V. משנת ר' עקיבא

6 עקיבא בן יוסף, "ששמו הלך מסוף העולם עד סופו" בעודנו חי, הענק הזה, הוא אבי־המשנה, "משנתנו". ממנו מתחילה תקופה חדשה למשנה. לפניו "סידרו" משניות, סידרו את ההלכות והשמועות ומסרון בע"פ והעלון על הכתב כמו שהן, בלי שינוי ותיקון; אלא שהוסיפו וחידשו הלכות, הוציאו תולדות מתוך אבות, ולמדו האחת מן השניה¹. אבל ר"ע הוא ה"שונה" (ה"תנא") הראשון, שהניח את חותמו על המשנה: לא רק שחידש והוציא הלכות למאות מפלפולו, אלא שבדק את הקבלה ותיקן אותה, הגיה אותה (מחלוקת ב"ש וב"ה, עי' להלן) מתוך שיקול־הדעת; "דורש ומסכים להלכה" (עי' להלן), או אינו מסכים².

footnotes: ¹ כריתות פ"ג מ"ז–מ"ט, נגעים פ"ג מ"ד. ² תוס' נדה פ"ו ו, עי' להלן, משנה נזיר סוף פ"ז, סוטה פ"ה מ"ב.

ומתוך שתלמידו ר"מ (וכן‏ ר"ש) השקיע רוב משנתו של ר"ע במשנתו, ומתוך שמשנת ר"מ (ור"ש) היתה לאחד היסודות של משנתנו, נבלעה משנת ר"ע בתוך משנתנו, עד שעל־פי־רוב לא נשאר לה רושם.

"משנת ר"ע" נזכרת, כמו שאמרתי, כמה פעמים בפי ר' יוסי: סנהדרין פ"ג מ"ד: זו משנת ר"ע משנה ראשונה וכו'; תוס' מע"ש פ"ב יב (ערכין פה טו): זו³ משנת ר"ע משנה ראשונה בש"א וכו'; תוס' שם פב א: דברי ר' יהודה⁴, רמ"א בש"א וכו' ובה"א כל מעשיהן בטומאה א"ר יוסי זו (דברי ר"מ!) משנת ר"ע לפיכך הוא אומר⁵ ינתנו לכל כהן וחכמים לא הודו לו; סתם, נזיר פ"ו מ"א: משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין רע"א אפילו וכו'.

footnotes: ³ מעשר שני פ"ז מ"ז. ⁴ מעשר שני פ"ב מ"ג–מ"ד. ⁵ חלה פ"ד מ"ט: ר"ע מתיר וחכמים אוסרים.

"משנתו של ר"ע", שנזכרה בקה"ר ו ב ושם יב ז בין ה"משניות הגדולות" של ר' חייא וכו', אינה במקור הראשון, ירוש' הוריות פ"ג מח ע"ג, ואינה מתאימה לשורה של הברייתות המאוחרות⁶.

footnotes: ⁶ "ומשנת ר"ע" שבשהש"ר ח ב, בסוף השורה, היא בוודאי הוספה מאוחרת.

ובס"ז, 232 (במדב"ר פ"ח): אמר ר' אלעזר ביר' שמעון זו היתה משנת ר' עקיבא עד שלא בא מזפרין משבא מזפרין אמר וכו' (ספרי נשא פיס' ד: כך היה ר"ע שונה עד שלא בא וכו', תוס' ב"ק פ"י יז: דרש ר"ע כשבא מזיפרין וכו', זוהי משנת ב"ק פ"ט מי"א–מי"ב, עי' להלן ראב"ש). וכמה פעמים מצינו: חזר ר"ע להיות שונה: תענית פ"ד מ"ד, תוס' חולין פ"ב ט, תוס' זבים פ"א ו, תוס' עוקצין פ"ג ב.

ור' שמעון תלמידו אומר (גטין סז א) לתלמידיו: בניי שנו מידותי שמידותי תרומות מתרומות מידותיו של ר"ע ("בחרתים ותרמתים מתוך עיקרי משניות של ר"ע").

ובירוש' שקלים רפ"ה מח ע"ג: זה ר"ע שהתקין⁷ מדרש (=מדרש הלכה) הלכות (=משניות) והגדות.

footnotes: ⁷ כמו "מכדי מתני' מאן תקין רבי" (יבמ' סד ב).

עליה מעיד גם אפיפנס, Haeres 33 9 ושם 15 2: δευτερώσεις τοῦ καλουμένου Ραββὶ Ακιβὰ (ἢ Βαρακιβάν).

מה היה טיבה של משנתו?

שנינו באדר"נ פי"ח: לר"ע קרא לו (ר' יהודה הנשיא) אוצר בלום ("בלוס"). למה ר"ע דומה לפועל שנטל קופתו ויצא לחוץ מצא חטים מניח בה מצא שעורים מניח בה כוסמין⁸ מניח בה עדשים מניח בה. כיון שנכנס לביתו מברר חטים בפני עצמן וכו'; כך עשה ר"ע ועשה כל התורה מטבעות מטבעות⁹, כלומר "נוסחאות נוסחאות"¹⁰, "סדרים סדרים", ורש"י בגטין שם מוסיף (ואפשר שכך היה לפניו באדר"נ): סידר מדרש סיפרא וסיפרי לבדן ושנאן לעצמן (כ"ה בע"י) לתלמידיו והלכות לעצמן ואגדות לעצמן.

footnotes: ⁸ רש"י שם, וילקוט אבות כ"י וס' המוסר לן' עקנין, 40: פולין. ⁹ כך הנוסח ברש"י גטין סז א ובילקוט אבות ובס' המוסר. ¹⁰ "המטבע שטבעו חכמים" (ירוש' ברכ' פ"ו י סע"ב), "מטבע ברכה" (שם ט סע"ב); "מטבעה של תפלה" (ירוש' מגלה ספ"ג עג ע"ג).

שמתחילה היו המדרש וההלכה והאגדה מעורבים יחד, הוא בירר מתוכם את המדרש ועשאו מדרש־הלכה, ואת ההלכה ועשאה "משנה", ואת האגדה ועשאה "הגדות" (כדברי הירוש'); וכך אמר ר' יוחנן (סנהד' פו א): סתם מתניתין ר"מ סתם תוספתא ר' נחמיה סתם סיפרא ר' יהודה סתם סיפרי ר"ש וכולהו אליבא דר"ע.

זאת אומרת שכולם השתמשו בדברי ר"ע: זה – ב"משנתו", וזה – ב"תוספותיו", וזה – ב"מדרשו" של ר"ע, שר"מ אומר "איזו היא משנה" – "הלכות ר' יהודה אומר מדרש" (קידושין מט א), ור"ע "תיקן" "מדרש הלכות והגדות" (ירוש' שלמעלה).

ואמנם משנת ר"ע הכילה בתוכה גם "תוספות"¹¹: הלפת והנפוץ וכו' התרדים והלעונים (אינם כלאים זה בזה) הוסיף ר"ע השום והשומנית הבצל והבצלצול התורמוס והפלסלוס אינן כלאים זה בזה (כלאים פ"א מ"ג), בתוס' פ"א ב:… והבצלצול (והתורמוס) אמר ר"ש [בן גמליאל]¹² לא היה ר"ע שונה אלא בשני זוגות אילו אבל התורמוס והפלסלוס (אינן)¹³ כלאים זה בזה; הוסיף ר"ע (כלומר שהוסיף לדברי ר' חנינא סגן הכהנים, כשמועה ששמע הוא, ולא שר"ע העיד!) מימיהם של כהנים וכו'¹⁴; הוסיף ר"ע (שהוסיף לעדותו של ר"ש בן בתירא שמועה ששמע)¹⁵: (על)¹⁶ הסולת וכו' (עדיות פ"ח מ"א)¹⁷: אר"ע יש לי חמישי וכו' (אהלות פ"א מ"ג, ועי' להלן).

footnotes: ¹¹ עי' בריל, צונץ יובלשריפט. ¹² כך בכ"י ארפורט. ¹³ עי' הגיון אריה. ¹⁴ פסח' פ"א מ"ו ועדיות פ"ב מ"א. ¹⁵ ואל תשיבני מדברי ר' יוחנן (פסח' יט א, חגיגה. כד א, ירוש' חגיגה פ"ג עט ע"א): מעדותו של ר"ע וכו', שאין פירושה שהוא העיד כן, אלא ששנאה מפי שמועה. ¹⁶ "על" אין לא בבבלי ולא בירוש', וליתא בכ"י מ' ועוד. ¹⁷ בברייתא (יבמות צד ב): ור"ע מוסיף אף אשת אח וכו'.

והכילה בתוכה הרבה מאד "פירושים" והגבלות: תוס' מכשירין פ"ב ט: הממלא בקילון¹⁸, פירש ר' עקיבא אם נגבו מיד טהורין ואם לא נגבו אפילו עד שלשים יום טמאין, סתמן שלשה ימים, ובמשנה שנו: רע"א¹⁹ אם נגבו מיד טהורים וכו'; כלים פ"ב מ"ד: רע"א מפני שהוא טמא וכו'; ב"ב פ"ג מ"א: שדה הבעל חזקתה שלש שנים ואינה צריכה מיום ליום וכו' רע"א חדש בראשונה וחדש באחרונה ושנים עשר חדש באמצע, ועוד כאלה.

footnotes: ¹⁸ ציטט של המשנה, פ"ד מ"ט: הממלא בקילון עד ג' ימים טמאים. ¹⁹ פלוני אומר, ואינו חולק אלא מפרש – רגיל (תוי"ט כאן ותוי"ט בכורים פ"ג מ"ו).

עיקר "משנתו" היה "סידור הלכות". שנינו בתוס' זבים פ"א ד–ו: אר"ע לא נחלקו ב"ש וב"ה על הרואה שתים או אחת מרובה כשתים ובשני הפסיק ובשלישי ראה אחת שאין זה זב גמור על מה נחלקו על שראה אחת בראשון ובשני הפסיק ובשלישי ראה שתים בש"א זב גמור וב"ה וכו' (=סתם זבים פ"א מ"א). כשהיה ר"ע מסדר הלכות לתלמידים (ושנה להם "משנתנו") אמר כל מי ששמע טעם על חבירו יבוא ויאמר, אמר לפניו ר' שמעון משום ר' אלעזר בר' יהודה איש ברתותא לא נחלקו ב"ש וב"ה על שראה אחת בראשון וכו' שאין זה זב גמור על מה נחלקו²⁰ על הרואה שתים וכו'. אמר לא כל הקופץ משתבח אלא בנותן טעם, אמר לפניו ר"ש כך אמרו ב"ה לב"ש מה לי וכו' חזר ר"ע להיות שונה כדברי ר' שמעון.

footnotes: ²⁰ במשנה: אמר ר"א בן יהודה מודים ב"ש בזה שאינו זב גמור ועל מה נחלקו וכו'.

ב"סידור ההלכות" שלו, שהיא משנתנו, לא ביאר "לא נחלקו – ועל מה נחלקו – ", אלא שנה סתם מחלוקת ב"ש וב"ה, אלא שאח"כ הוסיף דברי ר"א בן יהודה, או ששנה סתם כדברי ר"א בן יהודה, והשאר נכנס ב"תוספתא" שלו.

ויש שלא היה שונה כלל מחלוקת ב"ש וב"ה במשנתו, אלא שונה סתם כב"ה לפי נוסחתו: כך שנינו באהלות פט"ז מ"ד: הבודק²¹ בודק אמה על אמה ומניח אמה וכו' – זו משנת ר"ע לפי בית הלל, ששנינו בתוס' פט"ז ו: הבודק בש"א בודק שתים ומניח אמה ובה"א בודק אמה ומניח אמה דברי ר"ע וחכ"א בש"א בודק אמה ומניח אמה ובה"א בודק אמה ומניח שתים.

footnotes: ²¹ בדיקה שנזכרת במ"ג, שהיא ר"ע, תוס' אהלות פט"ז ב.

וכך שנה בכמה מקומות סתם; והדברים נשנו במשנתנו (ע"פ משנת ר' יהודה) כמחלוקת ב"ש וב"ה ור"ע; אבל בכמה מקומות אנו יודעים, שר"ע שנה דברי ב"ה עצמם כך, וסידר במשנתו הלכתו כב"ה:

במע"ש פ"ב מ"ד: ושל תרומה (=כרשינים של תרומה) בש"א שורין ושפין²² בטהרה ומאכילין בטומאה ובה"א שורין בטהרה ושפין ומאכילין בטומאה שמאי אומר יאכלו צריד רע"א כל מעשיהן בטומאה (עדיות פ"א מ"ח); מחלוקת ב"ש וב"ה נשנית כאן ע"פ משנת ר' יהודה (תוס' פ"ב א), והוא שנה דעת ר"ע כחולק, אבל ר"מ שונה (תוס' שם): בש"א שורין בטהרה שפין ומאכילין בטומאה ובה"א כל מעשיהן בטומאה, וע"ז מעיר שם ר' יוסי: זו משנת ר"ע לפיכך הוא אומר (בחלה פ"ד מ"ט) ינתנו לכל כהן וחכמים לא הודו לו, שכן שנינו אף בחלה שם: כרשיני תרומה ר"ע מתיר וחכמים אוסרין.

footnotes: ²² לאכילת בהמה, שבת פ"ב מ"ג, ירוש' שם: ואין שפין אותן משום דש.

ובשקלים פ"ח מ"ו–מ"ז: בשר קדשי קדשים שנטמא בין באב הטומאה בין בולד הטומאה בין בפנים בין בחוץ בש"א הכל ישרף בפנים חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ ובה"א הכל ישרף בחוץ חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים רא"א את שנטמא באב הטומאה וכו' ואת שנטמא בולד הטומאה וכו' רע"א מקום טומאתו שם שריפתו ("ניטמא בחוץ בין באב הטומאה בין בולד הטומאה ישרף בחוץ, נטמא בפנים בין באב הטומאה בין בולד הטומאה ישרף בפנים").

וזו משנת ר' יהודה בספרא צו פ"ח ו–ז: מיכן אמרו בשר קדשי קדשים שניטמא בין באב הטומאה בין בולד הטומאה בין בפנים בין בחוץ בש"א הכל ישרף בפנים ובה"א הכל ישרף בחוץ חוץ משניטמא בולד (כי"ר: באב) הטומאה בפנים דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר בש"א הכל ישרף בפנים חוץ משניטמא באב הטומאה בחוץ ובה"א הכל ישרף בחוץ חוץ משניטמא בולד הטומאה בפנים. רבי אליעזר אומר את שניטמא באב הטומאה וכו' את שניטמא בולד הטומאה וכו' רבי עקיבא אומר נטמא בחוץ בין באב הטומאה וכו' ניטמא בפנים בין באב וכו'. וכך שנינו גם בתוס' שקלים פ"ג טז (אלא שנשתבשה, וכך צ"ל שם): בשר קודשי קדשים שניטמא בין באב הטומאה בין בולד הטומאה בין בפנים ובין בחוץ בית שמאי אומרים הכל ישרף בפנים {ובה"א הכל ישרף בחוץ חוץ משניטמא בולד הטומאה בפנים דברי ר"מ ר' יהודה אומר בש"א הכל ישרף בפנים} (כת"כ שם) חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ ובה"א הכל ישרף בחוץ חוץ משנטמא בולד הטומאה בפנים ר' אליעזר אומר שנטמא באב הטומאה בין מבפנים בין מבחוץ ישרף בחוץ ושנטמא בולד הטומאה בין בחוץ בין בפנים ישרף בפנים²³ ר' יהודה (צ"ל: יוסי) אומר ר' אליעזר אומר כדברי ב"ש ר' עקיבא אומר כדברי ב"ה.

footnotes: ²³ כנו' הדפוסים וכ"י ו'.

השונה האחרון הזה שנה אפוא: בשר קודשי קדשים שנטמא בין בפנים בין בחוץ בש"א הכל ישרף בפנים חוץ משנטמא באב הטומאה ובה"א הכל ישרף בפנים חוץ משנטמא בחוץ; ובוודאי שצ"ל כמו שהגהתי: ר' יוסי אומר. אבל ר' יהודה ור"מ חולקים על תנא זה.

וכיו"ב שנינו גם בתוס' מע"ש פ"ב טז לענין מע"ש: מע"ש שנכנס לירושלם וניטמא בין שניטמא באב הטומאה וכו' דברי ר"מ ר' יהודה אומר בש"א הכל יפדה ויאכל בפנים וכו' ר' אליעזר אומר וכו' ר' עקיבא אומר וכו', וכך שנויה מחלוקת ב"ש וב"ה במע"ש פ"ג מ"ט כר' יהודה בתוס' שם וכמ"ו שלנו בשקלים, אבל ר"מ חולק שם בתוס' ושונה: בש"א הכל יפדה ויאכל בפנים ובה"א הכל יפדה ויאכל בחוץ²⁴ חוץ ממי שנטמא (באב) [בולד] הטומאה (בחוץ) [בפנים]²⁵.

footnotes: ²⁴ כנו' הדפוסים וכ"י ו'. ²⁵ בדפו' ליתא "בחוץ", ואני הגהתי ע"פ הת"כ שם.

ר' יוסי מעיר אפוא כאן, שר"ע סובר כב"ה, והרי זה דומה לענין הקודם.

ואמנם אנו מוצאים כדבר הזה בכמה מקומות, שאחד מתלמידיו של ר"ע (ר"מ) שונה דעת רבו סתם, והשני (ר' יהודה) שונה דבריו כחולק על ב"ש, ור' יוסי שונה – ר"ע כב"ה. כך שנינו בפסחים פ"ב מ"א סתם: כל שעה שמותר לאכול מאכיל²⁶ לבהמה לחיה ולעופות ומוכרו לנכרי. ובברייתא²⁷ שנינו בה מחלוקת ב"ש וב"ה: בש"א לא ימכור אדם חמצו לנכרי אא"כ יודע בו שיכלה קודם הפסח (שחיטת הפסח) ובה"א כל שעה שמותר לאכול מותר למכור, ובתוס' (פ"א ז) שנינו: בראשונה (=משנת ר' יהודה) היו אומרין אין מוכרין חמץ לנכרי ואין נותנין לו במתנה אלא כדי שיאכלנו עד שלא תגיע שעת הביעור עד שבא ר"ע ולימד שמוכרין ונותנין במתנה אף בשעת הביעור (כר' יהודה)²⁸. אמר ר' יוסי אילו דברי ב"ש וב"ה הכריע ר"ע לסייע דברי ב"ה. ובשבת פ"א מ"ז שנינו: בש"א אין מוכרין לנכרי וכו' אלא כדי שיגיע למקום קרוב וב"ה מתירין, ובברייתא (שבת יח ב) שנינו: בש"א לא ימכור אדם חפצו לנכרי וכו' אלא כדי שיגיע לביתו ובה"א כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה רע"א כדי שיצא מפתח ביתו (=משנת ר' יהודה) א"ר יוסי (בר יהודה)²⁹ הן הן דברי ר"ע הן הן דברי ב"ה לא בא ר"ע אלא לפרש דברי ב"ה, "לא בא ר"ע לחלוק על ב"ה אלא לחלוק על תנא בן מחלוקתו שאמר אליבא דב"ה לבית הסמוך לחומה ובא ר"ע לומר לא אמרו ב"ה כן אלא וכו' " (רש"י), ולא אמרו "לבית הסמוך לחומה" אלא "לבית הסמוך", והיינו "כדי שיצא מפתח ביתו", ושנה אפילו סתם: וב"ה מתירין³⁰. וכן בירוש' פ"א ד ע"א: אמר רבי יוחנן (זו)³¹ דברי רבי יוסי (ו)רבי³² עקיבה בא להכריע על דברי בית הלל.

footnotes: ²⁶ משנת ר"מ, ירושק כאן, ובבלי ב"לימא". ²⁷ בבלי כאן כא א ושבת יח ב. ²⁸ בפ"א מ"ג, ובברייתא יב ב, ירוש' כז רע"ד: היי דנו שעת הביעור וכו' רבי בא אמר חמישית כר' יהודה. ²⁹ "בר יהודה" ליתא בר"ח ("כר' יוסי דאמר") ובעתים עמ' 9, וליתא גם בכריתות, לשון למודים ש"ב סי' סח. ³⁰ ובדברי ב"ש: כדי שיגיע למקום קרוב. ³¹ זו, ט"ס ואינו לשון ירוש'. ³² הוי"ו של "ור"ע" הוא וי"ו הנשוא!

ואמנם גם ממקום אחר אנו יודעים. שר' יהודה שונה "בראשונה היו אומרים – עד שבא ר"ע ולימד", שכך שנינו במע"ש פ"ה מ"ח: אמר רבי יהודה בראשונה היו שולחין אצל בעלי בתים שבמדינה מהרו והתקינו את פירותיכם עד שלא תגיע שעת הביעור עד שבא ר"ע ולימד שכל הפירות שלא באו לעונת המעשרות פטורים מן הביעור, ובירוש' סנהד' פ"א יח ע"ד: תני אמר רבי יודן מעשה ברבן גמליאל וזקנים וכו' מודענא לכון דמטא זמן ביעורא וכו'³³. ור' ינאי³⁴ אומר כזה משום רשב"ג³⁵, והוא המעשה של מ"ת, 176: פעם אחת עליתי לשוק העליון לשער האשפות ומצאתי שם את רבן שמעון בן גמליאל (הזקן!) ואת רבן יוחנן בן זכאי וכו' ידוע יהא לכם שהגיעה השנה הרביעית ואדיין קדשי שמים לא נתבערו אלא שתמהרו ותביאו חמש שבלים³⁶ שהן מעכבות את הוידוי… אלא שתמהרו ותביאו עביטי זיתים שהן וכו'.

footnotes: ³³ בתוס' פ"ב ובבבלי יא ב סתם. ³⁴ תוס' ובבלי שם. ³⁵ ובירוש' גם בדבריו: ובאפי חבריי, שלא כבבלי. ³⁶ השוה "שהרי שבלים", תוס' דמאי פ"ו יא (אצל "סלי זיתים"), והגר"א מגיה שם: עומרי.

ומכיון שכך יש לנו רשות גמורה לומר שגם שאר "בראשונה – עד שבא ר"ע ולימד", משנת ר' יהודה היא, וכמה מהם תלויים במחלוקת ב"ש וב"ה³⁷: נדרים פ"ט מ"ו: פותחין בימים טובים ובשבתות, בראשונה היו אומרים אותן הימים מותרין ושאר הימים אסורין עד שבא ר"ע ולימד שהנדר שהותר מקצתו הותר כולו, וזו כב"ה, פ"ג מ"ד: קונם אשתי ובני נהנין לי בש"א אשתו מותרת ובניו אסורין ובה"א אלו ואלו מותרין (וכיו"ב במ"ב). וכבר שאל רשב"ל "מה בא ר"ע להוסיף על דברי ב"ה", ירוש' פ"ג לח ע"א: רשב"ל בעא קומי [רבי חנינא מה]³⁸ בא ר"ע להוסיף על דברי ב"ה וכו'³⁹; אלא שפ"ג, כסתם נדרים, הוא משנת ר' יוסי, וכאן משנת ר' יהודה. תוס' מו"ק פ"ב י: שותין מי זבלים ומי דקלים וכוס עיקרין במועד בראשונה היו אומרין איך שותין וכו' עד שבא ר"ע ולימד ששותין וכו'; במשנתנו (שבת פי"ד מ"ג) שנינו: וכל המשקין שותה חוץ ממי דקלים וכוס עיקרין וכו' אבל שותה הוא מי דקלים לצמאו וסך שמן עיקרין שלא לרפואה. ובתוס' פי"ב יג סתם: שותין מי זבלין ומי דקרין. ב"מ סב א: שנים שהיו מהלכין בדרך וביד אחד מהן קיתון של מים אם שותין שניהם – מתים⁴⁰ ואם שותה אחד מהם מגיע לישוב דרש בן פטורא⁴¹ וכו' עד שבא ר"ע ולימד וחי אחיך עמך חייך קודמים וכו' = סתם ספרא (ר' יהודה) בהר פרשה ה ג (ושם צ"ל: אמר ר"ע)⁴².

footnotes: ³⁷ דוה"ר כ"ג פכ"ה, עמוד רעו והלאה, הופמן, המשנה הראשונה, פרק ד', בעברית עמ' 43 ואילך. ³⁸ כצ"ל, כעין הגהת ק"ע, וצריך למחוק גם "אל", עי' פ"מ. ³⁹ ועי' בבלי כה ב. ⁴⁰ [נ"ל שצ"ל: שניהם מתים, כבת"כ, ונשמט בדרך הפלוגרפיה. – עצ"מ]. ⁴¹ ר' יהושע אומר משום בן פטורי, תוס' סוטה פ"ה יג ופ"ו א, ו"לו" שבת"כ ט"ס. ⁴² ועי' גם ספרא חובה פי"ב ב ומצורע פ"ט יב (שבת סד ב).

והנה לענין "בש"א – בה"א – רע"א" נמצא עוד במע"ש פ"ב מ"ט (=עדיות פ"א מ"י)⁴³: הפורט סלע⁴⁴ של מעשר שני בירושלים בית שמאי אומרים בכל הסלע מעות⁴⁵, ובית הלל אומרים בשקל כסף ובשקל מעות⁴⁶. הדנין לפני חכמים (= בן עזאי ובן זומא) אומרים בשלשה דינרים כסף ובדינר מעות ר' עקיבא אומר בשלשה דינרים כסף וברבעת כסף וברבעת⁴⁷ מעות⁴⁸. ר' טרפון אומר ד' אספרי כסף⁴⁹. שמאי אומר יניחנה בחנות ויאכל כנגדה.

footnotes: ⁴³ [במשניות אלו, זו והבאות, דן מו"ר זצ"ל במחקרו "למשנת ר' יהודה", תרביץ שט"ו, 1–13; ואעפ"כ לא קצרתי כאן]. ⁴⁴ =פורט סלע של כסף שבידו לפרוטות. ⁴⁵ = צריך הוא לפרוט בכל הסלע של כסף מעות של נחושת, שאין מחללים כסף על כסף. ⁴⁶ כלומר: יכול היא שלא לפרוט אלא חציו במעות; זו אינה אפוא מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה, ולפיכך אינה מנויה בעדיות, לא בפ"ד ולא בפ"ה. ⁴⁷ כנוסח הוצ' לו ועוד; ור' יהוסף אשכנזי פי' רבע שקל, חצי דינר, כמו "רבעתים" בכריתות פ"א מ"ז. ואני מוסיף שזהו "רובע" של הבר' בב"מ נב א, "רובע שקל" כפי' הבבלי שם, "רבען" בפפירוסים, ובקיצור: ר (=רבעתא). ⁴⁸ =ברבעת שקל (שהוא חצי דינר) כסף, ובחצי דינר – מעות. ⁴⁹ ובחמישית הדינר מעות.

כאן נראה ר' עקיבא כחולק על ב"ה ומיקל מהם⁵⁰ (הסדר "הדנים לפני חכמים – ר"ע" שנוי לפי דרגת המעות: סלע–שקל–דינר–רבעת). אבל אין אנו יודעים אם ר' עקיבא שנה כאן מחלוקת ב"ש וב"ה זו, אלא ששינה דברי ב"ה לשיטתו; או שלר"ע לא נחלקו ב"ש וב"ה בזה, אלא שנה אותה סתם. אך אם נתבונן במשנה שלפניה, מ"ח (= עדיות שם מ"ט)⁵¹ נמצא את החידה:

footnotes: ⁵⁰ ואף "הדנים" שלפניו ור' טרפון שלאחריו מקילים מהם. ⁵¹ ואינה שם בנוסחאות כי"י, וגם ה"ר יהוסף מחקה.

במשנה זו שנינו: הפורט סלע ממעות מעשר שני⁵² בש"א בכל הסלע מעות⁵³ ובה"א בשקל כסף ובשקל מעות. רמ"א אין מחללין כסף ופירות על הכסף⁵⁴ וחכמים מתירין.

footnotes: ⁵² מי שיש לו מעות נחושת ובא לצרפן לסלע כסף ולהעלותן לירושלים. ⁵³ = צריך הוא להחליף כל מעות הנחושת שלו בסלע כסף, ולא חצי כסף וחצי נחושת. ⁵⁴ מי שיש לו חצי דינר כסף של מע"ש ופירות ששוים חצי דינר – אינו יכול לחללם על דינר כסף; ועי' בסמוך ובהע' 56.

משנה זו נראית כמחלוקת חדשה של ב"ש וב"ה, אבל הלשון – מגומגמת ואינה רגילה: "הפורט סלע ממעות מע"ש" במקום "הפורט מעות מעשר שני לסלע". ועוד "הפורט" במובן זה אינו רגיל בכל משנת מעשר שני; שהרי "צירוף" יש כאן ולא "פריטה", וכך שנינו להלן (מע"ש פ"ד מ"ב): "כמות שהשולחני פורט ולא כמות שהוא מצרף"; ועל כן אמרו בירוש' כאן (נג סע"ג): "כיני מתניתא המצרף סלע ממעות מע"ש"⁵⁵. ושימוש זה של "פורט" במובן "מצרף" נמצא רק בבר' שבפסח' יג א וש"ג: "גבאי צדקה שאין להם עניים לחלק פורטין⁵⁶ לאחרים וכו' ".

footnotes: ⁵⁵ וכן ריבמ"צ והראב"ד ורש"ס ובעל מ"ש אמרו: איידי דתני סיפא הפורט וכו', ועי' רש"ס בעדיות. ⁵⁶ רש"י: פרוטות של נחשת שגבו לצדקה… צריך לפורטן בכסף.

אין כל ספק אפוא. שמשנתנו מעובדת ומוגהת מתוך המשנה האחרת, מ"ט. ור"ע ששינה משנה זו, מ"ח, והגיהה – לא שינה אותה אלא במעט ("ממעות" במקום "של", ולא שנה "בירושלים'), והשאיר רישומיה הראשונים⁵⁷.

footnotes: ⁵⁷ וכך דרכם של התנאים המגיהים (עי' מ"ש ע"ז להלן ב"שנויו והוספותיו של רבי", עמ' 212 ואילך).

והנה דברי ר"מ שבמשנתנו שנויים בתוס' מע"ש פ"ב י בלשון זה: ר' מאיר אומר אין מחללין כסף ופירות על כסף אלא אם כן יש עמו פרוטרוט⁵⁸ וחכמים מתירין. ר' יעקב אומר משמו (=משמו של ר"מ) שלשה דינר כסף ודינר ה[צ]י (=חצי) כסף וה[צ]י (=וחצי)⁵⁹ פירות. ר' שמעון בן אלעזר אומר שמאי הזקן אומר יניחנו בחנות ויאכל כנגדן.

footnotes: ⁵⁸ =עם דינר הכסף פרוטרוט של מעות, ועי' דמאי מ"א מ"ב וב"מ מה א ותוס' שם ורע"ב. ⁵⁹ כך צ"ל, כ"י ארפורט: הי, והאי, דפו': ה' מעות וה' פירות (ועי' הגהות הגר"א). ירוש' נג רע"ד: חצי דינר כסף וחצי דינר פירות מותר, דינר כסף ודינר פירות אסור.

דברי ר' יעקב בשם ר"מ מקבילים ושוים בודאי לדברי ר"ע שבמ"ט: בשלשה דינרים כסף וברבעת (=חצי דינר) כסף וברבעת מעות. שכשם שהפורט סלע של מע"ש בירושלם מותר לו לפרוט חצי דינר כסף למעות, והשאר – לכסף; כך "המצרף" מחוץ לירושלם כסף ופירות על כסף מותר לו לחלל שוה חצי דינר פירות על כסף, והשאר – כסף בבסף. וזו תלויה במחלוקת ב"ש וב"ה במצרף מעות לסלע כסף, שלב"ש מצרף בשקל כסף ובשקל מעות.

ואין ספק ע"כ, שר"ע הוא ששנה מחלוקת ב"ש וב"ה במצרף, ור"מ שנה משנת ר"ע (ולה הוסיף, שכך דינו גם בכסף ופירות), ובפורט שנה משנה סתמית, אלא שר' יהודה – ומ"ט בוודאי היא משנת ר' יהודה ככל השורה שבעדיות שם (עי' להלן) – שנה מחלוקתם בפורט ושנה כדרכו דברי ר"ע כחולק.

"בש"א–בה"א– רע"א" נמצא עוד בב"מ פ"ג מי"ב: השולח יד בפקדון בש"א וכו' ובה"א כשעת ההוצאה רע"א כשעת התביעה⁶⁰; כלים פ"ב מ"ו: סדין שהוא טמא מדרס ועשאו וילון טהור וכו' (משנת ר' יוסי, פכ"ז מ"ט ומ"י), מאימתי היא טהרתו בש"א משיתבר (משיעשה לו תוברות) בה"א משיקשר רע"א משיקבע, אבל התוס' (ב"מ פי"א?) שונה: מאימתי היא טהרתו (של "מפץ שעשאו לקורות", שם ובמשנה פי"ד מ"ה!) בש"א משיתבל ובה"א משיתבר דברי ר"מ ר' יהודה אומר בש"א משיתבל ויתבר ובה"א משיתבל או משיתבר, וכיו"ב שנוי בתוס' לפי"ד מ"ב: דברי ר"מ ר' יהודה אומר בש"א משיתבל ויתבר וכו' (וסתם המשנה שם כר"מ).

footnotes: ⁶⁰ ועי' בבלי מג ב: ובפלוגתא דהני תנאי, ר"מ ור' יהודה, ור' יהודה כב"ה!

ואפשר שהם (ר"מ ור' יוסי) לא שנו כאן כלל מחלוקת זו של ב"ש וב"ה.

ובאהלות פ"ה מ"א: תנור שהוא עומד בתוך הבית ועינו קמורה לחוץ והאהילו עליו קוברי המת בש"א הכל טמא ובה"א התנור טמא (התנור שהאהילו על מקצתו טמא) והבית טהור רע"א אף התנור טהור, ובתוס' פ"ה ח: אמר ר' יוסי בא ריב"ג אצל ר' חלפתא אמר לו מה אתה אומר בעין של תנור א"ל טמאה א"ל אף אני אומר כן אלא שעקיבא מטהר, ואינו מזכיר מחלוקת ב"ש וב"ה, ועי' תוס' כלים ב"ק פ"ו טו: ר' אחא אומר משום ר' עקיבא עין של תנור שעשאה בעפר או בצרורות אינה מביאה טומאה לתנור אלא בפותח טפח (ועי' כלים פ"ח מ"ז).

ושם מ"ב: ארובה שבין הבית לעלייה וקדרה נתונה עליה ונקובה בכונס משקה בש"א הכל טמא (שאין הקדרה מצלת) ובה"א הקדרה טמאה ("החמירו ב"ה לטמא הקדרה") ועליה טהורה רע"א אף הקדרה טהורה, אבל בתוס' שם ט רק: רע"א מצלת וחכ"א אינה מצלת.

ובעוקצין פ"ג מ"ח: דגים מאימתי מקבלין טומאה בש"א משיצודו ובה"א משימותו רע"א אם יכולין לחיות (אינם מקבלין טומאה).

והנה ברובן של המשניות האלה ברור שלא כל תלמידי ר"ע שנו כך מחלוקת ב"ש וב"ה, ושבהרבה מהם ר' יהודה הוא ששנה כך, ור"מ שנה אחרת, מתאים לשיטתו של ר"ע, ובכמה מהם אומר ר' יוסי בפירוש שזוהי משנת ר"ע.

וכיו"ב עוד בתוס' מע"ש פ"ב יב (ערכין פ"ה טו): בתי בדין שפתחיהן לפנים וחללן לחוץ או פתחיהן לחוץ וחללן לפנים בש"א אין פודין בהן מעשר שני כאילו הן בפנים ואין אוכלין בהם קדשים קלים כאילו הן בחוץ ובה"א מכנגד החומה ולפנים כלפנים ומכנגד החומה ולחוץ כלחוץ אמר ר' יוסי זו משנת ר"ע (=מע"ש פ"ג מ"ז) משנה ראשונה בש"א אין פודין בהן מעשר שני כאילו הן בפנים ואין אוכלין בהן קדשים קלים כאילו הן בחוץ ובה"א הרי הן כלשכות את שפתחה לפנים כלפנים ואת שפתחה לחוץ כלחוץ.

וכיו"ב שנינו במכשירין פ"א מ"ד: הנוער אגודה של ירק וירדו ("המים") מצד העליון לתחתון, בש"א בכי יותן בה"א אינם בכי יותן. אמרו ב"ה לב"ש והלא הנוער את הקלח חוששין אנו ("בתמיה") שמא יצאו מן העלה לעלה. אמרו להן ב"ש שהקלח אחד ואגודה קלחים הרבה. אמרו להם ב"ה הרי המעלה שק מלא פירות ונתנו על גב הנהר חוששין אנו ("בתמיה") שמא ירדו מצד העליון לתחתון. אבל⁶¹ אם העלה שנים ונתנם זה ע"ג זה התחתון בכי יותן. רבי יוסי אומר התחתון טהור.

footnotes: ⁶¹ =באמת, כמו "אבל שרה אשתך": בזה אנו מודים.

ועל זה שנינו בתוס' שם פ"א ג–ד: אמרו בית הלל לבית שמאי הכל מודין במעלה שק אחד מעודר⁶² ונתנו על גב הנהר שאע"פ שהמים יורדין מצד העליון לתחתון שאינן בכי יותן אמרו להן ב"ש אי אתם מודין במעלה שני שקין מעודרין ונתנן זה על גבי זה שהמים יורדין מן העליון לתחתון שהתחתון בכי יותן. ר' יוסי אומר אחד שק אחד ואחד שני שקין בש"א בכי יותן ובה"א אינן בכי יותן (ולא שנה ר' יוסי "אמרו לו" זה). ר' יהודה אומר ר' אליעזר אומר זה וזה בכי יותן ר' יהושע אומר זה וזה אינן בכי יותן ור' עקיבא אומר התחתון בכי יותן והעליון אינו בכי יותן.

footnotes: ⁶² =שקוי מים, השוה عدر בערבית.

משנתנו היא אפוא ר"ע והוא שנה כשונה הראשון בתוס' (בוודאי ר"מ), ור' יהודה שנה כאן, מעין ששנה בתוס' מע"ש פ"ב טז (שהזכרתי לעיל), ב"ש–ב"ה– ר"א–ור"ע, ור' יוסי שונה מחלוקת ב"ש וב"ה בשקין כמחלוקת ר"א ור' יהושע, ואלו הן דבריו שבמשנתנו,

מחלוקת ב"ש וב"ה לפי משנת ר"ע ישנה לפנינו גם בבכורות פ"ה מ"ב: בש"א לא ימנה ישראל עם הכהן על הבכור ב"ה מתירין, ואפילו (כי"י: אפילו) נכרי. אבל בברייתא⁶³ שנינו: בש"א אין נימנין על הבכורות אלא הכהנים בלבד ובה"א אף ישראל ר"ע מתיר אפילו גוי, ואמרו בבבלי שם: מתני' מני ר"ע היא; אבל משנתנו ר"ע היא⁶⁴, והוא שנה בדברי ב"ה: אפילו גוי ("וב"ה "מתירין", כמו בשבת פ"א מ"ז, לעיל), ועי' אגרת רש"ג, 57: ב"ה דמתני' ר' עקיבה היא והלכה כב"ה דברייתא דאמרין אפילו זרים אבל גוי לא.

footnotes: ⁶³ תוס' פ"ג טו, בבלי, לב סע"ב. ⁶⁴ בבלי לב ב.

וזו שבתוס' היא בוודאי משנת ר' יהודה.

ויש שהוא שונה מחלוקת ב"ש וב"ה ומכריע כב"ה על פי מעשה שעשו ר"ג ור' יהושע:

מע"ש פ"ב מ"ז: בש"א לא יעשה אדם את סלעיו דינרי זהב וב"ה מתירין, אמר ר"ע אני עשיתי לר"ג ולר' יהושע את כספן דינרי זהב.

סוכה פ"ג מ"ט ו והיכן היו מנענעין, בהודו לה' תחלה וסוף ובאנא ה' הושיעה נא דברי ("כדברי") ב"ה ובש"א⁶⁵ אף באנא ה' הצליחה נא. אמר ר"ע צופה הייתי בר"ג ור' יהושע שכל העם היו מנענעין את לולביהן והן לא נענעו אלא באנא ה' הושיעה נא⁶⁶.

footnotes: ⁶⁵ עי' ד"מ ורע"ב ותוי"ט. ⁶⁶ אבל עי' בספרי "מבוא לנוסח המשנה", 492.

וכמחלוקתו של ר"ע עם תנאים אחרים במחלוקות ב"ש וב"ה שהזכרנו, כך הן גם מחלקותיו עם ר' ישמעאל: בעירובין פ"א מ"ב: הכשר מבוי בש"א לחי וקורה ובה"א לחי או קורה (משנת ר' יהודה)⁶⁷, ר"א אומר וכו' משום ר' ישמעאל אמר תלמיד אחד⁶⁸ לפני ר"ע לא נחלקו ב"ש וב"ה על מבוי שהוא פחות מארבע אמות וכו' על מה נחלקו על הרחב מארבע אמות ועד עשר שבש"א לחי וקורה וכו' אר"ע על זה ועל זה נחלקו (והוא ת"ק שלא חילק).

footnotes: ⁶⁷ כעין תוס' כלים ב"מ שהזכרתי: משיתבל ויתבר וכו', וסוכה פ"א מ"ז, ועי' מקואות פ"א מ"ה. ⁶⁸ ריב"ל אומר (יג א): כ"מ שאתה מוצא משום ר"י אמר תלמיד אחד לפני ר"ע אינו אלא ר"מ, אבל כאן נמסר זה בעיקרו בברייתא (יב א) בשם רשב"ג: אמר רשב"ג לא נחלקו וכו', אבל עי' בבבלי שם יב א.

ור' יהודה שנה כאן במשנתו את ה"תוספתא", מפני שבמשנה אינו רגיל כלל "משום ר' פלוני אמר תלמיד אחד וכו' ". אבל אנו מוצאים כזה בתוס' עוד בזבים פ"א ח.

ששנינו בזבים פ"א מ"ב: הרואה קרי ביום השלישי לספירת זובו בש"א סתר ב' ימים שלפניו בה"א לא סתר אלא יומו. ר' ישמעאל אומר הרואה בשני סותר לשלפניו ("אפילו לב"ה) רע"א אחד הרואה בשני ואחד הרואה בשלישי שבש"א סתר ב' ימים שלפניו ובה"א לא סתר אלא יומו ומודים ברואה ברביעי שלא סתר אלא יומו. ובתוס' שם שנינו: אמר תלמיד אחד מתלמידי ר' ישמעאל לפני ר"ע משום ר' ישמעאל לא נחלקו ב"ש וב"ה על הרואה קרי בשני שהוא סותר את שלפניו ועל הרואה ברביעי שאין סותר אלא יומו על מה נחלקו על הרואה בשלישי.

זו משנת ר' יהודה, אבל המשנה – משנת ר"מ ("אותו תלמיד') היא.

ושניהם, ר' ישמעאל ור"ע, שנו מחלוקת ב"ש וב"ה כבמשנתנו ברישא, אלא שר' ישמעאל פירשה "שלישי" דוקא, ור"ע פירשה שהוא הדין לשני.

וכן הדבר גם בעירובין שם.

וכך הוא הדבר גם בב"ב פ"ט מ"ט–מ"י: נפל הבית עליו ועל אשתו יורשי הבעל אומרים האשה מתה ראשונה וכו' יורשי האשה אומרים הבעל מת ראשון וכו' בש"א יחלוקו ובה"א נכסים בחזקתן וכו'. נפל הבית עליו ועל אמו ("ואין לה בן אחר") אלו ואלו ("ב"ש וב"ה") מודים שיחלוקו (כך שנה בוודאי ר' ישמעאל, והמשנה משנת ר' יהודה כמ"ז). אר"ע מודה אני בזה שהנכסים בחזקתן; ובתוס' (פ"י יג) מפורש: כדברי ב"ה, כלומר שגם בזה נחלקו ב"ש וב"ה, שלא כת"ק⁶⁹.

footnotes: ⁶⁹ "אר"ע מודה אני בזה" נמצא עוד בהוריות פ"א מ"ב ובנגעים פ"ה מ"ג, ונתפלפל בהם הלוי בדוה"ר כ"ג, 284–286. אבל גם שם פירושו מעין זה. בהוריות: הורו ב"ד וידעו שטעו וחזרו בהן וכו' והלך ועשה על פיהם ר"ש פוטר. ר' אליעזר אומר ספק. איזהו (ספק) ישב לו בתוך ביתו חייב, הלך לו למדינת הים (פטור) אמר ר"ע מודה אני בזה שהוא קרוב לפטור מן החובה ("ספק", "פטור", אין בירוש' ובכ"י פ'), שר"מ שנה חייב (ספרא חובה פרשה ז' ג' ובבלי ג' ב') וכך שנה ר"ע, אלא שבהלך למדינת הים הודה לר"מ. ובנגעים: איזה הוא שער פקודה מי שהיתה בו בהרת ובה שער לבן וכו' וחכמים מטהרין, אמר ר"ע מודה אני בזה (ב"שער פקודה כזה") שהוא טהור ("כחכמים", אבל) איזה הוא שער פקודה מי שהיתה בו בהרת כגרים וכו' (ובזה אני אומר טמא) אמרו לו כשם שבטלו דברי עקביא וכו'.

ר"ע חולק על "משנה ראשונה" גם בסנהד' פ"ג מ"ד, שהיא בוודאי משנה ישנה; אבל ר' יהודה שנה כאן משנת ר"ע, כי המשנה היא בוודאי משנת ר' יהודה, ששנה "וחורגו לבדו"⁷⁰, אבל ר' יוסי שנה "וגיסו לבדו"⁷¹. וכן חולק ר"ע על "משנה ראשונה" בנזיר פ"ו מ"א, שראב"ע (תוס' פ"ד א) שונה שם כמשנה ראשונה.

footnotes: ⁷⁰ תוס' פ"ה ג ובבלי כח ב. ⁷¹ ברייתא בבבלי שם.

הוא "דורש מעצמו ומסכים להלכה" ("לשמועה"), בניגוד לדעת ר' טרפון, אבל מתוך פלפולו של ר"ע נזכר ר"ט בצורתה העקרית של ההלכה ושל המעשה: תוס' זבחים פ"א א וספרא נדבה פרשה ד ה (בבלי זבחים יג א), ספרי בהעלותך פיס' עה (ירוש' יומא פ"א לח ע"ד, מגילה פ"א עב ע"ב, והוריות פ"ג מז ע"ד)⁷².

footnotes: ⁷² ובתוס' מכשירין פ"ב יד: חזר ר"ט להיות שונה כדברי ר"ע.

וכשהטיל ר"ט פעם אחת ספק ב"הלכה" אחת, ואמר "ששמע השומע וטעה" "אמר ר"ע אני אתקן שיהו דברי חכמים קיימין" (אהלות פט"ז מ"א).

ויש שפירש הלכה סתומה שמסרה ר' יהושע: אר"ע אני אפרש (פסח' פ"ט מ"ו ויבמות פ"ח מ"ד),

אבל יש גם שכפר ב"שמועה" וב"עדות", ושנה ודרש מעצמו ולא הסכים ל"הלכה": בך שנינו בנדה פ"ו מי"א (תוס' פ"ו ו): תינוקת שהביאה שתי שערות אינה יכולה למאן. וזו משנת‏ ר"ע, ששנינו בתוס' פ"ו ה–ו (בבלי נב ב): עד מתי תינוקת ("הבת") ממאנת עד שתביא שתי שערות דברי ר"מ ר' יהודה אומר עד שירבה השחור וכו'. אמר ר' שמעון מצאני חנניה בן חכינאי בצידן אמר לי כשתלך אצל ר"ע אמור לו עד מתי תינוקת ("הבת") ממאנת, אם יאמר לך עד שתביא שתי שערות, אמור לו והלא במעמד כולכם העיד בן שלקות ביבנה עד שתכלכל⁷³, כשבאתי והרציתי דברים לפני ר"ע אמר לי: כילכול איני יודע [מהו]⁷⁴, בן שלקות איני מכיר, אלא [עד מתי הבת ממאנת]⁷⁵ עד שתביא שתי שערות.

footnotes: ⁷³ הריני מכלכל, נזיר פ"א מ"א, כדי לעשות כלכול, שבת פ"ח מ"ד, בבבלי נוסף: ולא אמרתם לו דבר. ⁷⁴ כנוסח הבבלי. ⁷⁵ כנוסח הבבלי.

זו הלכה ש"נמנו וגמרו" עליה בבית־מדרשו של ר"ע, כעדותו של רב כהנא (הראשון), נדה נב א: לא כך היה מעשה בבתו של ר' ישמעאל שבאת לבית המדרש ובנה מורכב לה על כתפה ואותו היום הוזכרו דבריו של ר' ישמעאל⁷⁶ בבית המדרש ורבתה בכייה בבית המדרש, אמרו דבר שאמר אותו צדיק יכשל בו זרעו ונמנו וגמרו עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות.

footnotes: ⁷⁶ "ויש לך אחרת שאע"פ שלא נתפשה מותרת ואיזו זו שקדושיה קידושי טעות שאע"פ שבנה מורכב ממאנת והולכת לה".

אבל בניגוד להלכה ישנה, שהחזיק בה לא רק ר' ישמעאל אלא גם תלמידי ר"ע, כר' יהודה ור' יוסי (שם), אלא שר"ע "כפר בהלכה" זו⁷⁷.

footnotes: ⁷⁷ ועי' תוס' שם, שגם משנת יבמות פ"א מ"א: ואי אתה יכול לומר בתמותו וכו' – דלא כר' ישמעאל.

ור"מ שנה משנת ר"ע.

וכפר, כמו שתזכרתי כבר, גם ב"הלכה", שאין הנזיר מגלח על רביעית דם, ודן ק"ו מעצם כשעורה, אלא שר"א אמר לו: מה זה עקיבא אין דנין כאן מק"ו, ור' יהושע ענה לו: יפה אמרת אלא כן אמרו הלכה (נזיר פ"ז מ"ד), אלא ש"זקנים היו חלוקים" בזה "בראשונה", וה"הלכה" הוכרעה ב"בית דין שלאחריהם"⁷⁸, והיה לו לר"ע כאן על מי לסמוך.

footnotes: ⁷⁸ תוס' שם פ"ה א, בבלי נג א, ועי' ס"ז 22 שו' 8.

וכך "דרש" מן התורה, שככר שני מטמא את השלישי ("אפילו בחולין"), עד שאמר ר' יהושע: מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי שהיית אומר עתיד דור אחר לטהר ככר שלישי (אפילו בתרומה) שאין לו מקרא מן התורה, והלא עקיבא תלמידך מביא לו מקרא מן התורה וכו'⁷⁹, בניגוד ל"הלכה"⁸⁰.

footnotes: ⁷⁹ סוטה פ"ה מ"ב ותוס' שם פ"ה יג. ⁸⁰ טהרות פ"ב מ"ב־מ"ג, טבול יום פ"ד מ"א–מ"ג ועוד.

וכבר ראינו, שחלק כ"פ גם על ה"משנה הראשונה", בין שהיא הלכה פסוקה⁸¹, בין שהיא מחלוקת ב"ש וב"ה, שר"ע "מחליף" את המחלוקת שב"משנה ראשונה" ו"מתקן" אותה, עד כדי שב"ה יסכימו לדעתו⁸². והתיקון נעשה לפעמים ביד חזקה, כאותו שבמע"ש פ"ב מ"ח שהזכרנו.

footnotes: ⁸¹ נזיר פ"ו מ"א וסנהד' פ"ג מ"ד. ⁸² מע"ש פ"ב מ"ב, מ"ח, פ"ג מ"ז, שקלים פ"ח, שכת פ"א, אהלות פט"ז, מכשירין פ"א מ"ד ועוד.

אבל יש שחזר בו, כשאמרו לו חביריו ותלמידיו, שלא כך היתה "משנה" ו"נתנו טעם" לדבריהם (זה היה עיקר כל העיקרים אצלו: נותן טעם!).

בתענית (בן עזאי)⁸³, בחולין (ישבאב), בזבים (ר' שמעון) ובעוקצין (ר' יהודה), וכאן בעוקצין (פ"ג מ"ב) שנה משנתו (והחלב בכפרים) כחזרתו שחזר בו מפני "הלכה" אחרת שהזכיר לו ר"ש (תוס' פ"ג ב), שאינה מתאימה לדעתו.

footnotes: ⁸³ אבל ביומא פ"ב מ"ג, נראה שר"ע שנה כמשנת תמיד.

זוהי "משנת ר"ע", שר"מ, החריף כר"ע רבו, הלך אחריה תמיד ושנה כמותה, וממשנתו באו כ"פ דבריו למשנתנו.

ואי־אתה מוצא בשום מקום במשנה "ר"מ אומר משום ר"ע", מפני שמשנתנו שנתה דבריו ע"פ משנת ר' מאיר, שלא הזכיר דברי ר"ע בשמו: הכא הוה ר"מ יתיב דרש ואמר שמועתא מן שמיה דר' ישמעאל ולא אמ' שמועת' מן שמיה דר' עקיבה (ירוש' ברכות פ"ב ד ע"ב).

מה שאין כן בברייתות:

תוס' יבמות פי"א ו–ז⁸⁴: דברי ר"מ שאמר משום ר' עקיבא וחכ"א אין ממזר ביבמה (וכן ח שם); בברייתא שבבבלי (צב א): זו דברי ר"ע שהיה אומר וכו' אבל חכ"א וכו'. תוס' גטין פ"ח ו–ז, ט⁸⁵: דברי ר"מ שאמר משום ר"ע; ובירוש' גטין פ"ח מט ע"ג: רב הונא בשם רב כל הדא פירקא דר"מ וכו' (עי' להלן). תוס' מגילה פ"ד טז: ר' מאיר אומר משום ר"ע. תוס' כתובות פ"ז ו: היה ר"מ אומר (למשנת כתובות פ"ז מ"ה).

footnotes: ⁸⁴ = סתם יבמות פ"י מ"ג. ⁸⁵ = סתם פ"ה מ"ו, מ"ז, מ"ט סיפא.

וזהו שאמר ר' יוחנן: סתם מתני' ר"מ וכו' וכולהו אליבא דר"ע (סנהד' פו א שהזכרתי).

וכך אמרו בכריתות ג ב (סנהד' סה א): מאן תנא כריתות⁸⁶ ר"ע⁸⁷, שהמשנה חושבת "המגדף" (כר"ע בתוס' ריש פ"א, בבלי ז סע"א). והמשנה – מסיימת (מ"ב): חוץ מן וכו' דברי ר' מאיר וחכ"א אף ("חוץ מן") המגדף וכו': מפני שר"מ שנה משנת ר"ע.

footnotes: ⁸⁶ משנת ל"ו כריתות פ"א מ"א ומ"ב. ⁸⁷ בסנהד': מתני' דכריתות ר"ע היא, ועי' כריתות ג ע"א.

וכך ראינו למעלת כמה משניות שנשנו בשם ר"מ שהן משנת ר"ע.

ואשר לסתמות של משנתנו שהם לר"ע, חוץ מאלה שכבר הזכרנו, הריני מזכיר שבכ"מ אמרו בפירוש בתלמוד: מתני, מני ר"ע היא, ע"ז נא ב, בכורות לב ב (עי' לעיל), תמורה יג א ועוד; ביבמות נב ב: אמר רב יהודה אמר רב זו ("חלץ ועשה מאמר") דברי ר"ע וכו' תנ"ה אמר רבי אין הדברים הללו אמורים אלא לדברי ר"ע וכו' אבל חכמים אומרים וכו'.

ור' יוחנן אומר שלש פעמים: זו דברי ר"ע סתימתאה⁸⁸ – אבל חכ"א וכו', מגילה ב ע"א (מגילה פ"א מ"א), מכות יז א (מכות פ"ג מ"ג): ולימא זו דברי ר"ש סתימתאה⁸⁹, הא קמ"ל דר"ע כר"ש סבירא ליה⁹⁰; בכורות ל ע"א (בכורות פ"ד מ"י): זו דברי ר"ע סתימתאה אבל חכ"א חשוד על השביעית חשוד על המעשר ומאן חכמים ר' יהודה (וכן במגילה ל"איכא דאמרי").

footnotes: ⁸⁸ "הרבה סתם משנה סתם ר' שהן דברי ר' עקיבא". ⁸⁹ ספרי ראה פיס' קו. ⁹⁰ ועי' ירוש' בכורים פ"א סד סע"א.

ואמנם הרבה משניות סתמיות הן של ר"ע. חוץ מאלה שכבר דברתי עליהן ישנן עוד (מפורשות ולא מדיוק):

שבת פ"ז מ"א סיפא – ר"ע (כריתות פ"ג מ"י); חגיגה פ"ג מ"ב (הכלי מצרף וכו')– מ"עדותו של ר"ע" (עדיות פ"ח מ"א)⁹¹; גטין פ"א מ"ה (כל השטרות וכו') – ר"ע (תוס' פ"א ד ובבלי יא א); פ"ב מ"ז (האשה עצמה וכו') – ר"ע (רשב"א בשמו, תוס' פ"ב ו ובבלי כג ב); סוטה פ"ו מ"ב (אף לפוסלה מכתובתה) – ר"ע (ירוש' שם כא רע"א: מתניתא משהודה ר"ע לר"ט דתני רט"א עד אחד נאמן לטמאותה ואין עד אחד נאמן להפסידה כתובתה רע"א כשם וכו' חזר ר"ע להיות שונה כר"ט); ב"ק פ"ט מי"א – משנת ר"ע כשבא מזיפרין (עי' לעיל); ב"מ פ"ג מ"ז תק – ר"ע (תוס' פ"ג י, וריב"נ פליג); סנהד' פ"א מ"ד ("הזאב וכו' ") ת"ק – ר"ע הוא שבסיפא (ועי' בבלי); ע"ז פ"ג מ"ה ת"ק – ר"ע הוא שבסיפא (אר"ע אני אובין ואדון לפניך וכו'); זבחים פי"ב מ"ד – כולה ר"ע (ועי' להלן).

footnotes: ⁹¹ ר' יוחנן בפסחים יט א וחגיגה כד א.

בכורות פ"ג מ"א: ר' ישמעאל אומר עז בת שנתה ודאי לכהן וכו' אמר לו ר"ע אילו בולד בהמה נפטרת היה כדבריך אלא אמרו סימן הולד בבהמה דקה טינוף וכו', זה הכלל כל שידוע שבכרה אין כאן לכהן כלום וכו' – דברי ר"ע הם (זה הכלל וכו'), תוס' פ"ב יב (בבלי כ ע"א): ע"כ דברי ר' ישמעאל, וכשנאמרו הדברים לפני ר' יהושע אמר צאו ואמרו לו לישמעאל טעית אלו בוולד בלבד וכו' ואני אומר עז שטנפה בת ששה יולדת בת שנתה וכו' ר' עקיבא אומר אינה באה (בבבלי: אני לא באתי) למדה הזאת אלא כל שידוע שביכרה וכו'. ר"ע הוא שמסר דברי ר' יהושע לר' ישמעאל, והוא ששנה משנתנו זו (היה ר' ישמעאל אומר – אמרתי לו משום ר' יהושע וכו' זה הכלל וכו', מעין ריש מקואות פ"ז, עי' להלן).

בכורות פ"ה מ"ב – עי' לעיל (עמ' 78/9); בכורות פ"ט מ"ד: הכל נכנס לדיר להתעשר חוץ מן הכלאים והטרפה ויוצא דופן ומחוסר זמן ויתום, איזהו יתום כל שמתה אמו או שנשחטה ("ששחטה") ר' יהושע אומר אפילו נשחטה אמו והשלח קיים אין זה יתום – זו כולה משנת ר"ע, תוס' פ"ז ו (בבלי נז א): הכל נכנס לדיר להתעשר חוץ מן הכלאים והטרפה דברי ר' אלעזר בן יהודה איש ברתותא שאמר משום ר' יהושע אמר ר' עקיבא אני שמעתי משמו (בבלי: הימנו) אף יוצא דופן ומחוסר זמן והיתום; ויוצא דופן וכו' – הוא אפוא משנת ר"ע, והוא ששנה גם דברי ר' יהושע: אפילו נשחטה אמו וכו'. ולא עוד אלא שהכל עד (ולא עד בכלל) "והן גרנות וכו' ", שבמשנה ה', ממשנת ר"ע, ששנינו במ"ה: שלש גרנות למעשר בהמה בפרוס הפסח בפרוס העצרת בפרוס החג. והן גרנות של מעשר בהמה⁹² דברי ר"ע וכו', שכן מן "והן גרנות" וכו' לקוח ממשנת שקלים פ"ג מ"א, עד "לפיכך הקדימוהו בעשרים ותשעה באלול"; ומשנתנו בבכורות, שהיא משנת ר"מ, לא שנתה אלא שלש גרנות למעשר בהמה בפרוס וכו' החג. רמ"א בא' באלול וכו'⁹³. וא"כ ישנה כאן בבכורות משנה סתמית של ר"ע.

footnotes: ⁹² כנוסח הבבלי, הו' לו וכ"י פ' ועוד. ⁹³ ועי' תוס' כאן פ"ז ט וירוש' שקלים שם.

ולא עוד אלא שגם מ"א היא משנת ר"ע, ספרא בחוקותי פי"ב יא–יג, ספרי ראה פיס' סג, ובתוס' פ"ז א, וצ"ל שם⁹⁴: ואין מעשרין אותן משנה לחברתה שנא' עשר תעשר וכו' ומשמעות דורשין ביניהן⁹⁵ (ולענין "נוהג בארץ ובחו"ל" אמרו בבבלי יג א: לימא מתני' דלא כר"ע וכו' אפילו תימא ר"ע וכו', ועי' תוס' שם).

footnotes: ⁹⁴ כמו שהגיהו כבר המפרשים ע"פ הילקוט ראה ר' תתצד, והם דברי הת"כ בהר. ⁹⁵ ובספרי ראה שם שנו בשם ר"ש בן יהודה בשם ר"ש, מה ששנו בת"כ בחוקותי פי"ג ו', ותנאי נינהו אליבא דר"ע.

ולפי־זה בכורות פ"ט מ"א – מ"ה רישא כולו ר"ע, ע"פ משנת ר"מ.

תמורה פ"א מ"א (אין הכהנים ממירים וכו' ולא בבכור) – ר"ע היא (בסיפא); כלים פכ"ה מ"ד (הרובע וחצי הרובע) – ר"ע היא, וע"כ מסיימת; אמרו לפני ר"ע הואיל וחצי הרובע וכו', שסתם המשנה ר"ע היא; נגעים פ"ז מ"ד; אר"ע שאלתי וכו' (שונה את המשנה הראשונה, ודן בה), וכיו"ב שם פ"ה מ"ב; אר"ע וכו' (עי' לעיל), וכיו"ב באהלות פ"א מ"ג (עי' לעיל). ובכלל מרובות ההלכות בשמו באהלות ונגעים; זהו שאמר לו ראב"ע: כַּלֵךְ אצל נגעים ואהלות⁹⁶.

footnotes: ⁹⁶ חגיגה יד א, סנהד' סז ב.

מקואות פ"ז מ"א: אלו מעלין ולא פוסלין השלג וכו' אר"ע היה ר' ישמעאל דן כנגדי לומר השלג אינו מעלה את המקוה והעידו אנשי מידבא משמו שאמר להם צאו והביאו שלג וכו' – כולה ר"ע. וא"כ לפחות השורה שבמ"א – מ"ב (מעלין ולא פוסלין – פוסלין ולא מעלין – לא מעלין ולא פוסלין –) משנת ר"ע.

נדה פ"ו מי"א (שהביאה שתי שערות) – ר"ע ור"מ (עי' לעיל); זבים פ"א מ"א – משנת ר"ע בראשונה עד שלא חזר בו, וחזרתו – עי' לעיל (עמ' 73); עוקצין פ"ג מ"ב: והחלב בכפרים – משנת‏ ר"ע כשחזר להיות שונה כדברי ר' יהודה (תוס' פ"ג ב).

משורות של משניות שהן משנת ר"ע יש להזכיר כאן:

א) עדיות פ"ב מ"א–מ"ג.

הכל ממשנת ר"ע. זה מוכח מהערות ר"ע על כל עדות ועדות של ר' חנינא סגן הכהנים, שאינן "עדות", אלא הערות המסדר והשונה. במ"א: הוסיף ר"ע מימיהם של כהנים לא נמנעו וכו'. כי וודאי שר"ע, שלא היה כהן, והיה בכל־אופן "הדיוט" גמור בזמן הבית, – לא העיד על דברים הנוגעים למקדש ועבודתו, אלא שזו, כמו "הוסיף ר"ע" בכלאים, אינה אלא סידור משנתו ונוסחתה, כלומר שר"ע שנה במשנתו בעדותו

של ר"ח גם זו⁹⁷.

footnotes: ⁹⁷ "שכשהעידו‏ רבותינו על מה העידו", שבברייתא (פסח' טו א וכ' ע"ב), אין בתוס' פסח' פ"א.

מ"ב: א"ר חנינא וכו' א"ר עקיבא מדבריו למדנו שהמפשיט את הבכור (בכור בעל מום הנשחט במדינה) וכו' וחכ"א וכו' – אינה בצורת שאר העדויות (אף הוא העיד על, ועל מחט, מ"ג). אלא היא מַתחילה: אמר ר' חנינא וכו', מפני שהיא לקוחה בסידור שלנו מתוך משנת זבחים פי"ב מ"ד, ושם באה העדות בהמשך הדברים: כל הקדשים שאירע בהם פסול קודם להפשטן אין עורותיהם לכהנים לאחר הפשטן עורותיהם לכהנים (משנת ר"ע!) אמר ר' חנינא וכו' אר"ע וכו' וחכ"א אין לא ראינו ראיה אלא יוצא לבית השריפה (חכמים חולקים על דברי ר' חנינא, ולא על דברי ר"ע האחרונים, עי' רש"י). ואפשר שמי ששנה במ"א "ארבעה דברים", לא שנה כאן כלל משנה זו, אלא מנה העדויות שבמ"א לשתים.

מ"ג: אף הוא העיד על וכו' לפי דרכך אתה למד (גטין פ"ב מ"ה!) שהאשה כותבת את גיטה והאיש כותב את שוברו שאין קיום הגט אלא בחותמיו, וזו משנת ר"מ⁹⁸ משום ר"ע (תוס' גטין פ"ח/ו ט, אבל "חכמים אומרים⁹⁹ אין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם").

footnotes: ⁹⁸ עי' בבלי כג א. ⁹⁹ ר' אלעזר, גטין פ"ט מ"ד: אע"פ שאין עליו עדים וכו', ות"ק שם ר"מ, ירוש' שם.

ושם: ועל מחט שנמצא בבשר וכו' הכל טהור, וגם בזו ישנה בברייתא המשולשלת במשנה זו (פסח' יט א) הוספת ר"ע: אמר ר"ע זכינו שאין טומאת ידים במקדש.

ומכל זה יוצא, שעדויות אלו של ר"ח סגן הכהנים לקוחות ממשנת ר"ע, אף שאינן כאן בצורתן הראשונה.

ב) נזיר פ"ט מ"ב–מ"ד, שהיא בוודאי ממקור אחר ואין לה כל הקבלה בתוס' נזיר, שורה היא של "שרגלים לדבר".

והנה מ"ג כולה באהלות פט"ז מ"ג, והיא כמו שהזכרתי כבר – ר"ע¹⁰⁰, וכמו מ"ד שאחריה שבאהלות שם; מ"ד רישא היא משנת נגעים פ"ה מ"ד וטהרות פ"ד מי"ב¹⁰¹; בשבעה דרכים וכו' – קיצור של זבים פ"ב מ"ב (ור"ע עוסק בה, שם); המכה וכו' – סנהד' פ"ט סוף מ"א (ו"שרגלים לדבר" שייכים לדברי חכמים כפי' הירוש' בנזיר וסנהד', ודברי ר' נחמיה נוספו אח"כ במשנת רבי). מ"ב "ונמצא מת צף על פי המערה טמא" – חולקת על טהרות פ"ד מ"ז: אלו ספקות שטהרו חכמים וכו' ספק טומאה צפה על פני המים. הבבלי (סג ב) פירש משנת טהרות בשרץ, אבל בתוס' טהרות פ"ה ו מפורש שאנו עסוקים גם בספק טומאת מת ("כיצד עריבה שהיא טמאה טמא מת")¹⁰².

footnotes: ¹⁰⁰ תוס' אהלות פט"ז ג, נזיר סה א. ¹⁰¹ והיא קדומה בנו' הירוש' למ"ג, ובוודאי שהוא הנכון, ועי' טהרות שם. ¹⁰² ועי' תוס' טהרות פי"א יד, ור"ש טהרות שם ופ"י מ"ז.

אלא שכבר פירש ר' יהודה (במשנת טהרות שם) סתירה זו: ר' יהודה אומר ספק ירידתו טמא וספק עלייתו טהור, וכאן שנינו: ירד לטבול במערה ונמצא מת וכו'.

ר' יהודה מיישב כך את הסתירה שבין שתי המשניות שבנזיר וטהרות¹⁰³. ור"ש (בתוס' טהרות שם פ"ה ו) מיישבה כמו הבבלי בנזיר: ובקרקע טהור חוץ מכזית מן המת¹⁰⁴.

footnotes: ¹⁰³ כשם שעשה בתוס' שקלים בסתירה שבין שקלים למדות, לעיל עמ' 34. ¹⁰⁴ ולזה עוד נשוב, להלן.

שני תנאים הם אפוא במשנת נזיר ומשנת טהרות, ומשנת נזיר היא לדעתי בוודאי משנת‏ ר"ע¹⁰⁵, שצירף כאן כל "שרגלים לדבר".

footnotes: ¹⁰⁵ משנת טהרות, נראה שהיא ר' יהושע, כמו מ"ב שם (עדיות פ"ב מ"ז).

ג) שבת פ"ט מ"א–מ"ד.

בפ"ח מ"ז שנינו: חרס – רמ"א כדי לחתות בו את האור – אר"מ אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר ולא ימצא במכיתתו חרס לחתות אש מיקוד –.

ולזה נסמך (עי' מאירי) בפ"ט שורה של "מניין – שנאמר", שרובם מנביאים וכתובים, אבל יש בהם (מ"ב, א–ב) גם פסוקים מן החלק הסיפורי של התורה (עי' להלן). והתוספפתא פ"ח (פ"ט) כ"ג–ל מוסיפה עוד שורה של "מניין – שנאמר", שרובם מנביאים וכתובים, אבל גם (כג–כד רישא, כז, על־יד פסוק מן הנביאים) מן החלק הסיפורי והשירי שבתורה.

מ"א מתחילה: אמר ר"ע, ובוודאי שר"מ הוא ששנה כאן במשנתו, אגב סוף פ"ח, גם שורה זו, שתחילתה "אמר ר"ע". הלכה זו שנויה גם בע"ז פ"ג מ"ו בשם ר"ע: אבניו ועציו ועפרו מטמאין – רע"א כנדה שנא' תזרם וכו'.

השאלה היא, אם רק הלכה זו היא של ר"ע, או כל השורה הבאה במשנה: מ"ב רישא: מנין לספינה – סתם כלים פ"ב מ"ג, ר' יוסי בתוס' כלים ב"ק פ"ב ג (שבת פד א). שם: מנין לערוגה וכו' – כלאים פ"ג מ"א, ור' יהודה חולק שם. מ"ג: מנין לפולטת ש"ז ביום השלישי שהיא טמאה¹⁰⁶ – מקואות פ"ח מ"ג: טהורה דברי ראב"ע, והבבלי (פו א) אומר כאן: רישא דלא כראב"ע וכו' מאן דלא מוקי כתנאי תנא רישא טהורה ומוקי לה לכולה כראב"ע וכו'; ור"ח (מפירוש רה"ג!) אומר: ועד השתא איכא תנאי דתני טמאה ואיכא תנאי דתני טהורה.

footnotes: ¹⁰⁶ כך נוסח הדפוסים בבבלי וכ"י מ' וכ"י רומי 108 (ומוגה טהורה), ר"ח ורש"י ומאירי, כ"י ברלין ורמב"ם ורע"ב, וכך מוגה בירוש' כ"י ליידן.

אבל וודאי שהבבלי שנה במשנת שבת טמאה, ודלא כראב"ע.

ומדברי ר' יוחנן, בירוש' פ"ט יב ע"א¹⁰⁷: זו דברי ראב"ע ור' ישמעאל ור"ע אבל דברי חכמים עד ג' ימים, נראה, שישנה עוד משנה אחת דומה לזו, והיא משנתנו וכנוסח "טמאה"¹⁰⁸. ובוודאי שהספרים נשתבשו בשבת ע"י משנת מקוואות.

footnotes: ¹⁰⁷ ועי' חידושי הרמב"ן, פו ע"ב, ובניגוד לרז"ה. ¹⁰⁸ וכיו"ב בירוש' יומא מה ע"ג: אבל דברי חכמים = משנת שבועות.

ומשנה זו בצורתה שבשבת היא בהתאם לדעת ר"ע במקוואות: לעולם ה' (עונות) אבל פולטת בג' טמאה, והוא שינה משנת ראב"ע, ושָנה "טמאה"!

שם: מניין שמרחיצין את המילה וכו' – ראב"ע בפי"ט מ"ג, אלא שבכמה נוסחאות כתוב כאן "המילה" ושם "הקטן", ואנו יודעים, כי "דבי רבי" (ירוש' כאן ושם) שנו: המילה. ואפשר, שישנה בזה מחלוקת תנאים, ומשנתנו שנתה: המילה, ודלא כראב"ע. אכל אפשר ג"כ שר"ע סובר בזה כראב"ע.

שם: מניין שקושרין לשון של זהורית בראש שעיר וכו' – יומא פ"ו מ"ו, והברייתא (במ"ה שם, עי' ד"ס) מוסרת בשם ר' ישמעאל (או: ר' יהודה, עי' ד"ס): לשון של זהורית היה קשור על פתחו של היכל וכו' שנאמר אם יהיו וכו', וכיו"ב בשם ר' אלעזר הקפר (בבלי יומא סז א), ומ"ו של יומא מתאימה אפוא לשבת.

מ"ד: מניין לסיכה וכו' – יומא פ"ח מ"א.

ואפשר שגם השורה שבתוס' שבת מאותו מקור היא.

ד. יומא פ"ח.

כבר הזכרתי את החתימה האגדית של פ"ח: א"ר עקיבא אשריכם ישראל וכו'. מזו ומן הסיפור המתחיל ב"א"ר עקיבא" שבסוף יבמות (עי' להלן), חתימה שהיא באה כ"פ כסיום של שונה ומסדר, כמו בקינים ובכלים. מחתימות אלו דן הופמן¹⁰⁹ שר' עקיבא סידר משנה של יומא ויבמות, ושתלמידיו ומסדר משנתנו השתמשו ברובה הגדול של משנתו ובסיום שלו.

footnotes: ¹⁰⁹ מנצין שנה יא, 1884, 91.

נראים הדברים בנוגע ליומא פ"ח¹¹⁰. במ"ח שנינו: חטאת ואשם ודאי מכפרין, מיתה ויוה"כ מכפרין עם התשובה, תשובה מכפרת על עבירות קלות, על עשה ועל ל"ת, ועל החמורות ("כריתות ומיתות ב"ד") הוא תולה, עד שיבוא יוה"כ ויכפר – זו דלא כר' ישמעאל (וראב"ע)¹¹¹, שהיה אומר בעשה – תשובה מכפרת, בל"ת – תשובה תולה ויוה"כ מכפר, בכריתות ומיתות ב"ד – תשובה ויוה"כ תולין ויסורין מכפרין, בנתחלל ש"ש על ידו – תשובה ויוה"כ מכפרין שליש ויסורין שליש ויום המיתה ממרק¹¹², ור' יהודה¹¹³ שונה: מל"ת ולמטה תשובה מכפרת, מל"ת ולמעלה תשובה תולה ויוה"כ מכפר. ור' יוחנן אומר¹¹⁴: זו דברי ר' לעזר בן עזריה ור' ישמעאל ור' עקיבה אבל דברי חכמים (שבועות פ"א מ"ו!) שעיר המשתלח מכפר, אם אין שעיר היום מכפר.

footnotes: ¹¹⁰ אע"פ שסוף הפרק, מן "עברות שבין אדם למקום" עד סופו מסופק אם הוא מעיקר המשנה, עי' "מבוא לנוה"מ" 1306. ¹¹¹ תוס' פ"ה ו, בבלי פו א, ירוש' מה סע"ב, מכילתא בחודש פ"ו, אדר"נ נו"א פכ"ט. ¹¹² בבבלי ואדר"נ בשינויים. ¹¹³ תוס' שם ה' ובבלי שם, במדר"י בשם רבי; אבל רבי חולק ע"ז בברייתא שבבבלי פה ב וירוש' שם, ועי' שבועות יג א. ¹¹⁴ ירוש' שם, מה ע"ג.

דברי ר"ע לא נשנו בפירוש בשום מקום, אלא שהם סתם משנתנו, שהיא משנת ר"ע, ור' יהודה שנה כאן משנת ר"ע.

גם מ"ד: התינוקות אין מענין אותן ביוה"כ אבל מחנכין וכו' – מתאימה למה ששנינו בתוס' פ"ה ב: תינוקות סמוך לפירקן מחנכין וכו' ר' עקיבא היה מפטיר בית המדרש בשל תינוקות שיאכילום אבותיהם.

אלא שההלכה "מי שנשכו כלב שוטה" וכו' (במ"ו), היא מן הסידור האחרון.

שאלה אחרת היא כמה נכנס מסידורו של ר"ע בשאר המסכת בפ"א–פ"ז, שעיקרם בודאי קדום יותר (עי' לעיל, עמ' 36).

בפ"ב מ"ג: אמר בן עזאי לפני ר"ע משום ר' יהושע דרך הלוכו היה קרב; כאן נראה שר"ע לא שנה כך, ולפי ההקבלות¹¹⁵ צריכים לומר, שמה שקדם לו הוא משנת ר"ע, ששנה כדברי ר"ש איש המצפה (תוס' שביעית פ"ב יג) בתמיד.

footnotes: ¹¹⁵ תענית פ"ד מ"ד, תוס' שביעית פ"ב יג, לעיל.

גם דבריו בתוס' (פ"ב ז): מעתה אין אנו רשאין לספר בגנותן של אלו (פ"ג מי"א), שכבר הזכרתי – יכולים להתפרש גם כך, שהם מוסבים על משנתו.

בפ"ז מ"ג הוא נזכר במחלוקת עם ר' אליעזר (רע"א) – דברים שנשתנו בוודאי ע"י השונה האחרון מן "וחכמים אומרים".

ה. יבמות.

ע"פ הסיום "א"ר עקיבא כשירדתי לנהרדעא" וכו' (פט"ז מ"ז), מניח הופמן, כמו שאמרתי, שמסדר המשנה השתמש ביבמות במשנת ר"ע.

בצורתה שלפנינו וודאי שמשנת יבמות היא אמנם משנת רבי¹¹⁶; אבל יש בה גם כמה סתמות ממשנת ר"ע, כמו שהזכרתי כבר:

footnotes: ¹¹⁶ פ"ח סוף מ"ו, בבלי פו א.

פ"ה מ"ג (בבלי נב ב); פ"י מ"ג (תוס' פי"א ו–ז, בבלי צב א); פי"ב מ"ב (או בסנדל של עץ) – ר"ע בעדיות פ"ב (של סיידים) ותוס' פ"א יג (של עץ ושל סיידין) ור"מ (בבלי יבמות קג ב, שבת סו א); פט"ו מ"ד = גטין פ"ב מ"ז, שהיא משנת ר"ע¹¹⁷, וכן סוטה פ"ו מ"ב (עי' לעיל).

footnotes: ¹¹⁷ עי' לעיל, ועי' בבלי יבמות קכב א.

פ"ט כולו – אין לו הקבלה בתוס', אלא אחרי פ"ח מתחיל שם תיכף פ"י (פי"א ג), וכל פ"ט סתם, ומ"ג שוה בשניות לכתובות פי"א מ"ו, שר' אליעזר חולק שם (תוס' כתובות פי"א ד) ב"יתומה"¹¹⁸, ומכיון שפ"י מ"א בנוי בצורת פ"ט מ"ג, ומכיון שפ"י מ"ג, שהוא משנת ר"ע (לעיל), הוא המשכו של פ"י מ"א – נראה שכל פ"ט הוא ממשנת ר"ע, וזה יוצא גם ממ"ד, ששמואל אומר (בבלי פה ב): הא ("לא תאכל במעשר") מני ר' מאיר היא דאמר מעשר ראשון אסור לזרים דתניא תרומה לכהן ומעשר ראשון ללוי דברי ר"מ, ובברייתא אחרת (שם פו סע"א וש"נ) שנינו: תרומה לכהן ומעשר ראשון ללוי דברי ר' עקיבא (ועי' שם המעשה, יבמות פו ב).

footnotes: ¹¹⁸ כך הוא נוסח המשנה בירוש' וכמה כי"י, ועי' בבלי ק ע"ב.

וצורת הכללים האלה: יש מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן, מותרות ליבמיהן וכו' – מתאימה לדרכו של ר"ע, למשל במקואות פ"ז מ"א, שהיא משנת ר"ע (לעיל, 83), וקרוב שכל השורות שבמשנה ממין זה (יש – –) הן ממשנתו של ר"ע:

כמו בכורים פ"א מ"א, ב"ק פ"ג מ"י, ב"ב פ"ח מ"א, מנחות פ"ה מ"ג–מ"ה, כריתות פ"א מ"ג, אהלות פ"ח מ"א ועוקצין פ"ג מ"א ואילך, ומ"ג היא משנת ר"ע (לעיל).

ובוודאי שגם כמה מן השורות, שחשבנו בראש מבואנו זה, המצרפות דברים שונים לכלל אחד וקבוצה אחת – ממשנת ר"ע הן. אלא שלפי־שעה אין זו אלא השערה קרובה.

זו היא משנת ר"ע אבי־המשנה, וממנה יצאו משניות תלמידיו, ובעיקר: משנת ר"מ ומשנת ר"ש, אבל – גם משנת ר' יהודה, ר' יוסי ור' אלעזר בן שמוע. ואל משניות תלמידיו אלו אנו פונים עכשיו.