מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב.

פירש משלי לזרחיהו קרא אותו אמרי דעת מלא אותו דברי חכמה וימלא את הדעת. כל קורא בו יוסיף לקח גם לב נבון יקנה דעת. טוב שם משמן טוב וטובה חכמה מנחלה ומגן הטוב וטוב משניהם יראת ה', אשר בה ימצא האדם חן ושכל טוב ודבר בעתו מה טוב. וקודם שאתחיל לדבר בכונת זה הספר אקדים הקדמה ואומר כי הדבר אשר העירני לפרש ספר משלי היה שתי סבות. הסבה האחת היתה אשר לא היה שום מפרש מן המפרשים לעזרי ולא אחד מאותם שהיו בדורי אשר שת לבו לבאר תעלומות משלי מוצאיו ומובאיו, והסבה השנית היתה כי ראיתי בו פסוקים הרבה אשר אין להם טעם, והפסוקים האלה אם לא ירגוש בהם הפתי והסכל, והחכם אשר עיניו בראשו ירגיש בהם וידע בלא ספק כי הם למשל, ואם אין בו כח לעמוד על עומק דברי המשל והפלגתו, מכל מקום מחשבתו לא תסור מחשוב בהם שהם למשל, על כן קמתי אני זרחיה בן יצחק הצעיר במשפחתי והדל בבית אבי ופניתי מחשבתי ונערתי חצני ושמתי לשוני קלשוני לבאר תעלומות ולגלות סודות אשר היו נעלמות וצפונות, ולא חששתי לדברי המבהילים אשר אין להם לב שומע חידות ומשלים, ומה מאד יקשה בעיניהם בראותם אותי, כי כל אשר יהיה המשל סתום וחתום שאני מגלה סוד מן הסודות וחכמה מן החכמות כמו שבאו פסוקים הרבה בספרי הנביאים מזה הכת, ומפני שהוספתי בפירושי זה דברים רבים וענינים נוספים קראתי שמו אמרי דעת, ומן האל י״ת אשאל רשיון ומענה לשון וישמרני משגיאות ויחנני בלב פתוח ועינים גלויות על אהבתו ויראתו ויטה עלי חסדו ממעון קדשו ומרומו לפרש ספר משלי שלמה.

אמר זרחיה בן יצחק בן שאלתיאל מברצלונה אשר בספרד, כוונתי בזה המאמר לבאר משלי שלמה על דרך החכמה והעיון הפנימי בכל המקומות שראוי להבין בהם חכמה או סוד מן הסודות, וגם בשאר המקומות אשר לא יהיה בהם מזה הענין אנהיג אותם על דרך הפשט עד שיעמוד על נגלהו ועל נסתרו איש כפי שכלו וכיד אלהיו הטובה עליו, וממה שצריך לדעת אותו תחלה הוא שזה הספר הנקרא משלי נחלק אל שלשה כונות : האחת מהם לזכור בו דברים אשר בהם תועלת מבואר להמון בעינינים ידועים אצל בני אדם בהנהגתם ותנועתם קצתם עם קצתם, והכוונה השנית היתה לבאר ענינים מוסריים יש בנגליהם תועלת מבואר להמון ובנסתריהם ענינים להבין אותם כפי שכלם והשגתם בהם, והכוונה השלישית היא גם כן לתועלת אשר בעבורו גם כן נמצא בזה והוא תכליתו, והוא לרמוז בו ענינים נסתרים שהם ברפואת הנפש החולה וסגולת הנפש החכמה ומעלותיה בענינים נכבדים אלהיים, ומפני שאלו הענינים מטבעם להיותם נסתרים ומכוסים מהמון העם, ועוד מפני שגם שטבעי רוב בני אדם לא יקבלו אלו הענינים ודעתם לא תסבול אותם, היה שלמה המלך ע״ה מוכרח להסתיר אותם ובטח במה שהסתיר שיבינהו מי שטבעו מוכן להבינו ברמז מועט כמו שאמר על רמז זה הענין בעצמו כלם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת, ואילו הכונות השלשה אשר הספר נכון עליהם הם כנגד שלשה כתות מבני אדם, והם כת החכמים וכת הסכלים וכת הבינונים, והם אשר תאותם לקבל החכמה אבל יד שכלם תקצר להשיג אותה ואני אבאר לך כל כת מהם כפי שבא שמותם בזה הספר. הנה תמצא כי כת הסכלים קראם חטאים באמרו בני אם יפתוך חטאים אל תבא, וקראם גם כן ברוב המקומות רשעים באמרו תועבת ה׳ דרך רשע ואמר ונר רשעים ידעך, ואמר ורשע יבאיש ויחפיר, וקראם פתאים וכסילים אמר כי משובת פתאים תהרגם ושלות כסילים תאבדם, ואמר וכסילים ישנאו דעת, וכן קראם עקשים ועקש לב לא ימצא טוב, וקראם אוילים אם תכתוש את האויל במכתש, ואמר ואוילים בחסר לב ימותו, וקראם עצלים עד מתי עצל תשכב, וגם כן קראם בוגדים באמרו נפש בוגדים חמס, ואפשר שקראם בשמות אחרים זולתי אלה שזכרתי, וכל אלו השמות הם נאמרים על כת הסכלים אשר כונתם היא להפסיד הדיעות האמתיות בדעתם הנפסד ובאמונתם הנפסדת עד שאינם רוצים לשמוע דברי חכמה, ומה שישמעו ממנה אינם מקבלים אותה כמו שאמר עליהם חכמה ומוסר אוילים בזו, ואמר תחת כי שנאו דעת ויראת ה' לא בחרו לא אבו לעצתי נאצו כל תוכחתי, ואמר גם כן בהם העוזבים ארחות יושר ללכת בדרכי חשך, ואמר אשר ארחותיהם עקשים ונלוזים במעגלותם, בכל אלו הפסוקים באר מדותיהם ומיעוט אהבתם בחכמה ורוב התרחקם מדרך האמת, ואמנם כת החכמים אשר הם באמת חכמים קראם נבונים ומבינים אמר ונכון תחבולות יקנה, ואמר בכת המבינים כלם נכוחים למבין, וכן קראם ישרים, אמר יצפון לישרים תושיה, ואמר צדקת ישרים, וקראם גם כן חסידים באמרו ודרך חסידיו ישמור, וכן קרא אותם צדיקים פעלת צדיק לחיים, ואפשר שיהיו אלו גם כן יותר ממה שזכרתי מהם, וכת הבינונים הם אשר אינם סכלים ולא הגיעו למדרגת החכמים רצונם נוטה לשמוע דברי החכמים ותישר בעיניהם אמונתם וענינם, ואלו ודומיהם והנמשכים אחריהם קראם שלמה בנים על צד ההזהרה להם שילמדו החכמה וירדפו אחריה ויבקשו אותה ושלא תהיה דעתם נוטה לשמוע דעת הסכלים ושלא ילמדו מדבריהם, אמר בני אם יפתוך חטאים אל תבא, ואמר בני אל תלך בדרך אתם מנע רגלך מנתיבתם, ואמר חכם בני ושמח לבי ובאו מאלו בספר לאין מספר, וממה שצריך שתראהו גם כן הוא מדוע אמר בספר קהלת דברי קהלת ובזה הספר אמר משלי שלמה. דע כי שלמה המלך קרא שם הספר הזה משלי על שיש בו משלים הרבה מהם שהם רומזים על ענינים נסתרים ומהם שיורו על ענינים אחרים מעניני בני אדם ופעולותיהם קצתם עם קצתם, ובעבור זה הענין נקרא שם הספר הזה משל, אבל ספר קהלת לא הוצרך לומר בו משלי אלא דברי מפני שרובו דברים טבעים מטבעי המציאות ושאר טבעי בני אדם והמקרים אשר יקרו להם ועל כן אמר בו דברי קהלת, וממה שנראה לי עוד לתת לו סבה הוא מדוע אמר בספר קהלת מלך בירושלים ואמר בספר משלי מלך ישראל, דע כי ספר קהלת הוא ספר יברחו ההמון מאד ממה שנגלה שנראה נגלה דבריו עד שהם חושבים הפך ממה שכיון עליו שלמה המלך ע״ה, והוא שחשבוהו כלו מפורסם אין מושכל בו, ועל כן לא גלהו שלמה לכל ישראל כי אם בירושלם שהיתה עירו ושם חברו בלא ספק, ועל כן לא הזדמן לו להסתירו מאנשי ירושלים כמו שנזדמן להסתירו משאר אנשי ישראל ולא היה זה אפשר, וזאת היתה הסבה שאמר בספר קהלת מלך בירושלים, כי לא חבר שלמה ספר קהלת אלא לחכמי ישראל הבאים לשמוע חכמתו בירושלים, וכל בעל דעת יודע כי שלמה לא נעלם ממנו מושכל שהיה אפשר להשיגו כל בעל חומר עד שנאמר בו ויחכם מכל האדם שהוא האדם המיני בלא ספק, ואדם שענינו כך אין צריך להאמין בו שהוא חבר ספר במפורסמות, אבל הספר ההוא לרוב היותו נעלם מהרבה בני אדם חשבו בו מה שאין ראוי לחשוב עליו עד שבזמן שנפסד ענינינו ונעלמה מאומתינו החכמה והנבואה הסכימו ז"ל להצניעו כמו שגנז חזקיהו המלך ספרי הרפואות אשר חבר שלמה מלך ישראל, מפני שיראה הפסד הדורות ההם ומיעוט היותם משתדלים כחכמה לא שספר קהלת יהיה בו דבר סותר עניני האמונה; הנה בארנו מדוע נאמר בספר קהלת מלך בירושלים, ואמנם ספר משלי נאמר בו מלך ישראל בעבור שנגלהו כלו דברים ילוו עליהם המון העם המיחסים דבריהם אליו ונמשכים אחר משליו בעסקיהם עד שרוב משלי בני אדם והשגורים בפיהם הם ממין הספר הזה, ובעבור זה נאמר בו מלך ישראל, כלומר שגלה עניניו לכל ישראל אחר שחבר אותו בעבור שיקבלו מוסריו ואזהרותיו, ומה שסדר להם ביראת השם ובחקירות החכמות ושיכירו תועלתם וידעו שיעורם ומעלתם, ואחר שבארתי כונת הספר ותועלותיו ראוי לנו לבאר כונה כל פסוק ופסוק ממנו בעזרת השם ית', ואני המפרש הספר הזה לא באתי בפירושי זה לזכור דברי המפרשים ואם זכרתי דבר מהם בשום פסוק שהוא כפשוטו יהיה זה במקרה לא מכונתי אבל באתי לבאר מה שנתחדש לי בו עם ההסכמה הנמשכת בזה אחר החכמה והעיון, עם שהחכם אור הגולה רבינו משה זצ״ל הוא לבדו היה אשר הורינו תחלה בספר משלי הדרך אשר נלך בה, והוא שאמר שספר משלי בכלל הוא ענין יורה לנו שלא נהיה נמשכים אחר החומר הנמשל לאשה, ואמר כי בעבור זה חתם שלמה זה הספר בשבח האשה; וממה שצריך להודיעך גם כן הוא ענין כל אחד ואחד מאלו הכתות השלשה שזכרנו שהם כת החכמים וכת הכסלים וכת הבינונים כי כשאני זוכר תמיד על כת החכמים דעתם ואמונתם איני רוצה לומר מה שבא מהם בספרי הפילוסופים לבד, אבל מה שהוא גם כן בכלל האמונות התוריות המחוייב אצלנו לעשותם ולשמרם והם מצות התורה כלם וכל מה שתלוי בו יראת הש״י ואהבתו אע״פ שמציאות האלוה ואחדותו יושגו גם כן בידיעות הדיעות אשר זכרו הפילוסופים המאמתים בספריהם מציאות האל ואחדותו בראיות ברורות, כי כל מה שהפליג שלמה בספר משלי זה באזהרות בקשת החכמות וחקירתם הכל היה להודיענו כי בחכמה נשיג מציאות האלוה ושאר הענינים הצריכים בזה, ושלא נהיה נעדרים מהם כמו שהיו נעדרים מזה השכל רוב החכמים שהיו מקדם כעובדי השמש והכוכבים וכאנשי הצבאה וזולתם מן הכתות הנמשכות אחר אמונתם וכל מי שידע אופני החכמה ויבין ענינה הוא מכת החכמים שזכרנו ושנזכור, ואמנם כת הסכלים ענינם גם כן הפך כל מה שאמרנו בכת החכמה, והם אנשים שדעתם רחוק מאד מכת החכמים באמונתם ודעתם כאותם שאינם מאמינים בחידוש העולם וכופרים גם כן בנבואה ובמופתים שהיו עושים הנביאים ברצון הש״י, ואלו הם כת האפיקורסים שרז״ל זוכרים אותם והם אנשים שהיו נמשכים אחר דעת אפיתגורס שהיה ראש האמונה הרעה ההיא הנפסדת החלוקה והרחוקה משאר דיעות הפילוסופים האמתים כאפלאטן שהיה מאמין בחידוש העולם והדומים לו, רק ההפסד כלו שהיה באותם הימים בא תחלה מאפיתגורס וסיעתו, ומהם נתפשטו בעולם אמונות נפסדות רחוקות מכונת אמונתינו ואלו הם באמת כת הסכלים אשר הם בתכלית הסכלות והם שקראו שלמה רשעים וחטאים ושמות אחרים שהם בכלל אלו ועליהם אמר שלמה אל תלך בדרך אתם מנע רגלך מנתיבתם, וזכר המגיע מאמונתם והוא שאמר עליהם וימהרו לשפוך דם, ואמר גם כן והם לדמם יארובו יצפנו לנפשותם, ומהם כת שהם גם כן סכלים אבל לא הגיע סכלותם לסכלות הכת שזכרנו, והם אנשים שאע״פ שמאמינים מה שסדרו לנו האבות לא יבינו מושכל מן המושכלים ואם ידעו מי שיבארהו להם לא ירצו לקבלו ואמונתם כלה קבלה מוחלטת ויבינו הנבואות כלם כפשוטם ולא. ישימו לב לדבר מן הדברים ולא ירצוהו ועל זה הכת ודומיהם באמת חמל עליהם שלמה בספרו זה ולא קראם רשעים ולא חטאים ולא בוגדים כמו שקרא לכופרים הגמורים, אבל הנהיגם לפי ענשם לבד וקרא אותם פתאים ולצים וכסילים והדומים לאלו, ושלשתם תמצאם בפסוק אחד אמר עד מתי פתאים תאהבו פתי ולצים לצון חמדו להם וכסילים ישנאו דעת, וראה מה אמר עליהם בפסוק שני כשהזהירם שיניחו מרים ועשקותם והוא שאינם רוצים לשמוע המושכלים והדרכים המופתיים אמר תשובו לתוכחתי הנה אביעה לכם רוחי אודיעה דברי אתכם, וכת הסכלים האלה שזכרנו הוא נחלק לכתות הרבה כל כת לפי קרבו ורחקו מן האמונה האמתית, ואמנם כת הגינונים כבר זכרנוהו למעלה והוא שאע״פ שהם קרובים מכת הסכלים על שלא ידעו הענינים על אמתתם וקרה להם זה שלא למדו חכמה ולא היה מי שהבינם ויש להם נפש ורצון לשמוע החכמה, וקרא אותם בנים על שהם דומים לבן הקטן שהוא מוכן לקבל מה שילמד ועדיין לא קבל דעת שני אלא אותו הדעת שלמדהו אביו או רבו, וימשיכוהו אחר המוסר והתועלת ויטוהו אל איזה הדעת שירצו ואי זו מדה שירצו אם אין לו מונע ; וממה שראוי להתעורר עליו גם כן הוא ספר משלי כאלו הוא נחלק לשלשה חלקים גדולים כל חלק ממנו חלק בפני עצמו רובו מדבר בענינים מיוחדים לא ישתתף עמו דבר משני החלקים הנשארים כמו שבארנו זה באריכות בפסוק בני שמור אמרי, והמעיין בפירושי זה אם יראה בכל ראשי הפסוקים כתוב ואחר כן יאמר אני עשיתי זה בעבור שני ענינים, האחד הוא מפני שקשרתי ענין הפסוקים זה עם זה כלם מלבד מעטים מהם שבאו על ענין בפני עצמו שאינו דבק עם מה שעליו ולא עם מה שאחריו והוצרכתי לאמר זה בין שני הפסוקים להורות על דבקותם והענין השני להורות על שאין שום פסוק חסר מזה הפירש כי כלם זכרתים כסדר כמו שהם כתובים בספר משלי, ואני אדע בזאת כי כל מי שיהיה קורא בפירושי זה בהסח הדעת ומקלות השתכלות יאשימני ויאמר כי אני הארכתי יותר מן הראוי אבל המשתכל בכל דבר ודבר כמה שפירשתי ידינני לכף זכות ויאמר שאני לא הארכתי אבל פירשתי בכל פסוק ופסוק מה שראוי לפרש בו מנגלה ומנסתר. ואחר שהשלמתי הקדמת הספר אשים מגמתי אל פסוקי משלי לפרש משלי בהם מה שיערתי לפרשו מנגלה ומנסתר ובאל אני נעזר.