Introductions to Tanaitic Literature, Introduction to Halakhic Midrashim, Remains from the Midrash attributed to Rabbi Ishmael's School to Leviticus
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
VIII. שרידים מדבי ר"י לס' ויקרא ¹
footnotes: ¹ [הסעיפים א' ב', ג' וז' – מתוך מאמרו בס' היובל לפרופ' שמואל קרויס, ירושלים, תרצ"ז.]
א. תדר"י לס' ויקרא
ממדרשי־הלכה של בית ר' ישמעאל ישנם בידינו רק מדרשיהם לספר שמות (מכילתא), במדבר (ספרי במדבר) וחלקים מספר דברים: ספרי דברים פיס' א–נד, וש"ד ואילך, קטעים אחדים מ"מכילתא" דברים וליקוטים שבמדרש הגדול, שאספם רד"צ הופמאן ב"מדרש תנאים" שלו. אבל מספר ויקרא לא נשאר לנו במקורו אלא "מכילתא דעריות"², שנכנסה בכמה כ"י ובדפוסים בספרא שלנו (דבי ר' עקיבא) בפרשת אחרי וקדושים.
footnotes: ² עי' רמא"ש מבוא למכילתא, LXV; הופמן, איינלייטונג, עמ' 29–30.
אלא שבבבלי וירושלמי מובאים כמה מדרשות לספר ויקרא מתוך דבי ר' ישמעאל לויקרא: "תנא דבי ר' ישמעאל" בבבלי, "תני ר' ישמעאל" בירושלמי³; וכמה מהם מוקבלים בבבלי לדבי ר' עקיבא ("ספרא", "תני דבי רב"), חולין סה א–סו א, זבחים מא ב ושבת קה א (דבי רב תנא, כי"מ וא"פ, ועי' ד"ס)⁴. ויש שלא הובאו בבבלי בפירוש בשם "תדר"י", אבל ע"י הטרמינולוגיה שלהם ושמות התנאים הנזכרים בהם, ניכרים הם ומוצאם שהם דבי ר' ישמעאל⁵; ויש מהם שמובאים בבבלי סתם ונזכרים בירוש' בשם "תני ר' ישמעאל"⁶, או שבהמשך הסוגיא מעיר הבבלי עצמו, שהברייתא היא דבי ר' ישמעאל, סוטה טז א: דתניא וכו' הא מתניתא ר' ישמעאל היא וכו', וכך היא מובאה בירוש' (קידושין פ"א נט ע"ד) בשם "תני ר' ישמעאל".⁷
footnotes: ³ רמא"ש שם עמ' LXIV, הופמן, עמ' 18–19 ושם 73, וקאׄׄניבסברגר, Quellen עמ' 42–51. ⁴ הופמן שם, עמ' 15. ⁵ הופמן שם, 73. ⁶ עי' רמא"ש שם; עירובין כז ב ור"ח שם (ברייתא די"ג מדות), "תני ר' ישמעאל" בירוש' עירובין שם כ סע"ג. ⁷ ועי' ת"כ מצורע נגעים, פ"ב ב–ג, ושם פרשה ב, ז–ח וראב"ד שם.
גם מסדר הספרא עצמו השתמש בדבי ר' ישמעאל ומביאו כמה פעמים בלשון "משום ר' ישמעאל אמרו", נדבה פי"ט ד, פ"כ ה, צו פרשה ה ה (כנו' כי"י), מצורע פ"ז יא, אחרי פרשה א ה ופרק ז ד, וזה האחרון מובא בבבלי, יומא עד ב, אחרי הציטט של ת"כ שם הלכה א'–ג', בשם "תנא דבי ר' ישמעאל", אבל לעומת זה מובא הכל בירוש', יומא ריש פ"ח מד רע"ד, בלשון הספרא ממש.⁸
footnotes: ⁸ "משום ר' ישמעאל אמרו" גם ב"אגדתא דבי רב", סנהד' נז ב.
וגם "ר' ישמעאל אומר", שבת"כ אמור פ"ד יח, הוא דבי ר' ישמעאל, ר' אליעזר במכילתא פסחא פט"ו, "תני ר' ישמעאל" בירוש' יבמות ריש פ"ח ח ע"ג.
וחוץ מאלה ישנם סתמות אחדים בספרא, שהובאו בבבלי בשם "תנא דבי ר' ישמעאל"⁹, והם: עירובין נא א וש"נ = ספרא מצורע פרשה ז ז, ירוש' יומא פ"ה מב ע"ד: תני ר' ישמעאל = ספרא אחרי פ"ד ט, תניא אידך ביומא נח א.
footnotes: ⁹ עי' הופמן, 27 ואילך, ואלבק, 113 ואילך.
השאר¹⁰ או שאינם מתאימים לספרא, או שהן הוספות מאוחרות בו מתוך מקורות אחרים; והן:
footnotes: ¹⁰ כנו' דפוי"י וכי"י וראב"ד.
א) חולין מב א (שתפס הקב"ה), אינם אלא דברי ר"ע שבמכילתא פסחא ריש פ"א וספרי בהעלותך פיס' סא (והראה לו הקב"ה באצבע), ולא ספרא שמיני פרשה ב ב (שהיה משה אוחז). וכן זבחים קז א אינו שוה לת"כ אחרי פ"י א. וכן גיטין מג ב (בשפחה כנענית המאורסת לעבד עברי) אינו ת"כ קדושים פ"ה ב (המאורסת לבן חורים)¹¹, אלא הספרא דעתו כדעת "אחרים" בתוס' כריתות פ"א יז: ר' ישמעאל אומר בשפחה כנענית הכתוב מדבר נשואה לעבד כנעני אחרים אומרים משמו נשואה לבן חורין¹². ובקידושין כט א כוונו לספרי נשא פיס' א ולא לספרא צו פ"א ואמור פי"ג א¹³.
footnotes: ¹¹ ועי' ירוש' קידושין פ"א נט ע"א. ¹² כנו' דפוי"י וכי"י וראב"ד. ¹³ הספרא שם הוא דבי רשב"י: אמר ר' שמעון, מוסיף.
ב) חולין ל ע"ב (אין ושחט אלא ומשך) אינו לקוח מספרא צו פרשה ד ג (אין לשון שחיטה אלא משיכה שנאמר זהב שחוט וכו'), כי תנא דבי ר"י דורש "וְשחט" של ויקרא ולא "ישחטו" של צו, ועוד שפיסקא זו נכנסה כאן בת"כ שלא במקומה, בין דברי ת"ק לדברי ר"א שאחריהם ומפסיקה את הענין ואינה שייכת לכאן, וודאי שנוספה כאן מדבי ר"י לויקרא.
ובחולין סה א–ב: ת"ר וכו' (ת"כ שמיני פ"א ט) דבי ר' ישמעאל תנא וכו', סובר הראב"ד שהלכות ז–ח שם, החולקות על ה"ט, הן דבי ר' ישמעאל¹⁴. אבל לאמיתו של דבר שונה מדרש זה לגמרי מדבי ר' ישמעאל שבבבלי, והרמב"ן בחידושיו לחולין שם, שהכיר בחילופי המקורות כאן, אינו אומר אלא: איכא למימר תברא מי ששנה זו לא שנה זו, וב' ברייתות הן בודאי ודין א' ("אחר") הוא אע"פ שתוספות (צ"ל: שתוכפות) זו לזו ויש כיוצא בהן שם בספרא.¹⁵ אלא שכל הסוגיא של חולין סוגיא סבוראית היא (פריך רב אחאי¹⁶, "ודאמרינן נמי בעלמא", שהוא לשון סבוראים)¹⁷. ודבי רב דורשים ריבה ומיעט ולא כלל ופרט (עי' תוס'), ודבי ר"י דורשים כאן "בנין אב": לא ראי וכו'. ואמנם בה"ג סוף ה' טרפות¹⁸ אינו מביא כלל לשון הבבלי שלנו אלא במקומו הוא אומר¹⁹: ובחגבים כל שיש בו וכו' ר' יוסי אומר ושמו חגב. וכו'. כמאן אזלא מתניתן דקתני ובחגבים כל שיש לו ארבע רגלים וארבע כנפים וקרסולין וכנפיו חופין את רובו כי הא דתני בספרא דבי רב דהוא תורת כהנים וכל שרץ העוף אשר לו ארבע רגלים שקץ הוא לכם יכול הכל בכלל… אף כל שכיוצא בו טהור ר' אומר כל שרץ העוף אשר לו ארבע רגלים שקץ הוא לכם הא אם יש לו חמש טהור ואיזהו זה הוא קרסולין. שקץ הוא פרט לעירובין וכו' (כבספרא).
footnotes: ¹⁴ וכך רשמו אחריו הופמן ואלבק. ¹⁵ עי' להלן סעיף ג', על הוספות אחרות שברוב נוסחאות הספרא, החשודות גם ע"פ הטרמינולוגיה שלהן ושיטתן, אדבר אי"ה במקום אחר [להלן עמ' 639]. ¹⁶ שהיה כתוב לפני רש"י, וכ"ה בכ"י מ', בסוף הסוגיא. ¹⁷ דה"ר ח"ג, דף יט ע"א, לוין, ג"ק ח"ד, 57. ¹⁸ ד"ו קלא ע"ב, ד"ב 544, בה' חגבים. ¹⁹ וכל ההלכה לקוחה בוודאי משאילתא שאבדה.
בציטט שלו מספרא – אין אפוא חצי הלכה ח' וכל הלכה ט' (מן "ר' יוסי אומר ושמו חגב", עד: "ואת הארזבונית"); זאת אומרת דווקא כל שהובא בגמרא שלנו בשם "ת"ר". "תנא דבי רב" של חולין אינו אפוא מעיקר הספרא, אלא שהסוגיא הסבוראית השתמשה כבר בספרא עם הוספות, אחרי שנוספה בו הלכה ט'!
אבל חוץ מאלו ישנם עוד קטעים גדולים מדבי ר"י לויקרא שנשׂרדו בתוס', בספרא שמיני בכי"י, וקטעים אחדים שהועברו מויקרא למכילתא ולספרי במדבר.
[ב. תוספתא שבועות]
התוספתא משתמשת בכלל הרבה במדרשי־ההלכה מבית ר' ישמעאל: תוס' ברכות פ"א י–יג – מכילתא פסחא פט"ז; שם פ"ד טז–יח – מכילתא בשלח מסכתא דויהי פ"ה; פיאה פ"ג ח – מ"ת 161; יומא פ"ה ו–ט – מכיל' יתרו, בחודש פ"ז; סוטה פ"ג ו–טז²⁰ – מכיל' שירה פ"ב (וספרי דברים פיס' מג); שם פ"ד א–ז – מכילתא בשלח, פתיחה; שם פ"ו ו–יא – ספרי בהעלותך פיס' צה וספרי דברים פיס' לא²¹; שם פ"ט ב ואילך – ספרי בהעלותך פיס' פח; ב"ק פ"ז ו–ז – מכילתא בחודש פי"א ומכיל' שבספרא קדושים פ"י ח; שם הלכה ח–יג – מכיל' נזיקין פי"ג (רמ"א וכו', שם פי"ב); חולין פ"ט יב – מ"ת 107 ובבלי חולין קלד ב²².
footnotes: ²⁰ ר' יהודה הנשיא, במקום "רבי" שבירוש' נזיר פ"א נא ע"ב ובבלי ד ע"ב, במכיל' שם: יהודה סתם, אבל במכיל' דרשב"י כ"י [הוצ' אפשטיין־מלמד, 75]: יהודה הנשיא, וזה מיוחד לדבי ר' ישמעאל. ²¹ גם ה"ח–ה"ט היא מדבי ר"י, ו"רבן גמליאל בנו של ר' יהודה הנשיא" מוכיח (עי' הערה 68). ²² גם הברייתא שבבבלי גם התוס' מקוטעת, והעיקר כבמ"ת.
ועקבותיהם של דבי ר' ישמעאל נראות בתוס' בכמה מקומות על־ידי השיטה של המדרש, הטרמינולוגיה, ושמות התנאים; חגיגה פ"א ז–ח (=משנה פ"א מ"ז): ר' שמעון בן מנסיא – ר' שמעון בן יוחאי (וכן במשנה שלנו)²³; סוטה פ"ז כ–כב, שאינו מתאים לספרי שופטים פיס' קצד²⁴, ויש בו: אף זה היה בכלל ולמה יצא להקיש אליו וכו', שהיא מידת ר' ישמעאל ודבי ר"י; סנהד' פי"ד ו (לא בחיצין וכו') – ט – מכיל' ראה שבמ"ת 70–71 (בהוצאתי עמ' סט–עא); עדיות פ"ג ד: חנניה בן עדיי (=אידי) אומר וכו' (לויקרא!), והוא תנא שנזכר רק בדבי ר"י, מכיל' עמלק פ"ב, 183, מכיל' דעריות קדושים פ"ט ו²⁵, יד; דרך ארץ רבא, פרק עריות ד, כנו' הספרים והלכות גדולות ריש ה' קידושין: ר' חנניא בן אידי²⁶, ודא"ר השתמש בדבי ר"י²⁷, תוס' מנחות פ"ז ז: הרי הוא אומר וירא משה את המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה י"י וגו' היכן צוהו וכו' היכן צוהו וכו' היכן צוהו וכו' היכן צוהו וכו'; וזו היא שיטת דבי ר"י, מכיל' בא פסחא פי"ב (שורה שלמה של "והיכן דבר" – "והיכן אמר"); ספרי דברים פיס' נב; ספרי נשא סוף פיס' מו (והיכן צוהו), מ"ת 81 ו': ואיכן דבר, אבל בהקבלה שבספרי (דבי ר"ע) שם, ראה פיס' קטז: ומה דבר²⁸.
footnotes: ²³ גם המשנה לקוחה כאן מן דבי ר"י. שאינה ענין כלל לחגיגה, ובכל המשנה הוא קרוי "ר' שמעון" סתם. ²⁴ חוץ מן "יכול דודו ובן דודו וכו' ", שהוא מדרש ישן נושן, מדרש "זקנים הראשונים" [עי' לעיל, 506 ואילך], עי' סנהד' פ"ג מ"ד: אבל משנה ראשונה דודו ובן דודו. ²⁵ מכיל' נזיקין פ"ה, 268, בבלי שבועות לה ב. ²⁶ ולא כהו' היגר 267. ²⁷ גם ה"ב היא מדבי ר"י, עי' ספרי נשא פיס' ז וכנו' כ"י ר' ופ"ז שם, ועי' יבמות נו ב וק' ע"ב. ²⁸ גם ה"ח–ה"ט בתוס' שם, הוא מדבי ר"י; לה"ט עי' מכיל' פסחא פט"ז (מ"ת 87). ספרי פנחס פיס' קמג.
וגם האגדה כולה שבתוס' סוכה פ"ג ג–יג וסוטה פ"ט–פי"ב היא כנראה מדבי ר"י.
וכך נשׂרדו בתוס' שבועות פ"א ופ"ג שתי פרשיות מן דבי ר"י לויקרא:
א) בפ"א הלכה ה' באמצע עד סוף ה"ז:
בתוס' כאן נכנס קטע גדול של מכילתא לויקרא, שאינו מתאים עם הספרא, וניכר ע"פ הטרמינולוגיה ושמות התנאים שבו כדבי ר' ישמעאל.
מתחיל הוא (אמצע ה"ה): או נפש (ויק' ה ב) למה נאמר לפי ששלש מצות האמורות בפרשה שתים מפורשות ואחת סתומה וכו' או אפילו וכו' (יכול) יהו חייבין וכו' השיאו הכתוב מכלל הטומאות ובא לו לכלל השבועות.
- או נפש לרבות (!) כל הנפשות וכו' ר' ירמיה אמר דבר מלמד מעיניינו וכו'. 7. בכל טמא. מה ת"ל דבר ר' עקיבא אומר להביא וכו' שר"ע לא היה דורש כלל ופרט וכלל והיה דורש ריבויין ומיעוטין שכך למד מנחום איש גמזו ר' נתן אומר להביא וכו' שר' ישמעאל [לא] היה דורש ריבויין ומיעוטין והיה דורש כלל ופרט וכלל, או נפש אשר תגע בכל דבר טמא כלל וכו' או כלל בכלל הראשון אמרת לאו וכו', ר' נתן אומ' וכו', אין לי אלא וכו' ת"ל בנבלת שרץ אמר ר' יאשיה (מפרש!) ואין לי אלא בכולן בכזית מהם מנין ת"ל וכו' להביא את כזית אמ' ר' שמעון (!) מה ראו לומר וכו'²⁹.
footnotes: ²⁹ ירוש' נזיר פ"ז נו ע"ב: תני רשב"י אומר.
כל הקטע הזה, שאינו שייך כאן כלל, הובא כאז רק דרך אגב להלכה ה' "כל הטמאים שבתורה וכו' חייבין על טומאת מקדש וקדשיו שנ' בכל דבר טמא לרבות כל הטמאים שבתורה", שהיא תוספתא לפ"א מ"ד, והיא בעצמה תמציתו של מדרש־הלכה דבי ר' ישמעאל³⁰.
footnotes: ³⁰ הלכה זו מקוצרת ומסוגננת מתוך מדרש, שנדרש אל "בכל דבר טמא", אבל נסדרה ראשונה מפני הקשר למשנה, וסתם זה ר' ישמעאל הוא (להלן בה"ז), ומפני שהובא כאן לא נסדר שם. ועי' ספרי חקת סוף פיס' קכה: אין לי אלא טמא מת, שאר טמאים מנין ת"ל טמא יהיה לרבות שאר טמאים דברי ר' יאשיה. ועי' ספרי נשא פיס' א וישלחו (השלישי).
וכך הדבר בפרק ג', שכולו דבי ר"י ליקרא ה א: ר' ישמעאל אומר וכו' ר' יהודה בן בתירה אומר נאמר כאן ונשא עונו וכו' מלמד שבכלל נשיאות עון קרבן ר' יהושע אומר ארבעה וכו'. 4. אין לי אלא עדות ממון וכו' יכול(!) יהו חייבין וכו' אמר בן דמא לפני ר' ישמע' משמע מוציא עדות ממון יהא מביא וכו' ר' אלעזר בן מתיא אומר וכו'. 5. ת"ל כי תחטא לרבות(!) וכו' דברי ר' שמעון(!) ר' יהודה בן בתירה אומר אינו צריך ק"ו הוא וכו' אמ' ר' ירמיה נמתי לפני ר' יהודה בן בתירה וכי (יש) עונשין מן הדין [אמר לי בתחילה אין עונשין]³¹ אלא כל מקום שתפש הכתוב מו[ציא]³² את עונש מן הדין ר' או' ממשמע שנ' וכו' מגיד וכו' חנניא בן חכינאי אומר וכו' פעם אחת שבת ר' ראובן בטבריא וכו'. 7. קול אלה ר' יהודה אומר וכו' ר' שמעון(!) אומר וכו'. 8. והוא עד וכו'. והוא עד בשני עדים הכתוב מדבר אתה אומר בשני עדים הכתוב מדבר וכו'³³ ושמעה להוציא את החרש, או ראה להוציא וכו' או ידע להוציא וכו' אם לא יגיד ונשא עונו להוציא את האילם אילו דברי [זקנים] הראשונים רע"א וכו' או מה דיני נפשות וכו' או מה וכו' או מה וכו' או מה דיני נפשות בכ"ג וכו'³⁴ וכו' ת"ל וכו' ריבה הכתוב דיין אחד וכו' ריבה לו הכתוב שני דיינין אשר ירשיעון אלהים, ריבה לו הכתוב שלשה דיינין (כר' יאשיה במכיל' נזיקין פט"ז) מיכן אמרו וכו' יכול(!) אין לי וכו' מנין לרבות וכו'.
footnotes: ³¹ ע"פ כריתות, ל"ל סי' קיג. ושם בטעות "יהודה" במקום "ירמיה", ועי' ספרי חקת פיס' קכג ותצא פיס' ריח. ³² ע"פ כריתות, ל"ל סי' קיג. ושם בטעות "יהודה" במקום "ירמיה", ועי' ספרי חקת פיס' קכג ותצא פיס' ריח. ³³ = ספרי נשא פיס' ז ופיס' קסא ומ"ת, 115! ³⁴ עי' ספרי מסעי פיס' קס.
גם כאן ה"א: המשביע את העדים וכו' שנ' ונשא עונו, היא תמציתו של מדרש דבי ר"י בצורת הלכה, והיא תוספתא לפ"ד מ"א–מ"ז³⁵, ואגבה נכנס כאן כל מדרשה של פרשה זו מדבי ר' ישמעאל. וגם כאן אין מדרש זה מתאים כלל לספרא שם, והטרמינולוגיה והתנאים הם אלו של דבי ר' ישמעאל.
footnotes: ³⁵ וכבר קדם לה בסוף פ"ב – תוס' למ"ח [הי"ג], למי"ג [הט"ו] ולמ"ז [הט"ז]!
הטרמינולוגיה: להביא³⁶, להוציא, יצא; משמע מביא – יהא מביא; אתה אומר – או אינו; למה נאמר; שלש מצות אמורות כאן שתים מפורשות ואחת סתומה תלמוד סתומה ממפורשה; השיאו הכתוב מכלל – ובא לו לכלל –.
footnotes: ³⁶ אבל גם "לרבות", פ"ג ד, סוף פ"ג, פ"א ה; אבל כיו"ב אנו מוצאים לפעמים גס בדבי ר"י, כמו בענין שלנו ממש בספרי חוקת פיס' קכה (עי' לעיל הע' 78). ובכלל נראה שכשם שנתחלפו בבבלי בציטטים מדבי ר"י כ"פ "לרבות" במקום "להביא", מפני שהם היו רגילים יותר בדבי ר"ע ובשיטתו, כך נתחלפו גם למסדרה האחרון של התוס' או לסופרים הראשונים שלה.
ושמות התנאים: ר' ישמעאל, בן דמא לפני ר' ישמעאל; ר' יהודה בן בתירה; ר' ירמיה (בפ"א, ובפ"ג: לפני ר' יהודה בן בתירה); ר' נתן; ר' יאשיה, וסתם כר' יאשיה (סוף פ"ג)³⁷ וסתם כר' ישמעאל (פ"א ה)³⁸.
footnotes: ³⁷ [עי" בהע' לטכסט, בס' היובל לקרויס עמ' 30.] ³⁸ עי' בהע' לטכסט בס' היובל לקרויס שם. כנגד אלו נזכר "ר' שמעון", בפ"ג ד, ו, וסוף פ"א, ולא כמו שנהוג בדבי ר' ישמעאל בצורת "ר' שמעון בן יוחאי"; אלא ש"ר' שמעון" בפ"ג ד, טעות־סופרים במקום "ר' ישמעאל" (שר"ש דורש תחטא תחטא, ת"כ פי"א ג). אבל קרוב שמסדר התוס', שהיה רגיל בסגנון המשנה ומושפע ממנה, לא שמר כאן על סגנון המדרש. ועוד שגם בין דבי ר' ישמעאל נמצאו כאלה שהשתמשו בצורת "ר' שמעון", כספרי דברים פיס' א, פינקלשטיין עמ' 6, פיס' כ (ספרי במדבר סוף פיס' פב: רשב"י) פיס' כג, פיס' כו, עמ' 37, על יד "רשב"י" בפיס' י. וספרי דברים פיס' א–ל הוא גם הוא דבי ר' ישמעאל, אע"פ שאינו מאותו סידור של המסדר של ספרי במדבר ולא מאותו של המכילתא (עי' לעיל עמ' 625 ואילך).
ואשר לשיטת מדרש זה, מספיק להזכיר פ"ג ה"ז: והוא עד בשני עדים הכתוב מדבר וכו', שהיא שיטת דבי ר' ישמעאל, ספרי נשא פיס' ז ופיס' קסא, מ"ת 115; ירוש' סוטה פ"ו כ סע"ד³⁹: וכרבי ישמעאל דרבי ישמעאל אמר כל מקום שנאמר בתורה עד סתם הרי אלו בכלל שני עדים עד שיפריש הכתוב שהוא אחד? אשכח תני רבי ישמעאל אומר שני עדים, כלומר: אבל "אמר עד אחד אני ראיתיה שנטמאת" היתה שותה, וחולק על סתם משנת סוטה פ"ו מ"ב–מ"ג, שהיא בשיטת ר' עקיבא (ירוש', שם); וכמשנתנו שנינו בספרי שופטים פיס' קפח: ת"ל ועד אין בה כל שיש בה לא היתה שותה. אלא שהבבלי⁴⁰ השתמש בברייתא זו שבספרי נשא (שהוא מביאה כ"תנו רבנן", ולא ידע שהיא דבי ר' ישמעאל, וגם לא ידע את הברייתא המפורשת השניה שבירושלמי) – לפרש שיטתו של ר"ע, שהיא שיטת סתם משנתנו, ונדחק בפירוש הברייתא⁴¹.
footnotes: ³⁹ שבועות פ"ה לה סע"ב. ⁴⁰ סוטה ב ע"א ול"א ע"א. ⁴¹ עי' הערתו של הורוויץ בספרי נשא שם. הבבלי, ג ע"א, ידע גם "תנא דבי ר' ישמעאל" אחר, שחולק על דבי ר' ישמעאל שלנו, והולך בשיטת ר"ע: תנא דבי ר' ישמעאל מפני מה האמינה תורה עד אחד בסוטה שרגלים לדבר שהוי קנא לה ונסתרה. ודבי ר' ישמעאל שונים וחולקים נמצאו גם במקומות אחרים, עי' להלן.
ברור אפוא. ששני הקטעים שבתוס' שבועות הם מדרשם של דבי ר' ישמעאל.
ג. הקטע שבספרא שמיני
בספרא שמיני פ"ה ריש הלכה ד', נוספה בכ"י רומי (XXXI.Vat) פיסקא שלמה: איסי בן יהודה או' מאה עופות טמאין… וחלק ממנה, מן "ואת בת היענה זו נעמית" ואילך הוסיף גם בעל הגהות ספרא⁴² שבתומת ישרים בין הלכה ו וה"ז. וגם הוספה זו, כהוספות הרבה שבדפוסים וכי"י של הספרי, שרמזתי עליהן במאמרי שבקובץ "מאמרים לזכרון רצפ"ח", עמ' סא–סג, והרחיב לדבר בהן באותו הזמן גם א. ל. פינקלשטיין במאמרו Prolegomena to the Sifre⁴³ ב־Proceedings, כרך III (1932), עמ' 26 ואילך – לקוחה מדבי ר' ישמעאל לויקרא.
footnotes: ⁴² "מספ' חסיד ורב מחכמי א"י". ⁴³ עי' גם במאמרו האחרון, Studies in the Tannaitic Midrashim, ב־Proceedings כרך VI (1935), 189 ואילך, ועכשיו בספרי דברים, הו' א. ל. פינקלשטיין, ברסלוי, 1935–1936, פיס' סא, 126, (ועי' שכטר JQR XVI, 449 הערה 3), פיס' פ, 146 והוא ממכילתא שבמ"ת, 58 (כדברי הופמן ביאהרבוך פפד"מ VI, 313 ועי' פינקלשטיין שם). ואמנם הדבר ברור עוד יותר ע"פ הצילום של אותו הקטע (Ms. heb. c. 18), כי הוא מתחיל: […וקראו את המקרא הזה וירשתם אותה] וישבתם בה ושמרתם לעשות אמרו ישיבת ארץ יש' שקולה כנגד כל מצות שבתורה אמ' ר' יונתן נודר אני מחוצה לארץ לעולם. ט'. וכבר היה ר' לעזר בן שמוע ור' יוחנן הסנדלר הולכין אצל ר' יהודה בן בתירה לנציבין ללמד ממנו הגיעו לצידון וזקפו את עיניהם וג' (כלומר: וכו' כלעיל, עד) שבתורה חזרו ובאו להן לארץ. ולפ"ז היה כתוב במכיל' גם המעשה הראשון כולו), והם מסודרים שם במקומם, בדברים יא לא ולא בי"ב כט כבספרי; ספרי פינקלשטיין פיס' צד, 155, פיס' צח (עי' להלן), פיס' קטז, 175 8; פיס' קכב, 180; פיס' קכג 181, ועוד.
על זה מראים כבר הטרמינולוגיה ושמות התנאים. הטרמינולוגיה: להביא; אתה אומר – או אינו –; צא ולמד באחת משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן דבר הלמד מעניינו, שהיא מדה י"ב בי"ג מדות דר' ישמעאל, וכיו"ב במכילתא בחודש פ"ח⁴⁴. ושמות התנאים: איסי בן יהודה, ר' אליעזר.
footnotes: ⁴⁴ בבלי סנהדרין פו א.
ולא עוד אלא שפיסקא אחת הובאה בירוש' במפורש בשם "תני ר' ישמעאל"⁴⁵. ואע"פ שכנגד זה אין המדרש "ואת בת היענה זו נעמית", מתאים לגמרי ל"תני ר' ישמעאל" שבירוש' שבת פ"א ג ע"ד: זו ביצת הנעמית, – אין זה סותר דעתי; שהרי כמה וכמה קבצים של דבי ר' ישמעאל היו מצויים באותו זמן, וביניהם קבצים של תלמידים שונים שחלקו זה על זה, כמו שאמר אביי⁴⁶: "האי תנא דבי ר' ישמעאל מפיק מאידך תנא דבי ר' ישמעאל", וכשם ש"דבי ר' ישמעאל" שבסוטה (ג ע"א) חולק על דבי ר' ישמעאל שבספרי נשא ועוד (עי' לעיל)⁴⁷, ואפשר גם אפשר שנוסח כ"י רומי אינו עיקר בזה.
footnotes: ⁴⁵ ירוש' שבת רפ"ב ד ע"ג: תני ר' ישמעאל ואת הקאת זה קיק; חולין סג א: אמר רב יהודה קאת זה קוק, כי"י וערוך ויל': קיק, ת"י: קקא. ⁴⁶ שבת כז א וקידושין לז ב. ⁴⁷ ועי' גם מה שכתבתי בתרביץ, ש"ג, 235.
ההוספה היא קדומה מאד. שהרי היא היתה כבר משובשה וקטועה⁴⁸ לפני סופר כ"י רומי שכתבו בשנת ד"א תתל"ג ונכנסה בוודאי מגליון, וכדרך ההוספות שבספרי בדפוס וכי"י, שהן מקוצרות ומקוטעות, כך נהג הסופר־המוסיף הראשון בהוספה זו שבספרא.
footnotes: ⁴⁸ [עי' בהערות לטכסט שבס' היובל לקרויס.]
מכתב־יד אחר השלים הוספה זו המגיה בהגהות ספרא שבתומת ישרים. ובאותו כתב־יד היתה, כאמור, הוספה זו בחלקה במקום אחר, בין ה"ו וה"ז, אלא שגם בכ"י ר' נמצא גם בסוף ה"ו: עורב זה עורב גדול. הוספה זו או חלק ממנה, היתה כתובה אפוא לפניו גם כאן. זהו אחד הסימנים המובהקים של ההוספות ממין זה, שהן משנות את מקומן מכ"י לכ"י (כך גם בספרי), ומפסיקות לרוב באמצע ענין.
בהוספה זו ישנם גם דברים שנוספו מדבי ר' ישמעאל בספרי ראה פיס' צח⁴⁹.
footnotes: ⁴⁹ [עי' להלן עמ' 712].
ד. מכילתא דעריות⁵⁰
footnotes: ⁵⁰ עי' הופמן, 29–30.
הפרשיות שבספרא שלנו אחרי פי"ג ג–טו, וקדושים פ"ט א–ז, יא, פי"א יד, אינן בד"ר, ונוספו ע"י בעל קרבן אהרן מן הילקוט, וכן השלימם בהגהת ספרא שבתומת ישרים (מכ"י אחר ובסדר אחר). הסגנון הוא סגנון דבי ר"י, והתנאים הם הרגילים רק בו. דבי ר"ע לא שנו פרשת עריות כלל, אבל דבי ר"י שנוה, שכך אמרו בירוש' חגיגה ריש פ"ב ("אין דורשין בעריות"): ר' בא בשם רב יהודה דרק עקיבה היא. ברם כר' ישמעאל [דורשין] דר' ישמעאל תני אזהרות ("אזהרות שבאחרי מות")⁵¹.
footnotes: ⁵¹ עי' דרכי המשנה עמ' קמז, ופרידמן מבוא I.XV.
ואמנם קדושים פי"א י (מה אחות אשתו ערוה וכו') מובא בירוש' יבמות פ"א ב סע"ב בשם "תני ר' ישמעאל"⁵².
footnotes: ⁵² ע"ד בבלי סנהד' נד א ורש"י, עי' הופמן שם, 30 הערה 2.
ויש בה כמה דברים שוים לדבי ר' ישמעאל, למכילתא ועוד:
אחרי פי"ג ג = מכיל' בחדש ריש פ"ו; אחרי פי"ג יב וקדושים פ"ט ג = מ"ת 69 ושם 81; קדושים פ"ט ה–ז = מכיל' נזיקין פ"ה 268; קדושים פ"ט יא = מכיל' שם 267; קדושים פ"י א–ב = מכיל' נזיקין פי"ז 310; קדושים פ"י ח–ט = מכיל' בחדש סוף פי"א, ועוד.
ה. מכילתא דמילואים
(סוף צו – תחלת שמיני)
גם "אגדת מילואים" (ראב"ד אחרי פ"א יג) אינה מעיקר הספרא, וע"פ הטרמינולוגיה שלה [מדבי ר' ישמעאל היא]: הריני דן, בטל החילוף וחזרנו לדין (שמיני ל), למה נאמר (צו יט, כנו' הראב"ד), הוא הדין (צו כט), אתה אומר – (שמיני כט), או (שם ל), והרי דברים ק"ו (רגיל), הרי אתה דן (שמיני מא); אצל "יכול" (שמיני מ, מב, מג) או יכול (שמיני יד), מה ת"ל (שמיני טו, מג, צו א ב) מלמד (צו ה, שמיני יב, יד).
שמיני יז–כח ושמיני כט–מג הם דרשות על אותם הכתובים ממש⁵³. הפנים השני ע"פ סגנונו והתנאים שנזכרו בו (רבי – ב"פ, ר' אליעזר – ב"פ, ר' ישמעאל, ר"ע, אבא יוסי בן דוסתאי; שמיני כט: מה שירות בעמידה וכו' – כר' נתן בספרי נשא פיס' לט, בצו נזכר רק: ר' יהודה, ר' יוסי בר' יהודה, שמיני מ' = ספרי נשא פיס' כה, שהוא דבי ר"י לתזריע וכר"א בספרא תזריע פי"ב ו) קרוב יותר לדבי ר' ישמעאל מן הראשון, שכולו אגדה, וסגנונו מאוחר יותר.
footnotes: ⁵³ הראב"ד בשמיני כט: "זה המדרש פנים אחרים הוא והוא שלם יותר מהראשון".
צו פיס' לז: כאשר עשה ביום הזה צוה ה' מיכן אמרו שבעת ימים קודם יוה"כ וכו', צוה ה' לעשות לכפר עליכם אמר להם כפרה זו וכו' – בבבלי יומא ג ב: דכי אתא רבין אמר ר' יוחנן משום ר' ישמעאל לעשות אלו מעשה פרה לכפר אלו מעשה יוה"כ, ורב דימי אמר בשם ר' יוחנן: לעשות לכפר אלו מעשי יוה"כ, ומשני: ההיא דרביה (ר' ישמעאל). ועי' הברייתא יומא ד א, שהיא בוודאי דבי ר"י לאחרי, והובאה קצת בירוש' שם לח ע"ב בשם "תני ר' ישמעאל".
ו. ברייתא דר' ישמעאל
(י"ג מדות)
"ברייתא דר' ישמעאל" שבתחלת הספרא, היא כשמה – דבי ר' ישמעאל:
הברייתא "מכלל ופרט וכלל כיצד" הובאה בירוש' ריש פ"ג דעירובין בשם "תני ר' ישמעאל"⁵⁴, "תניא אידך" שבבבלי עירובין כז ב (ר"ח שם)⁵⁵, ויש בה כמה דברים שוים למדרשי ר' ישמעאל, מקל וחומר = ספרי בהעלותך פיס' קו בשם ר' אחי בר' יאשיה; מג"ש = מכיל' נזיקין פט"ז; מפרט וכלל = מכיל' נזיקין פט"ז; מכלל שהוא צריך לפרט = מכיל' פסחא פט"ז.
footnotes: ⁵⁴ בניגוד לספרי ראה פיס' קז, שהוא דבי ר"ע. ⁵⁵ גם "כל דבר שהיה בכלל" – בבבלי סתם (יבמות ז א וש"נ).
ובשני כתובים המכחישים זה את זה הנוסח הנכון⁵⁶ כנו' כ"י ר' וברסלוי והראב"ד בפירושו; כיצד כתוב אחד אומר וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר (שמ' יט כ) וכתוב אחר אומר כי מן השמים דברתי עמכם (שמ' כא כב) הכריע השלישי מן השמים השמיעך את קולו ליסרך (דב' ד לו) מלמד שהרכין הקב"ה שמי שמים העליונים על ראש ההר ודבר עמהם וכו' – סתם כר' ישמעאל במכיל' יתרו בחדש סוף פ"ט וכסתם פ"ד שם⁵⁷.
footnotes: ⁵⁶ עי' פרידמן 24–25. ⁵⁷ ולא כמ"ע בספרא.
[ז. דבי ר"י לויקרא בדבי ר"י לספרים אחרים]
פיסקאות אחדות של דבי ר' ישמעאל לויקרא, הועברו ונכנסו במדרשים של דבי ר' ישמעאל לספרים אחרים במכילתא ובספרי במדבר:
בספרי נשא פיס' כה, 31–32, מסודרות הברייתות לבמדבר ו ה שלא כסדר הכתוב: קדוש יהיה – גדל פרע, גדל פרע – כל ימי [נדר] נזרו – גדל פרע. והנה שתי הברייתות הראשונות על "גדל פרע" אינן שייכות כלל לכאן, אלא "עיקרן בפרשת תזריע ומצורע והועתקו משם לכאן", כדברי הורוויץ שם:
גדל פרע שער ראשו למה נאמר לפי שהוא אומר והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו (ויק' יד ט) אף הנזיר במשמע ומה אני מקיים גדל פרע שער ראשו בשאר כל הנזירים חוץ מן המנוגע וכו' ת"ל יגלח (שם) אע"פ נזיר⁵⁸.
footnotes: ⁵⁸ המדרש שונה מספרא מצורע, נגעים פ"ב ד, בבלי נזיר מא א.
גדל פרע שער ראשו למה נאמר לפי שהוא אומר והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע (ויק' יג מה) פרוע יגדל פרע, אתה אומר פרוע יגדל פרע או אינו אלא פרוע כמשמעו ("מגולה") הרי אתה דן נאמר כאן (בויקרא שם!) פרע⁵⁹ ונאמר להלן פרע⁶⁰ מה פרע⁶¹ האמור להלן גידול שער אף פרע⁶² האמור כאן גידול שער.
footnotes: ⁵⁹ פרע, כנו' כי"ל. ⁶⁰ פרע, כנו' כי"ל. ⁶¹ פרע, כנו' כי"ל. ⁶² פרע, כנו' כי"ל.
בת"כ תזריע פי"ב ו: וראשו יהיה פרוע לגדל פרע דברי ר' אליעזר רע"א⁶³ וכו', ובמכילתא דמלואים, שמיני מ: ראשיכם אל תפרעו, אל תגדילו פרע, יכול אל תפריעו מן הכובע הרי אתה דן נאמר כאן פריעה ונאמר להלן פריעה מה פריעה האמורה להלן גידול שער וכו'.
footnotes: ⁶³ עי' סוטה ח' סע"א: ופרע, שהוא בשיטת ר"ע, ועי' ספרי נשא פיס' יא וכתובות עב א.
ו"למה נאמר לפי שהוא אומר" אינו כאן אלא פתיחה של העברה כמו למשל במכיל' פסחא פי"ח, וכל בכור אדם, שעיקרו בספרי קרח פיס' קיח.
בספרי נשא פיס' כו: לא יטמא להם במותם במותם אינו מטמא אבל מטמא הוא בניגעם ובזיבתם אין לי אלא בנזיר בכ"ג מנין ת"ל לאמו וכו' נאמר כאן (בויקרא!) אמו ונאמר להלן אמו מה אמו האמור להלן (בבמדבר!) מטמא בניגעם ובזיבתם אף אמו האמור כאן מטמא בניגעם ובזיבתם; בבבלי נזיר מח א: לכדרבי דתניא רבי אומר גבי נזיר וכו' (ועי' שם מג א); אבל בכ"י מ: דתניא גבי נזיר, אבל בדין הג"ש כבכל הנוסחאות: נאמר אמו בנזיר ונאמר אמו בכ"ג מה אמו האמור בנזיר וכו' אף אמו האמור בכ"ג וכו'.
במכילתא נזיקין פ"א 248, אחרי "שש שנים יעבוד שומע אני כל עבודה במשמע ת"ל לא תעבוד בו עבודת עבד" וכו'⁶⁴: שש שנים יעבוד שומע אני בין עבודה שיש בה בזיון בין עבודה שאין בה בזיון ת"ל [לא תעבוד בו עבודת עבד]⁶⁵. כשכיר כתושב (ויק' כה מ!) מה שכיר אי את רשאי לשנותו מאומנתו⁶⁶ אף עבד עברי וכו'. [יעבד עמך (ויקרא שם)]⁶⁷ מכאן אמרו לא יושיבנו רבו באומנות שהיא משמשת לרבים וכו' [ד"א]⁶⁸ כשכיר כתושב, מה שכיר עובד ביום ואינו עובד בלילה אף עבד עברי עובד ביום ואינו עובד בלילה וכו' (בניגוד לספרי ראה פיס' קכג).
footnotes: ⁶⁴ מ"ת 85 ולקוח מכאן, אלא שהוא העביר המדרש מן "יעבוד" של המכילתא אל "ועבדך" שבדברים טז יב. ⁶⁵ מ"ת שם, הורוויץ במכיל' שם. ⁶⁶ תוס' ב"מ פ"ז ה–ו. ⁶⁷ ת"כ בהר פ"ז ג, הורוויץ שם. ⁶⁸ כ"ה בילקוט מוצרי כ"י, בהר, עמ' רעו.
כל זה לקוח בוודאי ממכילתא לפרשת בהר, וכך בערך היה שנוי שם: [לא תעבוד בו עבודת עבד, למה נאמר לפי שנאמר] שש שנים יעבוד שומע אני וכו'.
במכילתא נזיקין פ"ד 261 7: ואיש כי יכה כל נפש אדם (ויקרא כד יז) שומעני אף בן שמונה במשמע ת"ל מכה איש וכו' (עי' בח"נ); וכיו"ב בפ"ה 266 16: כי ימצא איש גונב נפש מאחיו (דב' כד ז) שומעני אף בן שמנה במשמע ת"ל וגונב איש וכו', וכאן הועבר המדרש ממכילתא דברים.
ועוד כיוצא באלו.
דבי ר' עקיבא
אנו באים עכשיו לאותה שיטת המדרש, שהכתה שרשים בבתי־מדרש הבבליים והלכה וגָדלָה, נתפשטה ונסתעפה עד שעברה כמעט כל גבולות והיתה לשיטה השלטת – אני מכוון לשיטת המדרש של בית ר' עקיבא.
ר"ע ובית מדרשו שונים⁶⁹ בשיטת מדרשם מר' ישמעאל ובית מדרשו: הם דורשים ריבויים ומיעוטים, אתים וגמים, אכים ורקים, וויים וממי"ם, כפילות של שמות ופעלים, וכל יתור־לשון בכלל. ע"פ שיטה זו נשתנה בבית מדרשם כל אופי המדרש ונשתנתה כל הטרמינולוגיה המדרשית (אחר שריבה הכתוב מיעט, לרבות, ריבה, מה ת"ל, מלמד, יכול וכו'). ומובן מאליו שגם רוב התנאים שנזכרו במדרשיהם מחכמי בית־מדרשם הם: מתלמידי ר"ע ותלמידיהם.
footnotes: ⁶⁹ כמו שהארכנו בזה בפרק III של מבואנו זה, [לעיל עמ' 521 ואילך].
אלה, השיטה, התנאים והטרמינולוגיה, הם הם (חוץ מציטטים מפורשים בשמם שבשני התלמודים) גם הסימנים המובהקים כדי להכיר על ידם את המדרשים של דבי ר"ע.
ממדרשי־ההלכה שבידינו שייכים לבית ר"ע:
א) מדרש של ספר ויקרא (תורת כהנים), "ספרא".
ב) "ספרי" דברים פיס' נה–שג.
ג) "מכילתא דרשב"י", שחידשה הופמן מתוך ציטטים סתמיים שבמדרש־הגדול וקטעים אחדים של הגניזה שבאוכספורד וקמברידג' (שזכיתי למצוא ממנה חמשים [עכשיו "כתשעים" דף], שהם רובו של הספר) [והשלימוֹ וערכוֹ תלמידו עצ"ם, ויצא לאור אשתקד בהוצאת חברת "מקיצי נרדמים".]
ד) "ספרי זוטא" (לבמדבר). שאסף באחרונה הורוויץ מתוך ציטטים מפורשים שבילקוט וציטטים סתמיים שבמה"ג וקטע אחד קטן של הגניזה (גם ממנו מצאתי קטע של שמנה דפים, פ' חקת [תרביץ ש"א]).
הצד השוה שבכולם, שכולם הולכים בשיטת ר"ע ומדרשו, אלא שלא כולם שווים בכל־דבר, ולא כולם מידי מסדר אחד יצאו, והריני דן עליהם אחד אחד.