IV. משניות־הביניים

מכאן אנו באים למשניות־הביניים. שרגליהן עומדות – חציין בזמן הבית וחציין סמוך לחורבנו, למשניות של תנאים, שחיו והורו בזמן הבית ואחריו.

הראשון שבהם הוא ר' יהושע בן חנניה.

א. משנת ר' יהושע ¹

footnotes: ¹ "מדת ר' יהושע" נזכרת במנחות פ"ג מ"ד.

תלמידו זה של רבן יוחנן בן זכאי היה לוי, משורר בבית המקדש (עי' לעיל), זאת אומרת, כמו שהעירו כבר, לפחות בן שלשים (חולין כד א) לפני החורבן. והוא השתתף, לא רק בעבודתו, עבודת־לוים, אלא גם בתור "זקן" וחכם² בשמחת בית השאובה³. ור' שמעון בן עזאי תלמידו מספר⁴: מעשה שנמצאו עצמות בדיר העצים ובקשו חכמים לטמא את ירושלים אמר להן ר' יהושע⁵ בושת וכלימה לנו וכו' איה הרוגים שנהרגו במלחמה⁶ ועד עכשיו (ודבריו נתקבלו להלכה)⁷.

footnotes: ² עי' סוכה פ"ה מ"ד. ³ תוס' פ"ד, סוכה נג א. ⁴ תוס' עדיות פ"ג ג, בבלי זבחים קיג א. ⁵ בבבלי: עמד ר' יהושע על רגליו. ⁶ בדפו': מן המלחמה. ⁷ ובעדיות פ"ה מ"ה: העיד ר' יהושע על עצמות שנמצאו בדיר העצים אמרו חכמים מלקט עצם עצם והכל טהור (ולא ביבנה היתה עדות זו אלא לפני החורבן, והשוה יוספוס על העצמות שנמצאו בעזרה אחרי גירושו של ארכילאוס).

וא"כ כבר הורה הלכות בירושלים ובמקדש (בזמן המלחמה). ומצאנו לתלמידיו שאמרו לו כש"הלך לפדות את השבויה"⁸: איזו היא טומאה וטהרה הנוהגת בישראל שלא מפיך היא יוצאת (אדר"נ נו"ב פי"ט). וכבר שאלוהו אנשי אלכסנדריא הלכות בהלכות קרבנות: שני מצורעין שנתערבו קרבנותיהם⁹, ובוודאי

footnotes: ⁸ ובוודאי סמוך לחורבן, עי' כיו"ב בגטין נח א. ⁹ סוף נגעים ותוס' שם, בבלי נדה סט ב.

ששאלות אלה היו שאלות למעשה ובזמן הבית¹⁰.

footnotes: ¹⁰ ואין ענין לשאלות אלה עם הנסיעות שלו שחלו בזמן אדריינוס, כדעת בכר (אגה"ת) ואחרים.

וודאי שר' יהושע סידר ו"שנה" "משניות", שהרי כמה פעמים נאמר עליו, שכך וכך "היה שונה". תענית פ"ד מ"ד: אמר בן עזאי: כך היה ר' יהושע שונה קרבן וכו' (חזר ר"ע להיות שונה כבן עזאי). חולין פ"ב מ"ד: כלל אמר ר' ישבב כל וכו' והודה לו ר"ע, ובתוס' מפורש: אמר לו ר' ישבב אי אתה זכור שהיה ר' יהושע שונה כל וכו' (חזר ר"ע להיות שונה כדברי ר' ישבב, תוס' פ"ב ט); וכזה יומא פ"ב מ"ג¹¹: אמר בן

footnotes: ¹¹ בניגוד למשנת ר"ש איש המצפה, שנעתקה שם, תמיד פ"ג מ"א, תוס' יומא פא יג.

עזאי לפני ר"ע משום ר' יהושע דרך הלוכו היה קרב (הראש והרגל החזה והגרה ושתי הידים ושתי דפנות העוקץ והרגל, תוס' שם); תוס' אהלות פ"ה י"ב: חזר ר' יהושע להיות שונה כדברי התלמיד (עי' להלן). תוס' שביעית פ"ב יג: התבואה וקיטניות שהביאו שליש לפני ראש השנה מתעשרין לשעבר ומותרין בשביעית וכו' אמר בן עזאי לפני ר' עקיבא משום ר' יהושע אף משהשרישו חזר ר"ע להיות שונה כבן עזאי = שביעית פ"ב מ"ו: שהשרישו¹².

footnotes: ¹² ר"ע שנה תחילה: משהביאו שליש, וחזר ושנה: משהשרישו; כיו"ב היו ששנו גם לענין מעשרות במקום "משיכניסו שליש" (מעשרות פ"א מ"ג וחלה פ"א מ"ג): משהשרישו, ספרי ראה פיס' קה (דפו' וכי"י וילקוט): יכול אע"פ שלא השרישו וכו', מעין החילוף בכלאים פ"ז מ"ז: משתשריש,"אית תניי תני משתשליש" (ירוש' שם, לא ע"א).

וכשם ש"שונה" של ר"ע, הוא משנה, "משנת ר"ע" (עי' להלן), כך הוא הדבר גם ב"שונה" של ר' יהושע.

והיה מדקדק בלשון "משנתו": אמר ר' יהושע לא שמעתי אלא (ופרה) שלָשית, אמרו לו מה הלשון שלשית אמר כך שמעתי סתם. אמר בן עזאי אני אפרש וכו'. כיוצא בו אמר כרם רבָעי¹³, אמרו לו מה הלשון רבעי אמר להם כך שמעתי סתם, אמר בן עזאי אני אפרש וכו'. כיו"ב אמר האוכל בבית המנוגע פרס מג' לקב¹⁴, אמרו לו אמור משמונה עשרה לסאה אמר להם כך שמעתי סתם, אמר בן עזאי אני אפרש וכו' (ריש פרה); א"ר יהושע אני לא שמעתי אלא בתולה (נדה פ"א מ"ג). וכיו"ב¹⁵: א"ר יהושע שמעתי וכו' ואין לי לפרש (אמר ר"ע אני אפרש); ערלה פ"א מ"ז: א"ר יהושע שמעתי בפירוש שהמעמיד וכו'. וכיו"ב (כריתות פ"ג מ"ז–מ"ט); אר"ע שאלתי את ר"ג ואת ר' יהושע וכו' ואמרו לי לא שמענו אבל שמענו וכו' ורואין אנו שהדברים ק"ו (מ"ז–מ"ח), ועוד שאלן וכו' אמרו לו לא שמענו, א"ר יהושע שמעתי וכו' ורואה אני שהדברים ק"ו (מ"ט), ובוודאי שגם בראשונות המשיב העיקרי היה ר' יהושע, אלא שמפני הכבוד הביאן ר"ע בלשון רבים, ורק באחרונה. שר"ע חולק עליה, הביאה בלשון יחיד; נגעים פ"ז מ"ד: אר"ע שאלתי את ר"ג ואת ר' יהושע וכו' אמרו לי לא שמענו אבל שמענו וכו'.

footnotes: ¹³ מע"ש פ"ה מ"א–מ"ג. ¹⁴ נגעים פי"ג מ"ט ועירובין פ"ח מ"ב. ¹⁵ פסחים פ"ט מ"ו ויבמות פ"ח מ"ד.

ומכאן אני הולך צעד הלאה, ואומר שגם "לא שמענו אלא" שבמשנת יבמות פט"ו מ"ב (=עדיות פ"א מי"ב) – דברי ר' יהושע הם, אחד מבית הלל האחרונים, ושכל ה"דברים שחזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש" – משנת ר' יהושע היא.

כי אמנם עדיות שם מי"ד היא בוודאי משנת ר' יהושע, לאחר שחזר בו ו"שנה" כדברי אותו תלמיד (של ב"ש), ששנינו באהלות פ"ה מ"ג–מ"ד: היתה ("הקדרה") שלמה בה"א מצלת על הכל בש"א אינה מצלת אלא על האוכלים ועל המשקין [חזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש]. לגין שהוא מלא משקין טהורין, הלגין טמא טומאת שבעה והמשקין טהורין וכו'; האשה שהיא לשה בעריבה, האשה והעריבה טמאים טומאת שבעה והבצק טהור וכו' (כמשנת ב"ש!) חזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש; וה"חוזר" הזה הוא ר' יהושע¹⁶, ששנינו בתוס' אהילות פ"ה י–יב (חגיגה כב ב): לגין וכו' האשה וכו', אמר ר'יהושע בושתי מדבריכם בית שמאי אפשר אשה ועריבה טמאין טומאת שבעה ובצק טהור, לגין טמא טומאת שבעה ומשקין טהורין, אחר שעמד אמר לפניו תלמיד אחר מתלמידי בית שמאי, ר' אומר לפניך טעם שבית שמאי אומרים בו, אמר לו אמור וכו' חזר ר' יהושע להיות שונה כדברי התלמיד, אמר ר' יהושע נמיתי ("נעניתי") לכם עצמות בית שמאי.

footnotes: ¹⁶ וכבר ראה זה הראב"ד בפירושו שם: מפרש במסכת חגיגה על ר' יהושע קאמר שהלך ונשתטח וכו'.

ואמנם בעדיות שם נשנה גם "טעמם של ב"ש", ו"חזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש", ומתחילה שנה כנראה רק דברי ב"ה, וע"כ הם קדומים כאן (עדיות שם ואהלות), שלא כדרכם של ב"ה, שמקדימים את דברי ב"ש.

ובפסחים יג א שנינו בברייתא: ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת ושורפין תרומות טמאות תלויות וטהורות וכו' דברי ר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא שאמר משום ר' יהושע אמרו לו (ר' אליעזר ובית שמאי) טהורות לא ישרפו שמא ימצאו להן אוכלין אמר להן (ר' יהושע) כבר בקשו ולא מצאו אמרו לו שמא חוץ לחומה לנו אמר להם (ר' יהושע) לדבריכם אף תלויות לא ישרפו שמא יבא אליהו ויטהרם אמרו לו כבר מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים וכו', ובירוש' פ"ג ל ע"ב: תני אמר ר' יודה לא נחלקו ב"ש וב"ה על תרומה טהורה שאסור לשורפה ("לפני השבת") ועל תרומה טמאה שמותר לשורפה על מה נחלקו על התלויה שב"ש אומרים אין שורפין וב"ה אומרים שורפין. אמרו בית שמאי לבית הלל כלום אתם אומרים בטהורה שלא

תישרף אלא שאני אומר שמא כהן אחד שבת בתוך התחום והוא בא ואוכלה בשבת. אף תלויה לא תישרף שאני אומר שמא אליהו שבת בהר הברמל והוא בא ומעיד עליה בשבת שהיא טהורה. אמרו להן בית הלל מובטחין אנו שאין אליהו בא וכו'.

מחלוקת ר"א ור' יהושע נשנית אפוא ע"י ר' יהודה (אמנם מוחלפת) בשם ב"ש וב"ה.

וזו היא באמת מחלוקת ר"א ור' יהושע, שנרמזה במשנה פסח' פ"א מ"ז ותוס' פ"א ה, שמן הברייתא בבבלי (כ ע"ב) יוצא שנחלקו גם בי"ד שחל להיות בשבת, וגם ר' יוסי אומר בברייתא שבבבלי (שם וט"ו א): אבל איך נשרוף תלויה עם הטמאה שמא יבא אליהו ויטהרנה (כטעמם של ב"ש בפי ר' יהודה).

ומכיון שמחלוקת ב"ש וב"ה בפיאה פ"ו מ"ב ומ"ג היא משנת ר' יהושע¹⁷; ומכיון שגם המחלוקת במכשירין פ"א מ"ג היא משנת ר' יהושע: בש"א בכי יותן בה"א אינה בכי יותן אמר ר' יהושע משום אבא יוסי הליקופרי¹⁸ איש טבעון תמה עצמך אם יש משקה טמא בתורה עד שיתכוין ויתן וכו' ("וטעמייהו דב"ה קאמר")¹⁹, וכולה ר' יהושע; ומכיון שאנו מוצאים את ר' יהושע מדקדק בדברי ב"ש וב"ה ומשתדל להשוות ביניהם, דברים הרגילים אצל תנאים שונים אחרונים, שהרי הוא אומר (נזיר נב ב): יכולני לעשות דברי ב"ש ודברי ב"ה אחד וכו', מעין שאמר ר' שמעון (שונה המשניות!) בתוס' סנהד' פ"ה ב: מקיים אני דברי שניהם וכו'; הרי אני צועד עוד צעד אחד ואומר, שר' יהושע הוא שאסף ושנה מחלוקות ב"ש וב"ה, והענוותן הזה הקדים כמובן דברי ב"ש לדברי ב"ה (עי' גם תוס' יבמות פ"א י, בבלי טו ב)²⁰.

footnotes: ¹⁷ ר' אלעאי בשמו, תוס פ"ג ב. ¹⁸ = χαλκωπώλης, "סוחר מתכת". ¹⁹ וכן תוס' מכשירין פ"א ג–ד, ר' יהושע כב"ה. ²⁰ ועי' תרומות פ"ה מ"ד: ב"ש אוסרין וב"ה מתירין, אמרו ב"ה לב"ש וכו' לאחר שהודו ר' אליעזר אומר וכו' וחכמים אומרים וכו', הוא ר' יהושע, שסיים (כדרכו של ר' יוסי!): ולא הודו לו חכמים. ועי' טבול יום פ"ב סוף מ"ז וירוש' סוכה פ"ב נג סע"א.

ואפשר על־כן, כי גם "וקרובים דברי אלו להיות כדברי אלו", כלאים פ"ב מ"ו ושביעית פ"א מ"א, משנת ר' יהושע היא.

וכבר הזכרתי (לעיל עמ' 24) את דברי ר' יהושע ודקדוקיו בלשון המשנה הישנה שבתרומות פ"א מ"ב: לא מנו חכמים שבעה משקין²¹ כמוני פטמין אלא אמרו וכו', ושבברייתות (פסח' מג א): וכי מאחר ששנינו²² כל שהוא מין דגן ה"ז עובר בפסח למה מנו חכמים (שם) את אלו (כותח הבבלי וכו') כדי שיהא רגיל בהן ובשמותיהן, ובפסח' לח ב: א"ר אילעאי וכו' באתי ושאלתי לפני ר' יהושע אמר לי הרי אמרו²³ חלות תודה וכו'.

footnotes: ²¹ מכשירין פ"ו מ"ד. ²² פסחים פ"ג מ"א. ²³ פסח' פ"ב מ"ה.

וכל זה מתאים ל"שונה" משניות, למנהגי התנאים תלמידי ר"ע ואחריו.

ואמנם ישנם במשנתנו כמה שרידים ממשנת ר' יהושע, לא רק הלכות סתמיות בודדות שהן ממשנתו, כגון סתם זבחים פ"א מ"א (תוס' שם), שר"א חולק עליו, סתם כלים פי"ז מ"א (כמפורש בסיפא), שר"א חולק עליו, סתם טהרות פ"ד מ"ב (עדיות פ"ב מ"ז), – אלא גם קבוצות של הלכות ומסכת אחת שלמה: קינים.

קינים היא כולה משנת ר' יהושע, שכך הובאה קינים פ"ג מ"ג ומ"ד בזבחים סז ב כמשנת ר' יהושע, והתלמוד מוסיף על זה, "שאם נפשך לומר שאין זו ר' יהושע, אין אתה יכול לומר כן", שהרי שנינו במ"ו: "א"ר יהושע זה הוא שאמרו כשהוא ("האיל") חי קולו אחד וכשהוא מת קולו שבעה" (וכך כאן כשנדרה תחילה ואינה יודעת מה פירשה אינה צריכה אלא ד' פרידות ב' לנדרה וב' לחובתה, ועכשיו שהביאה כבר ד' פרידות צריכה להביא ד' לנדרה וד' לחובתה, "מדאיירי ר' יהושע בהא ש"מ קינים ר' יהושע אמרה").

שהרי כאן לפנינו סיום אגדי של המסדר, כאותו הסיום שבסוף כלים של ר' יוסי: א"ר יוסי אשריך כלים שנכנסת בטומאה ויצאת בטהרה, וזה מוכיח שכולה ר' יהושע.

ואמנם כל המסכת עם סדרה המיוחד, העמוק וההגיוני, ופירוט כל הפרטים והמקרים שאפשר להם להיקָרות נושאת עליה חותם של ר' יהושע עם ספקותיו וספק ספקותיו²⁴, והמסכת כולה ישָנה בוודאי, וראיה לדבר²⁵ שאין עליה תוספתא, כשם שאין תוספתא לתמיד ומדות, מפני שאינן מבית־מדרשו של ר"ע וממשנתו, והתוס' יסודה בבית־מדרשו של ר"ע (סנהד' פו א).

footnotes: ²⁴ טהרות פ"ו מ"ב–מ"ו, עדיות פ"ב מ"ז. ²⁵ גינצבורג, תמיד 293–295.

היא מתחילה: סדר קנים כך הוא, כסיומו של תמיד: זהו סדר התמיד וכו'. והדברים שלפנינו במ"א הם הוספת־תנאים, כעין פתיחה למסכת, שנשנו ע"פ זבחים פ"ו מב ופ"ז מ"א ומ"ד (ר' יהושע!)²⁶.

footnotes: ²⁶ עי' גינצבורג שם 294 הערה 121.

וחוץ מזו יש בה רק הוספות מעטות של תנאים אחרונים:

שתים של בן עזאי, תלמידו (פ"ב מ"ה ופ"ג מ"ו), אחד של ר' יוסי (פ"א מ"ד: ר' יוסי אומר וכו'), ואחד סתמי: ויש אומרים (פ"ב מ"ג ופ"ג מ"ו, ועי' לעיל), שנמצא דומה לו במדות פ"ב מ"ד, ושם – כמו שביררנו – זו היא דעתו של השונה הראשון, ראב"י, אלא שהשונה האחרון הוסיף ושינה ושָנה זו בשם "וי"א", ובמדות פ"ג מ"ה, שהוא חילוף־מספרים²⁷.

footnotes: ²⁷ אבל בתמיד פ"ג מ"ח כל המשנה הוספה מאוחרת, "ומיריחו היו שומעין קול השיר וכו' ביוה"כ", אין אפילו בכ"י מ' ופ', ועי' גינצבורג שם 294.

וכן תוספת היא גם: מה בין נדרים לנדבות וכו' (פ"א מ"א), שאינה ענין לכאן, אלא שכולה לקוחה ממגילה פ"א מ"ו.

אבל דברי ר"ש בן עקשיא הם ברייתא שנוספה כאן, והיא נשנית בלשון ברייתא בשהת קנב א; תניא ר' ישמעאל בר' יוסי אומר, "ואם היא משנה היה לו לומר שם תנן התם" (המפרש), אלא שזו היא ברייתא אגדית שנוספה בסוף המסכת כמו בעוקצין ובסוטה ובקידושין ועוד²⁸.

footnotes: ²⁸ [ועי' דבריו של מו"ר על "הוספות שבסוף המסכות", מבוא לנוסח המשנה, ח"ב, עמ' 974–979.]

וכמה קבוצות של הלכות נשׂרדו עוד במשנתנו ממשנת ר' יהושע:

א) טבול יום פ"ד מ"א–מ"ו, כולו ר' יהושע.

בקבוצה זו עוסקות בטבול יום רק מ"א–מ"ד, אבל מ"ה–מ"ו אינן ענין כלל לטבול־יום; מ"ה: בראשונה היו אומרים מחללין ("מעשר שני") על פירות עם הארץ חזרו לומר אף על מעותיו. בראשונה²⁹ היו אומרים היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי וכו'; מ"ו³⁰: הכדומין האשקלונים שנשברו וכו' ועל כולן אמר ר' יהושע דבר חדש חדשו (ה)סופרים ואין לי מה להשיב (בכי"י: אשיב).

footnotes: ²⁹ = גטין פ"ו מ"ה. ³⁰ = כלים פי"ג מ"ז ובהוספות בתוס' כלים ב"מ פ"ג יד.

ומכיון שאין מקומן של שתי המשניות האחרונות כאן³¹, ועל האחרונה שבהן נאמר "ועל כולן", הרי זה מוכיח שישנה כאן לפנינו קבוצה של הלכות של שונה אחד, ששנה כולן כאן, מפני שכולם "דבר חדש שחדשו סופרים" (ר"ש: ומשום דר' יהושע קאי אכולהו תני הכא מילי טובא דאין עניינם לכאן ובהדיא קתני בתוספתא מילתיה דר' יהושע אאשה ואעריבה).

footnotes: ³¹ עי' גם דוה"ר כ"ג, 244–245, וכל דבריו מפורשים בר"ש.

וש"אמירה" זו הסופית נמשכת גם על המשניות הקודמות יוצא מפורש (כדברי הר"ש)³² מן התוס' פ"ב יד: האשה שהיא טבולת יום וכו' (=מ"ב), עריבה שהיא טבולת יום וכו' (=מ"ג) ועל כולן אמר ר' יהושע וכו'.

footnotes: ³² והתוי"מ לא דק כאן.

כאן שנו אפוא "ועל כולן" וכו' למ"ב ומ"ג, ואין אפוא כל ספק, שהערה זו נמשכת על כל הפרק, ושמפני הערה זו נשנו כאן דברים שאינם שייכים לכאן, ומכאן העבירו את המשניות לגטין³³ ולכלים (עם ההערה "ועל כולן"!).

footnotes: ³³ אבל דברי ר"ש שזורי, בסוף מ"ה, לקוחים מגטין.

והשונה הזה הוא ר' יהושע עצמו, שהעיר כאן בסוף הקבוצה (או בכל אחת ואחת מן ההלכות): אמר ר' יהושע דבר וכו'.

ואולם בענין מ"ב שנינו בנדה פ"י מ"ו–מ"ז: בראשונה היו אומרים היושבת על דם טוהר ("שהיא טבולת יזם שטבלה לסוף שבועיים")³⁴ מערה מים לפסח חזרו לומר הרי היא כמגע טמא מת ("שהוא ראשון") לקדשים כדברי ב"ה בש"א אף כטמא מת. ומודים שהיא אוכלת במעשר ("כטבול יום") וקוצה לה חלה ומקפת וקוראה לה שם; וזו היא – מ"ב שלנו! א"כ נשנית בתחילתה גם מ"ב בצורת "בראשונה היו אומרים – חזרו לומר": עכשיו אנו מבינים יפה את חיבורם של "בראשונה", "בראשונה" של מ"ה לכאן, מפני שגם מ"ב היתה בתחילתה בצורה זו, אלא שנתקצרה וסוגננה בדרך כללים.

footnotes: ³⁴ "היתה" אין בכ"י פ' ובק ועוד.

וקרוב מאד שגם ההלכה השניה, שנוספה בתוס' נדה שם (פ"ט יח): בראשונה היו אומרים בשר התאוה טהור חזרו וגזרו עליו שיהא מטמא את הידים חזרו וגזרו עליו שיהא מטמא במגע חזרו וגזרו שיהא כנבלה עצמה ומטמא במשא חזרו ואמרו כל הגת שנעשית ע"ג בשר התאוה טמאה לקודש וטהורה לתרומה חזרו ואמרו חיה ולא עוף³⁵ – גם הלכה זו נשנית בראשונה בקבוצה שלנו על־יד מ"ב³⁶.

footnotes: ³⁵ והשוה תוס' מע"ש פ"א ט; בירוש' שם נב ע"ד: בראשונה היו אומרים לוקחין בהמה לבשר תאוה והיו מבריחין אותו מע"ג המזבח חזרו לומר לא יקחו אפי' חיה אפי' עופות. ³⁶ הקבוצה של "בראשונה" שבתוס' שם הט"ז–הי"ז, שייכת למחלוקת ב"ש וב"ה (במ"ו), וכולם מה' אבלות: מה שאין כן הי"ט שייכת למ"ו–מ"ז, ואגבה נשנית כאן.

ב) וכן זבים פ"ה כולו, זאת אומרת כל הכללות (חוץ ממ"ד–מ"ה) – משנת ר' יהושע היא:

מ"א: הנוגע בזב וכו' כלל אמר ר' יהושע כו', מ"ב: ועוד כלל אחר אמר כל הנישא וכו', מ"ג: מפני שאמרו כל הנושא וכו' (וכאן יש מחלוקת: רא"א וכו'), ומ"ו–מי"א הם פרטים של הכללים, ומי"ב: אלו פוסלין את התרומה האוכל אוכל ראשון וכו' (שהיא מי"ח דבר)³⁷ – היא משנת ר' יהושע בפירוש (טהרות פ"ב מ"ב ור' אליעזר חולק)³⁸, וכך אמר רבב"ח (שבת יד א): ר' יהושע היא.

footnotes: ³⁷ בבלי שבת יג ב וירוש' שם ג ע"ג. ³⁸ ועי' סוטה פ"ה מ"ב (בו ביום): א"ר יהושע מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי שהיית אומר עתיד דור אחר לטהר ככר שלישי שאין לו מקרא מן התורה.

ומכיון שכך ברור שכל הפרק הוא – ר' יהושע (והוא שנה: זה הכלל כל המטמא, אלא שהשונה האחרון שינה לשונו וניסח "כלל אמר ר' יהושע", וזה רגיל).

ג. גם מעילה פ"ד כולו משנת ר' יהושע הוא:

במ"ג³⁹: כלל אמר ר' יהושע כל וכו', ומ"ה: כל האוכלין מצטרפין וכו' בככותבת ביוה"כ, כל המשקין מצטרפין וכו', ובמלוא לוגמיו⁴⁰ ביוה"כ = יומא פ"ח מ"ב סיפא, ועליה אמרו (שם פא א) רשב"ל ורב חסדא: במחלוקת שנויה ור' יהושע היא דתנן (במ"ג כאן) כלל א"ר יהושע וכו', ומ"ו: הערלה וכלאי הכרם מצטרפין זה עם זה, ומ"ב סיפא: התרומה וכו' מצטרפין זה עם זה לאסור וכו' – חולק עליה ר' אליעזר בערלה פ"ב מ"א; רא"א מצטרפין בנותן טעם אבל לא לאסור, וא"כ בוודאי שת"ק הוא ר' יהושע חבירו.

footnotes: ³⁹ ועל מ"ב רישא ותוס' שלה, אומר הבבלי סו ב: ומאן קתּני לה ר' יהושע היא וכו'. ⁴⁰ וזוהי דעת ב"ה, יומא פ ע"א, אבל ר"ע אומר כמלוא לוגמיו (כי"ו ודפו' בתוס' יומא פ"ה/ד ג: לוגמא).

וא"כ מ"ב, מ"ג, מ"ה ומ"ו, הן בוודאי משנת ר' יהושע, וברור ע"כ שכל שורת ה"מצטרפין" משנת ר' יהושע היא, חוץ מן ההוספה: ר' שמעון אומר אינן מצטרפין, ורש"א (בבבלי: אר"ש מה טעם) מפני וכו' (מ"ו), ואפשר שכל משנה ו' הוספה היא, שעיקר מקומה הוא במ"ב (כמו בערלה).

ד) גם מעילה פ"א מ"א כולה – ר' יהושע היא: קדשי קדשים ששחטן בדרום וכו' (ר' יהושע היא, תוס' פ"א א) כלל אמר ר' יהושע וכו'. – על השונה האחרון של מעילה, להלן (ר' שמעון[? עי' עמ' 152]).

ובוודאי שישנם עוד כמה וכמה שׂרידים כאלה, אלא שעובדו כ"כ ונכנסו במשנתו של ר"ע ותלמידיו, עד שקשה להכיר אותם.

וודאי שחלק ממשנתו נסדרה עוד בזמן הבית: סתם ברכות פ"א מ"א: מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן, שהוא משנת ר' יהושע⁴¹, וכן דבריו במ"ב: עד שלש שעות שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות, – נסדרו בוודאי בזמן הבית.

footnotes: ⁴¹ ברייתא דף ב ע"ב.

ר' אלעזר חסמא תלמידו⁴² מזכיר "קינים" (של ר' יהושע)⁴³: קינין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות, אלא שלפי אדר"נ נו"ב פל"ה הם דברי ר' יוחנן בן נורי (חבירו הצעיר): תורת הנדה והלכות קנין הן גופי הלכות, וגם בנו"א שם: ריב"ג אומר (ה)הלכות (ו)הטהרות והנידות והקינין הן וכו'.

footnotes: ⁴² תוס' סוטה פ"ז ט, בבלי חגיגה ג א וירוש' שם עה ע"ד. ⁴³ אבות פ"ג מי"ח ואדר"נ נו"א פכ"ז.

**ב. "משנת ר' אליעזר"**⁴⁴

footnotes: ⁴⁴ נזכרת בתוס' זבחים, סוף פ"ב, בבלי מנחות יח א. "מדת ר' אליעזר" בחולין פ"ב מ"ו ומנחות מ"ג מ"ד.

קשה הרבה יותר הוא למצוא שרידים סתמיים ממשנת ר' אליעזר, אע"פ שרבו הלכותיו במשנה וברייתות פי כמה על אלה של ר' יהושע. אבל היא הנותנת:

מכיון שמשנתו היתה משנת בית שמאי (שמתי). ומכיון שהיה מנודה – לא נתקבלו הלכותיו בבית־המדרש ולא נשנתה משנתו סתם, אלא בשם אומרו, כדי לחלוק עליו; ע"י כך לא נשארו לנו הרבה משניות סתמיות של ר"א, ומכל־שכן שלא נשארו לנו שורות של הלכות וקבוצות של משניות ה"תנא" הגדול והזכרן הגדול הזה, "בור סיד ("סוּד") שאינו מאבד טיפה"⁴⁵. רק ע"י כך אנו יכולים להבין יפה את תלונותיו בשעת פטירתו⁴⁶, על "תלמידי הדור שלא באו ושמשו אותו", ועל "תלמידיו שלא חסרוהו אלא בדי שיכחול המכחול מן השפופרת", ואע"פ שהיה "שונה שלש מאות הלכות במכשפה", "לא שאלהו אדם בם דבר", וכשאמר לו ר"ע באותה שעה: "רבי מעתה שנה לי ופתח ושנה לו שלש מאות הלכות בבהרת"; "באותה שעה הגביה ר' אליעזר שתי זרועותיו והניחן על חזה שלו ואמר אוי לי על שתי זרועותי, ספרי תורות, שנפטרין מן העולם, שאם יהיו כל הימים דיו וכל האגמים קולמוסים וכל בני אדם לבלרין אינן יכולין לכתוב כל מה שקריתי ושניתי", ורק ברגע האחרון הזה "היו שואלין לו בטהרות בטומאות ובמקוואות".

footnotes: ⁴⁵ אבות פ"ב מ"ח, אדר"נ נו"א פי"ד. ⁴⁶ אדר"נ נו"א פכ"ה, סנהד' סח א.

וזהו שגרם גם ל"חילופים" הרבים שחלו בדברי ר' אליעזר, עד שאמר רבי⁴⁷: אם יאמר לי אדם כך שנה ר' ליעזר שונה אני כדבריו אלא דתנייא מחלפין. ור' אילעאי תלמידו אומר: שמעתי מר' אליעזר וכו' וכן שמעתי ממנו וכו' וכן שמעתי ממנו וכו' וחזרתי על כל תלמידיו ובקשתי לי (ס"א: לו) חבר ולא מצאתי (עירובין פ"ב מ"ו). ולא מצא לו חבר אלא בערקבנין, ולא בתלמידי ר"א, אלא בחבירו ר' אליעזר בן יעקב: וכשבאתי לפני ראב"י הודה לדברי (ברייתא בפסח' לט א). וכשאמרו לו לר"ע: "אומר היה ר"א כך וכך", אמר להם: "שתוקו, לא אומַר לכם מה שר' אליעזר אומר בו" (שביעית פ"ח מ"ט–מ"י).

footnotes: ⁴⁷ ירוש' מו"ק פ"ג פא ע"ד.

ואמנם מרובים החילופים בדברי ר"א גם במשנה גם בברייתות:

במשנה: במקום אחד זה אצל זה, שני נוסחאות מדברי ר"א (ור' יהושע): סוכה פ"ב מ"ו: ר' אליעזר אומר וכו' ועוד אמר ר' אליעזר וכו' (ירושלמי: מחלפא שיטתיה, בבלי: חזר בו); שבת פי"ט מ"א: ר' אליעזר אומר וכו' (ר' יהודה בשם ר"א, בבלי קל ע"א) ועוד אמר ר"א כורתין עצים וכו' (בבלי שם: ת"ר במקומו של ר"א היו כורתין כו', ושני מקורות הם); תרומות פ"ד מ"ח–מ"ט (אליבא דר' יהודה) ושם מ"י (אליבא דר"מ)⁴⁸; ירוש' תרומות שם מג ע"א: אמר ר' יוחנן תנאין אינון, נמצאת אומר וכו', כלשון התוס' (אלא שצ"ל שם⁴⁹): ליטרא קציעות וכו' דברי ר"מ ר' יודה אומר וכו'), וכאן הכניסו תנאים־מַשנים אפילו את דברי הירוש' ("הכא ר' ליעזר מחמיר ור' יהושע מיקל") בתוך דברי המשנה: בזו ר' אליעזר מחמיר ור' יהושע מיקל ובזו ר' אליעזר מיקל ור' יהושע מחמיר ב־־!

footnotes: ⁴⁸ תוס' תרומות פ"יה י–יא ובבלי ביצה ג ע"ב–ד ע"א. ⁴⁹ "הלכה ב" שלפניו טעות סופרים.

ובשני מקומות: נזיר פ"ג מ"ג (ר' יהודה אומר משום ר"א, תוס' פ"ב יב–יג) ופ"ו מי"א (שני מקורות, והאמוראים כבר נדחקו לתרץ את הסתירה); כלים פט"ו מ"ב (משנת ר' יוסי): ארוכות של נחתומים טמאות וכו' (סתם!) דף של נחתומין שקבעו בכותל ר' אליעזר מטהר וחכמים מטמאים, אבל בעדיות פ"ז מ"ז: הם (ר' יהושע ור' פפייס) העידו על ארוכות וכו' שר' אליעזר מטהר (ואמנם התוס' שם פ"ג א חולקת ושונה עדותם: על דף של נחתומין, וכן בתוס' שם פ"ב א: דף של נחתומין וכו' ר' אליעזר מטהר וכו')⁵⁰.

footnotes: ⁵⁰ על ביצה פ"ד מ"ז – במק"א.

והרבה חילופים ישנם בברייתות, בין שהן סתמיות, ובין שתנאים מאוחרים נחלקו בפירוש בדבריו (ובדברי בן־מחלוקתו, ר' יהושע).

סתמיות, כגון עירובין פ"ג מ"ג, שמתוך התוס' סוף פ"ב ("מודין חכמים לר' אליעזר בבני חצר וכו' שאע"פ שבידוע שאין המפתח במקומו עירובו עירוב") יוצא שדברי ר"א שבמשנה הם דברי חכמים, ושר"א שנה (כבתוס' שם וברייתא שבבבלי): אם בעיר אבד עירובו עירוב וכו'; עירובין פ"ד מי"א, שבברייתא (השניה) שבבבלי נב ב דברי חכמים שבמשנה הם דברי ר"א, וברייתא אחרת שונָה בשמו: אחת יכנס שתים לא יכנס; וכיו"ב עירובין פ"ב מ"ה וברייתא שבכבלי כג ב (ועי' עוד תוס' פ"ב: וכן!); יומא פ"ז מ"ג, ורבא (יומא ע ע"א) אומר: לא משכחת לה מתקנתא אלא או לר"א דתנא דבי שמואל וכו'.

ומחלוקות של תנאים בדברי ר' אליעזר (ור' יהושע) בין שהם מחליפים דבריו בדברי ר' יהושע (או בדברי ר"ע), ובין שהם משנים את דבריו, רבות מאד: ת"כ צו פ"ח ו (שקלים פ"ח מ"ז כר' יהודה, אבל תוס' שקלים פ"ג טז חסרה ומשובשת; בתוס' מע"ש פ"ב טז שונה ר' יהודה, לענין מע"ש, כמשנת שקלים, ור"מ חולק עליו, וסתם מע"ש פ"ג מ"ט כמשנת ר' יהודה); סוכה פ"א מי"א שנויה כר' נתן בברייתא שבבבלי שם, ומחליפה דברי חכמים בר"א; תוס' כלאים פ"ה יז (כלאים פ"ט מ"ג כר"מ, מחליף); ב"ב פ"ט מ"ז (כר' יהודה, תוס' ובבלי קנו ב, מחליף דברי ר"א ודברי ר' יהושע); תוס' כלים ב"מ פ"ד יד (פי"ד מ"ז, דלא כר"ג); תוס' כלים ב"ב פ"ו ה (משנה פכ"ח מ"ב כר' יהודה, מחליף דברי ר"א בדברי ר"ע); סוטה פ"א מ"א (דלא כר' יוסי בר' יהודה, תוס' פ"א ובבלי ב ע"ב).

ומכל אלה (חוץ מתרומות דלעיל) לא נכנסה אפילו מחלוקת אחת במשנה ("אלא דתנייא מחלפין"), וכבר הזהירו התנאים על חילופים אלה, עד שאמרו (ספרי שופטים פיס' קפח): מנין למחליף דברי ר' אליעזר בדברי ר' יהושע ודברי ר' יהושע בדברי ר' אליעזר לומר (כלומר: כדי לומר, כדי שתהיה הלכה כר"א)⁵¹ על טהור טמא ועל טמא טהור שהוא עובר בלא תעשה ת"ל ולא תסיג גבול רעך.

footnotes: ⁵¹ חילופים בכוונה כאלה נעשו גם בימי האמוראים, פסח' כז א: וסבר (שמואל) אתנייה איפכא ‏כי היכי דניקו(ם) רבנן לאיסורא, ברכות נב ב כ"י מ' וראבי"ה: ור' אושעיא מתני איפכא (מחלוקת ב"ש וב"ה) כי היכי דתיקום הלכה כב"ה (ולא צדק בעל ד"ס). בחילופים שלא בכוונה עוסקים אדר"נ פכ"ג (נו"א שכטר 78): י"ב חודש ואינו חוזר בה נמצא מחליף חכמים זה בזה וכו'. ספרי עקב פיס' מח: מתוך (שראה) שאין עומדת בידו הוא יושב ומטמא את הטהור ומטהר את הטמא ופורץ גדרם של חכמים (=לא תסיג גבול).

וגם "לא נחלקו ר"א ור' יהושע ב־ אלא ב־", שהם נמצאים גם במשנה⁵² ורבים בברייתות (שלהלן), שאע"פ שלא תמיד הם מחליפים דברי האחד בשני ולא תמיד הם מחליפים בכלל, מפני שיש בהם שהם רק מרחיבים ומפרשים,– הרי בכל־זאת יסודם ברפיון במסורת ובפקפוק בקבלה, והם מרובים במחלוקת ר"א ור' יהושע (כשם שהם מרובים במחלוקת ב"ש וב"ה שרבו "משרבו תלמידיהם שלא שמשו כל צרכם"): תוס' תרומות פ"ט ח–ט, תוס' שבת פט"ו י (בבלי וירוש'), תוס' פסחים פ"א ה (=משנה פ"א מ"ז, שהיא ר"ש, עי' בבלי כ ע"ב) תוס' כלים ב"ב פ"ד ז (בניגוד למשנה פכ"ו מ"ד), שם ג (ר' נתן, בניגוד למשנה פכ"ו מ"ו), תוס' אהלות פי"ג י (=אהלות פי"ב מ"ח), שם פי"ז ו (המשנה פי"ז מ"ה שונה גם "עפר בית הפרס", אע"פ שהיא משנת ר' יהודה; שהרי הוא מביא את המעשה לראיה: אמר ר' יהודה), תוס' נגעים פ"ג ה (פ"ז מ"ה כר' יהודה) ועוד.

footnotes: ⁵² תמורה פ"נ מ"א, כריתות פ"ד מ"ב ומ"ג וטהרות פ"ט מ"ג.

כי אחרי שגברה יד ב"ה האחרונים ונתנדה ר' אליעזר, האחרון לב"ש – עזבוהו תלמידיו, ואפי' תלמידו החביב ר"ע, וכששאל אותו בשעת פטירתו: "עקיבא מפני מה לא באת לפני ושמשת אותי", השיב לו ר"ע מפני הכבוד: רבי, לא נפניתי! (אדר"נ פכ"ה).

רק תלמידו ר' יוסי בן הדורמסקית⁵³ ותלמידו הזקן‏ ר' אילעאי לא עזבוהו⁵⁴. ותלמידיו אלה, וביחוד‏ ר' אילעאי ובנו ר' יהודה ובן בנו ר' יוסי, הם הם ששמרו על משנת ר' אליעזר: ר' יוסי בר' יהודה אומר משום ר' יהודה בר' אלעאי שאמר משום ר' אלעאי שאמר משום ר' אליעזר הגדול (אדר"נ ספט"ו; אבות פ"ב מ"י: ר' אליעזר אומר); פסח' צד ב: ר' יוסי בר' יהודה אומר משום ר' אליעזר חוץ לעשייתו ("חוץ לעזרה" = פסח' פ"ט מ"ב: רא"א מאסקופת העזרה ולחוץ; וכיו"ב ס"ז, 260: את שהוא בבית המטבחיים חייב); ובתוס' פ"ח ב⁵⁵: ר' יוסי בר' יהודה אומ': וספרי בהעלותך פיס' סט בלשון אחר: ר' יהודה אומר בשמו (של ר"א), ובוודאי שאמר זה ר' יוסי בר' יהודה בשם אביו ר' יהודה בשם ר"א, וכן הדבר בוודאי תוס' נגעים פ"ו ח: ר' יוסי בר' יהודה אומר משום ר"א (=סתם במשנה פי"ג מ"א) ובתוס' סוטה רפ"א (עי' לעיל).

footnotes: ⁵³ ידים פ"ד מ"ג, תוס' שם פ"ב טז ובבלי חגיגה ג ב. ⁵⁴ תוס' פיאה פ"ג ב, חלה פ"א ו, ובשינויים – פסח' לח ב, תוס' סוכה פ"ב א (בבלי כז ב). ⁵⁵ דפוסים וכ"י ווינא.

ר' אילעאי מוסר כמה דברים בשם ר"א, שיש מהם שנשנו במשנה בשם ר"א ויש מהם שנשנו סתם: כך נשנית משנת חלה פ"א מ"ו (חלות תודה) סתם, כר' אלעאי בשם ר"א (תוס' שם פ"א ו), וכן אבות פ"ב מ"י: רא"א, ע"פ ר' אלעאי באדר"נ (עי' לעיל), וכן דברי ר"א בחלה פ"ב מ"ח = תרומות פ"ב מ"א (לענין תרומה), ע"פ דברי ר' אלעאי בתוס' שם פ"ג יח (עי' שם).

וכן בבנו ר' יהודה, שיש מהם שנשנו במשנה בשם ר"א ויש – בשם ר' יהודה: רא"א, שבת פי"ט מ"א (ר' יהודה בשמו בברייתא שם קל ע"א), יומא פ"ה מ"ה (ר' יהודה בשמו, תוס' פ"ד א וספרא אחרי פ"ד י); נזיר פ"ג מ"ג–מ"ד (ר' יהודה בשמו, תוס' פ"ב יב–יג); פרה פ"ב מ"א: רא"א (משנת ר' יהודה, במ"ד, עי' ר"ש במ"א ותוס' פסח' כו ב ד"ה עלה); פרה פ"ז מ"י: רא"א (ר' יהודה אומר משמו, תוס' פ"ז/ו ז); סנהד' פ"ו מ"ג: דברי ר' יהודה (בשם ר"א, תוס' פ"ט ו: דברי ר' יהודה שאמר משום ר"א, ובמ"ד: דברי ר"א, ועי' בבלי, וירוש': מחלפא שיטתיה), תוס' סוטה פ"ב ג: ר' יהודה אומר (וכן בבבלי יט ב, רא"א וכו' אמר לו ר"ע וכו', ס"ז 236); ובראש וראשונה זבחים פ"ג מ"ו: ר' יהודה פוסל, שהיא משנת ר' אליעזר (ר"א בן שמוע בתוס' זבחים פ"ב טז, מנחות יז ב, עי' בסמוך). כי מכיון שר' יהודה היה שונה במשנתו כמה פעמים משנת ר"א, בין סתם ובין בשמו, שנה גם כאן את הלכתו של ר"א סתם, ששנינו בתוס' זבחים ספ"ב יז (בבלי מנחות יח א): אלא שר' יהודה שנה לנו פסול (בזבחים הנ"ל) וחיזרתי על כל חברי (בבלי: שנה לי וחזרתי על כל תלמידיו) ולא מצאתי לי חבר הייתי סבור שמא טעות הוא בידי עכשיו שאמרת לי דבר משום ר' אליעזר ("כשר אלא שר' אליעזר פוסל") החזרתה לי את אבידתי זלגו דמעיו ואמר וכו' הא מפני שיהודה בנו של ר' אילעאי ואילעאי תלמידו של ר' אליעזר לפיכך הוא שונה משנת ר' אליעזר (בבלי: לפיכך שנה לך).

ובברייתות אנו מוצאים עוד: ר' יהודה אומר משמו (תוס' יומא פ"ד יט); ר' יהודה אומר משום ר' אליעזר (תוס' יומא פ"ג ב, ביצה פ"א ג, כתובות פי"א ד, פרה פ"ה ט, אהלות פ"ז ג). ר' יהודה אומר ר' אליעזר אומר וכו' ר' יהושע וכו' ר' עקיבא וכו' (תוס' מכשירין פא ד); ר' יהודה אומר ר' אליעזר אומר (תוס' ר"ה פ"ד ד – דפו' וכי"ו) – ת"כ אמור פרשה יא א⁵⁶: רא"א, שסתם ספרא ר' יהודה.

footnotes: ⁵⁶ [וכנוסח כי"ר, נוסח הדפוסים לקוי בחסר.]

ובוודאי שכמה מהלכותיו של ר"א נשתקעו ע"י כך במשנת ר' יהודה, ועל ידו באו למשנתנו סתם, כך בסנהד' פ"ג מ"ג: ומפריחי יונים (ר"א, עדיות פ"ב מ"ז⁵⁷): אמרו לפני ר"ע, "וסוחרי שביעית", הסמוך לו, הוא משנת ר' יהודה, תוס' פ"ה ב), סתם מע"ש פ"ה מי"ב: לא לקחתי ממנו ארון ותכריכים למת (ר"א, ספרי תבוא פיס' שג), סתם ערלה סוף פ"ג מ"ט: החדש אסור מן התורה בכל מקום, משנת ר"א, בקידושין פ"א מ"ט: רא"א אף החדש (ירוש' ערלה שם)⁵⁸, סתם אהלות פי"ח מ"ז: אע"פ שאין עמו אשה (אבא יודן איש צידן, בשם ר"א תוס' שם פי"ז ז); סתם נגעים פי"ג מ"א (תוס' נגעים פ"ו ח, עי' לעיל ר' יוסי בר' יהודה).

footnotes: ⁵⁷ ירוש' שבת פ"ו? סע"ד. ⁵⁸ [ועי' מ"ש על זה ב"מבוא לנוסח המשנה", ח"ב, עמ' 535.]

וע"י כך אנו מבינים דברי ר' יהודה ("חכמים" בתוס') בתוס' עדיות פ"א ד⁵⁹: לעולם הלכה כדברי המרובין לא הוזכרו דברי היחיד בין המרובין אלא שמא תיצטרך להן שעה ויסמכו עליהם וחכמים אומרים (= ר' יהודה שבפא מ"י!) לא הוזכרו דברי יחיד בין המרובין אלא מתוך שזה אומר טהור וזה אומר טמא כדברי ר' אליעזר יאמרו לו כדברי ר' אליעזר שמעת. התוס' מקבילה למשנה אבל לקוחה ממקור אחר, שהחזיק בדברי ר' יהודה, וקרוב שהוא ממשנת ר' יהודה עצמו, ששנה תחילה דברי ר' מאיר שברישא. ובתוס' פרה פי"א ב: אמר ר' יהודה אף אני כך אמרתי (כר"א, שהרפפות טמאות לחטאת) אבל חברי גזרו עלי ש[א]יהא מודה בהן בטהרה! גזרו עלי!

footnotes: ⁵⁹ דפוסים וכ"י ו'; כ"י ארפורט משובש.

ועד כמה השתמטו, מפני היראה ומפני הכבוד, מלהזכיר הלכה בשמו של ר"א, אפילו בשעה שהסכימו לה, מראה המעשה שבתוס' חלה פ"א י: ר' אליעזר אומר חלה ניטלת מן הטהור על הטמא אמרו לפני ר' ישמעאל והלא פלוני יש בדרום ("בלוד") והיה מורה כהוראה הזאת אמ' להם לבוש שלבש בו אבא וציץ שנתן בין עיניו אם לא אלמוד בו לכל מורה הוראות אמרו לו בשם ר' אליעזר א' להן אף הוא יש לו במה יתלה.

התלמידים הסתירו ממנו תחילה את שמו של החכם, שמא ישפיע זה על דעתו של ר' ישמעאל לניגוד, ורק אחרי ששמעו את דעתו המוחלטת אמרו לו שמו של החכם.

ואע"פ שהזכירו למשל בפרה פ"ט מ"ג דברי ר"א (במקום המחלוקת) – לא הזכירוהו בפי"א מ"א, כשהוצרכו לחזור על הדברים (אם יכולה החולדה לשתות הימנה או נחש לדברי ר"ג), ולא שנו כאן "או עכבר לדברי ר"א", "משום דר"א שמותי הוא" (ר"ש).

ואפילו דברים כדברי ר"ע בסנהד' פ"ז מי"א, שהם וודאי דברי ר' אליעזר (אדר"נ פכ"ה שם), וכך הם שנויים בתוס' פי"א ה: אר"ע שלש מאות הלכות היה ר' אליעזר דורש במכשפה לא תחיה, ולא למדתי ממנו אלא שני דברים שנים מלקטים וכו', – אפי' דברים אלו נשנו במשנה בשם ר' יהושע, ובברייתא שבירוש': אמר ר' יהושע בן חנניה שלש מאות פרשיות היה ר' אליעזר דורש בפרשת מכשפה ומכולם לא שמעתי אלא שני דברים וכו'. וראב"ע אומר בסיפור (המקביל לאדר"נ פכ"ה) שבאדר"נ סוף פי"ט (הו' שכטר, עמ' 70): חמשה דברים למדנו מר"א ושמחנו בהם יותר ממה ששמחנו בהן בחייו אלו הן וכו' (כלים פכ"ג מ"א סתם ומקוואות פ"י מ"ב סתם, ובתוס' כלים ב"ב פ"ב ו ריב"ק בשמו⁶⁰).

footnotes: ⁶⁰ "בן עזריה" אין בר"ש ובמ"ש ובתוס' סנהדרין סח א ד"ה וטהרתן, אע"פ שאפשר שגם כאן הביאו את הדבר בשם המקבל.

כן, בחיי ר"א לא שמחו כלל בדבריו ולא עסקו בהם.

ע"י תלמידו השני של ר"א, ר' יוסי בן הדורמסקית, באו כמה הלכות ממשנת ר"א – לר' יוסי ובנו ר' אליעזר, וכן לר' נתן⁶¹ ור' יצחק⁶²; כי מוצאים אנו בתוס' סוף ערלה (בבלי קידושין לט א): ר' אלעזר בר' יוסי⁶³ אומר משום ר' יוסי בן דורמסקית שאמר משום ר' יוסי הגלילי שאמר משום ר' יוחנן בן נורי שאמר משום ר' אליעזר הגדול אין ערלה בחוצה לארץ, בניגוד לקידושין סוף פ"א: ר' אליעזר אומר אף החדש (עי' בבלי שם), וכיו"ב במדר"י יתרו (בחודש פ"א, הו' הורוויץ 205): ר' אלעזר בר' יוסי אומר משום אבא יוסי בן דורמסקית. ומצאנו בברייתא אחת (מנחות לח סע"ב) שלשלת דומה לה אצל ר' יצחק ור' נתן: ר' יצחק אומר משום ר' נתן שאמר משום ר' יוסי הגלילי שאמר משום ר' יוחנן בן נורי אין לו תכלת מטיל לבן.

footnotes: ⁶¹ תוס' פסח' פ"ב ה ובבלי מח א, סוכה יט ב, תוס' כלים ב"מ פ"ד יד, ועי' תוס' תרומות פ"ז י. ⁶² תוס' תרומות פ"א א ובבלי שבת קנג סע"א, תוס' שם פ"ב ה. המחלוקת היחידה של ב"ש וב"ה שנמסרה בשם ר"א (אבל עי' גם תוס' ריש ביצה). ⁶³ אצל באכר Tradition, עמ' 84, כל הענין מוטעה.

ומצאנו גם לר' יוסי שאומר בשם ר' אליעזר (תוס' כלים ב"ק פ"ד ו, כ"י וינא: ר' יוסי אומר ר' אליעזר אומר מעפר וכו')⁶⁴, ובמשנת ר' יוסי (עי' להלן) נזכר ר' אליעזר הרבה, ומכיון שהוא היה תלמיד ר' יוחנן בן נורי, נראה שקבלותיו, כקבלות בנו, עברו דרך הצינורות שנזכרו (יוסי בן דורמסקית [בן זמנו] – ר' יוסי הגלילי – ר' יוחנן בן נורי, או ישר מר' יוחנן ב"נ), ומאותם הצינורות הושפעו גם ר' נתן ור' יצחק הבבליים.

footnotes: ⁶⁴ "דברי ר' מאיר" שאח"כ הם אשגרה מלעיל שם.

ואת מדרשו של ר"א שמר אבא חנן, שאומר כמה פעמים בשמו במדרשי הלכה מבית ר' ישמעאל (מכילתא, ספרי במדבר ותחילת דברים ומדרש תנאים) ור' יהודה בסתם "ספרא" שלו.

אבל אין אנו עוסקים עכשיו במדרש־הלכה⁶⁵.

footnotes: ⁶⁵ [ועי' להלן בחלק ג', "מבוא למדרשי הלכה".]

נראה שר' אליעזר רשם משניותיו; אבל, כמנהג כתיבת־הלכות באותו זמן ואחריו, רשמן רק לעצמו, מגילת־סתרים, ומסרם בעל־פה. כך צריכים להבין דברי אדר"נ שהזכרתי: "אוי לי על שתי זרועותי, ספרי תורות, וכו' שאם יהיו כל הימים דיו וכו' אינן יכולין לכתוב כל מה שקריתי ושניתי".

ומשניותיו של ר"א, שלא אמר דבר ("הלכה") שלא שמע מפי רבו⁶⁶ – אין שיעור לערכן כמקורות־הלכה ולהבנת שיטתם של ב"ש, שהרי ר"א "שמתי" הוא, וכ"פ אמרו "ר"א כדברי ב"ש ור' יהושע כדברי ב"ה⁶⁷.

footnotes: ⁶⁶ תוס' יבמות ספ"ג, יומא סו ב, סוכה כז ב–כח א, ועי' נגעים פ"ט מ"ג [ספרא נגעים פ"ו ז: כך שמעתי יסגיר] ופי"א מ"ב. ⁶⁷ תוס' שקלים פ"ג טז [ועי' מע"ש פ"ב טז], תוס' ערכין פ"ד ה, מכשירין פ"א ד, מו"ק כ ב, ערכין כג ב, ועוד כ"פ בירוש' (שביעית סוף פ"ט, תרומות פ"ה, ביצה פ"ד ועוד).

ובוודאי שכמה מהלכותיו הן הלכות ישנות נושנות.