**א) [סעיף א'] אומרים הבדלה בחונן הדעת.**מפני שאסור לתבוע צרכיו קודם הבדלה. מ"א סק"א. ועוד שאם אין בינה אין יודע להבדיל. תו"ש או' א':

**ב) שם. בחונן הדעת.**המנהג להתחיל אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה. ואח"כ אומרים אתה חוננתנו. ואח"כ מסיים וחננו מאתך וכו' ב"ח. ועי"ש מה שהשיג על הלבוש. וה"ה הט"ז סק"א. שכנה"ג בהגב"י או' א' מ"א סק"א. א"ר או' ב'. ברכ"י בשיו"ב או' א':

**ג) שם. ואם טעה ולא הבדיל וכו'**נאנס ולא התפלל במו"ש מתפלל ביום שתי תפלות א' לחובה וא' לתשלומין ולא יאמר אתה חוננתנו אעפ"י שלא הבדיל. הרדב"ז ח"א סי' קע"ו (ובחדשות סי' שס"א) כנה"ג בהגה"ט. עו"ת או' א' ברכ"י או' א' והגם דהמ"א והא"ר פקפקו בדברי הרדב"ז הנ"ז ודעתם שצ"ל אתה חוננתנו בתפלת התשלומין וכן הסכים המט"י או' ב', מ"מ נראה כיון דאיכא פלוגתא בזה שב ואל תעשה עדיף כדי שלא להפסיק בתפלה דלמ"ד א"צ לאומרו אם יאמר אותו הוי הפסק. וה"ד כשיש תקנה על הכוס כגון שהבדיל במו"ש על הכוס או שיש לו כוס להבדיל ביום א' אבל אם אין לו כוס כסעי' ב' צ"ל ההבדלה בתפלת התשלומין אף להרדב"ז. מט"י שם. ועיין לעיל סי' ק"ח או' ו':

ד) ש"ץשלא התפלל במו"ש יתפלל שחרית בלחש לחובה שחרית ושניה בקו"ר לתשלומין ולהוציא שאינו בקי. הרדב"ז בתשו' הנ"ז והמ"א פקפק מטעם אתה חוננתנו וכבר ביאר הרדב"ז דבריו בתשו' הנ"ז יעו"ש. ברכ"י או' ב':

ה) אונןבמו"ש שאינו חייב בתפלה ביום ראשון אחר הקבורה כשמתפלל שחרית לא יאמר אתה חוננתנו בתפלתו. הרב מהר"ם אמארלייו בשו"ת דב"מ ח"ג יו"ד סי' ט"ו. ברכ"י או' ג' שע"ת או' א':

**ו) שם. ואינו חוזר וכו'**ועכ"פ אסור במלאכה עד שיאמר המבדיל כמ"ש סס"י רצ"ט. מי"א סק"ב. תו"ש או' ב':

**ז) שם. מפני שצריך להבדיל על הכוס.**דק"ל המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס והמבדיל על הכוס שצריך שיבדיל בתפלה. טור. וב"י:

**ח) שם. ואם טעם קודם שהבדיל וכו'**או שעשה מלאכה קודם שהבדיל חידושי רשב"א פ' אין עומדין) מיהו אם אמר המבדיל וכו' כמ"ש סס"י רצ"ט א"צ לחזור ולהבדיל בתפלה. א"ר או' ה' מש"ז או ב' ר"ז או' ג' אמנם בקוב"ץ על הרמב"ם הלכות תפלה פ"י כתב מדלא הזכירוהו הפו' משמע דלא ס"ל ובזה יש לסמוך על הרמב"ם שהשמיט הך דינא יעו"ש. ולע"ד יש לתת טעם לזה דמלאכה לא שייך קצת לברכה דיכול לומר המבדיל בלא ברכה ולעשות מלאכה כלקמן סי' רצ"ט משא"כ באכילה. פ"ת:

**ט) שם. צריך לחזור ולהבדיל בתפלה.**פי' לחזור ולהתפלל ולהבדיל בתפלה. ואע"ג דק"ל טעם מבדיל (כמ"ש לקמן סי' רצ"ט סעי' ה') פי' שיכול להבדיל על כוס אחר שאכל מ"מ כיון שאכל באיסור קרינן ביה טעה וצריך לחזור ולהתפלל. טור ב"י. לבוש. ט"ז סק"ב. מט"י או' ב' תו"ש או' ג':

**י) שם. צריך לחזור ולהבדיל בתפלה.**ואם לא התפלל בלילה ומתפלל תשלומין למחר צ"ל אתה חוננתנו בתפלת התשלומין. מט"י או' ב' וכ"כ לעיל סי' ק"ח או' ו' יעו"ש:

**יא) שם. ולהבדיל בתפלה.**וגם צריך להבדיל על כוס כמ"ש רש"י ור"י וב"ח ול"ח. א"ר או' ו' ר"ז או' ג' ואם טעה והבדיל על הכוס קודם שחזר להבדיל בתפלה כתב המש"ז שם אפשר שא"צ לחזור ולהתפלל יעו"ש:

יב) מנהגינולומר באתה חוננתנו ובין יום השביעי לששת ימי המעשה. וכתב הב"ח וכך הוא משמעות כל הפסוקים ואין לשנות. שכנה"ג בהגב"י או' ב':

יג) בנוסחאתה חוננתנו אמרינן כך אתה חוננתנו ה' אלהינו מדע והשכל. וכ"כ בסידורים. ונכון ליזהר פה לומר והשכל בסין סיבולת שלא יהא נשמע ל' שיכול בנים ח"ו. פתה"ד או' ב':

**יד) [סעיף ב'] וסביר שאף למחר וכו'**לאו דוקא אלא ה"ה משם ולהלאה עד רביעי בשבת אלא משום דאסור לאכול עד שיבדיל ואין דרכו של אדם להיות מתענה כ"כ זמן. פרישה או' ו' והא"ר או' ז' כתב דבאמת א"צ כלל להתענות רק יום מחר ולכן צריך להתפלל. ומי"ט כתב אילי דכולי האי איכא למיחש דלמא לא יהיה לו אף דעכשיו יודע שיהיה לו. והביאו א"ר שם. ועיין לקמן סי' רצ"ט סעי' ו' ודוק:

**טו) שם. וסבור שאף למחר וכו'**נראה דלאו דוקא מחר ביום דאם יהיה לו בלילה ג"כ כיון דבט"ב שחל בח' בשבת אינו חוזר מפני שסומך על ההבדלה דליל ב' ה"נ בסבור שלמחר בליל ב' יהיה לו אינו חוזר. מט"י או' ג:

**טז) שם. צריך לחזור וכו'**ואם נזכר קודם ש"ת יאמרנה בש"ת דבזה יש לסמוך על הטור והגמ"נ בשם מהרי"ל אבל כשיש לו כוס לא יאמרו בש"ת כמ"ש הרב"י. מ"א סק"ג. וכן הסכים א"ר או' ד' וכ"כ התו"ש או' ד' ר"ז או' ה' וכתב הטעם שלא ליכנס לספק ברכות שאינם צריכים יעו"ש. בן א"ח פ' ויצא או' ג' ואם שכח לומר גם בש"ת אם עקר רגליו או שסיים התחנונים שרגיל לומר אחר תפלתו דהוי כעקר כמ"ש ססי' קי"ז צריך לחזור לראש ואם לא עקר חוזר לאתה חונן. ר"ז שם:

**טוב) [סעיף ד'] מיד כשסיים הברכה אין לו לחזור וכו'**ומיהו אם נזכר באותה ברכה כל זמן שלא הזכיר את השם אפי' נזכר בין אתה להשם חוזר כמ"ש לקמן סי' תרפ"ב סעי' א' יעו"ש. ואם נזכר קודם שהתחיל ברכה שאחריה אעפ"י שסיים הברכה אומרה שם בין ברכה לברכה ולא הוי הפסק שהרי מעין הברכה היא. כ"כ הרדב"ז ח"א סי' תקס"א והביאו כנה"ג בהגה"ט. וכ"כ היפ"ל בשם הא"ז סק"ד. אמנם הברכ"י סי' תכ"ב או' א' כתב מדפסק מרן בסעי' זה דמיד שסיים הברכה אין לו לחזור משמע דאינו מזכיר כלל וכתב דכן עיקר וכן הסכים א"ר סי' קי"ד או ז' יעו"ש. וכ"כ לעיל סי' קי"ד או' ו' יעו"ש. ומ"מ יש לאומרה באלהי נצור קודם יהיו לרצון וכו':

**חי) שם. אין לו לחזור וכו'**והא דאינו חוזר אין ר"ל בתורת חיוב בלבד אלא אפי' אם ירצה לחזור אינו רשאי כל שהוא באמצע תפלתו וכמבואר בסמוך סעי' ה' ואם יחזור הוי ברכה לבטלה. מט"י או' ד':

**יט) שם. אין לו לחזור וכו'**דהוי הפסק בתפלה. וה"ה בכל מקום שאין חייב לחזור לראש מיד כשסיים הברכה לא יחזור דהוי הפסק. תו"ש או' ה':

**ך) [סעיף ה'] ואם סיים תפלתו רשאי.**בתורת נדבה. מ"א סק"ד. תו"ש או' ו' ר"ז או' ז' ולפי מ"ש לעיל סס"י ק"ז דבזה"ז אין להתפלל נדבה א"כ אף שסיים תפלתו אין לחזור ולהתפלל:

**כא) שם. אינו רשאי לחזור.**דהוי הפסק. טור: