XV. עדיות ¹

footnotes: ¹ על חלקים שונים של עדיות דבר מו"ר זצ"ל ב"מבוא למשנה": פ"א מ"א–מי"א – בפרק "ר' יהודה" (117–119); פ"ב מ"א–מ"ג – בפרק "ר' עקיבא" (84–85); פ"ד – בפרק "ר' מאיר" (101–104).]

ספרות:

אגרת רש"ג, הו' לוין, 26; מונה"ז שער יג סי' ו; שי"ר בכ"ח ח"ה, 170 ואילך; גרץ, די"י ח"ד, 32 וציון 4; הופמן, Die erste Mischna, 50 בהערה; דינר, מונ"ש 1871, 33, ואחריו אלבק Untersuchungen, 108 ואילך, (השאר רשום בס' היובל להופמן, 92 בהערה); ולעומתו הלוי, דורות הראשונים כרך ה' 213 ואילך.

לעדיות פ"ד, ר' ישראל לוי, "אבא שאול" (ועי' "מבוא למשנה" שלי [לעיל עמ' 101 ואילך]).

"משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שימשו כל צורכן רבו מחלוקות בישראל ונעשתה תורה כשתי תורות" אומר ר' יוסי². המחלוקות. רבו בסוף ימי החורבן, ואחרי החורבן נשארו עוד כמה מבני בית שמאי, והגדול שבהם – ר' אליעזר בן הורקנוס השַמתי (מתלמידי שמאי); בימיו רבתה המחלוקת עד שבאו לידי נידויו של ר' אליעזר³ ויצאה בת־קול ביבנה⁴ "הלכה כבית הלל בכל מקום".

footnotes: ² תוס' חגיגה פ"ב וסנהד' פ"ז א, בבלי סנהד' פח ב וירוש' שם פ"ב יט ע"ג. ³ בבלי ב"מ נח ב, ירוש' מו"ק פ"א פא ע"ג–ד, והיא אחת מעדויות שבעדיות פ"ז מ"ז! ⁴ ירוש' ברכות פ"א ג רע"ג וש"ג.

אבל מחלוקות רבו גם אחר־כך בין "תלמידי הלל", כמחלוקת רבן גמליאל ור' יהושע, ששלש מהן הביאו לידי הורדת ר"ג מנשיאותו⁵.

footnotes: ⁵ ברכות כז ב.

כך היה המצב, והמצב הזה צריך היה להביא לידי אסֵיפת חכמים, לידי אסִיפת השמועות והעדויות ולידי בירור המחלוקות, אסיפתן והגבלתן.

ואמנם בברייתא אחת בבלית⁶ שנינו ("תנא"): (רש"ג, 26: ואף) עדיות בו ביום⁷ נשנית⁸ – (ולא היתה הלכה שהיתה תלויה בבית המדרש שלא פירשוה)⁹ (רש"ג שם: בו ביום נשנו כל בו ביום ואף וכו')¹⁰.

footnotes: ⁶ ברכות כח א. ⁷ = ביום שמינו את ראב"ע לנשיא. ⁸ פ' וב"ג וע"י ואה"ת: עדיות בו במקום תקנום. ⁹ זה אפשר שהוא עדיין המשך של הברייתא לפניה. ¹⁰ וכן ביתו"א ע' חנניה סגן הכהנים.

אבל נגד ברייתא בבלית¹¹ זו עומדות כמה וכמה עובדות:

footnotes: ¹¹ בירוש' ברכות פד ז ע"ד ותענית פ"ד סז ע"ד, אינה, ורש"ס הוסיפה בירוש' ברכות ע"פ הבבלי, כדרכו.

א) אין בעדיות שלנו אף "בו ביום" אחד שבמשנתנו (סוטה פ"ה מ"ב–מ"ה, ידים פ"ד מ"א–מ"ד).

ב) וכן אין בעדיות אף אחת מן ההלכות שנאמרו "ביום שהושיבו את ראב"ע בישיבה" שבמשנתנו (ידים סוף פ"ג ושם פ"ד מ"ב = זבחים פ"א מ"ג, ועי' להלן).

ג) ובין העדיות ישנן כמה עדויות, שנאמרו בימים ההם, אבל לא "בו ביום"; וכמה עדויות שנאמרו בזמן קדום הרבה ל"בו ביום".

1. בעדיות פ"ח מ"ג שנינו: העיד ר' יהושע ור"י בן בתירא על אלמנת עיסה שהיא כשירה וכו' אמר רבן גמליאל קבלנו עדותכם אבל מה נעשה שגזר ריב"ז שלא להושיב בתי דינין על כך וכו'¹². זה לא היה אפוא "בו ביום", מכיון שבו ביום היה ראב"ע נשיא¹³.

footnotes: ¹² ועי' להלן עמ' 425. ¹³ ושי"ר שם 175 נדחק בזה.

2. שם מ"ה: העיד ר"ע משום נחמיה איש בית דלי שמשיאים האשה על פי עד אחד, אבל בסוף יבמות מפורש: וכשבאתי והרציתי הדברים לפני רבן גמליאל שמח לדברי וכו'; אף עדות זו לא נאמרה אפוא בו ביום. ולא עוד אלא שהלכה זו הובאה ביחוד בפ"ו מ"א בעדותו של ר' יהודה בן בבא.

3. שם: העיד ר' יהושע על עצמות שנמצאו בדיר העצים וכו' (עי' תוס'), וזו בוודאי, כמו שיוצא מן התוס', "עדות" היא שנדונה בזמן הבית, ור' יהושע דן בה.

4. גם עדותו של עקביה בן מהללאל (פ"ה מ"ו), שחי בלא ספק בזמן הבית¹⁴ בכל אופן לא היתה בו ביום¹⁵.

footnotes: ¹⁴ שאין עזרה ננעלת בפני כל אדם מישראל בחכמה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל. ¹⁵ וע"ז כבר העיר היוחסין, יוחסין השלם, 63, ולא כשי"ר שם 176.

5. ו"שני הגרדיים שבאו משער האשפות שבירושלים והעידו משום שמעיה ואבטליון" (פ"א מ"ג), – גם הם העידו בוודאי בזמן שירושלים היתה בישובה, ושער האשפות מיושב יהודים; ולא עוד אלא שעדות זו חלה בוודאי בימי שמאי והלל (עי' להלן).

6. ולא כל־שכן,. שעדות ש"העיד ר' יוסי בן יועזר איש צרידה" וכו' (פ"ח מ"ד) – לא היתה "בו ביום"¹⁶; אבל על משנה זו עוד נדבר להלן.

footnotes: ¹⁶ כבר העיד ע"ז יוחסין שם, ועי' שי"ר, 177 ושם 180.

ואין אני נכנס עכשיו לשורת המשניות, פ"ב מ"ד–מ"ה, שאי אפשר שנאמרו בו ביום¹⁷.

footnotes: ¹⁷ עי' כ"ח 180 ולהלן.

ואשר ל"בו ביום", הנה עיקר פשוטו הוא אמנם "באותו יום", למשל: נדרה והיא ארוסה נתגרשה בו ביום וכו'¹⁸; נדרה בו ביום נתגרשה בו ביום וכו'¹⁹, וכדומה הרבה.

footnotes: ¹⁸ נדרים פ"י מ"ג. ¹⁹ שם פי"א מ"ט.

וביחס לציון הזמן של איזה מעשה או הלכה: בו ביום (=ביום ההקהל האחרון) ראה ר' טרפון חיגר עומד ומתריע וכו'²⁰; ואלו מן ההלכות שאמרו בעליית חנניה בן חזקיה בן גרון כשעלו לבקרו וכו' ושמונה עשר דבר גזרו בו ביום²¹; ר' אליעזר אומר בו ביום גדשו סאה ר' יהושע אומר בו ביום מחקו סאה וכו'²²; בו ביום אמרו כל המטלטלין וכו'²³; בו ביום אמרו השוכח וכו'²⁴. אמר רבא והא תרוייהו בו ביום ("בעליית חנניה") גזרו דתנן²⁵ הספר והידים וכו'²⁶.

footnotes: ²⁰ תוס' סוטה פ"ז ו. ²¹ שבת פ"א מ"ד. ²² תוס' שבת פ"א יז–יט, בבלי קנג ב. ²³ אהלות פט"ז מ"א. ²⁴ מקואות פ"ד מ"א. ²⁵ זבים פ"ה מי"ב. ²⁶ פסחים יט ב.

אבל במשניות לפני "בו ביום" בא תמיד דבר המגדיר את ה"בו", שאליו הוא נמשך: כך בשבת, וכן בסוטה פ"ה מ"א דרשת ר"ע, שר' יהושע מעיר עליה: כך היה דורש זכריה בן הקצב, ואחריו במ"ב: בו ביום (ביום של המדרש הראשון) דרש ר"ע וכו' אמר ר' יהושע וכו'.

ואשר ל"בו ביום" שבידים: הנה בידים ספ"ג נזכרה "מחלוקת" ב"ש וב"ה בשיר השירים או בקהלת ואחריו: אמר ר' שמעון בן עזאי מקובל אני מפי ע"ב זקן ביום שהושיבו את ראב"ע בישיבה ששיר השירים וקהלת מטמאים את הידים. אר"ע חס ושלום לא נחלק אדם מישראל על שיר השירים וכו' ואם נחלקו לא נחלקו אלא על קהלת (וב"ה מטמאין) א"ר יוחנן בן יהושע בן חמיו של ר"ע כדברי בן עזאי כך נחלקו (בשתיהן) וכן גמרו.

ר"ע אומר אפוא, כפשוטן של דברים, שב"ש וב"ה לא נחלקו בשיר השירים, וההכרעה ביום שהושיבו היתה רק בקהלת, אבל בן חמיו אומר שנחלקו בשתיהן וגמרו (ביום שהושיבו) בשתיהן. זהו אפוא וויכוח שאחרי אותו יום, ומלשון "ואם נחלקו" יוצא שהוא לא היה באותו יום בבית־המדרש²⁷.

footnotes: ²⁷ והשוה תוס' מכות פ"א ג: אני לא הכשרתי ואם הכשרתי הכשרתי.

(ואמנם כך אפשר להוציא כנראה מירוש' (ברכות ותענית שם): והיה ר' עקיבה יושב ומצטער ואמר לא שהוא בן תורה יותר ממני וכו')²⁸.

footnotes: ²⁸ השליה שנשלח לראב"ע אחרי שנתפייסו היה לפי הבבלי (ברכות כח א) "כובס", ולפי הירוש': חד קצר ואית דמרין ר"ע הוה; לפי הבבלי שם: א"ל ר"ע לר' יהושע נתפייסת וכו'; אבל לפי הירוש' אמר זה ראב"ע לר' יהושע. ר"ע עמד לצדו של ר"ג כמתווך גם במעשה של ר"ה (ר"ה פ"ב מ"ט).

ואל הלכה זו מקושר בידים שם (פ"ד מ"א): בו ביום נמנו וגמרו על עריבת הרגלים וכו' שר"ע אומר עריבת הרגלים כשמה. כאן "נמנו וגמרו" אפוא נגד דעתו של ר"ע. ואחריה (במ"ב): בו ביום אמרו (בזבחים פ"א מ"א ליתא!) כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים וכו' חוץ מן הפסח ומן החטאת וכו' אר"ש בן עזאי מקובלני מפי שבעים ושנים זקן ביום שהושיבו את ראב"ע בישיבה שכל הזבחים הנאכלין שנזבחו וכו', לא הוסיף בן עזאי אלא העולה ולא הודו לו חכמים²⁹.

footnotes: ²⁹ השוה תוס' ע"ז פ"ד ט: העיד שמעון בן גודע וכו' ולא הודו לו.

כאן נראה ש"בו ביום" אינו אחד עם "ביום שהושיבו את ראב"ע בישיבה", כי קשה לומר³⁰ שבן עזאי אמר, כי "בו ביום" לא אמרו "כל הזבחים" אלא "כל הזבחים הנאכלין", ומה שת"ק קורא "בו ביום" קרא בן עזאי "ביום שהושיבו".

footnotes: ³⁰ כמו שפי' בחידושי מהרי"ח.

גם עיקר "ביום שהושיבו את ר' פלוני בישיבה", אין פירושו כלל יום שמינוהו נשיא³¹ אלא שהושיבוהו בסנהדרין בין זקני הישיבה³², כמו: העיד מנחם בן סוגנאי שהו צבע וכו' וכשהושיבוהו בישיבה היו תמיהין עליו הכל וכו'³³; כלם אחוזי חרב ביום שישב ר' אליעזר בן הורקנוס [בישיבה] שבו ביום שמו איש חרבו על ירכו³⁴; וזהו "זקן ויושב בישיבה"³⁵. אבל למינוי נשיא נאמר³⁶: הושיבוהו בראש ומינוהו נשיא ("עמדו ומינו אותו נשיא עליהן")³⁷, או "הלכו ומינו את ראב"ע בישיבה"³⁸.

footnotes: ³¹ אע"פ שהירוש' שם בברכות השווה את שני הלשונות. ³² סנהד' פ"ה מ"ד: מעלין אותו ומושיבין אותו ביניהן. ³³ תוס' עדיות פ"ג א. ³⁴ שה"ש זוטא פ"ג ח. ³⁵ יומא כח ב ועוד, ועי' ב"מ פד ב וירוש' שבת פ"י יב ע"ג: מה שלא שמשת יושבות. ³⁶ פסח' סו א. ³⁷ ירוש' שם פ"ו לג ע"א. ³⁸ ירוש' ברכות ותענית שם.

אחריו (במ"ג): בו ביום אמרו עמון ומואב מה הן בשביעית, גזר ר' טרפון מעשר עני וגזר ראב"ע מעשר שני, א"ר ישמעאל אלעזר בן עזריה עליך ראיה ללמד וכו' אמר ר' יהושע הריני כמשיב על טרפון אחי וכו' נמנו וגמרו עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית. וכשבא ר' יוסי בן דורמסקית אצל ר' אליעזר בלוד א"ל מה חידוש היה לכם בבית המדרש היום א"ל נמנו וגמרו וכו' בכה ר' אליעזר ואמר סוד ה' ליריאיו ובריתו להודיעם, צא ואמור להם וכו'³⁹.

footnotes: ³⁹ תוס' ידים פ"ב ז, חגיגה ג ע"ב.

ר' אליעזר לא היה בבית־המדרש באותו יום, אבל אין מכאן כל ראיה שהמעשה היה אחרי נידויו; שהרי דומה לו אנו מוצאים בר' יהושע⁴⁰.

footnotes: ⁴⁰ תוס' סוטה פ"ז ט, עי' להלן.

ואחריו (במ"ד)⁴¹: בו ביום בא יהודה גר עמוני ועמד לפניהם בבית־המדרש אמר להם מה אני לבא בקהל; אמר לו רבן גמליאל אסור אתה אמר לו ר' יהושע מותר אתה וכו' והתירוהו לבא בקהל.

footnotes: ⁴¹ תוס' שם פ"ב ח.

כאן קופץ ר"ג בראש בתשובתו, ובוודאי שלא היה עושה כך אחרי שהורידוהו, אפילו אם נאמר "שלא מנע עצמו מבית המדרש" גם אחרי שהורידוהו, כדברי הבבלי (ברכות שם): ואף ר"ג לא מנע עצמו מבית המדרש (אפילו שעה אחת)⁴² דתנן בו ביום בא יהודה וכו'.

footnotes: ⁴² אין בכי"י, עי' ד"ס.

מה יוצא לנו אפוא מכל דברינו אלה?

א) "בו ביום" נמשך תמיד להלכה שלפניה, בין שנרמז בה זמן (שבת) ובין שלא נרמז בה זמן (סוטה, ידים).

ב) "בו ביום" אינו אחד עם "ביום שהושיבו את ראב"ע בישיבה", ו"ביום שהושיבו" קדם לו.

ג) ו"יום שהושיבו את ראב"ע בישיבה" אינו היום שנתמנה בו לנשיא אלא יום שנכנס לסנהדרין, ואפשר שאז היה בן שש עשרה⁴³ או שמונה עשרה⁴⁴.

footnotes: ⁴³ ירוש' ברכות שם. ⁴⁴ בבלי ברכות שם.

ד) "בו ביום" אינו יום שנתמנה ראב"ע לנשיא.

ה) כמה עדויות שבעדיות לא נאמרו ביום שנתמנה ראב"ע לנשיא, אלא בנשיאותו של ר"ג.

ועכשיו אנו באים לעיקר "עדיות" ולעדותה של התוספתא ריש עדיות.

בתוס' שנינו: משנכנסו חכמים בכרם ביבנה אמרו עתידה שעה שיהא אדם מבקש דבר מדברי תורה ואינו מוצא מדברי סופרים ואינו מוצא וכו' דבר ה' שלא יהא דבר מדברי תורה דומה לחבירו (ע"י המחלוקות)⁴⁵. אמרו נתחיל מהילל ושמאי⁴⁶, שמאי אומר מקב לחלה וכו'.

footnotes: ⁴⁵ ועי' שבת קלח ב. ⁴⁶ רש"ס במסכת עדיות שלו (שהובאה כמה פעמים במלאכת שלמה): מדברי שמאי והילל, אבל בפירושו (שם) כבנוסחאות; בכ"י ו': מה לבית (!) שמאי ומה לבית (!). הילל בית (!) שמאי אומר: בוודאי ט"ס מן: מדברי שמאי ומדברי הילל, ועי' להלן.

"משנכנסו חכמים בכרם ביבנה" – סידור זה של המחלוקות (מחלוקת הלל ושמאי, ב"ש וב"ה, ר"א וחכמים) נסדר אפוא ב"כינוס" של חכמים "בכרם ביבנה", ב"בית המדרש", או ב"כרם" ממש⁴⁷.

footnotes: ⁴⁷ אע"פ שלירוש' ברכות שם, "כרם" זה הוא בית המדרש, ועי' גם שי"ר בכ"ח שם עמ' 180.

ב"כרם" זה "דרש ראב"ע לפני חכמים"⁴⁸, "דרש" משנה ישנה⁴⁹ "הבנים יירשו והבנות יזונו" (משנה שעל סיפא שלה חולק אדמון, ורבן גמליאל "רואה את דברי אדמון") בהיקש (מעין "גזרה שוה" שבביצה פ"א מ"ו); ב"כרם" זה נשאלה שאלה ל(פני) חכמים בכור לכמה נאכל דרש ר"ט וכו' היה שם ר' יוסי הגלילי כשבא תחילה לשמש את החכמים וכו' נסתלק ר"ט וקפץ ר"ע וכו'⁵⁰; ב"כרם" זה אמר ר' ישמעאל "שלשה דברים לפני חכמים"⁵¹, וב"כרם" זה שמע ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא כמה הלכות⁵².

footnotes: ⁴⁸ כתובות פ"ד מ"ו. ⁴⁹ כתובות פי"ג מ"ג, ב"ב פ"ט מ"א. ⁵⁰ ספרי קרח פיס' קיח, זבחים נז א. ⁵¹ עדיות פ"ב מ"ד, ועי' להלן. ⁵² תוס' יבמות פ"ו ו ובבלי מב ב; שם פ"י ג ובבלי עה א; בבבלי בשניהם: מפי חכמים.

שם באותו "כינוס" ובאותו "כרם" נסדרו אפוא דברי שמאי והלל וב"ש וב"ה ומחלוקתם.

ויש רמז לדבר גם בברייתא אחרת, בתוס' למשנה סוטה פ"ז מ"ח (פרשת המלך)⁵³:

footnotes: ⁵³ תוס' סוטה פ"ז ט–יב (ירוש' שם פ"ג יח סע"ד וחגיגה רפ"א עה ע"ד, בבלי שם ג א; אדר"נ נו"א פי"ח, והשוה מדר"י פסחא פט"ז 58).

מעשה בר' יוחנן בן ברוקא ור' אלעזר בן חסמא שבאו מיבנה ללוד והקבילו פני ר' יהושע בפקיעין אמר להן ר' יהושע מה חידוש היה לכם בבית המדרש היום. אמרו לו רבי תלמידיך אנו ומימיך אנו שותין. אמר להם אי אפשר לבית המדרש בלי חידוש; שבת של מי היתה. אמר לו שבת של ר' אלעזר בן עזריה. ובמה דרש⁵⁴ הקהל את העם האנשים והנשים והטף אם אנשים באים ללמוד⁵⁵ נשים באות לשמוע טף למה בא וכו' ועוד אחרת דרש דברי חכמים כדרבונות מה דרבן זה מכוין את הפרה להביא חיים לעולם כך דברי תורה מביאין חיים לעולם אי מה דרבן זה מיטלטל יכול אף דברי תורה כן ת"ל וכמסמירות (נטועים) או אינן חסירין ולא יתירין (עי' בבלי), ת"ל נטועים מה נטיעה פרה ורבה אף דברי תורה פרין ורבין; בעלי אסופות אלו ת"ח ש[נכנסין ו]יושבין⁵⁶ אסופות אסופות ואומרין⁵⁷ על טמא טמא ועל טהור טהור (על טמא במקומו ועל טהור במקומו)⁵⁸ שמא יאמר אדם בדעתו הואיל ואלו אוסרין ואלו מתירין⁵⁹ למה אני למד תורה מעתה ת"ל נתנו מרועה אחד (רועה אחד קיבלן)⁶⁰ אל אחד בראן פרנס אחד נתנן רבון כל המעשים ברוך הוא אמרן, אף אתה עשה לבך חדרי חדרים והכנס בו (דברי ב"ש ודברי ב"ה)⁶¹ דברי המטמאין ודברי המטהרין⁶², אמר להם אין דור יתום שראב"ע שרוי בתוכו.

footnotes: ⁵⁴ בדפו': היכן היתה הגדה, וכזה בבבלי ואדר"נ: ובמה היתה הגדה היום; בירוש': מה היתה פרשתו; בבבלי ואדר"נ בתשובה: בפרשת הקהל. ⁵⁵ ירוש' חגיגה: ללמד, וכן בסוטה בכ"י ו'. ⁵⁶ תוס' דפו' וכ"י ו' ואדר"נ. ⁵⁷ באדר"נ: אסופות אלו אוסרין ואלו מתירין אלו מטמאין ואלו מטהרין אלו פוסלין ואלו מכשירין. ⁵⁸ כ"י ארפורט ובבלי ליתא. ⁵⁹ דפו' וכי"ו: הואיל וב"ש מטמאין וב"ה מטהרין, איש פלוני אוסר ואיש פלוני מתיר; בבבלי בכי"י וראשונים: הואיל והללו אוסרין והללו מתירין הללו מטמאין והללו מטהרין הללו פוסלין והללו מכשירין. ⁶⁰ כי"ו ודפו' ליתא. ⁶¹ כ"י ארפורט ובבלי ליתא. ⁶² בבבלי עוד: את דברי אוסרין ואת דברי מתירין את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין.

המעשה היה (כמפורש באדר"נ שם) "לעת זקנותו של ר' יהושע", בשעה שהיה "כבן שבעים" (מדר"י שם), והדבר היה – "בשבת של ראב"ע". מכאן הוציא הבבלי בברכות שם⁶³ את סיפורו, שאחרי שהשלימו ר"ג ור' יהושע היה ר"ג דורש שתי⁶⁴ שבתות וראב"ע שבת אחת. אבל בירוש' ברכות שם נאמר: אעפ"כ לא הורידו אותו מגדולתו אלא מינו אותו אב בית דין.

footnotes: ⁶³ והיינו דאמר מר שבת של מי וכו'. ⁶⁴ עי' ד"ס.

ולפי כך וודאי שפשוטן של דברים הוא כמו "שׁבַּתּי הייתה" שנמצא בברייתא שבפסח' לו א (אר"ע שבתי הייתה⁶⁵ אצל ר' אליעזר ור' יהושע ולשתי להם עיסה ביין ושמן ודבש ולא אמרו לי דבר) ובתוס' נגעים פ"ח ב⁶⁶: אמר ר' יהודה שבתי היית והלכתי אצל (ת"כ וירוש': אחר) ר' טרפון לביתו אמר לי יהודה בני תן לי סנדלי וכו', כלומר שבת שלי במשמרות התלמידים המשמשים את רבם (במעשה של ר"ע היו אז ביבנה ר"א ור' יהושע), וגם כאן פירושו: שבוע של ראב"ע במשמרות התלמידים שביבנה. ובמדר"י שם נוסח הדברים כך: כבר שבתו תלמידים ביבנה ולא שבת שם ר' יהושע, וכשבאו תלמידים⁶⁷ אמר להם וכו' ומי שָבַת שם וכו' אפשר ששבת שם (ר') אלעזר בן עזריה ולא חידש לכם דבר וכו' (הדרשות שונות שם); ואף בירוש' (שהשתמש בתוס') הנוסח: ומי שבת שם.

footnotes: ⁶⁵ בירוש' פסח' פ"ב כט ע"ג: אני הייתי עם ר' אליעזר ועם ר' יהושע בספינה, אבל נוסח הבבלי נראה כאן עיקרי. ⁶⁶ ספרא מצורע א יג, ירוש' סוטה פ"ב יח ע"א. ⁶⁷ כנוס' כ"י א"פ ודפו' ליוורנו, יל': והתלמידים, שה"ג: תלמידיו.

ראב"ע דרש בשבתו בפרשת הקהל את העם, בשעה שר' יהושע היה זקן, והוא אחד התלמידים, ודרש בה שהאנשים באים "ללמ(ו)ד" (בניגוד אל "והנשים לשמוע"), מעין שאמרו בשהש"ר פ"ב ה ג על הכינוס שבאושא בשלפי השמד: שלחו אצל זקני הגליל ואמרו כל מי שהוא למד יבא וילַמד וכל מי שאינו למד יבא וילמוד וכו'.

ודרש ב"דברי חכמים כדרבונות": בעלי אסופות אלו ת"ח שנכנסין ויושבין אסופות אסופות⁶⁸ אלו אוסרין ואלו מתירין וכו' ואתה הכנס בלבך "דברי המטמאין ודברי המטהרין".

footnotes: ⁶⁸ עי' דומה לו בכינוס שבברכות סג ב.

כאן יש רמז ברור למחלוקות וסידורן, ויש רמז ברור ל"כינוס" של חכמים ("שנבנסין"). וקרוב שהכינוס הזה היה באותו זמן, ונמשך בוודאי כמה וכמה שבועות⁶⁹.

footnotes: ⁶⁹ זכרו של "כינוס" ביבנה נשאר בסיפור שבבבלי ברכות סג ב ושבת לג ב, אלא שהחליפו את הכינוס שהיה באושא (שהש"ר שם) עם זה שביבנה.

ובאותו זמן היה ר' יהושע כבן שבעים, ז"א ארבעים שנה בערך אחרי החורבן (ר' יהושע היה משורר במקדש, ואין לוי עובד פחות מבן שלשים).

ואפשר שזהו הכינוס שנזכר בתוס' עדיות.

נשוב למסכת עדיות ומטרתה.

מטרתה של מסכת עדיות היתה אפוא לפי התוספתא: **סידור המחלוקות התלויות, משמאי והלל ועד ימיה (של יבנה)**⁷⁰, ובירורן והכרעתן, ומטרה זו נראית עדיין, אף לאחרי כל עיבודי המשניות והרכבתן, במסכת עדיות שלנו.

footnotes: ⁷⁰ "נתחיל מ־" – פירושו: נתחיל דברינו מתחילתם ונמשיכם עד –.

אבל לא ניתן מקום במסכת זו אלא להלכות שהן במחלוקת: שמאי והלל, ב"ש וב"ה, ר' אליעזר ור' יהושע וכדומה, "הלכות תלויות" בלשון הבבלי. "נתחיל מהלל ושמאי", אומרת התוס', ז"א ממחלוקותם.

אמנם רי"צ דינר מחליט, שעדיות כללה תחילה את כל המשנה של אותו הזמן, והיא המשנה המסודרת הראשונה (וקצתה גם גרץ), ואחריו החזיק אלבק בדעה זו, והוא מטעים את לשון "נתחיל" של התוס' שמכאן יוצא לדעתו שזו היא התחלה של סידור משניות.

אבל מן המקור אין כל יסוד לדעה זו. התוס' מטעימה בפתיחתה, שכשנכנסו חכמים בכרם ביבנה "אמרו שעתידה שעה שלא יהא דבר מדברי תורה דומה לחבירו", "שלא ימצאו הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד"⁷¹, שלא תהא משנת תנא זה דומה למשנת חבירו, זה מתיר וזה אוסר, זה פוסל וזה מכשיר, זה מטמא וזה מטהר, ואמרו לסדר את המחלוקות.

footnotes: ⁷¹ רשב"י בשבת קלח סע"ב, וכיו"ב ספרי עקב פיס' מח.

ו"נתחיל" של התוס' אין פירושו שהם היו הראשונים (המתחילים) בסידור משנה, ואף לא המתחילים בסידור הלכות של מחלוקות: "נתחיל ב־" פירושו נתחיל בדבר זה ונגמור בדבר אחר ("מתחיל בתורה ומשלים בנביא", "מתחיל בגנות ומסיים בשבח", וכדומה), אבל אין זאת אומרת שלא "התחיל" אחר בדבר מעולם. והם לא היו אפילו הראשונים בסידור מחלוקות, שהרי משנת חגיגה פ"א מ"ב לפנינו, משנה עתיקה שמסדרת מחלוקות מיוסי בן יועזר ועד שמאי והלל; לכל היותר היתה יבנה הראשונה בסידור סיסטמטי של מחלוקות ובהכרעתן.

ואם יש צורך בדבר להוכיח שהיתה משנה סדורה לפני עדיות⁷², הרי מעדיות עצמה (פ"ז מ"ב) יוצא כך: העיד ר' צדוק על ציר חגבים טמאים שהוא טהור שמשנה ראשונה חגבים טמאים שנכבשו וכו', ובתרומות פ"י מ"ט מסודרת "משנה ראשונה" זו בתור ת"ק. חגבים וכו', ואחריו: העיד ר"צ וכו', ז"א שהוסיפו על משנה ראשונה הקדומה, אבל "משנה לא זזה ממקומה". ופ"ז מ"ז ומ"ח: שהיו אומרים, ובתוס' שם: שבראשונה היו וכו'.

footnotes: ⁷² עי' מבוא למשנה (לעיל עמ' 25 ואילך).

אמנם לא כל המחלוקות של ב"ש וב"ה, ר"א ור' יהושע ואחרים, נכנסו למסכת עדיות שלנו.

אבל א) כבר נפסקה הלכה בכמה מהם⁷³ לפני כינוס זה, וההלכה לא היתה אפוא "הלכה תלויה".

footnotes: ⁷³ ועי' תוס' נדה פ"א ה ובגמרא שם ז ע"ב.

וב) אין לנו מסכת עדיות בצורתה הראשונה, ולא אפילו בצורה אחת, ממשנת תנא אחד, אלא מסכת עדיות שלנו מלוקטת ממשניות של תנאים שונים, ממשנת ר"מ, ר' יהודה ור' יוסי; ויש דברים שהוציאם רבי לגמרי ממסכת עדיות והכניסם במקומם (עי' להלן), ולא ראה צורך בדבר לשוב ולשנותם בעדיות.

ובוודאי שעדיות שלנו חסרה כמה מחלוקות וכמה עדיות.

כך: א) אין בעדיות עדות ש"העיד בן בוכרי ביבנה" לפני ריב"ז, ולא קיבל ריב"ז עדותו (שקלים פ"א מ"ד: א"ר יהודה).

ב) ואין בעדיות עדות ש"העיד ר' יהושע בן בתירה" על בן מגוסת שהיה בירושלים וכו' לקיים דברי ר"ע (במחלוקת עם ר"א, יבמות פ"ח מ"ד).

ג) ואין בעדיות עדותו של בן שלקות, תוס' נדה פ"ו ו (בבלי נב ב): כשתלך אצל ר"ע אמור לו עד מתי תינוקת ממאנת אם יאמר לך עד שתביא שתי שערות אמור לו והלא במעמד כולכם העיד בן שלקות ביבנה עד שתכלכל (ולא אמרתם לו דבר, בבלי) וכו' בן שלקות איני מכיר.

ובין הספירות של "שלשה דברים" (פ"ב מ"ד ואילך) אין בעדיות "שלשה דברים א"ר אלעזר בן פרטא לפני חכמים וקיימו את דבריו וכו' " (גטין פ"ג מ"ד), ועוד.

וכמה וכמה שינויים ישנם בעדויות שבמשנה בין פרק לפרק ובין המשנה והתוספתא.

אבל עלינו לעבור עכשיו לניתוח מקורותית של המסכת.

המסכת מתחילה במחלוקת שמאי והלל, שחכמים חולקים עליהם, ואומרים "לא כדברי זה ולא כדברי זה" (פ"א מ"א–מ"ג)⁷⁴; אחריהם (מ"ד–מ"ה–מ"ו) הערות של התנאים השונים (ר"מ ור' יהודה, עי' להלן).

footnotes: ⁷⁴ כיו"ב טהרות פ"ח מ"ז במחלוקת עם ר"א ור"י, ומו"ק פ"ג מ"ו במחלוקת עם ר"א ור"ג.

אחריהם מחלוקות ב"ש וב"ה, ששמאי חולק עליהם (מ"ז–מ"ח, מ"י–מי"א) ובשנים (מ"ח, מ"י) גם מחלוקת ר"ע (עי' להלן) וגם "הדנים לפני חכמים" ור"ט (מ"י).

אחריהם "דברים שחזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש" (מי"ב–מי"ד).

אח"כ (בפ"ב) באות עדויות והלכות ש"נאמרו" במחלוקת בספירות של "ארבעה" ו"שלשה" דברים: ארבע עדויות של ר"ח סגן הכהנים (מ"א–מ"ג, עי' להלן); שלשה דברים ש"אמר" ר' ישמעאל לפני חכמים בכרם ביבנה (מ"ד), שלשה דברים אמרו לפני ר' ישמעאל (מ"ה), שלשה דברים אמר ר' ישמעאל (מ"ו), שלשה דברים אמרו לפני ר"ע (מ"ז), שלשה דברים אמר ר"ע (מ"ח), ונסמך לו (מ"ט–מ"י) דברי אגדה שהיה אומר: הוא היה אומר – אף הוא היה אומר –.

אח"כ (בפרק ג') עשר מחלקות ר' דוסא וחכמים (מ"א–מ"ו), ואח"כ שוב מחלקות בספורות: ארבעה ספקות ר' יהושע מטמא וחכמים מטהרים (מ"ז), שלשה דברים ר' צדוק מטמא וכו' (מ"ח), ארבעה דברים ר"ג מטמא (מ"ט), שלשה דברים ר"ג מחמיר כדברי ב"ש וכו' (מ"י), אף הוא אמר שלשה דברים להקל (מי"א), שלשה דברים ראב"ע מתיר וכו'.

ואח"כ (פ"ד כולו): אלו דברים מקולי ב"ש וכו' (משנת ר"מ), ונסמך לו (פ"ה מ"א–מ"ה) קולי ב"ש של ר' יהודה, ר' יוסי, ר' שמעון ור' אלעזר.

ואח"כ (מ"ו–מ"ז): עקביה בן מהללאל העיד ארבעה דברים וכו', שאינו אלא המשך של פ"ב מ"ג.

ואח"כ באה שוב שורה של עדויות (פ"ו–פ"ח): עדות ר' יהודה בן בבא (פ"ו מ"א), ר' יהושע ור' נחוניא (מ"ב) ונסמך לה (מ"ג) מחלוקת ר"א וחכמים על כזית בשר ועצם כשעורה הפורשים מאבר מן החי (שנזכר במ"ב); עדות ר' יהושע ור' צדוק (פ"ז מ"א), ר' צדוק (מ"ב–מ"ד), ר' יהושע ור' יקים (מ"ה), ר' יהושע ור' פפייס (מ"ו–מ"ז), מנחם בן סגנאי (מ"ח), ר' נחוניא בן גודגדא (מ"ט), ר' יהודה בן בתירא (פ"ה מ"א), ר"ש בן בתירא (שם), ר' יהודה בן בבא ור' יהודה הכהן (מ"ב, והיא אחת מן העדיות שהעיד ר' נחוניא, פ"ז מ"ט!); ר' יוסי הכהן ור' זכריה בן הקצב (מ"ב), ר' יהושע ור' יהודה (יהושע) בן בתירה (מ"ג), יוסי בן יועזר (מ"ד), ר"ע (מ"ה, והיא אחת מעדויותיו של ר' יהודה בן בבא בפ"ו מ"א!); ר' יהושע (שם). ונסמך לו (מ"ו): אר"א שמעתי וכו' אמר ר' יהושע שמעתי וכו'; אח"כ (מ"ז): אמר ר' יהושע מקובל אני מריב"ז וכו', שהיא בוודאי המשך עדותם של ר' יהושע ור' יהושע בן בתירא שבמ"ג!

כבר מתוך הרשימה הזאת אנו רואים שישנן באן כמה עדויות כפולות, וכמה דברים שאינם עדויות כלל, וכמה דברים שמפסיקים באמצע ענין.

מקורות שונים ומשניות שונית בולטים אפוא בעדיות. וכך יוצא גם מתוך ניתוח הפרטים:

פרק א' מ"א־־מי"א, הוא בעיקרו משנת ר' יהודה⁷⁵, אלא שרבי השלימה והבנים בתוכה חלקים ממשנת ר"מ:

footnotes: ⁷⁵ עי' "מבוא למשנה" פרק "ר' יהודה", לעיל עמ' 117 ואילך.

מ"א–מ"ב: שמאי אומר – והלל אומר – וחכ"א לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא וכו'; אבל במ"ג: הלל אומר וכו' ושמאי אומר וכו' וחכ"א לא כדברי זה ולא כדברי זה (אלא)⁷⁶ עד שבאו שני גרדיים משער האשפות שבירושלים והעידו משום שמעיה ואבטליון שלשת לוגין וכו' וקיימו (חכמים)⁷⁷ את דבריהם.

footnotes: ⁷⁶ ליתא בכ"י ב' ובבלי שבת טו א ומדרש תהל' פי"ז וכריתות, לשון לימודים שער ב. ⁷⁷ ליתא בהו' לו וכ"י פ' וב' וק' ולירמא, וכן ליתא בתוס' (דפו' וכי"ו).

כאן ישנה משנה מורכבת של משנת ר' מאיר ומשנת ר' יהודה; החצי הראשון, עד "וחכ"א" – ממשנת ר"מ, והשני – ממשנת ר' יהודה: ר"מ שנה כאן כמו ששנה בחגיגה פ"א מ"ב (תוס' ובבלי שם): הלל אומר לסמוך שמאי אומר שלא לסמוך⁷⁸; שם הקדים את הלל הנשיא. וכך שנה אף כאן: הלל אומר מלא הין וכו' ושמאי אומר וכו'. אבל ר' יהודה שנה כאן: שמאי היה אומר וכו' והלל היה אומר וכו' וחכ"א לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא שלשת לוגין מים שאובים פוסלין את המקוה. מעשה שבאו וכו'⁷⁹. ואף וודאי שעדות זו של שני גרדיים, שהעידו על "מעשה" ולא על "הלכה" – ודאי שהעידוה בימי שמאי והלל, והם שקיימו את דברי העדים⁸⁰.

footnotes: ⁷⁸ כנו' הירוש' וכי"י. ⁷⁹ כלשון התוס' פ"א ג; אלא שגם בתוס' שם: הלל – שמאי, ואפשר שהסדר תלוי בסדר מנין הקבים. ⁸⁰ כיו"ב גטין פ"ג מ"ד, ועי' בבלי יבמות סז א: מי קתני וקבלו, והודו לו קתני.

והמשכה של זו, מ"ד, שנויה כבר בסדר שלמעלה: ולמה מזכירין את דברי שמאי והלל וכו'.

מ"ה – ר"מ, ור' יהודה חולק עליה במ"ו, ודברי ר' יהודה במ"ו "אם כן" נמשכים למ"ד (ר' יהוסף אשכנזי).

מ"ז–מי"א – משנת ר' יהודה⁸¹, שיש להן הקבלה בתוס' בשם ר' יהודה (ועי' להלן).

footnotes: ⁸¹ עי' "מבוא למשנה", פרק "ר' יהודה", לעיל עמ' 117 ואילך; ועי' תרביץ שט"ו עמ' 7 ואילך.

מי"ב–מי"ד: אלו דברים שחזרו ב"ה וכו', האשה שבאה ממדינת הים ואמרה מת בעלי תנשא וכו' – יבמות פט"ו מ"א–מ"ב, אבל בעדיות שנויה ראשה בלשון שאינו מבדיל בין שלום למלחמה בעולם, ובין שלום לקטטה בינו לבינה, וסתמה כחכמים דר' יהודה שם (מ"א ותוס' שם וכאן פ"א ו).

מי"ד שנויה בקיצור לענין אהל באהלות פ"ה מ"ד, וסתם כב"ש בכלים פ"י מ"א סיפא, ופ"ט מ"ב במחלוקת ו"חזרו" לענין צמיד פתיל. ומתוך תוס' אהלות פ"ה יא–יב יוצא שאחד מבני ב"ה זה שחזר לדברי ב"ש, הוא ר' יהושע, אחד האחרונים מבני ב"ה⁸².

footnotes: ⁸² עי' "מבוא למשנה", פרק "ר' יהושע", לעיל עמ' 60.

פרק ב' מ"א–מ"ג, עדויות של ר"ח סגן הכהנים. מ"א: העיד ארבעה דברים; מ"ב: אמר ר"ח סגן הכהנים מימי לא ראיתי וכו' וחכ"א לא ראינו אינה ראיה וכו'; ז"א שלא קיבלו עדותו; מ"ג: אף הוא העיד על כפר וכו' ועל מחט וכו'.

מ"ב נמצאת כולה בלשונה בזבחים פי"ב מ"ד (ועי' שם I), ומכיון שאין כאן בעדיות לשון "אף הוא אמר" (או: העיד) – וודאי שמשנה זו לקוחה כולה מזבחים ואינה מארבעה דברים של התנא השונה שבמ"א. לפיכך אנו צריכים לומר שבמ"א ישנן שתי עדויות, הראשונה וזו ש"הוסיף ר"ע" במשנתו לעדותו של ר"ח (כך פירושו), אבל מי ששנה מ"ב לא שנה "הוסיף", או שחשב את שתיהן לאחת.

השונה הראשון של עדויות אלה הוא בוודאי ר"ע⁸³; וב"על מחט" וכו' מסיימת הברייתא⁸⁴: אמר ר"ע זכינו וכו'. וא"כ בוודאי כולה ר"ע.

footnotes: ⁸³ "הוסיף ר"ע" במ"א, "אר"ע" במ"ב, "שאין קיום הגט אלא בחותמיו" – כר"מ משום ר"ע (תוס' גטין סוף פ"ח/ו). ⁸⁴ פסח' יט א.

השונה האחרון הוא בוודאי ר"מ (עי' לעיל): לפי דרכך אתה למד שהאשה וכו' = גטין פ"ב מ"ח: האשה וכו'; וזו היא המסקנא של ר"ע ור"מ.

ממ"ד מתחילה שורה אחרת: שלשה דברים אמר פלו' ( || אמרו לפני פלו'):

מ"ד: שלשה דברים אמר ר' ישמעאל לפני חכמים בכרם ביבנה על ביצה טרופה וכו' ואם היתה כמין כובע וכו'. בתוס' טבול יום פ"ב ט: ירק של תרומה וביצה טרופה נתונה על גביו כל הסדר העלין חבור דברי ר' יוסי ור' שמעון [ר"מ]⁸⁵ ור' יהודה או' אינו חבור אלא הקלח שכנגד ידו על זו העיד ר' ישמעאל לפני

footnotes: ⁸⁵ ר"ש בטבול יום ורש"ס בעדיות כאן.

חכמים בכרם ביבנה שאין חבור אלא הקלח שכנגד ידו אמר ר' יוסי לא על זז העיד אלא על העשוי כמין כובע ש[אינו]⁸⁶ חבור (טבול יום פ"ג מ"ב – סתם ור' יוסי). משנת עדיות היא אפוא ר' יוסי⁸⁷. אבל נפלא הדבר שכאן נאמר "לפני חכמים בכרם ביבנה", ולא בכל המסכת, ורש"ס עמד ע"ז ואמר: כולה מכלתין נמי נשנית שם באותו זמן והא דהני הכא בכרם ביבנה משום דעדותו דר' חנינא סגן הכהנים בפני הבית היה(?) ועדות זו הועד בפניהם שם ביבנה וכו'. אבל אם כדברי מהרש"ס, למה לא שנו גם אחרי עדויותיו של עקביה בן מהללאל (שהיה בזמן הבית), בתחילת פ"ו מ"א: "ר' יהודה בן בבא העיד חמשה דברים לפני חכמים בכרם ביבנה", וכדומה?!

footnotes: ⁸⁶ ר"ש בטבול יום ורש"ס בעדיות כאן. ⁸⁷ רש"ס במ"ש.

ואולם בתוס' טבול יום שם בנו' ר"ש⁸⁸ נשמר נוסח התוס' בצורתה העיקרית: על זו העיד ר' ישמעאל בר' יוחנן בן ברוקא בכרם ביבנה וכו' לא על זו העיד ר' ישמעאל בר' יוחנן בן ברוקא בכרם ביבנה. ואמנם אצל "בנו של ריב"ב" אנו מוצאים כמה פעמים: אני שמעתי ("מפי חכמים') בכרם ביבנה (עי' לעיל).

footnotes: ⁸⁸ טבול יום פ"ג מ"ג.

וכיו"ב אנו מוצאים בספרי נשא פיס' לא⁸⁹: משום ר' ישמעאל אמרו, והלכה זו שנויה במדרש־הלכה אחר שבבבלי⁹⁰ בשם: ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה.

footnotes: ⁸⁹ כנו' ג' כי"י ובמדבר רבה שם. ⁹⁰ נזיר יח ב – יט א, ובברייתא שם יח ב וש"נ (תוס' נזיר פ"ד ח).

היו אפוא תנאים בני־הדור, ששנו את דברי ר' ישמעאל בנו של ריב"ב בלשון ר' ישמעאל סתם. ור' ישמעאל זה – יודעים אנו שהלך מיבנה לאושא⁹¹.

footnotes: ⁹¹ ר"ה לב ב – ד"ס, תוס' פ"ב כ"י לונדון, ירוש' פ"ד נט ע"ג ות"כ אמור פרשה יא ה.

ואף סדר הספירות וזוגיהם שבעדיות כאן מוכיח שנכנס כאן ממקור אחר, שכן מ"ה– מ"ו: שלשה דברים אמרו לפני ר' ישמעאל – שלשה דברים אמר ר' ישמעאל ולא הודה לו ר"ע – מקבילים למ"ז–מ"ח: שלשה דברים אמרו לפני ר"ע – שלשה דברים אמר ר"ע על שנים הודו לו וכו'; אבל למ"ד אין הקבלה אצל ר"ע.

א"כ הוסיף וסיפח תנא זה מ"ד זו למשניות ה–ו, אע"פ שר' ישמעאל זה אינו ר' ישמעאל חבירו של ר"ע.

ואין ראיה מספרי תצא פיס' רפג: מכאן אמר ר' ישמעאל שיבולת שבקציר וכו', מפני שזה ציטט ממשניות עדיות, ודינה כדין ספרי נשא הנזכר, אבל בפיאה פ"ה מ"ב שנויה סתם.

אחרי מ"ד זו באים כאמור:

מ"ה: שלשה דברים אמרו לפני ר' ישמעאל ולא אמר בהם לא איסור ולא היתר ופירשן ר' יהושע בן מתיא; מ"ו: שלשה דברים אמר ר' ישמעאל ולא הודה לו ר"ע; מ"ז: שלשה דברים אמרו לפני ר"ע שנים משום ר"א ואחד משום ר' יהושע (בתוס' עוד: ולא אמר בהן לא איסור ולא היתר, לא כשר ולא פסול, לא טומאה ולא טהרה, מעין שאמרו במ"ה); מ"ח: שלשה דברים אמר ר"ע על שנים הודו לו ועל אחד לא הודו לו, על סנדל וכו' ועל שירי תנור וכו'⁹² והודו לו, ועל אחד לא הודו לו על כסא וכו'⁹³.

footnotes: ⁹² כלים פ"ה מ"א: דברי ר"מ. ⁹³ כלים פכ"ב מ"ז.

כל שורה זו (חוץ ממ"ד, ששנויה בתוס' טבול יום שם בלשון "העיד") לא נשנית בלשון "העיד" אלא בלשון "אמר", וביבנה לא אמרו דברים "לפני" ר' ישמעאל ולא "לפני" ר"ע, ולא אמרו לפניו "משום ר' יהושע", שהרי באותה יבנה העיד ר' יהושע בעצמו כמה פעמים⁹⁴.

footnotes: ⁹⁴ עי' גם כ"ח, 180.

והתנא השונה של מ"ח הוא בוודאי – ר' מאיר, כדברי רב הונא⁹⁵: מאן הודו לו ("על סנדל של סיידים שהוא טמא מדרס והודו לו") ר' מאיר ומאן לא הודו לו⁹⁶ ר' יוסי.

footnotes: ⁹⁵ שבת סו א. ⁹⁶ תוס' עדיות פ"א יג ותוס' כלים ב"ב פ"ד.

ואשר למ"ז: שנים משום ר"א יוצאה אשה וכו'⁹⁷ ומפריחי יונים פסולים לעדות; האחרונה סתם בסנהד' פ"ג מ"ג⁹⁸, אבל בתוס' עדיות כאן: ור"א מכשיר וחכמים פוסלין, שלא כמשנתנו.

footnotes: ⁹⁷ תוס' שבת פ"ד ו', בכלי שם נט ב. ⁹⁸ ועי' ירוש' שם כא ע"א.

ואף השלישי שם: ואחד משום ר' יהושע השרץ בפי חולדה וכו' (=טהרות פ"ד מ"ב), מוחלפת בתוס' שם, הי"ב: ר"א מטהר ור' יהושע מטמא וכו', מעין פ"ג מ"ז (=טהרות פ"ו מ"ב).

נראה אפוא שכל שורה זו אינה לקוחה מתוך מסורת של עדיות יבנה, אלא מתוך משנת־סידור של תנא שונה שאחריה – ר' מאיר, שקיבץ וסידר שורות של מחלוקות (כפ"ד ועוד, עי' להלן).

ואף פ"ג כולו: א) המחלוקות של ר' דוסא וחכמים (שר' נתן בתוס' מוסיף עליהן עוד אחת), ב) ד' ספיקות של ר' יהושע וג') שלשה וארבעה דברים של ר"צ וחכמים ושל ר"ג וחכמים, שלשה דברים שר"ג מחמיר, ושלשה שמיקל, ושלשה שראב"ע מתיר, – אף הם אינם אלא מתוך משנת־סידור של תנא סדרן ולא עדויות.

פרק ג'. מ"א = אהלות פ"ג מ"א, אבל בעדיות אין בד"ר: אבל הנוגע וכו' אמר ר"מ אף בזה וכו' הכל טמא חוץ מן המגע עם המשא (דברי ר"מ)⁹⁹ וכו' זה הכלל וכו'; זה נוסף אפוא בוודאי מאהלות, וא"כ משנתנו שלא כר"מ.

footnotes: ⁹⁹ רא"ש והגר"א באהלות.

מ"ב: אוכל פרוד וכו' וחכ"א מצטרף = טהרות פ"ח מ"ח, ושלא כר' יוסי שם.

מחללין מע"ש וכו' – מע"ש פ"א מ"ב – סתם כחכמים; תוס' מע"ש פ"א ד.

מטבילין ידים וכו' – חגיגה פ"ב מ"ה – סתם כחכמים.

מ"ג סיפא: חמש רחלות וכו' – חולין פי"א מ"ב, תוס' שם פ"י ד, ומכיון שר' ישמעאל בר' יוסי אומר בשם אביו: ארבע¹⁰⁰ גם משנתנו זו אינה ר' יוסי.

footnotes: ¹⁰⁰ חולין קלז א.

מ"ד: כל החוצלות וכו' – תוס' כלים ב"ב סוף פ"ד¹⁰¹: בין של שעם ובין של שק ובין של צפור ("צפירא"), אבל של קנים ושל חילף טהור מכלום¹⁰².

footnotes: ¹⁰¹ סוכה כ ע"ב. ¹⁰² תוס' סוכה פ"א ובבלי שם.

שם: כל הקליעות טהורות חוץ משל גלגילון; נגעים פי"א מי"א: כל הראוי ליטמא טמא מת וכו' וגלגלון; תוס' שם: כל הגדולות בבהמה טהורות ובאדם כולן טהורות חוץ משל שק ושל בגד.

מ"ה: הקלע וכו' תוס' שם בשינוים, ותוס' כלים – כנראה משנת ר' יוסי, אבל זו של עדיות משנת תנא אחר.

מ"ו: השבויה אוכלת בתרומה דברי ר' דוסא וחכ"א וכו' כיצד – סתם כתובות פ"ב מ"ה כחכמים, אבל בפ"ב מ"ג: ר' יהודה אומר שבויה שנשבית הרי היא בקדושתה, וא"ר יוחנן¹⁰³: ר' יהודה ור' דוסא אמרו דבר אחד, ובירוש' שם (כז ע"ג): רשב"ל אמר אף להאכילה בתרומה, על דעתיה דרשב"ל ר' יודה ור' דוסא שניהן אומרי' דבר אחד.

footnotes: ¹⁰³ בבלי לו ב.

וקרוב אפוא שר' יהודה הוא ששנה מחלוקות אלו.

מ"ז: ארבעה ספיקות ר' יהושע מטמא וכו' – טהרות פ"ו מ"ב, ועי' נגעים פי"ג מ"ז וה"נ.

מ"ח–מ"ט¹⁰⁴ (שלשה דברים ר"צ מטמא, ארבעה דברים ר"ג מטמא) שנויה בלשונה בכלים פי"ב מ"ה–מ"ו על יד ובניגוד למשנת כלים שם מ"ג–מ"ה רישא, שהיא דעת התנא של כלים (ר' יוסי); מ"ה–מ"ו שם הוסיף אפוא שם המסדר האחרון של כלים (רבי) מתוך משנת עדיות. וזו של "תלוי המגרדות" ושל "טבלא שנחלקה לשנים" שבעדיות שם מ"ט (כלים מ"ו), שנויה בתוס' כלים ב"מ פ"ב יב (בשם ר' נתן) –יג (בשם ר' יהודה) במחלוקת ובשינויים (להי"ג=כלים פ"ה מ"ז).

footnotes: ¹⁰⁴ בכ"י מ' קודמת מ"ט למ"ח.

מ"י–מי"ב = ביצה פ"ב מ"ו–מ"ח. ומכיון שגם ביצה פ"א מ"א–מ"ב לקוחה מעדיות פ"ד¹⁰⁵, קרוב שגם זו לקוחה מעדיות. אלא שרבי הוסיף בביצה: ר' יהודה אומר אין מקרדין וכו' אבל מקרצפין וכו', מביצה הוסיפו זה בעדיות, אבל סתם עדיות: ומקרדין את הבהמה וכו' (לדברי ראב"ע) – ר' יהודה היא.

footnotes: ¹⁰⁵ עי' להלן ומבואי.

ונראה שרוב פרק זה – ר' יהודה הוא.

בפרק זה אין כאן עדויות, אלא שורות של מחלוקות תנאים שונים בני הדור של יבנה, ויש בהם דברים שהם תלויים במחלוקות ב"ש וב"ה: חמש רחלות וכו' (מ"ג) כב"ה בחולין פי"א מ"ב; "שלשה דברים ר"ג מחמיר" כדברי ב"ש (מ"י).

וקרוב על־כן שמחלוקות אלו נסדרו ביבנה, או מחלוקות תנאים שאחרי אותו דור של יבנה.

ולכל מ"ח–מי"ב אין להן הקבלה בתוס' עדיות כאן, אלא להיפך – אחרי הקבלה למ"ז (תוס' שם פ"א יח) סמוכה שם (תוס' פ"ב א, חלוקת הפרקים היא מקרית): ארבעה דברים ר' אליעזר מטהר וחכמים מטמאין, הלכות שכולן שנויות במקומות שונים בכלים (כלים פ"ב מ"ח, פט"ו מ"ב, פכ"ו מ"ד ופ"ה מ"י), והשניה "דף של נחתומים" (כלים פט"ו מ"ב) – חולקת על עדות של עדיות פ"ז מ"ז, שהיא שנויה שם על "ארוכות של נחתומים" השנויה בכלים פט"ו מ"ב רישא סתם כחכמים, ואולם בתוס' עדיות פ"ג א שנויה עדות זו על "דף של נתתומים". משנת התוס' מתאימה אפוא למשנת כלים וחולקת על משנת עדיות ועל "עדותה".

ואף פ"ד כולו ופ"ה מ"א–מ"ה, שמפסיקים בין פ"ב מ"ג ופ"ה מ"ו, – הוכנסו כאן שלא במקומם (שכן מקומם בוודאי אחרי פ"א) מתוך קובץ־משניות של תנא אחר ואינם מעיקר מסורת יבנה ועדויותיה.

פרק ד' כולו משנת ר"מ¹⁰⁶, שסידר מחלוקות אלו של ב"ש וב"ה כקולי ב"ש. זו היא עדותו של ר' יוחנן בבמה מקומות בירושלמי. ואמנם המחלוקת הראשונה (ביצה שנולדה) נשנית כך גם במשנת ר' יהודה (תוס' ביצה רפ"א); אבל המחלוקת השניה (שאור) היא בוודאי משנת ר"מ, כשיטתו בפסחים פ"ג מ"ח. וכמה הלכות השנויות בפ"ד – חולקים עליהן חבריו של ר"מ. ומ"א–מ"ב, שהעבירן התנא מעדיות לביצה (פ"א מ"א–מ"ב), מוחלפות מן המחלוקות הסמוכות להן לאחריהן בביצה שם, שב"ש לחומרא וב"ה לקולא, כמו שאמר ר' יוחנן ("מוחלפת השיטה"), ו"גט ישן" ו"המגרש" (מ"ז) היא משנת ר"מ בגטין פ"ח מ"ד ומ"ט, שאמרו עליה¹⁰⁷ שכל הפרק ר"מ (תוס' פ"ח ו–ז וט'). ור"מ שנה גם פרק ב"דברים שבין ב"ש וב"ה בסעודה", ברכות פרק ח'¹⁰⁸, ולעומתו שנויה בתוס' ברכות פ"ו: דברים שבין ב"ש וב"ה בסעודה – ממשנת ר' יהודה¹⁰⁹. ואפשר שאף פרק זה של ברכות היה מסודר בראשונה במשנת עדיות של ר"מ, אלא שרבי העבירו מעדיות לברכות, כשם שהעביר כמה הלכות של עדיות פ"ד למקומן.

footnotes: ¹⁰⁶ [על פרק זה דבר מו"ר זצ"ל בהרחבה ב"מבוא למשנה", פרק ר' מאיד, עמ' 101–104. קצרתי אפוא כאן והבאתי את תוכן דבריו לשם הקשור.] ¹⁰⁷ ירוש' גטין פ"ח מט ע"ג ובבלי ט ע"ב [ועי' לעיל עמ' 99–101]. ¹⁰⁸ עי' לעיל, מבוא למשנה, עמ' 105. ¹⁰⁹ עי' לעיל, מבוא למשנה, עמ' 105.

ר' יוחנן מונה בפרק ד' "כ"ד דברים מקולי ב"ש". אבל במשנתנו אין לנו אלא עשרים ושתים, כי מ"ה היא מחלוקת אחת, כי "יש לו פרט" אינו קולא אלא חומרא לבעה"ב. אבל כשם שמשנתנו חסרה אותה מחלוקת, שהוסיפח התוספתא בראש השורה, כך חסרה מחלוקת אחת, שאין אנו יודעים אותה, ובכלל ישנן בודאי בפרק זה הוספות ושנויים של מסדר המשנה (חוץ מן ההוספות שבדפוסים ובכי"י), שהרי ר"מ בוודאי שלא שנה (במ"ו) "ר' יהודה אומר משום ב"ה טופח ומטפיח", אלא שזו הוספת מסדר המשנה. וחוץ מכל אלו הרי ישנן עוד כּמה מחלוקות, שאפשר היה לומר עליהן שהן מקולי ב"ש, שכבר העירו עליהן הבבלי (יומא פא א וש"נ) והירושלמי (פאה פ"ו יט רע"ג ועוד), ואפשר שאחת המחלוקות הללו חסרה ממשנת ר"מ.

סדר התוספתא לפרק זה שונה במקצת מסדר המשנה: א) ביצה שנולדה ביו"ט, ב) הסך שמן וכו', ג) חבית של זיתים מגולגלים (אראב"צ וכו')¹¹⁰, ד) גט ישן, ה) המגרש את אשתו, ו) המדיר את אשתו, ז) כלכלת שבת, ח) שתי כיתי עדים.

footnotes: ¹¹⁰ ה"ג: לעולם הלכה וכו', יכולה להיות המשך של ה"ב (כמו בסוכה פ"ב בדפוסים וכ"י ווינא), ויכולה להיות תוס' למ"ח, כמו בתוס' יבמות פ"א, אבל אם כן הדבר, שונה סדר התוס' גם בזה, שהיא מקדימה מ"ח למ"ז.

סדר המחלוקות הוא: במקצתו בסדר המסכות ובמקצת על יסוד אחר שאין אנו יודעים אותו: ביצה (מ"א–מ"ב); פיאה (מ"ג–מ"ה); שתי המחלוקות שבמ"ו אפשר שנשנו דרך אגב בתרומות; הסך שמן וכו' נשנה אולי יחד עם ההלכה שבתוס' תרומות פ"ח טו (ערלה פ"ב מי"ג) אע"פ שמקומו בטהרות (עי' לעיל), ואף "זיתים מגולגלים" אפשר שנשנה בתרומות אגב "זיתים הנכבשים" (פ"א מ"ט), וכדומה. ואח"כ קידושין–גטין (מ"ז), יבמות (מ"ח–מ"ט), כתובות (מ"י רישא) כריתות או נדה (שם), מנחות (ז שם), מעשרות (ז שם), נזיר (מי"א). [מלמד¹¹¹ משער שהסכימה החיצונה של ההלכות הכריעה את הסדר.]

footnotes: ¹¹¹ [הוא עצ"מ, ושיער כך בשבתו לפני רבו.]

אשר ליחסם של שאר תלמידי ר"ע לפרק זה, הנה בפ"ה (מ"א–מ"ה) שנינו: ר' יהודה אומר ששה דברים מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה וכו' ר' יוסי אומר ששה דברים וכו' ר' שמעון (כנו' כל הספרים) אומר שלשה דברים וכו' ר' אלעזר (כנו' רוב הספרים) אומר שני דברים וכו', ובתוס' נוסף: ראב"י אומר דבר אחד וכו'.

הראב"ד (בריש פ"ה) אומר: "כי התנאים שנזכרו בזה הפרק כולם מוסיפים הם על התנא (כצ"ל) הראשון ששנה (כצ"ל) פ"ד כי התנא ששנה הפרק ההוא ס"ל בהנך דהאי פירקא דב"ש לחומרא וב"ה לקולא".

ואמנם בכמה ממחלוקות אלה אנו מוצאים במשנה ותוספתא בפירוש ת"ק החולק:

א) ממ"א: דם נבלות – בניגוד לעדות של פ"ח מ"א ומנחות קג ב (תוס' עדיות פ"ג ב) ור' יהודה חולק עליה (מנחות שם קד א, ירוש' שקלים פ"ח ועוד); פירות שביעית, בשביעית פ"ד מ"ב (עי' לעיל) לת"ק ב"ש לחומרא, ור' יהודה אומר חילוף הדברים זו מקולי ב"ש וכו'; החמת – בתוס' כלים ב"מ פי"ג ג: והחמת בש"א מלאה ועומדת ("אע"פ שאינה צרורה") וכו' ר' יוסי בר' יהודה אומר (כר' יהודה אביו) חילוף הן הדברים (עי' לעיל), ובכלים פכ"ו מ"ב: כל חמתות צרורות טהורות וכו' רמ"א וכו' ר' יוסי אומר וכו'¹¹², וכולם סוברים שבשאינה צרורה טהור.

footnotes: ¹¹² ירוש' כלאים פ"ו ל ע"ג: אית תניי תני מחלף.

ב) במ"ב: העוף וכו' – בחולין פ"ח מ"א (משנת ר' יוסי): העוף עולה וכו' א"ר יוסי זו מקולי ב"ש וכו' (בבלי: הא קמ"ל מאן ת"ק ר' יוסי), שחבריו חלקו עליו¹¹³. תורמין זיתים וכו' ובה"א אין תורמין – בתרומות פ"א מ"ד: אין תורמין זיתים על השמן וכו' ואם תרמו בש"א תרומת עצמן בהן ובה"א אין תרומתן תרומה, ובירוש' (תרומות פ"א מ רע"ד): אשכח תני בשם ר' יוסי אין תורמין וכו' (כבמשנה) ושם בסע"ד: אשכח תני (בשם ר' יוסי) אין תורמין זיתים על השמן וכו' ואם תרם תרומתו תרומה ואין צריך לתרום דברי ר' מאיר ר' יוסי אומר בש"א תורמין ובה"א אין תורמין הכל מודין שאם תרם שאינו צריך (תוס' פ"ג יד: שצריך)¹¹⁴ לתרום שנייה. ונראה אפוא שר"מ שנה ב"ש לחומרא.

footnotes: ¹¹³ ועי' תוס' פ"ח ב–ג. ¹¹⁴ וכן הוא בירוש' מא רע"א.

המעיסה ב"ש פוטרין וכו' – ר"מ שנה: החליטה ב"ש מחייבין וב"ה פוטרין, ושתיהן שנויות יחד בחלה פ"א מ"ו (עי' לעיל).

ג) קהלת – בידים פ"ג מ"ה חולקים עליו ת"ק, ר' יהודה ור' יוסי, ולפי הברייתא (או המשנה) במגילה ז ע"א: רמ"א קהלת אינו מטמא את הידים ומחלוקת בשיר השירים ר' יוסי אומר שיר השירים מטמא את הידים ומחלוקת בקהלת.

מי חטאת שעשו מצותן ב"ש מטהרין וכו' – בפרה פי"ב מ"ד: מפני שאמרו מי חטאת שעשו מצותן אין מטמאין, וא"כ שנו ב"ה לקולא, אבל ר"ג בתוס' פי"ב יב, אומר: שמא תטמא, ור"ג מבית הלל, וכן "העיד ר' חנינא משום חמשה זקנים שבאו מיהודה"¹¹⁵.

footnotes: ¹¹⁵ ס"ז, 33, תרביץ ש"א ס"א.

הקצח וכו' – סתם טבול יום פ"א מ"ה כב"ה.

ד) ר' אלעזר (כצ"ל) אומר וכו' דם יולדת שלא טבלה בש"א כרוקה וכמימי רגליה (שמטמאין לחין ואין מטמאין יבשין) ובה"א מטמאין לח ויבש ומודים (ב"ש) ביולדת בזוב שהיא מטמאה לח ויבש – בנדה פ"ד מ"ג שנינו: דם נכרית ודם טהרה של מצורעת ב"ש מטהרים ובה"א כרוקה וכמימי רגליה (שמטמאין לחין ואין מטמאין יבשין). דם יולדת שלא טבלה וכו'. המשנה שנתה אפוא ברישא כדברי ר' יהודה בעדיות כאן מ"א ובסיפא כדברי ר' אלעזר, כאילו אין כאן כל מחלוקת. אבל בתוס' נדה פ"ה ה–ו שנינו: דם הנכרית ודם הטהרה של מצורעת בש"א הרי הן כדם מגפתה (טהורים). דם היולדת שלא טבלה מטמא לח ואין מטמא יבש דברי ר' מאיר ור' יהודה אומר מטמא לח ויבש. ר' אלעזר (כצ"ל) אומר מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה בש"א מטמא לח ואין מטמא יבש ובה"א מטמא לח ויבש. אמרו ב"ש לב"ה אי אתם מודים בנדה שאם הגיע זמנה לטבול ולא טבלה שהיא טמאה אמרו להן בית הלל לבית שמאי לא אם אמרתם בנדה וכו' תאמרו ביולדת שאם תטבול היום ותראה למחר שהיא טהורה אמרו להן (בית הלל)¹¹⁶ יולדת בזוב תוכיח אמרו להן (בית שמאי)¹¹⁷ יולדת בזוב הוא הדין והוא התשובה (וגם היא טהורה!).

footnotes: ¹¹⁶ ליתא בבבלי לה ב! ¹¹⁷ ליתא בבבלי לה ב!

בבבלי שם שאלו: למימרא דפליגי (ביולדת בזוב) והתנן ומודים ביולדת בזוב, ותירצו: כאן (ברייתא) שספרה, כאן (מתני') שלא ספרה. והביאו ברייתא אחרת דמסייעא: יולדת בזוב שספרה ולא טבלה וראתה הלכו ב"ש לשיטתן וב"ה לשיטתן, וזו – כפשוטו – אינה ראיה לתירוצו של הבבלי, אלא ראיה שחולקים. ואמנם הברייתא הבבלית שם מוגהת, שהם שנו: אמרו להן ב"ה לב"ש אי אתם מודים בנדה וכו' אמרו להם ב"ש לב"ה לא אם אמרתם בנדה וכו'. אבל בתוס' שנינו: אמרו להם ב"ש לב"ה וכו' אמרו להם ב"ה לב"ש לא אם אמרתם בנדה וכו'. וזו מוכיחה שב"ש לחומרא וב"ה לקולא. אלא שזו אינה משנת ר' אלעזר, אלא משנת ר"מ, ששנה כאן ב"ש לחומרא, ושנה ע"כ כב"ה: מטמא לח ואין מטמא יבש; ולמטה בתוס' נשתבשה התוס' ע"פ הבבלי, אבל גם בבבלי אין כאן "בית הלל", "בית שמאי", ואמרו להן יולדת בזוב – ב"ש הוא שאמרו כך. וא"כ ר"מ חולק על ר"א, ור' יהודה שנה כר"א. ואמנם משנת נדה שנתה עדיות פ"ה מ"א ומ"ד סתם, ותוס' עדיות מ"א שונה חמשה ולא "ששה", והששי הוא ר' יהודה כר"א כאן!

ארבעה אחים וכו' – המשנה גם ביבמות פ"ג מ"א. אבל בתוס'¹¹⁸ שנינו: ר' שמעון אומר יקיימו אבא שאול אומר קול היה להן לב"ה בדבר זה. הם שנו אפוא: בש"א יוציאו ובה"א יקיימו. התוס' מנתה בדברי ר' יהודה: חמשה דברים, ובאמת הם חמשה אלא שחשבו כנראה "דם נכרית ודם טהרה של מצורעת" לשנים. ובדברי ר"ש לא מנתה "הקצה", אבל מנתה במקומו (ה"ז): המקשה וכו' (תוס' נדה פ"ה ז). אבל אפשר שקיצרה וסמכה על משנתנו, והוסיפה: ר"ש בן יהודה בשם ר"ש.

footnotes: ¹¹⁸ עדיות פ"ב ט ויבמות פ"ה א.

חוץ משינויים אלה היא מוסיפה עוד (ה"ו): ראב"י אומר דבר אחד מקולי ב"ש וכו' (תוס' זבחים פ"ד ט) – כסתם זבחים פ"ד מ"א (ועי' בתוס' זבחים שם).

אנו רואים שר"מ בכל אופן חולק על ארבעת התנאים ה"מוסיפים", אבל כבר ראינו שגם במחלוקות שמנה ר"מ ישנם תנאים ששונים כמה מאלה מחומרי ב"ש וקולי ב"ה.

והתנאים האלה אינם מוסיפים על ר"מ, ואינם מוסיפים זה על זה (עי' גם מ"ש בריש פ"ה), אלא כל אחד שנה דבריו, ורק דבריו, והמסדר האחרון הוא שסידרם יחד.

למחלוקות של פ"ד

מודים: ר' יהודה (מ"א, מ"ו ומודים, שם סופה, מ"י סדין, מי"א מי שנדר). חולק בכלכלת שבת, מ"י (תוס').

ר' אלעזר ור' שמעון מודים במ"ח (תוס' יבמות מ"א ובבלי שם יד א–ב).

ר' שמעון חולק במ"ו לפי ר"ש בן יהודה בתוס' טהרות.

במחלוקות של פ"ה

ר' יהודה במ"א דם נבלות, חולק על ריש מ"ח; "חכמים" חולקים עליו גם בביצה נבלה (תוס'). בפירות שביעית חולק עליו ת"ק בשביעית; בחמת חולק עליו ת"ק בתוס' כלים, וכלים פכ"ו כ"אית תניי תני" שבירוש' כלאים פ"ו, ר"מ ור' יוסי אפשר שיודו למשנה זו ולא ת"ק, ולנוסח שלנו – לא ר' יוסי.

ר' יוסי במ"ב: תורמין, בניגוד לתרומות מ"א, המעיסה בניגוד לחלה פ"א; גר שנתגייר בניגוד לראב"י בתוס' פסחים, ששונה כב"ש, ור"מ בס"ז כב"ה (עי' ס"ז שלי);

ר' שמעון במ"ג, בקהלת חולקין עליו ת"ק ור' יהודה ור' יוסי, או למגילה ז א – ת"ק (ר' יהודה) – ר' יוסי ור"מ; במי חטאת – משנת פרה.

ר' אלעזר במ"ד, בדם יולדת מודה לו ר' יהודה, ור"מ חולק בתוס' נדה, בארבעה אחים חולק ר' שמעון, ואבא שאול חולק (בתוס'). ואעפ"כ לא מנוה לא ר' יהודה ולא ר' שמעון.

זאת אומרת שאין כאן לפנינו אלא ליקוט מקרי, שלקט רבי ממשניותיהם של ר"מ, ר' יהודה, ר' יוסי ור"ש ור"א.

גט ישן והמגרש (פ"ד מ"ז) בוודאי ממשנת ר"מ בגטין.

מ"ז האשה מתקדשת – קיצור (והתבונן: כדברי ב"ש) ממשנת קידושין, מי"ב – מאהלות.

פרק ה' מ"א ביצת הנבלה (כדברי בית שמאי) – ממשנת ר' יהודה לחולין או לתמורה; אוכלין פירות שביעית (כדברי) – משביעית.

מ"ב העוף (כדברי) – ממשנתנו משנת ר' יוסי לחולין, וכן תורמין (כדברי) – ממשנת תרומות שלו; מטבילין בחרדלית ממשנת מקואות שלו. במ"ג, ר' שמעון: קהלת – ממשנת ידים שלו.

ומכאן אנו למדים, שגם ר' יהודה, ר' יוסי ור"ש (לפחות) שנו שורת הדברים מקולי ב"ש לפי דעתם, שהרי יש בשורות אלו כמה מחלוקות שלא נבנסו במשנתנו במקומן, וא"כ – כאן בעדיות שלהם היה עיקר מקומן.

מן פ"ה מ"ו ואילך מתחילות שוב העדויות:

פ"ה מ"ו–מ"ז: עקביא בן מהללאל העיד ארבעה דברים; זהו המשך של פ"ב מ"א–מ"ג (ר"ח סגן הכהנים העיד ארבעה דברים) ומכאן מתחילה שוב שורה של עדויות, שהיא נמשכת עד פ"ח מ"ג.

השונה של מ"ו–מ"ז הוא בוודאי – ר' יהודה:

הוא היה מתיר שעד בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואח"כ שחטו וחכמים אוסרים – סתם כר' יהודה בבכורות פ"ג מ"ד: שער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואח"כ שחטו עקביא בן מהללאל מתיר וחכמים אוסרים דברי ר' יהודה אמר ר' יוסי לא בזה התיר עקביא אלא בשער וכו' ואח"כ מת וכו'¹¹⁹, תוס' כאן פ"ב ט' ושם פ"ב יח–יט.

footnotes: ¹¹⁹ ראב"ד כאן ומפורש בבכורות כו א.

ואח"כ: הוא היה אומר אין משקין וכו' דוגמא השקוה ונדוהו ומת בנדויו וסקלו בית דין את ארונו (משנת חבריו, שהביאה ר' יהודה, וחולק עליה:) אמר ר' יהודה חס ושלום שעקביא נתנדה וכו'¹²⁰.

footnotes: ¹²⁰ בספרי בהעלותך פיס' קה בדברי ר' יהודה בן בתירה: ועתיד ליתן את הדין וכו', אבל בפיס' קיג רק "צלפחו", וכן בברייתא שבשבת צז א. ונראה אפוא שכפיס' קה – זהו סתם ספרי, שהכניס גם דברי ר' יהודה לכאן, אע"פ שחילופים כין ר' יהודה לר' יהודה בן בתירה רבים.

וכולה ר' יהודה.

שם: הוא היה מטמא שער הפקודה ודם הירוק וחכמים מטהרין.

בנגעים פ"ה מ"ג: איזה הוא שער פקודה וכו' אר"ע מודה אני בזה שהוא טהור, איזה הוא שער פקודה ("שהוא טמא") מי וכו' אמרו לו כשם שבטלו את דברי עקביא אף דבריך אינן מקוימין. אבל בעדיות לא נתפרש "איזה הוא שער פקודה".

ובדם הירוק שנינו בנדה פ"ב מ"ו: הירוק עקביא וכו' וחכמים מטהרין אר"מ אם אינו מטמא משום כתם מטמא משום משקה ר' יוסי אומר לא כך ולא כך. וגם זה לא נזכר בעדיות.

פרק ו': ר' יהודה בן בבא העיד חמשה דברים וכו' ועל היין בן ארבעים וכו' ועל תמיד של שחר שקרב בארבע שעות.

בברכות פ"ד מ"א: תפלת השחר עד חצות ר' יהודה אומר עד ארבע שעות, כמו שמפורש בתוס' רפ"ג¹²¹: שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד ארבע שעות; ירוש' שם ז ע"ב: מעדות למד ר' יהודה¹²². וא"כ סתם זה דעדיות – ר' יהודה¹²³.

footnotes: ¹²¹ בבלי כו ב, ועי' שם כז א. ¹²² ועדות אחרת של ר' יהודה בן בבא ור' יהודה הכהן – בפ"ח מ"ב, שבעיקרה ישנה בפ"ז מ"ט בעדותו של ר' נחוניא בן גודגדא. ואמנם אף משנתנו של פ"ו מ"א הובאה בחלקה זה בס"ז, 324 ב"פ: שהעיד בן גודגדא (כך בילקוט גם בפסו' ז, במה"ג שם: בן בבא). ¹²³ ו"שממאנים את הקטנות" – בניגוד ‏לב"ש, יבמות פי"ג מ"א, וכן פירשה הירוש' שם, יג ע"ב: תמן תנינן וכו', ועל עדות חולקין, על עיקר עדות חולקין, כך היתה עיקר עדותן (של ב"ש ולא קיימו עדות זו), ולא כפי' הבבלי (נדה ח א).

מ"ב: העיד ר' יהושע ור' נחוניא וכו' על אבר מן המת שהוא טמא שרא"א לא אמרו אלא על אבר מן החי וכו'.

מ"ג: כזית בשר הפורש מאבר מן החי ר"א מטמא ור' יהושע ור' נחוניא מטהרים עצם כשעורה הפורש מאבר מן החי ר' נחוניא מטמא ור"א ור' יהושע מטהרין וכו'; בתוס' כאן פ"ב י¹²⁴ הקבלה למ"ג שלנו בסגנון אחר, ור' שמעון אומר בשתיהן: תמיהני אם טמא ר"א (ר' נחוניא) לא טמא אלא וכו'; זו שבתוס' היא אפוא משנת ר"ש, ורבי (בתוס') משיב על דברי ר' יהושע.

footnotes: ¹²⁴ תוס' אהלות פ"א ז–ח.

ונראה שמ"ב–מ"ג אינן משנת ר' יהודה, שכן ר' יהודה חולק (בפ"א מ"ז) על סוף מ"ג: רוב בניינו ורוב מניינו של מת אע"פ שאין בהן רובע¹²⁵.

footnotes: ¹²⁵ עי' מבואי שם עמ' 117/8.

פרק ז'. מ"א: העיד ר' יהושע ור' צדוק וכו' || שר' אליעזר אומר חייב וכו' וחכ"א אין וכו'.

החצי השני היא משנת בכורות פ"א מ"ו: המפריש פדיון פטר חמור ומת רא"א וכו' וחכ"א וכו'. העיד ר' יהושע ור' צדוק על פדיון פטר חמור שמת שאין כאן לכהן כלום.

העדות לקוחה כאן מעדיות, שהרי בבכורות לא היה צריך לכפול ולשנות: על פדיון פטר חמור שמת, שהרי אנו עוסקים בהלכה זו.

ולהפך "שרא"א וכו'' וחכ"א וכו' " בעדיות לקוח ממשנת בכורות.

וכיו"ב מ"ב: העיד ר"צ וכו' שמשנה ראשונה וכו' – בתרומות פ"י מ"ט "משנה ראשונה" הוא ת"ק, ואחריו: העיד ר"צ (עי' לעיל).

מ"ג: העיד ר"צ על זוחלין שרבו על הנוספין שהם כשרים וכו', מ"ד: העיד ר"צ על זוחלין שקלחן בעלה אגוז שהן כשרים וכו'.

במקואות פ"ה מ"ה: העיד ר"צ על הזוחלין שרבו וכו' כשרים ונוטפים שעשאן זוחלין סומך אפי' מקל אפי' קנה אפי' זב וזבה יורד וטובל דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר כל דבר שהוא מקבל טומאה אין מזחילין בו, ובפרה פ"ו מ"ד: עלי קנים ועלי אגוז כשרים זה הכלל דבר שהוא מקבל טומאה פסול וכו'. ואמרו בזבחים כה ב: א"ר יוחנן מעדותו של ר' צדוק נישנית משנה זו.

וא"כ השונה משנה זו דעדיות – ר' יוסי הוא.

מ"ה: העיד ר' יהושע ור' יקים איש חדיד על קלל של חטאת שנתנו ע"ג שרץ שהוא טמא שר"א מטהר. בפרה פ"י מ"ג: קלל של חטאת וכו' נתנו על גביו ר"א מטהר וחכמים מטמאים, תוס שם פ"י ה.

שם: העיד ר' פפייס על מי שנזר וכו' – נזיר פ"ג מ"ב: וזו עדות העיד וכו', וכל פ"ג של נזיר הוא משנת ר' יהודה.

מ"ו: העיד ר' יהושע ור' פפייס וכו' שרא"א שולד שלמים לא יקרב שלמים וחכמים אומרים יקרב (מתמורה פ"ג מ"א) א"ר פפייס וכו' – הכל תמורה שם: רא"א וכו' וחכמים אומרים וכו' העיד וכו' א"ר פפייס וכו' (ושם דברי ר"ש: לא נחלקו וכו', אבל רישא שם חולקת עליו).

מ"ז: הם העידו על ארוכות של נחתומים שהן טמאות שר"א מטהר. בכלים פט"ו מ"ב: ארוכות של נחתומים טמאות וכו' דף של נחתומין שקבעו בכותל ר"א מטהר וחכמים מטמאין. המחלוקת היא אפוא ב"דף", ולא ב"ארוכות", וכן שנויה מחלוקת זו בתוס' עדיות פ"ב א, בין "ארבעה דברים" שר"א מטהר וחכמים מטמאין (אחרי "ארבעה ספיקות" של ר' יהושע, שם בפ"א יח, משנה פ"ג מ"ז). ובתוס' פ"ג א: העיד ר' יהושע ור' פפייס על דף של נחתומים שחיברו במריש או בקורה ושקבעו במסמר שהוא טמא שר"א מטהר.

וא"כ משנת כלים כתוספתא, ומשנת עדיות חולקת.

שם: תנור שחתכו חוליות וכו' – המחלוקת גם בכלים פ"ה מ"י.

שם: הם העידו שמעברים את השנה על תנאי. (ו)מעשה בר"ג שהלך וכו' לכשירצה ר"ג וכו'. המעשה הזה הוא כנראה יסוד העדות, וא"כ המעשה מתחילת נשיאותו של ר"ג.

מ"ח – בכלים פ"ה מ"ח סתם כעדות זו.

מ"ט: העיד ר' נחוניא (יוחנן)¹²⁶ בן גודגדא על החרשת וכו' – כולה בלשונה בגטין פ"ה מ"ה ("מפני תקון").

footnotes: ¹²⁶ כהו' לו ויבמות פי"ד מ"ב.

ורישא: על החרשת שהשיאה אביה שהיא יוצאה בגט – ביבמות פי"ד מ"ב בתוך דברי החכמים החולקים על ר' יוחנן בן נורי, שהביאו עדות זו לראיה לדבריהם (תוס' שם); ירוש' שם יד ע"ב¹²⁷: ולא עידות היא. אף זו כיוצא בה. ומוסיפין על העדות.

footnotes: ¹²⁷ ומשם בגטין פ"ה מז ע"א.

והעדות השניה: ועל קטנה בת ישראל שנשאת לכהן שהיא אוכלת בתרומה – להלן פ"ח מ"ב: העיד ר' יהודה בן בבא ור' יהודה הכהן על קטנה בת ישראל שנשאת לכהן שהיא אוכלת בתרומה כיון שנכנסה לחופה אע"פ שלא נבעלה, ובתוס' פ"ג ב: על בת ישראל¹²⁸ שנישאת לכהן שכיון שנכנסה לחופה אע"פ שלא נבעלה שר' אליעזר אומר תיבעל¹²⁹ וכן היה ר' אליעזר אומר לא ישא כהן אשה עד שתגדיל¹³⁰.

footnotes: ¹²⁸ כנוסח הדפוס, כ"י ארפורט: כהן. ¹²⁹ יבמות פט ב. ¹³⁰ יבמות סא ב.

וודאי ששתי עדויות אלו משני מקורות הם, כי תנא אחד היה שונה: הוסיף ר' יהודה בן בבא ור' יהודה הכהן כיון שנכנסה לחופה וכו' (וכדומה), ובוודאי שגם עדותו של ר' נחוניא נגד ר' אליעזר היא¹³¹.

footnotes: ¹³¹ ועי' לעיל בפ"ו מ"א חילוף גם שם בין בן בבא לבן גודגדא

ובוודאי שעדותו של נחוניא, שהיה שוער בבית המקדש, קדומה לזו של פ"ח, ולא ביבנה "בו ביום" נאמרה, שהרי הוא היה זקן מר' יהושע (שכן הוא אומר לר' יהושע: "בני חזור לאחוריך").

ועל המריש הגדול וכו' – כב"ה בברייתא¹³².

footnotes: ¹³² גטין נה א, ירוש' ב"ק פ"ט ו ע"ד.

פרק ח'. מ"א (תוס' פ"ג ב): העיד ר' יהושע בן בתירא על דם נבלות שהוא טהור¹³³ – למעלה בפ"ה מ"א שנינו: ר' יהודה אומר ששה דברים מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה דם נבלות ב"ש מטהרין וב"ה מטמאין. ואמרו בפירוש בבבלי¹³⁴, שפ"ח מ"א ופ"ה מ"א חולקים (עי' תוי"ט).

footnotes: ¹³³ = טהור לגמרי, עי' תוי"ט. ¹³⁴ מנחות קד א וירוש' שבת פ"ח יא ע"ב ושקלים פ"ח נא ע"ב (מאן דמר טמא כר' יהודה טהור כר' יהושע בן בתירה).

אבל כנראה כבר ר' יוסי בנו של ר' יהודה ביקש לפשר ביניהם: א"ר יוסי בר' יהודה אף כשטימאו בית הילל לא טימאו אלא בדם שיש בו רביעית וכו'¹³⁵.

footnotes: ¹³⁵ תוס' עדיות פ"ב ה, בבלי שם.

אבל וודאי שמי ששנה פ"ח לא שנה מחלוקת ב"ש וב"ה זו מקולי ב"ש אלא מחומריהם, כשם שר"מ (פ"ד) לא חשב את זו בין קולי ב"ש.

ובדרכנו הרווחנו,‏ שאין פ"ח משנת ר' יהודה.

שם: העיד ר' שמעון בן בתירא על אפר חטאת וכו' הוסיף ר"ע (על)¹³⁶ הסולת וכו'.

footnotes: ¹³⁶ אין בכי"י ולא בירוש' חגיגה.

כבר אמרתי, ש"הוסיף" זה כ"הוסיף ר"ע" שבפ"ב מא – הוספת משנתו של ר"ע בעדותו של התנא ש"העיד"; ואע"פ שאמרו כאן בבבלי¹³⁷ ובירושלמי¹³⁸: מעדותו של ר"ע נשנית משנה זו (של חגיגה פ"ג: הכלי מצרף מה שבתוכו לקודש), אין הכוונה לעדות, שהעיד ביבנה, אלא לחלק שהוסיף במשנתו בעדותו של ר' שמעון בן בתירא, אע"פ שאין "מוסיפין על העדות" (ירוש' יבמות לעיל). ומכיון שעדותו של ר' יהושע בן בתירא שברישא היא בוודאי ממשנת ר"מ, שחשבה לחומרי ב"ש (עי' לעיל), ומכיון שגם "הוסיף ר"ע" שבפ"ב מ"א הוא ממשנת ר"מ¹³⁹, קרוב שגם זו – ממשנת ר"מ.

footnotes: ¹³⁷ חגיגה כד א וש"נ. ¹³⁸ חגיגה פ"ג עט ע"א. ¹³⁹ עי' לעיל, והשוה גם פסח' פ"א מ"ז: אמר ר"מ מדבריהם למדנו.

מ"ב: העיד ר' יהודה בן בבא וכו' – עי' לעיל פ"ז מ"ט, ומכיון שזו של מ"א רישא חולקת על משנת ר' יהודה, בוודאי שגם מ"ב שלנו השונה מזו של פ"ו מ"ט – משנת ר"מ.

מ"ג: העיד ר' יהושע ור' יהודה בן בתירא על אלמנת עיסה שהיא כשרה לכהונה וכו' והעיסה כשרה לטמא וכו' – בתוס' עדיות פ"ג ב; בית דין שלאחריהן אמרו נאמנת עיסה לטמא וכו' אבל באלמנת עיסה לא נגעו¹⁴⁰. ולפי הבבלי בקידושין שם ר' יוסי ורשב"ג חולקים על עדות זו.

footnotes: ¹⁴⁰ ועי' תוס' קידושין פ"ה ב, ירוש' שם פ"ד סה ע"ד וש"נ ובבלי כתובות יד א וקידושין עה א ותוס' כתובות שם ד"ה ת"ר.

סופה של משנה זו, הוא כמו שהעירותי כבר במ"ז: אמר ר' יהושע מקובל אני וכו' שאין אליהו בא לטמא וכו' כגון אלו אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב ר' יהודה אומר לקרב אבל לא לרחק רש"א וכו' וחכ"א לא לרחק ולא לקרב (וחולקים על ת"ק ור' יהודה) וכו'. ת"ק הוא אפוא לא ר' יהודה ולא ר"ש, אבל בתוס' פ"ג ד: ר' מאיר אומר לקרב אבל לא לרחק ור' יהודה אומר חילוף הדברים, וזו מוחלפת מן המשנה, אבל לפי־זה יוצא שת"ק אינו ר"מ. אבל בכי"מ: וחכ"א לקרב ולא לרחק (אלא לעשות שלום בעולם)¹⁴¹ שנ' הנה אנכי שולח וכו' והשיב וכו'. וא"כ לפי־זה "חכמים" הם ר"מ שבתוס' ובדברי ר' יהודה גרסינן: לרחק אבל לא לקרב, ומשנתנו – ר"מ.

footnotes: ¹⁴¹ המוקף נמחק בכ"י.

מ"ד–מ"ו היא ממקור אחר, כמו שהעירותי, ונכנסה כאן באמצע (אולי מפני "אמר ר' יהושע שמעתי" שבסוף קבוצה זו).

מ"ד – מביא אותה ר' אלעזר בספרא שמיני פרשה ח ה: ר' אלעזר אומר אין טומאה למשקים כל עיקר שהרי העיד יוסי וכו'¹⁴². וא"כ אפשר שזוהי משנת ר"א (אע"פ שגם ר' יהודה שנה "משקה בית מטבחיא טהורין", תוס' כלים ב"מ פ"ה ז, שהיא משנת ר' יהודה = משנת כלים פט"ו מ"ו).

footnotes: ¹⁴² פסח' טז א וש"נ.

ואף מה: העיד ר"ע וכו' – קיצור ממשנת יבמות פט"ז מ"ז (והיא עדותו של ר' יהודה בן בבא שבפ"ו מ"א!), ויבמות בחלק גדול שלה – משנת ר' אלעזר.

שם: העיד ר' יהושע על עצמות וכו' – עי' תוס' כאן ובאהלות פט"ז מ"ה: שדה וכו' בור וכו'¹⁴³.

footnotes: ¹⁴³ ועי' מש"כ ב"אמרו חכמים", ס' זכרון לאשר גולאק ולשמואל קליין ז"ל, עמ' 260.

מ"ו: א"ר אליעזר שמעתי וכו' א"ר יהושע שמעתי וכו' סגנון של "שמועות" ולא של עדויות.

זו היא משנת תנא אחר, וע"כ נכנסה עדותו של יוסי בן יועזר כאן, בסוף עדויות, וע"כ באה כאן עדותו של ר"ע, ולא אצל פ"ו מ"א.

המקור הראשי של עדיות הוא אפואן:

א) שמאי והלל, ב"ש וב"ה. עדיות פ"א מ"א–מ"ג; מ"ז–מ"ח. מ"י–מי"א; מי"ב־־מי"ד.

ב) עדיות:

1. פ"ב מ"א–מי"ג (ר"ח סגן העהנים): ארבעה דברים.

2. פ"ה מ"ו–מ"ז (עקביה בן מהללאל): ארבעה דברים.

3. עדויות זקני הדור שביבנה: חמשה דברים, ר' יהודה בן בבא (פ"ו מ"א); עדות ר' יהושע ור' נחוניא בן אלנתן (מ"ב–מ"ג); ר' יהושע ור' צדוק (פ"ז מ"א), ר' צדוק (מ"ב–מ"ד), ר' יהושע ור' יקים איש חדיד (מ"ה); ר' פפייס (שם), ר' יהושע ור' פפייס (מ"ו–מ"ז) חמש עדויות; מנחם בן סגנאי (מ"ח), ר' נחוניא בן גודגודא (רי יוחנן בן גודגודא, מ"ט) ארבע עדויות.

4. ר' יהושע בן בתירא (פ"ח מ'"א). ר' יהודה בן בבא ור' יהודה הכהן, ר' יוסי הכהן ור' זכריה בן הקצב (מ"ב), ר' יהושע ור' יהודה (יהושע) בן בתירא (מ"ג ומ"ז).

ג) משנת־סידור של תנאים:

5. שורות של מחלוקות בני הדור, ויש מהן שנוגעות למחלוקות ב"ש וב"ה: ר' דוסא בן הרכינס (עשר מחלוקות, פ"ג מ"א–מ"ו); ר' יהושע (ארבע, מ"ז), ר"צ (שלש, מ"ח), ר"ג (ג"פ שלש, מ"ט–מי"א), ראב"ע (שלש, מי"ב).

ד) הוספות של מסדרים ותנאים שונים.

6. יוסי בן יועזר (פ"ח מ"ד), ר"ע, ר' יהושע (מ"ה), שמועות (שמעתי): ר' אליעזר ור' יהושע (מ"ו).

7. שורות של דברים ש"אמרו": פ"ב מ"ד–מ"י.

8. קולי ב"ש וחומרי ב"ה: פ"ד כולו (ר"מ), פ"ה מ"א–מ"ה (ר' יוסי, ר' יהודה, ר' שמעון ור' אלעזר).

ש"קולי ב"ש" לא היו שנויים בעיקר עדיות של יבנה. וא"כ פ"ב מ"ד–מ"י, פ"ד מ"א–פ"ה מ"ה, הוא חלק מאוחר של עדיות, שאינו משנת יבנה, אלא משנת התנאים תלמידי ר"ע.

ובמשנת תנאים זו, אפשר, כמו שאמרנו, שהיו עוד שורות שונות של מחלוקות ב"ש וב"ה, כ"אלו דברים שבין ב"ש וב"ה בסעודה" (ברכות פ"ח); וכשורות של ג' דברים שבגטין פ"ג מ"ד: ג' דברים אר"א בן פרטא לפני חכמים, שבתוס' פרה פי"ב ו: שלושה דברים ארשב"ג משום ר' שמעון בן כהנא מימיהן של כהנים לא נמנעו וכו', ושבתוס' זבים פ"ד ד: ג' דברים ר' אלעזר חסמא מטמא משום ר' יהושע, וכדומה.

ואפשר שבעדיות שלנו חסרות גם כמה עדויות שביבנה. חוץ מאלה שהזכרתי לעיל, עוד: זו עדות העיד חזקיה אבי עקש לפני רבן גמליאל ביבנה משום ר"ג הזקן¹⁴⁴, והעיד חנניה איש אונו לפני רבן גמליאל¹⁴⁵; וכבר העיד אלעזר ספרא ויוחנן בן גודגודא על הגלודה שפסולה¹⁴⁶, וזו עדות שהעידו מפי שמעיה ואבטליון¹⁴⁷, זו עדות העיד ר' יוסי מפי שמעיה ואבטליון¹⁴⁸ [אבל מעיד אני עלי שמים וארץ שעל מדוכה זו ישב חגי הנביא ואמר ג' דברים וכו' (יבמות טז א, על אחת מהן אומר ר"א, משנה ידים פ"ד מ"ג, תוס' ידים פ"ב טז: מקובלני מריב"ז שקיבל מן הזוגות וכו'.)].

footnotes: ¹⁴⁴ ת"כ שמיני פרשה ז ד ילקוט, בבלי בכורות לח א. ¹⁴⁵ תוס' סנהד' פ"ב יג. ¹⁴⁶ חולין נה ב, ועל אותו ענין גם עדות מאוחרת "משום ר"מ", שם. ¹⁴⁷ ביצה כה א. ¹⁴⁸ יבמות סז א.

השם "עדיות". באגרת רש"ג¹⁴⁹ ובכמה כי"י: עידיות, וכן בפי' ר"ח¹⁵⁰.

footnotes: ¹⁴⁹ הוצ' לוין 25, נז. ¹⁵⁰ אוה"ג ברכות ח"ג, 32.

בארמית "בחירתא"¹⁵¹, והאומרים: רב כהנא, רב נחמן ורב נחמן בר יצחק, כולם בבלים.

footnotes: ¹⁵¹ ברכות כז א, בכורות כו א, קידושין נד ב.

"בחירתא" הלכות נבחרות "שכן הלכותיה מובחרות מקובצות מכל המשנה"¹⁵² (ר"ח שם).

footnotes: ¹⁵² כלומר: מכל המשנה שלהם.

וא"כ תרגמו "עדיות" כמו "עידיות" מן "עידית"¹⁵³, "מובחר".

footnotes: ¹⁵³ לוי, ע' בחירתא, ח"א 210.

שאי־אפשר לפרש "בחר" זה במובן "בחן" ו"בדק", כמו בסורית ובארמית של א"י¹⁵⁴, מפני שבבבלית נמצא במובן זה רק "בדיק".

footnotes: ¹⁵⁴ שי"ר בכ"ח שם, 176.

כך פירשו בכל־אופן בבבל; בא"י אין השם הארמי ידוע כלל, ויש כי"י שכותבים גם: עדויות.