**א) [סעיף א'] כשיכנס וכו'**ועכשיו לא נהגו לאומרו. דאין אנחנו מחזיקים עצמנו ליר"ש שהמלאכים מלווים אותנו. ב"ח. ט"ז סעק"א. ר"ז או' א' אבל המצת שמורים דף כ"ח ע"ד כתב צריך להזהר שבכל פעם שיכנס בבה"כ שיאמר התכבדו וכו' היפך ממ"ש הרד"א כי הוא טוב לאומרה כדי להעביר ממנו רוח הטומאה ומחשבות רעות ויהיה לבו פתוח תמיד לד"ת ללמוד אותה בקדושה ובטהרה עי"ש והביאו מחב"ר או' ב' וכתב עוד משם הרב המקובל הג' מוהר"ם פאפיראס ז"ל בס' אור צדיקים וז"ל יאמר התכבדו וכו' ואף שכתב בש"ע שלא לאומרו עכשיו עכ"ז חידש האר"י לאומרו גם עכשיו ובזה ניצול שלא יהרהר בד"ת בבה"כ עכ"ל וכ"כ הרו"ח או' א' בשם ס' מגיד משרים למרן ז"ל בפ מטות ומסעי דא"ל המגיד למרן הקדוש שיאמר התכבדו מכובדים. וכ"כ יפה ללב ח"ג או' א' וכ' שע"ת או' א' ואולילא נאמרו הדברים אלא ליחידים אשר תורתם אומנותם ולא זולתם דמחזי כרמות רוחא אבל הפ"ת ביו"ד סי' רמ"ו או' יוד כתב דלא שייך מחזי כיוהרא אלא בדבר שעושה בפני רבים משא"כ בזה:

א) וזההנוסח התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון שמרוני שמרוני עזרוני עזרוני המתינו לי עד שאכנס ואצא כי כן דרכם של בני אדם וכן יאמר בכל פעם שיכנס. טור:

**ב) [סעיף ב'] יהא צנוע בבה"כ וכו'**והמצניע עצמו בבה"כ אין ר"ר ולא מיתה שולטים עליו והוא מא' מג"ד שמאריכין ימיו של אדם והיינו לגדולים אבל להטלת מים לא יהא צנוע. יפה ללב ח"א או' ב':

ג) שםבהג"ה. ולא ילכו ב' אנשים ביחד. ואם מפחד יכול אחד להניח ידו על ראשו דרך חלון. גמרא ברכות דף ס"ב ע"א. מג"א סע"ק א' ר"ז או ב' והמכניס ידו לתוך בה"כ צריך נט"י בעירוי ג"פ. רו"ח או' ג' ועיין בדברנו לקמן סי' ד' או' ס"ו:

ד) שםבהגה: ולא ילכו ב' אנשים ביחד. וה"ה שתי נשים לא יכנסו ביחד. וכתב בחס"ל ז"ל שיש להזהיר בזה גם על הקטנים א' משום שירגילו במילי דצנעותא וא' משום שלא ירגילו במילי דפריצותא ואפי' בקטנים שאין יודעים עשות רע דהא אמרו בגמרא דאיתתא לא תקום להשתין בפני תינוק יונק וכ"ש בגדולים קצת. בן א"ח ה' שנה א' פ' ויצא או' ו':

ה) שםבהגה. גם לא ידבר שם. אבל נשים תקנו חכמים שיהיו מספרות בבה"כ משום יחוד ובמקום שהן בעיר אין לחוש. מג"א סע"ק ב' וכן במקום שהן בעיר לא ילכו שני נשים ביחיד ודלא כפרמ"ג א"א אות ב' חיי עולה על מ"א סק"ב. ועיין בן א"ח שם:

ו) שםבהגה. גם לא ידבר שם. כי יש מין שד המחטיא את האדם אם ידבר שם. אור ישראל בשם האר"י ז"ל. עמודי השלחן על קי' הש"ע סי' ד' אות ג' והרב סלת בלולה אות ב' כתב שאסור לדבר בבהכ"ס כדי שלא לתת להחצונים מקום להאחז בענין הקול והדבור של האדם כי קדוש הוא. ולצורך גדול כ"ז שלא נפנה עדיין אפשר דמותר. שע"ת אות ב' עמה"ש שם. וכמה ספרי מוסר כתבו שטוב לחשוב מחשבות אחרות בביה"כ כדי שלא יכנסו ברעיוניו הרהורי ד"ת. וכתב הר"ח שטוב להרהר בבה"כ צרכי מזונותיו וצרכי ביתו ובשבת יחשוב בבנינים נאים וצייורים. סלת בלולה אות ח':

ז) שםבהגה. ויסגור הדלת וכו' אפי' בלילה וחשך ואפילה. ומ"מ אם יש בביה"כ ריח רע קשה לו מאד והוא פותח את הדלת לאצולי פורתא יש להקל בחושך לילה ואין רואהו. בן א"ח שם אות ד':

ח) כשנכנסלביה"כ לא יכנס ופניו לאחוריו או לפניו אלא לצדדין. מסכת דר"א, ליקוטי פר"ח:

**ט) [סעיף ג'] אם רוצה למשמש וכו'**אם הוצרך לפנות ואינו יכול לפנות יעמוד וישב יעמוד וישב עד שנפנה או יסיח דעתו מדברים אחרים. גמרא שבת דף פ"ב ע"א מט"י אות ה' ומ"ש המג"א סע"ק ג' ילך ד' אמות וישב וכו' צ"ע דבגמ' לא הוזכר ד' אמות אצל יעמוד וישב רק תקנה אחרת דילך יו"ד פעמים ד"א או ד' פעמים יו"ד אמות עי"ש. ואח"כ ראיתי בס' חיי עולה על מג"א סע"ק ג' שהקשה קושיה זו על מג"א והניח בצ"ע:

**י) [סעיף ד'] לא יגלה עצמו וכו'**וכשהוא מגלה עצמו לא יגלה עצמו מעומד אלא עד אחר שישב ולאחר שעשה צרכיו יכסה עצמו קודה שיעמוד. תמיד פ"א דף כ"ז ע"ב:

יא) שםכי אם מלאחריו טפח וכו' כן עיקר כדברי מרן ז"ל ודלא כב"ח. יד אהרן הגב"י. מט"י אות ו' מאמ"ר אות א' פרמ"ג מש"ז אות ב':

יב) שםומלפניו טפחיים. ואף אם עושה קטנים בלא גדולים מלפניו טפחיים, פרמ"ג שם:

יג) שםמלפניו טפחיים, ואם המקום מטונף ויש חשש שיטנפו בגדיו א"צ ליזהר בזה אלא יגלה כפי הצורך לפי המקום וכל מה שאפשר למעט בגילוי ימעט וכמ"ש החס"ל ז"ל וכן נמי כל דאיכא חשש טנוף יש להקל בבה"כ שיש בו מחיצות ודלת סגור ולכן בזה"ז דטל הרוב כל בתי כסאות יש בהם מחוצות ודלת סגור אין מקפידין בענין הגילוי. בן א"ח שם אות ה':

**יד) [סעיף ה'] אם נפנה במקום מגולה וכו'**אבל בחצר בכל ענין שרי. ב"י מג"א סע"ק ה' ומ"מ נ"ל דעיר המוקפת חומה לא מקרי מחיצות לענין זה. מג"א שם. אבל הרב נו"ש אות ד' כתב דמלשון מרן משמע דאין צריך לדקדק בזה כי אם בשדה דוקא אבל כל שהוא בתוך העיר שיש שם חומה ומחיצות אין צריך לדקדק עי"ש:

טו) שםשאין בו מחיצות וכו' אבל אם יש מחיצות אפילו מחיצה א' לצד מערב סגי ששם השכינה. ב"י. לבוש א"ר אות ג'. ושי"ע או' א' ויחזור אחוריו לצד מערב. ישי"ע שם א"א אות ה'. ר"ז אות ח' ויש מתירין אפילו אם המחיצה לצד מזרח אם מחזיר אחוריו לצד מזרח. מג"א שם ר"ז שם. תוספת שבת בקי' ס' פלאים. וכן משמע מקי' ש"ע סי' ד' אות ב' ומחיצית דנקט הש"ט לאו דוקא אלא אורחא דמלתא נקט וה"ה מחיצה א' נמי סגי. תו"ש שם. אבל דעת הפרמ"ג שם והישי"ע שם אם המחיצה לצד מזרח אסור. ויש לחוש לדבריהם. ועיין נו"ש אות ה' ושיעור המחיצה בזה כ' הרב בן א"ח שם אות ט' א"צ שתהיה גובה עשרה אלא כל שאין פירועו מגולה שרי ולכן אם היא קטנה יפנה סמוך לה ממש באופן שתגין שלא יתגלה פירועו, וי"א דאפילו במקום מחיצות צריך לדקדק בזה שלא לפנות בין מזרח למערב ונכון לחוש לדבריהם לכתחילה. במקום שאפשר שלא לבנות בהכ"ס תחלה לפנות שם למערב או למזרח אלא לצפון. ר"ז אות ז' הרב בן א"ח שם. ועיין מש"ז או' ה'. וכן יש נוהגים ליזהר שלא לבנות בה"כ אלא בין צפון לדרום:

**טז) [סעיף ו'] וכן אסור לישן בין מזרח למערב וכו'**פי' רש"י יכוון שיהא ראשה ומרגלותיה זה לצפו' וזה לדרום. וכ"פ הש"ע סוף סי' ר"מ. מיהו בזוהר פ' במדבר כתב בהיפך דההוא דהנותן מטתו בן צפון לדרום פי' ראשה למזרח ומרגלותיה למערב והביאו הב"ח. וז"ל שער המצוות פ' בראשית ועניין נתינת המטה בין צ"לד הוא יהיה דוגמת אדם הראשון כשנברא וכדוגמא שיעור קומה העליונה ראשו למזרח כנגד הדעת הנקרא מזרח ממזרח אביא זרעך ורגליו למערב יסו"מ כנזכר אצלנו בענין נטילת לולב וידו הימנית בדרום שהוא החסד ויד השמאלית בצפון שהיא הגבורה עכ"ל. וגם רש"י בספר ליקוטי פרדס חזר מפי' והסכים לפי' המקובלים והביאו ברכ"י אות ב', ועיין בת' שב יעקב סי' ג' שהכריע ג"כ כדעת הזוהר, והגם שכתב שכנה"ג בהגב"י אות ד' דעכשיו אין העולם נזהרים בכך עי"ש וכ"כ עו"ת אות ו' דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד מ"מ יש ליזהר כדעת הזוהר והאר"י ז"ל:

**יז) [סעיף ח'] כשנפנה בשדה וכו'**וה"ה אם הוא מפני בבית אחורי הכותל יכול לפנות אעפ"י שחבירו שומע העטוש, עו"ת אות יו"ד בכ"ש על גמ' ברכת דף ס"ב ע"א. שע"ת או' ח' ר"ז אות י"ב ובמה"ת אות ג' בן א"ח שם אות ז' ודלא כלבוש דמשמע דמחלק בין שדה לעיר. שע"ת שם.

יח) שםובבקעה יתרחק עד מקום וכו' לראות פירועו. פי' גילוי שלו מה שמגלה מבשרו בשעה שנפנה ואע"פ שחבירו שומע קול עיטושו של מטה אפ"ה א"צ להתרחק יותר, ט"ז סע"ק ז' ר"ז שם:

יח) וא"צלהתרחק יותר עד שלא וראנו חבירו אלא אע"פ שרואהו מרחוק אין בכך כלום כיון שאין רואה פירועו. ר"ז במה"ת שם. בן א"ח שם:

**יט) [סעיף ט'] לא ישב וכו'**ויבדוק עצמו היטב ולא ימהר לצאת כמו שעושין המון העם אלא ישהה שם עד שירגיש בעצמו שא"צ עוד, חיי"א כלל ג' אות א' קיצור ש"ע סי' ד' אות ג':

**כ) [סעיף י'] לא יקנח ביד ימין.**ואטר יד מקנח בשמאל דידיה שהוא ימין דעלמא. ט"ז סע"ק ט' לפי גירסא שלפנינו. וכן פי' דבריו יד אפרים ומש"ז ומחה"ש ס"ק ח' וכ"כ מג"א ס"ק ח' עיין מחה"ש. ר"ז אות י"ד. קיצור ש"ע שם אות ה' חיי עולם על המג"א סע"ק ח';

כ) וכןאם כותב בשמאל ושאר מעשיו עושה בימין דיש לקנח בימין דעלמא מג"א ומחה"ש שם. ר"ז שם. נוה שלום אות יו"ד. ומ"ש המחב"ר אות ח' דדברי המג"א קשים וכו' וכבר השיג עליו הא"ר והבכ"ש עיין נוה שלום שם שמיישב דברי המג"א. ועיין חיי עולם שם מ"ש על המ"א ועל דברי הלב"ש והפרמ"ג:

כא) שםלא יקנח וכו' אבל לשפשף הניצוצות של מי רגלים מבואר בב"י סי' מ"ג דשרי אפי' בימין ואפשר דה"ה דשרי להרוג כנה בימין. א"ר אות ח' ר"ז במה"ת אות ט' בן א"ח שם אות י"ד:

כב) שםלא יקנח ביד ימין. ואפי' כשמקנח בנייר וכדומה לא יקנח בימין. פאת השלחן על קי' הש"ע שם בשולי היריעה ודלא כדמשמע מר"ז שם באות הנז':

כג) כתובבשל"ה שלא יקנח באצבע אמצעי שכורך עליה רצועה של תפילין. והביאו מג"א שם. א"ר שם ר"ז אות ט"ו. קי' ש"ע שם. ואם א"א לו בכך מחמת רוב הלכלוך שאינו מתקנח היטב אז יקנח בכל אצבעותיו. בן א"ח שם:

כד) אשהנמי לא תקנח ביד ימין, מו"ק. ואינו מוכרח להחמיר עליה דעלובה אשה אתמר בה כל היד המרבה ואמרו עלה חמת מלא וכו' מחב"ר אות ט' אבל הרה"ג בן א"ח שם כתב דאשה נמי לא תקנת בימין כי יש עוד טעמים לדבר זה דשייכי גם בה:

**כה) [סעיף יא'] לא יקנח בחרס וכו'**והא דכתב מרן ז"ל סי' שי"ב סעי' ה' דמקנח באוזן החרס התם לא מיירי רק לעניין איסור שבת ובא לאשמעינן דבצרור איכא איסור שבת אבל בחרס שהוא אוזן הכלי מותר משום איסור שבת אע"ג דאיכא למיחש לכשפים מ"מ לא חיישינן ליה במקום איסור שבת. ב"ח. הלכה ברורה אות ד' בשם הנז'. עו"ת או' י"ב. וכ"כ ברכ"י או' ו' ועיין שם שהאריך בזה והעלה דבחול אף באוגני כלים אין לקנח משום כשפים ודלא כהא"ז והביאו בספרו א"ר אות ט' שכתב דהמקנח באוגני כלי חרס אין בו משום כשפים. שע"ת אות יוד. ר"ז אות ט"ז, מטעמי השלחן אות כ"ח:

כו) שםמשום כשפים. אע"פ שהוא חרם קדמונים שאין לסמוך על רפואת התלמוד, מ"מ מה שיש לחוש מעניני כשפים והזיקית שבגופו למיחש מבעיא, וע"כ לא ישתה אופיא ולא ינפח בהו ולא ידחה בידו ולא יאכל מן האגד שאסר גינאה ולא יאכל ירק שנפל על השלחן ולא ישב תחות המרזב וכשרוצה לשתות מים שנשאבו מן הנהר ישפוך תחלה ממנו לארץ, יש"ש פ' כל הבשר סי' י"ב והשמיט הא דלא קטל לכו כינה אמנייכו. מטעמי השלחן אות כ"ט:

כז) שםולא בעשבים יבשים וכו'. ואפילו האידנא דלא חיישינן לכשפים (ר"ל כיון שאינם בשדה וכדברי רמ"א לענין חרס, לב"ש) אסור מפני שמחתכין הבשר. ועיין סי' שי"ב סעי' ה' מג"א סע"ק ט'/ מטעמי השלחן אות ל':

כח) שםשהמקנח בדבר שהאור שולט בו וכו'. אינו אומר בדבר שהאור שורף, שכל דבר האור שורף אלא דבר שבמהרה האור שורפו. מטעמי השלחן שם בשם גמרא חולין דף ט"ז ע"ב:

כט) שםבדבר שהאור שולט בו וכו'. בגמ' איתא ג"כ דלא יקנח בסיד ובחרסית מחמת זה. מטעמי השלחן שם:

ל) שםולא בצרור שקנח בו חבירו וכו'. ואם קנח הוא עצמו בו או שיבש או שקנח מצד אחר לית לן בה. מג"א סק"י ר"ז אות י"ז:

לא) איתאבירושלמי ס"פ המוציא, אין מקנחין לא בפי הכלב ולא בפני הכלב ולא במים שלוקק בהם הכלב ולא במים שאין בהם מ' סאה ולא בדבר הנכנס לאור ויצא ולא במים של מרחץ. א"ר אות ט' חיי עולם על הש"ע סעי' י"א:

לב) שםבהגה, ועכשיו שבתי כיסאות שלנו אינם בשדה וכו'. אבל בתי כסאות שבשדה יש ליזהר גם בזה"ז ובה"כ שבשדה הוא אפילו סמוך לעיר כל שאין בני אדם מציין שם ואם יש עוד אחר עמו א"צ ליזהר אפילו בבה"כ שבשדות ובעיר אפילו בלילה א"צ ליזהר. מטעמי השלחן אות ל"ד:

לג) שםנהגו לקנח בחרס. היינו אוגני כלי חרס שהם חלקים ולית בהו סכנה. עיין סי' שי"ב סעיף ד"ה. פרמ"ג א"א אות י"א. ר"ז אות ט"ז. ודלא כלבוש.

לד) שםוכן נהגו לקנח בדבר שהאור שולט בו וכו'. אבל בדבר שקנח בו חבירו אפשר גם בבית יש סכנה. פרמ"ג שם. חיי עולם על מג"א סע"ק י"א:

לה) שםוכן נהגו לקנח וכו' יזהר לקנח את עצמו יפה כי אם יש לו אפילו משהו צואה בפי הטבעת אסור לי לומר שום דבר שבקדושה. קי' ש"ע שם. ואפילו בדעבד שאם עבר והתפלל אפשר דצריך לחזור ולהתפלל ולכן צריך להזהר מאד, חיי"א כלל ג' או ב':

לה) ועיקרהרחיצה במים כמ"ש ומציאתו לא רוחץ. באה"ט ס"ק ט"ז בשם סידור האר"י ז"ל. סולת בלולה או' ח' בן א"ח שם או' י"א. מטעמי השלחן שם:

**לו) [סעיף יב'] יפנה בצניעות בלילה וכו'**פי' שלא יגלה עצמו יותר מביום ואם אין שם אדם יפנה ברחוב אבל לא בפני עכו"ם, מג"א סע"ק י"ב. ר"ז ס"ק י"ח:

**לו) ואפי'**יש לו קרן זוית א"צ לילך לשם, עט"ז. חיי עולם על ט"ז סק"י. וכן פי' א"א סע"ק י"ב כוו' מג"א דכרבא קימ"ל ולא כרב אשי. ועיין מש"ז סע"ק י':

לו) והנהמזרח ומערב נמי אסור בלילה כמו ביום כחשכה כאורה לפני ה'. א"א שם. וכל זה לפנות אבל להשתין מותר אפי' ביום בפני רבים אם צריך לכך משום דאיכא סכנא. מג"א שם. ר"ז שם. קי' ש"ע שם או' ב' בן א"ח שם או' ח' ומ"מ יש לו להסתלק לצדדין. קי' ש"ע שם. בן א"ח שם. ואם אין לו מקום אפי' בפני אשה מותר. חיי"א כלל ג' או' א' ואתתא לא תיקום להדיא בפני תינוק אבל לצדדין לית לן בה. מג"א שם. ר"ז או' י"ט. רו"ח או' ד' יפה ללב ח"ג או' ג' וד' בן א"ח שם:

**לז) [סעיף יג'] לא ישתין מעומד מפני ניצוצות וכו'**והיינו שיוציא לעז על בניו כ"כ הטור ואע"ג דמצוה לשפשף הנצוצות דכשעומד ואין אוחז באמה איכא רוב ניצוצות ולא סגי בשפשוף, מ"א ס"ק י"ג. ר"ז או' כ':

לח) שםאם לא שיעמוד במקום גבוה וכו' ואם משתין מיושב אפי' אינו מקום גבוה ילא עפר תחוח ליכא למיחש לנצוצות, ב"י. פרישה או' י"א. שו"ג או' כ"ד נו"ש או' י"ד, ר"ז שם:

**לט) [סעיף יד'] יזהר שלא יאחוז באמה וכו'**פי' אפי' ע"י בגד אם לא במטלית עבה, נדה דף י"ג, מג"א סע"ק ט"ו, א"ר או' י"ב, ש"כ יו"ד סי' קפ"ב סק"ו, א"א או' ט"ו, חיי"א כלל ג' אות ג' ר"ז אות כ"ב. אבל הרב בכ"ש על נדה דף י"ג כתב דלא אמרינן מטלית עבה אינו מחמם כ"א בזמן קצר כבליעת תרומה וכבדיקת קרי אבל להטיל מים לא. עי"ש. וכ"כ ברכ"י אות ט' ויש להחמיר כמ"ש הבכ"ש. מטעמי השלחן אות מ"ג:

מ) שםאם לא מהעטרה ולמטה וכו' ואע"פ שהוא קשוי מותר לאחוז מהעטרה ולמטה ב"י. פרישה אות י"ג עו"ת אות י"ד, א"ר או' י"ג, ר"ז אות כ"א, ודלא כהרב כס"א אות ו':

מא) שםאלא א"כ הוא נשוי. משמע דמעטרה ולמטה אפי' לבחור מותר ודלא כעו"ת שנסתפק בזה. נו"ש אות ט"ז. שב יעקב סי' ד':

מב) שםאלא א"כ הוא נשוי. הרב בי"ש באה"ע סי' כ"ג סע"ק ד' כתב דאף באין אשתו עמו מותר. וכ"כ הישי"ע או' ז' בשם תוס' יומא דף י"ח בד"ה יחוד דאע"ג דאין אשתו עמו מותר דחשיב פת בסלו וה"ה בנדה חשיב פת בסלו. אבל המג"א סע"ק י"ד כתב דאם אין אשתו עמו או שהיא נדה אסור. וכ"כ ט"ז סע"ק י"ג. מאמ"ר אות י"א וכ"כ ברכ"י אות י"א בשם האגודה. וכתב דכן עיקר דמדינא אסור אם אין אשתו עמו. והביאו מטעמי השלחן אות מ"א וכ"כ חיי"א שם, ר"ז אות כ"ב. שמן המאור על מג"א סע"ק י"ד ועי"ש שמישב דברי התוס', ועוד עי"ש שמסתפק אם אשתו עמו בעיר מהני או דצריך דווקא שתהיה מצויה לו באותה שעה שמשתין עי"ש שהניח בצ"ע. ועיין ט"ז שם:

מג) שםומדת חסידות ליזהר אפילו הנשוי, והט"ז כתב דהטור וספר היראה דינא קאמר ולא מדת חסידות כפי' הב"י והש"ע, אבל האחרונים חלקו עליו והעלו כדעת מר"ן ז"ל, הלכה ברורה אות ה' יד אהרן בהגב"י. מאמ"ר אות י"א. נוה שלום אות ט"ו. ר"ז אות כ"ב. קי' ש"ע סי' קנ"א אות ג':

**מד) [סעיף טז'] לא הותר לנשוי וכו'**אבל להתחכך לא ואפילו מעטרה ולמטה יש להחמיר' ר"ז אות כ"ג. חיי עולם על הש"ע. וע"י כתונת יש להקל בנשוי להתחכך מעטרה ולמטה אבל בפנוי יש להחמיר להתחכך אפילו למטה מהעטרה ואפילו ע"י כתונת דלא התירו לפנוי לאחוז מעטרה ולמטה רק להשתין דוקא משום ניצוצות ולא בענין אחר, שב יעקב שם. והביאו א"א אות א' וכ"כ מטעמי השלחן אות מ"ד בשם ארצות החיים דמה שהותר למי שאינו נשוי למטה מעטרה לא הותר רק להשתין:

מה) לרחוץאותו מקום עם שאר הגוף דרך העברה מותר אבל להתעכב ברחיצת אותו מקום אסור. באה"ט אה"ע סי' כ"ג סע"ק ה' בשם סדר היום והביאו עמודי השלחן על קי' ש"ע סי' קנ"א אות ה' וכתב הכנה"ג עליו היינו כשרוחץ ואינו רואה ערותו דאם רואה ערותו אסור והביאו באה"ט שם:

**מו) [סעיף יז'] המשהה נקביו וכו'.**כתב רז"ל בשער המצות פ' שמיני וז"ל שקוץ הנפש כתיב אל תשקצו את נפשותיכם וארז"ל מכאן שהמשהה נקביו עובר על לא תשקצו, והטעם יובן כי ענין אכילה הוא לברר האוכל מתוך הפסולת והאוכל שהוא המזון נבלע באברים והפסולת נעשה מותר ונדחה למטה ומזה נעשו הקליפות וכתיב וטמאתם את ציפוי פסילי כספיך וכו' תזרם כמו דוה צא תאמר לו כי הם בחי' היציאה של נקב האחור וכמ"ש בענין פעור, ולכן המשהה נקביו שמשהה המותר והקליפה ההיא מלדחותה אחר שנגמר בירורה ועיכולה הנה הוא משקץ נפשו ממש יותר ממה שמשקץ גופו ונודע בכל דרכיך דעהו ולכן צריך שיכון האדם כוונה זו בלכתו לבה"כ קודם הכנסו שם כי אסור להרהר שם עכ"ל והביאו בן א"ח פ' ויצא:

מז) שםעובר משום בל תשקצו. ובקטנים משום בל תשקצו ומשום שלא יהא עקר' ט"ז ס"ק י"ג. א"ר אות ט"ז, ר"ז אות כ"ד, וי"א שבקטנים אין בהם משום בל תשקצו אלא שאסרו משום סכנה וגם שלא יהא עקר, ר"ז במה"ת אות י"א, מטעמי השלחן אות מ"ה:

מז) בהפחהאין בה משום בל תשקצי, א"ר שם פרמ"ג במש"ז אות י"ג. שע"ת אות ט"ז, חיי עולם על ט"ז ס"ק י"ג, מטעמי השלחן שם, עמודי השלחן אות א' על קי' הש"ע סי' ד':

מז) בלתשקצו דרבנן הוי ומפני כבוד הבריות נדחה, פרמ"ג שם, ר"ז שם במה"ת, כגון עד שימצא מקום צנוע, ר"ז שם. עמה"ש שם:

מח) שםמשום בל תשקצו, יש בני אדם נכשלים בדב"ז ואם יבא לו התעוררות והוא לומד או עוסק בענייניו אינו קם במהירות וחושב עד שיגמור העסק עוד מעט או עד שיגמור דף הזוהר או המזמור וזה שטות גדולה דה"ז מצוה הבאה בעבירה לכך צריך להזהר מאוד וכתב החס"ל ז"ל בשם המקו' דהמקל בזה מונע ממנו טהרת המחשבה ומי שהוא בעל נפש ורוצה להדבק בקונו צריך להזהר שיהא גיפו נקי בכל שעה וזה מועיל ג"כ לבריאת הגוף ונעשה בריה חדשה בן א"ח שם אות א':

מט) גםבהיותו שוכב על מטתו בלילה אם הרגיש שצריך לעשות צרכיו יתאזר לקום ולא יתעצל ולא יתרשל הן מחמת קור הן מחמת גשם הן מחמת חושך וכיוצא אך צריך לעשות תחלה נטילה כהלכה כי א"א לו לילך ד"א ולשפשף או לקנח בעוד ר"ר שורה על ידיו אך מאחר שהוא עתה צריך לנקביו א"א לברך ענט"י אלא יעשה צרכיו תחלה ואח"כ יברך ענט"י ואשר יצר ולכן צריך ליזהר שלא יפסיק בדברים מעת שנטל ידיו עד שיכנס לבה"כ ויטול שנית ויברך ועיין ש"ע דר"ז סי' ו' סעי' ג' בן א"ח שם אות ב':

נ) שםמשום בל תשקצו וכל שיוכל להעמיד עצמו עד כדי שיעור הילוך פרסה אין בו משום בל תשקצו ולא משום סכנה בין בגדולים בין בקטנים לד"ה וי"א שאפי' אינו יכול להעמיד את עצמו פחות הרבה משיעור זה אם כח הדוחה אינו יכול להיות גובר על כח המחזיק אלא רק ע"י סיוע שידחוק האדם את עצמו מעט כדי להוציא הפסולת אין נקרא זה משהה נקביו בידים כדי שיעבור על בל תשקצו כיון דכח הדוחה צריך לסיוע שלא שידחוק א"ע מעט וזה שאינו דוחה אינו אלא שב ואל תעשה הוא אבל אם נתגברה תאוותו מאד עד שכח הדוחה גובר על כח המחזיק להוציא הפסולת מבלתי שיצטרך לסיוע הדוחק שידחוק האדם א"ע אפי' מעט הרי זה עובר על בל תשקצו אם משהה נקביו, ר"ז במה"ת אות י"א בן א"ח שם אות ג':

נא) כתבבס' חסידים סי' תתי"ח אדם צריך להיות מבפנים כבחוץ שנא' וכל קרבי את שם קודשו שלא יהיה בקרביו טנופת לכך קודם שיתפלל וקודם אכילה ושתיה שהוא צריך לברך יעשה אדם צרכיו קודם שילך לביהכ"נ וקודם שיאכל. והביאו בן א"ח שם קודם אות א':

נב) צריךהאדם לעיין שלא ידבק במנעליו צואה כשהולך לביהכ"נ שנא' שמור רגליך כאשר תלך וכו, ולכך כתיב של נעליך מעל רגליך. ס' חסידים סי' תתכ"ב ופי' אזולאי שם ולכך כתיב ר"ל לכך כתיב של נעליך וכו' משום דבר הנדבק בהם: