II. המדרשות בחו"ל

א. במצרים

א) השבעים. כמה שרידים של מדרשות נמצאים בתרגום השבעים¹ והם בוודאי מדרשות עתיקים שהגיעו מא"י למצרים. למשל:

footnotes: ¹ נתחבר לכל המאוחר לפני שנת 222 לפני סה"נ, זמנו של תלמי IV פילופטור, שהרי דמטריוס שכתב באותו זמן (205 – 222) כבר השתמש בו, עי' שירר IIIג3ג, וגרץ IIIג5ג, 582.

1. וכי יגח (שמות כא כח) תירגמו: ἐάν δὲ κερατίσῃ, וכן תירגמו בפסוק כט = כי יגח אין נגיחה אלא בקרן². וכן מתרגמים "יגף" (פסוק לה) = בקרן הכתוב מדבר³.

footnotes: ² ב"ק ב ע"ב. ³ בבלי שם, מדרשב"י הופמן 135 [אבל בכי"י לי', עי' הוצ' אפשטיין־מלמד 187].

2. ונקרב בעל הבית אל האלהים (שם כב ז): – καὶ ὀμεῖται, "ונשבע" = "לשבועה"⁴.

footnotes: ⁴ מדר"י נזיקין פט"ו 300, מדרשב"י – קטע הגניזה – 143 [הוצ' אפשטיין־מלמד 201].

3. והרים את הדשן אשר תאכל וגו' (ויקרא ו ג): καὶ ἀφελεῖ τὴν κατα κάρπωσιν "והרים את האברים המאוכלים" = ספרא צו פ"ב ד⁵: והרים את הדשן אשר תאכל האש יכול עצים ת"ל עולה וכו' הא כיצד חותה מן המאוכלות הפנימיות ויורד (תמיד פ"א מ"ד)⁶.

footnotes: ⁵ ירוש' יומא פ"ב לט ע"ג. ⁶ סי' 1–3 אצל רז"פ Ueber den Einfluss d. paläst, Exegese auf d. Alex. Hermeneutik, עמ' 93–94, 142.

4. מרוח אשך (שם כא כ): – μόνορχις = בכורות פ"ז מ"ה: אין לו ביצים או אין לו אלא ביצה אחת זהו מרוח אשך האמור בתורה ר' ישמעאל אומר כל שנמרחו אשכיו. ופירש הבבלי (מד ב): קשיא ליה לר' ישמעאל הא חֲסַר אשך מיבעי ליה תָנִי שנמרחו אשכיו. והספרא (אמור פרשה ג טו) השמיט דברי ת"ק לגמרי, אבל דברי ת"ק הם מדרש ישן נושן.

5. ממחרת השבת (שם כג יא): τῇ ἐπαύριον τῆς πρώτης (ἡμέρας τῆς ἑορτῆς) = ממחרת יום טוב הראשון⁷.

footnotes: ⁷ ספרא אמור פי"ב א, מנחות סה ב.

וכך אומר גם פילון⁸: μετὰ τὴν πρώτην εὐθὺς ἡμέρα (ביום הסמוך ליום הראשון אחריו); וגם יוספוס⁹ אומר, שהעומר קרב ביום השני לחג המצות בששה עשר בניסן, שלא כדעת הצדוקים (ממחרת שבת בראשית)¹⁰.

footnotes: ⁸ De Septenario p. 1191 § 20. ⁹ קדמוניות ספר ג י ה. ¹⁰ עי' לפי' הפרושים גם ווייס דדו"ד ח"א, 12.

6. ובן אין לו (דברים כה ה): σπέρμα δὲ μὴ ἦν αὐτῷ "וזרע אין לו" – ספרי תצא פיס' רפח¹¹: ובן אין לו אין לי אלא בן בן הבן ובן הבת¹² ובת הבן מנין ת"ל אין לו מ"מ וכו'. ובמשנה¹³ שנינו: מי שיש לו בן מ"מ פוטר את אשת אחיו וכו'¹⁴.

footnotes: ¹¹ ואינו אצלנו, והשלימו ה"ר סוליימן ע"פ כ"י, [וכ"ה בהוצ' פינקלשטיין], וכזה במ"ת 165. ¹² במ"ת: ובת ובת הבת. ¹³ יבמות פ"ב מ"ה. ¹⁴ סי' 5–7, Einfluss, עמ' 149, 136 (Vorstudien, 190), 219.

ב) פילון האלכסנדרוני

גם בספרי פילון נמצאים כמה מדרשים המתאימים בעיקרם למדרשי־הלכה¹⁵ שלנו, למשל:

footnotes: ¹⁵ מ"ע, אמרי בינה פ"ה, דף נ' ע"ב וכו' אומר: לא תמצא אפילו אות אחת אשר תורך כי אצל התורה שבכתב התקבל לו המסורת, ועי' היינמן במאמרו שבקובץ VI Annual, 149 והלאה. ריטר, Philo und die Halacha, לייפציג 1879, ועי' זיגפריד, Philo v. Alex. als Ausleger des A. T..

1. פילון¹⁶ מציע דברי התורה (דב' כב כג וגו') על נערה שנאנסה בעיר או בשדה, ומוסיף:

footnotes: ¹⁶ De specialibus legibus, ס"ב § 312.

"אבל הדיין צריך לבדוק יפה בדינה ולא יתלה את הכל במקום. שהרי כשם שאפשר לה שתאָנס בתוך רחוב העיר, כך אפשר לה שתמסור את עצמה ברצון בשדה. לכך דיקדקה תורה כשלמדה זכות על זו שנאנסה בשדה ואמרה (כב כז): צעקה הנערה ואין מושיע לה, לומר שאם לא צעקה ולא הגנה על עצמה, אלא הלכה אחריו ברצון, הרי היא חייבת בוודאי, שהיא נסמכת בערמה על מקום המעשה לראיה שנאנסה. וכן בעיר. מה תעשה ריבה זו שרוצה ליתן הכל בשביל כבודה ואינה יכולה להגן על עצמה מפני הנואף החזק ממנה וכו'. כי זו אע"פ שהיא בעיר הרי היא מכל־מקום כנמצאת במקום שמם, שהרי אין לה עוזרים. אבל השניה שמסרה את עצמה ברצון הרי היא כנמצאת בעיר אע"פ שלא היה שם אדם".

וכל דבריו מתאימים¹⁷ לגמרי למדרש־חכמים בספרי (תצא פיס' רמג): כי בשדה מצאה. יכול בעיר חייבת בשדה תהא פטורה ת"ל צעקה [הנערה המארשה ואין מושיע לה] אם¹⁸ אין לה מושיעים בין בעיר בין בשדה פטורה ואם יש לה מושיעים בין בעיר בין בשדה חייבת.

footnotes: ¹⁷ ריטר, 87–89. ¹⁸ בדפוסים בטעות: ואם.

2. "אחרי הבנות" – אומר פילון¹⁹ – "באים בשורה השלישית האחים, ובשורה הרביעית אחי האב מן האב, ורָמז בזה שגם האב יורש את בנו, שהרי זה דבר אי־אפשר שאחי האב שבא מכח האב יורש והאב עצמו אינו יורש".

footnotes: ¹⁹ שם I, § 172.

מעין זה²⁰ אמרו בספרי פנחס פי' קלד: ומנין שהאב יורש אָמרְת קל וחומר הוא ומה אחים²¹ שאין באים אלא מכח האב הרי הם יורשים האב שאין האחים באים אלא מכחו דין הוא שיירש.

footnotes: ²⁰ ריטר, 95. ²¹ כלומר: אחי המת, ובדפוסים בטעות: אחים מן האב ותרגם ריטר בטעות: die Vaterbrüder.

3. פילון²² מדבר על גידל חטאו של המועל בפקדון. ומטעים דבריו: "כי מלוָה ברבית אינה ניתנת אלא בשטר וכְתָב, ומלוה בלא רבית שניתנת בפומבי מעידים עליה עדים. מה שאין כן בפקדון. פקדון נותן אחד לחברו בסתר וחוזר לאחוריו שלא יראהו אחר. ואפילו את עבדו אינו לוקח עמו וכו'. במעשה (כזה) שאינו נראה (לאדם) עומד ה' באמצע ושניהם סומכים עליו" וכו'.

footnotes: ²² שם ס"ב, §§ 340341–.

ואלה ממש²³ דברי ר"ע²⁴: רע"א מה ת"ל ומעלה מעל בה', לפי שהמַלוה והלוה והנושא ונותן אינו מליה ואינו לוה ואינו נושא ואינו נותן אלא בשטר ובעדים לפיכך בזמן שהוא מכחיש מכחיש בעדים ובשטר אבל המפקיד אצל חבירו אינו רוצה שתדע בו נשמה אלא שלישי שביניהם בזמן שמכחיש מכחיש בשלישי שביניהם.

footnotes: ²³ ריטר, 62. ²⁴ ספרא ויקרא חובה. פכ"ב ד.

וכאלה עוד (למשל בהלכות סוטה)²⁵.

footnotes: ²⁵ [עי' לעיל במבוא לסוטה, עמ' 397 ואילך].

ב. מדרשי־הלכה בבליים

תרגום אונקלוס – אע"פ שלשונו הארמי דומה ללשון־יהודה²⁶ – סידורו נעשה בבבל²⁷ וקרוב שנכנסו בו גם דרשות בבליות.

footnotes: ²⁶ עי' אוהב גר, 22 [ועי' מש"כ ב"ארמית בבלית" שלי]. "ציצית", "גדילים" מתרגם: כרוספדין κράσπεδα (תרגום השבעים), אבל κράσπεδον הוא "כנף", "שפה" ביונית, אלא (כמו שהעיר רז"פ Einfluss, עמ' 180) שהיהודים‏ בא"י קראו לציצית־הכנף – "כנף" (השוה "ארבע־כנפות"), וזה בוודאי היה בזמן ההשפעה הסורית־יונית, ומלשון העם נכנס השם לתרגום הארמי ובא גם למצרים (והשוה "קטפרס" של "זקנים הראשונים", לעיל עמ' 507). ²⁷ "תרגום בבלי" אצל האחרונים, "תרגום דידן" אצל הגאונים, "מתרגמינן" בבבלי.

כי אע"פ שאונקלוס נזהר לתרגם מלה במלה, מתרגם הוא לפעמים בהתאם להלכה, במקום שפשט הכתוב מתנגד להלכה. למשל:

א) ממחרת השבת – מבתר יומא טבא (עי' לעיל).

ב) כל בן נכר (שמ' יב מג): כל בר ישראל דאשתמד = מדר"י פסחא פט"ו 53: אחד ישראל משומד ואחד גוי במשמע שנאמר וכל בן נכר עָרל לב (וגו', יחזקאל מד ט!).

ג) בבית אחד (שם מו): בחבורא חדא = מדר"י שם 54: בחבורה אחת הכתוב מדבר.

ד) לא תבשל גדי בחלב אמו (שמ' כג יט): לא תיכלון בשר בחלב = מדר"י כספא פ"כ 336 ועוד.

ה) כי תבא בכרם רעך, כי תבא בקמת רעך (דב' כג כה וכ"ו): ארי תתגר = ספרי תצא פיס' רסו, רסז: יכול לעולם ת"ל ואל כליך לא תתן בשעה שאתה נותן לכליו של בעה"ב וכו', ת"ל וחרמש לא תניף בשעה שאתה מניף חרמש על קמת בעל הבית; ב"מ פז ב: כי תבא נאמר כאן ביאה ונאמר להלן לא תבא עליו השמש מה להלן בפועל וכו'.

ו) וכתבתם על מזוזות ביתך (דב' ז ט): ותכתבינון על מזוזיין²⁸ ותקבעינון בסיפי ביתך = ספרי ואתחנן פיס' לו²⁹: אף כתב האמור כאן על הספר ובדיו.

footnotes: ²⁸ "מזוזיין" של אונקלס הוא הטרמין ל"מזוזה" ולא "מזוזות" של המקרא, שד"ל. ²⁹ מנחות לד א.

ז) ³⁰וזבחת פסח לה' אלקיך צאן ובקר (דב' טז ב): ותיכוס פסחא קדם ה' אלהך מן בני ענא ונכסת קודשיא מן תורי = ספרי ראה פיס' קכט³¹; צאן ובקר והלא אין הפסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים א"כ למה נאמר צאן ובקר, צאן לפסח ובקר לחגיגה. ומדרש זה הוא משלשת הדברים ש"עליהם עלה הלל מבבל": כתוב אחד אומר וזבחת פסח לה' אלהיך צאן וכקר וכתוב אחד אומר מן הכבשים ומן העזים תקחו. הא כיצד צאן לפסח וצאן ובקר לחגיגה", "ודרש (מעצמו) והסכים ("למדרשם של בני א"י ולהלכה") ועלה וקיבל הלכה"³², כר' ישמעאל במדר"י שם ("בחגיגה באה בפסח הכתוב מדבר", שאף הצאן אינו כאן אלא לחגיגה, וכתרגום יונתן), ור"ע אומר שם: כתוב אחד אומר וכו' וכתוב אחד אומר וכו' כיצד יתקיימו שני מקראות הללו וכו' ת"ל משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח צאן לפסח ולא בקר לפסח. והתנאים הבבליים תלמידי ר' ישמעאל, ר' יאשיה ור' יונתן, שניהם אומרים: צאן לפסח ובקר לחגיגה (שם, וכן ר' אליעזר).

footnotes: ³⁰ כל הדוגמאות אצל שד"ל אוהב גר, הוצ' ב, עמ' 8–9, 18, 23. ³¹ פסח' ע ע"ב, מדר"י פסחא פ"ד 13. ³² ירוש' פסח' פ"ו לג ע"א.

מדרשי־הלכה בבליים נזכרו בשני התלמודים. "מגלת סתרים" שמצא רב בביתו של ר"ח³³ היא מדרש־הלכה, שנזכר בו אך ורק איסי בן יהודה, "איסי הבבלי".

footnotes: ³³ שבת ו ב, צו א, ב"מ צב א.

ומדרש בבלי אחר נזכר בחולין סג ב: תנא ("איה") עומדת כאן³⁴ ורואה נבלה בארץ־ישראל. והוא מדרש־הלכה בבלי לדברים; וסמוך לו שם בבבלי³⁵: תניא איסי בן יהודה אומר מאה עופות טמאין יש במזרח וכולן מין איה הן. ונראה שהכל לקוח מברייתא אחת בבלית³⁶.

footnotes: ³⁴ כנו' כי"י (עי' ד"ס), ורש"י הוא שהגיה: בבבל. ³⁵ עי' מש"כ בס' היובל לקרויס. ³⁶ דרשה זו נכנסה בנוסחאות הספרי ראה במקומות שונים, בכ"י ר"ה בתחילת פיס' קא, ובספר שלפני הילקוט בפי' קג (ד"א), ואין ספק שנוסף שם מדבי ר' ישמעאל, כמו פיס' צח (ר' יאשיה, ר' יצחק), ששייך בפיס' קג, עי' מאיר עין שם, ואפשר לקוח מברייתא הבבלית. [ועי' פינקלשטיין בכל המקומות הנ"ל].

וברייתא בבלית הביא ר' זכאי מבבל לא"י: תנה ר' זכיי קומי ר' יוחנן וכו' א"ל ר' יוחנן בבלייא תברת³⁷ בידך תלתא נהרין ואתברת³⁸.

footnotes: ³⁷ כצ"ל, בנוס' (גם כי"ל וד"ו): עברת. ³⁸ ירוש' יבמות פ"ח ט ע"ג = בבלי עז ב (ושם מפורש שהוא מדרש הלכה); שבת פ"ז ט ע"א ונזיר פ"ו נד ע"ג = בבלי סנהד' סב א.

וכך אנו מוצאים³⁹: ר' יוחנן אמר על דא עלי⁴⁰ אבא בר בא דאינון אמרין מניין שהפסח משתנה לשם שלמים ת"ל אם מן הצאן קרבנו לזבח שלמים כל שהוא מן הצאן בא שלמים⁴¹. בבבל היו דורשים אפוא מדרש זה, ו"עליו" עלה אבוה דשמואל לארץ־ישראל.

footnotes: ³⁹ ירוש' שקלים פ"ב מו ע"ד ופסח' פ"ה לב ע"א. ⁴⁰ כנוס' כי"ל ושרידי ירושלמי, ד"ו: דעלי; פסח': דא אמר לי. ⁴¹ זבחים ח ב בשם "אבוה דשמואל".

ובירוש' ר"ה רפ"ד נט ע"ב: ר' יוחנן ורשב"ל הוון יתיבין מקשיי. אמרין תנינן יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה. אין דבר תורה הוא אף בגבולין ידחה וכו'. עבר כהנא אמרין הא גברא רבה דנישאול ליה. אתון שאלון ליה אמר לון כתוב אחד אומר יום תרועה וכתוב אחד אומר זכרון תרועה. הא כיצד בשעה שהוא חל בחול יום תרועה, בשעה שהוא חל בשבת זכרון תרועה, מזכירין אבל לא תוקעין.

גם זה כנראה מדרש בבלי, שהביאו רב כהנא.

ובאגדה אמרו⁴²: ר' תנחומה בשם ר' חייה רבה ר' ברכיה בשם ר' אלעזר (בויק"ר פי"א ז: אליעזר [לעזר, אלעזר] המודעי) זה מדרש עלה בידינו מן הגולה⁴³ כל מקום שנ' ויהי בימי צרה (אמר ר' שמואל בר נחמן חמשה ויהי בימי הם). ור' חייה ור' אלעזר שניהם בבלים.

footnotes: ⁴² ב"ר פמ"ב [פמ"א] ג, תיאודור 399–400, וש"נ. ⁴³ בבבלי מגילה י ע"ב: אמר ר' לוי ואיתימא ר' יונתן דבר זה מסורת בידינו מאנשי כנה"ג.

והזכירו גם מדרש־אגדה. "מסכת ("מכילתא", ברייתא) שעלתה בידם מן הגולה"⁴⁴: מסכת שעלה מבבל אמרו שירד עם הקב"ה לסיני כעשרים ושנים אלף מרכבות, כך שנה אליהו זכור לטוב⁴⁵, ובפסיק"ר פיס' כא: במסורת (קרי: במסכת) שעלה בידם מן הגולה, מצאו כתוב תרתין רבון דאלפי שנאן דמלאכין ירדו עם הקב"ה וכו', ובשהש"ר פ"א, עד שהמלך במסבו: אלא מסכתא עלתה בידם מן הגולה ושנו בה שקפץ להם מעשה העגל וכו'⁴⁶; ולפי דעתו של פרידמן⁴⁷ "היא סדר אליהו רבא וזוטא", וברייתא זו אמנם נתחברה בבבל לפני חתימת הבבלי⁴⁸.

footnotes: ⁴⁴ פסיקודר"כ בובר פיס' יב (דף קז ב). ⁴⁵ עי' סא"ר פכ"ב/פ"כ עמ' 119, וסא"ז פ"ד עמ' 179 ופי"ב עמ' 193. ⁴⁶ עי' סא"ד פ"ד. ⁴⁷ מבוא לסא"ר 77–78. ⁴⁸ עי' מאן, IV Annual, 302 ואילך.

ואמנם הרבו בבבל מימי התנאים הראשונים להתעסק במדרש, הלכה ואגדה, ולא בהלכה מופשטת, מכיון שלא היתה בבבל ישיבה ולא סנהדרין ("על דבר זה עלה הלל מבבל", "על דא עלי אבא בר אבא") ועל־כן עסקו יותר ברמזי־הכתוב ובמדרש־ההלכה.

ומדרשי־ההלכה, מכילתא וספרי במדבר וברייתות רבות שבתלמוד הבבלי⁴⁹, מלאים מדרשות ר' יאשיה (ור' אחי בנו) ור' יונתן (תלמידי ר' ישמעאל), ר' נתן, ר' יצחק ואיסי בן יהודה (עקביה, גור אריה) ור' זוטרא⁵⁰.

footnotes: ⁴⁹ עי' הופמן, 73 ואילך ודה"ר, ח"ב 184 ואילך. ⁵⁰ ברכות יג ב, דה"ר שם, 189.

ומכיון ששמות אלה נזכרים רק במדרשי־הלכה מבית מדרשו של ר' ישמעאל (עי' להלן), הדעת נותנת, שמדרשי בבל אלה הובאו לא"י ע"י תלמידי ר' ישמעאל, ר' יונתן ור' יאשיה, והבבלים הבאים אחריהם נספחו לבית־מדרשו של ר' ישמעאל, וע"י כך נכנסו דבריהם במשניות של בית המדרש הזה.

מדרשי ר' ישמעאל ור' עקיבא

ימי פריחת המדרש, התפתחותו והתבדלותו לשיטות ובתים הם ימי ר' ישמעאל ור' עקיבא. היה צורך למצוא סמך להלכה בתורה מפני התנפלויות הצדוקים והמינים ותלונותיהם, וכך התעמקו בתורה והתבוננו בכל דיבור ודיבור שבה, בדקו בכפוּליה ויתירותיה, ומצאו סמוכים להלכה.

מנחוניא בן הקנה, שהיה דורש כל התורה בכלל ופרט, ונחום איש גמזו, שהיה דורש כל התורה בריבה ומיעט, נפלגו שני הבתים בית ר' ישמעאל ובית ר' עקיבא.

בין שני הבתים האלה ישנם הבדלים יסודיים בדרכי מדרש־ההלכה של כל אחד ואחד, הבדלים שהם רמוזים פה ושם במקורות ומודגשים ביותר בירושלמי (עד כדון כר' עקיבה, כר' ישמעאל וכו', או: וכר' ישמעאל).

א) ר' עקיבא, שהיה דורש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות⁵¹, היה אומר שאין דיבור של יתר בתורה, וכל דיבור ודיבור שבא בא לדרשה, "לשונות ריבויין הן"⁵². הוא דורש על־כן כל כפילות של שם, או כפילות של פעל עם מקורו: איש איש לרבות את הערל⁵³. טמא לנפש אין לי אלא טמא לנפש אנוסים או שוגגין מניין ת"ל איש איש⁵⁴. איש אחד איש אחד למטה אבותיו – עשרים וארבעה היו⁵⁵. הכרת תכרת – הכרת בעוה"ז תכרת לעוה"ב⁵⁶. והפדה לא נפדתה – פדויה ואינה פדויה⁵⁷. המול ימול מיכן לשתי מילות אחת למילה ואחת לפריעה וכו'⁵⁸. ובשל מבושל במים – לרבות שאר משקין⁵⁹. ידר נדר, השבע שבועה, חרם יחרים, נזיר להזיר – לכינויים⁶⁰. ונתן בידה – בגינתה בחצירה מניין ת"ל ונתן (ונתן)⁶¹. ורצע – במרצע, מניין אפילו בסול וכו' ת"ל ורצע⁶². ודורש ו': ופקדו שרי צבאות בראש העם – בסוף העם מניין ת"ל פקדו ופקדו⁶³, בת ובת אני דורש⁶⁴.

footnotes: ⁵¹ מנחות כט ב. ⁵² ירוש' שבת פי"ט יז ע"א = יבמות פ"ח ח ע"ד; סוטה פ"ז כא ע"ד, פ"ח כב ע"ב, נדרים פ"א לו ע"ג. ⁵³ ספרא אמור פ"ד יח, בבלי יבמות ע ע"א, ירוש' שם פ"ח ח ע"ג. ⁵⁴ ירוש' פסח' רפ"ט לו ע"ג. ⁵⁵ ירוש' סוטה פ"ז כא ע"ד, וכצ"ל שם. ⁵⁶ ספרי שלח פיס' קיב, סנהד' סד ב. ⁵⁷ ספרא קדושים פ"ה ב, כריתות יא א. ⁵⁸ ירוש' שבת פי"ט יז ע"א = יבמות פ"ח ח ע"ד. ⁵⁹ מדר"י פסחא פ"ו 10, ירוש' פסח' פ"ב כט ע"ג. ⁶⁰ ירוש' נדרים ריש פ"א לו ע"ג, ועי' ספרי נשא פיס' כב, ויש שם עירבוב מקורות וחסרון. ⁶¹ ספרי תצא פיס' רסט, גטין עז א, ירוש' גטין פ"ח מט ע"ב. ⁶² קידושין פ"א נט ע"ד, ועי' ספרי ראה פיס' קכב. ⁶³ ירוש' סוטה פ"ח כג ע"א. ⁶⁴ סנהד' נא ב, יבמות סח ב: דדריש חי"ן, וש"נ.

וכבר קדם לו ר' אליעזר רבו⁶⁵: לא ארג בו שלש על שלש מנין ת"ל והבגד וכו' בגד שאין לו לאיכן שיפשׂה מניין ת"ל והבגד דברי ר"א אמר לו ר' ישמעאל [רבי]⁶⁶ הרי את אומר לַכָתוב שתוק עד שאדרוש! אמר לו ר"א ישמעאל דקל הרים אתה (שאין אתה יכול לסבול הרבה דרשות כדקל הרים שמַשיר פרותיו).

footnotes: ⁶⁵ ספרא תזריע נגעים פי"ג ב. ⁶⁶ ראב"ד.

מה שאין כן ר' ישמעאל. הוא אומר לשונות כפולין הן והתורה דיברה⁶⁷ כדרכה. הלוך הלכת. נכסף נכספת. גונב גונבתי⁶⁸, ובמלים אחרות: דברה תורה כלשון בני אדם⁶⁹. ואת ההלכות שלמד ר"ע מן הלשונות הכפולין לומד ר' ישמעאל בדרכים אחרות: ערל שאסור בתרומה הוא לומד בג"ש מפסח⁷⁰, אנוסין או שוגגין שיעשו פסח שני הוא למד מבנין־אב מטמא מת ודרך רחוקה⁷¹; פריעה הוא לומד מן חתן דמים למולות "מיכן לשתי מילות אחת למילה ואחת לפריעה" וכו'⁷²; שאר משקין בפסח הוא לומד בק"ו ממים⁷³; בגינה ובחצר בגט לומד ר' ישמעאל מעיקר מובנו של "ידה": ויקח את כל ארצו מידו וכו' מרשותו⁷⁴. סול וסירה היא "הלכה שעוקבת את המקרא"⁷⁵; שמעמידין זקיפין גם בסוף העם הוא לומד מן "בראש העם", שגם הסוף "ראש" הוא⁷⁶, ובבת איש כהן אומר הוא לר"ע: וכי מפני שאתה דורש בת ובת נוציא זו לשריפה, אלא הכתוב מדבר רק בארוסה⁷⁷; וכדומה⁷⁸.

footnotes: ⁶⁷ בירוש' שבת בטעות: דברה ריבתה. ⁶⁸ ירוש' שבת פי"ט יז ע"א = נדרים פ"ח ח ע"ד, נדרים פ"א לו ע"ג: "לשונות כפולין הן", עוד סוטה פ"ז כא ע"ד, פ"ח כב ע"ב. ⁶⁹ ספרי שלח פיס' קיב = סנהד' סד ב, כריתות יא א, אבל ליתא בספרא קדושים שם. ⁷⁰ ספרא אמור פד יח וירוש' יבמות שם; והוא "דבי ר' ישמעאל", כי בברייתא דמדר"י פסחא פט"ו 54 ובבלי יבמות ע ע"א הוא בשם ר' אליעזר, ועי' להלן. ⁷¹ ירוש' פסח' שם, וספרי בהעלותך פיס' סט סתם. ⁷² ירוש' שבת ויבמות שם. ⁷³ ירוש' פסח' שם ומדר"י שם. ⁷⁴ ירוש' גטין שם, וכן במדר"י נזיקין פ"ה 267 בגונב איש, ושם פי"ג 194 בגניבה, עי' גטין עז א. ⁷⁵ ירוש' קידוש' שם ובבלי סוטה טז א, ומקוצר במדר"י נזיקין פ"ב 253 סתם. ⁷⁶ ירוש' סוטה שם. ⁷⁷ בבלי סנהד' שם וספרא אמור פ"א טז כר"ע. ⁷⁸ עי' גם ירוש' סוטה פ"ה כ ע"א, סנהד' פ"ג כא ע"ג ושבועות פ"ז לח ע"ב.

ר"ע דורש יִטְמָא – יְטַמֵא⁷⁹, תשְכָב – תישָכֵב⁸⁰, ור' ישמעאל⁸¹ חולק ומוצא לו דרשות יותר פשוטות. ‏

footnotes: ⁷⁹ סוטה פ"ה מ"ב וירוש' פסח' פ"א כז ע"ד וסוטה פ"ה כ ע"ב. ⁸⁰ ספרא קדושים פ"ט יד, ירוש' סנהד' כה ע"א. ⁸¹ שם ושם.

ב) ר"ע לומד ג"ש, אע"פ שאינה מופנה משום צד, אבל ר' ישמעאל אינו לומד ג"ש אלא א"כ היא מופנה מצד אחד, דבר זה יוצא ברור מירוש' יומא (פ"ח מה ע"א) וסנהד' (פ"ז כד ע"ד). בשני המקומות האלה למדו בבית מדרשו של ר"ע ג"ש שאינה מופנה אלא מצד אחד, וע"ז אמרו בירוש': א"ר זעורה הדא אמרה למידין [מ]גזירה⁸² שוה אפי' מופנה מצד אחד. אמר ר' יודן ולא דר' עקיבה היא, דר' עקיבה אמר למידין מגזירה שוה אף על פי שאינה מופנה.

footnotes: ⁸² כך בסנהדרין.

מכאן יוצא שלר"ע למדין ג"ש אע"פ שאינה מופנה כלל.

ואחריו אמרו בירוש' יומא שם: תני רבי אליעזר בן יעקב אומר נאמר בעצם היום הזה במלאכה וכו'⁸³. עד כדון כרבי עקיבה (שגם ראב"י מבית מדרשו הוא) כרבי ישמעאל. תני ר' ישמעאל וכו'.

footnotes: ⁸³ כמו שאמרו בבבלי פא א: האי תנא עצם עצם גמר.

ר' ישמעאל חולק אפוא כאן על ר"ע. ובירוש' יבמות (פ"ח ח ע"ד), כשהביאו שם את "תני ר' ישמעאל" (עי' לעיל) שאלו: ומופנה הוא ("תושב ושכיר") והלא דרושה היא. כהדא דתני⁸⁴ תושב זה קנוי קניין עולם וכו' אמר רבי מתניה מכיון דכתיב ("בפסח") וכל ערל לא יאכל בו כמי שהוא מופנה מצד אחד⁸⁵.

footnotes: ⁸⁴ ספרא אמור פ"ד יז. ⁸⁵ "דפסח מיפנה", בבלי יבמות ע א.

מופנה מצד אחד לר' ישמעאל למדין אפוא ואין משיבין⁸⁶.

footnotes: ⁸⁶ אמנם בספרא שם הי"ח אמרו: ר' ישמעאל אומר נאמר כאן תושב וכו', רע"א איש וכו', ונראה אפוא דר' ישמעאל פליג אדרשה דלעיל.

שיטת הירוש' הזאת מתאימה רק בחצייה לבבלי. בבבלי נדה (כב ב) אמרו בשם רב יהודה אמר שמואל משום ר' ישמעאל⁸⁷: כל גזירה שוה שאינה מופנה כל עיקר אין למדין הימנה, מופנה מצד אחד לר' ישמעאל למדין ואין משיבין, לרבנן למדין ומשיבין. מופנה משני צדדין דברי הכל למדין ואין משיבין.

footnotes: ⁸⁷ ישנו גם בכ"י מ', והוא נכון, ולא כהגרי"ב בהגהתו.

"רבנן" אלה הם – לפי דעת התלמוד הבבלי – ר' אליעזר, הדורש "אזן" "אזן" ממצורע לרציעה, מפני שהוא מופנה משני צדדין, ואינו דורש "רגל" "רגל" לחליצה, מפני שאינו מופנה אלא מצד אחד⁸⁸, ועל פי זה אמרו בכל התלמוד⁸⁹, שלר' אליעזר מופנה מצד אחד למדין ומשיבין.

footnotes: ⁸⁸ יבמות קד א. ⁸⁹ יבמות ע ע"ב וש"נ.

אבל בירוש' יבמות (פי"ב יב ע"ד) פירשו, ששני תנאים הם אליבא דר"א: מאן דאית ליה אזנו אזנו אית ליה רגלו רגלו וכו'. ומתאים לזה פירשו שם (ביבמות פ"ח שהבאתי) את הברייתא מדבי ר' ישמעאל⁹⁰, שהובאה גם בבבלי (יבמות ע ע"א) בשם ר' אליעזר⁹¹, שהג"ש היא מופנה מצד אחד, ואעפ"כ אין משיבין עליה!

footnotes: ⁹⁰ מדר"י פסחא פס"ו 53: ר' אליעזר אומר. ⁹¹ הברייתא מורכבת שם מספרא ומכילתא דר"י.

וגם מתוך המימרא של שמואל שבבבלי עצמו, יוצא שר' ישמעאל הוא שאומר שאין למדין מגזרה שוה שאינה מופנה כל עיקר ("משום ר' ישמעאל"!) עיקר מימרתו של שמואל הוא אפוא אך ורק: כל גזירה שוה שאינה מופנה כל עיקר אין למדין הימנה. אמנם בכ"י מ' בכל הסוגיא: שמע', אבל א"כ היה אומר גם: משום רשב"י כרגיל במימרות! שמואל "משום ר' ישמעאל" גם בנדה נב א וש"נ⁹². ר' אלעזר (כג א), ששנה זה סתם, שנה: למדין ומשיבין. והשאר פירושו של רב יהודה, על פי שיטת הבבליים.

footnotes: ⁹² רנ"ג (שבת סד): משום רבי!

וששיטת הירוש' היא העיקרית מעידים מדרשי־ההלכה מבית־מדרשם של ר' ישמעאל ור"ע. במדרשי־הלכה מבית מדרשו של הראשון הוסיפו אצל ג"ש: מופנה להקיש ולדון הימנו ג"ש, מה שאין כן במדרשים מבית מדרשו של ר"ע (ועי' להלן).

[שוב ראיתי שהתוס' בנזיר מח ב אומרים על ר' ישמעאל: דאית ליה פרק המפלת מופנה מצד אחד למידין ומשיבין, והם גורסים אפוא: לרבנן למידין ואין משיבין לר' ישמעאל למידין ומשיבין וכו'!]

ג) למד מן הלמד. לר"ע דבר שנלמד באחת מן המדות אפשר ללמוד ממנו לדבר אחר באחת מן המדות ("למד מן הלמד"). לר' ישמעאל אין למדין מן הלמד: אמר לו ר' ישמעאל ("לר"ע") שגית (כ"י ר' ובבלי) וכי תורה מאין למידה לא משלמים⁹³ ("שבתורה אין כתוב חזה ושוק ולמדין אותה משלמים") ודבר הלמד ממקום אחר אתה בא ללמד הימנו למד מן הלמד⁹⁴; וכך היא שיטת הירוש' בכל מקום: בשטר מנלן עברייה למידה מבת חורין ועברי למד מעברייה (בהיקש של "העברי או העבריה"). נמצא למד מלמד ("עברי מעבריה ועבריה מאשה"). עד כדון כר' עקיבה דאית ליה למד מן הלמד. כר' ישמעאל דלית ליה למד מן הלמד. אשכח תני ר' ישמעאל להוא מילה וחפשה)⁹⁵ מלה חפשי מחופשה. ("וחופשה לא נתן לה" מן "וכתב לה ספר", ו"יצא לחפשי" דעבד מן "חופשה"). בכל אתר לית ליה לר' ישמעאל למד מן הלמד והכא אית ליה לר' ישמעאל? תני לה בשם חכ'. מנן תיתי ר' ישמעאל? שילוח שילוח וכו'.⁹⁶

footnotes: ⁹³ ספרא צו פרשה ה ה: משום ר' ישמעאל אמרו, כנו' מ"ח שם. ⁹⁴ ספרי קרח פיס' קיח, זבחים נז א: וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש. ⁹⁵ מיותר בט"ס, עי' רידב"ז. ⁹⁶ קידושין פ"א נט ע"א.

והנה אמרו בהחלט שר' ישמעאל אומר שבכל מקום⁹⁷ אין למדין למד מן הלמד (לא היקש מבנין אב ולא ג"ש מג"ש). וכשמצאו ברייתא דבי ר' ישמעאל שהיא לומדת ג"ש מג"ש אמרו שהיא נשנית בדבי ר' ישמעאל סתם לדעת חכמים⁹⁸.

footnotes: ⁹⁷ למחלוקת זו רומז הירוש' גם בערלה פ"ב סב ע"א ובשבת פ"ז ט ע"ד (ועי' הורוויץ VIII הערה 13) ויבמות פי"א יא ע"ד (ג"ש מג"ש). ⁹⁸ עי' ירוש' ר"ה פ"ו נד ע"ד.

ומפורש במכילתא דרשב"י כ"י⁹⁹: חפשי [נ]אמ' כאן חפשי ונאמר להלן חפשי מה חפשי האמ' להלן שטר אף כאן שטר מנין לחפשי האמור להלן שהוא שטר ת"ל או חפשה לא נתן לה (ויק' יט כ) ונאמ' להלן וכתב לה (דב' כד א) מה לה האמ' להלן שטר אף לה האמ' כאן שטר ר' שמעו' אומ' נאמ' כאן שלוח ונאמ' להלן שלוח (שם ג) מה שלוח האמ' להלן גט אף כן גט.¹⁰⁰

footnotes: ⁹⁹ [הוצא אפשטיין־מלמד, 147]. ¹⁰⁰ ת"כ קדושים פ"ה ג, מדר"י נזיקין פי"ט 279 בשם ר' אליעזר, ועי' שם פ"א 249 ומדרשב"י שם [הוצ' אפשטיין־מלמד 161] ותוס' גטין פ"ב ז, ועי' בבלי כד ב: מ"ט דרשב"י יליף שילוח שילוח מאשה וכו'. וכיו"ב ירוש' יבמות פ"ח ח ע"ג: תני ר' ישמעאל, ובמדר"י פסחא פט"ו 53: ר' אליעזר (בבלי שם ע ע"א).

ואמנם הג"ש "לה מלה" נמצאת בספרא קדושים פ"ה ג': בשטר מנין ת"ל או חופשה לא נתן לה [ו]להלן הוא אומר וכתב לה ומה לה האמור להלן בשטר אף כאן בשטר¹⁰¹.

footnotes: ¹⁰¹ ועי' תוס' גטין פ"ב.

מה שאין כן דבי ר' ישמעאל, שהם שונים במדר"י נזיקין פ"ט 279: לחפשי ישלחנו שומע אני יכתוב לו גט שחרור וכו' ר' אליעזר אומר נאמר כאן שילוח ונאמר להלן שילוח מה להלן גט וכו' (ושנוי סתם בסוף הפרשה 280)¹⁰².

footnotes: ¹⁰² עי' דומה לו לעיל ג "תושב ושכיר".

ושיטת הירוש' מתאימה עם המקורות, שאמנם מצאנו במדרשים של בית ר' ישמעאל גם במקום אחר שאין למדין מן הלמד (בנין אב מק"ו): אמרת וכי אהל מהיכן למדנו לא מן הדין ודבר הלמד ממקום אחר אתה בא ללמוד הימנו הלמד מן הלמד¹⁰³.

footnotes: ¹⁰³ ספרי חקת, סוף פיס' קכז.

אמנם בבבלי¹⁰⁴: אמר ר' יוחנן בכל התורה כולה למידין למד מלמד חוץ מן הקדשים שאין דנין למד מלמד.

footnotes: ¹⁰⁴ ועי' תוס' גטין פ"ב.

ועל־כן נדחקו לפרש את הספרי קרח שהבאתי, שחולקים בזה, אם קצת המלמד כתוב בו וקצת הוא למד ממקום אחר ("הימנו ודבר אחר") אם למדים. ודנו מנוסח הספרי קרח שלהם ("וכי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש") שרק היקש מהיקש אין למדים¹⁰⁵.

footnotes: ¹⁰⁵ זבחים מט ב.

וכך נדחקו לומר שתנא דבי ר' ישמעאל שבדף מ ע"ב "סובר" (לפי פירושו של רב פפא) "דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בק"ו"¹⁰⁶, אבל הברייתא מתפרשת יפה ע"פ הברייתא השניה,¹⁰⁷ שגם היא "דבי ר' ישמעאל"¹⁰⁸, וכמפורש בספרי שם.

footnotes: ¹⁰⁶ זבחים מא א. ¹⁰⁷ זבחים מא א. ¹⁰⁸ עי' ספרי שלח פיס' קיא 118 וספרי זוטא 285.

חשובים גם דברי "תני ר' ישמעאל", שבירוש' חגיגה¹⁰⁹: עד כדון כרבי עקיבה. כרבי ישמעאל. תני רבי ישמעאל והבשר וכו' שלישי בתרומה מנין ודין הוא וכו' רביעי בקודש מנין ודין הוא וכו' הרי למדנו לראשון ולשני מן הכתוב ולשלישי מן הדין ולרביעי מקל וחומר. דנין לו דין מן הדין שיהא הכל משועבד להלכה שיהא השלישי פוסל בתרומה והרביעי בקודש, ד"א ששלישי בתרומה ורביעי בקודש "הלכה" היא, והדין רק אסמכתא, ודין כזה דנין; אלא שצריכין להעיר שכל הלשון של הברייתא הזאת הוא לשון דבי ר"ע¹¹⁰.

footnotes: ¹⁰⁹ פ"ג עט ע"ב = סוטה פ"ה כ ע"ב. ¹¹⁰ עי' אלבק 86.

אבל דברי ר' יוחנן הם לשיטת ר' עקיבה!

ד) אין עונשין מן הדין. ר' ישמעאל סובר שדבר שלמדוהו בק"ו או במה מצינו אין עונשין עליו. כך מפורש בירוש' יבמות (פי"א יא ע"ד): עד כודן בת בתו בתו מניין רב אמר אם על בת בתו הוא מוזהר לא כל שכן על בתו וכו'. וכר' ישמעאל דר' ישמעאל אמר למידין מקל וחומר ואין עונשין מקל וחומר מגן ליה (בתו שלמדוה בקל וחומר) וכו'; ע"ז (פ"ה מה ע"ב): ר' יוחנן בשם רבי ישמעאל¹¹¹ אמרה תורה שחוט שלי בשלי ושלך בשלך מה שלי בשלך אסור אף שלך בשלי אסור ואמור מה שלי בשלך ענוש כרת אף שלך בשלי ענוש כרת¹¹². ולאו ר' ישמעאל אמר למתירין מקל וחומר ואין עונשין מקל וחומר"¹¹³, כלומר: וכן הוא דעתו של ר' ישמעאל גם ב"מה מצינו", שהרי כאן "מה מצינו" הוא.

footnotes: ¹¹¹ בבלי קידושין נז ב – בשם ר' מאיר. ¹¹² עי' בבלי קידושין שם. ¹¹³ בבלי שם השיבו על השאלה "אי מה וכו' ": אמר קרא וכו'.

ביבמות נאמרו בירוש' דברי ר' ישמעאל בניגוד לרב, שפירש את הדברים¹¹⁴ על פי בית מדרשו של ר"ע; שהרי למעלה אמרנו שם בירוש': "עד כדון בת בתו מן הנישואין, בת בתו מן האירוסין וכו'. עד כדון כר' עקיבה. כר' ישמעאל. תני ר' ישמ' הנה מאתהן". ואחריו: עד כדון בת בתו וכו' רב אמר וכו' וכר' ישמעאל וכו'. – א"כ לרבי עקיבא אמר דבריו¹¹⁵.

footnotes: ¹¹⁴ כאביי בבבלי סנהד' עו א. ¹¹⁵ בניגוד לאלבק, Untersuchungen, 139 בהערה.

רבי עקיבא אומר אפוא לשיטה זו שלמדין מק"ו ועונשין מק"ו, ו"עונשין מן הדין".

זוהי שיטת הירוש'.

אבל הבבלי אינו מזכיר בזה מחלוקת ר' ישמעאל ור"ע, אלא רשב"י וראב"ש סוברים עונשין מן הדין¹¹⁶, וכן אחד מתלמידי ר' ישמעאל – ר' יצחק¹¹⁷, ואביי סבר עונשין מן הדין¹¹⁸ ומזהירין מן הדין¹¹⁹. אמנם הם אמרו¹²⁰: אפי' למ"ד עונשין מן הדין אין מזהירין מן הדין, אבל ברייתא דר' ישמעאל¹²¹ מַשוה שניהם: (י) אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו אין לי אלא בת אביו ולא בת אמו בת אמו ולא בת אביו מן האב ומן האם מנין ת"ל אחותו מ"מ ועד שלא יאמר הכתוב יש לי בדין אם וכו' אלא אם אמרת כך ענשת מן הדין לכך נאמר אחותו ללמדך שאין עונשין מן הדין. (יב) עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת"ל וכו' ועד שלא יאמר הכתוב יש לי בדין אם הזהיר וכו' אלא אם אמרת כך הזהרת מן הדין לכך נאמר אחותך ללמדך שאין מזהירין מן הדין.

footnotes: ¹¹⁶ סנהדרין עד א. ¹¹⁷ בבלי כריתות ג א ומכות יד א, ועי' ר' יצחק בספרי חקת פיס' קכו. ¹¹⁸ סנהד' נד א, שם עו א תירצו הקושיא על אביי "גלויי מילתא בעלמא הוא", וכזה אמרו בתמורה ט א: ואביי אמר לך הא לאו דינא הוא. ¹¹⁹ זבחים קו ב. ¹²⁰ מכות יז ב וזבחים קו ב. ¹²¹ ספרא קדושים פ"י י, יב, מכות ה ב.

ובברייתא דר' ישמעאל אחרת, שבתוס' שבועות פ"ג¹²² ו' שנינו:

footnotes: ¹²² כולו מדרש־הלכה מדבי ר' ישמעאל, ועוד נבוא לשרידים של מדרשי־הלכה שבתוס' שבועות (להלן עמ' 636).

שמעה (כלומר "ושמעה קול אלה" משמע) מפי אחרים מפי עצמו מניין ת"ל כי תחטא לרבות השומע מפי עצמו ("שהוא החוטא") כשומע מפי אחרים דברי ר' שמעון ר' יהודה בן בתירה אומ' אינו צריך קל וחומר הוא ומה נדרים וכו' אמר ר' ירמיה¹²³ נמתי לפני ר' יהודה בן בתירה וכי (יש)¹²⁴ עונשין מן הדין [אמר לי בתחילה אין עונשין]¹²⁵ אלא כל מקום שתפס הכתוב מוסיף ("מוציא")¹²⁶ את עונש מן הדין. כלומר: מכל מקום שעיקר הדבר ישנו בכתוב. והק"ו בא רק לגלות פירושו, אע"פ שאינו כפשוטו – עונשין מן הדין¹²⁷.

footnotes: ¹²³ כך הוא בכ"י ארפורט (צוק'), בדפו': אליעזר, בכריתות לשון למודים סי' קיד: יהודה, ר' ירמיה גם בפ"א ו', ונזכר גם במכילתא ומגילתא דעריות וכן ספרי תצא פיס' רי"ח. ועי' ספרי חקת פיס' ק עג: אמר ר' יאשיה נמתי לפני ריב"ב וכו'. ¹²⁴ ליתא בכריתות. ¹²⁵ כנוס' הכריתות. ¹²⁶ בכריתות: מוציאו ועונשין, וצ"ל: מוצי' את עונשין. ¹²⁷ עי' ס' כריתות שם.

וגם ברייתא זו כללה ב"עונשין" גם "מזהירין". אלא שלריב"ב מזהירין ועונשין מן הדין במקום שהעיקר מפורש בכתוב. ואמנם לפי הירוש' סובר ר' ישמעאל מזהירין ("למידין") ולא עונשין: ההפך מן הבבלי¹²⁸.

footnotes: ¹²⁸ בספרי חקת פיס' קכו שנינו: אין לי אלא באהל חוץ לאהל מנין ת"ל זאת התורה אדם כי ימות דברי איסי בן עקיבא‏ ר' ישמעאל אומר אינו צריך אם עד שלא נזקק לטומאה ("אם נכנס בבית כשהוא חי") הרי הוא מטמא משנזקק לטומאה ("שנכנס כשהוא מת") דין הוא שיטמא. והקשו המפרשים (רד"פ בספרא דבי רב ורי"נ באהלי יהודה והורוויץ): הא אין עונשין מן הדין. ורד"פ ורי"נ מתרצים, שאין זה אלא "גילוי מילתא", שפירוש הכתוב הוא: אפי' הכניסוהו כשהוא מת. אלא שהורוויץ פקפק בנוסח ששנו ר"י אחרי איסי, והוא משער שצ"ל: רבי (עי' פיס' א).

וששיטת הירוש' היא העיקרית מוכיחים מדרשי־ההלכה מבית מדרשו של ר' ישמעאל, שאנו מוצאים בכולם את הדברים החוזרים האלה: הא עד שלא יאמר (הכתוב) יש לי בדין אם וכו' אלא אם אמרת כן ענשת מן הדין, לכך נאמר וכו' ללמדך שאין עונשין מן הדין¹²⁹; וזו היא דעתם של תלמידי ר' ישמעאל, ר' יאשיה ור' יונתן¹³⁰.

footnotes: ¹²⁹ ספרי נשא פיס' א, כג, קכד, קכה. קכו, קנז – "ד"א" אצל "דברי ר' ישמעאל" –, מדר"י נזיקין פי"א 288 ועוד. ¹³⁰ ספרי נשא פיס' א.

אבל אף פעם אחת לא נמצא כזה במדרשי ר"ע. וכבר העירונו שרשב"י וראב"ש אומרים "עונשין מן הדין". והם מבית מדרשו של ר"ע, וכן רבי (בית מדרשו של ר"ע), ספרי נשא פיס' א (וישלחו). וכך שנו במכות ה ב: תניא¹³¹ בריבי¹³² אומר לא הרגו נהרגין הרגו אין נהרגין אמר [לו]¹³³ אביו בני לאו קל וחומר הוא אמר לו לימדתנו רבינו שאין עונשין מן הדין דתניא וכו'¹³⁴. זוהי ברייתא דבי רבי¹³⁵ ו"אביו" זה הוא רבי עצמו הסובר "עונשין מן הדין", אלא שבנו חולק עליו, שהרי שנינו ("לימדתנו רבינו" היא רק "מליצה של כבוד בכ"מ") שאין עונשין¹³⁶.

footnotes: ¹³¹ כי"י ור"ח וילקוט. ¹³² ילקוט ור"ח ויראים דפו' ווילנא סי' קעט: רבי. ¹³³ כי"מ ור"ח וילקוט. ¹³⁴ הבבלי מביא ברייתא דמכיל' דעריות, עי' לעיל. ¹³⁵ עי' "תניי דבי רבי" [מבוא לנוסח המשנה, ח"א, 43 ואילך]. ¹³⁶ ספרות: גרץ ח"ד נוטא ד 396; ווייס דדו"ד ח"ב 237 בהערה I, הורוויץ VII.

ה) כלל ופרט וריבה ומיעט. ר' ישמעאל היה דורש כל התורה כולה בכלל ופרט, ור' עקיבה בריבה ומיעט. (בכלל ופרט – הפרט הוא פירוש הכלל ואין בכלל אלא מה שבפרט, וכשנוסף אחרי הפרט כלל אחר, הרי אנו דנים כעין הפרט: כל הדומה לפרט; בריבה ומיעט – ה"מיעט" אינו פירושו של ה"ריבה" אלא הגבלתו בדבר אחד, ואחד הוא אם הריבוי קודם או המיעוט קודם. וכשנוסף עליו ריבה הרי אנו מרבים הכל חוץ מאותו המיעוט, שהרי זה והדומה לו נכלל כבר בריבוי הראשון)¹³⁷. ר"ע היה דורש בריבה ומיעט ולא בכלל ופרט, כמו ששנינו בתוס' שבועות פ"א ז (והמקור מדרש־הלכה מבית־מדרשו של ר' ישמעאל!): שרבי עקיבא **לא היה דורש כלל ופרט (וכלל)**¹³⁸ והיה¹³⁹ דורש רבויין ומיעוטין שכך למד מנח[ו]ם¹⁴⁰ איש גם זו וכו' שר' ישמעאל לא¹⁴¹ היה דורש ריבייין ומיעוטין והיה דורש כלל ופרט וכלל וכו'¹⁴². וכך אמרו בבבלי (שבועות כו א): אמר ר' יוחנן ר' ישמעאל ששימש את ר' נחוניא בן הקנה שהיה דורש את כל התורה כולה בכלל ופרט איהו נמי דורש בכלל ופרט רבי עקיבא ששימש את נחום איש גם זו שהיה דורש את כל התורה כולה בריבה ומיעט איהו נמי דורש ריבה ומיעט¹⁴³.

footnotes: ¹³⁷ עי' רש"י שבועות ד א, סנהד' מו א, חולין סז א ועוד. ¹³⁸ ליתא בדפוסים, ונכון. ¹³⁹ כנו' הדפו', צוק': היה. ¹⁴⁰ "נחום" גם בפי' הראב"ד לספרא. ¹⁴¹ כ"ה בדפוסים וכן נכון, צוק' חסר בטעות. ¹⁴² ועי' ספרא חובה פי"ב א וראב"ד שם. ¹⁴³ ועי' ספרא צו פי"א ה בדברי ר"ע: ואין ריבוי אחר מיעוט אלא לרבות.

וכך יוצא מירוש' עירובין פ"ג כ ע"ג¹⁴⁴: והכל נלקח בכסף מעשר חוץ מן המים ומן המלח כרבי עקיבה. ברם כרבי ישמעאל. תני ר' ישמעאל¹⁴⁵ ונתת הבסף בכל אשר תאוה נפשך הרי זה כלל. בבקר ובצאן ביין ובשכר הרי זה פרט. ובכלי אשר תשאלך נפשך הרי זה כלל אחר. כלל ופרט וכלל ואין אתה דן אלא כעין הפרט. לומר לך מה הפרט מפורש דבר שהוא וולד וולדות הארץ¹⁴⁶ אף אין לי אלא דבר שהוא וולד וולדות הארץ. רבי עקיבה מפרש מה הפרט מפורש¹⁴⁷ שהוא פרי וולד¹⁴⁸ פרי ומכשירי פרי אף אין לי אלא דבר שהוא פרי וולד פרי ומכשירי פרי. מה נפק מביניהון¹⁴⁹ דגים וחגבים כמהין ופטריות כרבי עקיבא נלקחין בכסף מעשר כרבי ישמעאל אינן נלקחין.

footnotes: ¹⁴⁴ מעשר שני פ"א נב ע"ד. ¹⁴⁵ ברייתא דר' ישמעאל שבתחילת ספרא, בהו' פרידמן עמ' 18–19. ¹⁴⁶ "מינים הנולדים ע"י זרע, זרע בהמה וזרע קרקע, עשב זורע זרע, כלומר כל אלה שנאמר בהם תוצא הארץ הם וולדות הארץ וזרעם הוא וולד וולדות הארץ, אבל אלו שנאמר בהם ישרצו המים הם וולדות המים וזרעם הוא וולד וולדות המים", פרידמן בפירושו. ¹⁴⁷ בעירובין: מפרש. ¹⁴⁸ בעירובין: כוולד. ¹⁴⁹ ר"ח (עירובין כח א): עופות דגים וכו'!

והנה ספרי ראה פיס' קז (מבית מדרשו של ר"ע) שנה כר"ע: יכול אף מים ומלח ת"ל בבקר וגו' מה אלו מיוחדים שהם פרי מפרי וגידולו מן הארץ אף אין לי אלא פרי מפרי וגידולו מן הארץ; אבל בעירובין כז ב אמרו: ר' יהודה בן גדיש ור' אליעזר (ששניהם אומרים שדגים נלקחים) דרשי רבויי ומיעוטי ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך ריבה בבקר ובצאן ביין ובשכר מיעט ובכל אשר תשאלך נפשך חזר וריבה ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל וכו' והני תנאי דרשי כללי ופרטי דתניא ונתת הכסף וכו' מה הפרט מפורש פרי מפרי וגידולי קרקע אף כל פרי מפרי וגידולי קרקע ותניא אידך¹⁵⁰ מה הפרט מפורש ולד ולדות הארץ אף כל ולד ולדות הארץ.

footnotes: ¹⁵⁰ = ברייתא דר' ישמעאל, וכנו' כל כי"י והירוש'; ר"ח שם: האי תנא דספרי דבי רב ודבי ר' ישמעאל תנא וכו'

והנה לפנינו עובדא חשובה, ברייתא¹⁵¹ ששנתה דעתו של ר' עקיבא: פרי מפרי וגידולו מן הארץ, עם מדרשו של ר' ישמעאל: כלל ופרט וכלל, וכנראה שלברייתא זאת רמז גם הירוש', שאמר: ר"ע מפרש מה הפרט מפורש שהוא פרי וכו'¹⁵², מין "תנא דבי ר' עקיבא בדבי ר' ישמעאל" (עי' להלן).

footnotes: ¹⁵¹ הברייתא הראשונה שבבבלי. ¹⁵² ועי' גם ב"מ נז ב (דת"ר – דת"ר) ומדר"י נזיקין ריש פט"ו (לשמור להביא וכו') וריש פט"ז וברייתא דר' ישמעאל. והשוה מכיל' דרשב"י, הוצ' אפשטיין־מלמד, 204.

ולהיפך בשבועות שם, כי במשנה (פ"ג מ"ה) ובברייתא שבספרא¹⁵³, שהם מבית מדרשו של ר"ע. שנו דברי ר' ישמעאל בלשונם של דבי ר"ע: ר' ישמעאל אומר אינו חייב אלא על העתיד לבא שנאמר להרע או להטיב אמר לו ר"ע א"כ אין לי אלא דברים שיש בהן הרעה והטבה דברים שאין בהן הרעה והטבה מניין אמר לו מרבוי הכתוב ("לכל אשר יבטא האדם") אמר לו אם ריבה הכתוב לכך ריבה הכתוב לכך. תלמידי ר"ע מדברים אפוא בלשונם ומכניסים בפי ר' ישמעאל: מרבוי הכתוב, בשעה שהוא דרש כאן כלל ופרט וכלל.

footnotes: ¹⁵³ חובה פרשה ט ח וכבלי כו רע"א.

והבבלי (חולין סו א) מפרש את "תנא דבי רב" (= ספרא) ע"פ כלל ופרט, כמו שהוא מפרש את ה"תדר"י".

מתאים לשיטתו של ר"ע אנו מוצאים רק במדרשים מבית מדרשו של ר"ע (ספרא וספרי דברים וס"ז) את הטרמין: אחר שריבה הכתוב מיעט ("כלומר הואיל ומצינו ריבוי ומיעוט").

"אחר שריבה הכתוב מיעט" בברייתות מבית מדרשו של ר"ע מקביל ל"ריבוי ומיעוט" בבבלי. וכך אנו מוצאים למשל בספרי תצא פיס' רכא: יכול יהו כל המומתין נתלים ת"ל כי קללת אלהים תלוי אחר שריבה הכתוב מיעט אנו למדים אותו מן המגדף מה מגדף מיוחד שפשט ידו בעיקר וכו' ר' אליעזר אומר מה המגדף מיוחד שהיא נסקל וכו', אבל בבבלי (סנהד' מה ב) אמרו:…ת"ל כי קללת אלהים תלוי מה מקלל זה שבסקילה אף כל שבסקילה דברי ר"א וחכ"א מה מקלל זה שכפר בעיקר אף כל שכפר בעיקר. במאי קא מיפלגי רבנן דרשי כללי ופרטי ר"א דריש ריבויי ומיעוטי, רבנן דרשי כללי ופרטי והומת ותלית כלל כי כקללת פרט וכו'; אלא שלפי הברייתא שבספרי גם רבנן גם ר"א דרשי ריבוי ומיעוט, ואפשר שגם כאן נשנו דברי החולקים בלשון בית מדרשו של ר"ע (עי' להלן), אבל הירוש' שם (בפ"ו כג ע"ג) רק מקצר את הספרי ולא יותר. ובזה ר"א בשיטת ר"ע¹⁵⁴.

footnotes: ¹⁵⁴ עירובין לעיל, נזיר לד ב וב"ק קיז ב.

וגם "ריבה", "לרבות"¹⁵⁵ נמצא רק אצלם (עי' להלן)

footnotes: ¹⁵⁵ נזיר לד ב: ומאחר שסופינו לרבות כל דבר וכו' – אינו לשון הספרי פיס' כד אלא לשון הברייתא הבבלית, שנשנית בכמה מקומות בלשון בית מדרשו של ר"ע, עי' להלן.

וכמו שראינו כבר ב"למד מן הלמד", שתלמידי ר' ישמעאל שנו לפעמים דעה החולקת עליו על ר"י, דעת חכמים ("תני לה בשם חכ' "), כך נראה שאנו מוצאים גם במדה זו "תנא דבי ר' ישמעאל", שחולק על ר' ישמעאל¹⁵⁶:

footnotes: ¹⁵⁶ עי' גם דרכי המשנה בערכו.

חולין סז א¹⁵⁷: דבי ר' ישמעאל תנא במים במים (ויקרא יא ט) אין זה כלל ופרט אלא ריבה ומיעט במים ריבה בימים ובנחלים מיעט ("הטל את הפרט ביניהם") במים חזר וריבה ריבה ומיעט וריבה ריבה הכל¹⁵⁸. לשונו של ה"תנא" הזה (אין זה כלל ופרט) מוכיח שיש כאן התנגדות למי ("רבו" ר' ישמעאל) שדורש גם זה בכלל ופרט¹⁵⁹.

footnotes: ¹⁵⁷ =שבועות ד ב. ¹⁵⁸ עי' סו ב, ספרא שמיני פרשה ג, ב–ג. ¹⁵⁹ במים בימים ובנחלים, סו סע"ב.

אלא שבזה תלוי גם ענין אחר, ענין "רבוי אחר רבוי למעט", שנמסר גם בשם ר' ישמעאל.

ריבוי אחר מיעוט וריבוי אחר ריבוי. שנינו בספרא צו פי"א ד–ו¹⁶⁰: מה ת"ל בשמן בשמן שתי פעמים אמר רבי עקיבא אילו נאמר בשמן אחד הייתי אומר הרי היא ככל המנחות ללוג, כשהוא אומר בשמן [בשמן]¹⁶¹ ריבה ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט, מיעטו לחצי לוג, יכול ישליש וכו' ת"ל סולת מורבכת חלות בלולות בשמן ריבה ואין ריבוי אחר מיעוט אלא לרבות וכו' אמר לו ראב"ע (לרבי) עקיבא אפילו אתה אומר כל היום כולו בשמן למעט בשמן לרבות איני שומע לך אלא חצי לוג שמן לתודה וכו' הלכה למשה מסיני.

footnotes: ¹⁶⁰ מנחות פט א. ¹⁶¹ כי"ר, ושם: שני פעמים שאין וכו', ולי' "ריבה",

והנה מדה זו "ריבוי אחר ריבוי למעט" – ר' ישמעאל מודה בה, ששנינו בספרי חקת פיס' קכד: ישרוף רבוי אחר רבוי (אין רבוי אחר רבוי אלא)¹⁶² למעט דברי ר' ישמעאל ר' עקיבא אומר¹⁶³ משיצת האור ברובה וכו'; ובספרי ואתחנן פיס' לו¹⁶⁴: שומע אני שתי מזוזות ביתך ת"ל בשניה מזוזות ריבוי אחר ריבוי למעט דברי ר' ישמעאל ור' יצחק אומר אינו צריך וכו'¹⁶⁵; ובמדרש תנאים, 93: כתוב אחד אומר שבעה שבועות תס' לך וכת' אחד אומר וספר' לכם ("שבע שבתות") כיצד יתקיימו שני כתובים הללו וכשהוא אומר עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמ' יום נמצאת אומר רבוי אחר רבוי למעט דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבה אומר וכו'.

footnotes: ¹⁶² ליתא בכי"י, וליתא גם בשאר המקורות. ¹⁶³ אלא שבסמוך שם שנו: והשליך וכו' משיצת האור ברובה דברי ר' ישמעאל רע"א וכו'. ועי' בפירושים והגהות. ¹⁶⁴ מנחות לד א. ¹⁶⁵ במנחות: ר' עקיבא אומר וכו'.

בכל אלה (וכל המקורות האלה מבית מדרשו של ר' ישמעאל!) חולק ר"ע על ר' ישמעאל ודורש אחרת, אלא שעדיין אין זאת אומרת שר"ע חולק על מדה זו. והרי ראינו שהוא מודה בה בספרא צו, וכן תלמידיו ר' אליעזר בן יעקב ור' יהודה החזיקו בה. ראב"י בספרא ויקרא נדבה פרשה י ו: ר' אליעזר בן יעקב אומר וכו' שאין רבוי אחר רבוי בתורה אלא למעט, ושם פ"י ז סתם ספרא: שאין רבוי אחר רבוי בתורה אלא למעט דבר אחר וכו' (שאינו מודה במדה זו), וכך פירש הבבלי לר' יהודה¹⁶⁶.

footnotes: ¹⁶⁶ פסח' כג א וב"ג מה ב.

אלא שמצד אחר מצויות בספרא דרשות שהן רבוי אחר רבוי לרבות, ויקרא נדבה פ"ג א–ד: תקריבו מלמד שהיא באה נדבת שנים וכו' קרבנכם מלמד שהיא באה נדבת ציבור וכו'; פט"ז ח: זכר לרבות את הולד. נקבה לרבות את התמורה, וכאלה; [ב"ק מד ב: שור שור שבעה להביא שור האשה שור היתומים וכו']¹⁶⁷. ואמנם ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי בל"ב מדות (של אגדה) שונה: בריבוי, במיעוט, בריבוי אחר ריבוי ובמיעוט אחר מיעוט. ור' יהודה (=סתם ספרא) מוסיף בספרא נדבה פט"ז שם: ר' יהודה אומר הרי הוא אומר גם את הארי וכו'; זאת אומרת (עי' ראב"ד), שכך דרשו גם שם רבוי אחר רבוי¹⁶⁸.

footnotes: ¹⁶⁷ עי' כריתות ל"ל, ש"א אות י"ג, והשוה יחוסי תנאים ואמוראים ע' בר פדא ע' ג', ועי' חידושי הר"ן לנדה מ ע"ב. ¹⁶⁸ בר' דר"א בנו של ריה"ג, מדה ג'.

וכך הוא הדבר גם במיעוט אחר מיעוט, יומא מג א וש"נ. על פי פירוש ה"ברייתא" שבבבלי¹⁶⁹, גם ר' יהודה גם ר"מ מחזיקים במדה זו, וכן דעתו של הבבלי בב"ק פו ב ומנחות סז א. אבל מצד אחר שנינו בספרא¹⁷⁰: ר' יהודה אומר זאת תורת העולה היא העולה הרי אילו מיעוטים; ובספרא חובה פרשה ז א¹⁷¹: נפש וכו' הרי אילו מיעוטין, ושם פכ"ב ו: אחת בה ובהנה (או) הרי אילו מיעוטים. וכבר שאלו בירוש' הוריות שם: בכל אתר את מר מיעוט אחר מיעוט לרבות וכא את מר מיעוט אחר מיעוט למעט. אמר ר' מתניה שנייא היא דכתיב מיעוט אחר מיעוט אחר מיעוט.

footnotes: ¹⁶⁹ ב"ב יד א (במלאכת המשכן פ"ו ליתא, וכן ליתא בירוש' שקלים פ"ו מט ע"ד). ¹⁷⁰ צו פ"א ז (=הוריות ב סע"ב וש"נ) ¹⁷¹ ירוש' הוריות ריש פ"א, מה ע"ג, בבלי ב ע"ב.

אבל הרי עשרה כהנים כתובין בפרשה וכו' הוי מיעוט אחר מיעוט וכו'. סנהד' טו א¹⁷² וכאלה עוד¹⁷³. והנה כי כן יש מיעוט אחר מיעוט לרבות אפילו ביותר משנים (כשם שאנו מוצאים "רבוי אחר רבוי למעט" אפילו בשלשה, ספרא צו שנזכר לעיל)¹⁷⁴.

footnotes: ¹⁷² עי' כריתות שם סי' כא. ¹⁷³ עי' יחוסי תנאים ואמוראים שם. ¹⁷⁴ וכבר ראינו שר' אליעזר בר' יוסי הגלילי שונה במדותיו "מיעוט אחר מיעוט" למעט.

ואמנם נראה שדעות חלוקות הן, ור' יהודה שדרש רבוי אחר רבוי לרבות¹⁷⁵ דרש גם מיעוט אחר מיעוט למעט.

footnotes: ¹⁷⁵ עי' לעיל מספרא נדבה פט"ז וגם בסתם ספרא פ"י ז מובא אחריו "דבר אחר" החולק.

וכך דורשים "דבי ר' אליעזר בן יעקב" מיעוט אחר מיעוט לרבות (חולין קלב א) ו"דבי‏ ר' ישמעאל" דורשים שם דרשה אחרת; ודאי מפני שהם חולקים על מדה זו.

ו) מ־, מן, למעט. רבי עקיבא דורש: מלחם (במ' טו יט) ולא כל לחם¹⁷⁶ וכו'. ור' ישמעאל לומדוֹ מגזירה שוה¹⁷⁷; רבי עקיבא דורש: מן הבהמה להוציא את הרובע ואת הנרבע וכו', ור' ישמעאל לומדו מן הדין¹⁷⁸: "דאורחיה דקרא לאישתעויי הכי". כמו שאמרו בבבלי שם (כח ב) ל"תנא דבי ר' ישמעאל", אלא שהוא הוציא רובע ונרבע מן "משחתם בהם" (שם) ולא מק"ו כר' ישמעאל.

footnotes: ¹⁷⁶ בס"ז 283: מלחם את שהוא לחם חייב שאינו לחם אינו חייב איזהו לחם החטה וכו' ולמטה שם דורש: מלחם ולא כל לחם פרט למבושל וכו'. ¹⁷⁷ ירוש' חלה פ"א נז ע"א ופסח' פ"ב כט ע"ב בשם "ר' ישמעאל" ו"תני ר' ישמעאל", ספרי שלח פיס' קי 113 ושם 115 סתם. ספרי פנחס פיס' קמו ומדר"י פסחא פי"ז נשנו לענין מצה. וזהו "תדר"י שבבבלי פסח' לה א. ¹⁷⁸ ספרא נדבה פרשה ב ח, תמורה כח א וכנו' ר"ג שם, ולא כתוס'.

ז) דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר חדש. שינו בברייתא דר' ישמעאל (עמ' 23): כל דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר חדש אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללי בפירוש. כיצד. ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואת העולה במקום הקדש (ויק' יד יג) שאין ת"ל כי כחטאת האשם הוא לכהן (שם) אלא לפי שיצא לידון בדבר חדש בבוהן יד ובבוהן רגל ובאזן ימנית יכול לא יהא טעון מתן דמים ("ואימורים") למזבח¹⁷⁹ ת"ל כי כחטאת האשם הוא לכהן. הרי החזירו הכתוב לכללו בפירוש. לומר לך מה חטאת טעונה מתן מזבח אף אשם טעון מתן מזבח¹⁸⁰.

footnotes: ¹⁷⁹ כי"ר: מתן מזבח, כלמטה. ¹⁸⁰ יבמות ז א וזבחים מט א.

גם במדה זו חלוקים עליו חבריו על ר' ישמעאל, וכך נמסרה בספרא בשם ר' ישמעאל, ספרא נדבה פי"ט ד: את החלב המכסה את הקרב ואת כל החלב אשר על הקרב מה ת"ל וכו' משם רבי ישמעאל אמרו לפי שיצא לידון בדבר החדש¹⁸¹ ("בן הצאן נתרבה באליה") החזירו הכתוב לכללו ("דאי לא אהדרינהו הו"א אליה הוא דקרבה אבל חלבים לא"); צו פרשה ה ה: משום ר' ישמעאל אמרו¹⁸² מפני שיצאת ("תודה") לידון בדבר החדש¹⁸³ ("בלחם") יכול אין לה אלא חידושה ת"ל תורת זבח השלמים אם על תודה מה שלמים טעונים סמיכה ונסכים ותנופת־חזה¹⁸⁴ ושוק וכו'.

footnotes: ¹⁸¹ [כי"ר: שהיה בכלל ויצא לידון בחדש.] ¹⁸² כנוס' מ"ח [וכי"ר], ד"ו: דברי רבי ישמעאל, אמ' לו. ¹⁸³ [כי"ר: לפי שיצא לידון בחדש.] ¹⁸⁴ [כנוסח כי"ר, דפו': ותנופה וחזה].

ובירוש' מפורש ש"חכמים" חולקים על ר' ישמעאל בזה: על דעתיה דר'¹⁸⁵ ישמעאל ניחא דר' ישמעאל דרש כל דבר שהוא בכלל ויצא לידון בדבר חדש נעקר מן הכלל והרי הוא בחידושו צורך הוא שיאמר פיאה בכרם, על דעתיה ון דרבנין דאינון אמרין הרי הוא בכללו והרי הוא בחידושו לאיזה דבר נאמר פיאה בכרם¹⁸⁶.

footnotes: ¹⁸⁵ [כנוסח כי"ר, כי"ל וד"ו: של ר'.] ¹⁸⁶ ירוש' פאה פ"א טז ע"ג, וכן בסוטה פ"ט כג רע"ד.

במדר"י¹⁸⁷: ד"א היה בכלל ויצא לידון בדבר חדש ("בכפר") והחזירו הכתוב לכללו, וכן בספרי נשא פיס' יט: ד"א¹⁸⁸, פיס' לד (מקור אחר בלי "ד"א"), ושם פיס' לז: קודש הוא לכהן על חזה התנופה ועל שוק התרומה למה נאמר לפי שהוא אומר כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה לקחתי (ויק' ז לד) אף שלמי נזיר במשמע ("חזה ושוק") הרי הכתוב מוציאם מכללם שיטענו הפרשת זרוע אין לי אלא הפרשת זרוע וכד' אם זכיתי מן הדין מה ת"ל קודש הוא לכהן על חזה התנופה אלא כל דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו דברי ר' אליעזר¹⁸⁹.

footnotes: ¹⁸⁷ נזיקין פרשה י 284, והמית איש או אשה השור יסקל. ¹⁸⁸ כר"ש ס"ז 238. ¹⁸⁹ אבל בכ"י ברלין: לכללו בפירו'. ואחר ישתה הנזיר יין אחר כל המעשים (לעיל סוף פיס' כד!) דברי וכו'!

וגם כאן, כמו בכמה מקומות, ר"א בשיטת בית ר' ישמעאל¹⁹⁰.

footnotes: ¹⁹⁰ אבל עי' ריבה ומיעט, ועי' להלן רשות – חובה.

ח) כל פרשה שנאמרה ונשנית וכו'. גם במדה זו (שלא נמנית במדותיו של ר' ישמעאל) חלוקים בוודאי ר' ישמעאל ור"ע.

בספרי נשא פיס' ב שנינו: למה נאמרה פרשה זו לפי שהוא אומר נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וגו' או מצא אבידה וכיחש בה ונשבע על שקר (ויק' ה כא–כב) אבל בגוזל הגר לא שמענו בכל התורה ת"ל דבר אל בגי ישראל איש או אשה כי יעשו מכל חטאות האדם למעול מעל בה' בא הכתוב ולימד על גוזל הגר ונשבע לו ומת שישלם קרן וחומש לכהנים ואשם למזבח (פיס' ד: ר' ישמעאל אומר וכי יש לך אדם מישראל וכו'), זו מדה בתורה כל פרשה שנאמרה במקום אחד וחיסר בה דבר אחד וחזר ושנאה במקום אחר לא שנאה אלא על שחיסר בה דבר אחד ר' עקיבא אומר כל מקום שנ' בו¹⁹¹ לאמר צריך לידרש¹⁹².

footnotes: ¹⁹¹ כנו' כ"י ל', דפו': כה, יל' וכי"ר לי'. ¹⁹² עי' ספרא ויקרא פ"ב יג וס"ז 233 שו' א' ועי' ספרא קדושים פרשה י א.

ובמדר"י נזיקין רפ"ו 269: וכי יריבון אנשים למה נאמרה פרשה זו לפי שהוא אומר עין תחת עין אבל שבת וריפוי לא שמענו ת"ל וכי יריבון אנשים, אם יקום, בא הכתוב ללמד [בו] דברים המחוסרים בו.

ר"ע חולק אפוא על מדה זו, וכך נמסר בבבלי¹⁹³ בשם "תנא דבי ר' ישמעאל" (ולדעת ר' ישמעאל!): כל פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה¹⁹⁴. וזהי גם יסודו של "תנא דבי ר' ישמעאל" השני¹⁹⁵: למה נשנו (ויק' יא ודב' יד) בבהמה מפני השסועה ובעופות מפני הראה.

footnotes: ¹⁹³ סוטה ג א–כ וש"נ. ¹⁹⁴ ועי' שבועות יט א, שהבבלי השתמש בה גם לר"ע! והוא השתמש גם ליישב היתורים שבכתוב שאינם צריכים גם במקום שעיקר הפרשה לא נאמרה במקום אחר. ¹⁹⁵ חולין סג ב, ונוסף בספרי ראה פיס' קג (עי' הו' מא"ש צה ע"א) מדבי ר"י, הופ' עמ' 8 בהערה.

מדה זאת שינתה את כל פני מדרשו של ר' ישמעאל, שהרי לפיה כל הפרשיות המיותרות לא נשנו אלא בשביל דבר אחד שנתחדש בהן, ואין צורך אפוא לדרוש בכפולה כל מלה ומלה. ורק תוצאה ישרה מזו היא תוצאת־התלמוד הבבלי, המשתמש במדה זו גם ליישב דברים שאינם צריכים, שנאמרו בכתוב רק דרך אגב.

ט) ילמד סתום מן המפורש. גם זה מדה מיוחדת לר' ישמעאל, אע"פ שלא מצינו חולקים עליה בפירוש, וכך נמסרה בספרא¹⁹⁶ בשם ר' ישמעאל: משום ר' ישמעאל אמרו הואיל ונאמרו שני דיברות זה בצד זה אחד פתוח ואחד סתום ילמד פתוח על הסתום וכו'. וכן נמסר בבבלי¹⁹⁷ בשם "דבי ר' ישמעאל": כהן (שאצל מתנות כהונה) ולא כהנת וילמוד סתום מן המפורש (מבני אהרן שנאמר אצל מנחה). וכן במקום אחר¹⁹⁸: בשלמא ר' ישמעאל קסבר ילמד סתום מן המפורש.

footnotes: ¹⁹⁶ אחרי פ"א ה, פ ע"א. ¹⁹⁷ חולין קלב א. ¹⁹⁸ יומא נט א (=זבחים נג א).

ומדה זו, שהיא יסודן של המדות "גזירה־שוה" ו"בנין־אב" ומקורן, נמצאת כ"פ במדרשי־הלכה מבית מדרשו של ר' ישמעאל. במדר"י פסחא פי"א 37: הואיל ונאמרו לקיחות בתורה סתם ("פרה אדומה, מצורע ולולב") ופרט לך הכתוב באחת מהן שאינה אלא [אגודה אף] פורט אני כל לקיחות שבתורה שאינם אלא אגודה¹⁹⁹; שם נזיקין רפ"ו 269: היה ר' ישמעאל אומר הואיל וכל הניזקים שבתורה סתם ופרט הכתוב באחד מהם ("בגזל הגר שכתוב בו איש או אשה") שעשה בו נשים כאנשים אף פורט אני לכל הניזקים שבתורה וכו'²⁰⁰). ספרי נשא פיס' א: היה ר' ישמעאל אומר הואיל ונאמרו צוואות בתורה סתם ופרט באחת מהם שאינה אלא מיד בשעת מעשה ולדורות וכו'²⁰¹; פיס' יד סתם: הואיל ונאמרו שבועות בתורה סתם ופרט באחת מהם שאינה אלא באלה וכו' ופרט באחת מהן שאינן אלא ביו"ד ה"י וכו'; ספרי שלח פיס' קז²⁰²: הואיל ונאמרו ביאות בתורה סתם ופרט באחת מהם שאינה אלא לאחר ירושה וישיבה וכו' דברי ר' ישמעאל א"ל ר"ע וכו', חקת פיס' קכג: הואיל ונאמרו אצבעות בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחת מהם שאינה אלא ימנית אף פורטני כל אצבעות וכו'²⁰³; מטות פיס' קנג, סתם ובשם ר' יונתן: הואיל ונאמרו דברות בתורה סתם ופרט באחד מהם שהנשיאים קודמים וכו', פנחס פיס' קמב: הואיל ונאמרו סלתות בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחת מהן שאינה אלא מן החיטים וכו'. הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם ופרט לך הכתוב באחד מהן צמר ופשתים אף כל צמר ופשתים²⁰⁴.

footnotes: ¹⁹⁹ בספרי חקת פיס' קכד וקכ"ט, ג"ש: נאמרה כאן לקיחה ונאמרה להלן לקיחה וכו'. ²⁰⁰ =ספרי נשא פיס' ב ומדר"י שם פ"ז 271, פ"ח 275 ופ"ט 278 מקוצר. ²⁰¹ ברייתא דר' ישמעאל פיס' ו'. ²⁰² קידושין לז ב. ²⁰³ בת"כ מצורע פ"ג ז ג"ש: אצבעו נאמר כאן אצבעו וכו', וכן ספרא חובה פרשה ג ט. ²⁰⁴ "תנא דבי ר' ישמעאל", שבת כו ב ויבמות ד ב ומנחות לט ב.

י) רשות – חובה. חילוף זה בין ר' ישמעאל ור"ע – יסודו בכל רוח פרשנותם של שני החכמים האלה. ר' ישמעאל הלך אחרי פשוטו של מקרא, ור"ע ראה בכל דבר ודבר של התורה מצוה וחובה. "וקנא את אשתו רשות דברי ר' ישמעאל ר' עקיבא אומר חובה²⁰⁵. לה יטמא רשות דברי ר' ישמעאל ר' עקיבא אומר חובה²⁰⁶. לעולם בהם תעבודו רשות דברי ר' ישמעאל ר' עקיבא אזמר חובה"²⁰⁷.

footnotes: ²⁰⁵ = ספרי נשא פיס' ז כ"י ר'. בירוש' פ"א טז ע"ב מחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע, ר"א כר"ע, וכ"ה בספרי בנוסחאות: ר' אליעזר. ²⁰⁶ ספרא אמור א י: לה יטמא מצוה, שמחות פ"ד ו היגר: רש"א רשות רבי יהודה אומר חובה. ²⁰⁷ סוטה ג א וזבח' ק א וגטין לח ב. גם כאן ר"א כר"ע, גטין לח ב.

ואמרו שם בסוטה: "לימא ר' ישמעאל ור"ע בכל התורה כולה הכי פליגי²⁰⁸ דמר אמר רשות ומר אמר חובה", ודחו: הכא בקראי פליגי וכו'. אבל כפשוטם של דברים באמת בכל מקום, שעל־פי הפשט אין כאן ציווי אלא תנאי, פירשהו בוודאי ר' ישמעאל כפשוטו, כמו "והיה אם לא תמצא חן וגו' ושלחה מביתו", ולא כר"מ שאומר²⁰⁹ "זו מצוה לגרשה".

footnotes: ²⁰⁸ "בכל המקראות שאפשר לפרשם בתודת רשות ובתורת חובה", מאירי. ²⁰⁹ תוס' סוטה פ"ח ט, גטין צ ע"ב.

ובזה תלויה גם דעתו של ר' ישמעאל לענין "אם" שבתורה: כל אם ואם שבתורה רשות חוץ משלשה, ואם תקריב מנחת בכורים (ויק' ב יד) חובה אתה אומר חובה או אינו אלא רשות ת"ל תקריב את מנחת בכוריך (שם) חובה ולא רשות²¹⁰. כיוצא בו אם כסף תלוה את עמי וגו' (שמ' כב כד) חובה אתה אומר חובה או אינו אלא רשות ת"ל העבט תעביטנו (דב' טו ח) חובה ולא רשות. כיוצא בו ואם מזבח אבנים תעשה לי (שמ' כא כה) חובה אתה אומר חובה או אינו אלא רשות ת"ל אבנים שלמות תבנה (דב' כז ו) חובה ולא רשות²¹¹; ‏ אבל "אם אדוניו יתן לו אשה רשות אתה אומר רשות או אינו אלא חובה כשהוא אומר אם בגפו יבוא בגפו יצא רשות ולא חובה דברי ר' ישמעאל ר' עקיבא אומר וכו' "²¹².

footnotes: ²¹⁰ עי' ספרא נדבה פרשה יג א–ב, דרשות ר' יהודה ור"ש (גם הוא אומר "חובה", אבל לומדו מפסוק אחר). ²¹¹ מדר"י בחדש פי"א 243 (וסתם מכיל' חולקת: רשות) = נזיקין רפי"ט 315, [ומשם העתיק בעל מה"ג, והופמן הכניסו במדרשב"י שלו עמ' 116 ו־151. אבל בכי"י לי' (עי' הוצ' אפשטיין־מלמד עמ' 157 ו־211). – עצ"ם]. ²¹² מדר"י נזיקין פ"א 249 ורפ"ב 250. מדרשב"י כ"י (אפשטיין־מלמד 161): יכול גזרה וכו'.

וכן "אם חבול תחבול ר' ישמעאל אומר בא הכתוב ללמדך שתהא עושה מצוה ("תַלוה את העני") ותהא נוטל את שלך ("והרשות בידך ליטול את שלך")²¹³, אבל בבית מדרשו של ר"ע דרשו²¹⁴: יכול שהרשות בידו לחבול ת"ל לא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו א"כ למה נאמר אם חבל תחבל מי שיש לו רשות לחבול בשליח בית דין הכתוב מדבר.

footnotes: ²¹³ מדר"י נזיקין פי"ט 316. ²¹⁴ מכיל' דרשב"י הוצ' אפשטיין־מלמד 212 (=ב"מ קיג ב).

יא) להפסיק הענין. ר' ישמעאל וההולכים בשיטתו, האומרים "דברה תורה כלשון בני אדם", היו מפרשים גם את היתורים הסגנוניים – כלשון בני אדם: ויאמר משה אל בני ישראל להפסיק הענין דברי ר' ישמעאל²¹⁵; הרוגו למה נאמר להפסיק את הענין דברי ר' ישמעאל²¹⁶; "לאמר" "להפסיק הענין"²¹⁷, וכן סובר ר' יוסי הגלילי, בניגוד לר"ע, ש"אך" ו"רק" "להפסיק הענין"²¹⁸ (בניגוד ל"אך חלק").

footnotes: ²¹⁵ ספרי פנחס פיס' קנב. ²¹⁶ ספרי מטות פיס' קנז. ²¹⁷ ר' אחא ב"ר יאשיה, מדר"י פסחא רפ"ג 10. ²¹⁸ מכיל' דרשב"י הוצ' אפשטיין־מלמד 20–21. שונה מזה הוא "הפסיק הענין", ס"ז 325, מכיל' פסחא סוף פ"ה וספרא נדבה פי"ג ז, שהוא רק משמש את הדרשה.

ובדרכו של ר' ישמעאל הלך גם ר' יונתן תלמידו, בפרשו "זאת תורת הקנאות" ו"זאת תורת הנזיר": כחותם הדברים²¹⁹, בניגוד לר' יאשיה ודבי ר"ע הדורשים "זאת תורת" (עי' להלן).

footnotes: ²¹⁹ ספרי נשא פיס' כ ופיס' לח.

– ובכלל ראה ר' ישמעאל, שלא זו בלבד שישנן "הלכות מרובות" ש"אין להן על מה שיסמכו" (חגיגה סוף פ"א), אלא שישנן הלכות שהן מתנגדות לפשוטו של מקרא ("הלכה עוקפת את המקרא"). וישנן הלכות שמתנגדות למדרש שעל־פי המדות שהתורה נדרשת בהן ("הלכה עוקפת מדרש").

יב) "הלכה עוקפת". כש"הלכה" מתנגדת לפשוטו של מקרא, אומר ר' ישמעאל גלוי ומפורש שהלכה פלונית עוקפת את המקרא ("באה עליו בעקיפין ובמרמה"):

תני רבי ישמעאל²²⁰ בשלשת מקומות הלכה²²¹ עוקפת למקרא ובמקום אחד למדרש. התורה אמרה בספר ("וכתב לה ספר כריתות", דב' כד א). והלכה אמרה בכל דבר שהוא בתלוש. התורה אמרה בעפר ("וכסהו בעפר", ויק' יז יג). והלכה אמרה בכל דבר שהוא מגדל צמחים. התורה אמרה במרצע ("ולקחת את המרצע", דב' טו יז). והלכה אמרה אפילו בסול אפילו בקוץ אפילו בזכוכית. ובמקום אחד למדרש²²². תני ר' ישמעאל²²³ והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו כלל וכו' לומר לך מה הפרט מפורש שהוא מקום כינוס שיער ובנראה אף אין לי אלא מקום כינוס שיער ובנראה. והלכה אמרה יגלחנו כדלעת²²⁴.

footnotes: ²²⁰ מדר"י נזיקין סוף פ"ב 253 מקוטע, מ"ת 154. בבבלי סוטה טז ב: דא"ר יוחנן משום ר' ישמעאל, ועי' רש"י. ²²¹ כצ"ל, בירוש' בטעות: התורה. ²²² בבבלי סוטה שם: שייר מצורע דתניא וכו' והלכה מגלה כדלעת וכו' ארנב"י כי קא חשיב הלכה עוקבת מקרא הא עוקבת ‏ מדרש (כ"ה בכ"י מ' [בד"ו: מדר', ופשטוה בטעות] ובמאירי) היא. ²²³ סתם בבבלי סוטה טז א. ²²⁴ ירוש' קידושין פ"א נט ע"ג.

אבל דבי ר"ע דורשים בכל אלה ריבוי לרבות גם את אלה: ספרי תצא פיס' רס"ט: ת"ל ונתן מ"מ: ספרא אחרי פי"א י²²⁵: אחר שריבה הכתוב מיעט; ספרי ראה פיס' קכב²²⁶: ולקחת. ספרא מצורע פ"ב ב–ג: יכול אף בית הסתרים ת"ל גבות עיניו וכו' אי מה גבות עיניו מקום כינוס שער ונראה אף אין לי אלא מקום כינוס שיער ונראה, מנין לרבות כינוס שער שאינו נראה²²⁷ פיזור שער ונראה²²⁸ פיזור שער ואינו נראה²²⁹ ת"ל את כל שערו יגלח²³⁰.

footnotes: ²²⁵ =חולין פח א וב'. ²²⁶ קידוש' כא ב וירוש' שם. ²²⁷ "שער בית השחי". ²²⁸ "שבצלעות ושבכרס". ²²⁹ "שבין קמטים שבכרס ושבין פרקי שוקים". ²³⁰ מעין הברייתא הבבלית בסוטה טז ב לר"ע, הדורשת "ריבה ומיעט וריבה", וסתם ספרא שם פרשה ב ז–ח – אליבא דר' ישמעאל, ראב"ד שם.

מעין שהשיב אפוא ראב"ע לר"ע²³¹: אפילו אתה אומר כל היום כולו בשמן למעט וכו' אלא חצי לוג שמן לתודה וכו' הלכה למשה מסיני – כך גם ר' ישמעאל אינו משתדל להכניס את ה"הלכה" לתוך המקרא, במקום שפשט הכתוב מתנגד לה, אלא אומר "הלכה" היא, ואנו מקבלים אותה בלא ראיה מן הכתוב.

footnotes: ²³¹ ספרא צו פי"א ד, שהבאתיו לעיל.

דרכי־מדרש אלה הם הקוים העיקריים שנחלקו בהם ר' ישמעאל ור"ע.

מובן שפני מדרש כזה ההולך בדרכי המדרש של ר' ישמעאל מקבלים צורה אחרת.

ואמנם כן, המדרשים מבית מדרשו של ר' ישמעאל מצטיינים בפשטותם, אין הם באים על הכתוב בעקיפין, כדי להוציא ממנו את ההלכה בכל־אופן, אלא משתדלים לקרב את הדרשה לפשט הכתוב, ואין הם דורשים סתם יתורים ולשונות כפולים (עי' להלן).