**א) [סעיף א'] דרסה כיצד וכו'**וטעמא דדרסה פסולה שהל"מ שצריך להוליך ולהביא הסכין בשעת שחיטה ואסמכוה אקרא ושחט אין ושחט אלא ומשך וכן הוא אומר זהב שחוט וכו' חולין ל' ע"ב. לבוש. זב"ת או' א' חכ"א כלל ג' או' ג' והדורס הרי הוא כחונק ולא כשוחט כמ"ש יאיר נתיב והביאו כנה"ג בהגה"ט או' א' שו"ג או' א'.

**ב) שם. דרסה כיצד כגון שהניח הסכין על הצואר וכו'**אם בשעה ששוחט נענע העוף את ראשו באמצע השחיטה או אפי' בסוף השחיטה נענע את ראשו ואת גופו. הרב דע"ק או' א' כתב להחמיר בזה מחשש דרסה ומ"מ סיים בסוף דבריו דהשוחטים ובודקים דשם אמרו דלית דחש להא אף בנדנוד באמצע השחיטה כשאין שהייה ודאי והוא דבר מצוי ומעולם לא שמענו שאלה על זה עכ"ד. וכ"כ זב"צ או' א' דגם במדינתו לא שמע שחששו לזה אלא שכתב דמ"מ הכל לפי ראות עיני השוחט שאם היה נדנוד הרבה ובחוזק והרגיש שנגבהה ידו מן הצואר לגמרי יש לאסור והכל לפי ראות עיני המורה עכ"ל וגם לפעמים שוחט רחוק הרבה מצד הראש ונעשית צוארו ארוכה לצד הראש וכשמנענע ראשו כופף אותו למעלה על הסכין בשעת שחיטה ונעשה חלדה וצריך להשגיח גם ע"ז. ועיין לקמן או' מ"ג.

ג) וכתבעו"ש דע"ק סוף או' א' שקודם שמקרבין הסכין לצואר לשחוט צריך לעשות הולכות והובאות באויר כדי שברגע שמגיע הסכין אל הצואר יהיה דרך הולכה והובאה דאל"כ יש חשש שבהגעת ראשונה אל הצואר חתכה כל שהוא מן הושט שלא בהולכה והובאה עכ"ל והב"ד זב"צ או' ב' וכתב ושמענו שכן נוהגין בעה"ק טבריה ת"ו ובעיר בגדאד יע"א אין נוהגין כן יען שהסכין שלהם אינה חדה כ"כ כדי שתחתוך במהרה ומשו"ה אין עושין כן ומ"מ אם אירע שיש לו סכין חדה כ"כ שתחתוך במהרה צריך לעשות כן שמוליך ומביא מקודם באויר כמנהג א"י עכ"ל ולפי שראיתי שאין נוהגין כן ואין מחלקין בין חדה כ"כ לאין חדה כ"כ ע"כ נכון ליזהר שלא לעשות הסכין חדה כ"כ מטעם הנז'.

**ד) [סעיף ב'] שחט בהולכה או בהובאה לבד אם יש בסכין כמלא צואר וכו'**ומיהו א"צ להוליך כל אותו מלא צואר שחוץ לצואר דאין אדם יכול ליזהר בזה ולא הוצרך שיעור זה אלא כדי שישחוט בריוח ופעמים שהסכין חריף ושוחט הרוב בלא הולכת כמלא צואר אלא דקים להו כיון דיש בו כשיעור זה יכול לשחוט בריוח. טור בשם אביו הרא"ש ז"ל. פר"ח או' ב' פר"ת או' ג' זב"ת או' ב' זב"צ או' ג'.

ה) ומיהואף בסכין חריף אם אין בו כמלא צואר וחוץ לצואר והוליך ולא הביא אף שידוע לו שלא דרס שהסכין מרוב חריפותו שחט בלא דרסה אעפ"י כן שחיטתו פסולה. פר"ח שם. שמ"ח סי' ח' או' ג' שפ"ד או' א' זב"ת או' ג' זבח שמואל או' ג' בדיני דרסה. זב"צ או' ד'.

**ו) שם. אם יש בסכין כמלא צואר וחוץ לצואר וכו'**כשרה ואם לאו פסולה וכו' ואפי' התחיל לשחוט בסכין מראשה והוליך כולה על כל הצואר עד הקתה פסולה. פר"ת או' ד' זב"צ או' ה'.

ז) סכיןשיש בה מלא ב' צוארין ושחט הסימנים בהולכה או בהובאה בלבד כשרה אבל אם התיז כל הראש בהולכה או בהובאה לבד לא סגי בהאי שיעורא דכמלא צואר חוץ לצואר. פר"ח או' א' והתב"ש סוף סי' ח' הסכים עמו דוקא בבהמה מטעם שכתב הרשב"א דעצם המפרקת קשה ולא בעוף יעו"ש אבל מהר"ח קאזים בס' חק לישראל הסכים להכשיר וכ"נ עיקר שכן נראה דעת הרמב"ם בפ"ב ודעת הרמב"ן וכ"מ דעת הרשב"א בתשו' סי' י"ז וכן הבין השה"ג דאין חילוק יעו"ש. ער"ה או' א' וכן הסכים הרב זב"צ או' ו' דאין חילוק בין עוף לבהמה וגם בהתיז כל הראש בהולכה או בהובאה סגי בשיעור צואר וכמלא צואר חוץ לצואר יעו"ש. ועוד עיין לקמן סעי' ה' ובדברינו לשם בס"ד.

ח) לכתחלהצריך השוחט לשחוט בהולכה ובהובאה אעפ"י שהסכין ארוך כמה צוארים. תו"ח בשיטתו על מס' חולין דף ל' וכן הסכים הפר"ח או' ג' שמ"ח סי' ח' או' ג' שפ"ד או' ב' חכ"א כלל ג' או' ג' קומץ או' ג' אהל יצחק סי' ו' או' ב' זב"ר סי' ה' בתמידים או' ה' מנ"י או' ג' זב"צ או' ז'.

ט) ומכאןתוכחת מגולה לאיזה שוחטים המראים לבני אדם אימון ידיהם שבמהירות וקלות גדול מעבירים הסכין על צואר העוף בהולכה לבד או בהובאה ועל הרוב בחתיכה קטנה מן הסכין שוחטין הסימנים ולכתחלה עושין כן להראות כחם וגבורתם באומנות וזה ברור שהיא שחי' פסולה לא מבעיא לכתחלה דאין להם לעשות כן דהא בעינן עכ"פ שיעבירו כל הסכין על הסי' שבשיעור זה קים להו לרז"ל דהוי כאלו הוליך והביא אבל אם ישחוט בחתיכה קטנה מן הסכין וכ"כ במהירות א"א שינצלו מחשש דרסה ובודאי הגמור שלא עשו דבד זה אלא מחסרון יראתם מהשם ב"ה ורוצים להראות גבורתם לפני שוחטים אחרים ואפשר דאף בדיעבד חיישינן לזו השחי' וכל האוכל שחי' זו מלבד שאוכל ספק דרסה עוד יש שמחזיק ביד עוברי עבירה בראותם כי מעשיהם חביבים לבני אדם מוסיפים והולכים ומתפארים בעצמם וחושבים שעושים כהוגן וע"כ גדול עונם מנשוא. כסף אחר פ"ב מה' שחיטה ה"ט. וז"ל הרב מכתב אליהו כי יודע בעצמי בימי בחרותי נהגתי כן וסבור הייתי אין למעלה ממנה ומיום שנבחרתי בק"ק זלקאווה ונסיתי לפני הרב ולפני היושבים לפניו לשחוט עופות לפניהם ושחטתי בהולכה לבד וגערו בי חלילה לעשות כזו פעם אחרת רק בהולכה ובהובאה כמשמעות הש"ע עכ"ל והב"ד העשרון או' ח' וכתב והעובר על דבריהם נוח לו שלא נברא. זב"צ או' ח' וע"כ יש ליזהר שלא לעשות הסכין של עופות כ"כ חד כדי שלא יבא לשחוט בהולכה לבד.

י) והאדאמרינן אם יש בסכין מלא ב' צוארים בהנשחט השחיטה כשרה בהולכה או בהובאה לחוד ה"ד אם מתחיל מראש הסכין וכונתו להוליך או להביא כל אורכו ואז אעפ"י שמחמת חדוד הסכין נשחט במלא צואר א' כשר אבל אם התחיל במקצת הסכין צריך שיהיה באותו מקצת ששוחט בו כשיעור ב' צוארים משם ואילך וכן אם נתכוון שלא להוליך או להביא כל הסכין כ"א עד איזה מקום במקצתו צריך שיהיה השיעור ממקום התחלתו עד אותו מקום שרוצה להפסיק שם כמלא ב' צוארים. שמ"ח או' ב' קומץ או' ד' אהל יצחק סי' ו' בלק"י או' ב' זב"ר סי' ה' בתמידים או' ז' מנ"י או' ג' זב"צ או' יו"ד.

יא) ושיעורדב' צוארים בין לעוף בין לבהמה ולא יאמר בלבו דדי בסכין י"ד אצבעות אף שהצואר רחב שלא יגיע לשיעור דב' צוארין כיון שמוליך ומביא די אפי' כ"ש חוץ לצואר וכמו ששמעתי משו"ב שמתפארים באומנותם שיכולים לשחוט עגלים בסכין של עופות כי לא יפה הם עושים כי כשהסכין קצר נשמט באמצע שחיטה לתוך בית השחיטה ויבא לפסול השחיטה דרסה ושהייה ועיקור לכן צריך לשער לכל מין כשיעור ב' צוארים עם העור ומרפקת. מנ"י בלק"י או' ז'.

**יב) שם הגה. ויש מחמירין בבהמה.**דס"ל דלא נאמר אלא בעוף שצוארו דק. ביאור הגר"א או' ב' ועיין לעיל סי' ח' או' ב'.

**יג) שם הגה. ויש מחמירין בבהמה.**הואיל וצוארה קשה והסכין קטן אתא לכלל דרסה. כריתי או' ב'.

**יד) שם בהגה. והמנהג בגלילות אלו לפסול בבהמה וכו'**וכן יש לפסוק לדינא בכל מקום. שמ"ח סי' ח' או' ד' ובפרט בימינו אנחנו שאין רגילין לשחוט בסכין קטן כזה.

**טו) [סעיף ג'] שחט ב' ראשים כאחד וכו'**דין זה לא שכיח אצלנו וגם מימינו לא שמענו ששחטו ב' ראשים כא' וע"כ לא כתבנו ע"ז.

**טז) [סעיף ד'] שנים אוחזין בסכין ושוחטין וכו'**גם דין זה אינו מצוי אצלנו ולא שמענו ולא ראינו מי שעשה זה.

**טוב) [סעיף ה'] היה שוחט וחתך כל המפרקת כשרה.**ודינו כדין שובר מפרקתה של בהמה שנת' לקמן סי' ס"ז סעי' ג' יעו"ש. וכן מבואר בדברי הרשב"א בת"ה ובמשמרת הבית דף כ"ג יעו"ש פר"ח או' ז' זב"ת או' ט'.

**חי) שם הגה. והמנהג להטריף אפי' לא חתך רק רוב וכו'**מיהו הש"ך סק"ה הביא מכמה גדולי הפו' ומהש"ס דמותר וכתב צ"ע על דברי מור"ם הנז' וסיים אולי דעת הרב בהגה להחמיר דוקא במקום שאין הפ"מ וכה"ג יעו"ש. וכ"כ חכ"א כלל ז' או' ח' והפר"ח או' ח' כתב דאף בהפסד מועט המיקל לא הפסיד. והביה"ל או' ב' כתב דעכשיו נוהגין השו"ב להטריף אף בהפ"מ. וכ"כ השמ"ח או' ה' דנהגו במדינות אלו (ר"ל במדינות אשכנז) לאסור ואין להקל אפי' בהפ"מ. ואפי' לא נתכוין לכך. והכנה"ג בהגב"י סוף או' י"ז כתב דלא נהגינן הכי דכמה עופות נשחטין רוב המפרקת ואין פוסלין אותם. וכ"כ השו"ג או' ז' אלא שכתב דמנהגם להכשיר אפי' נחתך כל הראש. וכ"כ התו"ז סי' צ"א או' ו' והרב זב"צ או' י"ד כתב דמנהגם בבגדאד יע"א אם נחתכה רוב המפרקת מכשירין אבל אם נחתך כל המפרקת ולא נשאר ממנה אפי' חוט נוהגין להטריף אלא שכתב דבהפ"מ או בע"ש יש להקל אפי' בנחתך כל המפרקת. נמצא דבדבר זה יש מנהגים חלוקים וכתב הפר"ת או' ח' דבמקום שנהגו לאסור נהגו מידי דהוה דברים של היתר וכו' ובמקום שלא נהגו אין לנהוג כל ששחט דרך הולכה והובאה עכ"ד.

יט) ובמדינותדלא נתברר המנהג אם נתכוין לכן בשחיטתו אין להקל כ"א בהפ"מ אבל אם לא נתכוין לכך ואירע שנחתך גם המפרקת אין לאסור כלל. שמ"ח שם.

**ך) שם בהגה. אפי' לא חתך רק רוב המפרקת.**דהיינו רוב החוט שתוך המפרקת. ט"ז סק"ב. שמ"ח או' ה' קומץ או' ז' מנ"י או' ה'.

**כא) שם בהגה. ואין לשנות וכו'**ומ"מ יש להקל בזה בכל הספיקות דאפי' רואה חתך במפרקת א"צ לבדוק אחריו אם הוא רוב או לאו וק"ו כשאין המפרקת לפנינו בכולם יש לסמוך להקל ואין להחמיר רק אם כבר ראו שנשחט רוב המפרקת רוב גמור ולא בענין אחר. ט"ז שם. שמ"ח שם. קומץ שם. מנ"י שם.

כב) וראיתיבמקום שעכו"ם המה הקצבים חותכין הראש מגוף הבהמה מיד אחר השחיטה ובזה מבליע דם באיברים ועושין את זאת כדי שהבשר יהיה כבד שמוכרים לפי המשקל וגם מוכרים לישראלים ולפי הרשב"א יש למחות ע"ז. ש"ך בנה"כ. זב"צ או' ט"ז.

**כג) [סעיף ו'] כשאדם שוחט עוף וכו' הגה. וכן לא יניח האצבע על הסכין וכו'**כל זה לכתחלה אבל בדיעבד כל שידוע לו שלא דרס מותר. פר"ח בקו"א. לה"פ או' ו' בל"י או' ג' כריתי או' ח' שפ"ד או' ה' חכ"א כלל ז' או' ט' זב"ת או' י"א. זב"צ או' י"ז. והשמ"ח או' ח' כתב דבמדינות אלו נהגו להחמיר גם דיעבד אך בהפ"מ יש להקל אפי' במדינות אלו. וכ"כ הקומץ או' ט' זב"ר סי' ה' במוספים או' ד' מנ"י או' ו'.

כד) וצריךלהזהיר לשוחטים שלא ישחטו מיושב שהישיבה מביאה לידו דרסה. כנה"ג בהגב"י או' ך' בל"י או' ד' דע"ק סי' א' או' ח' קומץ או' יו"ד. זב"ר סי' ה' או' ד' ובדיעבד אין להחמיר בהפ"מ. שפ"ד שם. מנ"י או' ז' אמנם השו"ג או' ח' כתב על דברי כנה"ג הנז' דאין נוהגין כן ואין סברתו מכרעת בזה עכ"ל. וכ"כ נחפה בכסף ח"ב בקו' פרי מפרי על סעי' ג' דפעה"ק וגם באזמיר ראינו כולם שוחטים מיושב ולא חיישי לסברא זו ופוק חזי מאי עמא דבר עכ"ל וכ"כ זב"צ או' י"ג דמנהג עיר בגדאד יע"א ששוחטים מיושב ואין פוצה פה וכס' השו"ג עכ"ל והיינו בעופות אבל בבהמות לא שמענו ולא ראינו ששוחטים מיושב.

כה) ואסורלשחוט אף עוף גדול בסכין גדול מה ששוחטין בו בהמות גסות אף שהסכין הוא חד מאד כי בקל יבא לידי דרסה. לה"פ או' ה' בשם עולת יצחק. בל"י או' ד' רק לעת הצורך ואין לו סכין אחר מותר. ודוקא באופן זה דהיינו לאחוז באצבעותיו בלהב הסכין למעלה סמוך לראשו ולשחוט במקצת הנשאר מאחיזתו (כמלא ב' צוארים) עד הראש שנמצא שהקתא תלוי לו למטה מתחת ידו ומונע מלהכביד על הצואר משא"כ לאחוז בקתה ולשחוק דכל הסכין מכביד ויהא חשש דרסה. קומץ או' ב' זב"ש או' ו' זב"צ או' י"ט ואו' ך' ועיין עוד לעיל סי' ח' או' ז'.

כו) אסורלאחוז הכבש לבדו או שום בהמה דקה על ברכיו בלי סיוע אדם אחר ומכ"ש שאסור לרכוב עליו ולשחוט הסימנים ממטה למעלה דזו היא דרסה גמורה שהצואר מכביד על הסכין אם לא ע"י קשירת ראשו למעלה לדבר מה ע"י חבל. וק"ו לשחוט בהמה גסה בלי סיוע דודאי אסור. קומץ או' יו"ד. מכתב מאליהו בדיני דרסה משם עולת יצחק. זבח שמואל סוף דיני דרסה. זב"צ או' כ"א. ועיין עוד לעיל סי' ו' או' ל"ו ואו' ל"ז.

כז) גםאין לשחוט עוף גדול כמו אווז וכיוצא לאחוז בידו א' ולשחוט בידו הב' כמנהגינו בעופות הקטנים מפני שמכביד על היד וגורם עייפות ובא לידי דרסה ושהייה. אלא דלפחות צריך לאוחזן בין ברכיו ולתפוס הצואר היטב בידו א' ולשחוט בידו הב' דבזה ודאי לא יבא לידי דרסה. ואם אפשר ע"י סיוע אחר מה טוב. קומץ שם. מכתב מאליהו שם. וסיים מכ"מ שם לכן ראוי ונכון לכל חכמי הדור בכל עיר ועיר ליתן השגחתם ע"ז. זב"צ או' כ"ב. ומ"מ בדיעבד ואומר ברי לי שלא דרסתי יש להכשיר בכ"ז ובהפ"מ דוקא. קומץ שם.

**כח) שם הגה. והמנהג להטריף כל דרסה וכו'**כמ"ש בסי' כ"ג דבמיעוט בתרא ק"ל כרש"י ובמיעוט קמא דקנה נמי משום דלא בקיאין בבדיקה וחיישינן לושט. ביאור הגר"א.

**כט) שם הגה. והמנהג להטריף כל דרסה וכו'**וכ"כ האחרונים. וכתב זב"צ או' כ"ג דכ"ה ג"כ מנהג בגדאד יע"א שמטרפין בכ"מ שנעשה דרסה כס' רמ"א ז"ל. וכ"כ הפר"ח או' י"ט ואו' ל"ג דנוהגים כדברי הגה להטריף כל ה' דברים אפי' במיעוט קמא דקנה משום חשש נקיבת הושט. וכ"כ בס' מנהגי ירושלים בדיני שחיטה או' ב'.

**ל) [סעיף ז'] חלדה כיצד וכו'**והוא לשון הטמנה ע"כ נקראת חולדה בלשון זה לפי שמטמנת עצמה בארץ כ"ה בגמ' פ"ק דחולין דף ך' ע"ב. ט"ז סק"ג. לה"פ או' ז' מש"ז או' ג' זב"ת או' י"ג. וטעם איסור החלדה דהכי אגמריה רחמנא למשה מסיני שתהא השחיטה גלויה וניכרת ואסמכוה אקרא ושחט אותה לפניו. זב"ת או' ט"ו.

**לא) שם. בין ששחט התחתון כהלכתו וכו'**וכ"ש אם הכניס הסכין תחת ב' הסימנים ושוחטן ממטה למעלה או שחט התחתון ממטה למעלה והעליון כהלכתו דהוי חלדה. ש"ך סק"ו. כנה"ג בהגה"ט או' ט"ז. פר"ח או' י"א. כריתי או' יו"ד. שפ"ד או' ו' שו"ג או' י"ג. שמ"ח או' ט' זב"ת או' י"ד. זב"צ או' כ"ד.

**לב) [סעיף ח'] החליד הסכין תחת העור וכו'**או תחת מטלית הקשור וכו' וה"ה אם המטלית כרוך בצוארה שהוא פסולה. פר"ח או' י"ב. פר"ת או' י"א. כריתי או' י"א. שמ"ח או' יו"ד. שפ"ד או' ז' זב"ת או' ט"ז. זב"צ או' כ"ה. מיהו אם אינו מסובב כ"כ על הצואר רק כרוך כריכה בעלמא שיכול ליפול מעל הצואר ואם פושט ידו ליטלו יכול ליטלו בתפיסת יד תכף ומיד זהו הוי כפרוס וכשר בדיעבד. פר"ת שם. כריתי שם. שפ"ד שם. זב"ש שם. זב"צ שם.

**לג) שם. אבל אם המטלית פרוש על צוארה וכו'**ושחט תחתיו שחיטתו כשרה. טור. וכן אם נפל טליתו על מקום שחיטה פשיטא דלא הויא חלדה דלא בעיא אלא בבגד הקשור תמיד בצואר הבהמה דומיא דצמר. ב"י. וכ"כ התב"ש או' יו"ד יש שכתבו שקשור בצוארה ויש שכתבו המדובק בצוארה ולא פליגי רק דעיקר הוא כל שעשה להתקיים בה זמן מה דומיא דצמר שמתקיים עליה מקרי חלדה ואסורה אפי' בדיעבד לאפוקי נפלה טליתו על צוארה או פירש טליתו עליה שאינו מתחזק עליה כלל לא הוי חלדה ולאפוקי מדעת הרמב"ם דאוסר אפי' בפירש טליתו כרגע יעו"ש. והב"ד אהל יצחק סי' ז' בלק"י או' ב' ועיין לקמן או' ל"ו.

לד) לכאורהנראה דחלדה לא הוי כ"א שמכוסה הסכין והשחיטה דהיינו מטלית קשור על צוארה ושוחט מתחתיו שאין ניכר לא סכין ולא בית השחיטה אבל כשהסכין מכוסה במטלית צד העב שלה ומדובק בה אינו בטל אצלה להיות נחשב כמו קתה ומ"מ כיון שמצדדי הסכין השחיטה נראית לא הוי חלדה וכ"מ מהראב"ן שכתב טעם חלדה משום דבעינן שתהא השחיטה מפורעת וכו' אלמא דלא קפדי כ"א שתהא השחיטה מגולה אמנם לשון שאר פו' שלא יתכסה הסכין י"ל דקפדי שלא תהא לוטה בשמלה במקום שחיטה כחולדה ולכן יש לחוש להחמיר בכל גווני. תב"ש או' ט"ו. ור"ל דבין הסכין ובין בית השחיטה שניהם צ"ל מגולים בעת השחיטה וכ"כ הקומץ או' א' דצריך שתהא כל אורך הסכין מלמעלה מן הקצה אל הקצה וכל מקום פירוע דביה"ש שמצדדי הסכין מכאן ומכאן מגולין בשעת השחי' ולא יתכסו אפי' כל שהוא כחוט השערה עכ"ל וכ"כ אהל יצחק סי' ז' או' ג' זב"ר סי' ו' בתמידים או' י"א. ובדיעבד אם רק מגולה הסכין נגד מקום השחי' אפי' נכסה חוץ למקום השחי' יש להכשיר אבל כנגד מקום שחיטה אין שיעור לדבר אפי' נכסה רק חוט השערה אסור. מנ"י או' י"ג. וכ"כ השמ"ח או' י"ג.

לה) ולכןיש ליזהר כשצריך לכרוך מטלית על הסכין במקום פגימה כגון ביו"ט או בשעת הדחק כמ"ש לעיל סי' ו' סעי' א' בהגה שלא יהיה כרוך צד העב של הסכין יותר מצד החוד דשמא ישחוט בהחוד במקום שכנגדו כרוך למעלה וכיון דאינו מהסכין הו"ל כיסוי. שמ"ח שם. קומץ או' ב' אהל יצחק שם בלק"י או' ז' זב"ר או' ד' מנ"י שם. זב"צ או' כ"ו.

**לו) שם. ויש מי שפוסל גם בזה וכו'**זהו דעת הרמב"ם בפ"ג מה' שחי' ה' יו"ד שכתב שאם פרס מטלית על הסכין ועל הצואר ושחט תחת המטלית הואיל ואין הסכין גלויה הר"ז ספק נבילה וכתב עליו ב"י דקמאי ובתראי פליגי עליה ומ"מ כתב דלכתחלה נכון לחוש לדבריו משמע אבל בדיעבד יש להכשיר במטלית פרוש על צוארה ושחט. וכ"כ השמ"ח או' י"א. קומץ או' ד' אהל יצחק שם או' ב' זב"ר שם או' א' מנ"י סוף או' י"ב ועיין לעיל או' ל"ג.

**לז) שם הגה. וכן יש ליזהר בכבשים שיש להם צמר וכו'**ובמרדכי סיים שגם בעופות יש למרוט הנוצות מהם וכ"כ הלבוש והרב בהגה סמך אמ"ש בסוף סי' כ"ג לכתחלה אין למרוט אם יוכל לשחוט בלא זה וממילא נשמע כל שאינו יוכל לשחוט בלא זה ימרוט. ש"ך סק"ח. פר"ח או' ט"ו. לה"פ או' יו"ד. כריתי או' י"ד. שמ"ח או' י"ב. שפ"ד או' ח' זב"ת או' ך' ובענין היונים עיין לעיל סי' ך' או' כ"ז.

**לח) שם הגה. וכן יש ליזהר בכבשים שיש להם צמר וכו'**ולכן נהגו העם למרוט הצואר בעופות שלא יחלידו תחת הנוצה ואעפ"י דאיכא צער ב"ח. ב"י בשם המרדכי. לבוש. וכ"כ בהגה באה"ע סוף סי' ה' דכל דבר הצריך לרפואה או לשאר דברים לית ביה משום איסור צער ב"ח ולכן מותר למרוט נוצות מאווזות חיות וליכא למיחש משום צער ב"ח ומ"מ העולם נמנעים דהוי אכזריות עכ"ל וע"כ כל היכא דאפשר בלא מריטה יש ליזהר משום אכזריות. ומה שנוהגים כשקונים תרנגולים וחוששים שלא יברחו מורטים הנוצות הגדולים מן הכנף סומכים על דברי מור"ם הנז' כיון שהוא לצורך כדי שלא יברחו. וכ"כ הכנה"ג בחו"מ סי' ער"ב בהגה"ט או' ח' דמריטת הנוצות של אגפים כדי שלא תעוף ותברח מותר וכן עמא דבר יעו"ש וכ"כ זב"צ או' כ"ז. אמנם עתה נוהגים לחתוך הכנפים במספרים כדי שלא תברח ואין תולשים ביד כי חוששים לאכזריות. ועיין לעיל סי' כ"ג או' ט'.

טל) ישלהזהיר להשוחטים כשתולשים הנוצות והצמר מן הכבשים שלא יתלשו יותר מכדי הצורך משום צב"ח וכן לא ימרוט נוצות בעוד הבע"ח מפרכס כדי לקנח ידו מן הדם רק ימרוט אחר הפרכוס וכן מקום שהשוחטים לוקחים הנוצות יזהרו שלא ימרטו רק אחר הפרכוס. מנ"י בלק"י או' מ"ט. זב"צ או' כ"ח.

**מ) שם הגה. וכן יש ליזהר בכבשים שיש להם צמר וכו'**ולענין יו"ט עיין באו"ח סי' תצ"ח סי' י"ב ובדברינו לשם או' ק"ב. וכן לענין תלישת הנוצות ביו"ט עיין באו"ח שם סעי' י"ג ובדברינו לשם או' ק"ט שכתבנו דלכתחלה יש למרוט אותם ממקום שחיטה מעיו"ט ואם לא מרט מעיו"ט וא"א לו לשחוט אם לא ימרוט דעת אחרונים להתיר למרוט ביו"ט ממקום שחיטה כדי שיוכל לשחוט יעו"ש.

**מא) שם בהגה. שיש להם צמר מסובך וכו'**ואם עבר והחליד הסכין תחת צמר מסובך אפי' בדיעבד אסור. תב"ש או' י"ג. שפ"ד או' ח' קומץ או' ב' אהל יצחק סי' ז' או' א' זב"ר סי' ו' או' א' מנ"י או' יו"ד. וגם אם עבר והחליד הסכין תחת צמר שאינו מסובך או תחת נוצה יש לפסול אפי' בדיעבד. תב"ש שם. והשפ"ד שם הניח זה בצ"ע. מיהו דעת דע"ק או' ח' כדברי התב"ש וכתב דגם דעת השפ"ד הוא כן יעו"ש. וכן הוא דעת הקומץ שם. אבל המנ"י בלק"י או' נ"ז הביא משם תשו' צ"צ החדשות סי' ח"י שהשיג על דברי התב"ש. הנז' וסתר כל ראיותיו והעלה דאם מיעוט הסכין נתכסה בצמר שאינו מסובך אין לאסור בדיעבד יעו"ש. והב"ד זב"צ או' כ"ט וכתב דבהפ"מ יש להתיר בדיעבד.

מב) נוצהתלושה שנפלה ע"ג סכין ששוחט בה יש ליזהר בזה משום חלדה דנוצה ג"כ מתקיימת לפעמים על הסכין כשהיא לחה או שהסכין לח. דע"ק או' ט' זב"צ או' ל"ב. ובדיעבד אם הנוצה נדבקת יש לאסור כמו מטלית מדובק ואם אינה נדבקת יש להכשיר כמו מטלית פרוש.

מג) כפףהעוף ראשו אל ביה"ש וספק אם הגיע ע"ג הסכין אף אם ודאי לא נגע מ"מ א"א להקל וכמו שהחמירו בשערות ונוצות כיון שמגופה ואינו כנפלה טליתו. דע"ק או' ו' והב"ד זב"צ או' ל"א וכתב דחומרא יתירה היא זו ואין לחוש ע"ז רק אם אירע שכפף ראשו לגמרי על הסכין וביה"ש ונתכסית הסכין וביה"ש יש לאסור יעו"ש.

**מד) [סעיף ט'] צריך ליזהר כשאדם שוחט וכו'**ויש לחוש לדבריו לכתחלה. דוקא בזה הדין האחרון ששוחט באמצע הסכין שבמקום ששוחט הוא מגילה זהו בדיעבד כשר אבל בדין הראשון כששוחט בראש הסכין והסכין במקום ששוחט מתכסה מן העור אפי' בדיעבד פסול. ש"ך סק"ט. פר"ח או' ט"ז. לה"פ או' י"א. כריתי או' ט"ו. שמ"ח או' י"ג. שפ"ד או' ט' זב"ת או' כ"א. זב"צ או' ל"ג.

**מה) ואפי'**אם קצת מקום השחיטה מכוסה פסולה דבעינן שיהיה כל מקום השחיטה והסכין שכנגדו מגולה ולכן צריך ליזהר ליטול החבל מצואר הבהמה בשעת שחיטה שלא יבא קצת ממנו נגד הסכין במקום שחיטה. שמ"ח שם. קומץ או' ב' אה"י סי' ז' בלק"י או' ז' זב"ר סי' ו' או' ד' מנ"י או' י"ב. זב"צ או' ל"ד.

מו) מעשההיה שהביאו עז א' לשחוט והעז הנז' קרנים שלו היו מעוקמים הרבה וקצת מהם שוכבים על הצואר וא"א לשוחטה אא"כ שיניח הסכין בין הקרנים ובין הצואר וישחוט ונסתפקו בדבר ואמר ח"ר נסים הלוי ז"ל שיכניסו הסכין תחת הקרנים וישחוט ואע"ג דמקצת מן הסכין הוא מכוסה מ"מ במקום ששוחט כנגד הסימנים אינו מכוסה יען שמקום שחיטת הסימנים היה בן קרן לקרן ואינם מכוסים והגם דמרן ז"ל לא התיר כה"ג אלא דיעבד ה"נ הוי כדיעבד דא"א לשוחטו בענין אחר ואין לומר דזה לא הוי דיעבד דיכול לחתוך הקרן ואח"כ ישחוט זה אינו דאם יחתוך הקרן הוי צב"ח ומשו"ה התירד לעשות כן. זב"צ או' ל"ה.

**מז) [סעיף יוד'] אם לאחר ששחט רוב הסימנים וכו' הגה. והמנהג להטריף כל חלדה וכו'**דבמיעוט בתרא ק"ל כרש"י ובמיעוט קמא חיישינן לושט דאין אנחנו בקיאין בבדיקה וכמ"ש בתוספתא לענין שהייה. ביאור הגר"א או' י"א.

**מח) שם הגה. והמנהג להטריף.**כל חלדה בין במיעוט קמא וכו' וכ"כ האחרונים וכ"כ זב"צ או' ל"ו דנוהגין כרמ"א ומטריפין חלדה בכ"מ שיהיה. ועיין לעיל או' כ"ט.

**מט) [סעיף יא'] אם החליד הסכין וכו'**כבר כתבנו דהמנהג להטריף כל חלדה בין במיעוט וכו' בין בקנה בין בושט.

**נ) [סעיף יב'] הגרמה כיצד זה השוחט בקנה למעלה וכו'**לא כתבנו על דין הגרמה יען שאנחנו נוהגין כס' ההגה ז"ל לפסול כל הגרמה בין במיעוט קמא בין במיעוט בתרא בין בקנה בין בושט וא"כ כל דינים שכתב מרן פסולה. וכ"כ התו"ז סי' צ"ג או' ה' דכן מנהגם. זב"צ או' מ'.

**נא) [סעיף טו'] עיקור כיצד כגון שנעקר הקנה או הושט מהלחי ומהבשר וכו'**אבל אם נתלש הבשר עם הסימנים והסימנים נשארו מחוברים בבשר אפי' נעקרו כולן ס"ל דכשרה. ש"ך ס"ק כ"א. פר"ח או' כ"ט. זב"צ או' מ"ב. אבל בטור משמע דטרפה כל שנשמט מהלחי וכ"מ באשיר"י. ט"ז סק"ה. מש"ז או' ה' וכ"ה דעת השמ"ח או' י"ח. קומץ או' א' זב"ר סי' ח' או' ב'.

בנ) ועודיש מין עיקור אחר כגון שנפרדו הסימנים זה מזה הקנה מן הושט במקום שכיבתן זע"ז ברוב ארכן או ברוב מקום שחיטתן. ב"י. פר"ח או' ל"ב. שו"ג או' ל"ז. קומץ או' ג' זב"ר שם. מנ"י או' י"ז. זב"צ או' מ"ג. וכ"ה לקמן בש"ע סי' ל"ג סעיף יו"ד.

**גנ) שם. ונשמט אחד מהם וכו'**בטור כתוב שנעקר הסי' או נשמט וכו' וצ"ל פירושו דנעקר היינו בכח אדם ונשמט היינו מעצמה של בהמה ע"י נדנודה. ט"ז סק"ט.

**דנ) שם. נשמט א' מהם וכו'**ואע"ג דעוף הכשרו בסי' א' מ"מ בעינן שיהיו שני הסימנים ראויין לשחיטה. ב"י בשם הרשב"א. ש"ך ס"ק כ"ב. פר"ח או' ל' שפ"ד או' כ"ב. כריתי או' כ"ה.

**הנ) שם. שחיטתו פסולה.**ולאו טרפה היא אלא שכך הל"מ שאין שחיטה מועלת כשנשמטו הסימנים. ומשמע דכיון דשמוטה זו אינה טרפה חלבה בחייה מותר וכ"נ מדברי הרשב"א סי' שס"ד. ב"י. וכ"כ הלבוש סעי' ט"ז. שו"ג או' ל"ד וכתב וזהו מ"ש בהגה בסמוך ודוקא לאחר שנשחט וכו' ועיין לקמן או' נ"ח.

**ונ) שם הגה. ואנו נוהגין להטריף כל עיקיר וכו'**בין ששחט מיעוט קמא ונעקר אפי' כל שהוא בשעת השחיטה בין במיעוט בתרא בין בקנה בין בושט דכיון דאירע פסול בשחיטה נהגינן להטריף הכל משום חששא דשמא ניקב הושט אבל אם נשמט קודם שחיטה מוקמינן ליה אדינא דלהמחבר דוקא כשנעקרו כולן מן הבשר שבלחי או רובן ומעוטן נשאר מדולדל אז דוקא הוי עיקור. ש"ך ס"ק כ"ג. לה"פ או' י"ד. בל"י או' ו' ועיין לקמן או' ס"ב.

**זנ) שם הגה. ואנו נוהגין להטריף כל עיקור בין במיעוט קמא וכו'**גם אנחנו נוהגין כן. זב"צ או' מ"ד. וכ"פ האחרונים. ועיין לעיל או' כ"ט.

**חנ) שם בהגה. ודוקא לאחר שנשחט וכו'**ט"ס הוא וצ"ל בשחיטה וכ"ה בלבוש סעי' ט"ז ור"ל הא דנהגו להטריף כל עיקור היינו בשחיטה כלומר שהשחיטה אינה מכשרתה אבל אם בחייה כלומר אם הרגיש בחייה מבחוץ שסי' א' שמוט מותרת חלבה וביצתה. שו"ג או' ל"ד. ועיין לקמן או' ס'.

**טנ) שם בהגה. אלא שאין שחיטה מועלת בו.**שמחמת העיקור מתנדנדים הסימנים וא"א שתשחט בהכשר. הר"ן בשם הרמב"ן. ש"ך ס"ק כ"ד. פר"ח או' ל"ב. לה"פ או' ט"ז. בל"י או' ח' זב"ת או' מ"ד.

**ס) שם בהגה. ונ"מ לענין חלבו או ביצים שלו שהם כשרות.**וכ"כ הפרישה או' ג' ורש"ל פ"ק דחולין סי' י"ז. והרשד"ם בחי"ד בה' שחיטה סי' כ"ד. אמנם בס' דמש"א בפ' הכל שוחטין (חולין דף ח') ע"ד כתב אבל לרש"י שמוטה זו אפי' לא נשחט הוי נבילה ולכל הפחות טרפה וחלבה וביצתה אסור. והב"ד כנה"ג סי' פ"א בהגה"ט או' ב' וכתב ולענין הלכה יש להחמיר אם לא בספק שמוטה בחיים או בתערובתה שאז יש לסמוך על המתירין חלבה וביצה עכ"ל. וכ"כ הפר"ח או' ל"ב דיש להחמיר ולאסור החלב והביצים ודלא כהב"י יעו"ש. וכן הסכים הפר"ת או' ך' שמ"ח או' י"ח. וכתב בתב"ש או' כ"ו דגם דעת הב"י כן מדלא כתבו בש"ע יעו"ש. שפ"ד או' כ"ג. נחפה בכסף ח"ב בקו' פרי מפרי. זב"ת או' מ"ד. שש"א או' ו' חכ"א כלל ז' סוף או' ט"ו. מנ"י סוף או' י"ז.

**סא) [סעיף טז'] הא דפסול בעיקור היינו כשנעקר כולו אבל אם נשתייר בו אפי' משהו כשר וכו'**אבל השמ"ח או' י"א כתב דגם שנשאר המיעוט במקום א' יש לאסור וכ"כ הקומץ או' ב' אלא שכתב שם בעשרון או' ג' דה"ד בשנעקר בלא בשר משא"כ עם דבקות בשר דכשרה לכ"ע יעו"ש.

**סב) שם. אבל אם מיעוט הנשאר הוא מדולדל וכו'**ומעט כאן פסול וכו' אין להקשות הא כתב ברישא בנשתייר משהו כשר דהטעם כתב הרשב"א דכשהוא מתפרק במקומות רבים הדבר ניכר שנתפרק בכח ומה שנשאר מחובר חבור מדולדל הוא אבל כשנתפרק במקום א' אותו המיעוט נשאר בחבורו בחוזק כשהיה הלכך הוי חבור והדרא בריא. ב"י. ט"ז ס"ק י"ב. ש"ך ס"ק כ"ה.

**סג) שם. אבל אם לא נעקר אלא מיעוט ורובו קיים. וכו'**כל מ"ש בש"ע דאם נשתייר אפי' משהו כשר ואם נשתייר רובו אפי' מדולדל כשר הוי אפי' לדידן דפוסלין עיקור בין במיעוט קמא בין במיעוט בתרא כמ"ש לעיל או' נ"ו יעו"ש. וכ"כ זב"צ או' מ"ו. וכ"ז דוקא אם נתברר לנו שנעקר קודם שחיטה ונשאר מיעוט מחובר במקום אחד או דלדולים ברובו אבל אם לאחר שחי' ראינוהו כן חיישינן שמא בשעת שחי' נעקר ולדידן אסרינן אפי' נעקר במשהו בשעת שחיטה. זב"צ שם. ועיין לעיל או' נ"ו.

סד) ואםנעקר הסי' ממקומו באיזה מדרכים הנז' אחר שחיטת רוב הסי' וגמר שחיטת המיעוט בסי' עקור אסור אבל שחט הרוב ועקר הנשאר ביד או עקרן מחבורן ולא שחט עוד אח"כ יש להכשיר דוקא בהפ"מ דלאו דרך שחיטה הוא זה ואינו פוסל השחיטה. שמ"ח או' ך' קומץ או' ד' מנ"י או' י"ט. ומיהו יש נוהגין אפי' לכתחלה לתלוש הסי' ביד אחר שנשחטו רובם כמ"ש לעיל סי' כ"ג או' מ"ו יעו"ש.

סה) ואםהרגיש בשעת שחיטה ממש שנעקר מעט ע"י נדנוד הבעל חי ששמע כעין קול שקורין קנא"ק בל"א שזה מורה על עיקור כ"ש שנעקרו מחיבורן שבלחי דיש להטריף ואין לזה שום בדיקה אלא דמן הסתם אין לחוש לכל זה. קומץ או' ה' זב"צ או' מ"ח.

סו) לפעמיםבתרנגול זכר ע"פ הרוב צועק בקול משונה בעת תפיסתו לשחיטה ובזה הוא שואף ומוריד את הקנה לצד הגוף ויורד למטה ממקום שחיטה ואין זה שמוטה כלל רק שצריך להמתין עד שיחזיר את הסימנים מעצמו למקומם הראשון דהיינו ליתן רפיון ידים שלא להחזיק הסימנים באצבעותיו ואז חוזרים למקומם דאם לא יעשה כן נמצא השחי' למעלה משיפוי כובע והו"ל הגרמה. ולכן עצתי לראות מקודם השחי' שיהיה השיפוי כובע על מקומו כי ניכר הוא דרך העור שבולט שם לחוץ כעין הר ואם לאו ימנע אז מלשחוט עד שיחזור שפוי כובע למקומו. מכתב מאליהו בדיני עיקור. אהל יצחק סי' ט' בזב"ת או' ט' קומץ או' ו' דע"ק או' י"ב. מנ"י או' כ"ג. זב"צ או' מ"ט.

סז) וכןלפעמים נופלים הסימנים לחוץ דרך פיו דהבעל חי אחר שחיטה ולית לן בה שזה בא ע"י פרכוסו אלא א"כ נופל דרך ביה"ש דזהו עיקור גמור. קומץ שם. זב"צ או' ן'.

**סח) [סעיף יז'] שחט אחד מהסימנים וכו'**בעוף מיירי. ש"ך ס"ק כ"ו. פר"ח או' ל"ד. זב"ת או' נ"ב.

**סט) שם. הרי זה פסולה.**פי' הגם דהכשר העוף בסי' א' והרי נשחט כהלכה וספק הוא דהוי אפ"ה פסולה מספק. פר"ת או' כ"ב. זב"ת או' נ"ג.

**ע) שם. הרי זה פסולה.**פי' ספק נבלה. ש"ך ס"ק כ"ז. פר"ח או' ל"ה. ואין לומר אם איתא דהוי שמוטה מקמי הכי הוה חזי ליה או מרגיש בו כי מי יוכל להבחין בזה הלא הוא כעצמים בבטן המלאה. ט"ז ס"ק י"ג בשם מהרי"ק.

**עא) שם הגה. ואפי' זרק העוף מידו וכו'**ואעפ"י שפרכס אחר השחיטה או משמשו ודחקו בסימנים אחר השחיטה שאפשר להשמט ע"י משמוש זה אפ"ה פסולה שמ"ח או' כ"ב. קומץ או' ט' מנ"י או' ך' זב"צ או' נ"א.

**עב) שם בהגה. מיהו השוחט נאמן לומר שלא היה שמוט וכו'**ומיירי שאומר השוחט בדקתי בסימנים אחר שחי' ומצאתי שלא היה שמוט ונאמן אפי' ביחידי כמו שנאמן על השחיטה אבל אם השוחט אמר הרגשתי בשעת שחיטה שלא היה שמוט אינו נאמן שא"א לעמוד ע"ז. שמ"ח שם. ועיין בתב"ש או' ל"ב שכתב ודלא כהט"ז ס"ק י"ד יעו"ש. קומץ שם. מנ"י שם. זב"צ או' נ"ב.

**עג) [סעיף יח'] נמצא הסי' השחוט שמוט וכו'**הרי זו פסולה. דכיון דתפס בסימנים אפשר לשמוטה שתשחט ואפשר שנשמט קודם שחיטה והוי ספק נבילה. ש"ך ס"ק כ"ט. פר"ח או' ל"ז. לה"פ או' כ"ג. כריתי או' ל"א. וכתב רש"ל דהאידנא אפי' בלא תפס אסור. ט"ז ס"ק ט"ו. לה"פ שם. בל"י או' י"ב.

**עד) שם. שיביא בהמה אחרת וכו'**אבל לא באותה בהמה כי שמא האודם הוא מחמת שהיה בה עדיין חיות ול"ד למ"ש לקמן סי' ל"ד סעי' ט' שמדמין באותה בהמה לפי ששם האודם הראשון טרפה ע"כ אין מכשול לפנינו. ט"ז ס"ק ט"ז.

**עה) שם. הלכך בכל גוונא אסור.**ואם נמצאו שניהם שחוטים ואחד מהם שמוט ותפס הסימנים בידו מקלינן בעוף משום ס"ס ספק אם נשחט קודם שנשמט ואת"ל נשמט קודם שנשחט שמא נשמט אחר שנשחט סי' האחד ואם אין מקום השחיטה נפוח ולא מאדים ביותר מהנהוג יש לסמוך ע"ז להתיר. מהריק"ש בס' ערך לחם. ומיהו על ס"ס כזה שעשה הרב ז"ל יש בו פלוגתא מן האחרונים חדא דזה הס"ס הוי משם א' וענין א' וחשוב כספק א' שמא נשחט הוא או חבירו קודם שנשמט או שמא נשחט הוא או חבירו אחר שנשמט. ועוד דהכא איכא חזקת איסור וג"כ איכא פלוגתא אי עבדינן ס"ס במקום חזקה ע"כ יש להחמיר. זב"צ או' נ"ג. ועיין לקמן סי' ק"י בדיני ס"ס בס"ד.

**עו) [סעיף יט'] שחט העוף כדרכו וכו'**כ"כ ב"י בשם האגור שע"י גלגול הגרגרת נעשה זה וכשר אבל בד"מ או' י"א כתב בשם מהרא"ק דעיקור גמור הוא ופסול יעו"ש וזהו שכתב כאן בהגה ויש מטריפין בזה וכן עיקר. וכ"פ רש"ל פ"ק דחולין סי' י"ח. וכ"כ הב"ח דבין הגרגרת שלם לגמרי או נחתך מצד אחד בין נמצא על הארץ בין נמצא על הסכין דבכל ענין הוי ספק בשחיטה דשמא בא לידי עיקור כל שהוא ופסול יעו"ש. וכ"כ הש"ך ס"ק ל"א. וכ"כ השמ"ח או' כ"ד דבין נמצא על הארץ ובין על הסכין בין חתוך ובין שלם או ששני צידי החתך מונחים על שני צידי הסכין ותחוב עליו בין באורך הטבעת בין ברחבו הכל הוא ספק בשחיטה ואין לך בו שום צד להיתר כ"א בנמצא מיעוט טבעת ושאר הגרגרת הוא שלם עכ"ל. וכ"כ בס' בית מאיר על סעי' ט"ז. קומץ או' יו"ד. זבח שמואל בדיני עיקור סי' ח' או' ה' מנ"י או' כ"א. וכ"כ המחב"ר או' ח' בשם שו"ת שאלת יעב"ץ ח"ב סי' קל"ז דאם נמצא חתיכת טבעת מהגרגרת על הסכין נדבק על פניו יש להתיר לכל הדעות. זב"צ או' נ"ד.

עז) ודוקאבשנמצא נפרד אבל אם החתיכה דבוקה ומחוברת ועודה תלויה בטבעת לית לן בה. וזאת לדעת שזה בא מחמת עקמומיות הסימנים שנתפשטו שלא כהוגן וברפיון ידים. קומץ שם. אהל יצחק בלק"י או' ד' זב"ר שם בתמידים או' י"ז. זב"צ או' נ"ה.

עח) ואםאין הגרגרת לפנינו וספק אם הוא הרוב או לא יש להכשיר מטעם ס"ס ספק שמא לא היה הרוב ואת"ל שהוא הרוב שמא נעשה ע"י גלגול הגרגרת. ט"ז ס"ק י"ז. אבל כשהוא לפנינו ואין יודעין לעמוד על שיעורו הו"ל ספק חסרון ידיעה ולא נחשב לספק. תב"ש או' ל"ה. אלא שהקשה על דברי הט"ז הנז' מאיהו גופיה דס"ל בהסי' ק"י דבשחי' אין מתירין מכח ס"ס כיון דבשחי' זו בא להוציאה מחזקת אמ"ה יעו"ש והב"ד זב"צ או' נ"ו וכתב דהגם דאיכא פלוגתא בזה אי עבדינן ס"ס בהיכא דאתחזק איסורא מ"מ יש להחמיר ורק בשעת הדחק או בהפ"מ עבדינן ס"ס אפי' בהיכא דאתחזק איסורא ובפרט בדין זה דדעת מרן להכשיר יעו"ש.

**עט) שם. שחט העוף כדרכו וכו'**וה"ה בבהמה והא דנקט עוף היינו משום שבב"י הביא זה מן האגור בשם מהר"י מולן שנשאל ע"ז ומעשה שהיה כך היה. שו"ג או' מ"ג. זב"צ או' נ"ז.

פ) מעשהבא לידי שנמצא רצועה עגולה מהושט על הסכין לאח"ש והטרפתי והסכימו אתי ג' גדולי ישראל. כרם שלמה עי"ש. זב"צ או' נ"ח.

פא) השוחטתרנגול צריך ליזהר וכו' וה"ה תרנגולת. שמ"ח או' כ"ה. מנ"י או' כ"ב.

**פב) שם. צריך ליזהר שידחוק רגלו בקרקע.**דהיינו שידחוק ברגלו על רגל הנשחט. קומץ או' י"א ובעשרון או' י"ז.

**פג) שם. צריך ליזהר וכו'**וכן צריך להרחיק עצמו מכותל וכדומה שלא יגע הבעל חי עליו. קומץ שם. זב"צ או' נ"ט.

פד) וכןצריך ליזהר כששוחט אווזא וכדומה ע"י שאחר אוחז הסימנים מכאן והוא מכאן שלא ימשכו אילך ואילך בחזקה ויבואו לידי עיקור. שמ"ח או' כ"ה. קומץ שם. מנ"י שם. זב"צ או' ס'.

פה) ומטעםזה איסור גמור הוא מה שראיתי ממקצת שוחטי זמנינו דכששוחטים בר אווזא אין אוחזין אותה כ"א בצוארה או חרטומה וכל גופה תולה לה מאחורי ידו ולצד הקרקע ושוחט כך דהו"ל עיקור גמור מפני שהעוף מכביד בגופו למטה ותיכף כשמתחיל לשחוט הגרגרת נקרע מאליו ועכ"פ ודאי הוא דקריעה מצטרפת בה וקרא כתיב ושחט ולא וקרע והעושה כן עתיד ליתן את הדין ולהשומע יונעם. קומץ שם. מנ"י שם. זב"צ או' ס"א.