Introductions to Tanaitic Literature, Introductions to Tractates of the Mishnah, Kiddushin
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
XIII. קידושין
מסכת קידושין שלנו אינה כלל מעור אחד. מורכבת היא באמת משלש מסכות: א) המסכת הראשונה היא פרק ראשון, פרק קניינים (של אשה, עבד, נכסים, חילופין) וחיובים (של אנשים ונשים, ארץ וחו"ל) עם סיום אגדי (מ"י), הרגיל בסוף מסכות.
כבר הסבוראים הרגישו בהבדל שבלשון בין פ"א לפ"ב. ואמנם כן לשון פ"א עתיקה וקצרה וקרובה ללשון ב"ק פ"א מ"א – מ"ד, לשון של כללים קצרים בגוף ראשון, והסיום "כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו ונוחל את הארץ (= ארץ ישראל, מ"י)" עתיק הוא וקרוב ללשון הכתוב בדברים, וסגנונו כסגנון ישעיה.
ובימים ההם "נקנית" האשה כמו שנקנה עבד. במ"ה "נכסים שיש להם אחריות וכו' " כבר השתמש ר' אליעזר, וסיפא "נכסים שאין להם אחריות נקנין וכו' " הוא ה"מעשה במדוני אחד שהיה בירושלים", שהביא ר' אליעזר. ובפירוש "כל מצות הבן על האב" (מ"ז) עוסקים בתוספתא רבן גמליאל ועוד תנאים. בפירוש "משנה" שבמ"י נחלקו ר' מאיר ור' יהודה. ונוספו בה במ"ג ע"י תנאים מאוחרים, או רבי, מחלוקת ר"מ וחכמים. "המשנה הראשונה" היתה בודאי משנה קצרה "וקונה את עצמו בכסף ובשטר" ולא יותר. ומכמה משניות יוצא שהעבד יכול לכתוב שטר¹.
footnotes: ¹ [את חלקו הראשון של המבוא למסכת קידושין קבע מו"ר זצ"ל ב"מבוא למשנה" פרק III (לעיל עמ' 52–54). לפיכך ראיתי להשמיטו ולתת את תוכנו (המסתיים בזה) לשם קשור בלבד.]
גם מ"ד: בהמה גסה וכו', מאוחרת למ"ה, וחולקת עליה, כי משנה ה' כללה כל נכסים שאין להם אחריות במשיכה. גם מחלוקת זו, של ר"מ וחכמים, נוספה אפוא.
פרק ב–ג, ד.
ב) עיקר קידושין הוא פרק ב' מ"א–פ"ג מי"א (ופ"ד מ"ט), אבל פ"ג מי"ב–פ"ד מי"ד היא מסכת עריות ויוּחָסין, ואין לה ענין ל"קידושין". אלא שע"י ההתחלה: כל מקום שיש קידושין ואין עבירה וכו', נתחברה לקידושין, והיא שייכת במקצת ליבמות פ"ד מי"ג, ושם פ"ו. ופ"ד מ"ט, שהוא ענין קידושין, אין לו הקבלה בתוס' שם (עי' להלן), ושייך לפ"ג מ"א, שהיא מסודרת בתוס' אחרי פ"ב מ"ד, ושנויה בתוס' יבמות פ"ד.
מסכת "עריות" זו משנה עתיקה היא בעיקרה (חוץ מהוספות אחדות: פ"ג מי"ג: ר"ט – ר"א, פ"ד מ"ג ומ"ה סיפא: ר' יוסי אומר וכו', ומ"ו סיפא – מ"ז: ר' יהודה – ראב"י – ר' יוסי, ומי"ד רישא: ר' יהודה –וחכמים). אמנם לא משנת הלל, כמו שטעו כל החוקרים למן רנ"ק והלאה)² לדון מדברי שמואל (קידושין עה א): הלל שונה עשרה יוחסין וכו'; כי הלל זה הוא אחד משוני ברייתות, נכדו של רבי ובן דורו של שמואל. "תני הילל" שבגטין לז א ונזיר מד ב³, אבל בוודאי משנה מזמן הבית, והיא שגרמה כנראה להשפעה הארמית (כהני לויי וכו', ברבים ארמי), מעין "חב המזיק" שבב"ק שהזכרתי.
footnotes: ² חוץ מהופמן, מנצין ח"ט (1882), 100, אלא שהוא טעה לפרש דברי רש"י בקידושין, ששמואל מצא דברי הלל בברייתא אחת: אבל רש"י אומר: הלל שונה משנה אחת בברייתא עשרה וכו', כלומר שהלל שונה ברייתא. ³ וביררתי הדברים במק"א (חלק א, עמ' 54).
ומשנת אין בודקין (מ"ה) נשנית בוודאי בזמן הבית, בשעה שישבה סנהגרין ו"דנה את הכהונה" (סוף מדות), או, כלשון הברייתא⁴ בקידושין עו ב "ששם ניו יושבין מייחסי כהונה ומייחסי לויה". ו"שוטרי הרבים" שבמשנה זו, נזכרים כידוע עוד ב"כתוב" אחד, שאין אנו יודעים מקורו, יבמות פו ב.
footnotes: ⁴ דאמר מר, תוס' חגיגה פ"ב טו וסנהד' פ"ז א.
ג) אבל גם פ"ב ופ"ג אינם מעור אחד:
פ"ג מ"ה רישא: המקדש את האשה ואמר כסבור הייתי שהיא כהנת וכו' – שייך באמת לפ"ב מ"ג: ע"מ שאני כהן ונמצא לוי וכו' וכן היא שהטעתו (ושם בתוס' הלכה דומה לה). וכן פ"ג מ"א: האומר לחברו צא וקדש לי אשה פלונית והלך וקדשה לעצמו וכו' – שייך באמת לפ"ב מ"ד: האומר לשלוחו צא וקדש לי וכו', ובתוס' היא שנויה באמת שם (רפ"ד). אצל פ"ב מ"ד.
אלא שפ"ב ופ"ג – שני מקורות הם, ואולי יותר משנים (עי' להלן). ומי ששנה זה כאן לא שנה זה שם.
וסדר התוספתא שונה ומשונה לגמרי בפרקים ב'–ג' (ודווקא בפרקים אלה):
- תוס' פ"ב כוללת המשניות של פרק ב' א–ג (ג' באמצע א'!), וכאן היה לפניה גם פ"ג מ"ד!
- תוס' פ"ג כוללת המשניות שלהלן בסדר זה: פ"ג מ"ו רישא (ע"מ שאדבר עליך), מ"ב ומ"ג, מ"ו סיפא ואח"כ הלכות שנוגעות לפ"ב מ"ב: ע"מ שאני עשיר אין אומרים וכו' ע"מ שאני ת"ח וכו' בדינר זה של כסף וכו'. ונראה אפוא שהלכות אלו היו שנויות במקור השני כאן, ורבי השמיטם מפני שנשנו כבר בפ"ב (ע"פ מקור אחר) ולא השאיר מהם אלא אחת: כסבור וכו' (מ"ה).
- תוס' פ"ד כוללת המשניות שלהלן: פרק ב' מ"ד, וכאן נשנה בתוס': פ"ג מ"א⁵; פ"ב מ"ו⁶ – מ"י; פ"ג מ"ה סיפא (לאחר שאתגייר), מ"ז–מ"ט (וכאן הקבלה ליבמות פ"ב מ"ו ומ"ז!), מ"י–מי"ב (מי"ג).
footnotes: ⁵ ובענין זה ישנה הלכה גם בתוס' יבמות פ"ד, עי' בבלי. ⁶ ולא מ"ה, כי פ"ב מ"ה לקוחה מכתובות פ"ז מ"ז, ושם עיקר מקומה.
פ"ב מ"א–מ"ג היא אפוא קבוצה לעצמה: מ"ו–מ"י קבוצה לעצמה; פ"ג מ"ב–מ"ג, ומ"ה–מ"ו קבוצות לעצמן, ופ"ג מ"ז–מי"א (מי"ב, מי"ג) קבוצה לעצמה: קבוצות ממקורות שונים שנסדרו כך, שהן משלימות האחת את השניה במקצת, מפני שנזהרו עד כמה שאפשר מלשַנות את סדרי המשניות שהן לקוחות ממשנה ידועה אחת. בכל אחת מן הקבוצות האלה היו גם דברים אחרים בסדר אחר, והם הם שגרמו לסדר התוספתא, ועירבוב הסדר שבמשנה.
ד) ואשר לשוני (תנאי) קבוצות אלה:
פ"ב מ"א: האיש מקדש את בתו כשהיא נערה – כר' יהודה⁷.
footnotes: ⁷ לריש לקיש, מד א, ירוש' סב ע"ב.
שם: התקדשי לי בתמרה זו, התקדשי לי בזו – כר' שמעון, שאומר עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד⁸.
footnotes: ⁸ בבלי שם, ושם: כולה ר"ש וכו', אבל הירוש' מפרשה (סב ע"ב) בשאמרה אי אפשי בזו אלא בזו, אי איפשי בזו אלא בזו.
שם: בזו ובזו ובזו – מאן תנא ווי"ן רבי יודה⁹ ברם כר' מאיר (פירושו:) או בזו או בזו או בזו (ואפי' אם יש בכולן ש"פ אינה מקודשת), ירוש' שם.
footnotes: ⁹ בווי"ן הרי זה כלל, ירוש' שבועות, ור' יוחנן בבבלי שם, לח א, וכנוסח ספרים ישנים שבתוס'.
אלא שבזה יודה ר"ש לר' יהודה.
פ"ב מ"ד: האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה פלונית במקום פלוני והלך וקדשה במקום אחר אינה מקודשת – דלא כר' אלעזר¹⁰.
footnotes: ¹⁰ בתוס' פ"ד, ירוש' סב ע"ג, ועי' בבלי מט א.
שם מ"ח: המקדש בחלקו – ר' מאיר היא¹¹, ובמחלוקת שנויה (ירוש' ובבלי שם) ושם נג א: נמנו וגמרו וכו'.
footnotes: ¹¹ בבלי נב ב, ושם לענין משנת ר"מ בכלל.
שם סיפא: במעשר שני בין שוגג וכר דברי ר"מ ר' יהודה אומר בשוגג לא קדש וכו' ובהקדש במזיד קדש וכו' ר' יהודה אומר בשוגג קדש וכו' – בתוס' פ"ד: אמר רבי נראין דברי ר' יהודה בהקדש ודברי ר"מ במעשר שני, אבל במשנה לא סתם כאן רבי כלום.
שם מ"ט: ופטר חמור – דלא כר' שמעון¹².
footnotes: ¹² בבלי נז ב, ובברייתא דדף נח א (ירוש' סג ע"א) מפורש: רש"א מקודשת, ודלא כרבה בר אבוה.
מ"י: ובמי חטאת ובאפר חטאת ה"ז מקודשת – ר' יהודה (תוס' פ"ד) חולק: אם יש לו בהן טובת הנאה מקודשת ואם לאו אינה מקודשת¹³.
footnotes: ¹³ אבל עי' שם למ"ח ובבלי נב ב.
פ"ג מ"ה סיפא: לאחר שאתגייר וכו' – דלא כר"מ¹⁴.
footnotes: ¹⁴ בבלי סג א.
שם מ"ו: ע"מ שאדבר עליך לשלטון (!Retor) וכו' ואם לאו אינה מקודשת – כחכמים דר"מ¹⁵.
footnotes: ¹⁵ עי' תוס' כאן.
שם: על מנת שירצה אבא וכו' – רשב"א בשם ר"מ חולק בתוס' (ועי' שם!), ועי' בבלי וירוש' שנתקשו במשנה זו אמוראים ראשונים, והיא כנראה תרי תנאי¹⁶.
footnotes: ¹⁶ וע"ז במק"א. [ועי' לעיל, עמ' 216 ואילך].
שם מ"ח: מי שאמר בשעת מיתתו וכו' – דלא כר' נתן, אלא כרבי¹⁷.
footnotes: ¹⁷ בבלי סד א, ועי' ב"ב פ"ח מ"ו.
פ"ד מ"א: גירי וחרורי וכו' – כר"מ, וכן מ"ג סתם¹⁸.
footnotes: ¹⁸ תוס' שם, ועי' בבלי וירוש' סה ע"ג.
מ"ד: הנושא וכו' – משנת ר"מ¹⁹.
footnotes: ¹⁹ בבלי עו ב וירוש'.
ישנם אפוא במשניות אלה של פ"ב–פ"ד כמה סתמות של ר' יהודה וכמה של ר"מ וגם של ר"ש; קובצי משניות אלה הם אפוא מקורותיו האחרונים של רבי במסכת זו.