Introductions to Amoraic Literature, Part I (Introductions to Tractates of the Babli), Bekhorot
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ח. מסכת בכורות
כמשנה גם התלמוד אינו יחידה אחת; יש בו סידורים שונים ועריכות שונות לא רק במסכות שונות, ובכגון אלו כבר העירו הראשונים בכמה מקומות על "הסוגיות המתחלפות"¹, כגון דברי ר"פ ופירושם שבקידושין יג ב וב"ב קעו א² ועוד; וישנם גם כפילות לא רק במסכות שונות (כאלה לרוב), אלא גם במסכת אחת, כמעשה דבי בר סיסין, שבב"ב בחזקת הבתים (ל ע"ב) ובסוף מי שמת (קנט ב), שכבר העירו עליו התוס' שם³, ולא רק כפילות אלא גם ניגודים:
footnotes: ¹ [עי' לעיל בפתיתה לסוטה הע' 1.] ² [לעיל בפתיחה לקידושין, עמ' 99.] ³ [עי' לעיל בפתיחה לסוטה, עמ' 89.]
- כסוגיית ב"ב לא א: זה אומר של אבותי וכו' אמר רבא⁴ מה לו לשקר א"ל אביי מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן, ואותה ההלכה כפולה שם (לג ב), ושם: זה אומר של אבותי וכו' אמר רב חסדא מה לי לשקר וכו' אביי ורבא לא ס"ל הא דר"ח מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן. וא"א להגיה כאן משני טעמים: א) קבוצה זו שבדף לא ע"א היא כולה לרבא (כט ב–לא א) ובה נחרזה הקבוצה הסמוכה (לא א–לג א), שבשני המעשים הראשונים שלה רבא נוטל בהם חלק. וזו של לג ב ואילך היא קבוצה אחרת מישיבה אחרת. ויש בכי"י סימנים לקבוצות אלה: בדף כט ע"א: מסורתא דנהרדעא ומחוזא⁵ בעל דברים, נוחים, דין, ארבע, מה לי לשקר⁶. ובדף לא רע"א: מסורתא תרי אבהתא⁷ ותרי שטרי, ערבא, דרבא בר שרשום סימן (הסי' עד לג א!), ובדף לג ע"א: דיקלא באבהתא תרתי תלתא ארבא דאבהתא סימן (סי' עד הפיסקא לה ב!).
footnotes: ⁴ כנו' כי"י והגאונים, והתוס' הגיהו. ⁵ בכי"י הנוסח: ההוא עובדא דהוה בנהרדעא דההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ביתא וכו', ובדף ל סע"א: ההוא עובדא דהוה במחוזא דההוא דא"ל לחבריה מאי בעית וכו'. ⁶ סימן למעשים שער לא סע"א. ⁷ לפי הסי' הראשון נכנס מעשה זה בקבוצה א', אלא שבסי' הראשון יש שינויים בכי"י, עי' ד"ס.
ב) דברי רבא בדף לא ע"א מתאימים לדבריו בכתובות כז ב, ב"מ פא ב ובכורות לו א⁸ במעשה דנהר פקוד ונרש: אמר רבא מה לי לשקר וכו' א"ל אביי וכו', ולהגיה בכל אלה אי־אפשר. וכאלה הרבה מאד בתלמוד (וכבר ראינו כזה בסוכה ובקידושין ונדרים), אלא שדוגמא זו עם הסימנים שלה בולטת יותר, והיא מראה גם, שבשעה שאנו דנים על מקורות התלמוד יש לשים לב גם לסימנים (שהם הרבה בכי"י ובספרי הגאונים והראשונים).
footnotes: ⁸ התוס' הגיהו גם בבכורות!
- ודוגמה שניה בולטת במסכת אחת: קידושין סט ב וע"ב ב, הראשונה פומבדאית, והשניה נהרדעית⁹.
footnotes: ⁹ [עי' לעיל בפתיחה לקדושין, עמ' 98.]
כי המסדרים האחרונים לא סידרו את התלמוד מעריכה של ישיבה אחת, אלא אספו כל מה שמצאו לפניהם, והוסיפו על סוגיות של ישיבה אחת – סוגיות של ישיבה אחרת, והרכיבו אותן לפעמים קרובות זו בזו.
ויש גם שהעירו לפעמים על העריכות השונות: בסורא מתנו הכי – בפומבדיתא מתנו (בבכורות לו ב), בנהרדעא¹⁰ מתנו, לישנא אחרינא אמרי לה וכדומה; איכא דמתני לה¹¹.
footnotes: ¹⁰ בימי אמימר (תלמיד רבא) היתה נהרדעא מיושבת שוב, ואמימר היה ריש מתיבתא שם. – אמימר נזכר בבכורות רק בהוספה ("אמרי") של העריכה האחרונה, יג ב ("אמימר" בדף מד א טה"ד, וצ"ל: אבימי). ¹¹ בכורות ב ב כל הסוגיא, מח ב כל הסוגיא, נדרים לד א: איכא דמתני לה בהאי לישנא, כל הסוגיא.
וישנם גם חלקים מסויימים בתלמוד, שהם בולטים כמקור אחר, ע"י סימנים המיוחדים, כ"גופא" ו"איתמר", שהם מתנגדים בכמה מקומות לסוגיא שלפניהם, או שהסוגיא שלפניהם לא ידעה את סוגיית "גופא" ו"איתמר". והם לקוחים בוודאי מעריכה אחרת (ע"ד בכורות נעיר להלן).
ומסכת בכורות מצטיינת בכמה דברים שאינם רגילים, בין בנוגע לסגנונה ובין בנוגע לשיטותיה, ובין בנוגע לרשימת אמוראיה.
א) סגנון
הטרמינולוגיה של בכורות אינה לגמרי אותה של כל הש"ס:
מסייע ליה לר"א וכו' אמרי לא וכו' (יד א), במקום: לימא מסייע ליה.
מצינו לוקח מגוי וכו' (כא ב) במקום: אשכחן לוקח מגוי; ו"מצינו" הוא לשון מדרשי־הלכה, ועי' "הרי – אמור".
לימא כתנאי¹², וקאי הכי (="נימר" בירוש', בניחותא).
footnotes: ¹² נה א, גם כ"י מ'.
תנן והנותן לו בקבלה (מברייתא השייכת למשנתנו, שהובאה בדף ב ע"ב) וכו'¹³. במקום: והא תניא (שאמנם מצוי גם במקומות אחרים).
footnotes: ¹³ ג א גם כי"מ וליתא בהקבלה שבגטין מד א.
לימא קסבר מטנפת וכו', את"ל מטנפת וכו' יולדת ודאי וכו' (כא א), "את"ל" תירוצא הוא, ואינו לשון רגיל.
שאלות בלי סימן של בעיא: נפדין תמימין או אין נפדין תמימין? (יד ב); אותן ולדות שלאחר פדיונן מה תהא עליהן? וכו' (טו ב).
ומדכתיב בחרס הרי גרב לח אמור (מא א), שהוא לשון מדרשי־הלכה ואינו לשון התלמוד.
דכיון דשרי להו מר (לא ב), במקום: דשרית להו, ונמצא רק בנדרים עא ב: אי אמר מר וכו', וביצה ד ע"ב (כ"י מ'): ולא שרי ליה מר וכו' אי שרי ליה מר, ורגיל בשאילתות.
אמרי (יג א–ב, יד א–ב), בתורת תשובה לקושיא, וכדומה בנואנסות שאינן רגילות.
ב) שיטה
למה ליה למיתנא שהיוצא – סימנא בעלמא וכו' (ו ע"א).
והא כל היכא דאיכא למיהדר ומיתנא קא הדר ותני וכו' (מג ב).
הא תו ל"ל הא תנא ליה רישא על אלו מומין שוחטין את הבכור וכו'. איידי דתנא שלשה הוסיף ואמרו לו לא שמענו אלא את אלו וקתני ואתי (אח"כ) דיחידאה (ר"ח בן אנטיגנוס, רחב"ג) קא סתים לה בכולהו על אלו מומין וכו'¹⁴ (מא א),
footnotes: ¹⁴ עי' למשל שבת עה ב: אלו לאפוקי וכו' (מא א).
מאי תנא דקתני מעשה, משום דתנן פיו דומה לחזיר ופליגי רבנן עליה ("לא שמענו אלא את אלו") וקאמרינן כי פליגי רבנן עליה וכו' ומעשה נמי וכו' (בלי "חסורי מחסרא")¹⁵ (מ ע"א).
footnotes: ¹⁵ אבל באותו עמוד לעיל לענין אחר: חסורי מחסרא (מ ע"א).
ר' ישמעאל אומר אין לך מום גדול מזה. כאביי לא אמר (ר' ישמעאל!) וכו' כרבא נמי לא אמר וכו'¹⁶ (מא סע"א).
footnotes: ¹⁶ הגרי"ב שמחק את הפיסקא שגה (מא סע"א).
קשיא ליה לר' ישמעאל (שבמשנתנו) האי חסר אשך מיבעי ליה ("ולהכי פליג ר' ישמעאל את"ק") תָנֵי שנמרחו אשכיו, קשיא ליה לר"ע האי ממרוח אשך מיבעי ליה תָנֵי שהרוח באשכיו, קשיא ליה לר"ח בן אנטיגנוס האי רוח אשך מיבעי ליה תָנֵי שמראיו חשוכין וכו'; היינו כושי, ר"ח ב"א לא תָנֵי כושי (מד ב)¹⁷.
footnotes: ¹⁷ [עי' לעיל בפתיחה לסוטה, עמ' 93.]
ג) היחס לשאר מסכות
ג רע"א: דאמר ר"ל המוכר בהמה וכו' לא גזרו ביה רבנן = גטין מד א (בלי "תנן").
ג א: איתמר – בניגוד לתמורה ושוה לנדה¹⁸.
footnotes: ¹⁸ עי' תוס' ד"ה רב חסדא.
ה א: אלא אמר ר"ח מהכא והשקל וכו' – מב"ב צ ע"ב: אלא אמר רב חסדא שמואל (דאמר אין מוסיפין על המדות יותר משתות) קרא אשכח ודרש והשקל וכו' ש"מ וכו' וש"מ וכו'.
ח א: איני והאמר שמואל אווז [גאו] (כי"מ) וכו' והוינן בה מ"ט אמר אביי וכו' – קיצור סוגיית ב"ק נה א.
שם: כל שתשמישו ביום וכו' = ביצה ז א, ובביצה שם עוד: איני וכו'.
ט ב: אמר רב [אשי]¹⁹ מין במינו אינו חוצץ, וכן בזבחים קי ע"א בשני כי"י (ולא "רב"), אבל בסוכה לז ב (ב"פ): ורבא אמר מין במינו אינו חוצץ (וא"א להגיה שם).
footnotes: ¹⁹ שמ"ק וכ"י מ' ור"ג.
ט ב–י ע"ב: בפטר חמור נמי מיקדשא (לר' יהודה!) כדרבי אלעזר (קידושין נו א) דאמר ר"א אשה יודעת שאין מעשר שני מחולל על ידה וכו' הכא נמי אשה יודעת דפטר חמור איסורא אית ביה ופרקא ליה בשה ומקדשא בהך דביני וביני. ולמטה (ט ב): אמר רבה ומודה ר' שמעון לאחר עריפה שהוא אסור וכו' (י ע"ב) איתיביה [אביי]²⁰ לא רצה לפדותו וכו' וכן אמר ר"נ אמר רבה בר אבוה מודה ר"ש לאחר עריפה שהוא אסור וכו' וכן אמר ר"ל מודה ר"ש וכו' ור' יוחנן ואיתימא ר' אלעזר אמר עדיין היא מחלוקת איכא דמתני לה להא דר"נ אהא המקדש בפטר חמור אינה מקודשת (פרפרזה של משנת קידושין!) לימא מתני' דלא כר"ש אר"נ וכו' (כבקידושין נז ב) איכא דאמרי הא מני לא ר' יהודה ולא ר"ש אי ר"ש תיקדש בכוליה אי ר' יהודה תיקדש בהך דביני ביני אמר [רב נחמן אמר]²¹ רבה בר אבוה (אמר רב)²² וכו' כגון
footnotes: ²⁰ שמ"ק ור"ג ורש"י. ²¹ כנוסח כתב־יד מינכן. ²² כנוסח כתב־יד מינכן.
שאינו שוה וכו'.
לפי סוגיא ראשונה (וא"ד) מתקדשת גם לר' יהודה בדמים שביניים. הסוגיא בקידושין נז ב היא כ"איכא דמתני" אבל ה"א"ד" של בכורות שנה בקידושין בהתאם לבכורות ט ע"ב.
אבל בירוש' בקידושין שם פ"ב סג ע"א: פטר חמור רבי לעזר אמר מקדשים בו את האשה ר' יוחנן אמר אין מקדשין בו את האשה וכו' מתניתא פליגא על ר' לעזר פטר חמור אין מקדשין בו את האשה. פתר לה ר' לעזר לאחר עריפה דאמר ר' לעזר הכל מודין לאחר עריפה שאינו פדוי. פטר חמור אין מקדשין בו את האשה ור' שמעון מתיר²³ הדא פליגא על ר' לעזר בתרתי אין בחיי דפליגא עלוי מן רבנין, אין לאחר עריפה פליגא עלוי מן ר"ש וכו'. ערפו אסור בהנייה ור' שמעון מתיר²⁴ עריפה עריפה מה עריפה וכו'. על דעתיה דר' לעזר ניחא בחייו הוא מתיר צריך שיהא אסור (= איסור) על עריפה, על דעתיה דר' יוחנן (ו)קשיא בחייו הוא אסור לא כל שכן לאחר עריפה וכו'²⁵.
footnotes: ²³ ברייתא שבבבלי קיוושין נח א. ²⁴ היא הברייתא דבכורות י ע"ב, בצירוף הברייתא השניה של המכילתא. ²⁵ התירוץ "בשם ר' יוחנן" או "בשם רבנין", כרב ספרא בבבלי בכורות.
"ואיתימא ר' לעזר" אינו מתאים אפוא לירוש'. הבבלי הביא תחילה את הסוגיא הירוש' בשם "עולא", ב"פ, והראשון בירוש': רבנן דקסרין בשם ר' ירמיה, והשני סתם, ואח"כ הבבלית של פומבדיתא: רבה, ואח"כ: וכן אמר ר"נ (נהרדעא), ואח"כ: וכן אמר ר"ל וכו' ור' יוחנן וכו'.
יא א: ת"ר כיצד אמרו נכנס לדיר להתעשר וכו' מסייע ליה לר"נ וכו'. אבל בב"מ ז א: א"ל רב אחא מדיפתי לרבינא מאי ספיקות וכו' אלא ספק פדיון פטר חמור וכדר"נ וכו' (לא ידעו אפוא את הברייתא שבבכורות).
[יב א: איבעיא להו מהו לפדות בבן פקועה וכו' (עד:) א"כ שה שה מאי אהני ליה = חולין עד ב (אבל חולין לקוח בוודאי מבכורות).]
יג א–ב: אמר ר' יצחק בר נחמני אר"ל משום ר' אושעיא ישראל שנתן מעות לגוי בבהמתו בדיניהם אע"פ שלא משך קנה וכו' וגוי שנתן מעות לישראל בבהמתו בדיניהם אע"פ שלא משך קנה וכו' אמר אביי בדיניהם שפסקה להם תורה או קנה מיד עמיתך מיד עמיתך הוא דבמשיכה הא מיד גוי בכסף וכו' וכי תמכרו ממכר לעמיתך לעמיתך במשיכה הא לגוי בכסף וכו', ובע"ב: אמרי ולאמימר דאמר (ע"ז עא א) משיכה בנכרי קונה, הניחא אי סבר לה כר' יוחנן דאמר (ב"מ מז ב) דבר תורה מעות קונות משיכה לא, אהני לעמיתך לעמיתך בכסף לנכרי במשיכה, אלא אי סבר לה כר"ל דאמר משיכה מפורשת מן התורה לעמיתך במשיכה ולנכרי במשיכה, לעמיתך ל"ל וכו' ע"כ כר' יוחנן סבירא ליה. מיתיבי הלוקח גרוטאות מן הגוי וכו' אם עד שלא נתן מעות משך יחזיר וכו' ואי אמרת מעות קונות משיכה ל"ל, הב"ע שקיבל עליו לדון בדיני ישראל²⁶ וכו' אמר אביי רישא משום דאיכא מקח טעות א"ל רבא וכו' ואביי אמר לך רישא מקח טעות וכו' והדר מימשך. רב אשי אמר מדרישא משיכה אינה קונה סיפא נמי וכו' רבינא אמר מדסיפא משיכה קונה רישא נמי וכו'.
footnotes: ²⁶ ולפ"ז אפשר לפרש כפשוטו "בדיניהם" שלא קיבל עלין לדון בדוני ישראל.
הסוגיא מן "מיתיבי" ואילך ישנה בע"ז שם (עא ב), אלא ששם המיתיבי הוא לאמימר, ושואל: ואי ס"ד משיכה בנכרי קונה אמאי יחזיר²⁷, אמר אביי וכו' (ואין שם: ואביי אמר לך וכו') א"ל מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי (האומר שם ע"א: משיכה בנכרי אינה קונה) ת"ש המוכר יינו לנכרי וכו' (המשנה שם) א"ל רבינא לרב אשי ת"ש וכו' ואי אמרת משיכה בנכרי אינה קונה וכו' אלא ש"מ²⁸ משיכה בנכרי קונה.
footnotes: ²⁷ וכבר העירו ע"ז התוס' כאן. ²⁸ דברי רבינא הם, ולא כתוס' בכורות יג ב ד"ה רב אשי.
אבל דברי רב אשי ורבינא בבכורות אינם שם.
ואין־ספק כי ה"מיתיבי" בע"ז עם דברי אביי ורבא לקוח מכאן, שהרי א"א שאביי ורבא יתרצו דברי אמימר המאוחר מהם²⁹, (ובכל־אופן: צידי רה"ר אינו מדברי אמימר, אלא מדברי רבה בר רב הונא, שם).
footnotes: ²⁹ ובקידושין עג ב "אמר אמימר" אין בכ"י מ'.
אלא שמיתיבי נאמר כאן על פירושו של אביי בדברי ר"ל, בע"א.
- יד ב: אמר רבא כבר פסקה תנא דבי ר' ישמעאל (שוולדות קדשים, שהן בעלי מומים אינם קרבים) דתדר"י רק וכו' אשר יהיו לך אלו הוולדות ונדריך הקישן הכתוב לנדר מה נדר בעל מום לא אף הני נמי בעל מום לא.
בתמורה יז ב מובאת ברייתא כזו ב"והאי תנא", שהוא כרגיל דבי ר"ע, אלא שבנזיר כה א מובאת ברייתא זו בשינויים בראשה ("בוולדות קדשים ובתמורתן הכתוב מדבר"³⁰), בלשון: אמר רבא – כבר פסקה תדר"י, אלא שבשניהם אין הסיפא "ונדריך הקישן הכתוב" וכו' ואין לה מקום בברייתא זו, אלא שאפשר שרבא תלה דבריו בדברי הברייתא.
footnotes: ³⁰ כלשון ר' ישמעאל בספרי ראה פיס' עח.
- יד ב–טו א: אמר רב יהודה וכו' מאן חכמים תנא דבי לוי הוא דתני דבי לוי וכו' (עד:) קשיא (בתמורה לג א) וכו' אמרי רב כרשב"ל וכו'. בתמורה לג ב: א"ל רב פפא לאביי ואמרי לה רבא³¹ וכו' א"ל (אביי!) מאן חכמים וכו' א"ל (אביי!) מאן האי דלא קתני הכי משום דרב וכו'.
footnotes: ³¹ כלומר: רבא לאביי.
כאן נמסר אפוא סתם מה שנאמר שם, בשם אביי, ובבכורות נוסף עוד (טו א): אמרי³² ממאי דהאי וכו' אמרי א"כ ניתני וכו'.
footnotes: ³² כצ"ל, ד"ו: אמ', ד"ח: אמר.
- סו סע"א: מנה"מ = תמורה לא א.
- טו ב: דלאחר פדיונן מה תהא עליהן אמר ר"ה כונסן לכיפה והן מתין וכו' טעמא מאי אמר ר' לוי גזירה שמא יגדל מהן עדרים עדרים.
בתמורה יח א פירש כך רחב"א בשם ר' יוחנן טעמו של ר"א שם ש"ולד שלמים לא יקרב שלמים".
- טז ב; למימרא וכו' עד הפיסקא = ב"מ ע ע"ב, אבל כאן: והכא גבי בכורה³³ היינו טעמא, וא"כ נראה שהסוגיא לקוחה מבכורות.
footnotes: ³³ וגבי בכורה, גם בב"מ בכי"י.
- יז ב: בידי אדם מאי (אם אפשר לצמצם) ת"ש וכו' אמר רב קטינא ת"ש חלקו לשנים וכו' אמר רב כהנא שאני כלי חרס וכו'. בחולין כח ב (לענין מחצה על מחצה כרוב): אמר רב קטינא ת"ש חלקו וכו' הא אפשר לצמצם טהורין אמאי טהורין זיל הכא איכא רובא וכו' אר"פ תרי רובי וכו'.
וא"כ העבירו ת"ש של רב קטינא משאלה אחת לשאלה אחרת (מה שנמצא גם במק"א), אלא שא"א להחליט מי קודם.
- יח ב–יט א: אמר רבא ואיתימא ר"פ וכו' – בב"מ לז ב מכאן: והאמר רבא וכו'.
- יט ב: לימא ר' ישמעאל כר"מ ס"ל דחייש למיעוטא וכו' (עד סוף העמוד:) ורוב קטנות לאו איילונית נינהו אלא אמר רבא מחורתא ר' ישמעאל כר"מ סבירא ליה דחייש למיעוטא.
הכל ביבמות קיט א למשנה שם, אבל שם: אלא מחוורתא³⁴, אלא שמתוך הסוגיא (סע"א וע"ב) יוצא שגם רבא ס"ל כך. ובבכורות כ ע"א: והאמר רבא מחוורתא וכו'. אבל בבכורות יש עוד: רבינא אמר אפי' תימא רבנן כי אזלי רבנן בתר רובא ברובא דלא תלי במעשה וכו'³⁵.
footnotes: ³⁴ וגם כאן בר"ג: אלא מחוורתא. ³⁵ וכבר הקשו התוס' כאן וביבמות, למה לא תירץ כך גם ביבמות.
ולמטה כ ע"א: ולא חייש והאמר רבא מחוורתא וכו', כי חייש וכו' ואבע"א וכו' – פירש את הברייתא כרבא, ולא הזכיר כלל דברי רבינא.
ובדף כא ב: ומי חייש ר' יהושע למיעוט והתנן (ביבמות שם) היתה לה חמות וכו' ואמרינן מ"ט דר' יהושע קסבר רוב מעוברות יולדות ומיעוט מפילות וכו' והוו להו זכרים מיעוטא ולמיעוטא לא חיישינן. אבל ביבמות שם אמרו: במאי אוקימתא כר"מ אימא סיפא היתה לה חמות אינה חוששת אמאי הלך אחר רוב נשים ורוב נשים מתעברות ויולדות, מעוט מפילות וכו' והוו ליה זכרים מיעוטא, וליחוש וכו' ורבא מתרץ שם: דהוי ליה זכרים מיעוטא דמיעוטא ולמיעוטא דמיעוטא לא חייש.
ולפי זה אין לשאול על ר' יהושע כאן, שאין כאן רק מיעוט, וכבר הקשה זה ר' אלחנן בתוס' שם ד"ה סיפא.
אבל בירוש' יבמות רפט"ז טו ע"ג: יצאה מליאה חוששת שהוא ספק אחד ספק זכר ספק נקיבה מדבר תורה להחמיר. ר' יהושע אומר אינה חוששת שהן שני ספיקות ספק זכר ספק נקיבה ספק בן קיימא ספק אינו בן קיימא שתי ספיקות מדברי תורה להקל.
וכפירוש זה היה לפני הבבלי דבכורות ביבמות שלו.
- כה ב: מתיב רב ששת בעלי מומין אוסרין בכל שהוא וכו' והוינן בה מאי יבוקר וכו' ואר"נ אמר רבה בר אבוה וכו' אמר רבא וכו'.
והסוגיא ליתא במקום אחר.
- כו ב: תנא מפני ששיניה דקות – כיו"ב ב"מ סט א³⁶.
footnotes: ³⁶ התוס' ד"ה בדקה לא דקו.
- כח א: ארבב"ח וכו' תנ"ה וכו' ארנב"י וכו' – ביצה כז א, אבל בלי "תניא נמי הכי" וכו'! וכאן בע"ב קשור ב"תנ"ה" ופירושו: איבעיא להו מפני המשתנין וכו'.
- כח ב: דן את הדין וכו' מה שעשה עשוי וישלם מביתו, ובבבלי שם: לימא תנן סתמא כר' מאיר דדאין דינא דגרמי אמר ר' אילעאי אמר רב כגון שנשא ונתן ביד, בשלמא חייב את הזכאי וכו' אלא זיכה וכו' אמר רבינא כגון שהיה לו משכון ונטלו וכו'; מתני' ומעשה בפרה וכו' ותיפוק ליה דטעה בדבר משנה וכו' חדא ועוד קאמר וכו'.
בסנהד' לג א–ב: דיני ממונות מחזירין וכו' ורמינהי דן את הדין וכו' אמר רב יוסף וכו' אר"נ וכו' רב ששת אמר כאן שטעה בדבר משנה ("מחזירין") כאן שטעה בשיקול הדעת וכו' איתיביה רב המנונא לרב ששת מעשה בפרה (סיפא דמתני) וכו' ואם איתא לימא ליה טועה בדבר משנה אתה וכו' חדא ועוד קאמר וכו' אמר רב נחמן בר יצחק לרבא מאי קא מותיב רב המנונא לרב ששת מפרה, פרה הרי האכילה לכלבים וליתא דתיהדר וכו'. רב חסדא אמר כאן שנטל ונתן ביד ("מה שעשה עשוי") כאן שלא נטל ונתן ביד, בשלמא חייב וכו' אלא זיכה וכו', כיון דאמר פטור אתה כמו שנטל ונתן ביד דמי, אלא מתניתין דקתני דיני ממונות וכו' רבינא אמר כגון שהיה לו בידו משכון וכו'.
אל ה"מעשה" יש אפוא לפנינו בבכורות חלק מסוגיית סנהד', בלי דברי רנב"י ותשובת רבא.
ולרישא הובאו דברי ר"ח, אבל בשם רב, ופירושו נאמר כאן לא מפני הרומיא ממשנת סנהד', אלא כדי שלא לפרש סתם זה כר"מ; אבל ה"בשלמא" וכו' מתאים לסנהד', אלא שהתירוץ הראשון שבסנהד' "כיון דאמר פטור אתה כמי שנטל ונתן ביד דמי", שגרם שם לדיחוקים במשנת סנהד', – ל א נזכר כאן כלל.
אבל בב"ק ק ע"א אמר: הי ר"מ ("דדאין דינא דגרמי") אילימא ר"מ דתנן דן את הדין וכו' הא איתמר עלה אמר³⁷ ר' אילעא אמר רב והוא שנטל ("שנשא") ונתן ביד. אם כן רמזו בב"ק לסוגיא שלנו. ושם קיז ב: ההוא דאחוי אמטכסא דר' אבא יתיב ר' אבהו וכו' ויתיב ר' אילעא גבייהו סבור לחיוביה מהא דתנן דן את הדין וכו' אמר להו ר' אילעא הכי אמר רב והוא שנשא ונתן ביד.
footnotes: ³⁷ בכ"י ה': והאמר.
המעשה הזה הוא אפוא יסודה של המימרא.
וגם בירוש' גטין פ"ה מז ע"א: דהיא מתניתא דן וכו' דמר רב ירמיה ("בר אבא") בשם רב במגיעו לידו ושמואל אמר במגיעו לידו.
וא"כ הסוגיא של בכורות מתאימה לגמרי לב"ק ובחלקה לסנהד'.
- כט א ורמינהי וכו' = קידושין נח א.
- כט ב: תנא כפועל בטל אמר אביי = ב"מ לא ב, סח א.
- ל ע"א: דבאתריה דר' יהודה וכו' = גטין נד א.
- לא א: והתנן מיאנה וכו' לעולם בחד וכו' = יבמות כה ב.
- לא ב: ורב ששת מאי נפקא ליה מינה, דאמר רב יהודה וכו' = יבמות צו ב–צו א: ור' יוחנן מ"ט קפיד³⁸ כולי האי, דאמר רב יהודה וכו'. ירוש' ברכות פ"ב ד ע"ב (שקלים פ"ב, מז ע"א): ור' יוחנן בעא דיימרון שמועתא בשמיה³⁹ וכו' מהניא (= מה הניא) ליה לוי בר נזירא אמר כל האומר שמועה וכו'.
footnotes: ³⁸ כ"י מ': למה ליה. ³⁹ וכ"ה גם בשקלים בכ"י מ', ואצלנו מוגה ע"פ הבבלי.
- לא ב: מאי שנא מהא דתניא (= דתנן) הלוקח לולב וכו' והוינן בה לא רצה וכו' ואמר רב הונא וכו' = סוכה לט א.
- לג א–ב: ת"ר אין מרגילין וכו' עד המשנה = תמורה כד א, אלא ששם: אמר ר"ח ב"ש היא דאמר בכור בקדושתיה קאי דתנן בש"א לא ימנה ישראל עם הכהן על הבכור, וכאן: ב"ש היא דאמר אין מאכילין אותו לנדות, שכאן נסמך "ת"ר" זה (תוס' ביצה פ"ב יא) ל"ת"ר" הראשון (תוס' בכורות פ"ג), ותלו זה בזה.
- לד א: דאמר רב יהודה אמר שמואל וכן אמר ר"ל וכן אמר ר"ג אמר בר אבוה אני הנה וכו' – בשבת כה א ויבמות עד א ליתא "וכן אמר – וכן אמר –", ובבכורות נוספה מסורת א"י ומסורת נהרדעא!
- שם: למימרא דר"א סבר יש אם למקרא ורמינהי בבגדו בה כיון שפירש טליתו עליה וכו' – קידושין יח ב, אלא שהברייתא שבקידושין אינה מתאימה לברייתא שבבכורות⁴⁰ והסוגיות מוחלפות⁴¹.
footnotes: ⁴⁰ ושינוי דומה לו גם להלן מ סע"א. ⁴¹ [כל הענין בהרחבה בפתיחה לקדושין, עמ' 99–100.]
וכיו"ב בכורות מ ע"א וקידושין כה א יז⁴².
footnotes: ⁴² תרביץ שי"ז ס"א.
- לו א: איבעיא להו עד וכו' לעדות בכור = שבת קמה ב, ושם בסע"א הובא דבי מנשה כולו: וכן תני דבי מנשה⁴³ דבר תורה אינו חייב אלא על דריסת זתים וענבים בלבד ואין עד מפי עד וכו', ואגבה הובאה "איבעיא" זו.
footnotes: ⁴³ [כ"ה בכי"מ א"פ ורי"ף, בדפו': מנשיא.]
- שם: א"ר אילעא לא היו מוחזקין בו שהוא בכור ובא אחד ואמר שהוא בכור ומומו עמו נאמן, מאי קמ"ל שהפה שאסר וכו' מתקיף לה מר בר רב אשי מ"ש מההוא גברא דאוגר ליה חמרא וכו' ואמר רבא מה לו לשקר וכו'. ואמר אביי וכו' התם ודאי איכא מיא וכו'.
בכתובות כז ב רב אשי מיבעי ליה כיו"ב באמרה נחבאתי וטהורה אני, וסתם התלמוד מקשה: ומאי שנא מההוא וכו' ומשני לה כי הכא.
וכבר העירותי שבנוגע לדברי רבא בכורות מתאים לכתובות וב"מ ולב"ב לא א, ולא לב"ב לג ב.
- לט א: ור' יוחנן אמר דכולי עלמא⁴⁴ אין בריה באחת וחסרון מבפנים שמיה חסרון ול"ק כאן וכו' כאן שחסרה לאחר שחיטה – בחולין מח ב: איתמר מחט שנמצאת בריאה ר' יוחנן ור' אלעזר ור' חנינא מכשרי רשב"ל וכו' טרפי לימא בהא קמיפלגי דמר סבר חסרון מבפנים שמיה חסרון ומר סבר לא שמיה חסרון לא דכ"ע חסרון מבפנים שמיה חסרון⁴⁵ והכא בהא קמיפלגי מר סבר סמפונא נקיט ואתאי⁴⁶ ומר
footnotes: ⁴⁴ שתי הברייתות שבת"כ, נדבה פרשה י"ד ז': ולא בעל כוליא אחת, ושם ט': לרבות כוליא אחת. ⁴⁵ זוהי הגי' הישנה, ורש"י הגיה: דכ"ע לא שמיה. ⁴⁶ ונמצא בסמפון הריאה, עיטור ח"ב, שחיטה, דפוס לבוב יז ע"ג.
סבר נקובי נקיב ואתאי.
אבל שם מז ב: אמר עולא אמר ר' יוחנן ריאה שנשפכה כקיתון כשרה אלמא קסבר חסרון מבפנים לא שמיה חסרון.
ה"איתמר" שבחולין מסכים אפוא לבכורות, אבל אינו מסכים לסוגיא דדף מז ב, וזה רגיל, ובשביל זה אין להגיה כמו שהגיה רש"י⁴⁷.
footnotes: ⁴⁷ וקושייתו השניה של רש"י נתרצה ע"י פירושו של העיטור: שנמצא בסמפון הריאה.
- לט ב; והאמר ר"ז אמר רב הצורם אזן הפר ואח"כ קיבל דמו וכו' ולאחר קבלה קודם זריקה מי שרי והתניא שה תמים וכו' ומנין בקבלה והולכה והזייה ת"ל יהיה שיהיו כל הויותיו תם ובן שנה תרגמא⁴⁸ אבן שנה הכי נמי מסתברא דתניא ר' יהושע אומר וכו' ש"מ ומי איכא מידי דבשעת שחיטה הוי בן שנה וכו' אמר רבא זאת אומרת וכו'.
footnotes: ⁴⁸ ד"ו: תרגמ', כי"מ: תרגומ'.
כל סוגיא זו בזבחים כה ב: אמר ר' זירא וכו' אשכחן קדשי קדשים, קדשים קלים מנלן אמר רבא תניא שה תמים וכו' איתיביה אביי ר' יהושע אומר וכו' תרגומא⁴⁹ אבן שנה, ומי איכא מידי וכו' אמר רבא (כ"י ר' ב': רבה) וכו'.
footnotes: ⁴⁹ כי"מ: תרגמ', רש"י: אביי אמר ליה לרבא תרגמה אבן שנה למתניתך.
יש כאן אפוא בבכורות קיצור ועיבוד של סוגיית זבחים בלי שמות אביי ורבא.
- מ ע"א: אמר ר"ה לא שנו וכו' = חולין נח ב: תנן התם בהמה וכו' אמר ר"ה וכו'.
- שם: למימרא דלאו היינו אורחיה ורמינהי המפלת וכו' = נדה כג א, וגם שם בכ"י מ': אמר רב יוסף לא קשיא, כבבכורות.
- שם: ושניטל רוב המדבר שבלשונו. מתני' מני ר' יהודה היא דתניא וכו' ר' יהודה אומר וכו' – כבר העירותי שבקידושין: רבי אומר, וברייתות שונות הן.
- מג ב: למימרא דחיי והא איתמר וכו' כבר רמא ניהליה רב שימי בר חייא לרב וא"ל וכו' = נדה כד א.
- מה א: היתה בה יתרת וחתכה אם יש בה עצם פסול ואם לאו כשר. אמר רבב"ח אמר ר' יוחנן והוא שנספרת ע"ג היד – בקידושין כד ב־כה א: א"ר חייא בר אשי אמר רב היתה לו יתרת וחתכה עבד יוצא בהן לחירות אמר רב הונא והוא שנספרת ע"ג היד.
- שם: אמר ר"ח דבר זה וכו' = נדה מט ב.
- מה ב: תנא נודר ועובד וכו' הניחא למ"ד צריך לפרט את הנדר אלא למ"ד וכו', (עד מו א:) דדייק כוותיה = גטין לה ב (ותני עלה) – לו א, והמחלוקת בין ר"פ ור"נ, ומקוצר משם.
- מו ב: ת"ש פדחת וכו' ואמר אביי ואיתימא רב כהנא וכו' = יבמות קב ע"א
- מז א: איתמר היו לו בנים בהיותו גוי ונתגייר ר' יוחנן אומר אין לו בכור לנחלה וכו' ואזדו לטעמייהו דאיתמר היו לו בנים בהיותו גוי ונתגייר ר' יוחנן אמר קיים פריה ורביה וכו' וצריכא דאי איתמר בהא וכו' אבל בהא אימא מודה לר' יוחנן דלא לתהו בראה לשבת יצרה והא עבד ליה שבת וכו' = ביבמות סב א בסדר הפוך: איתמר וכו' קיים פריה ורביה וכו' ואזדו לטעמייהו דאיתמר וכו' אין לו בכור לנחלה וכו' וצריכא דאי אשמעינן בההיא קמייתא בההיא קאמר ר' יוחנן משום דמעיקרא נמי בני פריה ורביה נינהו⁵⁰, אלא שביבמות יש עוד: איתיביה ר' יוחנן לר"ל בעת ההיא וכו', ובבכורות יש עוד: תנן מי שלא היו לו בנים וכו' ת"ש (מברייתא) היו לו בנים בגיותו⁵¹ ונתגייר יש לו בכור לנחלה אמר רבינא ואיתימא רב אחא [בריה דרבא]⁵² הא ודאי וכו'.
footnotes: ⁵⁰ וכבר העירו התוס' בבכורות על ה"לשון האחר". ⁵¹ [כ"י מינכן, דפו': בהיותו עובד כוכבים.] ⁵² שיטה מקובצת.
- מז א: אמר רב אדא בר אהבה לוייה שילדה בנה פטור מה' סלעים (דאיעבר ממאן וכו'. ונחלקו בזה רב פפא ומר בריה דרב יוסף משמיה דרבא, וכו' סוגיא) – בחולין קלב א: אמר רבינא אמר לי מרימר הלכתא וכו' והלכתא כוותיה דרב אדא בר אהבה [אליבא דמר בריה דרב יוסף דאמר ר' אדא בר אהבה]⁵³ לויה וכו'.
footnotes: ⁵³ כ"ה בכי"י וראשונים.
מרימר ורבינא ידעו אפוא סוגיא זו.
מז ב: ולכתבו הרשאה להדדי (ספק בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון, והבא אחריו אינו בכור לנחלה) וכי תימא מתני' שלא בהרשאה, הא מוקמינן לה קמן (מח סע"ב) דבהרשאה מסייע ליה לר' ינאי דאמר ר' ינאי (ב"ב קכז א) הוכרו וכו' לא הוכרו ובסוף נתערבו אין כותבין הרשאה זה לזה.
בב"ב קכז א: דדרש רבא שתי נשים שילדו שני זכרים במחבא כותבין הרשאה זה לזה א"ל ר"פ לרבא והא שלח רבין דבר זה שאלתי לכל רבותי ולא אמרו לי דבר ברם כך אמרו משום ר' ינאי, הוכרו וכו' הדר אוקי רבא אמורא עליה ודרש דברים שאמרתי לכם טעות הן בידי ברם כך אמרו משום ר' ינאי וכו'.
והשאלה בבכורות היא אפוא לרבא לפני חזרתו ופושט כר' ינאי, ואת רבא לא הזכיר.
ולהלן מח סע"ב: מאי שנא שני כהנים ("שתי נשים של שני אנשים שלא ביכרו וילדו שני זכרים במחבא ונתערבו ומת אחד מהן בתוך שלשים אם לכהן אחד נתן יחזיר לו חמש סלעים ואם לשני כהנים נתן אינו יכול להוציא מידם) דאזיל לגבי האי ומדחי ליה ואזיל לגבי האי ומדחי ליה. כהן אחד נמי ליזיל לגבי האי ולידחיה וליזיל לגבי האי ולידחיה. אמר שמואל בבא בהרשאה⁵⁴ והאמרי נהרדעי לא כתבינן אורכתא אמטלטלי ה"מ היכא דכפריה וכו'.
footnotes: ⁵⁴ = שני האבות כתבו הרשאה זה לזה.
כל שקלא וטריא זה, מן "אמר שמואל" ואילך, לקוח משבועות לג ב: טעמא דאיש פלוני כהן דאיש פלוני לוי ("משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידו – שאיש פלוני כהן – הרי אלו פטורין") הא מנה לפלוני ביד פלוני חייבין, הא קתני סיפא עד שישמעו מפי התובע אמר שמואל בבא בהרשאה והאמרי נהרדעי וכו' ה"מ וכו'. ו"ה"מ" בשבועות, הוא כ"א"ד" בב"ק ע ע"א (וללישנא קמא שם: אמר רב אשי לאמימר מאי טעמא).
למסדר האחרון של דף מז ע"ב היתה אפוא סוגיא זו של דף מח ע"ב כבר סדורה ומסודרת ("הא מוקמינן לה קמן"!), אע"פ שהיא שאולה משבועות! ("נהרדעי" שנזכרו כאן אינם מוכיחים אפוא כלל על סידורה של עיקר בכורות, שאינו מנהרדעא).
- מח א: אמר רבא מכדי נכסי דבר איניש וכו' מי איכא מידי וכו' והתנן המלוה וכו' וקי"ל וכו' – בב"ב קעד א: ההוא דיינא דאחתיה למלוה לניבסי מקמי דלתבעיה ללוה סלקיה רב חנין בריה דרב ייבא אמר רבא מאן חכים למעבד כי הא מילתא אי לאו רב חנין וכו' קסבר ניכסיה דבר אינש וכו' ותנן וכו' וקי"ל וכו'.
- מט ב: ת"ר הוא לפדות וכו' א"ר ירמיה הכל מודים וכו' = קידושין כט א, אבל ר' ירמיה רגיל הרבה בבכורות, ובוודאי שהדברים לקוחים מבכורות.
- נ ע"א: א"ר אושעיא ביקשו לגנוז וכו' וירושלים הויא רובא דעלמא וכו' אלא אמר אביי וכו' – בע"ז נב ב: מי לא אמר רב אושעיא בקשו וכו' והוינן בה ירושלים וכו' אלא אמר אביי וכו'.
- נ ע"ב: אמר רב יהודה אמר רב אסי כל כסף האמור בתורה (סתם) כסף צורי ושל דבריהם כסף מדינה, וכללא הוא וכו' יליף קדש קדש ממעשר והרי קידושי אשה דכתיב ויצאה חנם אין כסף ותנן בש"א וכו' לימא רב אסי דאמר כב"ש וכו' דקרי אינשי סלע פלגא דזוזא⁵⁵ – בקידושין יא א–ב: רב יוסף אמר טעמייהו דב"ש כדרב יהודה אמר רב אסי דאמר וכו' [גופא אמר רב יהודה אמר רב אסי] כל כסף האמור בתורה כסף צורי ושל דבריהם כסף מדינה. כי"מ: גופ' כל כסף האמור בתורה כסף צורי, אבל כל זה הגהת רש"י: ה"ג גופא אמר רב יהודה וכו', וכבר העירו התוס' שם: ולקמי' בשמעתין פי' הקו' דה"ג גופא אמר רב יהודה אמר רב אסי והיינו משום דאי קאי אדלעיל הוה ליה למיפרך לאלתר לימא רב אסי דאמר כב"ש, ותוס' הרא"ש מוסיף: אלא חוזר ואומר דברי רב אסי כדי לפרשם והדר תו פריך לימא רב אסי דאמר כב"ש; ריטב"א: וספרים יש שגורסים גופה אמר רב אסי ואין צריך. חי' הרמב"ן: רב יוסף אמר וכו' קשיא לרב יוסף רב אסי דאמר כב"ש, איכא למימר אין הכי נמי ורב יוסף לא איכפת ליה ולא סבירא ליה מאי כסף דקאמר רב יהודה כסף קצוב הוא וכו' והיינו דאקשינן הכא: וכללא הוא וכו' ולא גרסינן גופא כדגרסי' אלא לאפוקי מדרב יוסף קא בעינן וכללא הוא וכו' התם כסף כסף יליף ממעשר (ריטב"א: התם קדש קדש יליף ממעשר ויש ספרים שכתוב בהם כסף כסף יליף ממעשר) והרי קידושי אשה דכתיב כי יקח איש אשה ובעלה וגמר קיחה קיחה משדה עפרון ותנן וכו' דקרו לפלגא דזוזא איסתירא.
footnotes: ⁵⁵ ר"ג: דקרו ליה אינשי לפלגא דזוזא איסתירא.
אין־ספק, שהסוגיא נאמרה בראשונה בבכורות, ובבכורות אמרו: והרי קידושי אשה דכתיב ויצאה חנם אין כסף, בשיטת רב יהודה (אמר רב) בקידושין ג ע"ב (כתובות מו ב ומשם לקוחה): דאמר קרא ויצאה חנם אין כסף אין כסף לאדון זה ויש כסף לאדון אחר⁵⁶, אבל הבבלי בקידושין ד ע"ב מסיים: ותנא מייתי לה מהכא דתניא כי יקח איש אשה וכו' אין קיחה אלא בכסף וכה"א נתתי כסף השדה קח ממני (שאינו בספרי תצא פיס' רס"ח ולא בתני ר' חייה שבירוש' קידוש' שם), ועל־פי זה הכניסו בסוגיא שלנו: "דכתיב כי יקח איש אשה ובעלה וגמר קיחה קיחה משדה עפרון", וכך שנה גם רב הונא גאון סורא, בקידושין ב ע"א: "וכסף מנ"ל גמר קיחה קיחה משדה עפרון כתיב הכא כי יקח איש אשה וכתיב התם נתתי כסף השדה קח ממני".
footnotes: ⁵⁶ ועי' ירוש' קידושין רפ"א, נח ע"ב, אם אחרת יקח לו ויצאה חנם, ומדר"י נזיקין פ"ג, הורוויץ 256.
ורב יוסף בקידוש' שם סובר באמת, דרב אסי דאמר כב"ש, והוא שנה בדברי רב אסי: "כל כסף האמור בתורה", ולא "כל כסף קצוב האמור בתורה", וכן הוא פושט במעשה שהיה, ב"ק לו ב, מדברי רב אסי "כל כסף האמור בתורה כסף צורי"⁵⁷.
footnotes: ⁵⁷ כ"י ה' וס' המקח ורי"ף: כסף קצוב, אבל זה מוגה ע"פ מסקנא דקידושין ובכורות.
ומבכורות העבירו כל הסוגיא לקידושין⁵⁸. גם המעשה "חנן בישא וכו' אתא לקמיה דרב הונא וכו' ", שישנה גם בב"ק שם (לז א) עיקרה כאן בבכורות, שהרי רב יוסף בב"ק שם לא ידע מעובדא זו דרב הונא (מסורא!)⁵⁹.
footnotes: ⁵⁸ ויש כאלה הרבה גם בלי "גופא". ⁵⁹ ועי' ב"ק צ ע"ב: איבעיא להו מנה צורי תנן וכו'.
- נא א: מתני' דלא כרבי דתניא רבי אומר בכל פודין וכו' א"ל רבינא למרימר ורבי וכו' דתניא ואמרינן (קידושין כא ב) ורבנן [אמר רבינא]⁶⁰ כדאמרי במערבא וכו' (עד הפיסקא) = שבועות ד ע"ב: רבי נמי דריש ריבוי ומיעוטי דתניא רבי אומר וכו' (עד ה ע"א: ודונם בכלל ופרט).
footnotes: ⁶⁰ שמ"ק ור"נ.
והסוגיא שם באה כהמשך לדברי רב אשי שבע"א: אמר רב אשי אמריתא לשמעתא קמיה דרב כהנא ואמר לי לא תימא וכו' אלא רבי טעמיה דנפשיה מפרש דתניא וכו' אשכחן בידיעות וכו' שבועות דלית ליה טעמיה דנפשיה מנלן סברא הוא וכו'.
ונראה שעיקרה של סוגיא זו נשנית תחילה בשבועות⁶¹, וסוגיא זו כבר השתמשה בסוגיא דקידושין כא ב (ואמרינן!).
footnotes: ⁶¹ גם שם בכ"י מ: א"ל רבינא למרימר.
- נב א: מ"ט (אינו נוטל פי שנים בנכסי האם) אמר קרא לו משפט הבכורה משפט הבכורה לאיש וכו' – כרבא בב"ב קיא ב, ולא כאביי ולא כרנב"י שם.
- נב ב: וחכ"א מתנה כמכר. מאי טעמייהו דרבנן תשובו ("איש אל אחוזתו") לרבות את המתנה – דרשה זו הסתמית ידועה לרבנן דרב פפא, בערכין לא ב: ת"ר לצמיתות וכו' לרבות את המתנה וכו' אמרוה רבנן קמיה דר"פ כמאן דלא כר"מ וכו' אמרו רבנן לר"פ ואמרי לה רב הונא בריה דרב יהושע לר"פ והא גבי יובל דכתיב תשובו לרבות את המתנה ור"מ לא קא מרבי וכו'.
- שם: מאי קסבר אי קסבר ירושת הבעל דאורייתא וכו' לעולם קסבר וכו' (עד סוף הפרק) = כתובות פד א: והוינן בה מאי קסבר וכו' ואמר רב לעולם קסבר וכו'.
יש כאן אפוא מתלמוד קדום סוראי.
- נד א–ב: א"ל ר' אבא בר ממל לר' אמי⁶² אלא מעתה גבי מעשר בהמה דלא כתיב וכל מעשר בקר ומעשר צאן יתעשרו מזה על זה, א"ל אמר קרא העשירי ("דסמך מעשר לבקר ועשירי לצאן") תן עשירי לזה וכו' אי הכי כבשים ועזים נמי ("לא יתעשרו מזה על זה"), וצאן משמע כל צאן אחד, ה"נ לימא [דגן]⁶³ משמע כל דגן אחד אמר אביי ראשיתם ("תן ראשית לזה וראשית לזה") וכן אמר ר' אילעא⁶⁴ ראשיתם רבא אמר בלא ראשיתם נמי משמע כל דגן אחד לא מצית אמרת וכו' – בתמורה (ה א) פריך לאביי ממשנת אין תורמין וכו' אלמא לא מהני, אמר לך אביי שאני התם דאמר קרא ראשיתם וכו' (דשנה עליו הכתוב) וכן אמר ר' אילעא ראשיתם ולרבא וכו'. כאן סתם התלמוד משיב: אמר לך אביי וכו' ולרבא אי לאו וכו'. ושניהם אינם מתאימים לבכורות⁶⁵.
footnotes: ⁶² שמ"ק; בדפו': רבא בר רב חנן לאביי, כ"י מ': רב חנן לאביי. ⁶³ [כתב־יד מינכן, ושם לי "לימא".] ⁶⁴ שמ"ק: אלעזר. ⁶⁵ עי' תוס' שם ד"ה שאני וד"ה ולרבא.
- נו ב: כדאביי דאמר אביי זונה גויה וכו' זונה ישראלית וכו' – לא הזכיר כלל מחלוקתו של רבא בתמורה כט ב, אע"ג דאיפרך שם אביי מברייתא.
יחס בכורות לכל התלמוד הוא אפוא:
- לשבת. בדף לו ע"א סוגיא שישנה גם בשבת, שהיא מקושרת שם דרך אגב.
בדף לד ע"א מימרא (שישנה כך גם ביבמות) שנוסף עליה בבכורות: וכן אמר ר"ל וכן אמר רב נחמן (נהרדעא).
- לסוכה. לא ב: והוינן בה, ציטט מסוכה.
ט ב מימרא, שישנה בסוכה (וגם בזבחים), בשם רבא, וכאן בשם: רב אשי⁶⁶.
footnotes: ⁶⁶ ועי' שמות האמוראים: ביריא (להלן עמ' 126).
- לביצה. ח א= ביצה אבל שם עוד: איני וכו'.
כח א = ביצה, אבל בבכורות עוד: תניא נמי הכי וכו'.
- ליבמות. היתס ליבמות מלמד מכמה צדדים:
יט ב בשם רבא, וביבמות סתם; אלא שמתוך הסוגיא שם יוצא שדעת רבא כן. ובבכורות עוד: רבינא אמר וכו' – שלא ידעוהו ביבמות.
כא ב: ואמרינן (במקומו ביבמות!) – ואינו כך ביבמות, אבל נמצא בירושלמי יבמות.
לא א = יבמות (שקלא וטריא למשנת יבמות).
לא ב אגדה = יבמות, אבל שם נאמרה על המעשה בר' יוחנן, וכאן על המעשה ברב ששת, היא לקוחה משם, שכן נאמרה למעשה דר' יוחנן גם בירוש' ברכות ושקלים.
לד א, מימרא שישנה גם ביבמות (ושבת). אבל בבכורות נוסף: וכן אמר ר"ל וכן אמר ר"נ.
מו ב (ברייתא ומימרא שעליה, שנאמרה כאן ב"ת"ש") = יבמות (כתוספתא למשנה).
מז א, שני "איתמר". שנסדרו כאן ושם במוקדם ומאוחר לפי ענין המסכת, אלא שישנם שינויים בלשון הצריכותא, וביבמות עוד: איתיביה וכו', ובבכורות עוד: תנן – ת"ש – אמר רבינא ואיתימא רב אחא בריה דרבא –.
בכורות ויבמות שונות אפוא; בשני מקומות נוספים בבכורות דברי רבינא: במקום אחד דברי ר"נ; בכורות לא ידעה יבמות שלנו, וכן להיפך.
- לכתובות. לו א, המעשה ודברי רבא שוים בשניהם (וכן בב"מ), אבל הקושיא "ומאי שנא" בבכורות בשם מר בר רב אשי, ושם – מסתם התלמוד.
נב ב, משנתנו ופירושה, שהובאו בכתובות: והוינן בה – ואמר רב, אבל כאן הכל סתם: תלמוד סוראי סתמי!
- לגטין. ג א = גטין אבל בבכורות עוד: תנן – (מברייתא שלמעלה).
מה ב= גטין, ונתקצר כאן מגטין לקידושין.
- לקידושין. גם היחס לקידושין מלמד הרבה:
ט ב: איכא דמתני = קידושין, ו"איכא דאמרי" (של "איכא דמתני" זה) נותן לנו סוגיא בקידושין המתאימה לסוגיית בכורות הראשונה.
וסוגיית בכורות: ירושלמית, פומבדיתאית (רבה, אביי, וכן אמר ר"נ).
כט א רומיא ממשנת קידושין לבכורות ותירוצו של אביי = קידושין.
לד א מוחלפת מקידושין, וברייתא שונה.
מ ע"א – ברייתא שונה.
מט ב תוס' למשנתנו ופירוש ר' ירמיה = קידושין, אבל קידושין לקוחה מבכורות.
נ ע"ב = קידושין בעיקר הסוגיא, אבל קידושין לקוחה מבכורות, ובכורות בשיטת פומבדיתא (רב יהודה).
המסכות שונות; בבבכורות סוגיות של פומבדיתא (גם לקידושין) וסוגיות של ירושלמי. המסדר האחרון השתמש בקידושין באמצעות שבועות (ועי' להלן שבועות).
- לבבא קמא. ח א: והוינן בה, ציטט מקוצר מב"ק.
כח ב. בב"ק ק א ציטט מכאן: הא איתמר עלה אמר ר' אילעא אמר רב, בב"ק קיז ב במעשה: אמר להו ר' אילעא הכי אמר רב.
נ ע"ב: חנן בישא וכו' = ב"ק, אבל עיקר ב"ק לא ידע מעשה זה, והוא לקוח מבכורות.
הציטט מב"ק בדף ח ע"א הוא אפוא מן המסדר האחרון של בכורות שהוסיף: איני והאמר שמואל וכו' והוינן בה מ"ט אמר אביי וכו'.
- לבבא מציעא. יא א – בב"מ לא ידעו הברייתא: רב אחא מדפתי ורבינא וסתם התלמוד.
טז ב = ב"מ, אבל עיקרה בבכורות ("והכא").
יח ב = ב"מ: והאמר רבא, ציטט מכאן.
כט ב ברייתא ודברי אביי = ב"מ, שנאמרו שם למשניות של ב"מ.
לו א המעשה ודברי רבא (כמו בכתובות עי' שם) = ב"מ. (ועי' עבודה זרה).
- לבבא בתרא. ה א, דברי רב חסדא – לקוחים מב"ב ונאמרו שם לדברי שמואל, וכאן לברייתא.
מז ב, כאן סתם התלמוד (ומסייע ליה לר' ינאי) ושם דרש רבא וחזר בו מפני דברי ר' ינאי ששלח רבין.
מח א: אמר רבא וכו' – לקוח מב"ב, מתוך מעשה.
נב א – סתם כרבא בב"ב.
- לסנהדרין. כח א; כאן רק דברי רבינא; ודברי רב כאן – נאמרו שם בשם רב חסדא; ותירוצו של רב ששת שם – נאמר כאן סתם, בתשובה לשאלה שונה.
- לשבועות. מח ב – לקוח משבועות, ונשנה שם לענין אחר, ו"ה"מ" שבשבועות (וכאן) כ"איכא דאמרי" שבב"ק ע ע"א. והמסדר האחרון של בכורות בדף מז ב – היה כבר לפניו סוגיא דדף מח כאן (הא מוקמינן לה קמן).
נא א, כל הסוגיא לקוחה משבועות, וסוגיא זו של שבועות (ובכורות) כבר מצטטת קידושין (ואמרינן).
- לעבודה זרה. יג ב – ע"ז השתמשה בבכורות. אבל המסדר האחרון הוסיף בבכורות: אמרי ולאמימר וכו', והשתמש בדברי אמימר שבע"ז, ובמחלוקת ר' יוחנן ור"ל שבב"מ.
נ ע"א – ע"ז מצטטת מכאן: והוינן בה.
- לזבחים. לט ב, כאן מקוצרים סתם דברי אביי ורבא שבזבחים.
- לחולין. יב א = חולין, ולקוחה בוודאי מבכורות.
יז ב, הת"ש שהובא כאן ע"י רב קטינא, הובא ע"י רב קטינא עצמו לענין קרוב לזה (מחצה על מחצה).
לט א = חולין מח ב (איתמר) בדעת ר' יוחנן, ומוחלפת מחולין מז ב.
מ ע"א = חולין ("תנן התם" בחולין, ולקוחה מכאן).
מז א, מרימר ורבינא בחולין יודעים סוגיא שלנו ומרמזים לה.
- לערכין. נב ב, סתם בכורות ידוע לרבנן דר"פ שם.
- לתמורה. ג ע"א: איתמר – מוחלפת מתמורה יא ב (עי' תוס').
יד ב אינה דומה לתמורה בלשון "אמר רבא כבר פסקה תנא דבי ר' ישמעאל" (שם והאי תנא), ואינה דומה לנזיר בלשון הברייתא.
יד ב–טו א = תמורה, אבל בבכורות נשנו הויות דאביי ורבא – סתם, ונוסף כאן: אמרי ממאי וכו'.
לג א = תמורה, אלא ששם הובאה בדברי רב חסדא משנתנו, וכאן – הברייתא הסמוכה לפניו.
נד א מוחלפת מתמורה.
- לנדה. מ ע"א = נדה.
מג ב, ציטט מנדה: כבר רמא וכו'.
מה א = נדה.
מן הרשימה הזאת יוצא:
שישנה לפנינו בבכורות סידור עיקרי וסידור אחרון:
הסידור העיקרי לא ידע את קידושין, ושונות הן, אבל המסדר האחרון (נא א) השתמש בקידושין באמצעות שבועות; ובמקום אחר (מז ב) היה לפני המסדר הזה הסוגיא (מח ב) הלקוחה משבועות (הא מוקמינן לה קמן).
וב"ק השתמשה בבכורות (גם בסידורה הקדום גם בסידורה המאוחר), אבל בסידור האחרון של בכורות נכנם (ח א) ציטט מב"ק: איני והאמר וכו' והוינן בה.
ולע"ז – ע"ז השתמשה בבכורות, אבל המסדר האחרון של בכורות הכניס (יג ב) הערה הלקוחה מסוגיית ע"ז: אמרי ולאמימר וכו'.
וליבמות – הן שונות, נוספו במקום אחד (לד א) דברי ר"נ (וכן אמר ר"נ וכו'), ובשני מקומות (יט ב, מז א) דברי רבינא, ובאחד מהם – לא ידעה גם הסוגיא הסמוכה בבכורות שם דברי רבינא אלה (עי' להלן).
ושישנם בבכורות סידורים שונים יוצא גם מבכורות עצמה:
א) מסורות שונות בעריכת הבבלי.
ב ב: ואיכא דמתני לה אמתני' (עם דברי רב אשי, "איבעיא להו").
י ב: איכא דמתני לה להא דר"נ (וכן אר"נ) אהא וכו' (=קידושין) איכא דאמרי וכו' (קידושין דבכורות).
מג ב: ואיכא דמתני (מימרא דרבא) אסיפא וכו'.
מח ב: ואיכא דמתני לה (כל הסוגיא עם דברי ר' ירמיה ורבא) אסיפא וכו' וכולה כלישנא קמא.
ז א: ואיכא דמקשי ומותיב (ונזכר בו ר' ירמיה).
לו ב: בסורא מתנו כלשנא בתרא בפומבדיתא כלשנא קמא וכו' (עי' לעיל).
ה א: א"ל רב מרדכי⁶⁷ לרב אשי אתון הכי מתניתו לה אנן איפכא מתנינן לה וכו' א"ל ואפכית[ו] (ר"ג) נמי תיובתא ואפכיתו לה להא דר"א א"ל לא קדשו לא הוצרכו ליקדש אי הכי היינו דידן, קמ"ל חייב אדם לומר בלשון רבו.
footnotes: ⁶⁷ תלמיד אבימי מהגרוניא תלמיד רבא.
יא א: רב אחא מתני הכי (כלעיל) רבינא קשיא ליה וכו' אלא אפילו תימא וכו'.
- ג ע"א: וכמה – אמר רב הונא אפילו אזנו. איתמר רב חסדא אמר דבר שעושה אותו נבילה ורבא אמר דבר שעושה אותו טריפה במאי קמיפלגי וכו'⁶⁸. אמרוה רבנן קמיה דרב פפא הא דרב הונא – ורב חסדא ורבא לא פליגי הא בו הא באמו אמר להו רב פפא מ"ש בו וכו' אלא לא שנא. מתקיף לה מר בר רב אשי (ל"איתמר") מ"ש וכו'. ר' אלעזר לא על לבי מדרשא וכו' הכי א"ר יוחנן אפי' מום קל וכו'. בשלמא מום קל קמ"ל כדרב הונא ולאפוקי מר"ח ורבא אלא וכו'.
footnotes: ⁶⁸ וחולק על תמורה יא ב, עי' לעיל.
ר' אלעזר וכו' – הוא המשך של הסידור הראשון, וכשהוסיפו את ה"איתמר" – הוסיפו דברי ר"פ, ואת ה"בשלמא".
- יח א–ב: רע"א משמנין וכו'. אמר רחב"א א"ר יוחנן הכהן נוטל כחושה⁶⁹ א"ל רחב"א לר' יוחנן והא אנן משמנין ביניהן ("דמשמע שיחלקו העלוי בשוה") תנן א"ל עד וכו' תרגימנא מסיפא דקתני סיפא מת אחד מהן וכו' רע"א המוציא מחבירו עליו הראיה ואי ס"ד משמנין ביניהן דכי הדדי פליגי ה"נ ליפלגי גבי הדדי וכו'.
footnotes: ⁶⁹ בתוס' פ"ב ז': הכושל שבהן.
אבל בע"ב בפיסקא "מת אחד מהן רט"א יחלוקו", אמרו: אמאי יחלוקו, ניחזי אי שמן מית דכהן הוא (שהרי ר"ט אומר ברישא: כהן בורר לו את היפה) אמר ר' [ביריא אמר ר']⁷⁰ אמי חזר בו ר"ט.
footnotes: ⁷⁰ כ"ה ביחוסי תו"א, דף ח ע"א כבסוכה כז א ול"ד ב.
ז"א (כמו בסוכה): תרי תנאי, ואמנם התוס' שנתה ברישא בדברי ר"ע: רע"א הכושל שבהן (משום שהוא המוציא מחבירו), ולפי־זה הקילו שניהן במת אחד מהן: לר"ט יחלוקו ולר"ע אין לו כלום.
ואמנם "אמר ר' חייא [בר אבא אמר ר' יוחנן]"⁷¹ מפרש להלן בע"ב מחלוקת ר"ט ור"ע שבסיפא באופן אחר: משל דר"ט למה הדבר דומה וכו', והפירוש של הבבלי שם: אלא במאי פליגי וכו' – אינו מתאים לדברי ר' יוחנן בע"א, "ה"נ ליפלגי". כיון שאין התְנָאים שוים.
footnotes: ⁷¹ שמ"ק וכ"י מ'.
מי שסידר אפוא את דברי רחב"א הראשונים לא סידר את האחרונים ולא את דברי ר' ביריא.
- כ ע"א (בסוגיית "ת"ר"): והאמר רבא מחוורתא ר' ישמעאל כר"מ ס"ל דחייש למיעוט, כי חייש וכו' ואבע"א וכו' – תירצו ע"פ רבא, ולא הזכירו כלל דברי רבינא שבסוגיא שלפניה, ואמנם כמו שראינו אין דברי רבינא אלה ידועים גם למסכת יבמות (קיט א).
- מח א: א"ר ירמיה ז"א וכו' אמר רבא וכו' אלא אמר רבא לעולם וכו' והב"ע וכו' ודכ"ע אית להו דרב אסי דאמר רב אסי האחין שחלקו מחצה יורשין וכו' ודכ"ע (ר"מ ור' יהודה) מלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמיא ודכ"ע אית להו דרב פפא דא"ר פפא מלוה ע"פ גובה מן היורשין וכו' אלא דכ"ע וכו' והכא בדרב אסי ור"פ קמיפלגי ("וכ"ע מלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמיא").
אבל בדף מט ע"ב⁷²: אמר ר' ירמיה הכל מודים היכא דליכא אלא חמש סלעים הוא קודם לבנו וכו' כי פליגי היכא דאיכא חמש משועבדות וכו' ר' יהודה סבר⁷³ מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא וכו'.
footnotes: ⁷² וכבר העירו ע"ז התוס' כאן. ⁷³ בקידושין הנוסח בכל הספרים כמו כאן (ולא כמו שהביאו התוס').
אלא שאלה הם דברי ר' ירמיה⁷⁴ ולא דברי רבא, אלא שהתלמוד היה צריך לפרש ברייתא זו גם לרבא.
footnotes: ⁷⁴ מה שלא הרגישו בו התוס'.
- נו א: אי מה בנך אינו בלקוח כלל אף שורך וצאנך אינו בלקוח כלל אלמה א"ר אסי א"ר יוחנן לקח עשרה עוברין במעי אמן כולן נכנסין לדיר להתעשר אמר רבא אמר קרא כן תעשה בשעת עשייה מיעט הכתוב ("אימתי מיעט הכתוב לקוח בשעת עשייה כלומר בזמן שראוי להקרבה"). ואח"כ: גופא א"ר אסי וכו' והא אנן תנן הלקוח או שניתן לו במתנה פטור מן מעשר בהמה א"ר אלעזר ר' יוחנן חזאי בחלמא וכו' א"ק תעשה בשעת עשייה מיעט הכתוב וכו'.
ב"גופא" מתרץ בזה ר"א הרומיא ממתני', ורבא לא ידע מדברי ר"א, שא"כ היה אומר: כדאמר ר' אלעזר א"ק תעשה וכו'.
ו"גופא" הוא ע"פ רוב גוף אחר ומקור אחר.
- ובשני מקומות רמוזים המקורות השונים בתלמוד עצמו:
א. נג ב: אי הכי כבשים ועזים נמי לימא מקיש מעשר בהמה למעשר דגן, מה מעשר דגן ממין על שאינו מינו לא אף מעשר בהמה ממין על שאינו מינו לא וכו' אי הכי חדש וישן נמי וכו', אמר רבא א"ק שנה שנה לשנה הקשתיו (לחדש וישן) ולא לדבר אחר.
ואח"כ בסוגיא של "תנן התם" (נד ב) ב"איכא דאמרי" לדברי רבא: א"ד אמר רבא בלא עשירי ("תן עשירי לזה ותן עשירי לזה") נמי לא מצית אמרת בקר וצאן מתעשרין מזה על זה דאיתקש מעשר בהמה למעשר דגן, מה מעשר דגן ממין על שאינו מינו לא אף מעשר בהמה ממין על שאינו מינו לא. והא רבא הוא דאמר שנה שנה לשנה הקשתיו וכו' הדר ביה רבא מההוא ואבע"א חדא מינייהו⁷⁵ רב פפא אמרה.
footnotes: ⁷⁵ או זה של דף נג ב, או זה שב"איכא דאמרי".
כזה אנו מוצאים עוד בשבת כז א, ב"ק פז ב לרבא ובשבועות כו א לאביי. ואמרו התוס': ועל ר"פ רגיל לומר כן שמלך אחר רבא וכו'. ויש דברים כשהיה אומר דסבורים שהם בשם רבא. וכן בתוס' שבועות: ולא היו יודעים התלמידים אם מדעתו אמרה או משום רבו.
ואצלנו בבכורות המצב הוא, שלא רק שהן שתי סוגיות נפרדות: פירוש משנתנו, ואח"כ פירוש משנת תרומות שב"תנן התם", אלא שדברי רבא אלה הם רק לפי "איכא דאמרי" שבדברי רבא, וא"כ יש כאן שתי מסורות מפורשות בדברי רבא.
ב. לו א–ב: אמר רב יהודה (פומבדיתא) אמר רב נאמן הכהן לומר בכור זה נתן לי ישראל במומו וכו' אמר רבה⁷⁶ אף אנן נמי תנינא וכו' מתיב רב שיזבי (תלמיד רב חסדא ורבה) האומר וכו' (דמאי פ"ד) מירתת. (ואח"כ:) אמר ר' ירמיה בר אבא (תלמיד רב, סורא) מנא ליה ליהודה הא אנא⁷⁷ בגידול קבעתיה (בסידור מימרות שסידר רב גידול) וגידול קבע ה בדידיה⁷⁸ והכי אמרי ליה (כלומר: לגידול) נאמן ישראל לומר בכור זה נתתי לכהן במומו וכו'. בסורא מתנו כלשנא בתרא, בפומבדיתא כלשנא קמא והלכתא אפילו כלשנא קמא. רפרם מפומבדיתא הוה⁷⁹ ליה בוכרא ויהביה לכהן בלא מומא אזל שדא ביה מומא וכו' ואפ"ה לא חש לה למילתא וכו'.
footnotes: ⁷⁶ כ"י מ'; שמ"ק הגיה: רבא, אבל הנכון: רבה, בן פומבדיתא. ⁷⁷ כי"מ: האנא, שמ"ק: הא דידי היא אנא. ⁷⁸ וגידול קבעה בסידור של מימרות של רב יהודה. ⁷⁹ שמ"ק, בכ"י מ': רפרם פומבדי' הוה והוה.
כל הסוגיא (עד "אמר ר' ירמיה") היא אפוא סוגיא פומבדיתאית, ואח"כ באה מסורת סורא, והכרעת ("והלכתא") המסדר של בכורות, ואח"כ המעשה של רפרם מפומבדיתא, שידע כנראה שתי הלשונות. אח"כ: ההוא שרוע דאתא לקמיה דרב אשי (מחסיא) אמר למאי ניחוש אי כהן הוא אי ישראל הוא הרי בכור ומומו עמו ("שהרי – שרוע – כך נולד") א"ל רבינא וכו'.
רב אשי רמז אפוא לשני הלשונות ולא הכריע ביניהם.
לכאן שייך גם הוספת המסדר: וכן אמר ר' פלוני, אחרי אמוראים אחרים שהזכירם תחילה:
נא ב: אמר עולא וכו' [וכן אמר רב ששת בנו פדוי לכשיתן]⁸⁰, תני תנא קמיה דר"נ בנו פדוי וכו'.
footnotes: ⁸⁰ שמ"ק ורמב"ן ורא"ש.
י ע"ב, אחרי הסוגיא של "אמר רבה ומודה ר"ש" וכו' (ט ע"ב–י ע"ב): וכן אמר רב נחמן (נהרדעא ומחוזא) אמר רבה בר אבוה מודה ר"ש וכו' ואר"נ מנא אמינא לה וכו' א"ל רב ששת וכו" [ו]אמר (כי"מ) ר"נ מנא אמינא לה וכו'. וכן אמר ריש לקיש וכו' ור' יוחנן ואיתימא ר' אלעזר אמר וכו' (ארץ־ישראל), איכא דמתני להא דר"נ אהא וכו' איכא דאמרי (ל"איכא דמתני") וכו'.
לד א: דאמר רב יהודה (פומבדיתא) אמר שמואל וכן אמר ר"ל וכן אמר ר"נ אמר רבה בר אבוה⁸¹.
footnotes: ⁸¹ וכבר העירותי שבשבת ויבמות ליתא!
לב א: ואף רב שמואל בר רב יצחק (א"י) סבר לה להא דרבא דאמר רב שמואל וכו'.
עובדא זו שכיחה גם בשאר מסכות.
ד) שמות האמוראים
1. בבל
רב (סורא) (סתו"א: נהרדעא) [27 פ'], ח רע"א וסע"א (רב יהודה בשמו), יד ב (כנ"ל), כא ב – ב"פ⁸², כג ב, כד ב – ב"פ, כה א – ג"פ, כז ב (רב יהודה בשמו), כח ב (ר' אילעא בשמו), כט א (רב יהודה בשמו – ב"פ), לב א (רב חיננא בשמו), לו א (רב יהודה בשמו), שם ב (כנ"ל – כי"מ), לח ב, לט ב, מג ב (= נדה), מד א, מט א, נד ב, נה א (רב יהודה בשמו – ב"פ), נו א (תנא קמיה); לו ב (ספק משמיה).
footnotes: ⁸² פ"א – שמ"ק ורא"ש.
שמואל (נהרדעא) [18 פ'], כא ב – ב"פ, כב א (רב יהודה בשמו), כה א – ב"פ, לד א (רב יהודה בשמו), לט א, מד ב, מה א (רב יהודה בשמו), מו ב, מח ב (משבועות), מט א – ב"פ, נ ע"ב, נב א, נד ב, נה א (אליבא דרב), נה ב; לו ב (ספק משמיה).
רב אסי, מח א, נ ע"ב.
רב ירמיה בר אבא (שום־טמיא, ב"ב קנג א), לו ב – ב"פ.
רב גידול, לו ב.
רב חייא בר אשי, כה א (=לד א).
רב חיננא (אמר רב), לב א.
רב חננאל, כד ב, לז א.
רב שימי בר חייא, כה א (שמ"ק), מג ב (= נדה), מד א.
חייא בר רב, כב א.
רב חנן בר אמי (בשם שמואל), כה א (= לד א, ושם בטעות: אשי).
פנחס (אחי שמואל), לט א.
רב חייא בר יוסף, לט א.
רב אדא בר אהבה (תלמיד רב) (פומבדיתא), מז א.
רב הונא (סורא) (סתו"א: נהרדעא) [21 פ'], ג א (ואח"כ "איתמר"), ז ב, יא א (רב שיזבי בשמו), טו ב, טז א, טז ב, יז א (כי עיילת לקמיה), כב א – ג"פ, כד ב, לא ב (מסוכה!), לז ב (רב הונא רבה)⁸³, לח ב (ר' אבא בשמו), מ ע"א, מ ע"ב (ור"ה מתני' אטעיתיה), מד א (מחוי), מט א (תנא), נ ע"ב, נג א, נח ב.
footnotes: ⁸³ כ"י מ' ליתא "רבה".
רב חסדא (סורא, "מחסיא") [17 פ'], ג ע"א (באיתמר), ד ע"ב, ה ע"א (= ב"ב), ז ע"ב (לר"ה), יב ב – ב"פ, כא ב, כב א, לג א – ב"פ, לה א (בשם רב קטינא), לה ב (כנ"ל), מא ב, מד א – ב"פ⁸⁴, מה א (רבינו הגדול אמרו), מז ב (באיתמר).
footnotes: ⁸⁴ פ"ב: אמר אבימי, שמ"ק כי"מ ורא"ש.
רב ששת (נהרדעא – מחוזא⁸⁵; שלהי, שולי, שולחי) (רש"ג) [14 פ'], ז ע"א, ז' סע"ב, י ע"א (רבנן קמיה), י ע"ב (לר"נ), יג א, טו ב, כג ב, כה ב, כו ב, כז ב (מר זוטרא בשמו), לא ב, נא ב (וכן אמר רב ששת וכו', שמ"ק), נב ב, נט א (תנא קמיה).
footnotes: ⁸⁵ ב"ב קכא א, ב"מ לח ב.
רב נחמן (נהרדעא ומחוזא ושילי) [17 פ'], ג ע"א (מתקיף לר"ה), י רע"א, שם באמצע, שם סע"א – ג"פ (אמר רבה בר אבוה), יב ב (כנ"ל), שם, טז א (כנ"ל), כג ב (כנ"ל; משמיה דרב)⁸⁶, כה ב (כנ"ל), כו א, כז א, לה ב (באיתמר), לז א, נא ב, נו ב.
footnotes: ⁸⁶ אבל שמ"ק ליתא.
רב ענן (נהרדעא), נו ב.
רב קטינא, יז ב, לה א וב'.
רב חנא (חונא, הונא) בר רב קטינא (תלמיד ר"ה), לז ב, מד ב (וכצ"ל שם: אמר רב הונא בר רב קטינא)⁸⁷; והוא רגיל למסור בשם ר"ל.
footnotes: ⁸⁷ כי"מ: רב הונא בריה דרבה משמיה דר"ל, בשמ"ק נשתבש.
רבה בר רב הונא, מז ב.
רבה בר שילא, נד ב, נז ב.
רב עמרם (פומבדיתא)⁸⁸, יד ב (אר"ע תנא)⁸⁹, טז א (א"ל אביי), יח א (רב חייא בר אבין בשמו), כז א–ב (ר"נ וריע ורמי בר חמא⁹⁰, בשם רב), לו ב (ר"ח בר אבין בשמו, שמ"ק).
footnotes: ⁸⁸ ב"מ לח ב. ⁸⁹ כתב־יד מינכן ורבנו גרשום. ⁹⁰ ורמי בר חמא קורא לו "סבא".
רב נתן בר אושעיא, כו ב.
רב ספרא, ד ע"א (לאביי), ז ע"ב, י ע"ב (רב ששת לר"נ: ספרא חברין תרגמה), לז ב (באיתמר).
ר' אבא (א"ר הונא), לח ב.
רב אידי בר אבין (תלמיד ר"ח), לח ב (אמר יצחק בר אשיאן).
ר' חייא בר אבין (תלמיד ר"ה), יח א, כה א (מתני = לד א), לו ב (שמ"ק).
רמי בר חמא (תלמיד רב חסדא) [3 פ'], יג א, כז א (עם ר"נ ור"ע), נב ב⁹¹ (קרי עליה דרב ששת).
footnotes: ⁹¹ לנו' שמ"ק וכי"מ ור"נ.
רב אחא בר יעקב (תלמיד ר"ה), יז א, כז ב, נה ב.
רב תחליפא בר אבודימי (לפני רב חסדא), לז ב.
רבה בר שמואל, יב א (תני).
רב יהודה (פומבדיתא, נהרדעא)⁹², [23 פ'], ג ע"ב (=לה א, נג ב), ה ע"ב, ח רע"א וסע"א (אמר רב), יד ב (כנ"ל), טז ב, כב א (אמר שמואל), כז ב (אמר רב), כט א – ב"פ (כנ"ל), כט ב (רב יהודה בר אמי משמו), לד א (בשם שמואל, מתני רב שישא), לו א (אמר רב) לו ב (אמר רב – כי"מ), שם (א"ר ירמיה בר אבא ספק וכו'), מד א (איקפד), מד ב (מחוי), מה א (אמר שמואל), מט ב, נ ע"ב, נג ב, נה א – ב"פ (אמר רב).
footnotes: ⁹² נדרים ג ע"ב כי"מ וכו"פ: בנהרדעא, קידושין ע ע"ב כ"י מי ושאילתות: בנהרדעא, ועי' ב"מ סו א.
רבה (בר נחמני, פומבדיתא) [7 פ'], ט ע"ב, יז א (וא"ל רב הושעיא), לא א, לד ב (רבה ורב יוסף), לו א⁹³, לט ב, מה ב.
footnotes: ⁹³ כ"י מ', ולא "רבא" כשמ"ק ולא "רב אשי".
רב יוסף (פומבדיתא) [7 פ'], יא רע"א, יב ב, לא א, לד ב (רבה ורב יוסף), מ ע"א (= נדה), מד א (תני), נא א (תני).
רב נחמיה בריה דרב יוסף, יא א.
רבא (מחוזא) [60 פ'), ג ע"א (באיתמר, רבה?), ג ע"ב, ד ע"א (עם אביי), י ע"א, י סע"ב, יא רע"א, יב ב, יג א, יג ב, יד ב (מסייע ליה), שם, טו א, טז ב (= ב"מ), יח א, יח ב (ואיתימא ר"פ), יט סע"ב, כה א (אביי ורבא), כה ב, כו א, כז א, ל ע"א. לא ב, לב סע"א, לד ב, לה א, לה ב – ב"פ, לו א, לו ב, לט ב, מא א, מא ב (ב"פ, א"ל לר"ח), מב ב, מג א, מג ב – ב"פ, מד א – ב"פ, מה א ושם סע"א (כצ"ל, ולא "רב"), מז א (מר בריה דרב יוסף משמיה) ב"פ⁹⁴, מח א – ב"פ, נ ע"א, נב א, נג א (שמ"ק), נג ב, נו א, נח סע"א, נט ע"א – ב"פ, נט ב – ד"פ, ס סע"א, ס ע"ב – ב"פ.
footnotes: ⁹⁴ פ"ב – כנו' הרא"ש.
אביי (פומבדיתא) [30 פ'], ד ע"א, ד ע"ב, ה ע"א, ט ע"א, י ע"ב (שמ"ק, איתיביה לרבא), יא ב (לרב דימי), יג א, יג ב, טו א (לר"פ), טז א (לרב עמרם), טז ב (= ב"מ), יט א (לרב שרביא), כא ב (לר"פ), כב סע"א (לרב דימי), כג א (לרב דימי), כה א (אביי ורבא), כט א (= קידושין), לא ב, לד ב (= גטין), לה ב, מא א, מב ב (שמ"ק), מד ב, מה סע"א, מו ב (ואיתימא רב כהנא), נ ע"א, נב א, נד א⁹⁵, נד ב, נו ב.
footnotes: ⁹⁵ אבל עי' שמ"ק.
רב אדא בר אהבה (תלמיד רבא), ל ע"א (ואמרי לה, שמ"ק), מה א (שמ"ק).
מר בריה דרב יוסף (משמיה דרבא), מז א.
ר' פפי (משמיה דרבא), סא א.
רב הונא בריה דרב יהושע ("ריש כלה" בנרש), כז א, לב א, לט ב.
רב שישא בריה דרב אידי (מתני), לד א.
רבא בר רב חנן (לאביי), נד א⁹⁶.
footnotes: ⁹⁶ אבל עי' שמ"ק.
רב שרביא (לאביי), יט א, לז ב.
רב שיזבי (פומבדיתא). יא א (בשם ר"ה), לו א.
רב הונא בר סחורה (קמיה דרבא), ס ע"א.
אביי בר אבי ור' חנניה בר אבין (תלמידי רבה), מב ב.
ר' יצחק בר אבין (בימי רבה), לח א.
רב הונא בר מנוח (תלמיד רבא ור"פ), משמיה דרב אחא בר איקא, כח ב, מה א.
רב מרי בריה דרב כהנא (תלמיד רבא), יב א.
רב מרי, כה א, ס ע"א.
רב פפא (נרש) [34 פ'], ג ע"א, ד ע"ב (מתקיף), ו ע"א, ז ע"ב, טו א (לאביי), יז א, יח ב (וגם: ואיתימא ר"פ), כא ב – ב"פ (פ"ב – לאביי), כח ב, ל ע"א (לרבא), לד ב, לה א (גם ב"איכא דאמרי") ב"פ⁹⁷, לה ב (לאביי), לח א, לח ב, לט א, מ ע"א – ג"פ, מ ע"ב – ב"פ, מד ב, מה א – ב"פ, מה ב, מז א – ב"פ, מח ב, נא ב, נד ב (לא"ד: חדא מינייהו ר"פ אמרה), נה א, סא א (משמיה דרבא),
footnotes: ⁹⁷ ולא "רבא", וכן שמ"ק, ולמטה בד"ו: ר"פ נמי.
רב נחמן בר יצחק (ריש כלה ["ריש סדרא"] דרבא, במחוזא, ריש מתיבתא בפומבדיתא) [12 פ'], ד ע"ב, ז ע"ב (שמ"ק), יז א, כו א (מתני' נמי דיקא), כח סע"א (מתני' נמי דיקא), לב א (לר"ה בריה דרב יהושע), לד א (מתקיף על המהדורא שלפניו!), לח א (כי"מ), לט א, מ ע"א, נה ב, ס ע"א.
רב כהנא (פום נהרא), תלמיד רבא ורבו של רב אשי. [7 פ'], יז ב, כו ב, מו ב (אביי ואיתימא ר"כ), נה א, נה ב, ס ע"א, ס ע"ב (יתיב וקאמר להא שמעתא א"ל רב אשי).
רב זביד (פומבדיתא; נהרדעא), מה ב (תני).
(רב חמא⁹⁸, נב ב).
footnotes: ⁹⁸ צ"ל: רמי בר חמא, עי' שם.
אמרי נהרדעי, מט א (משבועות!).
אמימר (נהרדעא), יג א (מע"ז!), מו א (מגטין!).
רב אשי (מחסיא) [19 פ'], ב ע"ב (גם ב"איכא דמתני"), ה ע"א (רב מרדכי – מהגרוניא – לרב אשי אתון – אנן), ו ע"ב (רב אחא בריה דרבא לר"א), ז ע"ב; ט ע"ב (שמ"ק), יב א (א"ל ר"א למר זוטרא), יג ב, יז א – ב"פ (ובב': אר"א אף אנו נאמר), לב ב, לו א (=שבת), לו ב (א"ל רבינא), לט א, מט א (גם כי"מ), ג ע"א (לרב אחא וכו'), נה א, נז א, נז ב, ס ע"ב (א"ל לר"כ).
מר בר רב אשי (מחסיא), ג ע"א, לו א (מתקיף), מד ב (איצטריך).
רב יימר, לו א (קרי עליה מרימר).
מרימר (סורא), לו א.
מר זוטרא, יב א, כז ב (בשם רב ששת), נד ב⁹⁹.
footnotes: ⁹⁹ "בריה דר"נ" ליתא בכי"מ.
רב אחא בריה דרבא, ו ב (לרב אשי), מז א (שמ"ק), נ ע"א (שמ"ק).
רב אחא, יא א, מו א (= גטין).
רב אתי, לו א¹⁰⁰ = שבת.
footnotes: ¹⁰⁰ ד"ו וכ"י מינכן.
רב מרדכי (הגרוניא, סמוך לנהרדעא), ה ע"א (אנן הכי מתנינן).
רבינא (מחסיא) [13 פ'], יא א, יג ב [טו ב (בעא מיניה מרב ששת, וכיו"ב כתובות מג א: בעא מיניה ר' אבינא וכו', והוא תלמיד רב הונא)], יז א (מתקיף), יט א, כ רע"א, כז א, כח ב, לו א (בלא גברי), לו ב (א"ל לרב אשי), לז א, מה א (לרבא)¹⁰¹ מו א (עם רב אחא), מז א (ואיתימא רב אחא), נא א.
footnotes: ¹⁰¹ שמ"ק: רב אדא בר אהבה לרבא.
רב חנינא מסורא, כ ע"ב.
רב אחא מדפתי, יט ב (לרבינא).
רפרם (פומבדיתא), לו ב.
רב משרשיא (פומבדיתא), נה ב.
רב שמואל בר יהודה (אמר, תני), לו ב.
רבא (רבה) זוטא (בר רב הונא, מנהרדעא), לו א (ועי' להלן).
2. רבנן סבוראי
רב אחאי (בר רב הונא), ה א (הוי בה רב אחאי), ו א (פריך רב אחאי).
3. ארץ ישראל
ר' יונתן, נא ב.
ר' יהושע בן לוי, ג ע"א (= גטין), מד ב.
בר פדא, כג סע"ב.
ר' חנינא [7 פ'], ד ע"ב, יא סע"א (ר' שמואל בר נתן בשמו), יא ב (כנ"ל, כי"מ), טו ב (– ואמרי במערבא בשמו), מט ב, נ ע"א, נא ב.
ר' יוחנן [35 פ'], ג ע"א (שמ"ק), ג ע"ב, ד ע"ב (באיתמר), י ע"ב (ואיתימא ר' אלעזר)¹⁰², יז א, יח א (– ורחב"א בשמו), יח ב (כנ"ל)¹⁰³, כא ב, כג סע"א, כג ב, כד א (רבב"ח בשמו), שם סע"א (בעי אחאי בריבי), כה ב (רחב"א ור' אסי בשמו), ל ע"א (רבב"ח בשמו), לה א (– ור' אלעזר), לח ב, לט א, מב ב (תהי בה), מה א (רחב"א, רבב"ח – ג"פ), מו ב, מז א – ב"פ, נ ע"א, נב ב, נה א – ג"פ, נו א, נו ב, נח א, ס ע"א, ס ע"ב (תנא קמיה), סא א.
footnotes: ¹⁰² וזה בניגוד לירוש' קידושין. ¹⁰³ כ"י מינכן ושמ"ק.
ריש לקיש [17 פ'], ד ע"ב, י ע"ב, יג א (אמר ר' אושעיא), כה א, שם (ר' אסי בשמו), כה ב (כנ"ל), כו ב, מא א, מד ב – ב"פ, מה ב, מו ב, מז א – ב"פ, מז ב, נא ב, נג ב.
ר' אלעזר [15 פ'], ג ע"א. ה ע"א (ר' יוחנן חזאי בחלמא), י ע"ב (ואיתימא), יא ב, יד א (= כה א), יד ב, יח א, כו ב, כח א, לג ב (מתני לבריה), לה א (ר' יוחנן ור"א), לט ב, מה א, נו א (ר' יוחנן חזאי), נו ב.
ר' ינאי, כו א, מז ב, נג ב.
דבי ר' ינאי, יז ב.
ר' שמלאי ור' יהודה נשיאה, לו ב¹⁰⁴.
footnotes: ¹⁰⁴ יא א – בכו"פ: דבי נשיאה.
ר' אסי [8 פ'], ג ע"א (בשם ר' יוחנן), ט ע"ב (כנ"ל); כה א (בשם ר"ל)¹⁰⁵, כה ב (כנ"ל), שם (א"ר יוחנן), מט ב, נב ב (כנ"ל), נו א (כנ"ל).
footnotes: ¹⁰⁵ כ"י מינכן ושמ"ק.
ר' אמי [7 פ'], יח ב (ר' ביריא בשמו)¹⁰⁶, מט ב, נג ב (ר' ינאי), נה א, נה ב – ב"פ (אמר רב).
footnotes: ¹⁰⁶ כנוסח יחוסי תנאים ואמוראים.
ר' חייא בר אבא [6 פ'], יח א (בשם ר' יוחנן, לר' יוחנן), כה ב (א"ר יוחנן), לג ב (ואמרי לה רחב"א לבריה, א"ר יוחנן), מה א (א"ר יוחנן), נה א – ב"פ.
ר' אבא בריה דרחב"א, מד ב (בשם ר' יוחנן).
רבה בר בר חנה [7 פ'], כד א, כח א, כח ב, ל ע"א, לח ב– ב"פ, נה א.
ר' שמעון בן אליקים, נו א (לר' אלעזר).
זעירי, כ ע"א (= כא א), מד א.
ר' יוסי בר חנינא, כב א, לד ב.
ר' אבהו, מה ב, נח א.
ר' זירא (זעירא) [4 פ'], יד ב, לד ב, לט ב (אמר רב); ל ע"א (ר' יונה ור' ירמיה תלמידיו).
ר' שמעון בר אבא, סא א (בשם ר' יוחנן).
ר' אילעא [6 פ'], כו ב, כח ב (אמר רב), ל ע"א, לו א, מב ב¹⁰⁷ (תהי בה ר' יוחנן), נד ב.
footnotes: ¹⁰⁷ שמ"ק ור"ג ורש"י.
ר' אושעיא [6 פ'], ז ע"א (כי אתא, ועי' להלן), לז ב (בעא מרב הונא), מב ב (א"ל אביי – שמ"ק), נ ע"א, נב ב.
עולא [5 פ'], ט ע"ב ב"פ¹⁰⁸, כב א, לח ב (שמ"ק), בעו במערבא, נא ב.
footnotes: ¹⁰⁸ ירוש' קידושין סג ע"א.
ר' יונה (ור' ירמיה תלמידי ר' זעירא חד אמר וכו'), ל ע"א.
ר' ירמיה [9 פ'], ז ע"א, ט ע"א, כב א, כה א, כה ב, ל ע"א (עי' לעיל), לד ב (בעא מר' זירא), מט ב, נו ב¹⁰⁹.
footnotes: ¹⁰⁹ = ירוש' שקלים פ"א ה"ד בשמו.
רבין (נחותא) [3 פ'], כב א (כי אתא רבין פירשה), כה ב (כי סליק רבין אמרה לשמעתא [דברי ר"נ ורבא] קמיה דר' ירמיה), נב ב (כי אתא רבין א"ר יוחנן ואמרי לה [דכי אתא רבין] א"ר אלעזר).
רב דימי (נחותא) [7 פ'], ה ע"א (כי אתא ר"ד אמר אמרי במערבא), יא ב (יתיב ר"ד וקאמר לה להא שמעתא [דר' אלעזר] א"ל אביי טעמא וכו') וכן כב סע"א (על מימרא דר' ירמיה, ושם (כג א): א"ל (ר"ד) אתון בדר"ח מתניתו לה אנן וכו'); כב א (כי אתא ר"ד א"ר יוחנן שלש וכו' ואין לי לפרש כי אתא רבין פירשה), לב א (וכן [כי אתא]¹¹⁰ ר"ד א"ר יוחנן), נב ב (קרי רב חמא…¹¹¹ ולא שמיע להו¹¹² הא דכי אתא רבין א"ר יוחנן (ואמרי לה [דכי אתא רבין] א"ר אלעזר¹¹³ משום וכו')); נא ב (רב דימי אמר ר' יונתן) – רב דימי הוא שהביא כנראה כל המימרות דר' ירמיה (כמו בדף כא א), וכן זו של רבי יונה חבירו לבבל, וסתם בכורות ידע מימרות שהביא רבין, ולא ידעום רב ששת ורמי בר חמא.
footnotes: ¹¹⁰ שמ"ק, דפו': וכן אמר. ¹¹¹ כ"י מ' ושמ"ק ור"ג: רמי בר חמא. ¹¹² "לרב ששת ולרמי בר חמא", ר"ג, והוא מסתם התלמוד. ¹¹³ שמ"ק, כי"מ לי' "א"ר אלעזר", דפו': ר"א אמר.
ר' אבין, לג ב (במערבא משמיה דרבינא אמרי, בתמורה כד א: דרבין)¹¹⁴.
footnotes: ¹¹⁴ ירוש' ביצה פ"ג, סב רע"ב בשם ר' אבון.
ר' יוסי בר אבין, לג ב (ר' יוסי בר אבין אמר וכו')¹¹⁵, מה ב (אמרי במערבא משמיה דר' יוסי בר אבין עדא אמרה וכו').
footnotes: ¹¹⁵ ירוש' שם בשם ר' יוסטא בר שונם.
ר' אבא, נב א, נה א (לרב אשי: אנן מהכא מתנינן לה).
במערבא [8 פ'], אמרי במערבא (סנהד' יז ב: אמרי במערבא – ר' ירמיה).
יג א (אבע"א אידי דחביבא ליה כדר' חנינא [ה ע"ב] אבע"א איידי דזוטרן מיליה וכו'), טו ב (א"ר חנינא אסורין עד שיפדו, [והא]¹¹⁶ לא אלימ' למיתפס פדיונן אמרי במערבא משמיה דר' חנינא סמוך וכו'), לג ב (במערבא משמיה דרבין אמרי וכו', עי' לעיל), מה ב (אמרי במערבא משמיה דר' יוסי בר אבין, עי' לעיל), נא א (כדאמרי במערבא כל מקום וכו' – משבועות!); ח ע"א (כי אתא ר"ד אמר אמרי במערבא וכו')¹¹⁷, לח ב (אמר עולא בעו במערבא, עי' לעיל).
footnotes: ¹¹⁶ כ"י מינכן ורבנו גרשום. ¹¹⁷ = ב"ר פ"כ, ג.
ועי' ר' אבא (אנן) ור' דימי (אנן).
4. שאר אמוראי א"י שבבכורות
ר' ביריא (בשם ר' אמי), יח ב (נזכר רק בסוכה).
ר' ינאי בר' ישמעאל, ל ע"א.
ר' יצחק, לג א, מה ב; נה א (אגדתא).
ר' יצחק איש כפר עכו (בשם ר' יוחנן), לא א.
ר' יצחק בר נחמני (בשם ר"ל), יג א.
ר' לוי, טו ב.
ר' שמואל בר רב יצחק (בבלי שעלה), לב א.
ר' שמעון [בן] יאסינייא (בשם ר"ל), מז ב.
ר' תנחום בריה דר' תייא איש כפר עכו, נז ב¹¹⁸.
footnotes: ¹¹⁸ = ירוש' שקלים פ"ג ה"א.
ה) תורת א"י
ואשר לשימוש בכורות בתורת א"י.
חוץ מן השפע הרב של הלכות בשם ר' יוחנן ור"ל ור' אלעזר וכו', שהם רבים כאן מאד בייחסם לגודל המסכת, – הרי גם חוץ מזה הקורבה כאן לירושלמי גדולה הרבה יותר. יש כאן סוגיות ירושלמיות, שלא הובאו במקום אחר, אע"פ שהבבלי עסק שם בענין זה:
כך הסוגיא בל"ג ב: מתני ליה ר' אלעזר לבריה ואמרי לה ר' חייא בר אבא לבריה וכו' – ירוש' פסח' פ"א כח ע"ב (סתם) ובהקבלה שבתרומות פ"ח, שלא נזכרה כלל בפסחים טו א.
והסוגיא ט ע"ב – י ע"ב (ט ע"ב שתי פעמים בשם עולא, והראשון בירוש' בשם: רבנין דקסרין בשם ר' ירמיה, והשני בירוש' בשם: ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן, ר' ועירא בשם רבנין ומחלוקת ר' יוחנן – ואיתימא ר' אלעזר – ור"ל בדף י ע"ב בירוש' בשם ר' יוחנן ור"א) – שלא נזכרה כלל בקידושין נז ב. וגם "ואמרינן" שבדף כ ע"ב, שמתאים לירוש' יבמות רפט"ז טו ע"ג ולא לבבלי (עי' לעיל).
ושכיחותם הגדולה של אמוראי א"י האחרונים: ר' ירמיה, ר' יונה, ר' יוסי בר' אבין; רבין ור' דימי, ו"אמרי במערבא", שחלק מהם נמצא בירוש' שלנו.
ו"אנן בדר' חייא מתנינן לה", של רב דימי (כַג א) שמתאים לירוש' תרומות פ"ה מג סע"ג: דאמר ר' יוסי בר חנינא נבילה בטלה בשחוטה ("תני ר"ח" של ר"ד) בטל מגעה והסיטה לא בטל וכו'.
ואנו גם ראינו שסתם בכורות יודע דברי רב דימי ואין אחרים יודעים אותם (נב ב, עי' לעיל).
וכל זה מראה על קורבה יותר גדולה לתורת א"י; ואולי המקום (נהרדעא, עי' להלן) גורם.
ו) העריכה
מרשימת שמות אמוראי בבל יוצא לנו שימוש גדול: בסורא הקדומה (רב 27, רב הונא 21, רב חסדא 17), בפומבדיתא (רב יהודה 23, רבה 7, רב יוסף 7, אביי 30, רנב"י 12), במחוזא (רבא 60!), בנרש (רב פפא 34), בפום נהרא (רב כהנא 7), ושימוש קטן בערך – במחסיא (רב אשי 19, מר בר רב אשי 3, רבינא 13).
ובערך זה השימוש גדול בנהרדעא הישנה (רב נחמן 17).
וכשאנו שמים לב לדברי רב אשי ורבינא שנכנסו בבכורות – אנו רואים שהם כאן דברים שאינם עיקריים בסידור תלמודה של בכורות, דברים שקל מאד לחשוב אותם כדברים שנוספו בעריכה שניה ואחרונה:
דברי רבינא (ואיתימא רב אחא [בריה דרבא]) בדף מז ע"א הם בהוספה שאינה ביבמות (עי' לעיל), וכן דבריו בדף יט ע"ב – בהוספה שאינה ביבמות ואינה גם בסוגיא הסמוכה שבבכורות עצמה. ודברי רבינא בדף כח ע"ב, הם בסוגיא שעיקרה שוה לב"ק וצוטטה שם ("הא איתמר עלה") ושם אין "בשלמא וכו' ", אבל הדברים נמצאים בסנהדרין, ומשם לוקחו (עי' לעיל). ובדף יג ע"ב: רב אשי אמר וכו' ורבינא אמר וכו', דברים היוצאים מתוך סוגיית ע"ז, ונאמרו אחרי סיום סוגיא שלנו; מו א לקוחה מגטין; נא א – משבועות.
בדף יז א אומר רב אשי: אף אנו נאמר (אחרי דברי רב אחא בר יעקב ור"פ ורנב"י) וכו' מתקיף לה רבינא (לכולהו) וכו' א"ל רב אשי וכו', וזה כבר בולט כהוספה ¹¹⁹.
footnotes: ¹¹⁹ "אף אנו נאמר" כיו"ב, שבת לו א, כתובות יא א, ברכות מב א – ד"ס, עירובין מו ב – ד"ס.
בדף יא ע"א: רב אחא מתני הכי (כסוגיא דלעיל!) רבינא קשיא ליה וכו' אלא אפי' תימא וכו' וזוהי הערה אחרונה ונוספת. בדף לו ע"א: יתיב רבינא וקאמר לה להא שמעתא (דר' אילעא) בלא גברא א"ל רבא זוטי אנן משמיה דר' אילעא מתנינן לה (כסוגיא דלעיל!), וגם זו הערה אחרונה.
והוספות והערות הם גם הדברים שבדף יט ע"א, כז א (הילכך), לו ב (עם המעשה דרב אשי) ול"ז א (בדף מה ע"א בס"א [שמ"ק]: רב אדא בר אהבה).
וכך הדבר גם בנוגע לדברי רב אשי:
ה ע"א בהערה אחרונה: א"ל רב מרדכי לרב אשי אתון¹²⁰ הכי מתניתו לה אנן (בישיבת הגרוניא) איפכא מתנינן לה, א"ל וכו'. בדף ס ע"ב: יתיב רב כהנא וקאמר לה להא שמעתא א"ל רב אשי וכו', הערה סופית שבסוף הסוגיא.
footnotes: ¹²⁰ רב אשי קיבלה בוודאי מרב כהנא רבו, שקיבלה מישיבת רב פפא [ד ע"ב].
יב ע"א "איבעיא להו" והכל – בחולין; יג ב – מע"ז (עי' רבינא); לו ב = שבת; ט ע"ב – בסוכה וזבחים: רבא; נה א: א"ל ר' אבא (מא"י) לרב אשי אתון מהתם מתניתו לה אנן וכו' – הערה אחרונה.
בדף ז ע"ב – תירוץ אחר, אחרי רב ששת ור"פ ורנב"י.
בדף מט א: א"ר אשי הכל מודים לענין אבילות וכו' שאינו עיקר כאן.
בדף לו ע"ב: ההוא שרוע דאתא לקמיה דרב אשי אמר למאי ניחוש לה אי כהן הוא אי ישראל הוא וכו', רב אשי לא הכריע אפוא בין הלשונות של סורא ופומבדיתא, בה בשעה שנפסקה לעיל כבר הלכה (והלכתא) כלשון פומבדיתא, והובא אחריו גם מעשה של רפרם מפומבדיתא; זו נראית אפוא כהוספה.
וכך הוא הדבר גם בשאר הדברים: ו ע"ב, יז ב, יז סע"א (אף אנו נאמר, ועי' לעיל), לב ב, לט א, נ ע"א, נז א (= "ל"א" בתמורה ל ע"א), נז ב.
בדף ב ע"א–ע"ב: "איבעיא להו" עם דברי רב אשי, וגם ה"איכא דמתני לה אמתני' " (עם דברי רב אשי!), קרוב שעיקר מקומם בע"ז ("תנן התם"!).
ולעומת זה אנו מוצאים בבכורות כמה סתמות כאביי ורבא:
ה ע"א סתם התלמוד כחזרתו של רבא בב"ב (עי' לעיל); יד ב–טו א נשנו שאלת ר"פ ודברי אביי או רבא שבתמורה סתם (עי' לעיל); לט ב מקוצרים סתם דברי אביי ורבא שבזבחים; נב א סתם כרבא בב"ב (ולא כאביי ולא כרנב"י), ולהיפך בדף נו ע"ב: קמ"ל – כדאביי, אע"פ שהופרך בתמורה מברייתא, ולא כרבא.
המסדר היה כנראה תלמיד רבא ורב פפא (עי' לעיל אצל "חדא מינייהו ר"פ אמרה").
ומכאן אנו באים להשערתנו ע"ד העריכה העיקרית של בכורות:
[רבא (רבה) זוטא (בר רב הונא, מנהרדעא)].
בדף לו ע"א: יתיב רבינא וקאמר לה להא שמעתא [דרב אילעא] בלא גברא א"ל רבא (כי"מ: רבה) זוטי לרבינא אנן משמיה דר' אילעא מתנינן לה, וכך נמסרו הדברים בסוגיא שלפניה, ד"אתקיף לה מר בר רב אשי", והשיבו לו. "רבה זוטי" הוא רבא (רבה) בר רב הונא זוטא מנהרדעא, ש"שלח ליה רב נחמיה בריה דרב יוסף" (תלמיד רבא). כתובות סט א, וא"כ היה צעיר ממנו, ובביצה כט ב: דרש רבא (רבה) בר רב הונא זוטי אפתחא דנהרדעא וכו' אמר להו רב חמא¹²¹ פוקו ואמרו ליה לאבא שקילא טיבותיך וכו', ורב חמא מלך אחרי רנב"י ומת בשנת תרפ"ח, בימי רב אשי. ואין ספק שהוא הוא רבה זוטי שבא בדברים עם רב אשי¹²². בזבחים כד א: בעי ר' אמי וכו' רבה זוטי בעי לה הכי בעי ר' אמי, ובמנחות טו ב: בעא מיניה ר"א מרב וכו' ואיכא דמתני לה אכבשים בעא מיניה ר"א מרב וכו' רבי אבא ("רבה") זוטי בעי לה הכי בעא מיניה ר"א מרב וכו'¹²³.
footnotes: ¹²¹ כנו' כ"י מ' וראשונים, עי' ד"ס, וכ"ה גם בערוך, ע' חזר ב'. ¹²² מנחות לא ב, נב א, ביצה לב ב, ב"ב קכ ע"א. ¹²³ בב"ק קח ב אין "בעי לה הכי" מתאים, וליתא בכ"י פ'.
גם כאן אנו רואים אפוא אצלו מסורת של סידור־תלמוד, כמו בבכורות.
המסורת שעל־פיה נקבע סתם התלמוד שלנו היא אפוא נהרדעית.
ומעניין שגם "אמרי נהרדעי" (מט א) גם "אמימר" (יג א ומ"ו א) אינם עיקריים בבכורות, אלא לקוחים ממקום אחר (עי' לעיל).
ובדף יז ע"א: אתא רב אושעיא מנהרדעא ואייתי מתניתא בידיה, טעות־דפוס וצ"ל כבכ"י מ': כי אתא רב אושעיא אתא ואייתי וכו'¹²⁴, כי רב אושעיא הביא את הברייתות מא"י¹²⁵.
footnotes: ¹²⁴ כמו בביצה כו ב (ולא ככ"י מ' שם) ובשבת קמה ב – כ"י מ' וה"ג (ובשבת יט ב בטעות גם בכי"מ: מנהרדעא) ובנדה כא א – כ"י מ'. ¹²⁵ בביצה מפורש בירוש' שם סב ע"א: אייתי רב הושעיא מתניתא דבר קפרא מדרומא, וכן בשביעית פ"ה ה"ג, מגילה פ"א הי"ב, יומא פ"א ה"א, והוריות פ"ג ה"ג, ועי' חולין קכד א: כי סליק רב אושעיא אשכחיה לרב אמי וכו', ועי' שם נו א: כי סליק ("רב אושעיא", עי' ד"ס) (לנהרדעא) שלח להו דברים כו'.
ושאינה לא סוראית ולא פומבדיתאית יוצא מדף לו ע"ב: בסורא מתנו – בפומבדיתא וכו' (עי' לעיל).
גם רב נחמן נזכר כאן הרבה ביחס לשאר מסכות, ובשני מקומות¹²⁶ הוסיף המסדר, כמו שראינו, על מסורת פומבדיתא; וכן אמר ר"נ.
footnotes: ¹²⁶ י ע"ב, לד א.
עיקרה של המסכת היא על־כן כנראה מתלמודה של נהרדעא¹²⁷ המאוחרת, שחזרה ונתיישבה אחרי חורבן פפא בר נצר בימי רב חמא (שקיבל מרבא)¹²⁸ ואמימר (קיבל מרבא)¹²⁹, מסבי דפומבדיתא¹³⁰, משמיה דר"פ¹³¹, משמיה דר"נ¹³², משמיה דרב זביד¹³³: ובישיבת אמימר הוא שנערכה, וע"כ לא נזכר שמו, ואמנם דבריו בע"ז עא א תלויים בסתם בכורות יג א–ב.
footnotes: ¹²⁷ לשון נהרדעא (כתובות נד א, קידושין ע א–ב): עדי גוברין ונהרדעי גוברין (גטין מה א), א"ל ר"נ עָדֵי כהנא (בכורות מב א). וכאן מה ב: עדא אמרה. ¹²⁸ כתובות פו א – ר"פ לרב חמא, ודאי דאמריהו משמיה דרבא. ¹²⁹ למשל קידושין י ע"א וחולין מו ב (משמיה). ¹³⁰ למשל עירובין עט ב – פ ע"א. ¹³¹ חולין ה ע"ב. ¹³² שם מה ע"ב. ¹³³ שם עו ב.
אבל עריכה זו עובדה בימי תלמידי רבינא הסבוראים, שהוסיפו בה תלמודה של סורא – מחסיא המאוחר ורשמו שתי לשונות עם דברי רב אשי (ב ע"ב), וספיקות במסורת שבשם רבינא (מז א) והכניסו בה (ה ע"א, ו ע"א) גם דברי הסבורא רב אחאי בר רב הונא, שמת "בחד בשבא דהוא ארבע באדר דשנת תתי"ז"
(רש"ג).
ויש בה במסכת זו עוד הוספות מאוחרות מימי הגאונים:
במקום אחר¹³⁴ דיברתי על ה"לשונות" שנכנסו בתלמוד בימי הגאונים, על ידי השינויים שבין הגורסים השונים, השינויים שבין ה"כלה" (עיקר הישיבה) וה"תרביצא" (התלמידים שמחוץ לשבע שורות הישיבה ומחוץ לכתליה) ושניהם הוסיפו גם פירושים, גם דיוקים וקושיות" ועל יד "לישנא דתרביצא" שבספרים ישנים, אנו מוצאים גם – "לישנא דכלה"¹³⁵, פירוש שנוסף ע"י תלמידי ה"כלה".
footnotes: ¹³⁴ בפתיחה לתמורה, להלן עמ' 137 ואילך. ¹³⁵ יומא פג סע"א, כ"י מ' ב'.
ו"לישנא דכלה" כזה נמצא גם בבכורות:
דף מ ע"ב: למימרא דיבלת הוי מומא ורמינהי ואלו שאין שוחטין עליהן לא במקדש ולא במדינה בעל גרב ובעל יבלת. ותסברא הא כתיבא יבלת באורייתא אלא ל"ק וכו', הא בשחור הא בלבן. והא אין מומין בלבן (כר' יוסי, לעיל לח ב) אלא אידי ואידי בלבן¹³⁶ ואמר¹³⁷ ר"ל לא קשיא הא דאית בה שער הא דלית בה שער (כתוס' פ"ה ה' ב"שומא" = יבלת).
footnotes: ¹³⁶ כגי' רש"י, או: בשחור כגי' הישנה, עי' תוס' ותוס' חיצוניות שבמזבח כפרה. ¹³⁷ ד"ו וכ"י מ', ושמ"ק הגיה: אמר.
הלשון אינו בסדר, כי היה צ"ל: אלא אמר ר"ל אידי ואידי בלבן ("בשחור") ולא קשיא. אבל כאן היה כתוב: לישנא דכלה, כלומר שכל הוספה זו: והא אין וכו' אלא וכו' ל"ק וכו' – היא הוספת הכלה, וזו היתה נוסחת ר"ג: אלא אידי ואידי בלבן. ליש' בכלה (= בי כלה) כך דרשו בשבתא דריגלא. ונשתבש ל־"אמר ריש כלה"¹³⁸, ומזה ל"אמר ריש לקיש"!
footnotes: ¹³⁸ "אמר ראש כלא", גאוניקא 239; וכן אמר ריש כלה, פרדס ד"ק ה ע"ב.
רש"י לבכורות שונה בכמה דברים מרש"י לשאר מסכות, אע"פ שהתוס' מביאים אותו בשם "הקונטרס", ומדף נז ע"ב עד סוף המסכת אינו רש"י אלא פירוש אחר. ור' בצלאל אשכנזי העתיק כאן את פירושו של רש"י מכת"י.
התוס' לבכורות הן תוס' הר"ש משאנץ, תלמיד ר"י הזקן, והוא "רבי" שבתוס'.