**א) [סעיף א'] שחיטת חולין א"צ כונה.**וטעמא מדגלי רחמנא דמתעסק בקדשים פסול דכתיב ושחט את בן הבקר עד שתהא שחיטה לשם בן בקר מכלל דחולין שרי ולא בעי כונה. חולין ל"א ע"ב. ב"י. לבוש. ט"ז סק"א. אבל כח גברא מיהו בעינן דכתיב וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל כלומר שתהא הזביחה באה מכחך. לבוש.

**ב) שם. שחיטת חולין א"צ כונה.**ומיהו אע"ג דלא בעינן כונה לשחיטה מ"מ לא מצי ברוכי ואפי' תכ"ד דהא לא נתכוון לשחוט. זב"ת או' א' ועיין לקמן או' ך'.

ג) שם. או שזרק סכין וכו' ואפי' היה הזורק חש"ו ששחיטתו כשרה בעומד ע"ג כדלעיל סי' א' כשרה דהא נשחטה מכח אדם. שמ"ח או' א' מש"ז בסוף הסי' מחב"ר או' ד' זב"ש או' א' זב"צ או' א'.

ד) שם. או שזרק סכין וכו' ל"ש שחט בהליכה ל"ש שחט בחזרה שחזר הסכין לאחוריו מחמת המכה. הרשד"ם בראש חי"ד בסי' ג' מקיצור ה"ש שחיבר. כנה"ג בהגה"ט או' א' פר"ח או' א' פר"ת או' א' שמ"ח או' ג' מחב"ר או' ה' זב"ת או' ב' זב"ש או' ב' זב"צ או' ב'.

ה) שם. או שזרק סכין וכו' ומתוקמא בסכין שיש בו חוץ לצואר כמלוא צואר דסגי בהליכה. ורש"י שכתב שחתכה בהליכתה והכתה בכותל וחזרה וחתכה מתוקמא בסכין שיש בו כמלוא צואר לבד דבעינן הולכה והובאה. זב"ת שם. ועיין לקמן סי' כ"ד סעי' ב'.

ו) זרקאבן והכה בסכין והלכה הסכין ושחטה נ"ל דפסולה מספק דכח כחו הוא ודילמא דלאו ככחו דמיא. שמ"ח או' ב' מחב"ר או' ו' זב"ש שם. זב"צ או' ג'.

ז) ואםזרק סכין למעלה והלכה לצדדין ושחטה נ"ל דכשר דמכחו הלכה דאי לאו כחו הוא היתה יורדת למטה כנגדו ולכן אם זרקה למעלה ואחר שעלתה למעלה ירדה למטה כנגדה ושחטה בירידתה פסול. וכל הפסול משום דלאו כחו הוא אפי' נתכוין לשחוט לא מהני. שמ"ח או' ג' זב"צ או' ה' ואו' ו'.

ח) ואם !ואםזרק סכין לנועצה בכותל ושחטה בהמה שנשחטה אמה או בנה היום שחיטתה כשרה. וה"ה אם זרק סכין בשבת והלכה ושחטה כשרה. ודלא כזכרון יצחק סי' צ"ו. פ"ת או' א' זב"צ או' י"ד.

**ט) שם. ואם מצא הנוצה או השער וכו'**נוצה שייך למימר בעוף ושיער שייך למימר בבהמה ולכך נקט תרווייהו. זב"ת או' ג'.

י) שם. ואם מצא הנוצה או השיער חתוכים וכו' ולא חיישינן שמא לא שחט הרוב בעוף וע"י פרכוס ונפילת העוף נתרחב השחיטה ונעשה רוב כמ"ש הרב בסי' כ"ה סעי' א' ש"ך סק"א. כריתי או' א' זב"ת או' ד'.

**יא) שם. אבל אם נפלה מעצמה פסולה וכו'**ואפי' תפס סכין בידו ופתח ידו ונפלה הסכין ושחטה ה"ז פסולה ואפי' פתח ידו בכונה שתלך ותשחוט לא מהני כיון דליכא כח אדם. שמ"ח או' א' מש"ז או' א' קומץ כלל ב' זב"צ או' ד'.

יב) ואםנכשלה רגלו בסכין ונתזה הסכין ושחטה פסולה. פר"ת או' א' שמ"ח או' ד' מחב"ר או' ז' וכתב ודלא כהפר"ח. זב"ש או' ב' זב"צ או' ז'.

יג) וה"האם בשינה דחף הסכין והלכה ושחטה או בהקיץ בלא כונה כלל נמי פסולה וכ"ש אם דחפו גוי וכיוצא בו על הסכין והלכה ושחטה דפסולה ואפי' אם ישראל דחפו לחבירו על הסכין והלכה ושחטה יש להחמיר ג"כ דהראשון לא קעביד מעשה דכח כחו הוא והשני לא כיון לשום מעשה. שמ"ח שם. ואפי' נתכוון להפיל חבירו על הסכין שתשחוט יש להחמיר. תב"ש או' ח' זב"צ או' ח' ואו' ט'.

**יד) שם. אבל אם נפלה מעצמה פסולה וכו'**ודוקא שנפלה סכין מאליה שלא עשה אדם מעשה כל עיקר אבל אם עשה אפי' סיוע קצת בנפילתה כגון שהתחיל להפילה ונפלה מעצמה א"נ שנפלה מעצמה אלא שהוא סיוע קצת הגם דגם זולת סיוע דידיה נופלת היתה אעפ"י כן קרינן ביה וזבחת. פר"ת או' א' זב"צ או' יו"ד.

**טו) ואפי'**בעת שזרק סכין לא היתה שם בהמה ואחר זריקה נזדמנה שם ונשחטה נמי שרי דהא מעשה עביד. פר"ת שם. זב"צ או' י"א.

טז) ואם נפלה מעצמה וראה הסכין בנפילתה ונתכוון שתלך ותשחוט בנפילתה הא נמי פסולה דהא איהו לא עביד מעשה. פר"ת שם. זב"צ או' י"ב.

טוב) ואםכיון להדיא שלא לשחוט אותה שחיטה המכשרת אלא לעשות בנחירה וחניקה וכיוצא שחיטתו פסולה. רש"ל ביש"ש פ' השוחט סי' י"ג. כנה"ג בהגה"ט או' ה' שמ"ח או' ה' שפ"ד או' א' מחב"ר או' ב' קומץ כלל ב' שש"א או' ב' יא"פ. זב"ש או' א' ולא סגי מה שמחשב בלבו לנחור וכו' אלא בעינן שמוציא בשפתיו. שפ"ד שם. זב"צ או' י"ג.

חי) מעשהשהיה שהשוחט היה בידו תרנגול לשחוט והניח הסכין על צואר התרנגול לשחוט ובא א' ודחף אותו בהליכתו בלא כונה ונשחט התרנגול בדחיפה זו בנידון זה יש להסתפק ואסרנו העוף מן הספק. זב"צ או' ט"ו.

יט) וכלזה הספק היינו משום דחבירו לא נתכוון לשחיטה אבל אם חבירו נתכוון נדחפו כדי לשחוט התרנגול אין ספק דזה מותר דזה הוי כאלו אחד תפס הסכין לשחוט ובא חבירו והוליך יד השוחט כדי לשחוט ושחט וזהו ודאי דהשחיטה כשרה. זב"צ או' ט"ז.

ך) וי"אדלכתחלה בעינן כונה מעלייתא דהא בעי למיברך. קומץ כלל ב' ועוד כדי לכוין לקיים מ"ע של השחיטה וגם לתקן הנשחט אולי יש בו איזה מגולגל. ועיין לעיל או' ב' ובסי' א' או' א'.

**כא) שם. כנפלה מעצמה דמי ופסולה.**והיינו להחמיר בשל תורה. ב"י בשם הרשב"א. ולפ"ז לחומרא הוי שחוטה ואסור לשחוט אחר שחיטה כזה את בנה מטעם איסור אותו ואת בנו. חי' רע"ק.