Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 216
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**א) [סעיף א'] אסור להנות מריח טוב עד שיברך וכו'**שנאמר כל הנשמה תהלל יה. איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו היי אומר זה הריח. ברכות מ"ג ע"ב. ב"י ולבוש:
**ב) שם עד שיברך קודם שיריח.**הביאו לו יין ושמן טוב להריח בו מברך על היין תחלה. טור ססי' רי"ב והביאו מ"א רסי' זה וכתב הטעם משום דברכת הנאה קודמת והא דברכת הנאה קודמת היינו אם היו ב' לפניו אבל אם הביאו הריח לפניו מקודם א"צ להמתין עד שיביאו דבר ההנאה וכמ"ש לעיל סימן רי"א אות כ"ג יעו"ש:
**ג) שם עד שיברך וכו'**ואם מסופק בעשב אם מריח מותר לנסות קודם ברכה. ס' אדני פז בסימן זה. חס"ל אות א' רו"ח אות ג' וכן אם מסופק בעצמו אם יכול להריח יכול לנסות קודם ברכה. בן א"ח פ' ואתחנן אות ב':
ד) אסורלהריח בורד או שושנה או בשמים של הקדש ואף אם תמצי לומר שאין בו מעילה איסורא איכא. הרדב"ז ח"ג סימן תרכ"א שנדפסו מחדש באשכנז. מחב"ר אות א' ועיין באות שאח"ז:
ה) מותרלהריח בפרחי האילנות של ערלה אעפ"י שיש בהם עיקר פרי אבל אסור להריח בפרי אם גדל קצת כיון שהוא ערלה. הרדב"ז בחדשות סי' מ"ד. מיהו בשו"ת זרע יעקב סי' ז' העלה דפירות הקדש או קונם מותר להריח בהם ולא יברך עליהם יעוש"ב. והביאו מחב"ר אות ח' ונראה כיון דיש פלוגתא בזה ואסור להנות מן העולם בלא ברכה שב וא"ת עדיף ולא יריח בדבר האסור בהנאה אפילו בלא ברכה. ועיין ש"ע יו"ד סי' ק"ח סעי' ז':
ו) דברשאסור באכילה ולא בהנאה מותר להריח בו אפילו לכתחלה. שו"ת אמונת שמואל סי' מ"ה פר"ח בי"ד סימן ק"ח אות כ"א ואות כ"ה. מאמ"ר בזה הסימן אות ד' והשיג על שכנה"ג בהגה"ט אות ח' שכתב דדבר שאסור לאכול אסור להריח בו יעו"ש וכן הסכים הר' זרע יעקב סימן ז' ער"ה אות ד' ועיין לקמן אות כ"ב:
ז) ורדוהדס שנתלשו ביו"ט מותר להריח בהם בלי שיטלטלם. שו"ת זרע יעקב סי' ח' מחב"ר אות ט' וכ"פ בשלחן ערוך לקמן סימן של"ו סעי' יו"ד דאף בהדס מחובר מותר להריח יעו"ש וכ"כ הער"ה אות ח':
ח) שושניםשמונחים על הרימונים של ס"ת יכול לברך עליהם פר"ח יו"ד סימן קי"ו אות ז' זכ"ל אות ב':
**ט) שם עד שיברך וכו'**כתב בס' בני חיים בשם מהר"ח אלפאנדרי הזקן דמסתברא דעל חצי פרי מברכין ולא על קליפת הפרי ומיהו נאמר שם בשם מהר"י בן הרב הנז' דמברכין על קליפת הפרי יעו"ש. אבל המחב"ר אות ד' השיג עליו וכתב דאין לברך הנותן ריח טוב בפירות על הקליפין אלא יברך בורא מיני בשמים יעו"ש. וכ"כ הבי"מ אות א' חס"ל אות ו':
**י) שם אבל לאחריו א"צ לברך.**והטעם כתב רש"י בנדה ריש דף נ"ב משום דהנאה מועטת היא והביאו הב"ח. וכתב דר"ל דמיד לאחר שהריח נפסקה ההנאה ודמי לאוכל ונתעכל המזון שבמעיו דאינו מברך לאחריו עכ"ל. וכ"כ הט"ז סק"א וכ"כ המ"ח סק"א בשם הכלבו והעו"ת אות א' כתב עוד טעם אחר משום דלא כלה דבר המריח מחמת שמריחין בו יעו"ש ולי נראה לתת עוד טעם אחר דאין מברכין ברכה אחרונה אלא בדבר דשייך ביה שביעה לא כן בריח דאף אם יריח יומם ולילה לא ישבע וע"כ אין מברכין עליה ברכה אחרונה ומכל הני טעמי משמע דאם לא בירך קודם שהריח או בשעה שמריח לא יוכל לברך אח"כ וכ"כ א"ר אות ג' א"א אות א':
יא) שם אבל לאחריו א"צ לברךולענין שהחיינו כתב הרדב"ז ח"ב סימן ד' ובחדשות סימן רצ"ז דעל הריח טוב המתחדש משנה לשנה כגון דימי"ר הינד"י והיאסמי"ן והבארגאס והורד וכיוצא בהם אני רגיל לברך עליהם זמן בשעה שאני נהנה מן הפרי יעו"ש. והביאו כנה"ג בהגה"ט סימן רכ"ה ומ"א שם ס"ק י"ב. וכן כתב שבות יעקב ח"ב סימן ל"ח והביאו השע"ת שם אות י"א. אבל הל"ח פ' כ"מ אות ק"ך כתב דאין מברכין שהחיינו על הריח יעו"ש והביאו מ"א בזה הסימן סק"א. וכן כתב שכנה"ג בזה הסימן בהגה"ט אות ב' יעו"ש ועיין ברכ"י אות א' מ"ש בזה וסיים דלענין הלכה אין לברך כיון דבמחלוקת שנוייה וכתב דכן עמא דבר יעו"ש. וכ"כ בספרו מחב"ר אות ג' והביאו שע"ת אות ב' וכן על ורדים המרוקחים בדבש אין לברך שהחיינו על אכילתם כיון דאינם ראויים לאכילה בפ"ע. וכן והמעש"ר פ"ט מה"ב דין א' כתב הטעם משים דלא נטעי ליה. אינשי אדעתא דהכי לרקחם בדבש אלא לריחא וע"כ לא תקנו לברך שהחיינו גם על אכילתם יעו"ש:
יב) כתבהמרדכי פ' א"ד דאין מברכין אלא על דבר שהגוף נהנה ממנו ולכן אין מברכין על האש אלא במ"ש הואיל ותחלת ברייתו הוא והביאו ד"מ אות א' וכתב דמה"ט אין מברכין על קול ערב. עכ"ד. ובמט"מ כתב הטעם משום דאין בו ממ"ש יעו"ש. והא דאין מברכין על רחיצה וסיכה כיון דאין נכנסין לגוף. מ"א סק"א:
יג) עלריח מינט"ה הנקרא בערבי נענ"ה ובלשון משנה פ"ז דשביעית דנדנה ופ"ק דעוקצין מינתא. ואמיתא בשבת קכ"ח כתב הגו"ר חא"ח כלל א' סימן מ"א דאין מברכין עליו. והרב פרח שושן כלל סי' י"ג חלק עליו וכתב דמברכין עליו הנותן ריח טוב בפירות וכן כתב הלק"ט ח"ב סימן קט"ו אלא שכתב דהעולם נוהגין לברך עליו עשבי ולא ידע למה יעו"ש י"א בהגה"ט. אבל השה"ל ססי' מ"ד כתב וז"ל והפיגם רוטא והאמיתה מינטה וכל שהן עשב שריחן נודף מברך עליהם עשבי בשמים עכ"ד. והביאו הברכ"י אות ב' וכן עמא דבר לברך על המינט"ה הנקרא בערבי נענ"ה עשבי בשמים כמ"ש השה"ל והלק"ט:
יד) עלעשב שקורין בערבי ריחא"ן מברכין עשבי לכ"ע בן א"ח פ' ואתחנן אות ח':
טו) הרודאהוא מין עשב כמ"ש בפ"א דכלאים משנה ח' דפיגם הוא מין ירק ופירש הרמב"ם והרע"ב שם הנקרא בלע"ז רוד"א וכן פרש"י ז"ל בעירובין ל"ד ע"ב יעו"ש וא"כ ברכתו עשבי בשמים וכ"כ לעיל באות הקודם בשם השה"ל יעו"ש. ומיהו עיין זכ"ל ח"א וח"ג אות ב' ובק"א שבסוף ח"ג שהביא פלוגתא בזה שי"א לברך על הרוד"א עצי בשמים יעו"ש. ומ"מ כיון דלדעת רש"י והרמב"ם והרע"ב שהפיגם הוא רוד"א והמשנה קראה אותו ירק נראה לענין דינא דאין לברך עליו כ"א עשבי בשמים. וכ"כ הברכ"י בשיו"ב אות ג' ועי"ש הטעם בשם מהר"ש נאוי דזה שקראה אותו המשנה ירק אע"ג דמתקיים ימים רבים משום דלא נטעי ליה אלא לירק והעץ שלו אינו שוה לכלום יעו"ש. וכן כתב החס"ל אות ד' דעל הרוד"א עשבי בשמים. וכ"פ הבי"מ אות ב' דעל הרוד"א במקום שריחו טוב ונהנין ממנו מברך עשבי בשמים אבל במקום שאין נהנין מריחו אין לברך עליו כלים יעו"ש. ומיהו הרוצה להחמיר יש לברך מיני בשמים:
טז) בכלפעם שתריח איזה ריח טוב בכל זמן מהזמנים תכוין כונה זו ואף אם הוא מיני בשמים אחרים שאינם מין הדס והיסוד של כוונה זו מיוסד על ארבעה תיבות ריח ניחח אשה לה'. שער הכוו' דף ע"ב ע"ד. ועי"ש הכוונות שכתב בד'. תיבות הללו וע"כ בכל פעם שמניח האדם בין עצי בין עשבי בין מיני בשמים בין בחול בין בשבת בין ביו"ט יש לכוין בד' תיבות הללו כיון שכל כוונת הריח תלויה בהם:
**טוב) [סעיף ב'] אם זה שיוצא ממנו הריח עץ וכו'**כל בשמים שהקלח קשה כקלחים של פשתן בורא עצי בשמים וכל שקלח שלהם רך כירק מברכין בורא עשבי בשמים. ריא"ז והב"ד בשה"ג פ' כ"מ. כנה"ג בהגה"ט מ"א סק"ט. מיהו בא"ח כתב בשם הירושלמי דכל שהוא אילן לענין אכילה לברך עליו פה"ע הוי עץ לענין ריח וכל שאינו עץ לענין אכילה ומברך פה"א מברך על ריחו עשבי וסימן אחד לשתיהם יעו"ש. וכה"ג כתב הרד"א בשם הירושלמי והב"ד המאמ"ר אות ג' ותמה על מ"א שהביא דברי השה"ג וכתב דנראה שהוא חלוק על הא"ח והרד"א וש"פ בשם הירושלמי יעו"ש וסימן אילן שמברכין על פירותיו פה"ע עיין לעיל סימן ר"ג סעיף ב' בהגה ובדברנו לשם אות ז' וא"כ ה"ה לכאן שמברכין עליו עצי בשמים מיהי דבר שיש בו פלוגתא או ספק מברך עליו מיני בשמים כמ"ש לקמן סעי' זה:
**חי) שם או מין עץ וכו'**אפילו אינו עיקר הפרי כמ"ש לקמן סעיף ג' מ"א סק"ב. ור"ל כמו מי הורד הכתוב לקמן סעיף ג' שמברכין עליו עצי בשמים. וכ"כ א"א אות ב':
**יט) שם בורא עצי בשמים.**מי שיש לפניי עצי ועשבי בשמים יש שנהגו לברך על שתיהם ברכה אחת בנוסח זה בא"י אמ"ה בורא עצי ועשבי בשמים ולא לברך בפרטות על כל אחת וראיה כמו שמברכין על תרומות ומעשרות ברכה אחת והובא ביו"ד סימן של"א סעיף ע"ח יעו"ש מחב"ר אות ה' ועי"ש. מיהו בק"א שם במחב"ר כתב ע"ז דאינו מוכרח יעו"ש. והביאו השע"ת אות ו' וע"כ נראה דלכתחלה יש לברך על כל אחד בפ"ע וכן הוא המנהג עכשיו בינינו רק אם בדיעבד כללם בברכה אחת או שבירך עליהם בורא מיני בשמים יצא:
**כ) שם בורא עצי בשמים ואם בירך על עצי בשמים עשבי בשמים או על עשבי עצי לא יצא.**ב"ח וכ"כ הלבוש סעיף יו"ד והב"ד מ"א ס"ק ט"ז. וכ"כ הלק"ט ח"ב סימן כ"ד. ג"ה סימן צ"ט והב"ד י"א בהגב"י. וכ"כ הברכ"י אות ט"ו שע"ת אות יו"ד. חס"ל אות ה' ח"א כלל ס"א אות ט' מיהו דבר שיש בו פלוגתא כגון שלא נשאר לשנה האחרת כ"א דוקא השורש תחת הארץ כמ"ש לעיל סימן ר"ג אות ז' שצריך לברך עליו מיני בשמים אם טעה ובירך עצי או עשבי יצא דכיון דאיכא דס"ל הכי אמרינן סב"ל ובדיעבד יצא. וכן על דבר שיש בו ספק אם לברך עליו עצי או עשבי שצריך לברך עליו מיני אם טעה ובירך עצי או עשבי בדיעבד יצא. וכ"כ החס"ל אות ו':
**כא) שם כמו המוסק וכו'**בברכות מ"ג ע"א אמרו המוסק מין חיה הוא ופירש"י ז"ל מן הרעי של חיה. והטור כתב י"א שהוא זיעת חיה. והנכון בעיני שחיה ידוע היא ויש לה כמין חטוטרות בצוארה ומתקבץ שם תחלה כמין דם ואח"כ מתייבש ונעשה ממנו המור והרמ"ה היה אוסר לאכלו משום חשש דם והר' יונה כתב שאפשר ליתן בו טעם להתירו דפירשא בעלמא הוא אע"ג דתחלתו היה דם בתר השתא אזלינן והרא"ש כתב על דבריו דאפילו ראייתו צריכה ראייה יעו"ש. וכתב הב"ח דהרא"ש מודה אם נעשה פירשא מותר אלא דמי הוא הנביא שהגיד שנעשה פירשא דשמא האיסור נותן טעם לשבח בהיתר וטעם כעיקר דאורייתא עכ"ל. מיהו דעת הט"ז סק"ב להתיר וכן דעת הפר"ח בשו"ת מים חיים סימן יו"ד להתיר אם נתייבש ונעשה כעפר יעו"ש: וכ"כ השה"ג פ' השוכר את הפועל דמותר לאכלו. והביאו כנה"ג בהגה"ט וכתב וכן עמא דבר. וכ"כ בשכנה"ג הגה"ט אות ז' דמעשים בכל יום להשליכו תוך המרקחת לריח טוב יעו"ש. והביאו הרב ב"ד חא"ח סימן צ"א אלא שכתב שמצא למרן ז"ל בבד"ה בתחלת הגהותיו על יו"ד שכתב דאסור באכילה יעו"ש. וכ"כ העט"ז אות א' המוסק שקורין בל"א פיזם אסור לאכלו משום דם. וכן מסיק הפר"ת ביו"ד סימן פ"א:
כב) אמנםהראב"ד בהשגות פ"א מה' כלי בהמ"ק והרמב"ן בפי' התורה פ' כי תשא כתבו שהמר הוא מין עשב או אילן וריחו נודף. ורבי' בחיי פ' כי תשא כתב בשם הרמב"ן שהוא סם הנקרא בלשון ארמי לאמה ובלשון רומי מירא ובלשון פרסי אמרנון. וכתב ע"ז ומן הנראה שאין זה הכרח כי מר שבכאן אפשר שיהיה המוסק כדעת הגאונים וצרור המר שבמקדש יהיה זה הנקרא מירא ויהיה זה וזה ראש לכל הבשמים זה ראש למיני בשמים של קטורת לעלות ע"ג האור וזה ראש לכל בשמים להיות מריח בלי אור. והביאו שכנה"ג בהגה"ט אות ד' יעו"ש וכן כתב הפרישה אות ג' בשם רבי' יונה דאין זה מה שנקרא מר בתורה שאותו מעשבי בשמים הוא כמ"ש אריתי מורי עם בשמי יעו"ש:
כג) כתבהשכנה"ג בהגה"ט אות ח' האלגאליא שהיא זיעת חתול נראה בעיני דלכ"ע אסורה באכילה דלא שייך לומר שנתייבשה דבלחותה עומדת ולפ"ז צריך ליזהר שלא לאכול האלגאליא או ליתנה תוך המאכלים והוא הדין דאסור להריח בה ולברך כמ"ש השה"ג שהבאתי לעיל שכל דבר שיש איסור באכילתו אין מריחין ומברכין בו יעו"ש. אמנם מ"ש דאין מריחין ומברכין עליו כבר כתבנו לעיל אות ו' דאין כן דעת הפוסקים אלא אפילו אם הוא אסור באכילה מותר לברך ולהריח בו יעו"ש. וכ"נ ממ"ש לעיל אות ד' בענין המוסק דאף לדברי הפוסקים דאסור באכילה מותר לברך ולהריח בו יעו"ש:
**כד) שם כמו המוסק וכו'**וכן על שוועמליך יבשים שיש להם ריח טוב אם מריח בהם מברך מיני בשמים. קיצור ש"ע סימן נ"ח אות ה':
**כה) שם ואם היה פרי וכו'**והמריח פרחי הפירות קודם שילדלו כמו הזה"ר של נארגא"ס ולימיני"ש מברך עצי בשמים דעדיין לא פרי. י"א בהגה"ט בשם מהריק"ש וכ"כ הברכ"י אות ג' ובספרו מחב"ר אות ז' בשם הנז' ובשם מהר"י צמח יעו"ש. חס"ל אות ג' בן א"ח פ' ואתחנן אות ז':
כו) ומכאןראיה דעל פרי שלא נגמר בישולו כגון על הנארגא"ס שהם קטנים שמברך הנותן ריח טוב בפירות אע"ג דעדיין לאו פרי ראוי לאכול הוא. י"א שם:
**כז) שם מברך הנותן ריח טוב בפירות.**וכן הוא הנוסח בטור ובלבוש. מיהו בש"ס ברכות מ"ג ע"ב הנוסח שנתן ריח טוב בפירות. וכן הנוסח ברי"ף וברמב"ם פ"ט מה"ב ובהרא"ש פ' כ"מ ולקמן בהגה סעיף י"ד. וי"א אשר נתן עיין א"ר אות ה' וכ"כ ח"א כלל ס"א אות ב' וע"כ כיון דאיכא שינוי בנוסח הברכה בדברי הפו' יש נמנעים מלהריח בפירות אמנם הרב דה"ח אות ד' כתב כנוסח הטור והש"ע הנותן ריח וכו' וכ"כ הבי"מ אות ג' חס"ל אות ב' יפ"ל אות ג' וכתב שכן המנהג יעו"ש:
**כח) שם או לאכלו ולהריח בו.**כתב העו"ת אות ב' ואז מברך שתים אחת על האכילה ואחת על הריח ומברך תחלה על האכילה ואח"כ על הריח וכמ"ש הטור בססי' רי"ב דברכת שתיה קודמת לברכת הריח וה"ה ברכת אכילה ואין בזה הפסק כמו המוציא ואכילת מצה יעו"ש אבל הא"ר אות ו' כתב על דברי העו"ת הנז' דאינו נכון דשם שתי ברכות חיובא משום אכילה אבל כאן הריח אינו תלוי באכילה אלא יברך תחלה על הריח ויריח ואח"כ יברך ויאכל יעו"ש. וכן הסכים המאמ"ר אות ה' והשיג על העו"ת יעו"ש:
**כט) שם ולא נתכוון להריח וכו'**אינו מברך דלאו לריחא עבידא. מ"א סק"ה. ונראה דה"ה דאם בה"ב ניתן לפני האורחים פירות לאכילה דאין לברך עליהם ברכת הריח דכיון דדעת בעל הפירות בנתינה זו לאכילה ולא לריחה הי"ל דלא לריחה עבידא ואין יכול האחד לברך:
**ל) שם ועל כולם וכו'**ואפילו המריח בפרי אם אמר בורא מיני בשמים יצא. ב"י. ט"ז סק"ג. א"ר אות ח' וא"כ אם יש לפניו פרי לברך עליו הנותן ריח וכו' וכן אם יש לפניו עצי ועשבי ומיני מברך תחלה עצי ואח"כ עשבי ואח"כ מיני. והטעם כיון דברכת מיני כוללת הכל כמו שהכל צריך להניחה לבסוף וכמ"ש לעיל סימן רי"א סעיף ג' ובדברינו לשם בס"ד ולקמן אות ע"א יעו"ש וז"ש אם יש לפניו עצי ועשבי ומיני דמברך גם על המיני ה"ד אם זה המיני לא מין עץ ולא מין עשב כמו המוס"ק וכדומם אבל אם ברכת המיני הוא מפני הספק אם הוא מין עץ או מין עשב לא יברך עליו אלא מכוין בברכת עצי וברכת עשבי עליו ונפטר ממה נפשך:
לא) ואםיש לפניו רק עצי ומיני שהיא ספק או עשבי ומיני שהיא ספק אז לא יוכל לברך על שניהם עצי ומיני או עשבי ומיני דאם יברך עצי קודם שמא זהוא ג"כ עצי ונפטר וכן אם יברך עשבי קודם שמא זהוא ג"כ עשבי ונפטר ואיך יכול לחזור ולברך על הפסק. ואם יברך מיני קודם כיון שהוא מכוין בברכה זו לפטור את ספק מין עץ או מין עשבי איך יכול לחזור ולברך עצי או עשבי אלא או יברך עצי או עשבי ולא יריח במיני משום ספק או יברך מיני ויכוין לפטור גם את העצי או העשבי ודרך הראשון נ"ל עיקר ועיין לקמן אות ע"א:
**לב) שם על כל דבר שהוא מסופק מברך בורא מיני וכו'**וי"א שמברך שהכל דעל הכל אם אמר שהכל יצא. תו' ברכות מ"ג ע"א ומרדכי פ' הנז' והב"ד ב"י וע"כ כיון דאיכא דסברי הכי וק"ל סב"ל אם בדיעבד בירך שהכל על דבר שהוא מסופק בו או אפילו על עצי או עשבי אם טעה ובירך שהכל יצא. וכ"פ העי"ת אות ב' א"א אות י"ט בן א"ח פ' ואתחנן אות ט' ועיין לעיל סימן ר"ו ססעי' א' ובדברינו לשם אות ה':
לג) האוכללימוניש חמוצים ממותקות בצוקר ובירך עליהם שהכל וכיון לפטור באותה ברכה הריח יצא. זכ"ל בה"ב אות ר':
**לד) שם על אגוז מוסקאט"ה וכו'**אגוז מוסקאט"ה היא עיקר פרי. והקניל"ה שהוא צמרינ"ד וקלאו"ו שהוא נעגליך אף שהוא אינו עיקר הפרי מ"מ עיקרו עומד לאכילה ע"כ שם פרי עליו לריחו. ט"ז סק"ד וכן כתב העו"ת אות ב' אבל הב"ח כתב בשם ברכות מהר"ם דעל נעגליך מברך בורא עצי בשמים יעו"ש. והא"ר אות ט' כתב דמספיקא יש לברך על נעגלי"ך בורא מיני בשמים והביאו הברכ"י אות ה' יעו"ש וכן כתב שו"ת דב"ש סימן שס"ה וכ"כ ח"א סימן ס"א אות ד' דה"ח אות ה' בי"מ אות א' חס"ל אות ו' וי"א גם על צמרינ"ד יש לברך בורא מיני בשמים. א"ר שם. ח"א שם אות ג' וכ"פ דה"ח שם. חס"ל שם. ועיין לעיל סימן ר"ב סעיף ט"ז וי"ז ובדברנו לשם אות ק"ט וקי"א ודוק:
לה) ועלמי הקלאו"ו שכותשין אותו ומערבין אותו במים מברך הנותן ריח טוב בפירות. פה"א ח"א דכ"ט ע"ג ועי"ש שהסכים מהר"ם מזרחי ז"ל וכתב דאם לאחר שקלט המים הריח הסירו הקלא"ו לא יברך עליהם כלל. וכן הסכים בס' סמא דחיי חא"ח סימן ד' י"א מ"ב בהגב"י אות ו' אמנם לפי מ"ש באות הקודם שדעת האחרונים לברך על הקלאו"ו בורא מיני בשמים א"כ ה"ה למימיהם. ועיין לקמן אות ג"ן:
לו) המיםשמביאין מצפת תובב"א שריחם כריח הקלאו"ו והם מין עשב שכל זמן שהוא עשב אין בו ריח כלל וכשמוציאין אותו באלנבי"ק ריחו כריח הקלאו"ו על המים אלו מברך בורא עשבי בשמים. מהר"ם מזרחי שם. י"א שם אות ו' ועיין לקמן אות ל"ח:
**לז) שם הנותן ריח טוב בפירות.**וכתב שם העו"ת דעל צמרינד שברכתו פה"א יש לברך אשר נתן ריח טוב בפירות האדמה דיש לברך בפי' על מין האדמה ועל מין עץ כמ"ש ב"י בשם הרא"ש רק במקום שאין יודע אם הוא של עץ או של אדמה מברך סתם אשר נתן ריח טוב בפירות יעי"ש אבל הא"ר אות ט' כתב דהרא"ש לא דוקא קאמר וכן מצא בהגהת סמ"ק וש"ג שכתבו בשם הרא"ש דמברך סתם יעו"ש וכן כתב המאמ"ר אות ו' דמ"ש הרא"ש לא דוקא והביא ראיה מן הש"ס ומכמה פו' ראשונים ואחרונים דאף אם הוא מין עץ או אדמה אינו מברך אלא סתם וכתב שכן המנהג פשוט יעו"ש. וכ"מ בהדיא מדברי הטור והש"ע והלבוש דאף אם הוא יודע שזהו מין עץ או אדמה איני מברך אלא סתם הנותן ריח טוב בפירות. וכן הוא דעת האחרונים וכן עמא דבר:
**לח) [סעיף ג'] על הורד וכו'**שהרי יוצא מן האילן ואינו פרי שעיקרו אינו עומד לאכילה. ט"ז סק"ה. אבל שושנים הגדילים בקרקע מברך עשבי בשמים. ב"י ששם המרדכי והגמ"י. וא"כ ה"ה של מימיהם של אלו ורדים הגדילים בקרקע מברך עשבי בשמים וכ"כ לעיל אות ל"ו יעו"ש:
**טל) שם על הורד וכו'**ועל הורד שקורין רוז"ש אעפ"י שראוי לאכילה ע"י מרקחת מ"מ אין עיקרו עומד לאכילה אלא להריח ומברך עצי בשמים. מ"א סק"ו. אבל הטור כתב בשם גאון לברך עליו הנותן ריח טוב בפירות והטעם כתב ב"י בשם הרשב"א דכיון שנאכלין במרקחת הרי הן כאתרוגין עכ"ל. ונראה כיון דיש בו פלוגתא יש לברך על הורד שעושין ממנו מרקחת בורא מיני בשמים וכמ"ש בסעי' הקודם דכל דבר שיש בו ספק או פלוגתא יש לברך מיני בשמים לפי שכוללת הכל כמו שהכל ועיין לעיל סימן ר"ד סעיף י"א ובדברינו לשם אות ז"ן:
**מ) שם ועל הקנמון שהוא עוד הנדי וכו'**ר"ל עץ הבא מערי הנדיי"א כי עוד הוא עץ בלשון ערבי והינדי ר"ל שהיא מהינדיי"א כי שם גידוליו ובטורק"י קורין אותו אוד אגאש"י ובלע"ז ספרדי קורין לו עץ אלואי"ס כמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה. מחב"ר אות ו' ועי"ש מה שהשיג על הפו' שלא פירשו כן וכתב דאין ספק שמברכין עליו עצי וכן עמא דבר יעו"ש. והביאו שע"ת אות ב':
**מא) שם ועל מי הורד וכו'**פי' כיון דהורד כלה בבישולו ועיקרו יוצא ויש לי טעם ורד ממש א"כ אינו זיעה בעלמא כמו שאר פירות כדלעיל סימן ר"ב סעיף יו"ד. ב"ח. מ"א סק"ז. מיהו הראב"ד חלוק בדבר דס"ל דעל מי הורד והלבונה והמצטכי אינו מברך אלא בורא מיני בשמים והביאו ב"י ובכ"מ פ"ט מה"ב דין ו' יעו"ש. אמנם מהרימ"ט בתשו' ח"ב חי"ד סימן ל"ד כתב ראינו אבותינו ורבותינו מברכין על ורדים ועל מי ורדים בורא עצי בשמים והקבלה והמעשה עמודי ההוראה יעו"ש. והביאו כנה"ג בהגב"י י"א בהגב"י וכ"כ ח"א כלל ס"א אות ה':
**מב) שם ועל מי הורד וכו'**וכן על מי אזהא"ר שמוציאין באלנבי"ק מפרחי נאראנגא"ש יברך עצי בשמים וכ"ש הוא ממי הורד שכתב מרן ז"ל. ב"ד א"ח סימן צ"א. וכן כתב נאמן שמואל סימן ד' מחב"ר אות ז' חס"ל אות ג':
**מג) שם ועל הלבונה.**שהוא קטף היוצא מן האילן. טור. לבוש. וכ"כ הב"ח בסימן קל"ג בשם הרד"ק יעו"ש:
**מד) שם ועל המצטכי.**פרש"י ז"ל פ' המביא דהוא שרף של עץ שעושין ממנו זפת וכ"כ הר"ן פ"ח שרצים. ב"ח מ"א סק"ח. וכתב בס' נתיב חיים דע"כ אינו ר"ל זפת ממש דמסריח אלא ר"ל מה שאנו קורין מאסטיק. מחה"ש:
**מה) [סעיף ד'] על שמן אפרסמון וכו'**דלפי שחשוב הוא שהיה גדל ביריחו וע"ש הריח היתה נקראת יריחו קבעו לו ברכה בפני עצמו. רש"י ברכות מ"ג ע"א וב"ח:
**מו) שם שמן אפרסמון וכו'**והוא צרי בלשון המקרא וחותכין העץ ומקלפין אותו ונוטף שמן ממנו ומוזכר בש"ס (כריתות ו' ע"א) הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף. ערוך ואו"ז ורא"ה מ"ב אות כ"ב:
**מז) שם מברך בורא שמן ערב.**ועל עץ אפרסמון עצמו מברך עצי בשמים. שם בגמרא. וע"כ נראה אם בירך על שמן אפרסמון עצי בשמים יצא. ב"ח. עו"ת אות ד' וכתב א"ר אות י"א דאף שכתב הב"ח יש חולקין מ"מ משמע דעתו דיצא ובירושלמי פ' כ"מ איכא פלוגתא יעו"ש, וא"כ כיון דק"ל סב"ל י"ל בדיעבד יצא:
**מח) [סעיף ה'] שמן זית שכתשו וכו'**דוקא שמן זית מפני שגדל על העץ. מ"א ס"ק י"א י"א בהגה"ט. אבל שאר שמנים שאינם גדילין על עץ אי טחנן וכתשן ומריחין מברך מיני בשמים א"א אות י"א:
**מט) שם שמן זית שכתשו וכו'**פי' כגון שכתשו וע"י כתישה חוזר ריחו נודף ולית ביה תערובת משאר דברים ולפיכך מברך עצי בשמים. עו"ת אות ה' והא דאין מברך הנותן ריח טוב בפירות כמו אתרוג וכדומה נ" הטעם לפי שאין הריח בפרי אלא במה שיוצא ממנו ולכך חזרה הברכה על עיקר המוציא שהוא האילן ועיין לבוש ומה שהשיג עליו הא"ר ובמ"ש א"ש:
**נ) [סעיף ו'] שמן שבשמו כמו שמן המשחה וכו'**העושה שמן המשחה במעשה ובמשקל האמור בתורה חייב כרת ובשוגג חייב חטאת. והיא שיעשה אותו להמשח אבל אם עשה להתלמד או ליתנו לאחרים פטור. הרמב"ם פ"א מה' כלי המקדש. והעושה קטורת מי"א סימנים המוזכרים לפי משקולת אלו אפילו לא עשה אלא חציו או שלישיתו הואיל ועשה לפי משקולת אלו חייב כרת. עשה להתלמד בה או למסרה לצבור פטור. הרמב"ם שם פ"ב. מ"א ס"ק י"ב:
Oil with fragrance, like the anointing oil, etc. The one who makes the anointing oil according to the prescribed method and measurement as stated in the Torah is liable for karet (excision) if done intentionally, and liable for a sin offering (ḥatat) if done unintentionally. This applies only if it is made for anointing purposes. However, if it was made for study purposes or to give to others, one is exempt. This is discussed in the Rambam, Chapter 1 of the Laws of the Holy Temple. Similarly, the one who makes incense according to the eleven signs mentioned and uses the proper measurements is also liable for karet, even if only half or a third of the amount was made, as long as it was done according to the prescribed measurements. If done for study purposes or for public use, one is exempt. This is discussed in the Rambam, Chapter 2, Laws of Incense.
**נא) שם מברך מיני בשמים.**משום דמיני בשמים כולל את הכל. טור. לבוש:
One recites “Who creates various kinds of fragrances” (borei minei besamim) This is because “various kinds of fragrances” encompasses all types of fragrances. This is explained in the Tur and Levush.
**נב) שם דהוי ריח שאין לו עיקר.**כיון שאינו מגופו של שמן. טור:
It is a fragrance without substance This means that the fragrance does not come from the substance of the oil itself. This is discussed in the Tur.
**נג) שם דהוי ריח שאין לו עיקר.**ולא דמי למי ורד הכתוב בסעיף ג' שמברך עצי בשמים דהתם מיירי כגון שסחטו הורדים והוציאו מימיהם או שבשלו אותם במים עד שנימוחו ונתערב עיקר הפרי במים וכמ"ש לעיל אות מ"א והוי ריח שיש לו עיקר משא"כ הכא דאין בו אלא קליטא בעלמא:
It is a fragrance without substance This is not the same as the rose water discussed in Section 3, where one recites “Who creates fragrant trees” (borei atzei besamim). In that case, it is referring to the situation where the roses were squeezed for their water or cooked in water until the essence of the fruit dissolved into the water, as mentioned earlier in Section 41, where the fragrance does have substance. In contrast, here, there is only the fragrance without the substance.
**נד) שם ריח שאין לו עיקר.**ולכן הטאבק"ו ששואפין אותו בחוטם אם יש בתוכו ריח טוב אין לברך עליו משום דהוי ריח שאין לו עיקר. וכמ"ש לעיל סימן ר"י אות ל"ג יעו"ש:
It is a fragrance without substance Therefore, tobacco and other substances inhaled through the nose should not have a blessing recited over them if they contain a pleasant fragrance, since they are considered fragrances without substance. This is explained earlier in Siman 210, Section 33.
**נה) שם ריח שאין לו עיקר.**ומשום הכי נוהגין המדקדקין שלא לברך במ"ש ברכת הריח על כלי עץ שטוחנין בו בשמים דהוי נמי ריח שאין לו עיקר רש"ל. עט"ז אות ב' וכ"כ הע"ז סימן רי"ז סק"ב דאין שייך כלל ברכה ע"ז יעו"ש. ובדברינו לשם אות ט"ו:
It is a fragrance without substance This is why it is customary for the meticulous to avoid reciting the blessing over the fragrance of wooden vessels that have been used to grind spices, as it is also considered a fragrance without substance. This is discussed in Rav Shlomo Luria, Attaẓ in Section 2, and Beit Yosef in Siman 217, Section 2, where it is stated that no blessing should be recited over it.
**נו) שם וכיון שספק הוא נכון ליזהר מלהריח בו.**ה"ד כשאין לו רק שמן זה אבל אם יש לו מיני בשמים אחרים מברך עליהם ומכוין להוציא ג"כ את זה. עו"ת אות ו' וכ"כ הלבוש. והיינו אם קלט ריח עצי פוטרו בעצי ואם עשבי פוטרו בעשבי ואם קלט עצי ועשבי פוטרו במיני דלא עדיף מאם היה בו מעיקר הריח שמברך עליו כמו אותו הריח. וה"ה דיכול לפוטרו במיני ואפילו אם הריח שקלט הוא עצי לבדו או עשבי לבדו משום דמיני פוטר הכל:
Since it is a matter of doubt, it is proper to be cautious and avoid smelling it This applies when one only has this specific oil and no other fragrances are available. However, if other fragrances are available, one may recite a blessing over them, with the intention of including this particular fragrance as well. This is explained in the Tur, Levush, and other authorities. If one absorbed the fragrance of fragrant trees, he is exempt with the blessing of “Who creates fragrant trees”; similarly, if he absorbed the fragrance of herbs, he is exempt with the blessing of “Who creates fragrant herbs”. If both types of fragrance were absorbed, he is exempt with the blessing of “Who creates various kinds of fragrances”. This applies even if the fragrance he absorbed was only from trees or herbs, as “various kinds” covers all fragrances.
**נז) שם נכון ליזהר מלהריח בו.**וכן יש ליזהר מלהריח בפלפלין וזנגביל משום די"א דאין מברכין עליהם כמ"ש בא"ר סימן רצ"ז אות א' יעו"ש. וכ"כ ח"א כלל ס"א אות ה' קיצור ש"ע סימן נ"ח אות ג':
It is proper to be cautious and avoid smelling it One should also be cautious about smelling pepper and ginger because some authorities hold that no blessing should be recited over them, as explained in Ateret Zekeinim, Siman 297, Section 1. This is also confirmed in Chida’s Chaim Avraham, Section 61, and Kitzur Shulchan Aruch, Siman 58, Section 3.
**נח) [סעיף ז'] סימלק וחלפי דימא וכו'**ואע"ג דאית בהו מאי דרכיך לא איכפת לן אלא כיון דמוציא עלין מעצו מברכין עצי בשמים. ב"י בשם הרשב"א. מ"א ס"ק י"ד:
**נט) שם ויש מפרשין יאסמין.**רש"י בברכות מ"ג ע"ב ועיין לקמן אות ס"ג:
**ס) שם ויש מפרשים שהוא עשב וכו'**רש"י שם. וגם לפי פירוש זה ברכתו עצי שהרי מפרש מ"ש הגמ' סימלק עצי ולפי פרש"י עשב שיש לו וכו' ויאסמין הוא אחד ואצ"ל יש מפרשין ויש מפרשין כיעו"ש ודוק:
סא) שם שקורין אשפי"ק ועשוי כעין גבעולי פשתן רש"י שם. (ועיין גיטין ס"ח ע"ב שפי' בענין אחר) והיינו שפיגנריד"א בלשון פולין שעושין מזה לריח טוב ובעלי בתים רגילים לשפוך זה למים שהכהנים נוטלים ידיהם לדוכן וצריכין העומדים לברך בורא עצי בשמים כמו במי ורד סעי' ג' ט"ז סק"ט. א"ר אות י"ד ולענין אם מותר ליתן אותו ביו"ע עיין בדברינו לעיל סימן קכ"ח אות מ"ד יעו"ש:
סב) מנטורוקלאביאינ"ה בורא עצי בשמים. ברכ"י אות ז' מיהו הזכ"ל כתב בשם הרב מעם לועז פ' תולדות דעל הקלאביאינ"ה מברך מיני יעו"ש. ועיין בן א"ח פ' ואתחנן אות ו' שכתב שנוהגין בעיר בגדאד יע"א לברך עצי משום שהגדל שם הקלח שלו קשה ואין העלין יוצאין משרשיו וגם נשאר משנה לשנה יעו"ש ועיין עו"ש אות ז' שכתב דעל הורד שקורין בערבי ראסק"י יברך עצי יעו"ש:
**סג) [סעיף ח'] סיגלי והם ויאיל"ש וכו'**כן פרש"י בגמ' שם אבל בחומש פ' ויצא פרש"י ז"ל ובלשון ישמעאל יסמי"ן יעו"ש ולכאורה נראה שהוא היפך מ"ש בגמ' על סמלק שהוא יסמין שברכתו עצי וע"כ כתב הפר"ח דראוי ליזהר שלא להריח ביסמי"ן מפני הספק יעו"ש אבל האחרונים תמהו עליו דלמה לא יריח יברך מיני ויריח שהרי מיני פוטר את הכל יעו"ש בדבריהם. ונראה ליישב פרש"י ז"ל דשניהם סמלק וסיגלי קורין בלשון יסמין וע"כ כשפרש"י ז"ל בגמ' על סמלק יסמי"ן נתן בו סי' שהוא עשב שיש לו וכו' לרמוז שיש עוד מין אחר ג"כ שקורין יסמי"ן אלא שהוא תואר אחר. ומ"מ לענין דינא בענין היסמי"ן אם ידוע שמתקיים משנה לשנה ומוציא עליו מעצו מברכין עליו עצי ואם ידוע שהוא עשב ואינו מתקיים מברכין עליו עשבי ואם ספק מיני:
**סד) שם והם ויאול"ש וכו'**בא"ת ה' ברכות אות ע"ל כתב בויאול"ש עצי ופי' דהיינו סמלק ברכ"י אות ה' וע"כ לצאת ידי ספק יש לברך מיני:
**סה) שם והם ויאול"ש וכו'**ואותו סגלי שגדל בבית מגזע אחד בלי שינוי ותמורה ואינו כמו אותו שגדל בשדה יש להסתפק בברכתו ויברך מיני לצאת ידי ספק. דב"ש סימן ב' י"א בהגה"ט:
סו) עלנופארא"ס מברך עשבי בשמים. ברכ"י אות ט' בי"מ אות ב':
סז) עלשושן הנקרא בהא"ר מברך עשבי. שו"ת בית יהודה חא"ח סימן ס"ב בשם רבו מהר"ש צרוד וכתב שכן נוהגין. ברכ"י אות יו"ד. בי"מ שם חס"ל אות ד' וכתב שם החס"ל דאם בירך עצי יצא יעו"ש:
**סח) [סעיף ט'] נרגיס והוא חבצלת השרון.**וי"א שהיא ליריי"ו ויש בכל אחד ששה עלים לבנים. ב"י בשם הר"י:
**סט) שם אם גדל בגנה וכו'**וטעמא דמפליגי בין גינוניתא לדדברא בברכה משום דגינוניתא נעבד ומשקין אותו וגדל ומתקיים אעפ"י שעצו מתייבש אבל דדברא מתייבש כעשב והולך לו. ב"י בשם הרשב"א ט"ז סק"י. מ"א ס"ק ט"ו:
**ע) שם אם גדל בגנה מברך בורא עצי וכו'**כתב הברכ"י אות י"א שמהר"ש הבדלה ז"ל בתשו' כ"י האריך להוכיח דאין זה מה שקורין בערבי היום נרגיס ובטורק"י זירנ"י קאד"י שעל אלו יש לברך עשבי וראיתי מדקדקים שמברכים עליהם מיני בשמים עכ"ל. וכ"כ בשיו"ב אות ב' בשם הרב הנז' שהירא את דבר ה' לא יסמוך על המנהג אלא יברך על נרגיס בין דגנה בין דשדה ועל הזינבולי"ס ומישקירומי"ס וכיוצא שעץ שלהם רך עשבי. ועל ליריי"ו ובויאולאס ובאלחאבק"א וכיוצא מיני מספק יעו"ש. וכ"כ הזכ"ל וכן על מינקש"י שקורין בערב"י בנפש"ה יברך מיני מספק. בן א"ח פ' ואתחנן אות ה':
**עא) [סעיף יוד'] היו לפניו עצי בשמים ועשבי וכו'**ולכתחלה יש לו לברך על עצי בשמים לפי שאינה כוללת אלא מה שהוא עץ. ואח"כ עשבי בשמים שהוא כולל כל מה שהוא נקרא עשב ואח"כ על מיני בשמים שהוא כולל כל מה שהיא בושם. אלא שאם בירך בתחלה על מיני בשמים ונתכוון לפטור גם את עצי ועשבי בשמים פטר הכל שהכל מיני בשמים. ב"ח ואם בירך בתחלה מיני בשמים ולא כיון לפטור עצי ועשבי יוכל לברך עליהם אח"כ כמ"ש לעיל סי' ר"ו אות יו"ד וסי' רי"א אות י"ב יעו"ש וכ"כ הט"ז בזה הסימן ס"ק י"א והא דאמרינן דאם בירך תחלה מיני יוכל לברך אח"כ עצי ועשבי היינו כגון דזה המיני הוא מין בפ"ע כגון מוס"ק וכדומה אבל אם זה המיני הוא משום ספק עצי או עשבי לא יוכל לברך אח"כ כמ"ש לעיל אות ל' ואות ל"א יעו"ש:
עא) סדרהמעלות אפרסמון בורא שמן ערב. ב' עצי בשמים. ג' הנותן ריח טוב בפירות. כי היא כוללת יותר דגם פה"א יש בו ריח טוב. ד' עשבי בשמים. דכוללת יותר אף שאינו פרי. ה' בורא מיני בשמים. ועל כולם אם אמר מיני בשמים יצא כמו שהכל. א"א אות י"ט. ח"א כלל ס"א אות ח' וכן אם אמר על כולם שהכל יצא כמ"ש לעיל אות ל"ב יעו"ש:
עב) כתבהכלבו ושאר פו' דאם נתערבו עצי בשמים ועשבי בשמים מברכין מיני בשמים ע"כ. והב"ד א"ר אות ט"ז וכתב דמזה יש ללמוד באגודה שקשורה עצי עם עשבי דיברך מיני וכ"כ בא"ח ושמעתי שזקני הגאון ז"ל היה מקטם מין אחד תחלה ובירך ואח"כ בירך על המין האחר באגודה עכ"ל. וכן אם יכול להריח, באגודה עצמה כל אחד בפ"ע יברך תחלה עצי ויריח עצי ואח"כ עשבי ויריח עשבי ואח"כ יריח שניהם בב"א אם ירצה:
**עג) [סעיף יא'] הביאו לפניו הדס ושמן להריח וכו'**דאילו להעביר הזוהמא אין מברכין עליו וכמ"ש סימן רי"ז ססעי' ב' יע"ש. מ"ח ס"ק י"ז:
**עד) שם אם ברכותיהם שוות וכו'**כגון שמן שבשמו בעצי בשמים דברכתו עצי כמו ההדס. טור. וכ"כ העו"ת אות ח':
**עה) שם מברך על ההדס וכו'**ונוטלו בימינו כמ"ש סימן ר"ו סעי' ד' מ"א ס"ק ח"י:
**עו) שם ואם אינם שוות וכו'**בטור כתב כגון שמן אפרסמון וכ"כ העו"ת אות ח' והקשה המ"א ס"ק י"ט דהו"ל לאקדומי לאפרסמון בלבד וכתב דצ"ל דהדס חשיבי טפי יעו"ש ונ"ל הטעם דהדס קדים משום דהוא העץ בעצמו לא כן באפרסמון דאינו אלא דבר היוצא מן העץ וכמ"ש לעיל אות מ"ו יעו"ש:
**עז) [סעיף יב'] קודם שיגיע לו הריח.**ואעפ"י שעדיין אינו מריח כיון שמוכן לעלות הריח יכול לברך כמו שמברכין על אכילת לחם וכדומה אעפ"י שעדיין לא אכל. ב"י. עו"ת אות ח' ואם לא בירך קודם יכול לברך אח"כ כ"ז שעדיין הוא מריח:
**עח) שם אבל לא יברך קודם וכו'**דבעינן סמוך לעשייתו כמ"ש סימן כ"ה סעי' ח' מ"א סק"ך. ואם בירך קודם בדיעבד יצא כל שלא הפסיק בדיבור בין הברכה לריח כמ"ש לעיל סימן ר"ו אות ט"ז יעו"ש:
**עט) [סעיף יג'] בורא עשבי וכו'**שמעתי מהמדקדקים שאין לומר העי"ן של עשבי בניקוד שב"א ופת"ח אלא י"ל בחירק ומצינו כן באיוב עשבי הרים. ט"ז ס"ק י"ב. א"ר אות כ"ג. מיהו המש"ז אות י"ב כתב דלא נמצא באיוב אלא במשלי כ"ז יש עשבות הרים יעו"ש ומ"מ המנהג כהט"ז וכ"כ האחרונים:
**פ) [סעיף יד'] וי"א שאינו מברך וכו'**וכ"כ בשלחן ערוך לקמן סימן תרנ"ג. והטעם כתב הט"ז בסימן זה ס"ק י"ד לפי שהוא עשוי לאכילה ולזה הוקצה לו כל ז' וע"כ לאו לריחא קאי דבשאר ימות השנה קאי לאכילה ולהריח אבל בסוכות כיון דלאו לאכילה קאי אלא למצוה בטל ממנו גם מעלת הריח עכ"ל:
פא) מצאתיכתוב בשם רש"ל דדוקא בשעת נטילתו לשם מצוה אבל קודם לכן ואח"כ מברך מ"א ס"ק כ"א וכ"כ לקמן סימן תרנ"ג אבל הא"ר אות כ"ב כתב דכל ימי החג אין לברך עליו יעו"ש וכ"כ א"א אות כ"א ומ"ש שם הא"ר בשם א"ח דביום הו"ר אחר זמן מצותו יוכל לברך לכ"ע כתב המש"ז אות י"ד דלהט"ז אסור אף בשמיני עצרת דכל זמן שהוא אסור באכילה ניטל ממנו מעלת הריח ג"כ יעו"ש:
**פב) שם לכן נכון שלא להריח בו.**ואם הריח בו כתב הב"ח דמברך עליו אבל המ"א ס"ק כ"ב כתב דיש ליזהר מספק ברכות ולא לברך עליו יעו"ש:
**פג) שם לכן נכין שלא להריח בו.**אבל על הדס של מצוה אסור להריח בו שהוא מיוחד לריח והוקצה למצוה ואם התנה עליו ועל ההדס להריח בהם התנאי מועיל. ברכ"י אות י"ג בשם ס' צרור החיים לתלמיד הרשב"א. אבל הער"ה אות ט' תמה על הברכ"י שהביא דברי צרור החיים הנז' כיון דבזה"ז אין להתנות כמ"ש בסי' תרל"ח גבי נוי סוכה יעו"ש:
פד) הממשמשבאתרוג ונשאר הריח בידו או בבגד אינו מברך על אותו הריח כלל שאין לו עיקר. ברכ"י אות י"ד משם ס' הנז' שע"ת אות ך':
**פה) שם הגה.**י"א דהמריח בפת חם וכו' בא"ח משמע דאיכא מאן דאמר דאף על פת צונן יברך. וכ"מ בב"י סי' רצ"ז ברכ"י אות ט"ו. ונ"מ לדידן דאף בפת צונן יש ליזהר מלהריח בו:
**פו) שם בהגה. י"א דהמריח בפת חם וכו'**וכן המריח בקאו"י כתושה והיא חמה שריחה נודף ואדם נהנה מאותו הריח י"א שצריך לברך י"א בהגה"ט. ולפי מ"ש ב"י בסימן רצ"ז דאין לברך על ריח הפת נראה דה"ה דאין לברך על ריח הקאו"י ולכן יש ליזהר מלהריח בה וכמ"ש מור"ם ז"ל לגבי הפת:
**פז) שם בהגה. לכן אין להריח.**ואם הריח אין לברך. מ"א ס"ק כ"ב: