Introductions to Amoraic Literature, Appendix (Regarding the Epistle of Rav Sherira Gaon)
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
נספח לאגרת רב שרירא גאון
ספרות: ר' ישראל חזן באיי הים סי' קפג.
שי"ר במכתבו לתמ"ק.
שזח"ה, לבנון ח"י, 7 וכו'.
נויבוייר בהקדמה לסדר החכמים ח"א, IX–VIII.
לוין, Prolegomena, פפד"מ 1910, ובהקדמה להוצאתו.
[ועבשיו גם: אלבוגן, בס' השנה לברסלוי 1929.]
רב שרירא גאון בן חנניה גאון פומבדיתא¹ השיב בשנת רצ"ח לשטרות² לרב יעקב בר נסים מקירואן על שאלתו "כיצד נכתבה המשנה" והתוספתא והברייתות והתלמוד, וכיצד נסדרו רבנן סבוראי אחר רבינא ומי מלך אחריהם – תשובה ארוכה ומפורטת, תשובה שהיא יסוד כל מדע־התלמוד, בין מן הצד הכרונולוגי, שמסרה לנו רשימות עתיקות מ"ספרי הזכרונות" של ראשי הישיבות³, ובין מצד חקר־המקורות של המשנה והתלמוד, שרש"ג היה הראשון, וגם האחרון בראשונים ואחרונים, שחקר את תולדות המשנה והתלמוד מתוך המקורות עצמם כמבקר מומחה, מעמיק וחודר לתוך־תוכם של הדברים: מחקר יחיד במינו במקוריותו, בעמקותו ופשטותו, החודר לתוך־תוכן של הפרובלימות.
footnotes: ¹ מת בתשרי שי"ז לשטרות = תשס"ה ליצירה, סה"ח ח"א 189. ² = ד"א תשמ"ו לחשבונו של רש"ג עצמו, שמתחיל בג"א תמ"ט. ³ רש"ג בעמ' 96, 98, רס"ג בתשובתו לבן־מאיר, REJ חמ"ו, 216, א' עפשטיין, מקורות לקורות הגאונים וישיבות בבל, בזכרון לא. א. הרכבי, 164, וכו'.
התשובה הזאת נתפרסמה תיכף בכל עולם־היהדות, במזרח ובמערב, וככל ספר־שימוש נתקצר ונתרחב, הגיהוהו ופירשוהו ועשו בו לפעמים כאדם העושה בתוך שלו.
ותיכף אחרי שיצאה אגרת רש"ג בח"מ (=חפש מטמונים) לב"ג (= בער גאלדבערג) מכ"י ברלין בנוסח אחר, בדקו החכמים (ר' ישראל חזן, שזח"ה, ועוד) ומצאו שישנן לפנינו שתי נוסחאות השונות בדעותיהן: לפי האחת נכתבה המשנה ונכתב התלמוד, ולפי השניה לא נכתבו עד הימים האחרונים. ומכיון שמצאו שנחלקו בזה חכמי "ספרד" (ר' שמואל הנגיד, הרמב"ם ועוד) וחכמי "צרפת" (רש"י, ר' משה מקוצי בעל סמ"ג ועוד) – באו והחליטו שנוסח היוחסין והשייכים לו הוא הנוסח העקרי, "נוסח ספרד", ונוסח ח"מ וחבריו הוא – נוסח מתוקן ומוגה לפי דעתם של ח"צ, "נוסח צרפת".
אבל נגד החלטה זו עומדות כמה ראיות המוכיחות על ממקוריותו וקדמותו של אותו הנוסח שהם קוראים לו "נ"צ"⁴, ומהן דברים שכבר הכניס לוין למבואו, דף לא סע"א ול"ה סע"ב (ע"פ דברים שבע"פ שמסרתי לו):
footnotes: ⁴ גם אנו נקרא אותו כך לשם הקיצור.
א) שהארמית והסגנון שבנ"צ הוא ארמית של הגאונים, וכסגנונם ודרכם. ו"החסרונות" שבנ"צ שמנה לוין (דף לב א) אינם "חסרונות" אלא "יתר" בנ"ס ושלא כדרך הגאונים! ⁵.
footnotes: ⁵ ע"פ דברי תיקן שם לוין – נגד דברי עצמו שם! – בשתי הפיסקאות האחרונות "אינו" במקום "הסר" שהדפיס ראשונה.
ב) שרש"ג עצמו מעתיק לשון אגרתו בתשובותיו לקירואן בשני מקומות⁶, ושני הציטטים של רש"ג עצמו הם בנ"צ.
footnotes: ⁶ תה"ג הרכבי סי' רי"ח וסי' שמ"ט, בתשובות שנשלחו לקירואן בשנת ש"ב לשטרות, ארבע שנים אחרי כתיבת האגרת.
ג) שנ"ס לא הבין בכמה מקומות את דברי רש"ג ולשונו הארמי, ופירשם והציעם בלשון אחר, שלא כדעתו ושלא ככוונתו. כך למשל:
- אגרת הו' לוין, עמ' 27, נ"צ: והני⁷ בָרֵיאָתָא דתוספתא וספרא וספרי אינון בריאתא דתנו רבנן ולקטונין (="ונקטינון"), מאי טעמא דלתלמידי ר' עקיבה אינון דקאמרינן⁸ וכולהי אליבא דר' עקיבה אבל בריאתא אחרייאתא⁹ לא איכפת לן בהי וכו'.
footnotes: ⁷ כי"י א' ו' פ'. ⁸ כ"י פ'. ⁹ "לקט" בלשון הגאונים כמו "נקט" בבבלי, ורגיל גם באגרת.
כלומר שברייתות אלו הן הברייתות ששנו חכמים (האמוראים וחכמי הישיבות) ואחזו בהן¹⁰, בניגוד לברייתות אחרות שאינן מיסוד תלמידי ר"ע. וכך הוא אומר בעמ' 39 נ"צ: וכד חזו רבנן דבריתא דלאו ר' חייה ור' אושעיה אית בהי שבשתא וכו' והני דתריצונין ר' חייה ור' אושעיה עדיפן מכולהי לקטונין רבנן ותנונין בי רבנן ועליהון אמרינן בגמרא תנו רבנן, וכו'. אבל הספרדי טעה בפירוש הדברים ונסח אותן: והני ברייתא דתוספתא וספרא וספרי אילין ברייתא כולהו הוו תנו להו רבנן קמאי ואתו ר' יהודה ור' נחמיה ור' שמעון¹¹ וליקוטינון¹² כל חד וחד מינהו דיליה, ספרא ר' יהודה תוספתא ר' נחמיה ספרי ר' שמעון ומתני' ר' מאיר וכלהו אליבא דר' עקיבא כי כולם תלמידי ר' עקיבא הם. אבל וכו'. כך הפך ושינה כוונת רש"ג ע"י טעות בפירוש מלה ארמית, והרחיב את הדברים בלשון אחרת לגמרי.
footnotes: ¹⁰ "סתם ספרא ר' יהודה סתם ספרי ר' שמעון סתם תוספתא ר' נחמיה". ¹¹ = "לקטום ואספום". ¹² = משניות.
- אגרת עמ' 30 נ"צ: וכד חאזו כולי עלמא שופרא דתרצתה דמתני' וכו' שבקו כולהון הנך תניאני¹³ דהוה תאני ופשטן אילין הילכתא¹⁴ בכל ישראל והויין¹⁵ הילכתא דילנא¹⁶ והנך כולהי¹⁷ אשתבקו והויין כגון בריתא וכו'.
footnotes: ¹³ = "משניות", משנת רבי. ¹⁴ "ונהיו", "ונעשו". ¹⁵ = "משנתנו", "מתניתין". ¹⁶ "שאר המשניות כולן". ¹⁷ "שאר המשניות כולן".
אבל בנ"ס: ופשטין אלין הלכתא בכל ארץ ישראל והויין שאר הלכתא כלהו אשתביקו (!) והויין וכו'.
וכאלה הרבה.
ד) ואפילו אותם המקומות שעוסקים בכתיבת המשנה (חוץ מן החסרון שבעמ' 51: חיבור דגרסין)¹⁸, – הם מקוריים בנ"צ ולא בנ"ס!
footnotes: ¹⁸ "כתוב" מיותר ללא צורך.
ה) וכל כי"י הגניזה, שמעולם לא ראו פני צרפת וחכמיה – הם בנ"צ¹⁹.
footnotes: ¹⁹ לוין, כג ע"ב.
מהו אפוא פתרון החידה הזאת? הנה שני מקומות ישנם באגרת, שבידם לפתוח לנו פתח של פתרון: עמ' 93 ועמ' 118, העוסקים בריש גלותא ובישיבת מחסיא.
- עמ' 118, נ"צ: ושבקה (רב יוסף גאון) למחסיה ולבבל כולה ואזל יתיב במדינתא דבצרה ושכיב התם ועד השתא ליכא במחסיה מתיבתא.
ובנ"ס: ובתר הכי לא הות מתיבתא במתא מחסיא.
והנה רב שמואל בן חפני, גאון סורא, מחותנו של רב שרירא, מספר באגרתו²⁰: ואף כי נעשה שלום גמור בינינו ובין מר רב שרירא גאון רי"ת²¹ טרם אסיפתו בשנים ועם גאון בנו יאמצהו מגננו וכו' [ובאגרת שניה של רשב"ח, שפירסם עכשיו מאן²²: וכבר הודענוכם אחינו בכתבינו כי טרם יאסף מר רב שרירא גאון לגן עדן בזמן מרובה נקבצו זקני ישיבתנו עם זקני מקומו ונעשה שלום בינינו וביניו גם עם גאון בנו חתננו יאמצהו מגננו]. ישיבת סורא קמה אפוא לתחיה כמה שנים לפני מותו של רב שרירא²³, והדברים שבנ"צ נכתבו אפוא לפני הזמן הזה, שחל בערך בשנת שי"ב לשטרות²⁴, וזה מתאים לזמנה של האגרת, רצ"ח לשטרות.
footnotes: ²⁰ JQR חי"ד, 308, לוין בליקוטים לאגרת, XXIX, ובשלימות בגנזי קדם ח"ב, 20, מונ"ש 67, 261. ²¹ =רוח י"י תניחנו. ²² בספרו Texts and Studies, ח"א עמ' 158. ²³ מת בתשרי שנת שי"ז לשטרות, סדר החכמים ח"א, 189. ²⁴ חמש שנים לפני פטירתו.
אבל נ"ס נסדר ונערך בזמן מאוחר, אחרי שנתחדשה הישיבה בסורא (שנמשכה כמה דורות, כמו שידוע לנו עכשיו, אחרי חקירותיו ופירפומיו של מאן), ז"א בין שנת שי"ב לשטרות ובין את"ב לשטרות, שהרי ר' אביתר כותב במכתב אחד²⁵:… לפני חכמי התורה [גאוני מחס]יה ופומ בדיתא… ברשות [אדוננו] רבינו יחזקיהו ראש ה[גולה].
footnotes: ²⁵ מאן, Jews in Egypt, II, 228; המכתב נכתב סמוך אחרי שנת את"א לשטרות, מאן שם 229.
אי אפשר היה על כן בזמן הזה לכתוב ש"עד עכשיו אין במחסיה ישיבה", ועל־כן שינו: ובתר הכי לא הות וכו', "ואחר כך לא היתה" וכו', ז"א עד קרוב לסוף ימיו של רש"ג לא היתה ישיבה בסורא.
ובזה אנו באים לחילוף השני שבין נ"צ ונ"ס:
- עמ' 93 נ"צ: (רש"ג מספר כאן, כי ה"ריגלא דריש גלותא" היה במחסיה, וחכמי פומבדיתא שהיו כפופים לרי"ג היו באים למחסיה לריגלא, עד שהושפלו ראשי־הגולה משלטונם, בימי דוד בן יהודה, ולא היו הולכים חכמי פומבדיתא למחסיה, וגומר:) והשתא לא אישתייר במתא מחסיא²⁶ מן כולהון דבית נשיא ולא אפילו חד (ינוקא, יניק)²⁷ ואף לא רבנן.
footnotes: ²⁶ כנו' כ"י פ'. ²⁷ ינוקא, יניק, הועבר לנ"צ בהשפעת נ"ס.
ובנ"ס: והשתא לא אשתייר מכלהון דבי נשיאה אלא חד יניק.
והנה רב נתן הבבלי מספר²⁸: ונפטר ראש גלות (דוד בן זכאי) ובקשו להנהיג בנו (יהודה) במקומו ולא עמד אחריו של אביו אלא ז' חדשים בלבד ונפטר גם הוא והיה לו בן קטן ("יחזקיהו") כמו בן י"ב שנים ואספו אליו רב סעדיה ונתן אותו בבית הספר עד שנפטר רב סעדיה (בשנת רנ"ג לשטרות). ולא נמצא באותן הימים מי שהיה ראוי להיות ראש גלות וכו'.
footnotes: ²⁸ סדר החכמים II, 82.
ונראה שכך היה המצב בשנת רצ"ח לשטרות לפחות, שגם יחזקיהו, הילד הנזכר (שנזכר בתואר "ר"ג") היה רק זמן קצר ר"ג, ובנו דוד, שנזכר במכתב חזקיהו השני²⁹ בלי התואר "ר"ג"³⁰, לא הגיע כלל לראשות־גלות.
footnotes: ²⁹ REJ חנ"ה, 51 [וכן אצל מאן, Texts, 183.] ³⁰ יחזקיהו אביו נזכר שם בתאר "ראש גליות כל ישראל". [ועי' מאן, ספר זכרון לפוזננסקי, עמ' כא].
ועל־כן אומר רש"ג: ולא אפילו חד ינוקא. ואפשר שחזקיהו בן יהודה³¹ ובנו ברחו מבבל³² ולא היה רי"ג בכבל עד קרוב לסוף ימי רה"ג.
footnotes: ³¹ חזקיהו הא', זקנו של יחזקיה רי"ג שבימי רה"ג. ³² ועי' דביר, ס"א, 156, בהערה.
נ"ס נכתב אפוא בזמן מאוחר, בימי רה"ג, בשעה שחזקיה ב' היה עדיין קטן ולא נתמנה עוד לראש גולה.
(ובנוגע אל "ואף לא רבנן" שבנ"צ, עי' לעיל א).
ו) ומה טיבם של השינויים בענין "כתיבת המשנה"?
נבחון נא אותם אחד אחד³³.
footnotes: ³³ רשומים אצל לוין, כד ע"ב–כה ע"א.
- עמ' 18:
נ"ס
ולא הוה חד מן הראשונים³⁴ דכתב מדעם עד סוף יומי דרבינו הקדוש. וכן נמי לא הוו גרסי כולהו בפה אחד ולשון אחד אלא טעמיהו הוו ידעין להון.
footnotes: ³⁴ קיצר מנ"צ שקדם לדברים אלה.
נ"צ
ועד סוף יומיה³⁵ דרבינו³⁶ ליכא דכתב מידעם כל עיקר ולא נמי פה אחד ולשון אחד הוה גרסי רבנן אלא טעמי דהוה ידיעין להון.
footnotes: ³⁵ כי"י א', פ', פריז, ק'. ³⁶ כי"י א', פ', ק' ב'.
כאן נשתבש רק בקצת כי"י "דרבנן" במקום "דרבנו"³⁷, ונתעו החכמים לפרש "דרבנן" – "דרבנן סבוראי", מה שמתנגד לסוף דברי הגאון ולכל הענין. וגם כאן לשון נ"צ הוא המקור.
footnotes: ³⁷ כ"י ב', לוין, פרוליגומנא, 22.
- עמ' 23:
נ"ס
וביומי דר' בנו של רשב"ג אסתייעא מילתי' ("מילתא") ותרצינהו וכתבינהו והוו (א' ופ': הני) מילי דמתני' כמשה מפי הגבורה אמרן וכאות וכו'.
נ"צ
וביומי ר' איסתייעא מילתהון (פ') דמילי דמתניתין כמפי הגבורה אימירן³⁸ וכאות וכמופת דמיאן.
footnotes: ³⁸ כ"י ג' וב', פריז ופ'.
כאן מצאו החכמים "תיקון" ו"זיוף" בנ"צ, שהשמיט "ותרצינהו וכתבינהו", שמתנגדים לדעתו, וע"י כך יצאו לפי־דעתם דברים שאינם מובנים.
אבל גם כאן נ"צ הוא המקורי, והספרדי הוא שהוסיף ופירש.
הגאון אומר שהחכמים שאחר החורבן בימי ר"ג ור' שמעון בנו היו נושאים ונותנים עדיין בכמה דברים, והיו מחלוקות תנאים, וא"א היה להם לשנות כולם "פה אחד". אבל בימי ר' איסתייעא מילתא שנתבררו ההלכות התלויות והספקות (עמ' 17) עד שדברי המשנה נאמרו כמפי הגבורה, כהלכה למשה מסיני, והגאון אינו מדבר כאן כלל מסידור המשנה, שכבר דבר עליה בסוף עמ' כא בתחילת הדברים, והוסיף לבאר למה לא נצרכו הראשונים לסידור המשנה ולמה א"א היה סידורה לפני ר'. והדברים הבאים בעמ' כג: ולאו מליביה חיברינין וכו' – חוזרים לסוף עמ' כא!
- עמ 31:
נ"ס
אלא קמאי לא הוו צריכי לחבורי ומילי דמגרסן על פה אינון וכל חד וחד מרבנן ידעי להו בקבלה ולא הוו צריכי לחבורינהו ולמכתבינהו עד דחריב ב"ה וקמו תלמידיהון דהנך קמאי' דלא הוו ידעי כוותהון והוו צריכי לחבורי דהא ר' אליעזר וכו' ולהכי איצטריך ר' לחבורי ולתרוצי שיתא סדרי משנה בתר דנח עלמא וכו'.
נ"צ
ולאו דשביקו קמאי רובא לבתראיי אילא קמאיי לא הוה צריכין לחבורי מילי דמגרסן פה אחד עד דחריב בית המקדש ותלמידיהון דלא הוו כוואתהון מן שמיהון הוו אמרין דהא ר' אליעזר דהוא ריש תלמידי ר' יוחנן בן זכאי כדשאלוהו וכו'.
ודאיצטריך ר' למאי דפרישנא בתר דנח עלמא וכו'.
כאן כעסו מאד החכמים־המבקרים על "מחיקות" ה"צנזור* הצרפתי, שעשאה לפיסקא זו "פרוץ מרובה על העומד".
אבל מתוך כעסם באו המבקרים לידי טעות, כי גם כאן המקורי הוא נ"צ, כי אמנם "קמאי לא הוו צריכין לחבורי מילי דמגרסן פה אחד", כמו "ואסכים לתירוצי הילכתא דגרסין להון רבנן כולהון פה אחד" (עמ' 21 נ"צ), וכל פירושי נ"ס הם הוספות והצעת־דברים מוטעית.
- עמ' 51:
נ"ס
ולא הוה להון להנך קמאי עד דאפטר רבי חבור כתוב וגרסין ליה על פה אלא כגון פירושי כתיבי להו דמפרשי' השתא וכו'.
נ"צ
ולא הוה להון להנהו קמאי דעד דאיפטר רבי חבור דגרסין ליה פה אחד אלא כגון פירושי דהשתא דמפרישננא אנחנא וכיוצא בנא לתלמידי דילאנא דכולהון גמרין ליה והאי כתיב חדא אפא וכו'.
כאן חסר בנ"צ רק "חבור", ולא יותר, שנשמט בעטיו של "רבי" הסמוך ("חבו' ") ונ"ס "וגרסין ליה על־פה"³⁹ מוגה כאן כמו בסי' 3. וכזה בתשו' רש"ג שבג"ק ח"א 14 (אוה"ג תשובות 6): [דלא אפשר] דהאוי שיבוש בקראי דכולהון ישראל קריין להון פה אחד וכו' אבל קרא כולי עלמא פה אחד קארו ליה וגרסין ליה.
footnotes: ³⁹ עי' איי הים פט ע"א וע"ב ושם קיז א.
- עמ' 36:
נ"ס
ודאמריתו מה ראה ר' חייא לכותבה ואמאי לא כתבה רבי. אלו בקש ר' לכתוב ולחבר כל מה שהיה שנוי בימיו אריכן מילי ואתעקרן אלא ר' עקרי הדברים תקן וכתב וכגון כללות וכו'.
נ"צ
ודאמריתו מה ראה ר' חייה לכותבה ואמאי לא כתב רבי טעמיה. אלו בקש ר' לומר כל מה שהיה שנוי אריכן מילי ואיתיקרן אלא ר' עקרי הדברים תיקן וכגון כללות וכו'.
גם כאן אין כל "שנוי עשוי בידים" אלא הנוסח המקורי הוא נ"צ, והספרדי הוא שפירש והוסיף.
טעויותיו של הספרדי ופירושיו והנעותיו:
22, 27, 30, 41, 46–47, 48, 50, 52, 54, 55, 58, 68.
תיקונים בנ"צ בכוונה:
עמ' 13 השמטה, המתנגדת לבבלי.
חוץ מאלה הגוגעים לזמן כתיבת האגרת (עי' לעיל), 11 15.
[שינויים אחרי מקורות סוראיים (ביחוד בכ"י ל'), 90, 95.]
רש"ג נגד המקורות הסוראיים, המקדימים ישיבת סורא, 72, 79.
וכן בחלוקת התקופות של גאונים ורבנן סבוראי. הדגשת ישיבת פומבדיתא 91–93 (רק מפני ידם החזקה של ראשי הגולה), 72, 79, 82, 84, 88.
לוין, מבוא כג א:
א' בנ"ס נוטה לנ"צ (עי' 105). ל' בנ"צ שוה בעיקרו לכ"י א' בנ"ס (א"פ!) ומעובד בכ"מ ע"פ סתו"א (עי' 90, 95, ועי' לוין יז א, הערה ב).
פ' (פרמא!) בנ"צ נוטה לנו' ספרד!
א"א ע"כ להעמיד גבולים בין נ"צ ונ"ס, אלא שהכל תלוי בהעתק העיקרי של כ"י אחד, שממנו נתפצלו ונתפרדו העתקים שניים.
נ"צ כ"י אליפא (חלב) דומה מאד לכ"י ברלין, ובוודאי מקורם מכ"י אחד.
נוסח השאלה באגרת רש"ג⁴⁰.
footnotes: ⁴⁰ ע"פ כ"י ארם צובה בהשואה עם כ"י לונדון, והשוה הכתבות שבתה"ג הרכבי סי' שטו וסי' שכט; ולהפך שיתוף של רש"ג, שם סי' קצח. רב נסים גאון מזכיר חלק ממנה בשם רב האיי, שע"ת סי' עא: ורבינו האיי גאון ז"ל השיב בתשובה שנשאל מאת רבינו אלוף הקדש אבי(ו) ז"ל: כשגלה יכניה וכו' (עמ' 72). ובהקדמתו למפתח מקצר הוא את האגרת סתם.
שאילאתא אילין דשאילו אחנא רבנן דבקירואן אחיינון רח' וקיימנון נפקו לקדמנא לבבא דמתיבתא לבי דינא דמרנא ורבנא שרירא ריש מתיבתא בריה דמרנא ורבנא חנניה ריש מתיבתא בריה דמרנא ורבנא יהודה ריש מתיבתא ואתו הני שאילאתא בית דינא דמרנא ורבנא האיי דיינא דבאבא בריה דמרנא ורבנא שרירא ריש מתיבתא ופקידנא ואיקין קדמנא וקמי רבנן דמתיבתא ועיינא בהוז וקמנא על כל מה דכתיב בהון ופקידנא וכתבו תשובות דילהון בי היכי דאחוו לנא מן שמיא.