורה והם האנשים אשר מרוב סכלותם ופעולתם הרחוקה מן השלמות האנושי הם ג״כ נרחקים מהשגחה השם ועינותיו ומעשיו שזה הרשע הם הפועלים בו והמושכים אותו אחרי מה שהוא ממין פעולותיו ומשכילים אותו להיותו נתפש בחבלי חטאתו שיהיה נסמך בהם.

עוונותיו ילכדונו את הרשע ובחבלי חטאתו יתמך. אחר שאמר כי דרכי האדם מושגחים מן הבורא הודיעך ג״כ כי הרשע נכשל במעשיו הרעים ובאמונתו הרעה עד שידעת שיהיה הוא נשען עליו לא ימלטנו מן העונש הראוי לבוא עליו כפי חטאתו.

הוא ימות באין מוסר וברב אולתו ישגה. אמר שזה האיש המורד במוסר אפי' בסוף ימיו לא יסור ממה שהיה בו בעת הבחרות ולא יהיה נוחם בסוף ימיו על אמונתו הנפסדת ועל מעשיו הרעים עד שישוב מהם כדי שתועיל לו התשובה, אבל יהיה תועה ושונה באולתו הראשונה ובדעתו שקדם בו מתחלה כי יחשוב כי דעתו הוא הטוב שבדעות ואמונתו תהיה האמונה שבאמונות ועל כן הוא מת בענין זה בלא מוסר ובלא תשובה כאמרו הוא ימות באין מוסר, ויש דרך אחרת לפרש באלו השלשה הפסוקים והוא דרך הפשט ויהיה פי׳ כי נכח ה׳ דרכי איש וכל מעגלותיו מפלס מעגלות האדם שהם מעשיו בין צדיק בין רשע יתן אותם השם בכף מאזנים על דרך משל ויחייב מי שראוי לחייב ויזכה מי שראוי לזכות זה הוא הפשט וזה קרוב לאמתו לפי הרבה פסוקים שבאו מענין זה בפסוקי התורה והנביאים אבל יש דרך אחרת בענין הצדיק והרשע כמו שאפרשנו לך ואני זוכר לך מענין זה מה שראוי לזכרון בזה המקום דע כי הדבר המוסכם לדעת כל חכם אמתי בכל דת הוא שהבורא ית׳ משגיח בזה העולם בכלל ובפרט ומנהיג אותו בהשגחתו ולא כמנהיג רב החובל לספינה אבל מנהיגו כרצונו בלא מונע והשגחתו באישי מין האדם תהיה באנשים מיוחדים ר״ל בטובים ולא בכל האנשים ר״ל ברשעים ואם תשתכל על זה הענין השתכלות יפה תמצא כי כל מה שבא מזה בפסוקי המקרא אינו אלא על זה הדרך והוא שהצדיק ומה שהוא מסיעתו יהיו גמולים ממנו ית׳ או קרובים לו או עצמו ומה שקרוב מזה הענין והרשעים ודומיהם יאמר בהם הכתוב שהם נרחקים ממנו ית' או יקחו כפי מעשיהם כמו שאמר על הכסילים בזה הספר ויאכלו מפי דרכם, ואמר תועבת ה׳ נלוז ואת ישרים סודו, כלומר זה נרחק וזה נקרב, ואמר ג״כ ורשעים מארץ יכרתו ואמר ג״כ על חורש הרעות וחושב בהם לעשותם פתאום יבוא אידו פתע ישבר ואין מרפא, וגם באלה הפסוקים השלשה שאנו בביאורם הבדיל זכרון הרשע וענשו ולא אמר בהם בביאור שדרך הרשע יהיה נוכח עיני השם אמר כי נכח עיני ה׳ דרכי איש ואין מי שיכריח שזה האיש ירצה בו הרשע כי אם היה זה לא היה אומר על הרשע בפסוק השני בפני עצמו עוונותיו ילכדונו את הרשע ואם תאמר שהרי יש פסוקים במקרא ובשאר מקומות שהבורא ית׳ נותן פניו ברשע עצמו לאבדו ולהכריתו מן העולם כמו שאמר בתהלים פני ה׳ בעושי רע להכרית מארץ זכרם, ומה שאמר בקללות שבתורה שנראה מפשוטי המאמרים ההם שהאל בעצמו נותן בהם מיני אותם הרעות כמו שנתן הטובות לצדיקים והדומים להם התשובה בזה אמנם היא שהנביאים מכוונים לזכור חיוב הרשעים ושכר הצדיקים על דרך אחד שוה בשוה כדי לפרסם ענשם לאנשי העולם כמו שהם מפרסמים שכר הצדיקים ולהראות השפלתם ואיבודם של הרשעים ואפי' בעולם הזה על דרך אחד בעצמו שמראים שכר הצדיקים והטובים באמרו נוקם ה׳ לצריו ונוטר הוא לאויביו וכמו שאומר על אוהבי השם ועושה חסד לאלפים לאוהביו ולשומרי מצותיו כל זה הסיפור מן ההנהגה אמנם יזכרוהו כן על צד אחד שוה כדי ליישב בזה דעת הבריות ושלא יאמרו שהאל ית׳ אינו נפרע בידו מן הרשעים, זאת היא התשובה אבל זה הענין הוא הולך על הדרך שאני מספר לך והוא דרך ראוי להאמינו וכל שכן למודים על האמת, דע כי הבורא ית' אין השגחתו בעונש הרשעים כהשגחתו בשכר הצדיקים כי אתה אם תעמוד על זה הענין ותשתכל בו לא תמצא בכל המקרא על עונש הרשע עיני השם כמו שתמצאנו על הצדיקים באמרו עיני ה' אל צדיקים ואם היה קשה לפי זה הענין מה שאומר בזה הספר והוא ספר משלי בכל מקום עיני ה׳ צופות רעים וטובים שידמה מזה שהשגחת השם על הרעים כמו על הטובים על דרך אחד שזה האמת הוא זה כי הש״ית יודע כל הענינים בכלל ובפרט ואין בעולם דבר קטון או גדול שיהיה נעלם ממנו כי כן גזרה חכמתו ויכלתו וזה לפי דעת כל בעלי הדת כמו שאמר דוד ע״ה כשצוה לשלמה בנו ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה כי כל לבבות דורש ה' וכל מחשבות מבין אם תבקשנו ימצא לך ואם תעזבנו יזניחך לעד, וגם רז״ל אמרו שהשגחת השם היא מקרני ראמים עד ביצי כינים, אבל מה שאמרתי לך הש״ית אינו משגיח בעונש הרשעים כמו שמשגיח בשכר הצדיקים הוא על זה הדרך והוא שהאיש הדבק באהבת השם כל זמן שהוא עומד בדבקות הוא באהבה שוה בשוה וכל זמן שתהיה זאת הדבקות אי אפשר שיקרה לו שום מקרה רע ממקרי המציאות הרעים ואם קרה לו בשום פעם או בשום זמן מאורע מן המאורעים יקרה לו זה שבאותו העת ובאותה השעה לא היה עם השם ופסקה ממנו הדבקות ההוא ושלטה בו אותם המאורעים ואותם ההזקים כמו שישלטו בשאר בני אדם שהם מרוחקים מן השם זה הוא הדרך הנמצא בשלמים אבל הדרך שהוא ברשעים הוא על צד אחר ועל דרך אחרת והוא שזה האיש שהוא נמסר כלו לעשות הרעות ולא ימצא בו שום זמן שיהיה בוחר בדרכי השם כל שכן שהוא רחוק מהם יהיה הוא ג״כ רחוק ונרחק מהשגחת הש״ית עד שהוא משולח ונמסר לכל מיני ההזקים שיזיקוהו כפי ענשו וכפי פעולתו כמו שאמר הפסוק הזה עוונותיו ילכדונו את הרשע וזאת ההנהגה היא ג״כ מצויה באומה כמו שהיא ביחידים כמו שאתה רואה שישראל כשהיו דבקים עם השם במעשיהם הטובים ובשאר הנהגותיהם הנרצות מהאל ית' היו נשמרים ממנו ומושגחים בו עד שהאחד היה רודף המאה מאויביהם וכשהיו מתרחקים מעבוד את השם והמירו עבודתו בעבודות הזרות היו הם נרחקים ממנו וגלו מארצם ותפשו בהם ההזקים והמאורעים כמו שתמצא ענין זה בביאור בפשוטי המקרא ואמנם עיני ה' צופות רעים וטובים שזכרנו למעלה יהיה פירושו וענינו שהוא ית' יודע ורואה מעשי בני אדם הרעים והטובים שהרי לא זכר שם באותו הפסוק ולא במה שיבוא אחריו שום פעולה ולא נקמה שהבורא יעשה ברעים ההם רק אמר צופות כלומר שאין ענינם נעלם ממנו ית׳ וסבת ההשגחה במיוחדים שזכרנו כבר גלינו סודו בזה הספר והמבין יבין ואחר זה המאמר כלו חזר לענין הראשון שזכר תחלה והוא ענין השכל וענין המפורסמות שזכר בפסוקים שעברו: