Justice in the Jewish State according to the Torah Chapter 31
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
היוצא מכל דברנו הנ"ל, כי אם אמנם הרבה כללים ופרטים שנמצאים בהצדק הסוציאלי נמצאו זה מכבר בהצדק שלנו, אבל הרוחות שלהם באים לגמרי משני עולמות שונים הסותרים זה את זה, מן הקצה אל הקצה.
רוח הסוציאליות הוא רוח האלילות, שכל קבוצה וקבוצה היה לה אליל מיוחד שלחם עם האלילים האחרים, וע"י הסוציאליות השיגה זאת רק פנים חדשות - ולא רוח חדשה - של מלחמת המעמדות, ורוח הצדק שלנו הוא רוח של אחדות הבורא, אחדות שלמה ומלאה, אחדות בתור כלל כל הכללים, ובלי שום יוצא מן הכלל, שאינה חפצה לדעת מעמדות, אך יודעת רק ממעמד אחד, מעמד הר סיני, וממילא אי-אפשר שתהיה מלחמת המעמדות.
רוח הסוציאליות בא בעיקרו לא מרוח אך מחומר, כלומר, מאותה ההנחה שנשתרשה בהפילוסופיה היונית כי היה חומר קדמון ורק אחר כך בא הרוח, רוח ד', ונתן צורה להחומר ופושט צורה ולובש צורה עד היום הזה, ואילו רוח הצדק שלנו כל עיקרו מיוסד על רוח קדמון, שלפני כל חומר היה הרוח, והלא הוא הסיבה הראשונה גם לחומר ההיולי שבא אח"כ רק בתור מסובב ולא בתור סיבה.
הסוציאליות מוליכה את האדם לשעבוד, לשעבוד היחיד לציבור, לשעבוד הפרט לגבי הכלל, ואילו הצדק שלנו כל עיקרו מיוסד על החרות, חרות שלמה ומלאה, חרות מוחלטת בלי שום גבול ושיור, חרות של "עבדי הם ולא עבדים לעבדים", מבלי שום יוצא מהכלל.
הסוציאליות מקורה ושרשה היא ג"כ מן התקיפות ורגש הכבוד וההערצה להתקיפות, אלא שבמקום תקיפות הרכוש באה תקיפות העבודה, ואילו הצדק שלנו אומר מלחמה לד' עם התקיפים מדור דור, ואחת היא לנו באיזו צורה מתלבשת התקיפות, תמיד היא שנואה ומכוערת לפני ד'.
הסוציאליות, כל עיקרה מכוון להביא מהפכות בעולם, מהפכה של "עליונים למטה ותחתונים למעלה" אבל סוף סוף נשארים עליונים ותחתונים, ואילו הצדק שלנו מכוון להביא שויון לעולם, שויון בלי שום הבדלים בין עליונים ותחתונים.
הסוציאליות רואה באנושיות ובהתפתחות האנושיות רק את ההכרח בלבד, וכשם שכל מהלך הטבע, בא מבלי דעת ובחירת הטבע, אך בכח חוקי ברזל שאינם זזים ממקומם אף כחוט השערה, כך גם מהלך האנושיות הוא באופן שכזה, בעוד שהצדק שלנו רואה באנושיות בחירה ורצון בעיקר.
המה יודעים רק מ"אין קמח אין תורה", ואם אמנם אנו גם כן אין כופרים בזה, אבל אנו יודעים גם את האידך גיסא, ש"אם אין תורה אין קמח" (אבות פ"ג, מי"ז).
המה מדגישים בהתפתחות האנושיות רק את הקיבה והלחם, ומראים ואומרים פוק חזי שבהתמעטות החטים מתמעטים מספר הנשואים והנולדים, ומתרבה מספר המאבדים עצמם לדעת, וכן להיפך, - ואנו אומרים: "לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ד' יחיה האדם" (דברים ח, ג).
הנה מראים על זה ש"פרנס לפי הדור", שההמון משפיע על הגדולים, וכל דור ודור יש לו פרנסים לפי רוחו וטעמו, וסימן הוא להחומרנות השוררת בהאנושיות, ואנו יודעים גם את האידך גיסא, ש"דור לפי פרנס", שהגדולים יותר משהם מושפעים הם משפיעים, ויותר משמשפיעה הכמות על האיכות, משפיעה האיכות על הכמות.
המטרה האחרונה של הסוציאליות היא "שלי שלך ושלך שלי", והמטרה האחרונה של היהדות היא "שלי שלך ושלך שלך" (אבות פ"ה, מ"י).
הראשונה אומרת בטול הבעלות לגמרי, אבל אין זה אידיאל כלל להאדם, "צלם אלקים" (בראשית א, כז), כי האידיאל הזה כבר השיגו עוד בששת ימי בראשית כל הבהמות והחיות אשר על פני האדמה, וזו היא מדת עם הארץ, ולא רק עם הארץ אך כל הברואים הכי שפלים שבארץ, שכולם אינם יודעים ואינם מרגישים מה זו בעלות, בעוד שהשניה "שלי שלך ושלך שלך", זו היא נאה ויאה להאדם יציר כפיו של הקב"ה, שגם הוא אומר לאדם "שלי שלך".
ואמנם המדה הזו האחרונה היא רק מדרגת חסידות: "שלי שלך ושלך שלך - חסיד", אבל בגופא דעובדא, הלא אין כלל מדה אחרת לבחור בה גם למי שאינו רוצה להיות בבחינת חסיד, כי מארבע מדות שבאדם האחת היא מדת סדום, השניה מדת עם הארץ, השלישית מדת רשע, ומי שלא ירצה באחד התארים ה"יפים" האלה, בעל כורחו עליו לאחוז רק במדה של "שלי שלך ושלך שלך".
שלי שלך ושלך שלך, זאת אומרת שחרור מכל נגיעה, התרוממות למעלת רוח עליונה, וותרנות, נדיבות, עשית לפנים משורת הדין, עליה מוסרית, התדמות הצורה ליוצרה - "מה הוא אף אתה".
הסוציאליות גם היא עומדת על השיטה שאחזו הגויים בכל הדורות ובכל הזמנים, והיא: "המטרה מקדשת את האמצעים", ואינה מבחינה בין אמצעים לאמצעים, וגם האמצעים הכי טמאים כשרים המה לה כדי להגיע למטרתה, בעוד שיהדות מורה לנו ממש ההיפך מזה: לא המטרה מקדשת את האמצעים, אלא האמצעים המגונים מחללים גם את המטרה הקדושה, והאמצעים הטמאים מטמאים גם את המטרה הכי טהורה, ובלשונם של חז"ל זוהי: "מצוה הבאה בעבירה", שלא רק שהעבירה נשארת עבירה, אך גם המצוה נהפכת לעבירה.
וע"כ אי אפשר לנו להלחם נגד האלימות של כל העולם באלימות משלנו, נגד התקיפות בתקיפות משלנו, נגד העוול בעוול משלנו וכו' וכו', כי אין קטיגור נעשה סניגור ואין מצוה הבאה בעבירה. אך עלינו להלחם רק ע"י האמצעי הזה, של "שלי שלך ושלך שלך".
האידיאל הקיצוני של הסוציאליות הוא לפורר את עגל הזהב לפרורים קטנים ולחלק את הפרורים לכל בני אדם במשקל שוה - והאידיאל שלנו הוא לשרפו לגמרי: "ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו" (ישעיהו ב, כ).
יש מאמר חז"ל: "בשלשה דברים אדם נדמה לבהמה ובשלשה דברים הוא נדמה למלאכי השרת". בזה אפשר להגדיר בקצרה את ההבדל בין הצדק של הסוציאליות לבין הצדק שלנו - הראשון יונק כל עיקרו משלשת הדברים שהאדם נדמה לבהמה, והצדק שלנו - משלשת הדברים שהאדם נדמה למלאכי השרת.
ואמנם הדרכים המובילות להצדק שלנו המה ארוכים מאד, כי לא על נקלה נביא את האדם להתפתחות מוסרית-אידיאלית-מלאכית כזאת, בעוד שהדרכים המובילות להצדק הסוציאליסטי, המה כל כך קצרים.
אבל יש דרך ארוכה וקצרה, ויש דרך קצרה וארוכה, ואנחנו בחרנו בראשונה.