בני שמר אמרי ומצותי תצפון אתך. זה הענין בעצמו כבר זכרו בשעבר והוא שאמר בני אם תקח אמרי ובזה הפסוק אמר בני שמור אמרי ובשניהם הזהיר על החכמה תחלה ואחר כן על החומר הנמשל לאשה כדי להודיענו כי בחקירות החכמה ובבקשתה יסורו התאוות הבטלות והתשוקות החושיות המוציאות את האדם מן העולם והמסירות אותו מכל השגה שכלית ומכל חכמה טובה כמו שפירשנו זה בשעבר, ועל כן זכר שלמה המלך זה הענין בעצמו בזה הספר הרבה פעמים ושנה ושלש אותו מאד יותר מכל שאר הענינים שזכר וגם העמיד ספרו על שני אלו העמודים והם חקירת החכמה והרחקת החומר שהוא האשה ועל כן חתם ספרו בשבח האשה; ואתה המעיין אם תשתכל בכונת זה הספר כלו והוא ספר משלי תמצאנו כלו נחלק לשלשה חלקים, שלישיתו הראשון הוא שזכר בו תמיד שני אלו השלמויות אשר בהם תשלם נפש האדם ובהם תעלה מעלה מעלה והם דרישת החכמה והרחקת החומר, ומה שזכר מענין המוסר גם כן בזה החלק הראשון הוא מפני שאי אפשר להגיע אל החכמה השלמה מבלי השתתף עמה המוסר כמו שישתתפו שני השלמויות שהם השלמות הראשון והשלמות האחרון באדם השלם, ועל כן תמצא בחלק הראשון שהוא מראש הספר עד משלי שלמה בן חכם ישמח אב שהאריך מאד בשבח החכמה והמוסר ובגנות האשה אשר ענינה החומר כמו שידעת זה עם שרוב זה החלק או כלו אינו מדבר אלא מזה הכת והוא כת החכמה והמוסר, ובחלק השני לא זכר מזה ולא זכר בגנות האשה וגם בחלק השלישי גם כן לא זכר מאלו הענינים, כי החלק השני מזה הספר שהוא ממשלי שלמה בן חכם ישמח אב עד דברי אגור בן יקה הוא כלו מדבר במדות בני אדם הטובות והרעות ומה יקרה מהם ובהישרת דרכי בני אדם וטבעיהם והנהגתם ומקריהם ושאר עניניהם ומעשיהם בבקשת מחייתם ושאר צרכיהם וכיוצא בזה, ולא זכר בגנות האשה בכל זה החלק השני אלא בשני הפסוקים בלבד והם כי שוחה עמוקה זונה ובאר צרה נכריה והשני אף היא כחתף תארוב, ובחלק השלישי לא זכר בגנות האשה כלל כי באמרו אל תתן לנשים חילך אינו מספר בגנות האשה אבל מזהיר את האדם בה, ובחלק השני זכר בשבח האשה בקצת מקומות, והחלק השלישי הוא מדברי אגור בן יקה עד סוף הספר וזכר בו מענינים טבעיים על דרך ההעלם והאריך מאד בשבח האשה כמו שהאריך מאד בחלק הראשון בגנותה, ואין ספק כי מה שכיון שלמה בשלשה אלו החילוקים אשר חילק בהם ספרו הוא בעבור היות בני האדם כולם נחלקים גם כן לשלשת חלקים כמו שבארנו זה בהקדמת פירושנו זה בדברנו על כתות בני האדם לפי התארים הנופלים עליהם בזה הספר, ויהיה החלק הראשון שהוא כלו חכמה ומוסר עם ההתרחק מן החומר הנמשל לאשה נאמר כדי להעיר הבינונים החפצים להטותם לצד החכמה והמוסר כי החכמים אין צריך להזהירם על זה כי כבר הגיע להם חלקם מן החכמה והמוסר אם הם שלמים או הם בדרך החכמה והמוסר אם אינם שלמים, והחלק השני יהיה נאמר להמון העם שאין להם חפץ בחכמה ולא יכירו מעלתה כדי להודיעם ולהזהירם במעשיהם ובהנהגתם, והחלק השלישי הוא כדי להעיר לחכמי׳ על סודות החכמה ועל הרבה ענינים מעניני המציאות הנעלמים ונשוב למקומנו שהפסקנו בו ונאמר.

שמר מצותי וחיה וכו'. צוה בשמירת המצות שהם ענינים משותפים עם החכמה כמו שהשלמות הראשון שאמרנו שהוא בכלל המוסר משותף עם השלמות האחרון שהוא החכמה כי בשני אלו השלמיות תתרפא הנפש החולה מחולייה ותהיה זוכה לחיי עולם וזה הוא חיים שזכר בזה הפסוק באמרו שמור מצותיו וחיה אע״פ שיסבול להיותו נגזר מענין וחי בהם הנאמר בתורה על המצות, ומה שאמר כאישון עיניך הוא מפני שבת העין שהוא החלק הרואה בעין ובו יראה האדם מה שיעשה ומה שיפעל, כן החכמה בה יבחין האדם וישכיל הענינים כולם וידעם ואמר גם כן על אלו הענינים.

קשרם על אצבעותיך וכולי, זכר האצבעות בעבור שבם יפעל האדם הפעולות המעשיות ואמר שיכתבם בלב בעבור שבו יצייר הפעולות שהאדם פועל אותם והמעשים שהוא עושה בפועל כי בלב יצירם ובידים יעשם ויפעלם עד שיוציאם מן הכח אל הפועל.

אמור לחכמה אחותי את וכו', קשר החכמה והבינה עם התורה והמצות הנזכרים בפסוק שעבר מפני שהחכמה והתורה הם התכלית ובעבורם נצטוו המצות, כי אין האדם נברא בעבור שיעשה המצות לבד אלא הוא צריך גם כן לחכמה אשר בה תשלם הנפש, כי אין האדם שלם בהיות בו אחת משתי השלמויות עד שיהיו נמצאים בו שתי השלמויות.

לשמרך מאשה זרה וכו'. להזהירך מן האשה הזרה אחר היותך דבק עם החכמה והבינה, ולהודיעך כי המתעסק בהם רצוני לומר בחכמה לא יהיה נכשל באשה הזרה, והאריך בענין האשה מאד במקום זה יותר ממה שהאריך בכל שאר המקומות שספר בהם גנות האשה עד שספר כל מיני פעולותיה ותחבולותיה ומאמריה שאומרת למנאפים וכל אלו הסיפורים הם משל לכל מיני ההנאות הזרות המפסידות על הנפש השכלית כשיעשה אותם הסכל הבוחר במיני השחוק ובמיני תענוגי הגוף שאין בהם שום תועלת לנפש. וגם סבת זה האריכות הוא כדי לזכור כל מיני גנות האשה כיון שלא זכר עוד בגנותה בכל הספר אלא זכר בשבחה וכמו שהאריך בשבחה בסוף הספר כן האריך בגנותה בזה המקום.

כי בחלון ביתי בעד אשנבי נשקפתי. ירצה לומר שראה בעין שבו והשקיף בשכלו זה הענין הרע אשר יקרה ברוב בני אדם שהם נפתים אחר עניני החומר ונמשכים אחריו עד סוף ימיהם ולא יתנו חלק לחכמה כלל וקראם פתאים וחסרי לב בהיותו אומר וארא בפתאים אבינה בבנים נער חסר לב.

עבר בשוק אצל פנה ודרך ביתה יצעד. נשא זה המשל על הסכל הזה הנמשך בלבו החסר מכל חכמה אחר זאת האשה, ואמר עליו עובר בשוק מפני שהשוק יש לו דרכים הרבה שיוכל אדם ללכת ממנו לאיזה מקום שירצה מן העיר, וכל זה משל על האדם שיש בו האיפשרות ללכת בדרך הטוב אם ירצה כמו שהאיפשרות למי שהוא בשוק לנטות ממנה אל איזה צד שירצה ללכת, וזה הדרך בעצמו לקח הנביא ירמיה כשהיה מזהיר הדור הרע ההוא כשאמר להם עמדו על דרכים ושאלו לנתיבות עולם אי זה הדרך הטוב, ואמר ודרך ביתה יצעד שהסכל יהיה נוטה לעבור דרך בית האשה הזונה ויעזוב שאר הדרכים אשר בשוק מהם יותר טובים ללכת בהם ויותר קרובים.

בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה. יספר על הסכל שהוא ממתין זמן שלא יהיה נראה מבני אדם בעשותו הניאוף, וכל הארבע שמות שזכר בזה הפסוק שהם נשף וערב ולילה ואפלה אע״פ שדרך הזונים שילכו באותם הזמנים הוא גם כן רמז לאותם הדרכים שהולכים בהם בני אדם שאין להם חכמה ולא מוסר, והם נמשכים אחר החומר והם נמשלים בכל מעשיהם לאותם הזוכים שבוררים להם האפלה והחושך לעשות בהם מעשיהם כמו שנמשלים אנשי החכמה במעשיהם לאור כמו שאמר בהם בזה הספר בעצמו ואור צדיקים באור נוגה הולך ואור עד נכון היום.

והנה אשה לקראתו שית זונה ונצורת לב. שית זונה שהיא בעלת דברים, ומשימה עצמה בשחוק עם הזנאים כדי לעורר תאותם, ונצורת לב יש לו פנים רבים נוכל לומר שהוא כמו כעיר נצורה כלומר מוקפת סביב לבה במיני התכשיט בחוטי הזהב והמשי שתשים האשה בבגדיה הנאים נוכח לבה וגם המלבוש יהיה לוחץ את לבה כדי שתראה לבני אדם שגופה נאה זה הוא הפירוש האחד, והפירוש השני הוא שנוכל לומר ונצורת לב שמורת לב כלומר חריפה ומחודדת ויודעת ושומרת עצמה שאדם לא יוכל לרמותה, וגם פירש שלישי יש והוא היותר נאה מכולם והוא שהיא שמורה מלבה ונצורה איך היא מפני שיש לה גוף נאה וארוך והיא מכרעת עצמה לעיין נוכח גויתה להראות יפיה ושדיה שהם עומדים נוכח הלב וזה הוא שאמר בה ונצורת לב.

הומיה היא וסוררת בביתה לא ישכנו רגליה. ספר במדותיה הרעים וגם מדות שהם גנאי לאשה יותר מהיותם לאיש, והם שהיא הומיה ומדברת בקול רם לפני כל אדם ואין לה בושת, אבל היא בעלת מצח ועזות וסוררת שלא תודה על האמת ואין לה מוסר ותטה מדרך האמת בכל עניניה כמו שאמר הפסוק כי כפרה סוררה סרר ישראל, כלומר שיצאו מקו היושר כמו שתצא הפרה מדרך הישר כשהיא משולחת בתוך השורים ושאר הבהמות, והוא מרקדת לפי תאותה בשדה ואין מי שיגער בה, בביתה לא ישכנו רגליה שהולכת לכל המקומות שתהיה שם שחוק וקלות ראש כמו שבאר הליכותיה.

פעם בחוץ פעם ברחובות ואצל כל פנה תארב. כלומר שתארב הנואפים שיעברו לפניה ושהיא תראה עצמה להם ויהיו נכשלים בה.

והחזיקה בו ונשקה לו העזה פניה ותאמר לו. הפליג בזה הפסוק לספר בגנותה והוא שהאשה תקח באיש ותנשק אותו בדרך וגם שתאמר לו כל אלו הפיתויים ומיני היפויים כדי להביאו לביתה והוא שאמר.

זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי.

על כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך. תאמר לאנשים מיני אלו הכזבים כדי להכשיל בדמות שמכשיל היצר הרע ליצר הטוב במחשבות האדם במיני העברות ובהרהורים הרעים המטים לב האדם אחר התאוות הגשמיות.

מרבדים רבדתי ערשי חטבות אטון מצרים.

נפתי משכבי מור אהלים וקנמון. מרבדים הם מיני בגדים בעלי צבועים משתנים שהאשה תשטחם על המטה לנוי, אטון מצרים כאלו אמר מלאכה יפה שעושים במצרים, כי אלו השמות שאין להם חבר יעשם המפרש לפי העכין והיותר קרוב לי נפתי מענין נופת תטופנה כלומר שהנעימה מטתה במיני בשמים חמים מאד בעלי ריח חזק שמחזיקים הלב והמוח.

[יח-כ] לכה נרוה דודים עד הבקר נתעלסה באהבים. כי אין האיש בביתו הלך בדרך מרחוק. צרור הכסף לקח בידו ליום הכסא יבוא ביתו. שלשה אלו הפסוקים כפשוטם, והוא שהאשה כופה לאיש שיתיישב עמה בביתה ותניא לו ראיות שלא יתפחד מן הבעל והכל הוא תוספות דברים הנהוגים אצל הנשים המנאפות משל לענין שהתבאר פעמים רבות במה שעבר.

הטתו ברוב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו. אחר שהרבתה האשה לסדר לפניו כל אותם הפיתויין שזכר באלו הפסוקים נצחה אותו בלקחה ורוב דבריה וחלקת לשונה, וזה הספור כלו משל אחד הוא שיקרה לחומר עם הצורה וקרא הצורה נער חסר לב כל זמן שהצורה האנושית אשר באדם תהיה חלושה כחולשת הנער בכוחו ושכלו והוא שעדיין לא למד חכמה ולא יצא מן הכח אל הפועל אבל הוא חסר בזה מאד כמו שזה ידוע אצל כל אדם שהנער אין לו ידיעה בענינים ועל כן האדם שידמה לנער בשכלו ובצורתו הוא נפתה לחומר הרע ולפעולותיו ואין לו כח לעמוד לפניו עד שהוא נדחה ונמסר ביד החומר ותאוותיו המפסידות על נפש האדם השכלית, עד שדמה אותו בפסוק הבא אחר זה לאחד מבעלי חיים שאין להם ידיעה והבחנה בין טוב לרע, כן האיש הנפתה לחומר לא ירגיש עד שהוא נענש בגופו ובנפשו כמו שבאר זה.

[כב-כג] הולך אחריה פתאום כשור אל טבח יבא וכעכס אל מוסר אויל. עד יפלח חץ כבדו כמהר צפור אל פח ולא ידע כי בנפשו הוא. אמר שלא ירגיש זה האיש ההולך אחר תאוותיו החמריות ברעה אשר תמצאנו כשהוא מתפשט בהנאות ההם ובשאר מיני התאוות שאין לו בהם תועלת לנפש ועל כן אמר שיקרה לו כמו שיקרה לשור המובא לטבוח והוא לא ירגיש, או כאחד מן הצפרים הממהרים לנפול בפח ולא ירגיש בעצמו עד שיגיע בתוך הרשת הפרוש עליו, ועל כן אמר כי בנפשו הוא, אמנם וכעכס אל מוסר אויל ירצה לומר שזה האיש הנפתה מן האשה יקרה לו כמו שיקרה לאויל כשאינו רוצה לקבל המוסר שישימהו אדוניו בבית הסוהר וכבלי ברזל יתן ברגליו וזה היא מוסרו כי עכס הוא מענין וברגליהם תעכסנה, ואחר שזכר ענין האיש הנפתה מן האשה בהיותו חסר בחכמה בא לומר פעם אחרת ענין האשה וספר מקריה הרעים ונזקיה העצומים ואמר תחלה על דרך ההקדמה כמו שדרכו לומר בשאר המקומות שעברו.

ועתה בנים שמעו לי והקשיבו לאמרי פי. ואחרי כן הוסיף לבאר בגנות האשה פעם שנית וזכר מן ההזק הבא מצדה על מי שטועה בה וזה ההשנות הוא לחזק דבריו והזהרותיו על ענין האשה.

[כה-כז] אל ישט אל דרכיה לבך ואל תתע בנתיבותיה. כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה. דרכי שאול ביתה יורדות אל חדרי מות. כל זה כפל לשון על ענין אחד כי הוא כבר זכר כל זה באמרו כשור אל טבח יבא עד יפלח חץ כבדו, אבל הפליג לזכור בשני אלו הפסוקים ההזק והרעה אשר יגיע לאדם הבוטח באשה והשומע לה ושהוא אבוד בגופו באמרו כי רבים חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה, והוא גם כן ענוש בנפש באמרו דרכי שאול ביתה יורדות אל חדרי מות, כי זה המות ירצה לומר בה המות הנצחיית והעולמיית אשר תהיה לנפש האדם הרודף לתאוות החושיות ולא יתן מקום וזמן לחכמה ולא הגיע נפשו לשום מדרגה מן המדרגות השכליות אשר הנפש השכלית תעלה בהם אחרי היותה נפרדת מן הגוף לפי מה שהשיגה בחיי הגוף, כי תחלה אמר ועצומים כל הרוגיה על הגופות ואחר כן אמר דרכי שאול ביתה יורדות אל חדרי מות על איבוד הנפש ועונשה כי יורדות אל חדרי מות, הוא חוזר אל דרכי שאול ביתה כאלו אמר דרכי שאול ביתה והם דרכים יורדים אל חדרי מות, כי דרך נמצא אותו בלשון זכר ובלשון נקבה, ואחר כן שב לזכור פעם שנית שבח החכמה בזה המאמר בעצמו והוא מאמר החכמה ועניניה כמו שכפל גם כן זכרון האשה וגנותה כמו שביארתי לך הסיבה בזה.