חלק ג': מבוא לתלמוד ירושלמי

[א. זמן סידורו ומקום סידורו]

חגיגה י ע"א: וליוצא ולבא אין שלום, אמר רב כיון שיוצא אדם מדבר הלכה לדבר מקרא ("מקרא כפשוטו") שוב אין לו שלום. ושמואל אמר זה הפורש מתלמוד למשנה¹. ור' יוחנן אמר אפילו מתלמוד לתלמוד². וכר' זירא, ד"כי סליק לארעא דישראל יתיב מאה תעניתא דלשתכח תלמודא דבבלאי מיניה" (ב"מ פה א). ור' ירמיה כשעלה לא"י אמר: במחשכים הושיבני כמתי עולם – זה תלמודה של בבל (סנהד' כד א). ור' יוחנן ידע מתלמודה של בבל, שכן אמרו בסנהד' שם: מאי בבל א"ר יוחנן בלולה במקרא בלולה במשנה בלולה בתלמוד.

footnotes: ¹ שמואל אמר מה יעביד הדין סבורא דלא יליף ולא שימש. והדא מתניתא קודם עד שלא התירו הבאת לונטיות, ירוש' שבת ס"ג, ו ע"א. ² "מתלמוד בבלי לתלמוד א"י שאין דרכיהן אחת" (ר"ח).

ואמנם ידעו בא"י את עיקר "תלמודה של בבל", והִשְׁנו דברי רב ושמואל, רב כהנא ורב אסי, רב גידל, רב חננאל, רב ירמיה (בר אבא), אבא בר ירמיה, רב הונא ורבה בר רב הונא, רב חסדא, רב נחמן (בר יעקב) ורב ששת, ורבה (= רב אבא, שקלים פ"ב מו ע"ג) ורבא (= רב אבא בר יוסף, ביצה פ"א ס ע"ב, ועי' להלן); כשם שידעו אף בבבל את עיקר "תלמודה של א"י" (עי' להלן).

התהוותו והתפתחותו של התלמוד הירושלמי היו באותן הדרכים, שבהן התהווה הבבלי: מתחילה ברייתות מפרשות וחולקות, פירושי המשנה ופסקי ההלכות של אמוראים ראשונים; אחר כך הלכות־תולדות והלכות שלא נזכרו במשניות; בעיות חדשות ועובדות, ואח"כ משא־ומתן של אמוראים אחרונים בדברי אמוראים ראשונים, פירושיהם ופסקי הלכותיהם, ומשא־ומתן שעליהם.

אלא שהירושלמי מתייחד מן הבבלי כבר בחיצוניותו, בקיצורו: לא זו בלבד שהלשון קצרה ופסקנית, אלא שבכלל אין כאן "סוגיות" גדולות (חוץ מאחדות יוצאות מן הכלל), "סוגיות" הערוכות ומסודרות, המקשרות מאמר למאמר ותשובה לתשובה ועושות אותו לדיאלוג, משא ומתן חי כשל צורתו שבבבלי; כאן הבעיות קצרות, והרבה מהן אין להן תשובה. וההכרעה בהלכה במחלוקות אמוראים אינה רגילה כל כך כאן (לפעמים: מאי כדון, "דברי חכמים", לעובדא); אין כאן "סיום" וסידור אחרון, כמעשי רבינא ורב אשי והסבוראים בבבלי.

אבל מצד אחר נשמרה בירושלמי, דווקא ע"י כך, מסורת מדוייקת של המימרות וצירופה של הסוגיא נשאר (אף במקום שישנן שכבות שונות) כמו שנמסר ונרשם, בלא עיבוד ובלא עריכה של הסידור האחרון, שאנו רואים אותו ונתקלים בו תמיד בבבלי. לראיות אין צורך כי הדברים בולטים ונראים לכל עין רואה, ולכל משוה סוגיא לסוגיא (ועי' להלן).

ו"סידורו" האחרון של הירוש', עד כמה שאפשר לדבר בירוש' מ"סידור" וחתימה, – קדם הרבה לחתימתו של הבבלי.

האחרון מאמוראי בבל שנזכר בו הוא רבא (בריה דרב יוסף בר חמא), שר' יוסי ב"ר אבון מוסר דבריו ודברי ר' זירא החולקים עליו (ביצה פ"א ס ע"ב)³. ור' שמואל בנו של ר' יוסי ב"ר בון הוא אחד האמוראים האחרונים שנזכרו בירוש'⁴.

footnotes: ³ בחולין נה א: אמר רב עוירא משמיה דרבא ל"ש וכו' מתיב ר' יוסי בר אבין ואיתימא ר' יוסי בר זבידא. ⁴ ר' יוחנן בר מריא, בן דורו של ר' שמואל מיישב דברי ר' יוסי ב"ר בון, ירוש' קידושין פ"א, נח ע"ד. בירוש' ברכות פ"ו, י רע"ב (בבלי ג ע"ב): ר' יצחק בר מרי קומי ר' יוסי בי ר' אבון.

ר' יוסי ב"ר בון היה תלמיד חבר לר' מנא בנו של ר' יונה, ור' יונה ור' יוסי חבירו חיו בימי ארסיקינוס (Ursicinus), שר צבאו של גאלוס (שנות ד"א קי"א–קי"ד), משנה הקיסר קונסטנציוס: ירוש' ברכות פ"ה ט ע"א (עלון קומי ארסקינוס באנטוכיא), שביעית פ"ד לה ע"א (הורון מיפי לארסקינס בשובתא אמר רבי מנא קשיתה קומי רבי יונה אבא וכו'), מגילה פ"ג עד ע"א (ארסקינס אוקיד אוריתא דצנבראה אתון שאלון לר' יונה ולר' יוסה). וכשבא ארסקינוס בפעם שניה לסוריא (ד"א ק"כ) עשו כיו"ב גם אמוראים שאחריהם: רבי ליעזר (השני!) ורבי אבא מרי ורבי מתניה (חבירו של ר' יוסי ב"ר בון⁵, הורון למֵיפֵי⁶ פיתא לארסקינס בשובתא⁷ וכו'.

footnotes: ⁵ כתובות פ"ד כח ע"ד וגטין פ"ה מו ע"ד. ⁶ כ"ה בקטע קמברידג', ולא כשרי"ר 170, וכ"ה באגור לר"ש נמע, 34: הורון מאפא. ⁷ "בשובתא" לא הובא באגור, ונראה כי אשגרה היא מלעיל שם בירוש', וביו"ט דברים אמורים (עי' בבלי ביצה כא א, ובזה בטלו פקפוקיו של רז"פ, מבוא עמ' נו).

במקום אחר (נדרים פ"ג לז ע"ד) נזכר חילו הגדול של יוליאנוס קיסר (ד"א קכ"א–קכ"ג) כשיצא להילחם נגד הפרסים: והא לוליינוס⁸ מלכא כד נחת לתמן וכו'⁹.

footnotes: ⁸ בשבועות פ"ב לד ע"ד בטעות: דיוקליטיניס. ⁹ פלפוליו של הלוי (דוה"ר ח"ב, פרק לח־לט) אין בכוחם לשנות את העובדות.

אנו צריכים אפוא להוסיף על זמנם של ר' יונה ור' יוסה, עד זמן חיתומו של הירוש', כשני דורות, דורם של ר' מנא ור' יוסי ב"ר בון ודורו של ר' שמואל ב"ר יוסי ב"ר בון, שבסוף ימיו נחתם כנראה הירוש', ז"א בערך חמשים שנה.

הירוש' נחתם אפוא בערך בשנות ד"א ק"ע–ק"פ, בימי רב אשי, כמאה שנה לפני חתימת הבבלי.

רובו של הירוש' שלנו נסדר בטבריה¹⁰, מקום הישיבה הגדולה למימי ר' יוחנן. כך יוצא לירוש' מגילה פ"ג עד ע"א: כהדא ר' חלבו הוה דרש בציפורין פסק תמן אתא בעא למיתן הכא א"ל ר' אימי יחידיי את. ור' אמי ישב כידוע בטבריה וכיוצא בו מקביל הירוש' "רבנן דהכא" ל"רבנן דרומייא" (הדרומיים, ירוש' ברכות פ"ב ה ע"ב, בפי ר' יוסה), "רבנן דהכא" ל"רבנן דקיסרין" (שבת פי"ג יד ע"א). וכן "כן" ("כאן") בהקבלה לדברי ר' יעקב בר אחא (קסרין) בשם ר' זעירא ור' הילא (יבמות פ"ט י ע"ב).

footnotes: ¹⁰ "הכא" בניגוד לצור וקיסרין, קידוש' פ"א ס ע"ב (בפי ר' שמואל בר אבודמא), ועי' באחרונה, ר' ז' ו' רבינוביץ, שערי תורת א"י, 311, ועי' גם הלוי, דוה"ר ח"ב 376 ואילך.

אלא שאף בירוש' שלנו, כמו בבבלי, אין לנו "תלמוד" אחד מעור אחד, מעריכה אחת ומישיבה אחת.

על עריכות ושכבות שונות ישנם כבר בירוש' עצמו רמזים ברורים¹¹:

footnotes: ¹¹ עי' ר' ישראל לוי, שם. עמ' 15 וכו'.

כך ישנן הערות לעריכות קודמות סתמיות, או לאלו של ישיבות אחרות וחכמים אחרים:

מעשרות פ"ד נא ע"ב: הונא בר חיננא ורב תחליפא בר אימי הוון יתיבין קומי רבי לעזר. אמר רבי יונה אין כולהן בר אימי¹² ההן בר רב אימי אין כולהון בר רב אימי [ההן – בר אמי]¹³; ירוש' פסח' פ"א כז סע"ג: חד בר נש אפקיד דיסיקיא דפיסתא גבי רבי חייה רובה. אמר רבי יוסי בי רבי בון יוחנן חיקוקיא הוה. ובירוש' ב"מ פ"ג ט ע"ג: כהדא רבי יוחנן חקוקה אפקד גבי רבי חייה רובה וכו'. ומסורת שלישית בבבלי (פסח' יג א): דאמר רבין בר רב אדא [א"ר יצחק]¹⁴ מעשה באדם אחד שהפקיד דיסקיא מלאה חמץ אצל יוחנן חקוקאה וכו'.

footnotes: ¹² "אם כל מקום שנזכר ר' פלוני – בר אימי". ¹³ כ"י רומי: ר' יונה ידע ש"בר" זה שונה מאחרים, ולא ידע במה. ¹⁴ [כ"ה בכתבי יד ובשאילתות פ' צו.]

יומא פא לח ע"א (–ע"ג): ר' בא בשם רבי יוחנן שמע לה מן הדא כאשר עשה ביום הזה. אילו שבעת ימי המילואים. צוה י"י לדורות. לעשות זה שעיר של יום הכיפורים וכו'. רבי יונה בשם בר קפרא שמע לה מן הדא כאשר עשה ביום הזה אילו שבעת ימי המילואים. צוה י"י זו שריפת הפרה וכו'. רבי שמעון בן לקיש בעא קומי רבי יוחנן אי מה איל המילואים מעכב אף שעיר של יום הכיפורים מעכב והוא מקבל מיניה וכו'. (רע"ב:) הא רבי שמעון בן לקיש מקשי לה מן הן מייתי לה רשב"ל כהדא דתני רבי ישמעאל בזאת יבא אהרן וכו'. אמר רבי יוסה ברבי בון טעמ' דרבי שמעון בן לקיש וישכן כבוד י"י על הר סיני וכו'. ובסוף הסוגיא (רע"ג): רבי שמעון בן לקיש אמר כאשר עשה ביום הזה צוה י"י וגו'. ולא כבר תניתה (לעיל בשם ר' יוחנן), חדא בשם רבי יוחנן וחדא בשם רבי שמעון בן לקיש.

כאן ישנן שלש שכבות: א) הסוגיא של ע"א־ע"ב, ב) הסוגיא של ע"א, עד "רשב"ל בעא" וכו', ואחריה: רשב"ל אמר כאשר עשה וכו'. ו־ג) ה"סידור" האחרון: ולא כבר תניתה וכו'.

ואמנם היו בזה מסורות שונות. בבבלי יומא ד ע"א: מנה"מ אמר רבי מניומי בר חלקיה אמר ר' יוחנן אמר קרא כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם לעשות אלו מעשה פרה לכפר אלו מעשה יום הכפורים וכו'. ושם ג ע"ב: כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן מתני חדא וכו': רבי יוחנן מתני חדא לעשות לכפר אלו מעשה יום הכפורים ורבי יהושע בן לוי (תלמידו של בר קפרא!) מתני תרתי לעשות אלו מעשה פרה לכפר אלו מעשה יוה"כ. רבי יוחנן מתני חדא, והא וכו' אמר רבי מניומי בר חלקיה וכו'. ההוא דרביה דכי אתא רבין אמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל לעשות אלו מעשה פרה לכפר אלו מעשה יוה"כ. א"ל ריש לקיש לר' יוחנן מהיכא קא ילפת לה ממלואים, אי מה מלואים כל הכתוב בהן מעכב וכו'. אמר ליה אלא מר מהיכא יליף לה, אמר [ליה]¹⁵ מסיני דכתיב וישכון כבוד ה' על הר סיני וכו'. (ד ע"א) תניא כותיה דר' יוחנן בזאת יבא וכו' תניא כותיה דריש לקיש משה עלה בענן וכו'.

footnotes: ¹⁵ [כי"מ ב' ורש"י, בשאר כי"י לי' "אמר".]

וכאלה עוד¹⁶.

footnotes: ¹⁶ עי' ר"י לוי ולהלן.