ודריוש המדי קבל המלכות ההוא בהיותו בן ששים ושנים שנים.

הפרשה הז׳ שפר קדם דריוש וגומר נראה טוב בעיני דריוש להקי׳ על המלכות מאה ועשרים שרים כי חלק מלכותו לחלקים האלה והפקיד על כל חלק שר אחד.

ועל כלם מנה והפקיד שלשה אדונים אשר דניאל היה אחד מהשלשה למען שהשרים האלה יתנו חשבון מכל עניני ופרטי המלכות לאדונים האלה. והמלך לא יהיה נזוק בטורח ידיעת כל הפרטים. והדברים הכוללים ידע על פי אלה השלשה והדבר הקשה בם ישפוט הוא ויצוה בו רצונו.

אז דניאל היה מתנצח ומתגבר על האדונים חביריו ועל השרים משועבדיו. וזה לא מצד גאוה שהיה בו שהיה מכוין להשפילם רק כי להיו׳ שרוח אלהי היה בו מיותר עליהם לכן בכל מעשיו היה מצליח מהם והיה מתכבד עליהם. מה שלכן המלך חשב להקי׳ הוא לבדו על כל המלכות כאשר עשה פרעה ליוסף.

ולכן האדונים והשרים מפני הקנאה היו מבקשים למצוא עלילה על דניאל בהנהגת המלוכה כדי להלשינו למלך שאינו מצליח בכל דרכיו וכמוהו כמוהם אשר לפעמים ייטיבו ולפעמי׳ ירעו.

ובהיות שלא מצאו לו עלה בהנהג׳ המלכו׳ לכן הסכימו לבקשה בדת אלוהו כדי להעבירו על דתו. בחשבם שלא ינצל מאחד משתים. אם שיעבור על דת אלוהו ולעון ההוא לא יצליחהו עוד. ואם שיעבור על דת המלך ובעונש החטא ההוא יומת.

וזאת היא העצה כי נאספו האדוני׳ והשרים לפני המלך ואמרו לו איך נתיעצו כל סרכי המלכות לנדור נדר למלך ולחזק איסר שכל מי שישאל שאלה מן כל אלוה ואינושי עד שלשים יום רק ממך המלך יושלך לגוב אריות. והראו לו כי היו עושים זה לטוב למלך למען כלם יראו מלפניו לפחות חדש ימים וישאר להם הרוש׳ ההוא מהעבוד׳ ההיא כל ימי חייהם.

ועתה המלך קיים האיסר ותרשום בכתב שלא ישתנה הדת הלז. ויהיה כחו כדת פרס ומדי אשר לא תעבור.

ומפני זה המלך דריוש רשם הכתב והאסר.

ודניאל אף כי ידע שנרשם הכתב מפני זה לא נמנע מלהתפלל לאלהיו ובא לביתו מקום אשר בחדרו חלונות פתוחות היו לו שם נגד ירושלם. ופעמים שלש היה כורע על ברכיו ומתפלל ומודה לפני אלוהו כאשר היה עושה מקדם.

ואז האנשים האלה נאספו ומצאו דניאל מתפלל ומתחנן לפני אלוהיו.

ואז נקרבו ואמרו לפני המלך על אסר המלך. הלא אסר כתבת שכל איש שישאל מן כל אלוה או אינושי דבר רק ממך עד שלשים יום שיושלך לגוב אריות. ענה המלך אמת הדבר וכדת פרס ומדי אשר לא יעבור.

אז ענו ואמרו לו כי דניאל אף שהוא מן בני הגולה מיהודה מה שלכן היה ראוי להיות נכנע לא עשה חשיבות ממך המלך ולא מהכתב אשר רשמת ושלש פעמים ביום מבקש בקשתו הידועה מאלוהיו.

אז המלך כששמע הדבר וירע מאד בעיניו בעבור דניאל שהיה אוהב אותו.ועליו שם לב להצילו י ועד בא השמש היה משתדל להצילו.

ואז האנשים האלה נקבצו על המלך ואמרו אליו דע כי יש דת לפרס ומדי שכל אסר וקיום שיקיים המלך אין להשיב.

מה שהוצרך המלך להרשות שישליכו לדניאל בגוב אריות ואמר אליו אלהיך אשר אתה עובד אליו תמיד ואף בזמן כזה שמת נפשך בכפך כדי לעובדו הוא יצילך.

והובאה אבן אחת והושמה על פי הבאר ויחתמהו המלך בטבעתו ובטבע׳ כל גדוליו אשר לא ישתנה רצון בדניאל כי חששו פן המלך או אחד משריו ישתנה מהרצון ההוא ויוציאהו משם אם אולי לא ימות כל כך במהרה.

אז הלך המלך להיכל ולן בתענית. וכלי זמר כמשפט המלכים לא הביא לפניו ושנתו נדדה עליו.

ויהיה דחון מלשון חדוה כי הניגון משמח הנפש.

ואז המלך השכים בהאיר השחר והלך במהירות לגוב אריות.

ובהתקרבו לבור קרא בצעקה לדניאל בקול מר. באומרו דניאל עבד האלהים חיים. אלהיך אשר אתה עובד אליו תמיד היה יכול להצילך מהאריות.

אז דניאל ספר למלך ואמר אלהי שלח מלאכו וסגר פי האריות ולא הזיקוני יען כי לפניו נמצא זכות אלי. ואף לפניך המלך רעה לא עשיתי.

אז המלך שמח מאד ולדניאל אמר להעלות מן גוב האריות והועלה מן הבור ושום נזק לא נמצא בו כי האמין באלוהו.

וצוה המלך שיובאו שם האנשים ההם שהלשינו לדניאל והושלכו לבור הם ובניהם ונשיהם ולא הגיעו לתחתית הבור ששלטו בהם האריות וכל עצמותיהם שברו כי היו רעבי׳ גם צמאים.

ואז דריוש כתב לכל העמים והאומות והלשונות וגומר

מלפני נתנה דת שבכל ממשלת מלכותי יהיו חרדים ויראים מלפני אלהי דניאל אשר הוא אלהים חיים וקיים לעולם ומלכותו לא תשחת וממשלתו עד סוף העולם

והוא פודה ומציל ועושה אותות ונפלאות בשמים ובארץ אשר הציל לדניאל מגוב אריות.

ודניאל מפני זה הצליח יותר מקודם במלכו׳ דריוש. ואחר כך במלכות כורש הפרסי אשר היה חתן דריוש וירש המלוכה אחריו.