Introductions to Amoraic Literature, Addenda to Variae Lectiones for the Yerushalmi, Niddah
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
נדה
פ"א
מח ד
62 ובא מעשה לפני חכמי' ואמרו – "ואמרו" תלוי עי"א.
מט א
3 ומקולקלת למיניינה – הסופר כתב תחלה "וׄאינהׄ" ומחקה וכתב: ומקולקלת.
62–63 ביקשו ליגע בוולד משום ספק ממזירות – "ספק" תלוי עי"א.
מט ב
16 בהרבה הרי הוא בארבע – נו' עי"א במקום חלק (כדי ג' תיבות) שבסוף שורה.
21 והרביעי של בית ר' ממנה שזורין – בכ"י: עליהׄ (ונמ' גם עי"א) ממנה.
פ"ב
מט ד
43 רבי חמא אבוי דרבי הושעיה – בכ"י: בׄׄר (ונמ' עי"א), ונ"ב עי"ע: אבוי¨דר'.
58 לעת ותנינן הפקידה היא ממעט מעת – נשמט ע"י שויון־סופות.
נ ב
30 בשם רבי שמעון בר אבא – כפול בכ"י, ונמ' פ"א עי"א.
37 כשם שהיא מראה מראה כתמה – בכ"י: מראה מראֵה.
38 או אל אחד מבניו הכהנים – "אחדר" תלוי עי"א.
פ"ג
נ ג
10 ולא מה שבחתיכה – בכ"י: ולא מה שׄבשילייאׄ (ונמ' גם עי"א) שבחתיכה.
61 ובר קפרא – בכ"י נו' (נשתרבב מלהלן): שׄתי עׄיניו טוחות מׄהוׄ (ונמ' גם עי"א).
נ ד
5 אבל וולד הוא להושיב – "אבל" תלוי עי"א.
נא א
25 תשב לנקבה בלבד – "בלבד" תלוי עי"א.
33 הדא דבי גמליאל – בכ"י: הדׄׄא, ונ"ב עי"ע: נ"ל חׄׄד.
א) גם בכי"ל נכתבה המשנה לפני פרק־התלמוד, וכמו שהעיר מו"ר העתיק אותה הסופר מכ"י אחר (ולא מכתבי היד של הירושלמי שהיו לפניו).
ב) לפני מסכת ברכות – כותרת: בשמך רחמנא וחננא. ולפני כל פרק במסכת זו (חוץ מן פ"א) – מספר הפרק: פרק שיני, פרק שלישי וכו'. בשאר המסכות בא לפני כל מסכת שמה: מסכת פיאה, מסכת דמאי וכו'. ואין סימון המספר לפני הפרק.
בראש מסכת שבת:
בעזרת היודע ועד אתחיל ואסיים סדר מועד
מסכת שבת
בראש יבמות: סדר נשים
מסכת יבמות
בראש ב"ק: סדר ישועות
בבא קמא
ובראש ב"מ: בבא מיצעא (מיצעא – גם בחתימה!).
ג) בסוף כל פרק במשנה באה חתימה "סליק פירקא", חוץ מפרק שני של ברכות, שהתחיל תלמודו של פרק באותה שורה שנסתיים משנתו, ובגליון נוסף עי"א: סליק.
משנה פט"ו ופט"ז של מסכת יבמות כתובות סמוכות זו לזו, כי כ"י הירושלמי, שהיה לפני הסופר, היה חסר סופו של פט"ו וראשו של פט"ז (מן טו ע"ב שו' 6 "רוב העדות…" עד טו ע"ד שו' 59 "… עברו שם"), וסופר כ"י ליידן לא הרגיש בחסרון זה. [ועי' מ"ש בענין זה מו"ר בידיעות המכון למדעי היהדות חוב' ב' עמ' 6.]
ד) בחתימות פרקי התלמוד אין אחידות. ברובם של הפרקים חותם "הדרן עלך… (שם הפרק)"; אבל יש פרקים, שהתימותיהם שונות.
במסכת ברכות באה חתימת "סליק פירקא" רק בפ"ג ופ"ה. בשאר הפרקים אין כל חתימה.
במסכת פיאה בסוף כל פרק "הדרן עלך…".
בשאר מסכותיו של סדר זרעים אין חתימות בסופי הפרקים בתלמוד,
בשאר הסדרים בא בסוף כל פרק בתלמוד "הדרן עלך…".
ה) חתימת הפרק האחרון בתלמוד של מסכת באה בשתי נוסחאות:
1) הדרן עלך… (שם הפרק)
וכולה מסכתא ד…
ברחמי שמייא
- סליק פירקא (ואין שֵׁם הפרק!)
וסליקא לה מסכתא ד… ברחמי שמייא
בברכות אין חתימה בסוף המסכת.
בפיאה וכל סדר מועד (חוץ משבת, שאין בה כל חתימה, ושקלים וסוכה) וסוטה וסנהדרין – בא נוסח 1.
בכל סדר זרעים (חוץ מדמאי, כלאים [ובחתימה נשמט שם המסכת, ונ"ב עי"א "דכלאים"] ושביעית), שקלים וסוכה וכל ס' נשים (חוץ מסוטה) וכל ס' נזיקין (חוץ מסנהדרין) – בא נוסח 2.
בבבות אין תיבת "מסכת" לא בחתימה ולא בכותרת, אלא "בבא":
בבא קמא, בבא מיצעא, בבא בתרא.
בסוף המסכת האחרונה שבסדר שולבה חתימת הסדר בחתימת המסכת:
וכוליה סידרא דזרעים
וכולא סדרא דמועדא
על יד יחיאל ביר' יקותיאל ביר' בנימין הרופא נׄבׄתׄוׄיׄאׄ
(= נפשו בטוב תלין וזרעו יירש ארץ)
וכוליה סדר ישועות
ו) על חסרון העיר בשלשה מקומות:
- בסוף פט"ז דשבת: לא מצאתי ממנו יותר בתלמוד ירושלמי.
- לפ"ג של מכות: לא מצאתי גמרא ירושלמית בפרק הזה.
- ובמס' נדה העתיק שתי שורות מרפ"ד והעיר בגליון: לא מצאנו(!) ממנו יותר.
כאמור לעיל לא הרגיש בחסרון ספט"ו ורפט"ז דיבמות, ולא ידע היכן התחלת פט"ז, ולפיכך העתיק שני פרקי המשנה (ט"ו וט"ז) זה אחר זה.
ז) מעניין יותר ומאלף הרבה סימון ההלכות ומניינן:
- מסכת ברכות:
בפרק א' ב"פ "פיס' " (ב ע"ד 37 ו־62), והשאר – "מתני' ".
בפרק ב' פ"א "פיס' " (ד ע"ב 51), והשאר – "מתני' " (גם ה ע"ב 57: מתני', והוגה עי"א: תני).
בפרק ג' פ"א "פיס' " (ה רע"ד), והשאר – "מתני' ".
בפרקים ד–ז רק "מתני' ".
בפ"ד ח ע"א שו' 44: היל' ר' יהושע או' מעין שמונה עשרה, ונמ' עי"א.
ובפ"ז יא ע"ג שו' 9: מתני' ב', ונמ' עי"א.
בפרק ח' בא רק "הל' " (בכ"י יש "הל' " גם לפני "מה טעמון דבית שמי", יב ע"א 18, ונמחק).
בפרק ט' פ"א "מתני' ", השאר – הל' (הל' בפעם הראשונה נמ' עי"א, ובמקומה נכתב "מתני' ").
- במסכת פיאה:
ההלכות מסומנות ב"הל' " בכל הפרקים ומנויות (חוץ מפ"א). וכן בכל סדר זרעים.
- חוסר אחידות בולט במסכת שבת:
א) בחמשת הפרקים הראשונים מסומנות ההלכות ב"מתני' ", והריוח בין הלכה להלכה כשליש שורה.
ב) בפ"ו ורפ"ז אין סימון ההלכה (לא "הל' " ולא "מתני' ") ולא ריוח בין הלכה להלכה.
ג) מפ"ז (הל' ג') עד פי"ד מסומנות ההלכות במספר בלבד: ב', ג' וכו' (בלי "הל' ").
ד) בפט"ו–פי"ט – בלי חלוקה להלכות.
- מסכת עירובין:
בפ"א – ריוח קטן לפני הפיסקא ואחריה, מבלי כל סימון (לא "הל' " ולא "מתני' ") ומבלי מנין.
מפ"ב ואילך – ציון "פיס' " לפני הפיסקא.
- מסכת פסחים:
בכל הפרקים יש סימון ההלכה ומניינה (בפרק "מי שהיה טמא" נמנו ההלכות רק עד הל' ה', ומשם ואילך הל' בלבד).
וכן מסומנות ההלכות ומנויות בשאר מסכות סדר מועד.
- מסכת יבמות:
עד פ"י מסומנות ההלכות ומנויות: הל' ב' וכו'.
מפי"א ואילך – מסומנות ב"מתני' ".
בשאר מסכות סדר נשים מסומנות ההלכות ומנויות (בפ"א דסוטה נמצא פ"א "פיס' "). בנזיר פ"ו (מן הל' ה') ופ"ח ופ"ט נו' המנין עי"א.
- בכל מסכות סדר נזיקין מסומנות ההלכות ומנויות (חוץ מפ"א דסנהדרין, שבו מסומנות ההלכות כך: הל' ב', פיס', מתני' [ד"פ]). וכן בשני פרקי מסכת נדה.
חלופים אלו בסמון ההלכות ומניינן נותן מקום להשערה, שלפני סופר כ"י ליידן היה כ"י עיקרי לקוי בחסר במקומות שונים; ואת החסרונות השלים מכתבי יד אחרים. בכתב־היד העיקרי שלו היה סמון ההלכה ב"הל' " ומנינו. כתבי היד האחרים, שמהם השלים את החסר, נהגו לסמן ב"מתני' " או ב"הל' " (בלא מנין) או ב"פיס' ".
ברם סימן חיצוני זה אינו אלא יד להשערה, ויש לבדוק את הקטעים הללו, היוצאים מן הכלל בסימוניהם, בדיקה פנימית טכסטואלית.
בעירובין פ"י כו סע"א 61–62 נשמט בכ"י מן "מתניתא" עד "מתניתא" והשלם בגליון עי"א: היא [מתניתא דלא כן רבי יהודה כדעתיה דרבי יהודה אומר משקה טופח.] פיס' מתניתא… נראה אפוא ש"פיס' " נוסף בידי סופר.
גם ההבדלים בכמות ההגהות והתקונים במסכות שונות עדות הם על טפוסים שונים של כתבי יד שהיו לפניו. למשל בכל סדר נזיקין מועטות הגהות והשלמות של הומויוטלויטון. בכל הסדר יש רק כ־30 השלמות כאלה, כמספר ההשלמות במסכת פסחים לבדה. וישנם פרקים בסדר זה, שאין בהם כל תקון והגהה לא במשנה ולא בתלמוד. למשל ב"ק פ"ו–פ"ח, ב"מ פ"ז ופ"ח, ב"ב פ"א ופ"ז, סנהדרין פ"ד. וכן מועטות ההגהות במס' סוכה ור"ה ועוד.