**א) [סעיף א'] אין עושין מדורה מעצים וכו'**נראה דה"ה בתנור של בית החורף נמי דינא הכי אלא א"כ טוח בטיט אז שרי לדעת רמ"א לרסי' רנ"ד בהגה. תו"ש או' א' ועיין בס' מנוה"ט שכתב דגם ע"י עכו"ם אסור דמ"מ חיישינן לחיתוי ודוקא בשבת הוא דשרינן משים דהכל חולים אצל הצינה משא"כ בע"ש דהיה אפשר לעשות בהיתר יעו"ש. א"ח או' ב':

**ב) שם. עד שיצית בהן האור וכו'**דאי לאו הכי חיישינן שמא יחתה בה בשבת ויניד העצים כדי שתעלה השלהבת האחרונים:

**ג) שם. בלי סיוע עצים אחרים.**היינו שלא יהא צריך לומר הבא עצים דקים ונניח תחתיהם להבעיר את אלו אלא שתהא השלהבת עולה מאליה. ב"ח:

**ד) שם. ברוב עביו וברוב הקיפו.**פרש"י רוב עביו שיכנס האור בתוך עביו עד רובו. רוב היקפו מבחוץ. והביאו ב"י. ט"ז סק"א. מ"א סק"א. והטעם כתב התו"ש או' ב' משום דלפעמים האש תופס רוב עביו של העץ ועדיין לא נתפשט ברוב הקיפו ולפעמים הוא להפך וכתב ודלא כהעו"ש יעו"ש:

**ה) שם. אסור ליהנות בה וכו'**אפי' אם הודלקה אח"כ לגמרי. מ"א סק"ב. א"ר או' א' תו"ש או' ג' ר"ז או' ב'

**ו) שם. וכשהודלקה כשיעור.**פי' קודם השבת מ"א ס"ק ג:

**ו) שם. יכול להתחמם וכו'**כתב הט"ז סי' רע"ה סק"ז דמ"מ אין לישב סמוך לזנבות האודים לפי שיש לחוש שמא יגע בהם לקרבם אל המדורה דמה"ט אסרינן לקרות לאור המדורה וכו' יעו"ש אבל התו"ש בסי' זה או' ד' השיג עליו וכתב דדוקא בלימוד גזרו אבל בחימום לא גזרו יעו"ש:

**ז) שם. ולהשתמש לאורה וכו'**ובלבד שלא יקרא בספר לאורה. חדושי הר"ן. פת"ע או' ג' ובס' בני חיי רצה להוכיח דבמקום נר שבת אם רוצה לעשות מדורה יצא ודלא כמ"ש מור"ם בסי' תרע"א יעו"ש. אמנם בס' יצחק ירנן דמ"ה ע"א דחה דבריו וכתב דאין מכאן ראיה ולעולם אינו יוצא יעו"ש. וכ"כ מעש"ר בפ"ג מה' שבת דין י"ט יעו"ש:

ח) ובעריאורומילי משנים קדמוניות הגם דבשאר לילות משימין נרות של חלב הנה בליל שבת משימין עששית של שמן זית לכבוד שבת דמצוה בשמן זית. וגם עתה בזמנינו שיצא שמן גאז דאורה רב עכ"ז בליל שבת נזהרין להדליק שמן זית אפי' מי שאין ידו משגת אשריהם ישראל רו"ח:

**ט) שם. ואפי' היא מדברים וכו'**דבמדורה מתוך שההיסק גדול כל אחד מבעיר את חבירו. רש"י שבת כ"א ע"א:

י) ישמי שעושה מערכת עצים ומדליק מרחוק חבל ארוך וכשמגיע האש אצל המערכה בוערת בעצים. וכתב הברכ"י או' א' בשם מהר"י מולכו דמותר ליקח מהם ולהוסיף בשבת ואין כאן לא משום מכבה ולא משום מבעיר וכ"כ הטור סי' תק"ב מדורה העשויה מעצים דקים מותר להסיר מהם כל זמן שלא אחז בהן האור ועיין בב"י שם וה"ה הכא. ובודאי מיירי בענין דליכא משום מקצה עכ"ד. והביאו שע"ת. ועיין פתה"ד מה שהאריך בזה והעלה ג"כ להתיר יעו"ש:

**יא) [סעיף ב'] י"א שבפחמים וכו'**זהו דעת הטור דמשמע ליה דמ"ש במשנה ר' יהודה אומר בפחמים כל שהוא אינו חולק על ת"ק אלא מוסיף על דבריו ות"ק מודה לו וכך הם דברי רי"ו בח"ג אבל מדבכי הרמב"ם בפי' המשנה נראה דר' יהודה פליג את"ק שכתב ואין הלכה כר' יהודה וכ"נ מדבריו בפ"ג ג"כ שלא חילק בין פחמים לעצים עכ"ל ב"י. וע"כ כתב דין זה בש"ע בשם י"א משום דאין כן דעת הרמב"ם ז"ל. וכתב התו"ש או' ה' דמה שהשמיט הש"ע דעת הרמב"ם משום דמלתא דרבנן היא ופסק לקולא כהטור. וכ"פ הר"ז או' ג':

**יב) [סעיף ג'] מדורה של זפת וכו'**ורי"ו י' ס"ח כתב גם שעוה ושומן וכל דבר הניתך. וברוקח סי' מ"ג רפ"ב כתב או גבינה א"ר או' ג':

**יג) שם. ושל קש וגבבא.**קש. זנבי שבלים. גבבא. קש שגובבין משדה אחר קצירה. רי"ו שם. א"ר או' ד':

**יד) שם. כשהם מפוזרים.**הטעם דשוב הן דולקין מאליהן והוא דעת הרי"פ. וי"א הוא דעת רש"י דכשהם אגודים א"צ רוב ומחלוקתן תלוי בחילוף הגירסא בש"ס. תו"ש או' ו' וכתב הר"ז בקו"א דדעת הש"ע כסברא ראשונה שהביא בסתם יעו"ש: