Introductions to Tanaitic Literature, Introduction to Mishnah and Tosefta, The Mishnah in the time of Rebbi and his attitude towards it
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
XI. המשנה בימי רבי ויחסו של רבִי אֵלֶיהָ
רבי שנה כאמור "שלשה עשר" פנים של "משניות", ומאלה שנה לר' חייא "שבעה" (נדרים מא א), וכששאל רב לרבי (שבת ג א–ב): "הטעינו חבירו אוכלין ומשקין והוציאן לחוץ מהו", והשיב לו רבי: חייב ואינו דומה לידו (הפשוטה לפנים וגופו לחוץ ונתן בעה"ב לתוכה שהעני פטור), "א"ל ר' חייא בר פחתי לאו אמינא לך, כי קאי רבי בהא מסכתא לא תשייליה במסכתא אחריתי דילמא לאו אדעתיה וכו' השתא מיהת שפיר משני לך דתניא היה טעון אוכלין ומשקין מבעוד יום והוציאן לחוץ משחשיכה חייב לפי שאינו דומה לידו", וכיו"ב בירוש' (פ"א ב ע"ד), אלא ששם נאמר: במחזורה תניינא א"ל חייב וכו', ז"א שלא ענה לו תיכף על תשובתו, מפני שעמד במסכת אחרת, אלא שהשיב לו כך, כשהגיע לאותה המסכת, לשבת.
רבי שנה אפוא לתלמידו את המשניות כסדרן (כרשב"ג: גלי עוקצין דלית ליה).
אבל "משנתנו" זו היא המשנה שהיתה שנויה לפני רבי ובימיו, שכן אמר לו לוי לרבי (יבמות ט ע"א): מאי איריא דתני ט"ו ליתני שש עשרה וכו', ולא אמר "דתנית – תיתני", אלא "דתני – ליתני", "שהשונה שונה – ישנה" (ואעפ"כ בדקה לוי במתניתיה, י ע"א)¹.
footnotes: ¹ כריתות ח"ג סי' נח.
ור' חייא משיב לו פעם אחת על תמיהתו – ממשנה שהוא שונה ("תנינא"), שבועות פ"ז מ"ה: הוא נשבע ונוטל והן נשבעין ונוטלין, בבלי מז ב: תניא אמר רבי טורח שבועה זו למה (שהוא פירש משנתנו: חנוני נשבע לבעה"ב ונוטל ופועלין נשבעין לחנוני ונוטלין, וחנוני מפסיד) א"ל ר' חייא תנינא² שניהן נשבעין ונוטלין מבעה"ב, קיבלה מיניה או לא קיבלה מיניה, ת"ש דתניא ר' אומר [אומר אני] פועלין נשבעין לחנוני וכו'³.
footnotes: ² = "תני ר"ח", ב"מ ו א: אבל בה"ג כ"י פריז בשבועות: ר' חייה תני לה שניהם וכו'. ³ בתוס' פ"ו ד ובירוש' שם לח ע"א כנו' ר"ח: אומר אני שיהו נשבעין הפועלים בפני החנוני, בתוס': במעמד, כלשון רבא בבבלי.
והוא בעצמו אומר, ביחס לבכורות פ"ט מ"ד ("נשחטה אמו והשלח קיים"), כשהעיד ר' ישמעאל בן סתריאל מערקת לבנה לפניו: "במקומינו מפשיטין את המתה ומלבישין את החיה, אמר רבי נתגלה טעמה של משנתנו" (בבלי נז ב).
ירוש' חגיגה פ"ג עט ע"א: ר' יוחנן ר' ינאי ולא ידעינן אין מטי בה בשם רבי מתניתא מינה קיומה ומינה תברה.
וכיצד השתמש רבי במשניות אלה שהיו לפניו, משנת ר"מ, ר' יהודה, ר' יוסי ור"ש ור' אלעזר⁴?
footnotes: ⁴ עי' לעיל על דרכם של אותם התנאים.
ישנן כאן כמה פרובלימות: 1) כיצד מסר את המשניות שקדמוהו, אם שינה את המשניות ע"פ דעתו (דינר). או לא שינה כלום (אלבק)? 2) היש במשנה פסק־הלכה (בספרוינד) או לא (אלבק)? 3) ומי סידר את הסידור האחרון של משנתנו?
נשתדל להשיב על שאלות אלה העיקריות, ובתוכן על כל הפרובלמה של משנת רבי.
נתחיל מעדויותיו של רבי עצמו:
א) שתי משניות שנויות בזבחים פ"ג מ"ג ומ"ו: השוחט את הזבח לאכול ("חוץ לזמנו או חוץ למקומו") דבר שאין דרכו לאכול ("אימורים") ולהקטיר דבר שאין דרכו להקטיר ("בשר") כשר ר' אליעזר פוסל. (מ"ו) שחטו על מנת להניח דמו או את אמוריו למחר או להוציאן לחוץ רבי יהודה פוסל וחכמים מכשירין.
הראשונה בשם ר' אליעזר והשניה בשם ר' יהודה.
והנה כאן יש לנו עדותו של רבי⁵: אמר רבי פעם אחת היינו יושבין לפני רבי אלעזר והיה איסי הבבלי יושב לפניו וחביב עליו לאחת אמר לו רבי השוחט את הזבח לאכול אימוריו ולהקטיר בשרו (מ"ג) מהו אמר לו כשר, להניח את דמו ואת אמוריו למחר או להוציאן לחוץ (מ"ו) מהו אמר לו כשר אלא שר' אליעזר פוסל ור' יהושע מכשיר אמר לו שנה לי את הדבר ושנה לו למנחה בא אצלו אמר לו שנה לי את הדבר ושנה לו למחרת אמר לו שנה לי את הדבר ושנה לו אמר לו מה זה איסי דומה שלא כיווננו שמועתנו⁶ אמר לו הן רבי אלא שר' יהודה שנה לנו⁷ פסול וחיזרתי על כל חבריי ולא מצאתי לי חבר הייתי סבור שמא טעות הוא בידי⁸ עכשיו שאמרתה לי דבר משום ר' אליעזר החזרתה לי את אבידתי זלגו דמעיו ("של ר' אלעזר") ואמר וכו' הא מפני שיהודה בנו של אילעאי ואילעאי תלמידו של ר' אליעזר לפיכך הוא שונה⁹ משנת ר' אליעזר.
footnotes: ⁵ תוס' זבחים פ"ב יז, בבלי מנחות יח א. ⁶ [כך בכ"י ארפורט, בדפו' וכי"ו: שמא לא כיונת שמועתך.] ⁷ בבלי: לי. ⁸ כנו' הדפו' וכי"ו, כ"י ארפורט: ביד רבי. ⁹ בבלי: שנה לך.
ושם בהט"ז שנינו (על יסוד סיפורו זה של רבי): השוחט את הזבח לאכול אימוריו ולהקטיר בשרו לאכול דבר שאין דרכו לאכול ולהקטיר דבר שאין דרכו להקטיר כשר ור' יהודה פוסל להניח את דמו ואת אמוריו למחר או להוציאן לחוץ כשר ור' יהודה פוסל ר' אלעזר אומר ר' אליעזר¹⁰ פוסל ור' יהושע מכשיר, אמר להן ר' יהודה ("לחכמים") מה אם הניח את הדם למחר אינו פוסל ("אף מחשבת הינוח פוסלת", בבלי מנחות יח א) וחכ"א זה וזה כשר אין לך שפוסל אלא מחשבת אכילה והקטרה וזריקת דמים. לפי־זה שנה לו ר' יהודה מ"ג ומ"ו סתם כר' אליעזר, ועל שניהם שאל איסי את ר' אלעזר, והוא השיב לו, שר' יהודה שנה משנת ר' אליעזר סתם ("דברי הכל", בלשון הבבלי שם).
footnotes: ¹⁰ כנו' הדפוסים, וכ"ה בתוס' מנחות ספ"ב.
אלא שהברייתות שונות קצת בבבלי. שם יז ב: השוחט את הזבח לשתות מדמו למחר וכו' כשר ור' אליעזר פוסל, להניח מדמו למחר ר' יהודה פוסל אמר ר' אלעזר אף בזו ר"א פוסל וחכמים מכשירין. ושם יח א: אמר רבי כשהלכתי למַצוֹת מדותי אצל ר' אלעזר בן שמוע (ואמרי לה למצות מדותיו של ר"א בן שמוע) מצאתי יוסף הבבלי וכו' אמר לי ר' השוחט את הזבח להניח מדמו למחר מהו וכו'. ולפי־זה שנו כולם במ"ג – "פסול" בשם ר"א, ורק במ"ו, ששנה ר' יהודה בשיטת ר"א (עי' בבלי יז ב), לא מצא לו חבר.
אבל התוס' בוודאי עיקרית, וכך היא נשנית גם במנחות סוף פ"ב, אבל במשנה שנינו במנחות פ"ג מ"א – כמ"ג של זבחים, אבל למ"ו לא נשנית שם כל הקבלה, אע"פ שישנה בתוס'.
כאן המצב ברור: ר' יהודה ששנה משנת ר"א, שנה לשיטתו עוד הלכה־תולדה: להניח את דמו, שלפי־דעתו גם היא תלויה במחלוקת ר"א וחכמים, אע"פ שאין כאן מחשבת אכילה והקטרה, ושנה שני הדברים סתם. אבל אחרים שנו כאן מ"ג במחלוקת ר"א וחכמים, ומ"ו לא שנו כלל (דינר). ור' אלעזר בן שמוע גילה לו לאיסי, ששתיהן תלויות במחלוקת ר"א וחכמים.
רבי דיקדק על־כן במשנתו ושנה הראשונה במחלוקת ר"א וחכמים, והשניה כמחלוקת ר' יהודה וחכמים (ע"פ משנת איסי).
וכיו"ב – אע"פ שאינו שוה לגמרי לזו – שנינו בעירובין פ"ג מ"ו: ר' אליעזר אומר יו"ט הסמוך לשבת וכו' וחכ"א וכו'. ואח"כ במ"ז–מ"ח¹¹: ר' יהודה אומר ר"ה וכו' ולא הודו לו חכמים, ועוד אמר ר' יהודה מתנה וכו' ולא הודו לו חכמים.
footnotes: ¹¹ משנת ר' יוסי, עי' לעיל.
זו משנת ר' יהודה אליבא דר"א, והוא סובר שחכמים מודים לר"א בזה¹², אבל ר' יוסי חולק גם בזה, והדבר שנוי בשם ר' יהודה.
footnotes: ¹² תוס' פ"ה ב ובבלי לט א.
וכיו"ב בסנהד' פ"ו מ"ג: האיש מכסין אותו מלפניו והאשה מלפניה ומאחריה דברי ר' יהודה וחכ"א האיש נסקל ערום ואין האשה נסקלת ערומה, ובמ"ד: האיש תולין אותו פניו כלפי העם והאשה פניה כלפי העץ דברי ר"א וחכ"א האיש נתלה וכו', וגם הראשונה ר' יהודה "משום ר' אליעזר" (כלומר בשיטת ר"א), תוס' פ"ט ו, אלא שזו לא שנו כל התנאים בשם ר"א, וע"כ נמסרה במשנתנו כמשנת ר' יהודה (וכיו"ב הרבה).
ב) יבמות פ"ח מ"ו: ר' אלעזר¹³ אומר אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה כזכר, וע"ז העיד רבי¹⁴: אמר רבי כשהלכתי ללמוד תורה אצל ר' אלעזר בן שמוע חברו עלי תלמידיו וכו' ולא הניחוני ללמוד אלא דבר אחד במשנתינו (ר' אליעזר¹⁵ אומר)¹⁶ אנדרוגינוס וכו'; ובירוש' שם (ספ"ח ט סע"ד): אמר רבי ביקשתי ולא מצאתי דברי בן שמוע באנדרוגינס וחברה עליו חבורה.
footnotes: ¹³ כנו' הירוש' וכ"י מ' ופ' וק', ועי תוי"ט. ¹⁴ יבמות פד א. ¹⁵ כ"י מ': אלעזר, והתוס' הוא שהגיהו: אליעזר, וכן בכל הסוגיא בכ"י מ': אלעזר. ¹⁶ ליתא באגרת רש"ג, 16.
רבי הוא שהכניס אפוא את דברי ר' אלעזר במשנתנו, על פי שמועתו, ובתוס' פ"י ב¹⁷: אמר ר' אלעזר¹⁸ שמעתי באנדרוגינס שחייבין וכו' (בבבלי שם: ר' אלעזר¹⁹ אומר אנדרוגינס).
footnotes: ¹⁷ =בבלי פג ב. ¹⁸ כ"י ו' חסר אלעזר! ¹⁹ כ"י מ' וד"ו.
ג) יומא סא א: אמר רבי לא חלק ("חילק") לי ר' יעקב בלוגין²⁰ – אימא לא שנה²¹ לי ר' יעקב בלוגין; כלומר מחלוקת ר"א ור"ש וחכמים שבדם, יומא פ"ה מ"ז ("ר"א ור"ש אומרים ממקום שפסק משם הוא מתחיל"), לא שנה לי ר' יעקב גם בלוגין של מצורע. ובאמת ישנה המחלוקת בלוגין בתוס' נגעים פ"ט ו, ואינה במשנה פי"ד מ"י (ו"ר' יעקב" נזכר שם)²²!
footnotes: ²⁰ כגי' כ"י מ' ב' ור"ח, ועי' תו"י וריטב"א. ²¹ ר"ח: שינה. ²² כנו' כי"י ותוס' שם ה', עי' להלן.
והדברים כפשוטם, שר' יעקב לא שנה לו מחלוקת זו; אע"פ שתנאים אחרים שָנוּהָ על־פי מחלוקתם ביומא²³.
footnotes: ²³ כיו"ב, מכללא, עוד, עי' אלבק.
ועל־כן לא שנאה רבי.
ובנוגע לר' יעקב ומשנתנו:
- על פי ר' יעקב שנה בע"ז פ"ד מ"ד: נכרי מבטל ע"ז שלו ושל חבירו, שע"ז של ישראל אינה בטילה עולמית (תוס' פ"ה ד), עי' לעיל.
- אהלות פי"ב מ"ח: היה נתון תחת האסקופה וכו' – כר' יעקב, תוס' פי"ג י.
- וכן משנת ב"ק פ"ט מ"א: גזל פרה ונתעברה אצלו וילדה רחל ונטענה אצלו וגזזה משלם כשעת הגזילה זה הכלל כל הגזלנין משלמין כשעת הגזילה; ירוש' שם (ו ע"ד): אמר רב חסדא וכו'²⁴ מאן תניתה ר' יעקב דתני זה הכלל שהיה ר' יעקב אומר כל גזילה שהיא קיימת בעיניה ולא נישתנית מברייתה אומר לו הרי שלך לפניך ואם נישתנית מברייתה משלם כשעת הגזילה והגנב לעולם משלם כשעת הגניבה.
footnotes: ²⁴ הדא אמרה גזל כחושה והשמינה מחזירה בעינה, מפני שעיברה אצלו וילדה משלם כשעת הגזילה ("הא אם לא ילדה מחזירה בעינה", ודלא כבבלי. צה ב): רמב"ן במלחמות: הא אם לא עיברה אלו וילדה משלם כשעת הגזילה, ופי' הרמב"ן: אלא שגזלה מעוברת ועמדה אצלו עד סמוך ללידתה מחזירה בעינה מעוברת והיינו כשעת הגזילה ואע"פ שנתפטמה אצלו שהרי כל ימי עיבורה היא משבחת וכו', ונוסח שלו משובש.
וזוהי הברייתא, שנשנתה בתוס' פ"י ג–ד סתם: גל עבדים והזקינו וכו' פירות והרקיבו וכו' מטבע ונפסל וכו' חמץ ועבר עליו הפסה בהמה ונעבדה בה עבירה אומר לו הרי שלך לפניך, גזל עבדים והזקינו ומכרן וכו' חמץ ועבר עליו הפסח ושרפו בהמה ונעבדה בה עבירה ונסקלה משלם כשעת הגזילה זה הכלל כל גזילה שהיא בעינה ולא שינה אותה מברייתה אומר לו הרי שלך לפניך ואם שינה אותה מבירייתה משלם כשעת הגזילה והגנב וכו' (כבירוש').
התוס' שנתה אפוא דברי ר' יעקב כסתם.
ואמנם אותו רב חסדא אומר (בבלי צח ב) גם על מ"ב ("גזל בהמה והזקינה עבדים והזקינו משלם כשעת הגזילה רמ"א בעבדים אומר לו הרי שלך לפניך וכו' חמץ ועבר עליו הפסח בהמה ונעבדה בה עבירה וכו' או שהיתה יוצאת ליסקל אמר לו הרי שלך לפניך"): מאן תנא אומרין באיסורי הנאה הרי שלך לפניך אמר רב חסדא ר' יעקב היא דתניא²⁵ שור שהמית עד שלא נגמר דינו מכרו מכור וכו' משנגמר דינו מכרו אינו מכור וכו' החזירו שומר לבעליו אינו מוחזר ר' יעקב אומר אף משנגמר דינו החזירו שומר לבעליו מוחזר. ופיקפוקו של רב חסדא (שם) מתוך הברייתא (מדרש־הלכה) ששנה רבה בר שמואל: יחזיר כעין שגזל מכאן אמרו גזל מטבע ונפסל פירות והרקיבו (כתוס', ועי' בבלי שם) וכו', חמץ ועבר עליו הפסח ובהמה ונעבדה בה עבירה ושור עד שלא נגמר דינו אומר לו הרי שלך לפניך, מאן שמעת ליה דאמר עד שלא נגמר דינו אין וכו' רבנן וקתני חמץ וכו' – פיקפוק זה תשובתו מתוך התוס' ששנתה באמת ב"משלם כשעת הגזילה": ונסקלה (אבל "נגמר דינו", ו"יוצאת ליסקל" אומר לו הרי שלך לפניך, כמשנתנו). וא"כ ברייתא משבשתא היא, המוגהת כחכמים (ותוס' ב"ק פ"ה ו חולקת על שניהם).
footnotes: ²⁵ תוס' ב"ק פ"ה ד.
וסיפא של משנתנו "או שהיתה יוצאת ליסקל", וודאי ר' יעקב היא, כדברי רש"י (צח ב).
אבל בב"ק פ"ד מ"ח סָתם רבי כחכמים: שור שהוא יוצא להסקל והקדישו בעליו אינו מוקדש וכו'. ואולם במ"ט – קיטע רבי משנתנו ולא שנה בה לענין שור שהמית בבית השומר, לא דעתם של החכמים ולא דעת ר' יעקב: מסרו (רש"י: עד שלא נגח ולאו ארישא קאי אלא מילתא אחריתי היא!) לשומר חנם ולשואל וכו' נכנסו תחת הבעלים מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק. וזו בוודאי חסורי מחסרא, וחסר בה מה ששנינו כאן ממש בתוס' (פ"ה ד) אחריו: המית ברשותו ואחר כך מסרו לבעליו עד שלא נגמר דינו וכו' ר' יעקב אומר וכו'.
וברור שקיטע רבי כאן את הסיפא, וסמך על מה ששנה מצד אחד בפ"ד מ"ח כחכמים זמצד שני בפ"ט – כר' יעקב.
- ובתרומות פי"א מ"ג שנינו: ושאר כל הפירות אין משנין אותן מברייתן בתרומה ובמעשר שני אלא זיתים וענבים בלבד. והתוס' שם (פ"ט ט)²⁶ שנויה במחלוקת: זיתים של תרומה טהורים יעשו שמן טמאים לא ייעשו שמן, ענבים בין טמאים בין טהורים לא ייעשו דברי ר' מאיר ר' יעקב אומר [משמו]²⁷ מודה ר"א לר' יהושע בזיתים טהורים שייעשו על מה נחלקו על טמאין שרא"א לא ייעשו ור' יהושע אומר ייעשו. אמר ר' יהודה מודה ר"א לר' יהושע (כצ"ל) בזיתים טהורים וענבים טהורים שיעשו על מה נחלקו על טמאין וכו'. אמר רבי לא נחלקו ר"א ור"י על זיתים טהורין שייעשו ועל ענבים טמאים שלא ייעשו על מה נחלקו על זיתים טמאין ועל ענבים טהורין וכו'. ובירוש' שם בשינויים: ר' יעקב אומר משמו וכו' וענבים טהורות ייעשו טמאות לא ייעשו. א"ר יודן וכו' בזיתים טהורין על מה נחלקו וכו' וענבים בין טהורות בין טמאות ייעשו. אמר רבי²⁸ מודה ר"א ור"י בזיתים טהורין שייעשו וענבים טמאות²⁹ שלא ייעשו ועל מה נחלקו על זיתים טמאים ועל³⁰ ענבים טהורות וכו'. כל עמא רביין על דר' מאיר בענבים טהורות שייעשו וכו' כל עמא רבין על דר' יודן בענבים טמאות שלא ייעשו וכו'. זיתים טמאים רבי ור"מ חדא³¹ (וכנוסח בעל מ"ש לעיל) ר' יעקב ור' יודה חדא.
footnotes: ²⁶ = ירוש' שם מז סע"ד. ²⁷ כנו' כ"י ו' וירוש'. ²⁸ יוחנן, ליתא בכי"ל ונוסף עי"א בטעות וליתא גם בכ"י ר' ומ"ש. ²⁹ מ"ש מוסיף: וזיתים טמאות. ³⁰ כ"ז ליתא במ"ש. ³¹ כי"ל וכי"ר (חדה).
המשנה סתמה אפוא "זיתים וענבים" סתם, שהן טהורים, שלא כר"מ בענבים ולא כר' יהודה בשניהם, אבל כר' יעקב (בענבים) וכרבי (בשניהם, וכגי' מ"ש).
- ובתמורה פ"ב מ"א שנינו: יש בקרבנות הציבור מה שאין בקרבנות היחיד שקרבנות הציבור דוחין את השבת ואת הטומאה וקרבנות היחיד אינן דוחים לא את השבת ולא את הטומאה (=דברי ר' יהודה)³², אמר ר"מ והלא חביתי כהן גדול ופר יוה"כ קרבן יחיד ודוחין את השבת ואת הטומאה אלא שזמנן קבוע. ובתוס' שם: דברי ר' יהודה אמר לו ר' יעקב (תלמידו של ר"מ!) מצינו בחביתי כהן משיח ופר יוה"כ והפסח שהן קרבנות יחיד ודוחין את השבת ואת הטומאה, מצינו בפר הבא על כל המצות ("פר העלם דבר של ציבור") ושעירי ע"ז וחגיגה ("משום דאתי בכנופיא קרי ליה קרבן ציבור") שקרבנות צבור ואינם דוחים לא את השבת ולא את הטומאה, כלל אמר ר' יעקב כל שיש לו זמן קבוע וכו'.
footnotes: ³² תוס' פ"א יז.
ובבבלי יומא ג ע"א מובאה המשנה ("אלא דתנן")³³: והלא פר יוה"כ וחביתי כה"ג ופסח (כמו בתוס'), ועליה ("ולטעמיך דקתני") התוס': אמר לו ר' יעקב והלא פר וכו', וודאי שמשנה זו נשנית ע"פ ר' יעקב תלמידו, ה"תנא" בבית־הוועד של רשב"ג.
footnotes: ³³ אמר (לו) ר"מ: "לו" ליתא בכ"י מ' ב'.
"ר' יעקב" נזכר בפירוש במשנה³⁴ רק פעם אחת: נגעים פי"ד מ"ז (כנו' כי"י) =תוס' פ"ט ה.
footnotes: ³⁴ חוץ מאבות פ"ד מט"ז, אלא שאבות היא יחידה לעצמה, ונזכרים בה גם ר"ג ברבי, הלל בנו (פ"ב מ"ב ומ"ד), ר' ינאי (פ"ד מט"ו) ור' אלעזר הקפר (שם מכ"א).
וסתם משניות שלא כר' יעקב הם: יבמות פי"ב מ"א – שלא כר' יעקב (בשם ר"מ) בתוס' פי"ב יא, וב"ק פ"ד מ"ד – שלא כר' יעקב בתוס' פ"ד ג.
ובחולין פ"ג מ"א: נשברה השדרה ונפסק החוט שלה, ובברייתא שנינו (חולין מה ב, ובתוס' פ"ג א משובש): חוט השדרה שנפסק ברובו דברי רבי ר' יעקב אומר אפילו ניקב הורה רבי כר' יעקב, אבל במשנה לא שנה אלא "נפסק".
ד) הערותיו של רבי למשנתנו, כשהיא משנת יחיד:
כתובות צג א: תניא זו (פ"י מ"ד) משנת ר"נ רבי אומר אין אני רואה דבריו של ר' נתן באלו אלא וכו'.
יבמות פ"ה מ"ג: חלץ ועשה מאמר וכו' אין אחר חליצה כלום, בבלי נב ב: אמר רב יהודה אמר רב זו דברי ר"ע וכו' אבל חכ"א וכו' תנ"ה אמר רבי אין הדברים הללו אמורים אלא לדברי ר"ע שהיה עושה חליצה כערוה אבל חכ"א יש אחר חליצה כלום ואני אומר אימתי בזמן שקדשה לשום אישות אבל קידשה לשום יבמות אין אחרי חליצה כלום תניא אידך החולץ ליבמתו וחזר וקידשה רבי אומר אם קידשה לשום אישות צריכה הימנו גט לשום וכו' אינה צריכה הימנו גט וחכ"א בין שקידשה לשום וכו' צריכה הימנו גט (הברייתא השניה היא תולדה של הראשונה!).
מנחות צו א: שאלו את רבי זו (פי"א מ"ד "כל המנחות יש בהן מעשה כלי בפנים") מניין אמר להם וכו'.
ה) דברי רבי על החולקים עליו ויחסו לדבריהם:
כלאים סוף פ"ב: רבי³⁵ אומר אף הקישות ופול המצרי ורואה אני את דבריהם מדברי.
footnotes: ³⁵ כנו' המשנה שבירוש', הוצ' לו, כ"י פ' ועוד, וכן יוצא מירוש' סוף פ"ב כח ע"ב, עי' מ"ש; בנוסחאות בטעות: רבי מאיר אומר, חילוף רגיל.
וכיו"ב במנחות, במשנה (פ"ו מ"ג) שנינו: ו(ה)חלות בוללן דברי רבי וחכ"א סולת; ובתוס' פ"ח ז: כיצד בוללן חלות בוללן דברי רבי שנ' חלות בלולות בשמן וחכ"א סולת וכו' אמר ר' רואה אני את דבריהם מדברי ("ראה ר' דברי ר' פלוני ושנאם בלשון חכמים").
וכיו"ב בדברים שאינם במשנה:
תוס' אהלות פ"ה ז (לפ"ד מ"ג): כלים שכנגד הווית רבי מטמא וחכמים מטהרין אמר רבי רואה אני דבריהם מדברי = פי"א י (לפ"י מ"ג).
תוס' נדה פ"ט יא (כנו' הדפו') ובבלי נג ב: דברי רבי רשב"א אומר יומו אמר רבי רואה אני את דברי רשב"א!
וכיו"ב מכריע רבי בינו לבין חבריו: בע"ז פ"ד מ"ה שנינו: מכרה או מישכנה רבי אומר ביטל וחכ"א לא ביטל, ובברייתא שבבבלי (נג א): אמר רבי נראין דבריי כשמכרה לחבלה ודברי חביריי כשמכרה לעובדה, מעין דברי זעור בר חיננה בשם ר' חנינה³⁶ בירוש' שם מד ע"א: בשמכרה לצורף (כצ"ל) נחלקו אבל אם מכרה לעובדה דברי הכל אינה בטילה (הבבלי נהג ב"נראין" זה כמנהגו תמיד), וזוהי ששנינו בתוס' פ"ו ה: גוי שמכר ע"ז לעובדיה אסורה שלא לעובדיה מותרת לוה עליה וכו' (בבלי שם) אם עתידין הבעלים לחזור עליה אסורה ואם לאו מותרת.
footnotes: ³⁶ =זעירי א"ר חנינה, שבבבלי, וכצ"ל שם, כנו' הרא"ש ור"ן.
ו) ומכאן אנו באים למחלוקות רבי וחכמים שבמשנתנו.
רבי נזכר כמה פעמים במשנה במחלוקת עם חכמים:
A. רבי אומר – וחכ"א –
- שבת פ"ו מ"ה (שן תותבת ושן של זהב).
- כתובות פ"ב מ"ד: זה אומר זה כתב ידי וזה אומר זה כתב ידי וכו', ולפי נוסח הירוש' שלנו (שם כו רע"ג) נתפרשו דברי רבי וחכמים ב"כתובות דבית רב". אבל בפי' ר"ח כ"י רומי, קובץ 291 (לדף כא א), לשון הירוש' הוא: א"ר זעירה תני בכתובות דבי רב זה או' זה כתב ידי וזה או' זה כתב ידי צריכין שיצטרף עמהם אחר דברי ר' וחכמים או' אינן צריכין כול'. א"ר זעירה דברי ר' במעיד על השטר וכו'. א"כ הרי זו ברייתא דבי רב, שנוספה בנוסחאות המשנה (כבר לפני הבבלי), ואינה משנה, והוספות כאלה ישנן עוד, עי' להלן³⁷.
footnotes: ³⁷ ועי' מבוא לנוסח המשנה, ח"ב, עמ' 947.
- מכות פ"ב מ"א, ב"פ ("נשמט הברזל מקתו", "מן העץ המתבקע"). כאן שנינו בתוס' פ"ב א: ניתזה בקעת מן העץ המתבקע ה"ז אינו גולה דברי ר' יהודה ר' אומר כזה גולה; אבל בבבלי ז ע"ב: תניא אמר להם ר' לחכמים וכו', וא"כ חכמים אלו הם בני דורו, ואפשר שר' יוסי בר' יהודה אחז כאן, כרגיל, בשיטת אביו וחלק על רבי (ועי' ספרי שופטים פיס' קפג). רב (בבלי שם) מפרש מחלוקת רבי וחכמים.
- ע"ז פ"ד מ"ה (מכרה או משכנה), עי' לעיל.
- ע"ז פ"ה מי"א: גת וכו' ושל עץ ר' אומר ינגב וחכ"א יקלוף את הזפת, ושל חרס אע"פ שקלף את הזפת ה"ז אסורה. וכאן גם סיפא (ושל חרס) חכמים היא³⁸; כי רבי חולק בברייתא שם גם בזה (וא"כ זהו המשך של "וחכ"א").
footnotes: ³⁸ בבלי עד ב וירוש' שם מה ע"ב.
ורוב מחלקות רבי עם חכמים הן בקדשים (שש פעמים):
- מנחות פ"ו מ"ג ("חלות בוללן"). כאן "אמר רבי רואה אני את דבריהם מדברי" (עי' לעיל), וא"כ שנה בוודאי רבי עצמו: אני אומר – וחכמים אומרים – ("ראה רבי דברי חבריו ושנאם בלשון חכמים").
- שם פ"ח מ"ו ("אין מביאין ישן"), וחזקיה מפרש כאן (פז א) דבריו של רבי.
אבל "אין מביאין ישן וכו' וחכמים מכשירין" מפסיק במשנה בין "אין מביאין הליוסטון ואם הביא כשר", ובין "אין מביאין לא מתוק" וכו'. ועוד שהבבלי (שם) שואל: אין מביאין לא מתוק וכו' והא קתני רישא אין מביאין הליוסטון ואם הביא כשר אמר רבינא ברוך ותני (אין מביאין הליוסטון לפי שאין מביאין לא מתוק וכו', וסמי מכאן "ואם הביא כשר"), ואיך אפשר לומר "כרוך ותני" בשעה שמפסיקה ביניהן מחלוקת בהלכה אחרת ("אין מביאין ישן" וכו')? אלא וודאי שלא היתה עדיין לפניהם במשנה, ונוספה אח"כ במשנה מתוך התוס' פ"ט ט והברייתא שבגמרא, וה"פיסקא" שבגמרא אינה פיסקא אלא ברייתא בלא ציון (שרבות כמותה)³⁹.
footnotes: ³⁹ מבוא לנוסח המשנה, ח"ב עמ' 594־5, 948.
- בכורות פ"ז מ"ו (השולט בשתי ידיו). אבל מכיון שבמשנה לא נזכר לפניו "איטר", נראה שהכל נוסף במשנה מן התוס': איטר בין בידו בין ברגליו פסול השולט וכו'⁴⁰.
footnotes: ⁴⁰ תוס' פ"ה ח ובבלי מה ב.
- ערכין פ"ט מ"ח (ישראל שירש אבי אמו לוי ולוי שירש אבי אמו ישראל) = ת"כ בהר פ"ו ח (מנין אתה אומר)⁴¹.
footnotes: ⁴¹ [וכבר האריך מו"ר על משנה זו ב"מבוא לנוסח המשנה", ח"ב עמ' 575־6.]
- תמורה פ"ד מ"ג כולה (דברי רבי וחכ"א אין חטאת מתה וכו'). ושמואל בברייתא שלו⁴² מחליף ותני: ר' אומר אין חטאת מתה וכו', כשם שהחליף מחלוקת רבי וחכמים בפסח' כז א, "כי היכי דתיקום הלכה כרבי"; בתוס' (תמורה פ"ב יב–טו) חולקים חכמים בכולם, ושם (הי"ד) מפורש: ומודים חכמים לרבי במפריש וכו'. ודלא כבבלי כב ב–כג א.
footnotes: ⁴² ירוש' פסח' פ"ט לו ע"א, ועי' בבלי צז א.
- שם פ"ז מ"ב (הא לך טלה), ו"חכמים" כאן הוא ר' יוסי בר' יהודה (עי' לעיל).
- מכשירין פ"ה מ"ג: פירות שירד הדלף לתוכן ובללן שיגובו רבי⁴³ אומר בכי יותן וחכ"א אינו בכי יותן (ס"א: אינו בכי יותן וחכ"א בכי יותן); בכ"י ק' רק: רבי אומר אינו בכי יותן, ובהו' לו אינה כלל!
footnotes: ⁴³ "רבי" בכל כי"י, אלא שמוחלפת המחלוקת בכ"י פ' וב' 537 ולירמא וא"פ 17 ואנט' 262, וכן בק': רבי אומר אינו בכי יותן.
ובאמת שייכת הלכה זו יותר לפרק ד' סמוך למ"ז ("פירות שנפלו לתוך אמת המים וכו' ", הלכה שנשנית בלשונה ממש בתוס' פ"ב ח!) וכאן שנינו בתוס', פ"ב סוף הי"ג: והעושה אמה ("אמת מים"!) בפירות אינו בכי יותן.
ואפשר שהלכה זו נוספה במשנתנו ע"פ ברייתא⁴⁴.
footnotes: ⁴⁴ מבוא לנוסח המשנה ח"ב עמ' 948.
B. סתם – רבי אומר (או: פלו' [תנא קדום] אומר, רבי אומר).
- כלאים סוף פ"ב (עי' לעיל).
- מעשרות פ"ה מ"ה: הלוקח שדה ירק בסוריא אם עד שלא בא לעונת מעשרות חייב וכו' רבי אומר (ירוש' נ"א סע"ד: על ראשה) אף לפי חשבון (שנתוסף ברשותו), ובתוס' פ"ג יד: הלוקח וכו'⁴⁵ וחכ"א אף משבאו לעונת מעשרות חייב לפי חשבון, מודים חכמים לר"ע שאם מכר לו תבואה לקצור וכו' שלוקט כדרכו ופטור (כדברי רשב"ג במתני'; ובירוש' שם: אתיא דרשב"ג בשיטת ר"ג זקינו וכו'), ובירוש' שם: תני שדה שהביאה שליש לפני גוי (=באה לעונת המעשרות) וכו' רע"א התוספת פטור וחכ"א התוספת חייב.
footnotes: ⁴⁵ וצ"ל שם: עד – חייב משבאו – פטור.
"חכמים" אלו הם אפוא חכמים של ר"ע, אלא שרבי סבר כדעתם, אבל המשנה – משנת ר"מ – סתמו כר"ע, ודברי רבי, בלשון יחיד.
- נזיר פ"א מ"ד: הריני נזיר כשער ראשי וכעפר הארץ וכו' ה"ז נזיר עולם ומגלח אחת לשלשים יום (=דברי ר' יהודה)⁴⁶ רבי אומר אין זה מגלח אחת לשלשים יום ואיזהו שמגלח אחת לשלשים האומר הרי עלי נזירות כשער וכו'.
footnotes: ⁴⁶ תוס' פ"א ד.
ורבי חולק בתוס' שם (ה"ג), גם על מ"ז, שהיא משנת ר' יהודה⁴⁷.
footnotes: ⁴⁷ ועי' ירוש' נא סע"ב ובבלי ד' ב' ותוס' סוטה פ"ג טז.
- סוטה פ"ה מ"א: כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל שנאמר נטמאה ונטמאה דברי ר"ע אמר ר' יהושע כך היה דורש זכריה בן הקצב רבי אומר שני פעמים האמורים בפרשה (אם) נטמאה, נטמאה אחד לבעל ואחד לבועל.
בבבלי כח א: נטמאה נטמאה ("שתי פעמים") קאמר (ר"ע) או נטמאה ונטמאה קאמר ת"ש מדקתני סיפא רני אומר וכו' מכלל דר"ע ווי קדריש, ובירוש' שם (כ רע"א): אנן תנינן נטמאה [ו]נטמאה אית תניי תני (ו)נטמאה (ו)נטמאה, מאן דמר נטמאה [ו]נטמאה ר' עקיבה ומאן דמר (ו)נטמאה (ו)נטמאה ר' ישמעאל ("דלא דריש ווי").
ואמנם דבי ר' ישמעאל שנו בספרי נשא פיס' ז (סוטה שם) דברי ר"ע בשיטת ר' ישמעאל: רע"א מה ת"ל נטמאה נטמאה שלש פעמים אלא טמאה לבעל וטמאה לבועל וטמאה לתרומה ר' ישמעאל אומר אינו צריך ומה אם גרושה וכו'.
וכך שנינו בברייתא שבירוש' סוטה פ"א טז סע"ג: תני רבי אומר שלש טומאות אמורות בפרשה אחת לבעל ואחת לבועל ואחת לתרומה.
רבי שנה אפוא בדברי ר"ע כדברי ר' ישמעאל נטמאה נטמאה, ולא כמו ששנה ת"ק נטמאה ונטמאה, בשיטת ר"ע שבשאר מקומות.
ושמדרשי־הלכה שבספרי מובאים בשם רבי רגיל.
- סוטה פ"ג מ"ה (מ"ד: אם יש לה זכות היתה תולה לה וכו'): רש"א אין זכות תולה במים המאררים וכו' רבי אומר הזכות תולה במים המאררים ואינה יולדת ואינה משבחת אלא מתנוונה והולכת וכו'; ספרי נשא פיס' ח: ת"ק (=סוטה כ ע"ב) – רשב"י – רבי אומר אני אכריע אם היתה טהורה סופה למות כדרך בני אדם ואם היתה טמאה סופה למות וצבתה בטנה ונפלה ירכה.
- ביק פ"ה מ"ב–מ"ג: – ואם הכניס ברשות בעל החצר חייב רבי אומר בכולן (מ"ב–מ"ג) אינו חייב עד שיקבל עליו לשמור, ובגמרא⁴⁸: רב אמר הלכתא כת"ק ושמואל אמר הלכתא כרבי; ובתוס' פ"ה ח: כנוס שורך ואני אשמרנו הזיק פטור הוזק חייב⁴⁹, כנוס שורך ושמרו הוזק פטור⁵⁰, היזיק רמ"א משלם נ"ש וחכ"א וכו'⁵¹; וא"כ ר"מ וחכמים כרבי. ואפשר ע"כ שמשנתנו היא משנת ר' יוסי או ר' שמעון. ור"מ וחכמים חולקים עליו, ורבי סתם כר' יוסי (שהלכה כמותו לגבי ר"מ) ושנה משנת ר"מ וחכמים בשמו, בלשון יחיד.
footnotes: ⁴⁸ בבלי מח ב, ועי' ירוש' ד סע"ד. ⁴⁹ כנו' הדפו' וכ"י ו', ⁵⁰ כנו' הדפוס. ⁵¹ בבבלי מח ב – ברייתא סתמית.
ופ"ו מ"ג ("המגדיש בתוך שדה של חברו שלא ברשות") סתם כת"ק כאן (בבלי שם נט ב: לימא תנן סתמא דלא כרבי)⁵².
footnotes: ⁵² ועי' ירוש' כאן ד' סע"ד, ועי' תוס' פ"ו כה–כז, שבית – "חנות" – וחצר שוים לשדה, בניגוד לירוש'.
- מכות פ"א מ"ח: א"ר יוסי בד"א ("אף שלשה נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה") בדיני נפשות אבל בדיני ממונות תתקיים העדות בשאר רבי אומר אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות אימתי בזמן שהתרו ("כולן") בהן (ולר' יוסי אם לא התרו כולן בו אינו חייב) וכו'⁵³. ושמואל (ו ע"א) אומר: הלכה כרבי. סנהד' פי"א א: בין שהיתרו בו כל עדיו בין שהיתרו בו מקצת עדיו חייב ור' יוסי פוטר עד שיתרו בו כל עדיו שנאמר על פי שנים עדים וכו', ובמכות שם מ"ט: ר' יוסי אומר לעולם אינו נהרג עד שיהו שני עדיו מתרין בו, אבל בירוש' שם (במשנה ובפיסקא): ר' יוסי בר' יהודה⁵⁴, וא"כ אפשר שגם במ"ח – ר' יוסי בר' יהודה, חברו של רבי, הוא.
footnotes: ⁵³ =תוס' פ"א י. צוק': ר' מאיר אומ' אף בדיני ממונות וכו', וחילופים כאלה רבים. ⁵⁴ ועי' בבלי ו' ע"ב.
- מנחות פי"ג מ"א–מ"ב: פירשתי ("כמה עשרונים") ואיני יודע מה פירשתי יביא ששים עשרון ("שאם פחות מזה נדר לא איכפת לו, שהוא מתנה ואומר מה שפירשתי יהא לנדרי והשאר לנדבה") וכו' פירשתי מנחה של עשרונים ואיני יודע מה פירשתי יביא מנחה של ששים עשרון רבי אומר יביא מנחות של עשרונים מאחד עד ששים.
בבבלי קד ב (על מ"א): מאן תנא אמר חזקיה דלא כרבי דאי רבי האמר יביא מנחות של עשרונים וכו' ור' יוחנן אמר אפילו תימא רבי באומר פירשתי עשרונות אבל לא קבעתים בכלי וכו', ושנינו בתוס' פי"ב יג–יד: פירשתי מנחה של עשרונות ואיני יודע של כמה עשרונות פירשתי ה"ז מביא מנחות של עשרונות מאחד ועד ששים וכו' דברי רבי וחכ"א של ששים עשרון וכו' פירשתי מנחה של עשרונות ואיני יודע מאיזה מהן פירשתי וכמה עשרונות פירשתי הרי זה מביא חמש מנחות מחמשה מינים של ששים ששים עשרון מאחד ועד ששים וכו' דברי רבי וחכ"א וכו'. הברייתא הובאה בבבלי (קו א)⁵⁵, אלא ששם הקדימו דברי חכמים לרבי, ולא שָׁנוּה סתם אלא: דברי חכמים⁵⁶ רבי אומר וכו'.
footnotes: ⁵⁵ "וקבעתי בכלי אחד", אין בכ"י מ' ולא בתוס'. ⁵⁶ כיו"ב בתוס' פסח' פ"ט יב: דברי חכמים ר' יוסי אומר, מנחות פ"ט א: דברי חכמים (ת"כ מצורע פרשה ד ה: כדברי חכמים) ר' נחמיה ור' אליעזר בן יעקב אומרים וכו'.
- שם מ"ג: שמן לא יפחות מלוג רבי אומר שלשה לוגין.
- שם מ"ח: קטן והביא גדול יצא רבי אומר לא יצא (תוס' פי"ג ח); ומ"ו–מ"ח כולה רבנן, אע"פ שהבבלי (קז ב) דייק במ"ו: פירשתי מן הבקר ואיני יודע מה פירשתי יביא פר ועגל, אמאי וליתי פר ממה נפשך ("שאם אפילו עגל נדר הרי יש בכלל מרובה מועט") הא מני רבי היא דאמר קטן והביא גדול לא יצא אי רבי אימא סיפא שור במנה והביא שנים במנה לא יצא וכו' רבי אומר לא יצא, רישא וסיפא רבי מציעתא ("קטן והביא גדול יצא", רגמ"ה) רבנן אין רישא וסיפא רבי מציעתא רבנן וה"ק דבר זה (ששנינו יביא פר ועגל) מחלוקת רבי ורבנן⁵⁷. אעפ"כ אפשר לפרשה כפשוטה, שפר ועגל אינו קטן וגדול אלא קטן הוא שור קטן וגדול שור גדול ("במנה – במאתים"); וכן בכורות פ"א מ"ד: גדול וקטן, והרי בתוס' פי"ג י שנינו: עגל זה עולה ונסתאב רצה יביא בדמיו שור⁵⁸, אבל בלא נסתאב לא, שאין זה קטן וגדול שיצא לחכמים.
footnotes: ⁵⁷ ועי' בתמורה כג א. ⁵⁸ בתוס' אין "ובטהורים", שהביא הבבלי שם!
אותה המחלוקת גם במ"ט: שור זה עולה ונסתאב אם רצה יביא בדמיו שנים (ש"כיון שאמר שור זה, אם נסתאב הלך לו נדרו, ויכול להביא שנים"), שני שוורים אלו עולה ונסתאבו אם רצה יביא בדמיהם אחד רבי אוסר (שהוא קטן והביא גדול, ועי' להלן), איל זה עולה ונסתאב וכו' כבש, כבש זה עולה וכו' איל ורבי אוסר, בבלי קח ב (ועי' שם): רבי אכולה מילתא פליג ונטר להו לרבנן עד דמסקי מילתייהו וכו'; אלא שבתוס' שם ח–ט (בבלי שם) שנינו: שור זה עולה ונסתאב לא יביא בדמיו איל אבל מביא בדמיו שני אילים ורבי אוסר שאינה היא חבילה ("חבילה" אחת, ששנים אינם אחד)⁵⁹, איל זה עולה ונסתאב לא יביא בדמיו כבש אבל מביא בדמיו שני כבשים ורבי אוסר שאינה היא חבילה. ושם (ה"י, ולפניו דיטוגרפיה): כבש זה עולה ונסתאב אם רוצה יביא בדמיו איל ("גדול"), איל זה עולה ונסתאב רצה יביא בדמיו עגל עגל זה עולה ונסתאב רצה יביא בדמיו שור, תרי תנאי ואליבא דרבנן – תרי תנאי אליבא דרבי (בבלי שם).
footnotes: ⁵⁹ בבבלי בטעות: לפי שאין בילה! [בכ"י ארפורט נשתבש: שאינו היה חבילה].
- חולין פ"ג מ"ד: ניקב הזפק רבי אומר אפילו ניטל, תוס' פ"ג יח: ולא הודו לו חכמים (ועי' בבלי נו ב: מעשה בר' סימאי ור' צדוק וכו' והורו בטרפות כר' בזפק).
- ערכין פ"ד מב: אבל בקרבנות אינו כן (שהולכים אחרי הנודר, אלא) הרי שאמר קרבנו של מצורע זה עלי אם היה מצורע עני מביא קרבן עני עשיר מביא קרבן עשיר ר' אומר אומר אני אף בערכין כן, וכי מפני מה עני שהעריך את העשיר נותן ערך עני שאין העשיר חייב כלום ("ולא נתכוון אלא למדת שנותיו של עשיר"), אבל העשיר שאמר ערכי עלי ושמע העני ואמר מה שאמר זה עלי נותן ערך עשיר; בת"כ
מצורע פרשה ד ב–ג: ("ואם דל") הוא ולא נודריו לפי שבערכין עני שהעריך את העשיר נותן ערך עני יכול אפילו אמר קרבנו של מצורע זה עלי וכו', ר' אומר אומר אני אף בערכין כן וכו' נותן ערך עשיר אף זה הואיל והוא חייב בשלש בהמות ובקש האיש הזה לפוטרו לפיכך הוא מביא קרבן עשיר.
ומכיון שעיקרם של דברים נתפרשו בספרא, נראה שהדברים לקוחים משם⁶⁰.
footnotes: ⁶⁰ ועי' מבוא לנוסח המשנה, ח"ב, עמ' 949.
- מעילה פ"ה מ"ג: אין מועל אחר מועל במוקדשים אלא בהמה וכלי שרת⁶¹, כיצד רכב ע"ג בהמה וכו' שתה בכוס של זהב וכו' תלש מן החטאת וכו' רבי אומר כל שאין לו פדיון יש בו מועל אחר מועל. כ"י מ' ותוס' (וכצ"ל שם): כל שיש בו פגם אין בו וכו', רש"י ורע"ב: כל דבר שאין לו פגם יש בו וכו' ("שיש" גם בד"ר).
footnotes: ⁶¹ כר' נחמיה, בבלי יט ב.
ונראה נוסח "כל שיש בו פגם אין בו מועל אחר מועל" וחולק הוא על "תלש מן החטאת" וכו' שב"כיצד", שדווקא "חטאת מתה" ו"כוס של זהב" שאין בהם פגם (מ"א) יש בהם מועל אחר מועל (ועי' בבלי).
- מדות פ"ג מ"ד: וההיכל ("מלבנים אותו") פעם אחת בפסח רבי אומר כל ערב שבת מלכנים אותו במפה מפני הדמים; רבי מוסיף על דברי ת"ק, ובוודאי ע"פ משנה ישנה.
- (על ערכין פ"ח מ"ה, עי' הכרעותיו).
אלה הם דברי רבי שבמשנתנו, במחלוקת עם חכמים או ת"ק: יש מהם ש"חכמים" או ת"ק הם בני דורו (6A מנחות פ"ו, 1B כלאים, 3A מכות, 11A תמורה), ויש מהם שהם חכמים שלפניו (3A, ר' יהודה, שחכמי דורו של רבי אחזו בדעתו; 2B, ר"ע ורבי כחכמים של ר"ע; 3B רבי כר"מ וחבריו; 7B ת"ק ר' יוסי, ועי' גם 4B). ויש מהם שרבי בעצמו אמר עליהם: נראים דבריהן מדבריי (6A, 1B), או שהתוס' שנתה: ולא הודו לו חכמים (11B). ובאלה וודאי שרבי עצמו שנה: אני אומר – וחכ"א, או: ולא הודו לי חכמים, או: סתם – ואני אומר (דעת יחיד).
אבל כשם שנהג רבי, ואולי כבר ר' יעקב רבו, ה"תנא", במשניות של ר"מ ור' יהודה ור' יוסי, וכדומה, שבמקום לשונו של ר"מ, ר' יהודה, ר' יוסי: אני אומר – והם אומרים, חבריי היו אומרים – ואני אומר, פלוני היה אומר – ואני אומר, – ששינה ר' יעקב כל לשונות אלה ללשון: ר' פלוני אומר – וחכ"א, סתם
– ר' פלוני אומר (אמר ר' פלוני). כך נהג גם התנא בבית־הוועד של רבי: רבי אומר – וחכ"א, סתם – רבי אומר, וכדומה.
הרי כך נהגו בא"י גם ה"חכם" גם ה"מתורגמן" (ה"אמורא") כשהיו שונים דבר בשם רבם; שכן שנינו בתוס' מגילה ספ"ד⁶²: תורגמן העומד לפני חכם אינו רשאי לא לפחות ולא להוסיף ולא לשַנות אלא אם כן היה אביו ("של המתורגמן") או רבו. ובירוש' שם: אינו רשאי לא לשנות ולא לכנות ולא להוסיף אלא
footnotes: ⁶² ירוש' שם פ"ד עה ע"ג; בבלי קידושין לא ב בשינויים.
אם כן וכו'. רבי פדת ("בנו של ר' אלעזר") הוה אמורא דר' יסא מילין דשמע מן אבוי הוה אמר כך אמר רבי בשם אבא. מילין דלא שמע מן אבוי הוה אמר כך אמר רבי בשם ר' לעזר וכו'. רבי מנא כד הוה מורי בחברותה מילין דשמע מן אבוי ("ר' יונה") בביתא הוה אמר כך אמר [אבא]⁶³. מילין דשמע מן אבוי בבית וועדא הוה אמר כן אמר ר' יונה. (אלא שנוסח הבבלי שם: חכם משנה שם אביו ושם רבו תורגמן אינו משנה לא שם אביו ולא שם רבו ופירשו שם: שֵם אביו של חכם ושם רבו של חכם וכו').
footnotes: ⁶³ כהגהת ק"ע המוכרחה, ועי' פ"מ.
ה"תנא" היה "משַנה" אפוא שמו של רבו ושונה: "רבי אומר", במקום "רבי פלוני אומר", כשם שהיה "מכַנה"⁶⁴. ולא כל־שכן ש"תנא" של רבי, ר' יצחק בר אבדימי, שהיה תלמידו של רבי, שהיה צריך ויכול "לשנות" כך, בלשון "רבי אומר", מכיון ש"רבי" הוא שמו הרשמי של ר' יהודה הנשיא, וכך נקרא בפי בני דורו ואחריו⁶⁵.
footnotes: ⁶⁴ שבועות לו א, וכיו"ב "פוחת", סוטה מט סע"ב. ⁶⁵ מבוא לנוה"מ, 946 ואילך.