[יג. קצור ע"י "גרש"]

והנה הסופרים הקדמונים היו רגילים לקצר סוגיא שהיתה ידועה להם ממקום אחר (באותו ספר או בספר אחר), וכך קיצרו במה כפולות בירוש' ע"י סימן־הקיצור "גרש" – וכו'; מהן שישנם גם בד"ו ויותר בכי"י:

יומא פ"ג, מא רע"א: אי זהו צפונו של מזבח שהו' כשר בשחיטה קדשי קדשים מקירו של מזבח צפוני גר"ש בהילכתא עיליתא ע"ד מקירו של מזבח הצפוני ועד בותל העזרה המזרחי, – היא הברייתא שהובאה בהלכה שלפניה, ה"ז, מ ע"ד.

שם פ"ח, מח ע"א: כהרא דתני בשבת בין סיבה שהיא של תענוג. גר"ש בהי"ל קדמי"יתא. מניין שהיא מחוור בעשה וכו' – לעיל בה"א, מד ע"ד.

כתובות פ"ד ה"ח, כה סע"ד: מה חומש בכל שנה. גר"ש בהילכתא קדמייתא דפיאה. ולא מָוֶת. אלא שלא ימות לעתיד לבוא – פיאה פ"א ה"א, טו ע"ב באמצע, עד סוף העמוד.

נזיר רפ"א, נא ע"א: אלא מיכן שביטוי (קרי: שכינוי) שבועה כשבועה. גר"ש רא"שה דנד"רי' עד דמטי אשכח תני רבי ישמעאל נדר נזיר להזיר מיכן שאדם קובע וכו' – נדרים רפ"א, לו ע"ג, ושם מסיים: מה מקיים ר' ישמעאל נדר נזיר להזיר [אשכח תני ר' ישמעאל נדר נזיר להזיר] מיכן וכו'.

נזיר פ"ו ה"ד, נה ע"ב: מאחר שאין מתרין בו על הטומאה אין מתרין בו על היין גר"ש כ"ו הי"ל בפר"ק ג' – לעיל פ"ג ה"ה, נג סע"ג־ע"ד.

מכות פ"ב, לא סע"ד: כל מקום שנאמר דיבור חידוש מקרא יש שם. והכתיב וידבר אליהם כו' גרש"ה –נמצא כולו בשם "ירושלמי" בילקוט המכירי ישעיה ט ז, עמ' 74¹: אל נח לאמר מה חידוש מקרא יש שם, חדש בו אבר מן החי אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו, וכו'. וכל הענין היה נמצא בוודאי בירוש' ע"ז פ"ה ("פ' השוכר"), שכמה ציטטים מענין בני נח, ובתוכם גם מענין שלנו, הובאו במ"כ לב"ר פט"ז ו ופי"ח ה². בפט"ז: על שש מצות. וכו' ולא חשב ז' דאתיא כמ"ד אדם הראשון לא נצטוה על אבר מן החי כדאיתא בירושלמי דעבודה זרה פ' השוכר רבי יוסי בר בון בשם רב אדם הראשון שלא הותר לו בשר תאוה לא נצטוה על אבר מן החי בני נח שהותר להם בשר תאוה נצטוו על אבר מן החי³. ושם במ"כ ד"ה על הגזל: ועיין בירושלמי דע"ז פרק השוכר דנפקי ליה דיוקא מהאי קרא מכל עץ הגן אכול תאכל שאסור להנות במה שלא הורשה. ושם ד"ה רבנן פתרין כל עניינא: בירושלמי גרס חברייא שמעו כלהון מן קריין סגין כו' פי' מצות שנצטוו עליהון אדם הראשון ובני נח למדו אותם מהרבה פסוקים לא בלבד מכתוב זה מפ' זו וכדמפרש התם באורך. וכן י"ל כאן משום דבר הלמד מענינו שכל סוגיא דהכא איתא התם ולמדין מן השווין אע"ג דלא מייתי הכא כל הני דמייתי התם. ז"א שכל הענין שבב"ר שם היה נמצא בירוש' ע"ז באריכות. ובמ"כ פי"ח ה ד"ה ("כביכול לא יחול שמו") אלא על ישראל. מפרשים בירושלמי במסכת ע"ז פרק השוכר גירושי ישראל נקראו גירושין ולא של גוי. והיא הסוגיא שבירוש' קידושין פ"א, נז ע"ג, שגם היא היתה כפולה בע"ז. וכיו"ב בב"ר פל"ד יג (תיאודור 324): ר' יוסי בר' אהין וכו', ואח"כ קצת מן הסוגיא של קידושין שם, נח רע"ג. וכאן, בקשר עם ענין בני נח, היה נמצא כנראה "הלכתא רבתי" שנזכר בתוס' ר"י הזקן כ"י שבפתח עינים לחיד"א קידושין כב א, "וז"ל ובירושלמי בהלכת' רבתי הכתובה אחר מס' ע"ז גרסינן רב אמר לא התירו בה אלא ביאה ראשונה ר' יוחנן אמר לא ביאה ראשונה ולא ביאה שנייה אלא אחר כל המעשים". וכן בתוס' הרא"ש שבשמחה לצדיק שם: ובירוש' פליגי בה אמוראי בהל' (ריווח!) אחר מס' ע"ז והכי איתא התם רב אמר…ובסמ"ג עשין ע"ה: ובירושלמי דהלכות רבתי ראה מורי רבינו יהודה שרבי יוחנן חולק עליו ואומר שאין שום מקום קולט אלא ערי מקלט בלבד וכו'. והוא הנמצא בירוש' מכות פ"ב לא ע"ד (חיד"א שם, ועי' אהצ"ו שבת, 166)⁴. ונתקצרו בע"ז ולא נשאר להם כל זכר בירוש' שם.

footnotes: ¹ תרביץ ש"ה, 109. ² רטנר בס"ע פ"ה הערה כ', ועי' ב"ר תיאודור 149, הערה 6. ועי' שרי"ר 280, 307, ומש"כ שם. ³ ורמז לו גם במ"כ שהש"ר פ"א ב, ישקני, סי' ה. ⁴ בסמ"ג עשין קכב ד"ו רפ"ב (וכן בכ"מ מלכים פ"ח ה"ב): גרסינן בירושלמי דשבת בשם(?) שמואל אומ' לא הותרו ביפת תואר כל י"ד שנה שבע שכיבשו ושבע שחילקו (ליתא בירוש') ורב אמר וכו', וברמב"ן קידושין כב א:…בירושלמי דגרסינן התם פרק בתרא דסנהדרין רבי יוחנן שלח וכו' (וברמב"ן לתורה, כי תצא, ואחר כן: בירושלמי במסכת סנהדרין), וכן ברשב"א שם (בריטב"א שם בטעות: בפרק קמא דסנהדרין) ו"פרק בתרא דסנהדרין" היינו סוף מכות, שכן סנהדרין־מכות של הירושלמי בוודאי מסכת אחת היא

ויש עוד מקומות שאין אצלנו סימן־הקיצור "גרש", ומהן שישנן בכי"ל ובכי"ר, כפסחים פ"ה, לא ע"ד: מאבות למדו אב בית דין, אבל בכי"ל מאבות למדו גר"ש ע"ד אעׄפׄכׄ, לא הורידו אותו מגדולתו אלא מינו אותו אב בית דין⁵ – ירוש' ברכות פ"ד, ז ע"א־ע"ד, והיה בפסחים גם לפני רב נסים, מפתח לברכות כז ב, ומג"ס שלו שבמנהיג ד"ב, 48, ועוד⁶; סוטה פ"ד, יט ע"ג: אמר ר' יאשיה סח לי זעירא משום אנשי ירושלים גר"ש – כ"ה בכי"ל וכי"ר, והמגיה בכי"ל מחקו והשלים: שלשה הן שאם בקשו למחול מוחלין להן ואילו הן סוטה ובן סורר ומורה וזקן ממרא כו'⁷ – סנהד' פ"ח, כו ע"ב: סוטה פ"א, טז ע"ב, סוף ה"א: וכה כל סימן וסימן צריך שני עדים, ובכי"ל עוד: גׄרׄשׄ, ובכי"ר: גרבו, וצ"ל: גר' כו', כלומר כולו כמו בסנהד' פ"ג, כא ע"ד, ז"א אף: כהדא אין שומעין וכו', שהוא כמו "אמר מר", ומחקו המגיה בכי"ל, ובכתובות פ"ב, כו ע"ג אין גם בכי"ל יותר.

footnotes: ⁵ ומחקו המגיה, שכנראה רצה להשלים את הכל ע"פ כ"י אחר ולא נזדמן לו. ⁶ עי' אהצ"ו פסחים, 75. ⁷ ז"א שבכ"י אחר היה כאן קיצור אחר.

בכי"ל וכי"ר ישנו סימן־קיצור זה עוד כ"פ, אלא שהמגיה מחקו והשלים הכל בגליון, כך:

בכתובות שם בכי"ל: מודין חכמים לר' יהושע בן קרחה בעידי בכורה וכעידי חזקה גׄרׄשׄ בהילכתא קדמיתא דסוטה כולה וכה כל סימן וסימן צריך שני עדים; ערלה פ"א ה"ז, סא סע"ב בכי"ל: אמר רבי זעירה לרבי פדת גרסי' בשביעית פרק ז' כלל גדול ז' הוורד והכופר עד דמטי הניית ערלה אסורה – שביעית פ"ז, לז סע"ג; ערלה שם ה"ח, סא רע"ג, בכי"ל: ר' חגיי בשם ר' יאשיה גרסי' בע"ז פרק ג' כל הצלמים הל' ו' הגוים העובדים עד סופה ופודה אותן בזמן זרעה – ע"ז פ"ג, מג רע"א: ביכורים פ"א, סד ע"א, בכי"ל: ר' יהודה או' גירש. בקידושין פרק רביעי עשרה יוחסין הל' ז' ר' ליעזר בן יעקב או' יש' שנשא גיורת עד מטי ועשה שבכהנים מותר – קידושין פ"ד, סו רע"א. בכל שלשת אלה האחרונים מצוין גם שמם ומספרם של הפרק וההלכה: סימן שהוא ציון מאוחר, ז"א שהסופר האחרון פירש את סימן־הקיצור הישן ההוא, שאין בהם כאלה, ואף לשונם הוא ארמית של א"י, ללמדך שהקיצורים נעשו בא"י ע"י סופרים קדומים, בשעה שהארמית היתה עוד מדוברת בא"י.

עירובין רפ"ו, כג ע"ב, בכי"ל: רבי חיננא בשם כהנא או (צ"ל: אֵן) גר"ש בראשי"ה דפירקי"ה קדמיי"ה דראשי"ה דסמכתא (צ"ל: דמסכתא!) – עירובין פ"א, יח ע"ב; פסח' פ"א, כז סע"ג: רבי יודה אית ליה גר"ש גו סנהדרין עד לעולם אין החמה – סנהד' פ"ה, כב סע"ד, ונמ' ונשלם בפסח' ע"י המגיה; יומא פ"ח, מד ע"ד: דל כן דבר שהוא בא משני לאוין מצטרף. גרש עד הגוף הקדוש בשוכח – תענית פ"א, סד ע"ג־ע"ד; יבמות פ"י סוף ה"ח, יא סע"א: רבי בא ורב המנונא עד ראשו של פרק – לעיל בה"ג, י ע"ד; שם הי"ז, יא סע"ב (– רע"ג): עשו ביאת בן תשע שנים ויום אחד כמאמר בגדול ע"ד הלכת"ה ( – לעיל פ"ה ה"ח, ז ע"א, עד "הלכה ו' "). אילו שומרת יבם שנפלה לפני כמה יבמין עד סוף הילכתא ( – עיל פ"ג ה"י, ה ע"א, עד הי"א, אבל המגיה לא השלים אלא עד "ר' אבון ר' ביסנא" וכו'); שם פי"ג יג סע"ב ( – יג רע"ג): ר' יוחנן אמ' ממאנת היא ביבם גר"ש ע"ד מ"טי ˙˙ כלתו של רבי ישמעאל – לעיל

פ"א ה"ב, ב ע"ד; סוטה פ"א, יז ע"ב, בכי"ל: הדא הוא דכתיב ואבי ראה גם ראה גׄרׄשׄ עד ולא מיחה, וכן בכי"ר ואבי ראה גם ראה וג'. גרש ולא מיחה – פיאה פ"א, טז ע"א; שם ספ"א, יז רע"ג, בכי"ל: תני בשם ר' יודה אילולא… כארבעת מיל מנחלת בני גרשון כי שם חלקת מחוקק ספון, ובכי"ר: מנחלת בני גרני שם חלקת מחוקק ספון, וצ"ל: גר' כי שם; כלומר: גַרְשוּן, או: גר', – תוס' סוטה פ"ד ה"ח והקבלות⁸; נזיר סוף פ"א, נא ע"ג, בכי"ל: מספיק על ידם חטא גרש דה"ל קדמיית"א דריש"א דנד"רים ע"ד מ"טי סופ"א דה"יל' וזה מתוך יישוב נדר ופיו ולבו שוין – נדרים פ"א, לו ע"ד, עד סוף ה"א; ב"ב פ"ג סוף ה"ו, יד סע"א: אמ' ר' זירא הדא אמרה עד זומם אין נפסל בבית דין כ"ל הי"ל גר"ש, ז"א כמו בב"ק פ"ז ה"ד, ה סע"ד (ומכות פ"א ה"ח, לא סע"א), ומחק המגיה "כל היל' גרש", אבל לא השלים.

footnotes: ⁸ עי' תרביץ ש"ה, 107.

ולפעמים מקוצר בכי"ל ע"י "כול' ", פסח' פ"ו סוף ה"ט, לה ע"א: ירדו לה בשיטת ר' ישמעאל כול', ז"א כשבת פ"ב ה"א, ד ע"ג ונמ' והושלם. ויש כיו"ב אף בדפוסים ב"מ סוף פ"ג, ט ע"ב: יכול אין לי אלא הוא כו' – כולו בשבועות פ"ח, לח ע"ב⁹.

footnotes: ⁹ והשלימו לונזנו מכ"י אחר, פתח עינים לב"מ שם.

אבל הרבה חסרונות ישנם בכי"ל, שאין אצלם כל ציון־קיצור, ונשלמו ע"י המגיה¹⁰, כמו שקלים ספ"ג מז ע"ג, שחסר בכי"ל מן "וכן (צ"ל: מיכן) היה ר' פינחס" ואילך, והוסיפו המגיה, וחסר גם בקטע שבשרי"ר, אבל שם רשום: גרש, שהוא שייך לסוף פ"א (ציון־הפרק והפיסקא נוספו אח"כ), ז"א כמו בירוש' שבת פ"א, ג ע"ג, והיה אף בירוש' שקלים גם לפני רב נסים במג"ס¹¹, וכן לפני ר' אלחנן בתוס' ע"ז כ ע"ב ותוס' שם.

footnotes: ¹⁰ רז"פ, מבוא קמב א ושלזינגר שם, 5 ואילך, וכאלה עוד הרבה. ¹¹ מנהיג, הקדמה ו' ע"א בשמו, מפתח מג"ס ע"ז סי' פ"ב, תרביץ שי"א, 246.

וכיו"ב בשבת פי"ט, יז ע"א, חסר בכי"ל: "רבי אבהו בשם רבי יוחנן הלכה וכו' ונותנה על גבי מעיים בשבת", והשלימו המגיה, ובוודאי שהיה כאן "גרש" באחד מטופסי הירוש', ולו רמז כנראה כעל הגליון בשרי"ר 228 (עי' בסמוך): וכך בשבת.

"גרש", וכדומה, נמצא עוד כמה פעמים בקטעי הגניזה שבשרי"ר:

שרי"ר 128 ב"פ, ה"א בסוף פ"ג (עי' לעיל), והב' בריש פ"ד דשקלים: גרש בתעניות עד והיינו מתענים ולא מש' (תענית פ"ד ה"ו, סח ע"ב), וכאן כתב הסופר בגליון: "פיר' גׄרש יעני כול' וכך בכל מקום שאת מוצא סימן גרש בתל' ארץ ישראל וכך בשבת" (עי' לעיל); 14158: גׄרׄשׄ, וישנו כולו בקטע השני שבעמ' 159 ובכי"ל וד"ו (וישנו בעירובין ושביעית); 8190: גרש (שביעית ספ"ב, לד ע"ב); 13221: גרש שתיתייה עד מטי כע[ד בעד] (כצ"ל) אינון (לעיל בפ"ו ה"ד, כא ע"א); 28230: גרש בסוף פרקה תניינה דיבמות עד לא הכל [ממנו] (יבמית פ"ב הי"א, ד ע"א); 3232: [מחלפה שיט]תיה דר' מאיר גר[ש ב]פרקה [ט' דנדרים] (שם, מ סע"ד); שם שו' 17: גרש בראש פרקה ט' דיבמות (שם, י ע"א); 3234: מן ארמיי גרש וגו' (יבמות פ"ד, ו רע"ג); שם שו' 19־18: [גרש בפרק] ב' דיבמות (שם, ד ע"א); 33245: ומית אריסה דבר זיזה וגו'. (שבועות פ"ז, לז ע"ד).

וכל אלה ישנם בשאר הנוסחאות ככי"ל, כי"ר וכי"מ (שקלים) וד"ו.

סימן־קיצור זה ישנו גם בב"ר כ"י רומי, שכמה מאמרים. שנמצאים במקום אחר, קטועים בו ומסומנים בסימן זה¹²: תיאודור 39: גרשה דראשה דההודש עד מטי ר' ברכיה וכו' (פסיקתא ראש פרשת החודש), 576: וגו' גרש בשלח (פסיקתא בשלח) יתושים וכו', 580: גרש בשלח ויחי וכו', 626: וגו' גרש בשער (פסיקתא פ' עשר תעשר), 717: גרשה כת' ויהי אחר הדב' האלה (פצ"ז בכ"י זה), 772: וגו' גרשה כי תשא (פסיקתא ותנחומא תשא), 867: גרש בשמעו (פסיקתא פ' שמעו), 941: גרש בשלח (פסיקתא בשלח) עד מטי וכן הוות לה, 955: גרש דכתב (צ"ל: דכבת = דכוות) ראשה (ב"ר פי"ח) עד מטי והרי היא וכו', 1111: כל גרשה דברכות (ירוש' ברכות פ"ז) שנים בפת, 1232: גרשה דכבת וישכם אברהם בבקר (פנ"ה) עד מטי אריק חרבי תורי' ידי, וכן ישנם כאן קיצורים ע"י "כולי", "וגו' "¹³.

footnotes: ¹² אלבק, מבוא, 108. ¹³ אלבק שם.

"גרשה" הוא "גירסא", ו"גרש" – "גרס", ובב"ר כמו שראינו בא "וגו' " עם "גרש" ו"גרשה"; "גרש" אנו איפוא אלא גרס, ולא יותר.

רוב הסימנים האלה הם, כמו שאמרתי, ישנים, והלשון ואף טעויות הסופרים המאוחרים: דסמכתא (במקום "דמסכתא"), דכתב (במקום "דכבת" בב"ר), ואף הכתיב "דכבת" במקום "דכוות", מוכיחים¹⁴.

footnotes: ¹⁴ קיצורים כאלה רגילים גם במדרשי־הלכה כמו ספרי תבוא פיס' שא: וכו' הגדה (הגדה של פסח), האזינו פיס' שיח: כולה ברייתא באלה הדברים (פיס' מג), ספרי פנחס, פיס' קמב: כדאיתא בריש וידבר; מכילתא, ויהי פ"ו, 114: וגו' – וכו' (בהגדה של פסח), נזיקין פי"ז: וכו' – וכו' – וכו' כדכתיב. לעיל, והרבה קיצורים ישנם בכי"י בציטטים של משנה שבספרי, עי' הוצ' פינקלשטיין וש"נ ראה פיס' ס, פב, קיג, קכד, קל, קלא, קמא, קמג, קפח, קצב, קצז, קצח, רכח, רנח, רסא, רסט, רפב, רפג, רפד, רפו, רפח, ש, שא.

אבל כמובן שלא כל הסופרים קיצרו, וע"י כך נשארו לנו הסוגיות בלשונן בכי"י אחרים.

והנה במקצת כבר רז"פ¹⁵, ויותר רז"ו רבינוביץ¹⁶ וכן ר"ש ליברמן¹⁷, חושבים שאותן הסוגיות הכפולות, שיש בהן יתר ודברים שאינן שייכים כלל לענין שלנו – מטעויות הסופרים הם, והם הם שהשלימו את הסוגיות הכפולות ואת הקיצורים מתוך ההקבלות, ובטעות השלימו את הכל משם, ולא שמו לב לסוגיא שלנו.

footnotes: ¹⁵ מבוא, לט א־ב, ושם קלו ב. ¹⁶ ב"שערי תורת א"י" שם. ¹⁷ ב"על הירושלמי" ו"תלמודה של קיסרין" שם.

אבל אי־אפשר כלל וכלל להניח, שסופר ת"ח היה מרשה לעצמו להשלים ההחסרונות שבירוש' מדעתו בהסתמכו על ההקבלות בלבד בלא כ"י אחר שלם במקומו, שאין בו אותו הקיצור, ואי־אפשר כלל לתלות את המון ה"טעויות" כביכול האלה בסופרים; הרי בכלל ברובם של המקומות אין כל קיצור וסימני־קיצור בספרים שלנו ובכי"י, ומי אומר שבכלל היו כאן בזמן מן הזמנים קיצורים, ואחריהם, אחרי זמן, השלמות מידי סופרים אחרים.

אלא שהֶסְבֵר זה הוא בכלל קלוש וחלוש יותר מדי, ואף לא שמו לב למנהגם של התנאים והאמוראים המסדרים בהקבלות:

הרי גם בבבלי ישנן כמה וכמה הקבלות, אלא שהן סוגננו ברובן והותאמו למקום ההעברה, ואעפ"כ ישנם עוד כמה מקומות שנשארו בהן דברים, שאינם שייכים כלל לענין השני¹⁸, ואפילו עם "הכא" – ו"התם", שאינו מתאים למקום השני (כגון ע"ז כג א, פסח' לא ב ד"ס, ועוד הרבה).

footnotes: ¹⁸ עי' שערי תורת א"י 5–7.

אבל ביחוד היה זה מנהג חכמי א"י להעביר ממקום למקום את הכל וכמו שהוא:

כן הדבר במדרשי־הלכה, שכל מדרש ששייך לשנים או שלשה כתובים מועבר כמו שהוא ממקום למקום, אפילו עם "נאמר כאן – ונאמר להלן", שאינו מתאים למקום, ולפעמים אפילו עם הכתוב של המקום הראשון (וע"י כך נדחקו המפרשים בכמה מקומות)¹⁹.

footnotes: ¹⁹ [עי' מ"ש בענין זה מו"ר זצ"ל במבוא למדרשי הלכה, מבואות לספרות התנאים עמ' 605 ואילך.]

וכך הדבר גם בב"ר, שמרובות בו ההקבלות, וכאן אנו מוצאים בדברים הלקוחים מתלמוד ירושלמי שלהם דברים כיוצא בהקבלות שבירוש': בב"ר פמ"ז י (תיאודור 477־476): וכל אנשי ביתו יליד בית ומקנת כסף וגו'. תני הולכים ליריר של גוים וכו' לא סוף דבר עבדים מהולים וכו'. שלשה ירודים הן וכו', – ש"שלשה ירודים" וכו', אינו שייך לפסוק שלנו כלל, אבל הכל לקוח מירוש' ע"ז פ"א, לט ע"ג־ע"ד²⁰; ב"ר פצ"ו (תיאודור־אלבק 1238): ר' יונה ור' יוסי גלילייה וכו'. תני הכתפים אסורים לנעול את הסנדל וכו'. ר' זעירה שרע בדיבורה וכו', – ש"תני הכתפים" וכו', אינו שייך כאן כלל, ומפסיק בין הדברים שלמעלה ובין "ר' זעירה שרע בדיבורה", ששייך לענין, אבל הכל לקוח מירוש' ברכות פ"ב, ו ע"ב והקבלות וכסדר הירוש'; ב"ר פ"ק (1292־1288): ויספדו שם וגומ', ומנין לאבל שהוא שבעה וכו' (ירוש' מו"ק פ"ג, פב ע"ג) [ניחא] ז' ושלשים שמא שנים אלא שאם היה עני מדוקדק בראשון ובשני אינו עושה מלאכה וכו' (שם פ"ב ב': הרי שאין לו מה לוכל ביום הראשון ובשני וכו') מהו ליתן תפילין ר' אליעזר ור' יהושע וכו' (שם פב ע"ב: אבל ביום הראשון אינו נותן תפלין וכו') ומנין שאין אבל בשבת וכו' (שם פב ע"ד) – שהכל לקוח מירוש' מו"ק (שהוא לפנינו בסדר אחר), אע"פ ש"מהו ליתן תפילין" וכו' אינו שייך לכאן.

footnotes: ²⁰ אלבק, מבוא, 68.

העברות בכלל, ובהן כמה העברות כמו שהן במקומן העיקרי, רגילות כבר במשנה, למשל חולין פ"י מ"ב (לענין מתנות כהונה) ובכורות פ"ב מ"ב ומ"ג; שבת פי"ג מ"ה: רשבג"א וכו' (לענין שבת) וביצה פ"ג מ"א (לענין יו"ט; בשניהם בנוסחאות ישנות: פטור – חייב, אע"פ שאינו מתאים לביצה, כהערת הירוש' שם); ר"ה פ"א מ"ח וסנהד' פ"ג מ"ג ("ועבדים" בשניהם); סנהד' פ"א סוף מ"ג ומגילה פ"ד סוף מ"ג ("ובקרקעות") וכמה משניות ישנן עם "ש־" המקשר, שאינו מתאים למקום זה, כמו כלים פ"ח מ"ג: שאין מצילין מיד כ"ח אלא כלים, שהיא העברה מפרה פ"ה מ"ה (וידים פ"א מ"ב), וכיו"ב עירובין פ"ד מ"ג: שכל היוצאים להציל וכו', ביצה פ"א מ"ב: שאפר כירה מוכן הוא, והרבה כאלה.

ועוד יותר הדבר רגיל ורגיל בתוספתא, שהיא בעיקרה בסידורה האחרון "תלמודה" של המשנה, מפרשה משלימה ומרחיבה – שהיא מעבירה הרבה ממקום למקום בלשונו ממש (אפילו אם אינו מתאים למקום השני), ומעבירה עם אותו החלק השייך אף למקום השני גם חלקים שאינם שייכים כלל לאותו מקום, כך:

פיאה פ"ד ו וכתובות פ"ג א; פיאה פ"א יג וב"ב פ"ט יא; דמאי פ"ה יד־טו וע"ז פ"ו י (אומר אדם)־יא; כלאים פ"ה יא וב"מ פ"ח יב סיפא; שביעית פ"א י ושבת פ"ז טו; תרומות פ"ז ג ופסחים פ"א יב ויומא פ"ה ג וכריתות פ"ב ב־ג²¹; שבת פי"ד ד (לשבת פי"ז מ"ז) וסוכה פ"א ח (לסוכה פ"א מ"ג!); שבת סוף פי"ד וביצה פ"א כ; שבת פי"ח ז־ט וב"מ פ"ח א; עירובין פי"א יג וביצה ספ"ב יט; פסח' פ"ו ה ונזיר פ"ו ב־ג; פסח' פי"ב יח־כ ותמורה פ"ב ד־ה וג'; שקלים פ"א י ומעילה פא כו־כז; שקלים פ"ב ח־ט ומעילה פ"א כג; יומא פ"א י־יא וסוכה פ"ג טז; סוכה פ"ג יח ור"ה פ"א יב; סוכה פ"ב ג' ויבמות סוף פ"א ועדיות פ"ב ב־ג; ביצה פ"א ז וחולין פ"ו ב־ג; מגילה פ"א ח סיפא ונדרים פ"ב ז; מגילה פ"ד טז וכתובות פ"ז ו; מו"ק פ"ב א וע"ז פ"א ח; חגיגה פ"ב ט וסנהדרין פ"ז א; חגיגה פ"ג ה וכלים ב"ב פ"ג יב; יבמות פ"ד ד וב"מ פי"א טו; כתובות פי"ג ג וב"ב פי"א ג; כתובות פ"ח ט־י וב"ק פ"י ו־ז; נדרים סוף פ"ו וב"מ פ"ד י; נזיר פ"ג טז ומעילה פ"א ט־י; נזיר פ"ד ב ומכות פ"ה א; נזיר פ"ה א (אר"א בראשונה וכו') ואהלות פ"ד יג־יד; סוטה פ"א ט ומנחות פ"א יז; סוטה פט"ו יב (סד אדם וכו')־טו וב"ב ספ"ב יז; קידושין פ"א ח (אימתי אמרו) וב"ב פ"ה ב; ב"ק פ"י ה־ו וכתובות סוף פ"ח ט־י; ב"ק פ"י כג־כד וכתובות פ"ח ג; ב"ב פי"א יא (שטר) וגטין פ"ט יא־יב (גט); סנהד' פ"א ב וערכין פ"ד ב: סנהד' שם: מום שבגלוי וכו' ובכורות ספ"ג כה; מכות פ"ה ד ותמורה פ"א י־יב; עדיות פ"ב ב (ביצה) ותוס' ביצה פ"א א; עדיות פ"ב ד; בה"א וכו' (לעדיות פ"ד מ"ז וגטין פ"ח מ"ד), כתב לשם הפרכין וכו' (שאינו שייך אלא לגטין פ"ח מ"ה, או פ"ט מ"ח: חניכתו וכו'!) ותוס' גטין פ"ח ג; עדיות שם: אמר רשב"א וכו', וגטין שם ח; עדיות שם: המדיר וכו', וכתובות פ"ה ו; עדיות שם: כלכלת שבת וכו', ומעשרות פ"ג ב־ד, עדיות שם: אמר ר' ישמעאל וכו', ונזיר פ"ג א; עדיות פ"ב ו וזבחים פ"ד ט; עדיות שם ז: המקשה וכו', ונדה פ"ה ז; עדיות שם ה ונדה פה ו; ע"ז פ"א יז־יח ושבת פי"ז ב־ג; ע"ז פ"ה ח־י (וחסר) ותמורה פ"ד א־ג; ע"ז פ"ו ג וזבים פ"ה ו.

footnotes: ²¹ ועי' שערי תורת א"י, 113!

ובסדר טהרות למשל: כלים ב"ק פ"ג ו־ז ואהלות פי"ז ז וחולין פ"א כב (המביא – נמצאת אומר); כלים ב"ק פ"ג יג (וחביר בא אפילו לאחר שלשה ימים ונוטל וכו', כנו' כי"ו)־י"ד ופרה פ"ה א־ג (ומשם קוטעה בכלים).

יש לנו אפוא כאן כפולות בשלשה וארבעה מקומות ובהן כמה דברים שאינם שייכים כלל למקום השני, או שאינם מתאימים בצורה זו למקום השני.

וכדוגמא של תוס' עדיות פ"ב ד, שיש בה יתר שאינו שייך כלל למשנה זו אלא למשנה אחרת, – יש לנו גם בציטט מתוס' שבירוש' ב"מ סוף פ"ז, יא ע"ג:… כל המתנה על מה שכתוב בתורה וכו'. תני (תוס' קידושין פ"ג ז־ח) כל המתנה על מה שכתוב בתורה וכו'. זה הכלל שהיה ר' יודה בן תימא אומר כל דבר שאיפשר להתקיים וכו' (תוס' גטין פ"ז ח) מתקיים בכתב. וכפר עותני כגליל ואנטיפטרס ביהודה את שבינתים מטילין אותו לחומרו (תוס' שם ט!). תוס' גטין שם ה"ו־ה"ח שייכת למשנתנו פ"ז מ"ו, ואולם ה"ט שייכת למ"ז (הגיע לאנטיפטרס וכו' והגיע לכפר עותנאי וכו'), והובאה בבבלי שם עו סע"א, ואינה ענין כלל לכאן, ואעפ"כ הובאה כולה! ²² אפשר מפני שהובאה בתלמוד א"י של עריכה אחת למשניות גטין שם.

footnotes: ²² ברייתות עם יתר ממה שהסוגיא צריכה לו נמצאות הרבה גם בבבלי, אבל לא בצורה כזו.

זוהי איפוא שיטה, ולא מעשי ידי סופרים טועים²³.

footnotes: ²³ ועי' מש"כ בתרביץ ש"ג שם.