**א) [סעיף א'] המערב לרבים משלו אומר וכו'**וה"ה כשמערב משלהם צ"ל הרי עירוב זה וכו' ומברך ואח"כ אומר כמ"ש לקמן סי' תט"ו סעי' ד' יעו"ש

**ב) שם. המעכב לרבים וכו'**רבים שרצו להשתתף בעירובי תחומין מקבצין כולן עירובן שתי סעודות לכל א' ואחד ומניחין אותו בכלי או במקום שירצו. הרמב"ם פ"ו דין ח"י. ומ"ש הא"א דא"צ להניחו בכלי א' כבר תמהו עליו האחרונים.

**ג) שם. אומר הרי עירוב זה וכו'**וצריך תחלה לזכות להם ע"י אחר שאומר לו זכה בזה לכל בני העיר או לפלוני ולפלוני ואותו אחר מגביהו מן הקרקע טפח כמ"ש לעיל סי' שס"ו סעי' ט' ואח"כ לוקחו מידו וכשמניחו במקום החפץ לקנות שם שביתה קודם שמניח מברך ואומר בזה העירוב וכו' ואח"כ מניחו במקום ההוא ועיין לקמן או' ו'

**ד) שם. ובלבד שיהא בו מזון שתי סעודות וכו'**וה"ה בלפתן של ב' סעודות סגי כמ"ש לעיל סי' ת"ט סעי' ז' יעו"ש

**ה) שם. שתי סעודות לכל אחד.**ולא דמי לע"ח לעיל סי' שס"ה דסגי בי"ח גרוגרות אפי' למרובין דהתם האיסור משום דא' אוסר על חבירו ומשו"ה סגי כשיש בין כולם י"ח גרוגרות דעי"ז הם מעורבים והיו לאחדים משא"כ בתחומין דע"י העירוב נעשה כמו שדר שם וע"כ צריך לכל א' שתי סעודות. ט"ז סק"א תו"ש או' א' ועיין א"ר מ"ש לסתור טעם הט"ז וכתב הטעם משום דתחומין אסמכוה אקרא ולכן לא הקילו כ"כ שיהא סגי בשתי סעודות לכולם יעו"ש. אבל הברכ"י כתב דטעם הט"ז הוא אמת ויציב והביא עוד פו' דסברי הכי יעו"ש.

**ו) שם. וצריך לזכות להם וכו'**והא דצריך לזכות ע"י אחר אינו אלא בשאחד מערב משלו עליהם אבל אם משלהם הוא מערב אין מקום לזיכוי. ב"י עו"ש או' א' וה"ה אם נתן במתנה מזון ב' סעודות לאותו עצמו שחפץ לערב לו והגביהו מן הקרקע טפח נעשה כשלו וא"צ עוד זיכוי ע"י אחר והוא אם אותו אדם ראוי לזכות כמ"ש באו' שאח"ז.

**ז) שם הגה. ועיין לעיל סי' שס"ו וכו'**ר"ל דשם נתבאר מי הוא הראוי לזכות ע"י לאחרים וה"ה לכאן ולענין מי הוא שראוי להעשות שליח להנחת העירוב עיין לעיל סי' ת"ט סעי' ח'

**ח) שם. וצריך להודיעם.**שאין מערבין לאדם עירובי תחומין אלא לדעתו שמא אינו רוצה לערב באותו רוח שרצה, זה ב"י ועיין לקמן רסי' תי"ד.

**ט) שם. אפי' לא גמר וכו'**דכיון דק"ל בדרבנן יש ברירה אמרינן הוברר הדבר שקודם זמן קניית העירוב דעתו לכך ב"י עו"ש.

**י) שם. אבל אם לא הודיעוהו וכו'**ואם הודיעוהו מבע"י שעירובו מבע"י שעירבו אלא שלא הודיעוהו לאיזה רוח עירבו ונודע לו משחשכה הוי עירוב מאמ"ר.

**יא) שם. אבל אם לא הודיעו וכו'**דתו לא שייך ברירה כיון שלא היה יודע כלל מבע"י. תו"ש או' ד' ועיין מש"ז או' ב' שכתב דאם ידע ביה"ש אמרינן ג"כ דיש ברירה אבל לא ידע ביה"ש כלל לא שייך ברירה יעו"ש. והוא כדעה ראשונה דס"י תט"ו סעי' ג' יעו"ש.

**יב) שם. וכן מי שהניח עירוב לכל שבתות וכו'**כגון שהיה מונח עירובו בסוף אלפים למזרח במקום המשתמר והרי הוא מניחו שם עכשיו לכל השנה כולה שבשבת שירצה יקנה לו עירובו ובשבת שלא ירצה יהיה כבני עירו ולא יקנה לו העירוב להפסידו אלפים אמה שבמערב. רש"י עירובין ל"ז ע"ב.

**יג) שם ואמר איזה מהם שארצה וכו'**אבל אם הניח עירובו סתם לכל שבתות השנה ולא התנה אינו יכול לילך אלא לצד עירובו ובשבת שאינו חפץ לילך שם אלא להיות כבני עירו צ"ל מבע"י שבשבת זה איני חפץ שיקנה לי העירוב שבמקום פלוני ואהיה כבני עירי.

**יד) שם. אעפ"י שלא גמר בלבו וכו'**והיינו אם עדיין לא הלך מביתו לצד השני משחשכה דאל"ה אינו יכול עוד לסמוך על העירוב משום דאין מערבין לחצי יום כמ"ש לעיל רס"י תי"ב יעו"ש.

**טו) שם. יכול לסמוך עליו.**והטעם בכ"ז משום דתחומין דרבנן ובדרבנן ק"ל דאמרינן יש ברירה כמבואר בב"י ובאחרונים.

**טז) שם. או אם יבואו שנים וכו'**ואפי' באו שנים ואחד מהם רבו ורצה למחר ללכת אצל מי שאינו רבו מותר ואין אומרים מן הסתם ביה"ש דעתו היה על רבו שפעמים דעתו נוחה בחבירו יותר מרבו. גמ' ופירש"י שם. וכ"כ בעה"ק והביאו פת"ע או' ד':

**טוב) שם. וכן אם אמר לשנים וכו'**מבע"י:

חי) שם. הוי עירובמטעם ברירה דאמרינן דמבע"י היה דעתו לזה לבוש.