Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 205
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**א) [סעיף א'] על הירקות מברך פה"א.**ואם טעה ובירך על הירקות בורא מיני דשאים יצא בדיעבד. הרב ראשון לציון בשיטתו די"ד סוף ע"א. ולפ"ז ה"ה אם בירך על הקטניות בורא מיני זרעים יצא בדיעבד אך יש להסתפק אם בירך על הירקות בורא מיני זרעים אם יצא. ברכ"י אות ד' אבל השע"ת אות א' פשיטא ליה דיצא מדכתיב וכגנה זרועיה תצמיח יעו"ש:
Sur les légumes, on bénit "Boré Péri Haadama". Et si on s’est trompé et qu’on a béni sur les légumes "Boré Miné Deshaïm" (Créateur des différentes herbes), on est quitte a posteriori. Le Rav Richon LeTsion dans sa méthode, Yoreh Deah fin du chapitre 71. Et selon cela, il en va de même si on a béni sur les légumineuses "Boré Miné Zéraïm" (Créateur des différentes graines), on est quitte a posteriori. Mais il y a un doute si on a béni sur les légumes "Boré Miné Zéraïm" (au lieu de "Boré Péri Haadama"), si l’on est quitte. Voir Birkei Yosef, paragraphe 4, mais le Shaarei Teshuva, paragraphe 1, pense que c’est évident qu’on est quitte, car il est écrit : "Et comme un jardin fait pousser ses semences", voir là-bas.
**ב) שם ואפילו בשלם.**והיינו שטובים חיים ומבושלים אבל אם הם חשובים יותר כשהם מבושלים אז כשהם חיים יברך שהכל ומבושלים פה"א וכן אם הוא בהיפך והם חשובים יותר כשהם חיים אז חיים יברך פה"א ומבושלים שהכל וכמ"ש אח"כ. וכ"ז הוא אם אוכלם לבדם אבל אם אוכלם עם פת תוך הסעודה אין לברך עליהם כלל דפת פוטרתן וכמ"ש לעיל סימן קע"ז יעו"ש:
"Et même cuits". Cela signifie qu’ils sont bons aussi bien crus que cuits. Mais s’ils sont plus importants cuits que crus, alors crus on bénira "Shehakol" et cuits "Boré Péri Haadama". Et de même à l’inverse, s’ils sont plus importants crus, alors crus on bénira "Boré Péri Haadama" et cuits "Shehakol", comme il est écrit ensuite. Et tout cela concerne lorsqu’on les mange seuls. Mais si on les mange avec du pain durant le repas, on ne bénira pas du tout sur eux, car le pain les dispense, comme il est écrit plus haut au Siman 177, voir là-bas.
**ג) שם וכן כל פירות וקטניות וכו'**הפולין הלחין בין חיים בין שלוקין פה"א. יבשין האוכלן חיים מברך שהכל. ריא"ז הב"ד בשה"ג פ' כ"מ. כנה"ג בהגה"ט וכ"כ המ"א סק"א דעל הקטניות יבשים האוכלם חיים מברך שהכל עכ"ל משמע הא אם אוכלם לחים חיים מברך פה"א. מיהו המנהג לברך על פולין לחים חיים שהכל וכן על השעועית שקורין בערבי לובי"א (כמ"ש הרמב"ם בריש כלאים) וכן על הפצוליי"א וכן על כל מין זרעין שדרכן לבשלן מברכין עליהם כשהן חיים שהכל וכשהם מבושלים פה"א. ונ"ל הטעם ע"פ מ"ש הרי"ף פ' כ"מ דכל מידי דלאו אורחינהו דאינשי למכלנהו בחיותייהו מברכינן עלייהו שהכל ואי שליק להו מברכינן עלייהו פה"א עכ"ל והני נמי אין אורחייהו למכלנהו כ"א מבושלים כידוע וגם דלא נטעי להו אינשי כ"א ע"ד לבשלם וע"כ אין מברכין עליהם כשהם חיים אלא שהכל:
"Et ainsi tous les fruits et légumineuses, etc." Les fèves fraîches, aussi bien crues que cuites, on bénit "Boré Péri Haadama". Sèches, si on les mange crues, on bénit "Shehakol". Voir Riaz cité dans le Beit Yossef au chapitre "Kol Hamivarekh". Le Knesset Hagdola dans ses notes. Et ainsi a écrit le Maguen Avraham, paragraphe 1, que sur les légumineuses sèches consommées crues, on bénit "Shehakol", ce qui signifie que si on les mange fraîches et crues, on bénit "Boré Péri Haadama". Toutefois, la coutume est de bénir "Shehakol" sur les fèves fraîches crues, et de même sur les haricots appelés en arabe "Lubiya" (comme mentionné par le Rambam au début de Kilayim), ainsi que sur les "Petzuliya" (un autre type de légumineuses), et sur toute sorte de graines qui sont habituellement consommées cuites, on bénira "Shehakol" si elles sont crues, et "Boré Péri Haadama" si elles sont cuites. Et il me semble que la raison est ce qu’a écrit le Rif dans "Kol Hamivarekh", que toute chose que les gens n’ont pas l’habitude de manger crue, on bénit "Shehakol", et si on la cuit, on bénit "Boré Péri Haadama". Et ainsi, ces aliments ne sont pas consommés crus habituellement, et ils ne sont plantés que dans l’intention d’être cuits. C’est pourquoi, on ne bénit que "Shehakol" sur eux lorsqu’ils sont crus.
**ד) שם. וקטניות וכו'.**קטניות שעשה אותן קליות כגון פולין ועדשין והדור"א וכיוצא בהם מברך עליהם פה"א. ברכ"י אות א' בשם מהר"י בנימין בכ"י. וכ"כ השל"ה בשער האותיות דצ"ד ע"ב כלל ה' אות י"ג וכן על התרמס אחר ששולקין אותו מברכין עליו פה"א. ברכות נ"ח ע"ב. והוא מין קטניות כמ"ש רש"י ז"ל במס' ביצה כ"ה ע"ב. וכן הוא בריש במס' כלאים ועיין בהר"ש שם. ודלא כמי שכתב שהיא בכלל פירות האילן דליתא שהוא נגד הגמרא. ועיין דב"מ בהגה"ט אות א':
"Et les légumineuses, etc." Les légumineuses qui ont été grillées, comme les fèves, lentilles et pois chiches, on bénit dessus "Boré Péri Haadama". Voir Birkei Yosef, paragraphe 1, au nom de Rabbi Yossef Binyamin dans un manuscrit. Et ainsi a écrit le Shlah dans "Shaar HaOtiyot", partie Tsadi Dalet, colonne 2, règle 5, paragraphe 13. De même, sur le lupin après l’avoir fait cuire, on bénit "Boré Péri Haadama", comme mentionné dans Brakhot 58b. C’est une sorte de légumineuse, comme l’a écrit Rashi dans Beitza 25b, et ainsi il est mentionné au début de Kilayim, et voir le commentaire de Rabbi Shimshon là-bas. Et non pas comme certains qui ont écrit que cela fait partie des fruits de l’arbre, ce qui est incorrect, car cela contredit la Guemara. Voir Darkhei Moshe, notes paragraphe 1.
**ה) שם. שטובים חיים ומבושלים וכו'.**ר"ל שהוא כ"כ טוב מבושל כמו חי וחי כמו מבושל. של"ה שם דצ"ד ע"א. מיהו המ"א סק"ג כתב כשהן טובים חיים אעפ"י שהן יותר טובים כשהן מבושלים מברך חיים פה"א יעו"ש. והיינו אם רוב בני אדם אוכלים אותם חיים וכמ"ש לעיל סימן ר"ב אות ח"ף יעו"ש. וכ"כ א"א בזה הסי' אות ג'. ר"ז אות א':
"S’ils sont aussi bons crus que cuits, etc." Cela signifie qu’ils sont aussi bons cuits que crus, et aussi bons crus que cuits. Voir Shlah, Tsadi Dalet, colonne 1. Toutefois, le Maguen Avraham, paragraphe 3, a écrit que s’ils sont bons crus, même s’ils sont meilleurs cuits, on bénira sur eux crus "Boré Péri Haadama". Et cela concerne le cas où la majorité des gens les mangent crus, comme écrit plus haut au Siman 202, paragraphe 80, voir là-bas. Et ainsi a écrit Eliyah Rabba dans ce chapitre, paragraphe 3, ainsi que le Rav Zérahia, paragraphe 1.
**ו) שם. אבל קרא וסילקא וכרוב וכו'.**ואם הוא כבוש ראוי לאוכלו חי ומברך פה"א. של"ה שם והביאו מ"א סק"ב. וכ"כ הט"ז סק"א. וכ"כ בש"ע לקמן סס"י זה גבי לפת. וכתב שם המ"א דמשמע בגמרא דמליח דינו כמבושל לענין זה וחזינן ג"כ שהיא טוב יותר כשהוא מלוח עכ"ל. וכ"כ הר"ז אות ג':
"Mais la courge, la betterave et le chou, etc." Et s’ils sont marinés, ils sont considérés comme consommables crus et on bénira "Boré Péri Haadama". Voir Shlah, qui a été cité par le Maguen Avraham, paragraphe 2. Et ainsi a écrit le Taz, paragraphe 1. Et ainsi est écrit dans le Shoulkhan Aroukh plus loin dans ce chapitre concernant le navet. Et le Maguen Avraham a écrit là-bas que d’après la Guemara, un aliment salé est comme cuit pour cette question. Et on voit aussi qu’il est meilleur lorsqu’il est salé.
ז) ודעדשיעור כבוש ומליח של כאן אינו תלוי כמו לענין איסורין במעת לעת או עד שיתנו על האור וירתיח כמ"ש ביו"ד סי' ק"ד וק"ה אלא הכא בשנוייא תליא מילתא ועד שישתנה טעמו ממה שהיה והיה טוב למאכל אז מברכין עליו ברכה הראויה לו. ופעמים בא בארוכה ופעמים בקצרה דהיינו כשעושין סלאט"ה שמחתכין את הפרי ונותנין עליו מלח ומעצרין אותו ונותנין עליו חומץ אז הוא תיכף כמו חצי שעה ישתנה טעמו שמחמת שמלחו אותו ועצרו אותו הוא מקבל תיכף טעם החומץ ומשתנה טעמו אבל כשנותנין הפרי לתוך המי מלח או לתוך החומץ כמו שהוא אז ימשך שנים או שלשה ימים עד שיתבשל וישתנה טעמו כידוע בחוש הראות:
Sache que la durée du marinage et du salage ici n’est pas comme pour les lois de kashrut (qui nécessitent 24 heures ou jusqu’à ce que l’on chauffe et fasse bouillir), comme écrit dans Yoreh Deah, chapitres 104 et 105. Ici, tout dépend du changement de goût : dès que le goût change et devient bon à la consommation, on bénit dessus la bénédiction appropriée. Parfois cela prend longtemps, et parfois peu de temps, comme lorsqu’on prépare une salade en coupant le fruit, en ajoutant du sel et en pressant dessus du vinaigre – alors en une demi-heure environ, le goût change grâce au sel et au vinaigre. Mais si on plonge simplement le fruit dans de l’eau salée ou du vinaigre sans autre préparation, cela peut prendre deux ou trois jours pour qu’il se "cuise" et change de goût, comme on peut le constater.
**ח) שם וכרוב וכו'**ודע שיש שני מיני כרוב דאלו הקטנים הנמצאים אצלנו בירושת"ו ובקיץ ובחורף יהיו אלו אינם ראוים לאכילה חיים ולא נטעי להו אלא אדעתא לבשלם וזה המין הרוצה לאוכלו חיים אינו מברך אלא שהכל ומבושלים בלא תוך סעודה פה"א אבל אותם הכרוב המביאים בימות החורף המגדל עלין רבים וגדולים נוהגין בכל ארץ בבל ואגפיה לברך עליהם כשהם חיים פה"א ושחיינו מפני שהם מתוקים ורוב בני אדם אוכלים אותם שם כשהם חיים ונטעי להו אדעתא דהכי:
"Et le chou, etc." Sache qu’il y a deux types de chou. Ceux qui sont petits, présents à Jérusalem en été et en hiver, ne sont pas consommables crus et ne sont plantés que pour être cuits. Donc, si on veut les manger crus, on ne bénira que "Shehakol", et cuits, on bénira "Boré Péri Haadama". Mais les grands choux d’hiver, qui poussent avec de nombreuses feuilles et sont sucrés, sont consommés crus dans toute la Babylonie. Sur eux, on bénira "Boré Péri Haadama" et "Shehecheyanu", car ils sont sucrés et consommés crus par la majorité des gens.
**ט) שם ותומי וכרתי וכו'**ודע דבענין תומי וכרתי רבו הדעות דכתב הטור בשם הגאונים כשהם חיים שהכל ולאחר בישולם פה"א אבל בשם התו' כתב להיפך כשהם חיים פה"א ולאחר בישולם שהכל וכ"פ בש"ע והב"ח פסק כיון דאיכא פלוגתא בין חיין בין מבושלין לא יברך עליהן אלא שהכל יעו"ש. והט"ז סק"ב לחלק יצא בין השומין ובצלים דכשעדיין לא הזקינו שראויין לאוכלן חיים בלא פת מברך עליהם פה"א אבל כשהזקינו שאינם ראויין לאוכלן חיים בלא פת האוכלן חיים שהכל ומבושלין פה"א יעו"ש. ואפשר שזה תלוי כפי המקומות ויש מקומות שנאכלין אצלם קודם שהזקינו בלא דחק וע"כ כתב לברך עליהם פה"א. אבל במקומנו לא ראינו מי שאוכל שום ובצל בלא פת אעפ"י כשעדיין לא הזקינו מפני שאין נאכלין בלא פת כ"א ע"י הדחק וע"כ מי שאוכל אותם בלא פת אין לברך אלא שהכל אבל כשהזקינו אין לברך עליהם כלל מפני שהם חדין ועפוצים הרבה ודומה למ"ש סימן ר"ב ססעי' ב' יעו"ש אבל כשהם מבושלים על השומים יש לברך שהכל משום דאיכא פלוגתא וק"ל סב"ל ועיד דעינינו רואות דבבשול במים לבדו משתנה לגריעותא ומה שהיא משביח היא ע"י הבשר וזה לא חשוב שבח כמ"ש מור"ם ז"ל אבל על הבצלים יש לברך פה"א משום שהם משתנים למעליותא. ועל הכרתי כשהם חיים המנהג לברך פה"א כפסק הש"ע וכשהם מבושלים יש לברך שהכל כפסק הש"ע ועוד משום דק"ל סב"ל וגם דמשתנים לגריעותא כידוע מיהו אם כבשם בחומץ או מלח נראה דמברך עליהם פה"א בין בשומי בין בכרתי כיון שמשתנים למעליותא וכמ"ש באות שאח"ז יעו"ש. וכ"ז לכתחלה אבל בדיעבד אם בורך עליהם פה"א כשהם מבושלים יצא כיון דאיכא דס"ל הכי וק"ל סב"ל:
י) שם בהגה. אין השבח מצד עצמןוהא דבסי' ר"ב סעיף י"ג כתב לברך על האגוז פה"ע אעפ"י שאין השבח מצד עצמו רק מחמת הדבש כתב המ"א סק"ה דשאני התם דהאגוז עיקר והדבש בא לתקן האגוז ומה לי בשלו במים או בדבש משא"כ כאן דהבשר עיקר והשומין מקבלין טעם ממילא וכתב שכ"כ תר"י והרא"ש יעו"ש מיהו הט"ז סק"ג לחלק יצא דכל דבר שנתקן ע"י דבר אחר אם הוא פרי עץ מברך עליו פה"ע דומיא דאגוז אבל אם הוא פה"א אם כשהיה שולקו במים היה משתנה לגריעותא גם עתה אם טגנו בדבש מברך שהכל אבל אם לא היה משתנה במים לגריעותא אם טגנו בדבש מברך פה"א יעו"ש ונ"מ בין הטעמים דלדעת הט"ז החיליק היא בין עץ לאדמה דבפה"ע אף אם כשהיו שולקים אותו במים היה משתנה לגריעותא והיו מברכין עליו שהכל אם בשלו אותו בדבר המשבחו מברכין עליו פה"ע אבל פרי האדמה אם כשהיו שולקין אותו במים היה משתנה לגריעותא אף אם בשלו אותו בדבר המשבחו מברך שהכל. אבל לדעת המ"א לא יש חילוק בין עץ לאדמה אלא החילוק הוא אם הם עיקר או לא ובשניהם אף אם כשהיו מבשלין אותם במים היו משתנים לגריעותא וברכתם שהכל אם בשלם בדבר המשבחם כגון בשומן או בדבש מברכין עליהם ברכה הראויה להם כיון שהם עיקר. וכן הסכימו האחרונים כדברי המ"א והשיגו על חילוק הט"ז. א"ר אות ד'. ברכ"י אות ג'. מאמ"ר אות ב'. נה"ש אות ג'. א"א אות ה'. ובמש"ז אות ג' ח"א כלל נ"א אות ב'. וגם הט"ז בעצמו נראה שלא סמך על חילוק זה שהרי לבסוף הניח בצ"ע. וע"כ בכה"ג שהשיגו עליו וגם הוא בעצמו לא סמך על דבריו לא חיישינן לסב"ל. ולענין דינא יש לפסוק כדברי המ"א וכהסכמת האחרונים וא"כ אף בפרי אדמה וירקות שמשתנים לגריעותא כששולקין אותם במים לבדו אם טיגנן בשומן ודבש ונשתבחו מברך עליהם פה"א. וה"ה אם כבשן במי מלח או בחומץ מברך עליהם בפה"א כיון שהם עיקר. ולכן במיני קשואין ומלשפון שקורין בערבי כייאר שמשתנין לגריעותא אם מבשלין אותם במים לבדו אם בשלם עם בשר ורוצה לאכול מהם בלא סעודה יש לברך עליהם שהכל. משום שאינם עיקר והשבח בא להם מחמת הבשר שהוא העיקר אבל אם טגינם בשומן או כבשם במי מלח או בחומץ שאז הם עיקר מברך עליהם בפה"א ואפילו אם לפעמים שולקים או שורין הפירות במים כדי לרכבן או להעביר מרירותן ומשתנין לגריעותא ואח"כ חוזרין ומבשלין אותם בסוקר אפ"ה לא נשתנית ברכתן כיון שהם העיקר:
**יא) [סעיף ב'] על המים שבישלו בהם ירקות וכו'.**ולא דמי למי פירות דאמרינן לעיל סי' ר"ב סעי' ח' דחשיבי לזיעה בעלמא ומברך שהכל לפי שהמשקה אין לו טעם הפרי כמו שיש למרק טעם הפרי. טור. וכתב הרמב"ם פ"ח מה"ב דין ד' והוא ששלקן לשתות מימיהן שמימי השלקות כשלקות במקום שדרכן לשתותן עכ"ל. והרא"ש כתב בכלל ד' סי' ט"ו דטעמא דמיא דשלקי כשלקי משום דעיקר בישולם בשביל הירקות הילכך כיון שנתנו הירקות טעם בהם הולכים אחר הטעם. והב"ד ב"י. והמרדכי כתב דוקא ירקות שהמשקה היוצא ממנו עיקר לטבל קאי וחשוב מאכל כמקודם (פי' ואעפ"י ששותהו מברך פה"א) אבל מי תותים ויין תפוחים שעומדים לשתייה מברך שהכל ובנ"ר עכ"ל. וכ"כ באגודה. והב"ד מ"א סק"ו וכתב דכ"מ ביומה דף פ' ע"ב. ובתו' ברכות דל"ח יעו"ש. ובחדושי הריטב"א פסחים כ"ד ע"ב כתב בש"ם הרא"ה דעל מי שלקות אין לברך אלא שהכל יעו"ש. וא"כ כיון דרבו הדעות בזה אין לברך כ"א שהכל דעל הכל אם בירך שהכל יצא. אך אם רוצה לאכול הירק ולשתות ג"כ המים מברך על הירק ופוטר המים דנעשה טפל אליו:
יא) וכןהמים שבישלו בהם לביבותדי"א דמברך עליהם מזונות כמו הלביבות וי"א שהכל כמ"ש הכנה"ג סי' ר"ח בהגה"ט ומ"א בזה הרי' סק"ו אין לברך עליהם כ"א שהכל. משום סב"ל. וכ"מ בתו' ברכות ל"ח ע"א ד"ה והא דאין לברך על מי לביבות כ"א שהכל יעו"ש. ועיין לקמן סי' ר"ח סעי' ו' אך אם אוכל הלביבות מברך עליהם ופוטר גם את מימיהם כנז':
**יב) שם. אבל אם בישלם עם בשר וכו'.**משום דטעם הבשר שבמרק חשוב עיקר. טור בשם אביו הרא"ש מ"א סק"ז ודוקא מי ירקות עם בשר הבשר עיקר אבל ירקות גופייהו עם בשר אין בטילין לגבי בשר דעיקרן לשביעה ולמזון א"א אות ז':
**יג) [סעיף ג'] אם סחטן וכו'.**משום דאשתני לגריעותא. טור. מ"א סק"ח וה"ה אם כתשן אשתני לגריעותא. נה"ש אות ג'. וכ"כ חמד משה ודלא כהט"ז. ועיין לעיל סימן ר"ב אות ט"ן ודוק:
**יד) [סעיף ד'] חתכן לחתיכות קטנות וכו'.**והיא אם בענין שלא נשתנת צורתן ותאורם וכמ"ש לעיל סי' ר"ב אות ז"ן יעו"ש:
**טו) [סעיף ה'] הלפת כשהוא חי וכו'.**כך הוא הסכמת הטור ודלא כיש מן הגאונים שכתבו להיפך עי"ש בטור. וכ"פ הלבוש כדברי הטור והש"ע. וכן הסכים הב"ח והפר"ח יעו"ש. וכ"כ האחרונים. וכן עמא דבר:
**טז) שם. ואם הוא מבושל וכו'.**ואעפ"י שלא הגיע להם השבח והעילוי אלא מפני השומן מברכין עליו פה"א. ב"ח. עט"ז. ר"ז אות ג'. ומ"ש המש"ז אות ז' דלפת מבושל בלא שומן חמאה וחלב נשתנה לגריעותא עיין ברכות מ"ד ע"ב דמשמע שם אם מבשלו בעצים הרבה אף אם מבשלו לבדו בלא בשר משתנה למעליותא יעו"ש: