הפרשה הי״א בשנת שלש לכרש מלך פרס וגו׳ דבר נגלה לדניאל וגו׳ אשר הדבר הלז הוא דבר אמת וקיים בצבא גדול שהוא בענין גדולת צבא ישראל במלכות החמישי וואו וצבא במקום בית כי אותיו׳ בומף מתחלפות.

ויען כי אמר שנגלה לדניאל ביאר כי הדבר מכוסה מאד. ויש הבנה גדולה בו כשהאדם בהקיץ והבנה גדולה בו אפי׳ במראה הנבואה. והוא רמז כי כאשר דניאל לא הבין נמשל אלו החזיונות שלו בהקיץ אחרי שעבר ממנו הרוח הקדשיי. הנה אפי׳ בעת המראה לא היה מבינו וזה לא היה מפני קוצר המשיג רק מפני עומק המושג אשר רצה לה׳ להעמיקו ולהסתירו למען לא יגלוהו בני האדם. ולהיות שדניאל היה מכין עצמו לידיעות אלה. לבלתי היות כילות למעלה היו משפיעי׳ בו כל הידיעו׳ והוא היה כותבם ואמנם לא הבין מהם ולא יובן מזולתו רק ענין הארבע׳ מלכיות. ומהמלכות החמישי לא נודע דבר אמיתי וקיים.

וספר אופן ההכנה שעשה לקבל השפע ההוא כי היה בשעבדו החמר. ובעומדו מתאבל כדי להשפי׳ נפש המרגש׳ שהשמחה במעונה. ובמונעו ממנו תענוגי נפש הצומחת מאכילת הפת ההכרחי לחיים מהיפה והנחמד. ואמנם היה אוכל לחיות מהפת קיבר השחור. ובמונעו הבשר שהוא מועיל החיים. ובמונעו היין והשינה שהוא דבר מותריי. אשר בהשפלת החמר ג׳ שבועים יתעלה השכל והנפש אלהית ותשיג את מבוקשה כי לא יעיקה הצר הצורר הגופני.

וביום הכד׳ לחדש הראשון משנת שלש לכורש הנז׳ אשר הם הג׳ שבועות ימים הנז׳ שהיה השבוע מח׳ יום מהקף להקף נראה אלי כי הייתי על שפת הנהר הגדול מחדקל והוא משל שראה השפעה גדולה ממים חיים ממעיני השמי׳ חלה עליו לרוב הכנתו אליה.

ואשא עני וארא והנה איש שלם. אחד מיוחד בתארו ושלימותו. והוא משל לאל יתברך.

לבוש בדים הלבנים והוא משל כי ה׳ עוטה אור כשלמה.

ומתניו חגורים בכתם אופז אשר הוא זך ונקי מכל סיג והוא רמז לעולם המלאכים אשר הם נקיים מכל חמר ודמה היותם חגורת האל להיותם בצד מה דומים אליו בפשיטות ומתדבקים בו וסרים אל משמעתו.

וגויתו כתרשיש והיא אבן יקרה מעין התכלת. והוא רמז לשמי׳ אשר הם מגשמיו׳ דק ויקר ומראה תכלתיי.

ופניו כמראה ברק. ר״ל שפניו והשגחתו במלאכים הוא באור דק דומה לברק.

ועיניו והשגחתו בעולם הגלגלי׳ הוא באור גשמיי דומה לאור הלפידי אש.

וזרועותיו ומרגלותיו כעין נחשת קלל. הוא רמז לעולם השפל שהוא קצוות הבריאה. אף כי יראה היותו קלל ומלוטש ויפה הנה הוא מנחשת. שר״ל מענין נשחת הווה ונפסד שאין לו העמד׳ וקיום.

וקול דבריו כקול המון הוא רמז שהשפעתו ודבריו בעולם הזה הוא בהמון והמין האינושי.

וראיתי אני דניאל לבדי את המראה להיותי מוכן אליה. ואמנם האנשים אשר היו עמי לא זכו לראותה לבלתי היותם מוכנים. אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא. באופן ש–

נשארתי אני לבדי וראיתי את המראה. ולא נשאר בי כח להיות חמרי חלוש. מה שההוד שלי וההדר מהשגת הרוח הקדש אשר כספתי נהפך עלי במקום הוד למשחי׳ כי לא עצרתי כח מפני המראה וכמעט שמתו כחותי לגמרי.

ואשמע את קול דבריו מהאיש הלזה שהוא השפעתו על הזולת בהיותי נרדם על פני ופני ארצה מפני העייפות.

והנה הרגשתי כאלו יד נגעה בי ותניעני על ברכי וכפות ידי כי מפני חולשת הכח לא יכולתי לעמוד על רגלי ועמדתי על ארבע היינו ב׳ ברכי וב׳ כפות ידי. והיתה היד הזאת יד והשפעת המלאך אשר באמצעותו היה החזיון לבלתי סבלי ראות פני אלהים.

ואמר אלי דניאל איש חמודות הבן בדברי׳ אשר אני דובר אליך. ועמוד על עמדך כי עתה שולחתי מאת אלהיך אליך. וכזה קרה ליעקב אבינו כי חלם והנה סלם מוצב ארצה וראה השתלשלו׳ העולם וראה כי הנה ה׳ נצב עליו ויאמר וגו׳ וכן זה אחרי שראה השתלשלות הנמצאו׳ ראה והנה יד נגעה בו ויאמר וגו׳ ובדברו עמי הייתי מרעיד. כי אפי׳ המראה מהמלאך לא היה יכול כחי לסבלה.

ויאמר אלי דניאל אל תירא פן אתה בלתי מוכן אל הנבואה ולכן קרו אליך כל המקרים האלה כי מן היום הראשון אשר נתת אל לבך להבין הידיעות האלה ולהתענו׳ לפני אלהיך נשמעו דבריך ואני באתי בעד הדברי׳ ההם.

והנה שר מלכו׳ פרס וגו׳ הע׳ אומות יש להם בשמים ע׳ שרים וכן לישראל יש שר אחד והוא מיכאל. ואמנם יתחלף שר ישראל בהנהגת עמו. מהנהגת שאר השרים לאומותיהם. כי שרי העמים הם המה אלהיהם ויפעלו בהם כאלוהות ולא יושגחו מזולת שריהם. ואמנם ישראל הם מושגחים מה׳ ואם מיכאל יפעל בם יהיה במצו׳ קונו ולא יעשה קטנה או גדולה בלי רשותו. וספר המלאך גבריאל כי בכ״א יום שדניאל היה מתפלל בעד עמו להרחיק מעליהם הרעה. שר מלכות פרס אשר לפי טבע מערכות השמים היה ראוי שישעבד ישראל לפרס היה לנגדו מגבריאל שהיה מחלה פני אל שלא יגלה ישראל באומרו לפני האלוה יתברך שלא היה ראוי להסיר ממנו לחם חקו ואשר השמים נתנו אליו ברצון קונו.

והנה מיכאל שהוא אחד והמיוחד מהשרים הראשונים רואי פני המלך ה׳ בא לעזרני באופן שנותרתי בפשרה להיות שם בזמן גלות ישראל תחת פרס אצל מלכי פרס למען לא ישעבדו בהם בפרך וכן היה כי עבודה מתוקה עבדו אבותינו לפרס. והם עוררו בנין ובית המקדש.

ותכף באתי להבינך את אשר יקרא לעמך באחרית הימי׳ מזמן הקץ כי יש עוד חזון מדבר שיקרה לימי׳ רבים זולת החזון מהמלכיות שראית בשכבר.

ובדברו עמי כדברים האלה נתתי פני ארצה ונאלמתי מפני חולשת כחי.

והנה כדמות בני אדם נוגע על שפתי ואפתח פי ואדברה. כי בתחלה בראותו כמראה איש שהיתה מדרגה גדולה מחזיון. ובראותו כמראה יד סתם והיא יד נוגע בו שהיא גם כן מראה גדולה נאלם לא פתח פיו ועמד מרעיד. ואמנם כאשר בא בעב הענן מנבואה עבה וענניית וגשמיית כמראה אדם סבל כחו המראה ההיא ותכף פתח פיו והוא התשוב׳ לדברי המדבר כי שם איש יורה על מעלה ושם אדם יורה על פחתות וידבר ויאמר שהם ב׳ אופני הדבור הלשון קשה והרך. ואשר אמר אל העומד לנגדו הוא אדוני במראה הראשון הגדול נהפכו צירי עלי ולא עצרתי כח.

ולכן איך יוכל עבד אדוני זה ר״ל העבד ממך אדוני זה אשר אראה במראה הזאת לדבר עםהאדון שלי זה אשר ראיתי במראה הגדולה הקודמת כי מעתה ומעכשיו אם יבוא עוד לדבר עמי פעם אחרת לא יעמוד בי כח גופני והנשמה לא ישאר בי כי תפרד מן הגוף וכאומרו מנוח מות נמות כי אלהי׳ ראינו. ולכן אנא אדוני דבר אתה עמי ואשמע ואל ידבר עמי עוד אדוני האחר פן אמות.

ור״ל בשם אדוני המדרגה מהמראה אם קטנה ואם גדולה. וככה אמרו ישראל למשה אדונם דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות. מה שעשה כן–

ויוסף ויגע בי כמראה אדם ויחזקני שרוצה לומר כי הושפעה עלי השפעה נבואיית עבה אשר כחי סבלה ועמדתי חזק עמה.

ויאמר אל תירא מן המות איש חמודות כי שלו׳ לך והוא שלום הבריאו׳ משלו׳ ושיווי הד׳ ליחו׳ בגוף האינושי. ואל תירא פן יאבד עמך מהעולם הזה האבד. ופן יאבד מהעולם שכלו ארוך כי בשניה׳ יש להם תקוה מתקומה ולכן חזק וחזק מהב׳ יראות אלה. מה שכדברו עמי כדברים האלה התחזקתי ואומרה ידבר אדוני כי חזקתני.

ויאמר הידעת כלו׳ כבר ידעת למה באתי אליך כאשר הודעתיך במה שקדם והוא להגיד לך בשם אבל ובאמיתות את הרשום בכת׳ אמת. שר״ל את אשר נגזר באמת על יש׳ מהגליות ואין להשיב ואחרי אשר אודיענו אלך אשוב להלחם עם שר פרס לפני ה׳ לראות אם אוכל להקל עול גלותו מעל עמך יש׳ וכאשר אצא מללחום עמו. הנה שר יון בא ללחום עמי על גלות יש׳ בין יון אשר אראה ג״כ אם אוכל להקל עול גלותו. מה שיהיה קשה מאד להשיג יען כי–

אין שום אחד משרי מעלה מתחזק עמי על אלה השרי׳ כי אם מיכאל שריכם וכל צבא השמי׳ והמלאכי׳ שריהם הם כנגדי באומר׳ כי ה׳ נתן משטרם בארץ וככה גזרו מערכו׳ השמי׳ וכסיליהם ואין להשיב. כי הנה ישראל יש להם מזל קשה בשמי׳ אשר גוזר עליה׳ ההשפלה והעוני. וכאשר יראו את ה׳ ישדד המערכו׳ ועל כרחם יגביה קינם על כל הזולת וכאשר ירעו דרכם יניחם למקרי ופגעי הזמני׳ והוא לא ירע עמם כי אין רע יורד מלמעלה רק מזלם גרם.