**א) [סעיף א'] הרי זה אוכל ושותה עד שיעלה ע"ה.**ובתענית חלום אסור דמשעה שחלם צריך להתענות כמ"ש לעיל סי' רפ"ח סעי' ד' בהגה. וכ"כ השל"ה דמשעה שחלם לא ישמש מטתו. מ"א סק"א, וכבר כתבנו ע"ז לעיל סי' רפ"ח או' מ"ז קחנו משם:

**ב) שם.**הרי זה אוכל ושותה עד שיעלה ע"ה. וכתב הראב"ד דוקא שלא גמר סעודתו אלא היה יושב ואוכל יכול לאכול עד שיעלה ע"ה אבל גמר סעודתו או אפי' לא גמר וישן בתוך הסעודה אסור לאכול ולשתות. והרי"ף פסק אפי' גמר מלאכול כל זמן שלא ישן מותר לאכול וכן אם ישן בתוך הסעודה מותר עד שיגמור וישן אח"כ. טור. אבל הב"י כתב בשם הרמב"ם דהכל תלוי בשינה ואם ישן שינת קבע אפי' בתוך הסעודה אסור עוד לאכול והשוה כן דעת הרי"ף לדעת הרמב"ם וכתב והכי נקטינן יעו"ש. וכ"מ דעתו כאן בש"ע דהכל תלוי בשינה ואם ישן שינת קבע אפי' בתוך הסעודה אסור עוד לאכול. וכ"כ מ"א סק"ב מאמ"ר או' א'. ביאורי הגר"א. וכן הסכים בס' בגדי ישע דלא כהב"ח והט"ז שנכתוב אח"כ. וכ"נ דעת ח"א כלל קל"ב או' י"ז שכתב כלשון הש"ע משמע דהכי ס"ל. מיהו הב"ח כתב לפרש בדברי הרי"ף כדברי הטור דתרתי בעינן גמר לאכול וגם ישן אבל ישן בתוך סעודתו או גמר סעודתו ולא ישן מותר לאכול וכתב דהכי נקטינן הלכתא כסברת הרי"ף שהסכימו עמו רוב הגאונים יעו"ש. וכ"ה דעת הט"ז סק"ב כמ"ש המחה"ש סק"ב והמש"ז או' ב' וכ"כ א"ר סי' תקס"ג או' א' בשם הריא"ז. וכ"כ הער"ה או' א' בשם כמה פו' דתרתי בעינן. ומ"מ סיים הב"ח דהמחמיר כסברת הראב"ד קדוש יאמר לו. והביאו א"ר שם. בגדי ישע שם. מחה"ש שם. מ"ב או' ג':

ג) וכתבמ"ב בשה"צ או' ג' דמוכח מדברי הפו' הנז' דאפי' אם השינה לא היה בתוך הסעודה אלא קודם אכילה כמו שמצוי שאדם ישן בתחלת הלילה ואח"כ קם לאכול מ"מ מותר לאכול אח"כ דכיון שדרכו לאכול לא סילק ע"י השינה מאכילה יעו"ש:

**ד) שם.**הרי זה אוכל ושותה וכו' ולא יאכל בלילה קודם התענית יותר מהרגל שלו כמ"ש לעיל סי' תקמ"ט או' י"א יעו"ש:

**ה) שם.**והוא שלא ישן שנת קבע. פי' אפי' שלא על מטתו ולא מקרי עראי אלא במתנמנם דהיינו נים ולא נים תיר ולא תיר. כ"כ ב"י דלא כרי"ו דבעי על מטתו. ט"ז סק"א. מש"ז או' א' מאמ"ר או' א' וכתב דלא כפי' באה"ג יעו"ש:

**ו) שם.**אבל אם ישן שינת קבע אפי' שלא על מטתו כנז' ואפי' בתוך הסעודה כמ"ש לעיל או' ב' לדעת השלחן ערוך יעו"ש:

ז) שםאלא א"כ התנה וכו' ואפי' היה התנאי בלילה אחר שגמר סעודתו קודם שישן מותר לו לאכול עד שיעלה עמוד השחר אפי' גמר סעודתו וישן שכל זמן שיש בידו לאכול יש בידו להתנות. לבוש. מ"ב א' ד' אמנם לפי דברי הזוהר והמקובלים כיון שישן אדם שינת קבע על מטתו אסור לו עוד לאכול עד שיתפלל כמ"ש לעיל סי' פ"ט או' כ"ח ואו' מ"ג יעו"ש. ואין חילוק בין התנה אם לא התנה או אם רוצה להתענות או לא לפי הטעם שכתוב שם:

ח) שםהגה. וי"א דבשתיה א"צ תנאי וכו' ומשמע שכל משקין מותרין אבל הכלבו כתב בשם הרי"ף דדוקא מים. ב"י:

ט) שםהגה. וי"א דבשתיה א"צ תנאי וכו' והב"י כתב לענין הלכה נראה לפסוק כדברי האומרים שצריך תנאי. וכ"כ הב"ח דראוי להחמיר להתנות אף בשתיה דרבים חולקים על סברא זו עכ"ל. וכ"כ הלבוש סי' תקס"ג דנהגו להתנות לשתות כל הלילה ונכון. והמ"א סק"ג כתב דהכל לפי מה שהוא אדם אם רגיל לשתות בלילה מותר לשתות בלא תנאי. והב"ד א"ר סי' תקס"ג או' ב'. וכ"פ ח"א כלל קל"ב או' י"ז. מ"ב או' ו':

י) ואםלא התנה רק לאכילה מותר אף לשתות ואם לא התנה כלל והוא צמא או תאב לזה יש להקל לשתות שלחן שלמה. תו' חיים על ח"א שם או' ח"י:

יא) ביוםתענית בהשכמה וכן בערב יוה"כ ובערבי ט"ב לא יאכל שורש מתוק וכיוצא בו שישאר הטעם בפיו וכשבולע הרוק בולע המתיקות. ס"ח סי' רנ"ג. כנה"ג בהגה"ט:

יב) ראוילמאן דאפשר שלא יאכל בשר וישתה יין לפני התענית וגם לאחר התענית ודוקא למאן דאפשר. יש"ש סוף פ"ה דחולין. וכ"כ בתשו' ססי' צ"ב והב"ד לעיל סי' תקנ"ח או' טו"ב יעו"ש: