Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Orach Chayim Siman 348
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**א) [סעיף א'] בתוך עשרה וכו'**דאילו למעלה מיו"ד מקום פטור הוא. ב"י. ובכל גוונא יכול להחזירה. לבוש. ואפי' מזיד וחצר אחרת. מש"ז:
**ב) שם. בתוך עשרה וכו'**וכתבו התו' בשבת ג' ע"ב ד"ה כאן אבל למעלה מיו"ד לכתחלה נמי מותר להוציאה ואם הוציאה מתחלה דרך מטה מיו"ד מותר להחזירה למעלה מיו"ד אבל הרשב"א בס' עה"ק ובחידושיו הוכיח דאם הוציאה מתחלה דרך מטה מיו"ד אסור להחזירה דרך מעלה מיו"ד ולהוציאה לכתחלה למעלה מיו"ד אסור דחיישינן דילמא שדי להו. וכן הסכים רבו יעו"ש ער"ה או' א' וכ"כ הר"ז או' א' דאם הוציאה בתוך יו"ד אסור להחזירה אפי' דרך מעלה מיו"ד:
**ג) שם. מותר להחזירה לאותו חצר וכו'**דלא גזרו שמא פעם אחרת ישליכם לרה"ר כיון דלא נתקיימה מחשבתו שנתכוון לפנות הפירות מחצר זו אבל להחזירם לחצר אחרת אסור דאי שרית ליה כיון שנתקיימה מחשבתו חיישינן דילמא זימנא אחריתי שדי להו לרה"ר. ב"י וב"ח. וה"ה אם הוא ברה"ר והכניס ידו בפנים מלאה פירות יחזירנה לרה"ר יא"צ להמתין עד שתחשך. שה"ג בהגמ"ר פ"ק דשבת או' א' פת"ע או' ג':
**ד) שם. ואסור להושיטה לחצר אחר.**הרמב"ם פי"ג דין ך' כתב דוקא כשהיתה כוונתו מתחלה להוציאה לחצר ההוא אסור להכניסה לשם כדי שלא תתקיים מחשבתו שחשב בשעת שגגה אבל ברש"י משמע דאפי' נתכוון להוציאה לרה"ר אסור להושיטה לחצר אחרת דחיישינן דילמא זימנא אחריתי שדי להו לרה"ר יעו"ש. וכששני החצירות בדיוטא אחת (ר"ל בשורה א' של אורך רה"ר) לכ"ע אסור כמ"ש סס"י שמ"ז וכ"ה בתו' מ"א סק"א. והטעם משום דבדיוטא א' איכא איסורא דאורייתא ואפי' למעלה מיו"ד כמ"ש סי' שמ"ו או' ט' יעו"ש:
**ה) שם. ואסור להושיטה לחצר אחר.**אפי' שלו או שנתערב ואף שלא היתה כוונתו מתחלה להוציאה לחצר זו דמ"מ נתקיימה מחשבתו לפנותו מחצר זה וכ"מ מפירש"י ור"ן ור"י. א"ר או' ב':
**ו) שם. ואם במזיד אסור וכו'**דקנסוהו רבנן הואיל ועבד איסורא ותהא כך ידו פשוטה עם הפירות עד שתחשך במו"ש. ב"ח: עו"ש או' א' ואפי' הוציאה מבע"י קנסוהו הואיל ולא החזירה קודם שבת תו"ש או' ג':
**ז) שם. וי"א דהני מילי וכו'**פי' הא דאמרינן הכא דאם במזיד אסור להחזירה אפי' לאותה חצר היינו דוקא בשהוציאה מבע"י וכו' עו"ש או' ב' והא דכתב זה הש"ע בשם י"א לפי שכתב בב"י דמדברי רש"י נראה דאפי' הוציאה משחשיכה נמי אסור להחזירה יעו"ש. וכ"נ מסתמיות דברי הש"ע שהוא כדעת רש"י ועיין באו' שאח"ז:
**ח) שם. וי"א דהני מילי וכו'**וכן נ"ל עיקר שהרי תו' ורמב"ן ורשב"א והרא"ש והטור ורי"ו פסקו הכי ועוד דבמגיד פי"ג משמע שכן דעת רמב"ם. א"ר או' ג' וכן התם ח"א כלל נ"ג או' כ"ג כדעת י"א אלא שכתב דאם הוא סמוך לחשיכה במו"ש במויד קנסינן ליה יעו"ש אמנם הר"ז סתם להחמיר כסתם דברי הש"ע וכתב בקו"א או' א' שכן הוא משמעות הש"ע שהעיקר כסברא א' שהביא בסתם כנודע יעו"ש:
ט) שם. וי"א דהני מילי כשהוציא מבע"ידבזה ליכא למיחש שמא יקשה עליו שתהיה ידו תלויה עד שתחשך וישליך הפירות מידו דהא אף אם ישליך אותם מידו לא יבא לידי איסור סקילה דלא יעשה אלא הנחה בלא עקירה אבל כשהוציא משחשיכה דאז איכא למיחש שאם יקנסו אותו שיהיה ידו תלוי עד מו"ש ישליכם מידו ויבא לידי איסור חיוב חטאת או סקילה ולכך התירו לו להחזירה לאותו חצר כיון דליכא בזה איסור דאורייתא. ב"י תו"ש או' ד':
**י) שם. אבל אם הוציאה משחשיכה מותר להחזירה וכו'**דוקא להחזירה לאותו חצר אבל לחצר אחרת אסור דהשתא לא חיישינן שמא ישליכם מידו כ"פ הרשב"א וכן הבין הרא"ש מדברי הרי"ף שסתם. ער"ה או' ב':
**יא) שם. ויבא לידי חיוב חטאת.**כלומר איסור דחטאת דחיוב ליכא אלא א"כ תחלתו וסופו שגגה. מ"א סק"ג. תו"ש שם:
**יב) שם. אבל אם הוציאה לכרמלית וכו'**דבכרמלית לא גזרו דא"כ הו"ל גזירה לגזירה. ב"י. לבוש. מ"א סק"ד
**יג) שם. בכל גוונא מותר להחזירה.**וכתב שם המ"א דקאי אשוגג ומותר להושיטה אפי' לחצר אחרת אבל במזיד אסור מטעם קנס ולא מטעם גזירה יעו"ש. וכ"כ הר"ז באו' א' ואו' ג' אבל הא"ר או' ד' כתב דבין בשוגג ובין במזיד שרי דלא קנסו אלא היכא דיש גזירה דאתי לאיסור דאו' אבל בזה אף שיעשה בשבת ליכא איסור דאו' אבל לחצר אחרת אסור דגזרינן דזימנא אחריתי שדי לרה"ר וכתב דכן מבואר בלשון הש"ע ולבוש שכתבו בכל גוונא מותר להחזירה ואי לחצר אחרת לא שייך לשון להחזירה אלא להושיטה או להכניסה יעו"ש. וכ"כ הח"מ. וכ"ה דעת האחרונים:
יד) המפנהחפצים מזוית לזוית ונמלך להוציאן פטור שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך. מ"א סק"ד. והוא מהרמב"ם פי"ג דין י"ב:
טו) היהקנה מונח על הארץ והגביה הקצה האחד והקצה השני מונח בארץ והשליכו לפניו וחזר והגביה החצה השני שהיה מונח בארץ והשליכו לפניו אפי' כל היום כולו פטור שהרי לא עקר החפץ כלו מן הארץ. ואם משך החפץ וגררו על הארץ מתחלת ד"א לסוף ד' חייב כשהמגלגל עוקר הוא. מ"א שם ע"פ הגהת יא"פ והוא מהרמב"ם שם דין י"א. וי"א שאם יגלגל אדם חבית או כלי אחר עגול ברה"ר פטור משום דלא עקר כוליה כמו הקנה ומ"מ פטור אבל אסור הוא. כל בו דף כ"ב ע"ג והביאו א"ר או' ו':