Introductions to Amoraic Literature, Part III (Introduction to Talmud Yerushalmi), They said in the west (Amrei BeMaarava) etc
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ו. במערבא אמרי (אמרי במערבא) וכדומה.
א. סתם
- ברכות מה א־ב: איתמר שנים שאכלו (כאחת פליגי)¹ רב ור' יוחנן חד אמר אם רצו לומך מזמנין וכו' תסתיים דר' יוחנן הוא דאמר אם רצו לזמן אין מזמנין דאמר רבב"ח א"ר יוחנן שנים שאכלו כאחת אחד מהם יוצא בברכת חבירו וכו' ואמר ר' זירא לומר שאין ברכת הזימון ביניהם תסתיים. א"ל רבא בר רב הונא לרב הונא והא רבנן דאתו ממערבא אמרי אם רצו לזמן מזמנין, מאי לאו דשמיע להו מר' יוחנן. לא, דשמיע להו מרב מקמי דנחית לבבל.
footnotes: ¹ לי' בכי"מ וכי"פ וב"ג וה"ג ושה"ל ועוד. "פליגי" לי' גם בד"י (ועי' ד"ס).
בירוש' רפ"ז, יא ע"א: רבי אבא בשם רב הונא רבי זעירא בשם אבא בר ירמיה שלשה חובה שנים רשות. אמרה רבי זעירא קומי רבי יסא א"ל אני אין לי אלא משנה שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן ("הא שנים לא"). רבנן דהכא כדעתון ורבנן דהתם כדעתון. שמואל אמר שנים שדנו דינן דין וכו' ר' יוחנן וכו' אפי' שנים שדנו אין דינן דין.
"רבנן דהכא" סוברים אין מזמנין, והוא ר' אסי, אלא שר' זירא מסר בירוש' בשם אבא בר ירמיה (בשם רב) מזמנין. דברי ר' יוחנן לענין זימון לא נמסרו בפירוש בירוש', ואף דברי רבב"ח בשם ר' יוחנן ודברי ר' זירא שעליהם לא נזכרו שם. ואלו ה"רבנן דאתו ממערבא", שרבה בר רב הונא מזכיר אותם², באו כנראה לפני שעלה ר' זירא לא"י.
footnotes: ² ועי' שבת סו ב (כנו' כי"י וראשונים): רבא בר רב הונא אמר משמיה דעולא.
- ביצה ח ע"ב: אמרי במערבא פליגי בה (רב יוסף בר חמא ורבי זירא ואמרי לה) רבא בריה דרב יוסף בר חמא ור' זירא חד אמר כוי הרי הוא כצואה ("הכניס עפר לכסות בו צואה מותר לכסות בו דם כוי דזה וזה ספק") וכו'. תסתיים דרבא הוא דאמר כוי הרי הוא כצואה דאמר רבא הכניס עפר לכסות בו צואה מותר לכסות בו דם צפור, דם צפור אסור לכסות בו צואה (כרב יהודה בירוש' שם: הכינו למצוה מכסין בו מצוה צואה מכסין בו צואה [ו]מצוה) תסתיים. רמי בריה דרב ייבא (לתרוצי מתיבי דדף ח ע"א אתא) אמר כוי היינו טעמא דלא מכסינן גזירה משום התחרת חלבו וכו'.
בירוש' שם פ"א, ס ע"ב: ר' יוסה בי ר' בון אמר איתפלגון רב ("רבי") זירא ורבי אבא ("רבא") בר יוסף חד אמר יש הכן לצואה ("הכינו למצוה מכסין בו צואה") וחורנה אמר אין הכן לצואה. מתיב מאן דאמר אין הכן למאן דאמר יש הכן ויכסה בו את הכוי. אמ' ליה כוי דרך בני אדם לטעות בו וכו' (כאמי בבלייא!).
המחלוקת נמסרה בירוש' בלשון אחר, ולפי לשון המחלוקת שבבבלי אין מקום ל"מתיב" שבירוש'.
ומה שמסר סתם הבבלי בשם רמי בריה דרב ייבא ("אמי בבלייא" בירוש" תמיד), נכנס בירוש' כתשובת אחד החולקים.
והתבונן שהביאו מחלוקת רבא ור' זירא מא"י (וכיו"ב להיפך, עי' להלן).
- ברכות מד ב: ולבני מערבא דבתר דמסלקי תפילייהו מברכי אקב"ו לשמור חוקיו.
בירוש' ברכות פ"ב, ד ע"ג: כשהוא חולצן מהו אומר ברוך אקב"ו לשמור חקיו ואתיא כמאן דאמר בחוקת תפלין הכתוב מדבר וכו'.
- סוטה יח ב: אמר רב המנונא שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה וכו'. אמרי במערבא לית הילכתא כרב המנונא, אלא הא דקתני (פ"ב מ"ה) שומרת יבם וכנוסה הא מני ר"ע היא דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין וכו'.
בירוש' שם פ"ב, יח ע"ב: שומרת יבם שזינתה רבי לעזר אמר מותרת לביתה ריב"ל אמר אסורה לביתה וכו'. אלא כיני מאן דמר מותרת לביתה דרבנן דלא כר' עקיבה ומאן דמר אסורה לביתה ר' עקיבה דלא כרבנן. א"ר ינאי וכו' מותרת לביתה. ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו מעשה היה וכהנת היתה והתירוה לביתה.
אבל הבבלי (יבמות צב ב וגטין פ ע"ב) לא ידע הא דאמרי במערבא³.
footnotes: ³ עי' תוס' סוטה שם.
- נדרים ג ע"ב: במערבא אמרי אית תנא דמפיק ליה לידות מן לנדור נדר ואית תנא דמפיק ליה מן כל היוצא מפיו יעשה.
בירוש' נדרים רפ"א, לו ע"ג (נזיר פ"א, נא ע"א): כתיב איש כי ידר מה ת"ל נדר אלא מיכן שכינויי נדרים כנדרים וכו'. עד כדון כר' עקיבה דאמר לשונות ריבויין הן. כר' ישמעאל דאמר לשונות כפולין הן וכו' מנלן. איש כי ידר נדר לה' או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו לא יחל דברו. מה ת"ל ככל היוצא מפיו יעשה אלא מיכן שכינויי נדרים כנדרים וכו'.
הלימוד של "מערבאי" שבבבלי הוא מן "לנדור נדר" שבפרשת נשא, וזה של הירוש' מן "איש כי ידר נדר" שבפרשת מטות. אף "ידות" לא נזכרו כאן בירוש' אלא "כינויים", ואין זכר ל"ידות" בירוש' אלא במימרא של ר' הושעיא רבא (להלן שם, לו ע"ד), כשם שלא נזכרו בכלל "ידות" במשנת התנאים, ואין זכר להם אלא בברייתא שבנדרים ג ע"א⁴ ושם ו ע"א⁵.
footnotes: ⁴ "וידות נדרים כנדרים" ליתא בספרי נשא פיס' כב. ⁵ וליתא בברייתא זו שבתוס' פ"א ג.
ב. הכא – במערבא
- נדרים לח ב: א"ר ירמיה א"ר יוחנן המודר הנאה מחבירו מותר להשקותו כוס של שלום. מאי ניהו. הכא תרגימו כוס של בית האבל, במערבא אמרי כוס של בית המרחץ.
וליתא בירוש'.
- יבמות עז א: ("דרכו של איש לקדם ולא דרכה של אשה לקדם") הכא תרג[י]מו כל כבודה בת מלך פנימה. במערבא אמרי, ואיתימא ר' יצחק, אמר קרא ויאמרו אליו איה שרה אשתך ("ויאמר הנה באהל").
בירוש' (עי' פ"ח, ט ע"ג) ליתא. ובמדרש שמואל פכ"ב א⁶ טעם ד"הכא": להוציאך חלק אי אפשר כל כבודה בת מלך פנימה הא לאיש לקדם ולא לאשה, וכן הוא ברות רבא פ"ד ט.
footnotes: ⁶ הוצ' בובר 110, ועי' שם נו' כ"י.
- יבמות סג ב: נתנני ה' בידי לא אוכל קום אמר רב חסדא אמר מר עוקבא (בר חייא)⁷ זו אשה רעה וכתובתה מרובה, במערבא אמרי זה שמזונותיו תלויין [לו]⁸ בכספו ("שקונה תבואה מן השוק")⁹.
footnotes: ⁷ ליתא כי"מ וע"י ואה"ת. ⁸ אה"ת. [כי"מ: בכפו!] ⁹ = פי' באה"ת.
בירושי שקלים פ"ח, נא ע"א¹⁰. דריש לה מן "והיו חייך תלויים לך מנגד": רב ביבי יתיב מתני וכו' אמר ליה רבי זריקן וכו' אמר ליה בגין דלא הוות דעתי בי דאמר רבי חנין והיו חייך תלויים לך מנגד זה שהוא לוקח לו חטים וכו'.
footnotes: ¹⁰ וכל הסוגיא גם בבבלי מנחות (קג ב).
ובאיכ"ר פ"א סי' מו (בובר 78) כרב חסדא: נתנני וכו' רבנן אמרי זו אשה רעה וכתובתה מרובה. והשוה מעשה דר' יוסי הגלילי שבירוש' כתובות פי"א, לד סע"ב (ב"ר פי"ז ג).
- גטין סח א: שדה ושדות הכא תרגימו שידא ושידתין ("שדים זכרים ונקבות") במערבא אמרי שידתא¹¹. א"ר יוחנן שלש מאות מיני שָׁדִים ("שָׁדות") היו בשיחין ושידה עצמה איני יודע מה היא.
footnotes: ¹¹ אה"ת: "שידאתא פי' עגלה", כמו "שידה תיבה ומגדל", וכן פירש"י: עגלה למרכבת נשים ושרים.
בשהש"ר פ"ג ו בסופו וקה"ר פ"ב ח אות א: ותענוגות בני אדם, פרובטייה ("מרחצאות"). שדה ושדות, שידה ושידתה דהו אזיין בהון (שהיו מעסיקים אותם במרחצאות).
וזו כ"הכא"; אלא א"כ נֹאמר ש"במערבא אמרי" במקום "שידא ושידתין" – "שידא ושידתא", אבל א"כ אין כל חילוק ביניהם אלא שזה ארמית בבלית וזה ארמית של א"י, ואף דברי ר' יוחנן שאחריו אינם מתאימים לזה, שכן "שדים" של ר' יוחנן הן "שִׁדות" – תיבות. ובירוש' תענית פ"ד, סט ע"א: ר' ירמיה בשם ר' חייה בר בא (תלמידו של ר' יוחנן!) שמונים שידות של מתכת היו בשיחין. א"ר יניי (רבו של ר' יוחנן) שידה לא היתה בימינו.
- סנהד' קג ב: וגם דם נקי וכו', הכא תרגימו שהרג ישעיה במערבא אמרי שעשה צלם¹², משאוי אלף בני אדם ובכל יום ויום הורג את כולם.
footnotes: ¹² [כל כי"י ונוס' וד"י ואה"ת, ד"ח: דמות, ותקון הצנזור הוא.]
בירוש' סנהד' פ"י, כח ע"ג: והכתיב וגם דם נקי וכו'. וכי איפשר לבשר ודם למלאות את ירושלים דם נקי מפה לפה אלא שהרג את ישעיה שהיה שקול כמשה וכו'.
א"כ תרגמו ב"מערבא" של הירוש' כ"הכא".
והנה כי כן כל הסימנים 6–10, המקבילים "מערבא" ל"הכא", אינם מתאימים לירוש' שלנו.
ג. בסדר קדשים (ועי' עוד להלן):
- חולין סו ב¹³: אמר רבינא כדאמרי במערבא כל מקום שאתה מוצא שני כללות הסמוכים זה לזה הטל פרט ביניהם ודונם בכלל ופרט.
footnotes: ¹³ זבחים מד א, ב"ק סד ב ושבועות ה ע"א, וכן בכורות נא א – סתם.
ליתא בירוש', ועי' ירוש' סנהד' פ"ז, כה ע"ב.
- זבחים צ ע"ב: (פשיטת בעיא) במערבא אמרי עיילא בה עולת בהמה בחטאת העוף ואגבהתה ממעשה.
- שם צא ב¹⁴: אמרי במערבא תני רישא משום סיפא.
footnotes: ¹⁴ ועי' גם שבת ל ע"א וש"נ.
"בגין מתני דבתרה", רגיל בירוש'.
- חולין נה א: אמר רכיש בר פפא משמיה דרב לקתה בכוליא אחת טרפה, אמרי במערבא והוא דמטאי לקותא למקום חריץ וכו'. אמר רב נחומי¹⁵ שאילתינהו לכולהו טרופאי דמערבא ואמרו לי הילכתא כרכיש בר פפא וכו'.
footnotes: ¹⁵ כנו' כי"י, ה"ג ואו"ז, והוא הסבורא רב נחומי.
עי' להלן "מעשים לבני א"י".
- שם נה ב: אמרי במערבא כל הפוסל בריאה כשר בכוליא שהרי נקב פסול בריאה וכשר בכוליא וכו'. מתקיף לה רבי תנחומא וכללא הוא והרי מוגלא דכשר בריאה ופסול בכוליא והרי מים זכין דכשרים הכא והכא (ועי' מח א).
עי' להלן שם ל"מעשים לבני א"י".
- בכורות יג א: אמרי במערבא איבעית אימא איידי דחביבא לית וכו' ואיבעית אימא איידי דזוטרן מיליה דבהמה טמאה וכו'.
ד. אמרי במערבא משמיה דר' פלוני.
בין שסתם התלמוד מוסרו כך ובין שהמוסר הוא אחד מאמוראי א"י.
בסתם התלמוד:
א) – משמיה דר' יוסי בר חנינא.
- ב"ב פח א: – לא חרדל מסרסן (כדברי שמואל) אלא מתוך שפיהן חד חוזרות ואוכלות את דובשנן.
ירוש' ב"ב פ"ב, יג ע"ג (למשנה של פ"ב): ר' אבהו בשם ר' יוסי בן חנינה מפני שפי הדבורים חד ומחריבות את הדבש.
- כריתות כד ב (מנחות קב ב): אמרי במערבא (במנחות: משמיה דר' יוסי בר חנינא¹⁶, קסבר ר' יוסי ("דאמר אפילו הדם בכוס יזרק והבשר יאכל") כלי שרת מקדשין¹⁷ את הפסולין כתחילה¹⁸ ליקרב. וזו בעיא דר"ל (זבחים פז א): בעא מיניה ר"ל מר' יוחנן כלי שרת מהו שיקדשו את הפסולין א"ל תניתוה כשם וכו' כך כלים מקדשין א"ל לכתחילה ליקרב קמיבעיא לי וכו'. ובמנחות ז ע"א: והא בעא מיניה ר"ל מרבי יוחנן כלי שרת מהו שיקדשו פסולין לכתחילה ליקרב וא"ל אין מקדשין¹⁹.
footnotes: ¹⁶ כי"מ: משום ר' אסי בר חנינא, אבל בכריתות ליתא גם בכ"י מ' וקטע שכטר. ¹⁷ "בו" ליתא בכי"י. ¹⁸ קטע שכטר, במנחות: לכתחילה, והיא היא. ¹⁹ ועי' תוס' שם ושם.
- חולין לב א: אמרי במערבא משמיה דר' יוסי בר' חנינא ("שיעור כדי שחיטה") בדי שיגביהנה וירביצנה וישחוט דקה לדקה וגסה לגסה (ולפניו שם: כי אתא רבין א"ר יוחנן אפילו בהמה לעוף).
- שם נ ע"ב (נב ב):²⁰ אמרי במערבא משמיה דר' יוסי בר' חנינא כל הכרס כולו זו היא כרס הפנימי ואיזהו כרס החיצון בשר החופה את רוב הכרס. (ולהלן שם: ודר' אבינא ודבני מערבא מאי).
footnotes: ²⁰ [בכי"מ כאן נוסף: סימן הגבהת (כצ"ל, בכ"י: הגבחת) כרס בתרנוגליו, והעיר בעל ד"ס, שהוא סימן לשלש מימרות "במערבא אמרי משמיה דריב"ח" שבמסכת זו.]
- שם נז א: חזקיה אמר איז ריאה לעוף וכו' אמרי במערבא משמיה דריב"ח מדבריו של בריבי ניכר שאינו בקי בתרנגולין.
(ועי' להלן "משמיה דר' יוסי בר אבין")
א*) משמיה דר' חנינא
בכורות טו ב: אמרי במערבא משמיה דר' חנינא סמוך לפדיונן מתפיסן לשם אותו זבח. וליתא בירוש' שקלים פ"ד, מח ע"ב.
ב) משמיה דרב.
- כתובות יט רע"ב: במערבא משמיה דרב אמרי אם און בידך הרחיקהו זה שטר אמנה ושטר פסים (πίστις) ואל תשכן באהלך עולה זה שטר פרוע.
ירוש' כתובות פ"ב, כו סע"ב: רב חונה בשם רב נאמנין העדים לומר שטר אמנה ושטר פוסיטים היא וכו' א"ר חגי לא דרב אמר אסור לחתום ("בשטר אמנה ובשטר פוסיטים") אלא אסור לקיים כהדא אם און בידך הרחיקהו זה שטר אמנה ושטר פיסיטים ואל תשכן באהלך עוולה זה שטר פרוע.
"כהדא" ברייתא היא, שהסמיכה רבי חגי לפירושו, אבל רב לא אמר אלא "אסור לחתום בשטר אמנה ובשטר פיסטיס".
ג) משמיה דר' אלעזר.
- גטין כד סע"ב: במערבא אמרי משמיה דר' אלעזר שמאל ("חלצה בשמאל") ולילה פסולות ופוסלות ("לכהונה"), קטן ואנפיליא פסולות ואין פוסלות.
ירוש' יבמות פי"ב, יב ע"ג: אמר רבי לעזר יש מהן שאמרו חליצתה פסולה ואם רצה להחזיר יחזיר. ויש מהן שאמרו חליצתה (כשירה) [פסולה] ואם רצה להחזיר לא יחזיר. באמפילייא והחולצה לקטן חליצתה פכולה ואם רצה להחזיר יחזיר, בשמאל ובלילה חליצתה פסולה ואם רצה להחזיר²¹ לא יחזיר.
footnotes: ²¹ כצ"ל, ועי' ק"ע.
ועי' "משמיה דר' אלעאי" ("אלעזר").
ד) משמיה דר' זירא.
- ברכות מה ב: אמר רבא הא מילתא אמריתא אנא ואיתמרה [במערבא]²² משמיה דר' זירא כוותי²³ שלשה שאכלו כאחת אחד מפסיק לשנים וכו'.
footnotes: ²² כי"י וראשונים (עי' ד"ס). ²³ [כ"י פריז וכ"נ נוסף: דא"ר זירא.]
- מנחות מ ע"ב: אמר רבא הא מילתא אמרי ואיתמר במערבא משמיה דר' זירא כוותי²⁴ היא של בגד וכנפיה של עור חייבת וכו'.
footnotes: ²⁴ [כי"מ: ואמרי במערבא…כוות, ועי' ד"ס.]
- ב"ק ט ע"א־ע"ב: אמר ר' זירא אמר רב הונא במצוה עד שליש וכו'. במערבא אמרי משמיה דרבי זירא עד שליש משלו מכאן ואילך משל הקב"ה.
בירוש' פיאה פ"א, טו ע"ב: רב הונא אמר למצוה עד שליש²⁵. וכו', ודברי ר' זירא האחרונים ליתנייהו שם, ועי' להלן "רבנן דתמן".
footnotes: ²⁵ ועי' ירוש' כלאים פ"ז, לא ע"א.
ה) משמיה דר' חגי.
- תענית ח ע"ב: ומנלן דלא מצלינן אתרתי דכתיב ונצומה וכו'. במערבא אמרי משמיה דר' חני מהכא ורחמין למבעא מן קדם אלה שמיא על רזא דנא וכו'.
ירוש' תעניות פ"ד, סח ע"ב: ואין מתענין על שני דברים כאחד מן הדא ונקומה (!) ונבקשה וכו'. אמר רבי תנחומה לא מן הדא אלא מן הדא ורחמין וכו'. רבי חגיי בשם רבי זעורה שאם היו שני דברים כגון עצירת גשמים וגוביי מתריעין עליהן.
הירוש' מביא זה בשם ר' תנחומא, אבל בשם ר' חגיי הוא מביא הלכה הנוגעת לענין זה.
ו) משמיה דר' יוסי בר אבין.
- בכורות מה ב: אמרי במערבא משמיה דר' יוסי בר אבין עדא אמרה חנניה היא דתניא אותו ואת בנו וכו' חנניה אומר נוהג בזכרים ובנקבות.
- ב"ק צא א: אמרי במערבא משמיה דר' יוסי בר אבין זאת אומרת ביישו בדברים פטור מכלום.
ירוש' ב"ק פ"ז, ו ע"ג: אמר רבי יוסי הדא אמרה המבייש את חבירו בדברים פטור²⁶.
footnotes: ²⁶ ועי' דוה"ר ח"ב, ש"ח.
ונחלף להם לבבלים ר' יוסי בר זבידא (= ר' יוסי סתם בירוש') בר' יוסי בר אבין, כרגיל בבבלי בכ"מ²⁷: "ר' יוסי בר אבין ואיתימא ר' יוסי בר זבידא".
footnotes: ²⁷ ברכות יג א, שבת סח א, יבמות מה ב, כתובות מד ב, הוריות ד ע"א וחולין נה א, וכצ"ל בסוכה לז ב וסנהד' נט ב.
אמנם בכ"י ר' ליתא "בר אבין", אבל ר' יוסי סתם שבירוש' מובא בבבלי תמיד בשם "ר' יוסי בר זבידא", חוץ מתענית²⁸.
footnotes: ²⁸ עי' להלן: בכ"י פ' ורי"ף: בר חנינא, וזו טעות.
ועי' ברכות נ ע"ב: אמר רב יהודה שכח והכניס אוכלין לתוך פיו בלא ברכה מסלקן לצד אחד ומברך. תני חדא בולען ותניא אידך פולטן ותניא אידך מסלקן, ל"ק הא דתניא בולען במשקין וכו' והא דתניא מסלקן במידי דממאיס, במידי דלא ממאיס נמי ליסלקינהו וכו', תרגמה רב יצחק²⁹ קסקסאה קמיה דר' יוסי בר אבין משמיה דר' יוחנן משום שנא' ימלא פי תהלתך. ירוש' שם פ"ו, י רע"ב: רב הונא אמר הרי וכו' אם היו משקין פולטן אם היו אוכלין מסלקן לצדדין. ר' יצחק בר מרי קומי ר' יוסי בי ר' אבון בשם ר' יוחנן אפילו אוכלין פולטן דכתיב ימלא פי תהלתך.
footnotes: ²⁹ כ"ה גם בכי"י, אלא שביוחסין הביא: ר' יוחנן קסקסאה נ"א ר' יצחק.
ז) "פליגי בה תרי אמוראי במערבא ר' יוסי בר אבין ור' יוסי בר זבידא".
- ברכות כב א: פליגי בה… חד תני שנאה ("בעל קרי שנתנו עליו תשעה קבין מים טהור נחום איש גם זו לחשה לר' עקיבא ור' עקיבא לחשה לבן עזאי ובן עזאי יצא ושנאה לתלמידיו בשוק") וחד תני לחשה, מאן דתני שנאה משום בטול תורה וכו' ומאן דתני לחשה שלא יהו ת"ח מצויים וכו'.
בירושי פ"ג, ו ע"ג, ליתא, ושם: א"ר יעקב בר אבון כל עצמן לא התקינו את הטבילה הזאת אלא שלא יהו ישראל וכו'. ולהלן שם: ביומוי ריב"ל ביקשו לעקור את הטבילה הזאת וכו'³⁰.
footnotes: ³⁰ ועי' בבלי שם: כי אתא זעירי אמר בטלוה לטבילותא, ושם: כי אתא רב דימי אמר וכו' כי אתא רבין אמר וכו', וליתא בירוש'.
- ברכות לג ב: פליגי בה… חד אמר מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית ("על קן ציפור יגיעו רחמיך") וחד אמר מפני שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזרות.
בירוש' פ"ה, ט ע"ג (מגילה פ"ד, עה ע"ג): ר' פינחס³¹ בשם ר' סימון כקורא תיגר על מידותיו של הקב"ה, על קן ציפור הגיעו רחמיך ועל אותו האיש לא הגיעו רחמיך. ר' יוסי (="ר' יוסי בר זבידא") בשם ר' סימון כנותן קיצבה למדותיו של הקב"ה, עד קן ציפור הגיעו רחמיך, וכו'. אמר ר' יוסי בי רבי בון לא עבדין טבות שעושין למדותיו של הקב"ה רחמים³².
footnotes: ³¹ כצ"ל כבמגילה. ³² [בגליון ש"ס שלו מצאתי: עד – על, עירובין צד א.]
ח) "אמר עולא פליגי בה תרי אמוראי" וכו' (ועי' להלן, עולא).
- שבת כא ב: אמר עולא פליגי בה תרי אמוראי במערבא ר' יוסי בר אבין וכו' חד אמר טעמא דב"ש ("יום ראשון מדליק שמונה מכאן ואילך פוחת והולך") כנגד ימים הנכנסין וכו' וחד אמר טעמא דב"ש כנגד פָרי החג וכו'.
וליתא בירוש'.
- שם צו א: אמר עולא פליגי בה וכו' חד אמר כמוציא רימון וחד אמר כשורש קטן.
וליתא בירוש'³³.
footnotes: ³³ ועי' סוכה לו ב, "סידורם של בני א"י בסוגיא": במערבא מתנו.
ט) משמיה דר' אבין.
- תמורה כד א (בכורות לג ב): ת"ר אין מרגילין וכו' בבכור ולא בפסולי המוקדשין וכו'. אמרי במערבא משמיה דרבי אבין³⁴ מפני שנראה כעובד עבודה בקדשים. ר' יוסי בר אבין אמר גזרה שמא יגדל מהם עדרים עדרים.
footnotes: ³⁴ בבכורות בטעות: דרבינא.
בירוש' ביצה פ"ג, סב רע"ב: תני אין מרגילין וכו'. א"ר אבון שלא יהא כעובד בו עבודה בחייו. אמר רבי יוסטה בר שונם גזרו עליהן שלא ירעו אותן עדרים עדרים. (ולהלן שם: אמר רבי יוסי בי רבי בון כל עמא מודיי למיחבוט אסור, למינפח רבי חייה רבה ור' שמעון בר' וכו', ודבריו אלו נמשכים לפי ק"ע לטעמו של ר' אבון, ולפי פ"מ לטעמו של ר' יוסטא).
י) משמיה דרבה בר מרי.
- ב"ב טז ב: אמרי במערבא משמיה דרבה בר מרי מה עדשה זו אין לה פה אף אָבל אין לו פה דבר אחר מה עדשה זו מגולגלת אף אבילות מגלגלת ומחזרת על בל באי עולם.
בירוש' ליתא; ב"ר פס"ג יד סתם: מה עדשה זו עשויה כגלגל וכו' מה עדשה זו אין לה פה וכו'.
- הוריות יג א (זבחים צ ע"ב): פר ע"ז קודם לשעיר ע"ז, אמאי האי ("שעיר") חטאת והאי ("פר") עולה, אמרי במערבא וכו' חטאת ע"ז חסר³⁵ א' לחטת כתיב.
footnotes: ³⁵ כ"ה בזבחים, בהוריות: חסירא.
בירוש' הוריות פ"ג, מח ע"א: אמר רבי בא³⁶ מרי לית יכיל חטאת דידיה חסר.
footnotes: ³⁶ בירוש' שבבבלי: אבא.
ונראה כי "רבה בר מרי" הוא "רבי בא מרי" שבירוש'. וכך אנו מוצאים בירוש' ברכות פ"ט, יד ע"א: ר' בא אבוה דר' בא מארי, ובפיאה פ"א, טו ע"ד: רבי אבא אבוי דר' אבא בר מרי³⁷, וקיצרו את שם האב: "ר' בא" במקום "ר' אבא מרי", או "מרי" במקום "אבא מרי", והשם המלא הוא: ר' אבא מרי בר ר' אבא מרי.
footnotes: ³⁷ "בר" ליתא בכ"י ר' ורש"ס.
בסנהד' יז ב אמרו: אמרי במערבא – ר' ירמיה; אבל בכתובות יט ב הוא – ר' חגי, בב"ב פח א – ר' אבהו, ובביצה ח ע"ב – ר' יוסי בר' בון (עי' לעיל). ואף א"א שר' ירמיה ימסור בשם ר' יוסי ב"ר בון, שהיה תלמיד־חבר לר' מנא בנו של ר' יונה, ור' יונה תלמידו של ר' ירמיה. צריך אפוא לצמצם את הכלל הזה ולהגבילו לזמן ידוע ועריכה ידועה.
ה. דברים שאמוראים מוסרים אותם בשם "מערבא": "א"ר פלוני אמרי במערבא", וכדומה.
- ר' יצחק. יומא פו א: א"ר יצחק אמרי במערבא משמיה דרבה בר מרי בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת ב"ו, מדת ב"ו מקניט את חבירו בדברים ספק מתפייס הימנו וכו'.
- רב יצחק בר יוסף. זבחים פא ב: כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר אמרי במערבא הב"ע כגון דאיערב חטאת החיצונה בשירים.
- שבת יג ב: כי אתא רב דימי אמר וכו' במערבא אמרי אמר³⁸ רב יצחק בר יוסף סינר מפסיק וכו'. כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא.
footnotes: ³⁸ גליון כ"י מ': ואמרי לה, כעין יבמות עז א, לעיל סי' 7.
- עירובין ג ע"א: מאי אמלתרא וכו' כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא פסקי דארזא.
- יומא נה ב: מיתיבי שלשה עשר שופרות היו במקדש וכו' (שקלים פ"ו מ"ה) כי אתא ר"ד אמר אמרי במערבא גזירה משום חטאת שמתו בעליה.
בירוש' שקלים שם ה"ה, נ ע"ב: שמא תמות אחת מהן ונמצאו דמי חטאות מיתות מעורבות בהן.
- סוכה י ע"א: כי אתא ר"ד אמר אמרי במערבא אם אין התחתונה יכולה לקבל כרים וכסתות של העליונה וכו'.
בירוש' פ"א, נב ע"ב: מה דיורין ממש או אפילו ראויה לדיורין. מן וכו' הדא אמרה דיורין ממש. (ולא כרב דימי!).
- חגיגה טו ב: כי אתא ר"ד אמר אמרי במערבא ר"מ אכל תחלא ושדא שיחלא לברא.
- סנהד' סט א: כי אתא ר"ד אמר אמרי במערבא בן ולא הראוי לקרותו אב.
בירוש' שם, כו ע"א (אחרי הברייתא): מכיון שהוא ראוי לבוא על אשה ולעברה וכו'.
- סנהד' ע ע"א: כי אתא ר"ד אמר אמרי במערבא האי קרא ("למי אוי" וגו') מאן דדרש ליה מרישיה לסיפיה מדריש ומסיפיה לרישיה מדריש³⁹.
footnotes: ³⁹ כיו"ב רבא ברכות ס ע"א, סג א.
- סנהד' ק ע"א: כי אתא ר"ד אמר אמרי במערבא משמיה דרבא בר מרי עתיד הקב"ה ליתן לכל צדיק וצדיק שלש מאות ועשרה עולמות שנאמר להנחיל וכו'.
בהוספה שבסוף עוקצין – בשם ריב"ל.
- זבחים קה א: כי אתא ר"ד אמר אמרי במערבא צריכין הכשר טומאה ממקום אחר (עי' ירוש' יומא פ"ו, מג סע"ד).
- בכורות ח ע"א: כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא הואיל ודיברה עמהם שכינה.
ב"ר פ"כ ג: חוץ משלשה שמשמשין פנים כנגד פנים מפני שהשכינה דיברה עימהם וכו'.
- רב שמואל בר יהודה. ברכות יד ב: דכי אתא רב שמואל בר יהודה אמר אמרי במערבא ערבית דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה' אלהיכם אמת וכו'. אמר ר"פ קסברי במערבא (כי"מ: בני מערבא) ואמרת אליהם נמי לא הויא התחלה עד דאמר ועשו להם ציצית. אמר אביי הלכך אנן אתחולי מתחלינן דקא מתחלי במערבא וכיון דאתחלינן מגמר נמי גמרינן דהא אמר רב כהנא אמר רב לא יתחיל ואם התחיל גומר.
בירוש' פ"א, ג ע"ד: תמן אמרין לא יתחיל ויאמר ואם התחיל גומר ורבנן דה[כא] אמרין מתחיל ואינו גומר וכו'. ר' בא בר אחא נחית לתמן חמיתון מתחילין וגומרין ולא שמיע דתמן אמרין וכו' ורבנן דהכא אמרין וכו'.
ואם כן חולקין בני מערבא על רב, ולא כבבלי.
- רב יהודה בר שילא. יבמות כא ב: דכי אתא רב יהודה וכו' כל שבנקבה ערוה בזכר גזרו על אשתו משום שניה.
בירוש' פ"ב, ג ע"ד – בשם רב.
אמר ליה ר' אבא לרב אשי –
- שבת קנ סע"ב: א"ל ר' אבא לרב אשי במערבא אמרינן הכי⁴⁰ המבדיל בין קודש לחול ועבדינן צורכין (בה"ג: ועבדין עיבידתא).
footnotes: ⁴⁰ בכי"מ ורי"ף: אמרי, כ"י א"פ וראשונים: אמרין.
וליתא בירוש' ברכות פ"ה, ט סע"ב.
אולם,
- ב"ק כז רע"ב: אמאי פטור איבעי ליה לעיוני ומיזל אמרי (ד)בי רב משמיה דרב בממלא ר"ה כולה חביות שמואל אמר באפילה שנו וכו'. אמר ליה ר' אבא לרב אשי (הכי) אמרי במערבא משמיה דר' אלעא⁴¹ ("אלעאי"), לפי שאין דרכן של בני אדם להתבונן בדרכים.
footnotes: ⁴¹ כנו' כל כי"י ורי"ף ורא"ש, דפו': עולא.
בירוש' ב"ק רפ"ג, ג סע"ב: ואין דרך אדם להיות מְבַחֵן⁴² ברשות הרבים. רב אמר במְמַלָא את כל רשות הרבים. אבל אם אינה ממלָא את כל רשות הרבים (אין) דרך אדם להיות מבחן⁴³ ברשות הרבים. שמואל אמר וכו', אמר רבי לעזר ואפילו אינה ממלא כל רשות הרבים ואפילו⁴⁴ אינה נתונה על קרן זוית איז דרך אדם להיות מבחן ברשות הרבים.
footnotes: ⁴² כנו' קטע רומי, תרביץ ש"ו, 65־64. ⁴³ כנו' קטע רומי, תרביץ ש"ו, 65־64. ⁴⁴ כנו' הקטע וכהגהת גליון אפרים.
ואלה הם ממש דברי הבבלי בשם ר' אלעא⁴⁵: לפי שאין דרכן של ב"א להתבונן בדרכים; אלא שבא"י השתמשו ב"מְבַחֵן" במקום "מתבונן".
footnotes: ⁴⁵ =אילא, הילא, בירוש', ובוודאי בשם ר"א אמרה, כרגיל בכ"מ בירוש'.
בכמה מקומות אומר ר' אבא לרב אשי: אתון מהכא מתניתו לה אנן מהכא מתנינן לה (תענית ד ע"א): אנן אדר' פלו' מתנינן לה, אתון מהתם – אנן מהכא – (ב"ב קמז א, קמח א, בכורות נה א, וכן בכתובות קיא א)⁴⁶.
footnotes: ⁴⁶ "רבא לרב אשי", צ"ל "ר' אבא", ילקוט ישעיה ר' ש"ד וכ"י רומי.