**א) [סעיף א'] מרה שניקבה טרפה.**ואם ניקבה המרה ואפשר לתלות בסכין או ביד הטבח כשרה. ב"י בשם הרשב"א. ש"ך סק"א. כנה"ג בהגב"י או' א' פר"ח או' א' לה"פ או' א' בל"י או' א' כריתי או' א' שפ"ד או' א' שה"מ או' א' שו"ג מחו' או' א' וכתב דמרוב פשיטותו השמיטו הש"ע והרב בהגהה דין זה דנקב שנעשה אחר שחיטה משוך וניכר הוא לכל כדלעיל סי' ל"ו סעי' ה' בהגהה גבי ריאה שנמצאת נקובה יעו"ש. זר"א או' קי"ח. מחב"ר או' ב' ער"ה או' ב' חכ"א כלל י"ז או' כ"ט. זב"ת או' א' ענ"ה סי' כ"א או' ב' ובספרו שש"א או' ב' זב"ש או' א' תו"ז סי' ע' או' ג' ביא"ב בשפ"ז או' א' בי"צ בעמ"ז או' א' מנ"י בשרשים או' א' זב"צ או' א' ועיין לקמן סי' ן' סעי' א'.

ב) והאדמכשרינן לתלות ביד הטבח ה"ד העביר הטבח ידו בכח או שתלשה בכח כדין הריאה. ער"ה שם. ענ"ה שם ובספרו שש"א שם. זב"צ או' ב' ועיין לעיל סי' ל"ו סעי' ה'.

**ג) שם. ואם ניקבה כנגד הכבד והכבד סותמו כשרה.**ואם ניקבה הכבד ג"כ כנגדה טרפה. חולין מ"ח ע"א. ב"י. ש"ך סק"ב. פר"ח או' ב' פר"ת או' א' לה"פ או' ב' בל"י או' ב' כריתי או' ב' תב"ש או' א' שה"מ או' ב' שפ"ד או' ב' שו"ג או' א' זר"א או' קי"ז. מחב"ר או' ג' זב"ת או' ד' ענ"ה שם או' ד' חכ"א שם או' כ"א. זב"ש שם. תו"ז שם או' ד' בי"צ או' א' מנ"י בשרשים או' ב' זב"צ או' ד'.

**ד) שם. והכבד סותמו כשרה.**ואם לא נסתם הנקב אעפ"י שהוא סמוך לכבד טרפה. הרמב"ם פ"ו מה"ש ה"ו. פר"ח שם. לה"פ שם. שה"מ שם. זב"ת שם. חכ"א שם. מנ"י בשרשים או' ג' מיהו אם ניקבה למטה במקום שאינה דבוקה בכבד ונסתמה בסרכא שנסרכה לכבד כשרה כמו ריאה שניקבה ודופן סותמתה דכשרה לדידן בסביך וסריך. תו"ז שם או' ב' ענ"ה שם או' ג' זב"צ או' ה'.

ה) ואםניקבה המרה כנגד הכבד והכבד סותמה וניקבה הכבד כנגדה ועלה בו סתימה ונסתם אף דהוי סתימה מעליא טרפה. תב"ש או' א' שפ"ד או' ב' מחב"ר סוף או' ג' ענ"ה שם או' ד' בי"צ שם בעמ"ז או' ב' מנ"י בשרשים או ב' זב"צ או' ו'.

**ו) שם הגה. נסרכה המרה למקום אחר כשרה.**וכ"פ בש"ע לעיל ססי' ל"ז ולקמן ססי' מ"ו דאין סרכא אוסרת אלא בריאה יעו"ש. וכתב התו"ז שם או' ה' דהכי נקטינן. וכ"כ ענ"ה שם או' ה' זב"צ או' ז' ומ"מ בעי בדיקה דהיינו להסיר הסרכא בנחת ולבדוק בנפיחה ואם העור שלם בלא נקב אז כשרה ובדיעבד אם לא בדק יש להכשיר. מש"ז או' א' זב"צ שם. ועיין לעיל סי' ל"ז או' רל"א.

ז) מרהשהיתם בולטת מבין הצלעות לחוץ בין עור לבשר ונמצאת המרה שלימה ונפחו אותה ועלתה בנפיחה ולא נמצא בה נקב כלל כשרה. צ"צ סי' ט' וחלק על תשו' משפטי שמואל סי' ק"ל שהטריף יעו"ש וכן הסכים פר"ח או' ג' וכ"ה דעת הכנה"ג בהגב"י או' ה' לה"פ סוף או' ג' בל"י סוף או' ג' מש"ז או' א' זר"א או' קי"ט. שה"מ סוף או' ג' זב"ת או' ה' ענ"ה שם או' ו' זב"ש או' ב' תו"ז שם או' ו' בי"צ בתה"ב או' א' קומץ בדיני שאר טרפות כלל ה' או' ח' וה"ד אם העור שלם מבחוץ אבל אם היה נקוב מצד חוץ טפי איכא למיתלי בקוץ מע"י חולי ויש להטריף. פר"ח שם. לה"פ שם. מש"ז שם. זר"א שם. שה"מ שם. זב"ת שם. בי"צ בתה"ב שם. קומץ שם. זב"צ או' ח' וכתב ודלא כהתו"ז שם. ובנד"ל שהכשיר. והזר"א שם כתב דאף בניקב מצד חוץ מידי ספיקא לא נפיק דשמא ע"י חולי וע"כ כתב דבמקום הפ"מ יש להקל יעו"ש אמנם משאר דברי הפו' הנז' אשר הם הרבים משמע דאם ניקב מצד חוץ בכל ענין יש להטריף. ועיין לקמן סי' מ"ט סעי' ד' ובדברינו לשם או' ל"ה.

ח) ואםאין העור לפנינו ולא ידעינן אי הוה שלם תלינן להקל מטעם ס"ס וכשר. תב"ש ססי' מ"ט. ענ"ה סי' כ"א או' ו' זב"צ או' ט'.

ט) מרהודקין שנסרכו זה לזה יש להתיר כדעת הרוב ואין לדמות סרכתן לסרכות הריאה דאמרינן אין סרכא בלא נקב. חוות יאיר סי' ע"ו. לה"פ או' ג' זב"צ או' יו"ד. ועיין לעיל או' ו'.

**י) [סעיף ב'] נטולה ביד או שחסרה טרפה. בין שניטל בחולי או ביד בין שנברא חסר טרפה.**ב"י בשם הרמב"ם פ"ו מה"ש.

**יא) שם. נטולה ביד או שחסרה טרפה.**ב"י בשם כמה פי' דלא כיש מכשירין בחסרה או בנמצא ב' מרות יעו"ש.

יב) ואםלא נמצא מרה ואינו יודע אם נחסרה מחיים או לאחר שחיטה אין להתיר מכח ס"ס שמא לאח"ש ואת"ל מקודם שמא הלכה כהסוברים דחסרה המרה כשרה דחלילה לסמוך ע"ז להקל כלל דלו יהיה דחשיב ספיקא פלוגתא דרבוותא מ"מ ספק לאח"ש לא הוי ספק שקול כיון דלית ליה במה לתלות. שפ"ד או' א' עצ"ל סעי' א' סוף ד"ה ועיין בצ"צ וכו' זב"צ או' י"א.

**יג) [סעיף ג'] אם חסרה המרה קורע הכבד וכו'**וטועמו בלשונו וכו' מפני שאמרו חכמים כבד כועס ומרה זורקת בו טיפה. מרדכי בשם הראבי"ה. ב"י. לבוש. ש"ך סק"ה לה"פ או' ד' שפ"ד או' ה' זב"ת או' ז' ביא"ב בשפ"ז או' ו'.

**יד) שם. וטועמו בלשונו וכו'**ואע"ג דאסור לטעום דבר איסור וכדלקמן סי' ק"ח (סעי' ה' בהגה) י"ל דשאני התם דצריך טעימה ממש משא"ך הכא דסגי !בלהיכא בעלמא. פר"ח או' ה' זב"ת שם. זכרון יוסף ססי' ד' פ"ת או' ד' והש"ך סק"ד כחב הטעם משום דקרוב הדבר שיטעום טעם מרה. מיהו המנ"י על תו"ח סי' פ"ח או' ג' כתב דאם לוחך בכבד צריך שידיח תחלה מן דם בעין שעליו. והב"ד השפ"ד או' ו' וכתב ופשוט הוא. וכ"כ התב"ש או' ד' חגורת שמואל או' ט' וכן הסכים המחב"ר או' ל"ב ואו' ל"ח אלא שלא כתב להדיח אלא לקנח יעו"ש. זר"א או' קכ"ב. ענ"ה סי' כ"א או' ח' בי"צ בתה"ב סוף או' ב' שבאו' ג' והתו"ז סי' ע' או' כ"ו כתב דאם מקנח ליה להעביר הדם גם המרירות מעבירו ומה הועילו חכמים בתקנתם ולמה שחששו לאיסור דם אין לחוש דטועם ופולט הוא תכף עם רוק הרבה עמו דהמרירות והמאיסות מסייע לפלוט תכף וכו' אלא דעכ"פ רבו האוסרים וכדי לחוש לדעתם הנה טוב שיקנח יעו"ש. ולפ"ז גם כשקורע הכבד ש"ו לטעום מבפנים צריך לקנח הדם שעליו ואח"כ לטעום. ועיין לקמן סי' ס"ט או' ק"ט.

**טו) שם. קורע הכבד שתי וערב וטועמו בלשונו וכו'**ואם לא קרעו הכבד וטעמו מבחוץ טעם מר בכבד בדיעבד סגי. מחב"ר או' ה' ואו' יו"ד. ענ"ה שם או' י"א. מיהו הרב מהרי"ע בס' שבט יהודה דף ל"ד באו' ג' כתב דגם לכתחלה יכול לטעום מבחוץ בלתי קריעת שתי וערב יעו"ש והסכים לדבריו הער"ה או' ד' וכ"נ דעת חכ"א כלל י"ז בהגה לאו' כ"ג. וכ"כ המחב"ר שם באו' ה' שראה לרבני עה"ק ירושת"ו שהיו טועמים הכבד בלי קריעה ואם יטעמו טעם מר מכשירין. וכ"כ התו"ז סי' ע' או' ט' דמנהג עירם לטעום בלי קריעה אלא דאם לא טעם טעם מר בלחיכה מבחוץ יש לקרוע הכבד ולטעום אם יש טעם מר כשרה ואם לאו יצלנו על הגחלים עכ"ל וכ"כ זב"צ או' י"ג כי כן מנהגם לטעום בתחלה מבחוץ ואם נמצא טעם מר מכשירין ואם לא נמצא טעם מר אז קורעין הכבד שתי וערב עכ"ל.

**טז) שם.**וטועמו בלשונו וכו' ואי ניטלה ביד לא מהני טעימת הכבד. תב"ש או' ג' שפ"ד או' ה' מחב"ר או' ח' שה"מ סוף או' ד' ענ"ה שם או' יו"ד. ביא"ב בשפ"ז או' ה' בי"צ בתה"ב או' ב' וכן אם ניקבה המרה לא מהני טעימת הכבד. תב"ש שם. ענ"ה שם. ביא"ב בשפ"ז שם. בי"צ בתה"ב שם. זב"צ או' י"ב.

טוב) אםקרע הכבד ש"ו ולא טעם טעם מרירות יש לקרוע כל הסמפונות שבכבד וימצא לפעמים בתוך הסמפונות טעם מרירות. בינת אדם בשער או"ה סי' ט"ז סוף או' כ"ב. זב"צ אי' י"ד.

חי) אםיש רושם דנראה שהיה כיס ומי מרה וניטלו יש להכשיר ע"י קריעת וטעימת הכבד ודלא כהתב"ש. מחב"ר או' י"א. ענ"ה שם או' י"ג. זב"ש או' ח' תו"ז שם או' י"ב. זב"צ או' ט"ו.

יט) נמצאתהכיס שלימה וריקנית יש להכשיר ע"י קריעת הכבד ודלא כאוהל מועד וקצת האחרונים דמכשירין בלי טעימה. מחב"ר או' י"ב. שה"מ סוף או' ה' ענ"ה שם או' י"ד. תו"ז שם או' י"ג. זב"צ או' י"ח.

ך) מרהזו שנתרוקנה והכיס תלוי במקומו ריקנית דכשרה מיהו בעינן נפיחה לראות אם היא שלימה. פר"ח או' י"ב. שפ"ד או' ה' שה"מ שם. זר"א או' קכ"ו. מחב"ר או' י"ג. ענ"ה שם. זב"ת או' ט"ו. קומץ שם או' ט' זב"ש או' ט' תו"ז שם או' י"ג. זב"צ או' ט"ז.

כא) אךאם לא עשה נפיחה כל שראה אותה שלימה סגי וכ"ש אם נאבדה בלי נפיחה ודלא כהשפ"ד שמסתפק בזה. מחב"ר שם. ענ"ה שם ובספרו שש"א או' יו"ד. תו"ז שם. זב"צ או' י"ז.

כב) אםטעמו מקומה ונמצא מר ושוב טעמוהו ולא נמצא המרירות תלינן שנתקנח מה שבלע הכבד מן המרה וכשרה. פר"ח או' ז' בשם מהריק"ש. והרב שה"מ או' ח' חולק ואינו מכשיר כ"א בנקרע הכבד שתי וערב וטעמו שם טעם מר ושוב לא טעמו אזי יש להכשיר מטעם שנתקנח אבל הלה"פ או' ה' כתב כדברי הריק"ש והפר"ח הנז' וכ"כ חגורת שמואל או' יו"ד. זר"א או' קכ"א. מחב"ר או' י"ד. זב"ת או' ח' ענ"ה שם או' ט"ו. חכ"א כלל י"ז סוף או' כ"ג. תו"ז שם או' י"ד. וביאור הדברים שטעמו במקום המרה כמ"ש הפו' טעמינן בדוכתא ונמצא מר ואח"כ טעמו הכבד ולא נמצא מר תלינן שנתקנח מה שבלע הכבד ותסגי מה שבדוכתא היה מר. מחב"ר שם.

כג) ומשמעאפי' טעמו אח"כ הכבד ע"י קריעה ולא נמצא מר כשרה. ענ"ה שם.

כד) טעמומקומה והיה מר וחזרו לטעום במקום ההוא עצמו ולא נמצא מר וטעמו אח"ז הכבד ולא מצאו בו שום טעם מר נראה להקל. מחב"ר או' ט"ז.

כה) ואםיש מרה כדינה וטעמוהו לכבד ויש בו מרירות כשרה ולא אמרינן דהוו תרתי אלא תלינן דמהך דתליא נזרק בכבד. פר"ת או' ד' שפ"ד או' ה' מחב"ר או' טו"ב וכתב שהוא פשוט. ביא"ב בשפ"ז או' ו' תו"ז שם או' ט"ו. זב"צ או' כ"ג.

כו) אםלא נמצאת מרה ואח"כ נאבד הכבד וא"א לטועמו. הכנה"ג בהגב"י או' כ"ו התיר מכח ס"ס שמא הלכה כמ"ד חסרה המרה כשרה ואת"ל טרפה שמא נבלעה בכבד יעו"ש וכן התיר הב"ד חי"ד סי' ו' והרב נשמת חיים סי' ו' שו"ג מחו' או' ב' תו"ז שם או' כ"ב. והזר"א או' קכ"א כתב להכשיר בהפ"מ. והתב"ש סוף או' ד' דעתו להטריף. וכ"ה דעת השפ"ד או' ד' ועיין מחב"ר או' כ"ד מה שהאריך בזה וסיים דדין זה תלוי כפי המקומות ואם המורה של אותו מקום יודע דשכיחי באתריה דכמה עופות שאין להם מרה יטעמו בכבדם טעם מר היכא דנאבד הכבד יש להכשיר ולתלות דאי איתיה לכבד קמן היה בו טעם מר וכהוראת הכנה"ג והב"ד ויש לעשות ס"ס בזה יעו"ש. וכ"כ ענ"ה סי' כ"א או' כ"א. זב"צ או' כ"ד וכתב דבמדינתם על הרוב ימצאו טעם מר בכבד כשלא נמצא בו מרה וע"כ אם לא מצאו בו מרה ונאבד הכבד מכשירין בשופי עכ"ד.

כז) אבלאם טעמו הכבד כדינו כשלא נמצאת המרה ולא טעמו טעה מר בכבד ונאבד הכבד קודם צלייה יש להטריף לכ"ע דעל הרוב כשלא יש בו טעם מר קודם צלייה גם אחר צלייה כן הוא וטרפה. ענ"ה שם או' כ"ו ובספרו שש"א או' ט' זב"צ או' כ"ה.

כח) אםהפרידו הכבד מהבני מעיים ולא שמו לב אם היה שם מרה עד שהשליכו הבני מעיים והדר חזו דלא הוה מרה בכבד תלינן שנעקרה המרה מהכבד ונשארה עם בני מעיים וכשרה כמו דתלינן בזאב ומשמוש ידי טבח. מהר"י פראג"י מהמה בתשו' כ"י סי' פ"א. וכ"כ שבו"י ח"ב סי' ס"ו. וכ"מ מדברי הפר"ח או' ד' דפשיטא ליה דין זה. וכ"כ בס' חגורת שמואל או' י"א. מחב"ר או' י"ח. ברכ"י בשיו"ב או' ב' בשם הרד"ק. זר"א או' ק"ך. ענ"ה שם או' י"ז. זב"ש או' יו"ד. תו"ז שם או' ט"ז. זב"צ או' כ"ו.

כט) אםטעמו הכבד ולא נמצא ט"מ ואירע שטעמו הב"מ ומצאו בהם ט"מ כשרה. שבט יהודה דף ל"ד או' א' מחב"ר או' י"ט. שו"ג או' ז' זב"ש שם. זב"ת או' ח' ענ"ה שם או' ח"י. תו"ז שם או' י"ז. זב"צ או' כ"ז.

ל) ואםלא היה טעם מר בכבד כלל ולא בבני מעיים וצלו בני מעיים והיה להם טעם מר יש להטריף. שבט יהודה שם. מחב"ר או' ך' זכ"ל חי"ד או' ט' על סי' זה או' ו' זב"ש שם. ענ"ה שם. זב"צ או' כ"ט.

לא) וכמוכן דין הקריעה לא נאמרה רק בכבד משא"כ בשאר איברים לא מהני טעימה אלא מבחוץ. זכ"ל שם. ענ"ה שם. זב"צ או' ל"ג.

לב) לפעמיםיהיה שומן הרבה סמוך למרה ע"ג הכבד ולפעמים נמצאת המרה בתוך שומן הנז' וא"כ אם לא נמצאת המרה וטעמו השומן הנז' ונמצא ט"מ כשרה דכל מקומות הסמוכים למרה כגון קרקבן וטחול וב"מ דשרינן אם טעמו ט"מ בהו דמילתא דשכיחא דתשפך המרה עליהם א"כ ה"ה בשומן הנז' וכ"כ דע"ק או' ד' דבצד הטחול ומעיים וקרקבן ושומן שבבטן אנו רואים ששכיח הרבה שתמצא שם המרה. זב"צ או' כ"ח. ועיין באו' שאח"ז.

לג) ואםלא היה ט"מ בכבד כלל וטעמו הקרקבן והיה מר כלענה כשרה. כנה"ג בשו"ת ב"ח סי' ק"ל. שבט יהודה שם או' ו' מחב"ר או' כ"א ובקו"א או' א' ברכ"י בשיו"ב או' ג' שו"ג או' ז' זכ"ל שם או' ד' ענ"ה שם או' י"ט. זב"ש או' י"א. תו"ז שם או' י"ז. וכן הטחול אם יש בו טעם מר כשרה. זכ"ל שם. תו"ז שם. זב"צ או' ל' וכ"כ באו' הקודם.

לד) ואםלאחר שנודע אצלנו שאין שם מרה ונאבדו הב"מ או הקרקבן לא תלינן דהיה בהם ט"מ דדוקא בכבד הוא דאמרינן כן ולא בשאר איברים וטרפה. !זכ"ל שם או' ג' ענ"ה שם או' כ"ז. תו"ז שם. זב"צ או' ל"א.

לה) וכןאם טעמו הכבד כדינו ולא נמצא טעם מר ואירע שטעמו בחלל הגוף ונמצא בו טעם מר לא מהני וטרפה דלא אמרו אלא במקומות הסמוכים למרה כגון קרקבן וטחול וב"מ שהם סמוכים למרה דמילתא ושכיחא היא דתשפך המרה עליהם אבל לא בשאר מקומות. שבט יהודה שם או' א' זב"צ או' ל"ד.

לו) אםלא מצאו מרה בעוף ולא הגיעו לטעום הכבד או שאר האיברים הנז' ומלחו העוף כדינא יש הכשיר. טוב לישראל פ"ב או' ט"ו בד"ה מעשה וכו' בשם כמה רבנים. זב"צ או' ל"ב.

לז) כבדשל עגל שהיה לו מרה כדינו אלא שהיתה לבנה ביותר וקרעו המרה והיו בה מים זכים צלולים ומתוקים יש להטריף. מש"ז או' ב' מחב"ר או' כ"ב. פ"ת או' ב' בשם חמ"ד כ"י. ענ"ה סי' כ"א או' ך' בי"צ בתה"ב או' ד' שבאו' ג' תו"ז סי' ע' או' ך' זב"צ או' ל"ה.

לח) וכשמצאוהמרה מתוקה כבסמוך יקרעו הכבד ויטעמוהו ואם לא מצאו ט"מ יש להטריף אך אם טעמו ט"מ יש להכשיר דאני אומר המרה בלועה בכבד וזה שנראה לנו מרה אינו אלא בועה וכשרה. מחב"ר או' כ"ג. ענ"ה שם. זב"ש או' י"ב. תו"ז שם או' כ"א. זב"צ או' ל"ו.

טל) אםמצאו מרה לבנה וזרקוה בלי טעימה טרפה. דע"ק או' ג' אך בעוף שמן דרכה להיות לבנה ולפ"ז בלא טעמוה כשרה. מק"מ או' ז' זב"צ או' ל"ז.

מ) אםאכלו הכבד ולא טעמו ט"מ ושוב נזכרו ובקשו המרה ולא נמצאת יש להטריף. הרב דבר משה ח"א יו"ד סי' ו' בשם מהר"י דוד. מחב"ר או' כ"ה. שו"ג מחו' או' ג' יד דוד הגה"ט או' ז' בשם כמה פו' נשמת חיים סי' ו' זב"ש או' י"ד. תו"ז שם או' י"ט. זב"צ או' ל"ח. ואו' מ'.

מא) וישלחפש אצל הטחול של עוף וסמוך לו ימצא על הרוב המרה קטנה עד למאד ובחנם מטריפין תרנגולות הרבה. כריתי או' ו' מחב"ר או' כ"ו. אכ"א כלל י"ז או' כ"ג. ענ"ה שם או' כ"ג. זב"ש או' ט"ו. תו"ז שם או' י"ח. וכ"כ הבי"צ בתה"ב או' ב' שבאו' ג' ואני מצאתי ברוב ההרגל שבמקום המרה ולפעמים סמוך לטחול מצאתי עורק א' ולפעמים מתהפך לשמנונית ולובן ולפעמים מראה העורק כיתר העורקים וקרעתי העורק ההוא וזב ממנו לחה מר ומראה כמראה המרה ועל הרוב כך מצאתי עכ"ל. וכ"כ השו"ג מחו' או' ג' שהתרנגולת שהיא שמנה הרבה המרה שלה היא קטנה ומכוסה בשומן והליחה שבתוכה אינה ירוקה ככרתי כשאר מרות העופות אלא ירוק אמרילי"ו ודומה לצואת התרנגולים (שקורין בערבי אצפר) ומי שאינו בקי בזה חותך בבני מעיים ואח"כ כשמבקש המרה בכבד אינו מוצא אותה ומטריף אותה. ולפעמים ימצא בו ריר מכוסה בשומן וכשיקרע אותו ריר נמצא בתוכו טיפת מרה כטיפת זבוב ויטעמו בה ט"מ כלענה עכ"ד. והביאו הזכ"ל על זה הסי' או' י"א. תו"ז שם או' כ"ג. וכ"כ שבו"י ח"ב סי' ס"ו פעם א' נשאלתי על כבד כזה וצויתי להביא לי הב"מ ושומן וראיתי שהמרה דבוקה בב"מ ושומן וכן עמדתי על נסיון זה כמה פעמים ובקשתי הדבר וימצא ולפעמים המרה קטנה מחמת שמנונית העוף ואינה ניכרת ולפעמים נשפך ממנה המרירות ע"י תלישת המעיים מהם וכ"ה על פי הרוב עכ"ל והב"ד הבל"י או' ה' פ"ת או' ה' וכן במדינתנו (בגדאד) כמה פעמים הביאו כבד של תרנגולים לפני ח"ר נסים הלוי ז"ל ולפעמים מוצא המרה בכבד מכוסה בשומן או מכוסה בתוך העורק א' בתוך הכבד ומוצא אותה שם כמו טיפה מרה. וכמה פעמים מוצא אותה בסוף הב"מ מרה קטנה עד מאד. ועוד פעמים יש עורק א' שהוא משוך מן הכבד אל הטחול פעמים שהוא ירוק ופעמים שהוא לבן ונוקב את העורק הנז' ושם ימצא בו טפות מרים שהמרה שם. זב"צ או' ט"ל. וכתבנו כל זה כדי שהמורה יתן דעתו על כל מקומות הנז' ולא יטריף במהרה.

מב) האדמכשרינן ע"י טעימת הכבד לאו דוקא בעוף דאיכא דאמרי הואיל ויש מין עופות שאין להם מרה אלא ה"ה בבהמה. מש"ז או' ב' ד"ה כתב הריק"ש בסופו. מחב"ר או' ו' ענ"ה שם או' ט' תו"ז שם או' י"א. זב"צ או' מ"א.

מג) מרהשל בהמה שנמצאת קטנה וקשה וע"י דחיקה נשפכה הליחה דרך סנפונה ועורה עב כשיעור עובי ב' דינרים אבל היא שלימה אף שהיה נראה דמחמת חולי נעשתה כך וגבי כוליא קשיות דמחמת חולי מטריף ה"ד בכוליא משום דק"ל לקותא בכוליא טריפה משא"כ בשאר איברים דאין לקות פוסל בהם והגם דקשיות זה אינו דומה לקשיות הכוליא הנז' דהכא העור נעשה עב כמו בדל אוזן ואפשר דלא מחמת חולי כ"א מחמת שמנונית אחזוקי רעותא לא מחזקינן ואין להוסיף על הטריפות וכשרה. תו"ז שם או' כ"ד. זב"צ או' מ"ב.

מד) מרהשנתיבש הכיס והליחה שבתוכה עד שנפרכת בצפורן טרפה. שו"ג מחו' או' א' זב"ש או' ה' תו"ז שם או' כ"ה. זב"צ או' מ"ג.

מה) מרהשהיה כיס שלה נפוח טרפה וכ"ש אם הליחה הירוקה שבתוכה נהפך לעפשים ונרקב דטרפה שהרי עיקר טרפות המרה בשביל הליחה. חכ"א שם או' ל' יריעות שלמה בזה הסי' או' א' וכתב דבזה לא מהני טעימה. זב"צ או' מ"ד.

מו) וכןאם נתקשה הליחה כאבן הוי לקותא וטרפה. חכ"א שם. מיהו בדע"ק או' ג' כתב מרה שנהפך כל ליחה שבה כאבן והקרום היה שלם כדרך כל כיסי מרה כל שטעמו טעם מרירות מעט כשרה והסכים לדבריו מק"מ או' ז' וכתב ודלא כחכ"א שהטריף. ובהפ"מ יש להכשיר. זב"צ או' מ"ה.

מז) ואףאם נתגדלה בהפלגה מכפי הרגילות ומלא מוגלא כשרה. דע"ק שם.

מח) ואםנתגדלה המרה ועי"ז אין בה כ"כ מרירות כשרה. דע"ק שם. מק"מ שם.

מט) וכשישבהליחה מרירות מעט אף שאינו מר ממש כמרה כשרה. דע"ק או' א' מק"מ שם. זב"צ או' מ"ו.

**נ) שם. וטועמו בלשונו וכו' ואפי' ישראל וא"צ קפילא ארמאה.**מחב"ר או' כ"ז. ענ"ה שם או' כ"ד. זב"צ או' מ"ז.

נא) וגםהנשים נאמנות בטעימת הכבד לראות אם הוא מר. מחב"ר או' לי ול"א ול"ז דלא כתשו' חנוך בית יהודה סי' פ"ו. זכ"ל על זה הסי' או' י"ב. ענ"ה שם. תו"ז שם סוף או' כ"ג. אבל טעימת משרתת נכרית לא מהני. עיקרי !הד"ט סי' ד' או' ג' זכ"ל שם. זב"צ או' נ"א.

בנ) גםאם בני הבית ראו שלא נמצאת מרה והלכו להם והאשה אומרת שטעמה ט"מ בכבד נאמנת. מחב"ר שם באו' ל"א. זב"ש או' ה' זב"צ או' נ"ב.

גנ) לאמצאו מרה בעוף ונתתי להשואל ללחוך במקום מרה על הגיד היוצא שם ואמר שהוא ט"מ ולא רציתי לסמוך עליו מצד שאינו עדיין בר מצוה. דע"ק או' ג' ומ"מ כשיש קטן מבין יש סמיכה עליו כשהגיע לחינוך. דע"ק או' ד' מק"מ או' ט' זב"צ או' מ"ח.

**דנ) שם.**ואם לא טעם ט"מ יצלנו על הגחלים וכו' וגם ביו"ט מותר לצלות הכבד כדי לטעום אם יש בו ט"מ דסומכים על הרוב. שבו"י ח"א סי' כ"ג. פ"ת או' ו' שע"ת באו"ח סי' תצ"ח או' יו"ד. וכ"כ בדברינו לשם או' ע"ח.

**הנ) שם הגה. ואף עכשיו נוכל לסמוך על טעימת הכבד.**דכדאי הם המכשירים בניטלה המרה לסמוך עלייהו בכה"ג. תו"ח כלל פ"ח סוף דין ד' ט"ז סק"ב. מש"ז או' ב' ביה"ל או' א'.

ונ) ואםלא טעמו ט"מ בכבד שהיא טרפה הביצים שהטילה קודם שחיטה שריין דאימור דהשתא ניטלה המרה אבל הביצים שנמצאו תוך התרנגולת אפי' הם גמורות שכיוצא בהם נמכרות בשוק אסורים. הרב בית דוד יו"ד סי' ל"א. ובתשו' חינוך בית יהודה סי' פ"ו אסר כל הביצים שנולדו וגם אם נתערבו הכל אסור. והבל"י התיר אם נתערבו הביצים אבל מה שבעין יש להחמיר. ולי נראה דאם אינו ניכר שהיה כיס ומרה לעולם וגם הכבד לא היה בו ט"מ יש לאסור הביצים שילדה שהם בעין אבל כאשר יהיה האופן שניכר רושם הכיס או שהיה כיס ריקן דבכה"ג יש להכשיר אם טועמים ט"מ בכבד. היכא דלא טעמו ט"מ שהיא טרפה הביצים שילדה כבר יש להכשיר כמ"ש הרב"ד. מחב"ר או' ל"ד וסוף או' ל"ו. זב"ש או' י"ז. תו"ז שם או' כ"ז. זב"צ או' נ"ג.

זנ) מרהשיבשה קצת ופתחו הכיס של המרה וראו שעדיין יש בה ליחה ולא יבשה עד שנפרכת בצפורן והכיס היתה שלימה אלא שהליחה היבשה קצת הנז' שהיא בתוך הכיס היתה אדומה והאודם נוטה מעט לשחרות כשרה. זב"צ או' נ"ד.

חנ) כבדשאין בו מרה וטעמו הכבד במקום מרה ולא היה בה מרירות וטעמו בצד אחר של הכבד שלא במקום מרה והיה שם טעם מרירות יש להכשיר דתלינן שהיה המרה שם ונבלע במקומה דלא מצינו במרה שיהיה שינוי מקום טרפה וכל מקום שעומדת המרה כשרה והכא נמי כשרה. נועם מגדים למהרש"ק בהגהו' על פר"מ והוא בסוף האשלי רברבי הנד"מ. זב"צ או' נ"ה.

**טנ) [סעיף ד'] נמצאו ב' מרות טרפה וכו'**לא שנא אם היו סמוכות זו לזו או זו בצד א' מן הכבד וזו בצד א' מבי"ט ח"ג סי' קנ"ט. כנה"ג בהגב"י או' ח"י. פר"ח או' ח' בל"י או' ז' שפ"ד או' ד' מחב"ר סוף או' ט"ל. ער"ה או' ח' מק"מ או' י"ב. זב"ת או' ט' חכ"א כלל י"ז או' כ"ד. ענ"ה סי' כ"א או' כ"ט. תו"ז שם או' כ"ח. זב"צ או' נ"ו. והא דאמרינן דאם מרוחקות זה מזה טרפה ה"ד דעכ"פ שניהם תלוים בכבד אבל אם מרה השנית היא במקום שאינו ראוי לתליית מרה כלל לא אמרינן בזה יתר כנטול דמי וכשרה. מק"מ שם. זב"צ או' נ"ז.

**ס) ואפי'**טעמו הכבד ונמצא מר טרפה כשיש ב' מרות ודלא כהפר"ח שם. פר"ת או' ד' שבו"י ח"א סי' נ"ב. בל"י שם. תב"ש או' ה' שפ"ד סוף או' ה' זר"א או' קכ"ד. שה"מ או' ט' מחב"ר שם. ער"ה או' יו"ד. ענ"ה שם או' נ' זב"ת שם. מק"מ שם. זב"ש או' ך' תו"ז שם. זב"צ או' נ"ח.

סא) וה"האי איכא ג' מרות טרפה. פר"ת שם. מק"מ שם. תו"ז שם. והזב"ש שם הכשיר בבעלת ג' אבל ראייתו יש לדחות והעיקר כדברי הפר"ת. זב"צ או' נ"ט.

סב) בהמהשנמצא בה ב' מרות נפרדות זו מזו אבל מקום חבורן היה א' וכשאתה מגביה הצד הא' שופך אל השני דרך חבורם יש להכשיר אפי' בבהמת גוי. הרדב"ז ח"א סי' קכ"א. כנה"ג בהגה"ט או' ו' ובהגב"י או' כ"ה. פר"ח או' ט' פר"ת או' ה' וכן הסכים המחב"ר או' מ"א דלא כיש חולקין וכתב שכן הסכים בס' חגורת שמואל. וכן הסכים שה"מ או' יו"ד. חכ"א כלל י"ז או' כ"ד. זב"ת או' יו"ד. ענ"ה שם או' ל"ב. תו"ז שם או' ל' אלא מה שדימה אותה לסעי' ז' כתב עליו זב"צ או' ס' דשגג שגיאה גדולה בזה דלא דמי והכא יש להתיר בשופי כמ"ש הרדב"ז שם.

סג) מעשהבא לידי שהיתה בועא כמו כיס קטן יוצאה סמוך למרה חלויה בסנפון סמוך לה כרוחב אצבע שפכי אהדדי כלל ודקרתי הבועא תחתיה ויצאו מים זכים וטעמו המים ולא היו מרים והכשרתיה דלאו מרה היא אלא בועא ואין טרפות בועא אלא בריאה. מהריק"ש בהגהו' פר"ח או' ט' וכ"כ חינוך בית יהודה סי' ן' והרשב"ץ ביבין שמועה דף ח' בל"י או' ז' זר"א או' קכ"ה. שה"מ שם. שו"ג מחו' או' ד' ער"ה או' ט' זב"ת או' י"א. חכ"א שם או' כ"ח. מק"מ או' י"ב. ענ"ה שם או' ל"ג. זב"ש או' כ"ג. תו"ז שם או' ל"א. עצ"ל סוף הסי' וכתב דה"ה אם השנייה מלאה דם כשרה דדם הוא כמים זכים כמ"ש לקמן סי' מ"ד סעי' ב' גבי כוליא יעו"ש. זב"צ סוף או' ס"א.

**סד) שם. נמצאו ב' מרות טרפה וכו'**ואפי' אם המרה השנית לבנה וטעמו המים שבה ונמצאו מרים טרפה. דע"ק או' ז' מק"מ שם. זב"צ או' ס"ב. ואם נאבדה בטרם שהבחינו מרה השנית אם טעמה מר או לא הוי ספק מעליא וכשרה משום ס"ס. מק"מ שם. זב"צ שם.

**סה) [סעיף ה'] אם נקבוה וכו'**וע"י כך נתמלאת גם חברתה מים כשרה. ומה שלא נשפכה דרך חברתה כשניקבה בתחלה היה מחמת עובי הליחה. ב"י. ש"ך סק"ח. פר"ח או' יו"ד. ביאור הגר"א או' ו'.

**סו) [סעיף ו'] אעפ"י שהן ב' מרות גמורות רק שבמקום דיבוקן בכבד כמו רחב אצבע וכו'**ואע"ג דלקמן סי' מ"ז בעינן רוחב אצבע למטה ורוחב אצבע למעלה התם שאני משום שצריך המאכל לצאת והלכך צריך להתערב למטה ולמעלה משא"כ הכא. ש"ך סק"ט. פר"ח או' י"א. לה"פ או' ט' זב"ת או' י"ג.

**סז) שם. אפי' אי לא שפכי אהדדי וכו'**פי' אפי' במקום חבורם לא שפכי דאי שפכי במקום חבורם לא בעינן רוחב אצבע ודלא כתב"ש. מחב"ר או' מ"א. ענ"ה סי' כ"א או' ל"ה. גם דלא כשפ"ד או' ז' דכתב דאם שופכין דרך נקב באמצע דטרפה דלא היא אלא כיון דשפכי כשרה. זב"צ או' ס"ג. ועיין לעיל או' ס"ב.

**סח) שם.**אפי' אי לא שפכי אהדדי וכו' כן עיקר כהוראת התה"ד וכמו שהסכימו עמו מרן והאחרונים ודלא כתשו' הרדב"ז ח"ה סי' שני אלפים שכ"ג. מחב"ר או' מ"ב. ענ"ה שם.

סט) וכתבהזב"ת או' י"ג דבשני סמפינות אף שחוזרות ומתערבות טרפה. והב"ד זב"צ או' ס"ד וכתב עליו דשגג בזה שגיאה גדולה ודבריו הם הפך מרן ז"ל שכתב וה"ה אם תחלתם הם שנים ובסוף הם מתערבות וכו' כשרה משמע אפי' בב' סמפונות וע"כ כתב דאין לסמוך עליו בזה וכשרה יעו"ש.

**ע) [סעיף ז'] היו שתי מרות וכו'**יש להכשיר בבהמת ישראל. ואם הוא בהמת גוי ויש צורך לכבוד שבת ויו"ט ושמחת חתן וכיוצא מסעודת מצוה דיש דוחק למצוא בשר יש להכשיר גם בבהמת גוי. מחב"ר או' מ"ג. ענ"ה שם או' ל"ו. זב"צ או' ס"ה.

עא) ואםנתערב באחרות יש להכשיר גם בבהמת גוי. דמ"א דף ע"ח ע"ד. כנה"ג בהגב"י או' כ"ג. זב"צ או' ס"ו.

עב) מצאובעוף ב' מרות דהיינו א' ונראית כשתים והיו רוצים לבדוק אי שפכי אהדדי ונפלו לארץ ובא חתול ואכלם יש להכשיר מטעם ס"ס ספק אי שפכי ואת"ל דלא שפכי אפשר דהלכה כגדולי עולם המכשירים בב' מרות. מחב"ר או' ן' בשם חכמי המערב וכתב דהוראה נכונה היא והביא עוד סמיכות לזה יעו"ש. ענ"ה שם או' מ"ד. זב"ש או' כ"ד. תו"ז שם או' ל"ב. זב"צ או' ס"ז.

**עג) שם הגה. מרה הניכרת מעבר לעבר של כבד אי שפכי להדדי חדא היא וכשרה וכו'**ואע"ג דבריאה לעיל סי' ל"ז סעי' ה אמרינן אפכא היינו משום סמפונות משא"כ בכבד דאע"ג דניטלו סמפונות כשרה. ד"מ או' ב' ש"ך ס"ק י"א. פר"ח או' י"ב. ביאור הגר"א או' יו"ד. זב"ת או ט"ו. ודמ"א תירץ דאין מדמין בטרפיות. כנה"ג בהגב"י או כ"ז.

**עד) שם בהגה. אי שפכי להדדי חדא היא וכשרה וכו'**וכ"כ הלבוש ובל"ח סי' ד' ודמ"א דף ע"ח ע"ג. כנה"ג שם. זר"א או' ק"ל. ענ"ה שם או' ל"ז. תו"ז שם או' ל"ה. חכ"א שם או' כ"ז.

**עה) [סעיף ח'] יש מיני עופות שאין להם מרה כמו תורים וכו'**ומ"מ אין ללמד מהם להכשיר מינים אחרים שאין להם מרה שחלוקים הם במינים ואין ללמוד מין משאינו מינו. טור. לבוש סעי' ב' ועיין לקמן או' פ"ה.

עו) וכתבהרב זב"צ או' ס"ח דבעירם בגדאד יע"א בדקו במין עופות שנמצא אצלם מכל מין ג' עופות ויצאו כל המינים שוים ואין בהם מרה רק מצאו להם עורק א' שנמשך מן הכבד לטחול או נמשך לתחלת יציאת הדקים מן הקרקבן ויש העורק יש בו טיפת ליחה ירוקה ככרתי ולפעמים מראה הטיפה כמראה כרכו"ם ויש לה טעם מרירות. וכתב והגם שמצינו להם עורק שיש בו טפת מרה אם נחסר אותו העורק אין להטריף שכן משמע מלשון הש"ע שכתב דתורין ובני יונה אין להם מרה משמע דאותו העורק לא חשיב ליה מידי וע"כ אם נחסר כשרה וכתב שכ"כ השפ"ד או' י"ב יעו"ש. וכתב עוד שם הזב"צ אבל מין שנקרא בערבי !עצפו"ר והוא קטן מאד ואינו יכול לילך על הארץ אלא מדלג זהו יצא בו מרה בכבד כדינה וא"כ אם זה המין חסרה המרה טרפה עכ"ל. וכתבנו זה להודיע למורים שכל א' ישחט בעירו ג' מכל מין ולראות כדי לדעת איזה עוף שיש בו מרה כדינה ואיזו עוף שאין בו. ומשמע דפשיט ליה במין הנקרא בערב"י עצפו"ר דמותר באכילה. ועיין לקמן סי' פ"ב או' כ"ז בענין צפור דרור.

**עז) שם. יש מיני עופות שאין להם מרה כמו תורים וכו'**ואם ניטל הכבד מהם לא בעינן במין שאין לו מרה או במין שיש להם באליה שישתייר כזית במקום מרה כיון דמין זה אין לו מרה כלל או שיש לו ואינה אצל הכבד והגם דבס' תפארת למשה בסי' זה נראה כמסתפק והמנ"י (על תו"ח) כלל פ"ט אסיק בצ"ע מסתברא כדכתיבנא. מחב"ר או' מ"ד. תו"ז סי' ע' או' ל"ו. וכ"כ לעיל סי' מ"א או' י"ט בשם כמה פי' יעו"ש.

עח) ואםנמצא מרה בתור או בן יונה וכן אם בצבי נמצאת המרה אצל הכבד כשאר המינים כשרה. מחב"ר או' מ"ה. ענ"ה סי' כ"א או' ט"ל. תו"ז סי' ע' או' ל"ז. זב"צ או' ס"ט. ועיין לקמן או' פ"א.

עט) אםנמצא מרה בתור או בן יונה וניקבה דעת תפארת למשה בסי' זה דכשרה והמחב"ר או' מ"ו פקפק בזה. ענ"ה שם או' מ' זב"צ או' ע' וכתב ויש להטריף.

**פ) שם. והצבי אין לו מרה בכבד וכו'**וכן האיילים אין להם מרה. פסקי תו' פ' אלו טריפות סי' קט"ו. וכ"כ ש"ך ס"ק י"ב בשם כמה פי'. פר"ח או' י"ג אלא שבשם שערי שמים כתב שם הפר"ח דצבי ואייל המרה שלהם היא באליה. וכ"כ הלה"פ או' י"ב בשם הנז' וכ"כ הרשב"ץ ביבין שמועה דף ח' ע"ג דהצבאים והאיילים מרירתם תלויה בזנב. וע"כ נראה דמ"ש התו' דאיילים אין להם מרה היינו בכבד כשאר בהמות אין להם אבל בזנבם אית להו ואח"כ ראיתי שכ"כ כנה"ג בהגב"י או' ז' בשם דמ"א דף ע"ח ע"ב יעו"ש. וג"כ יש להחמיר אם לא נמצא להם מרה גם בזנבם.

פא) ובמדינתבגדאד יע"א מין הצבי יש לו מרה כבהמה וא"כ כל הדינים שכתבנו לעיל שייכי בצבי. זב"צ או' ע"ו. וא"כ ה"ה בכל מקום אם רגיל להיות המרה שלו בכבד כמו הבהמה שייכי ביה כל הדינים שנאמרו בכבד ובמרה של בהמה.

**פב) שם.**אבל יש למטה סמוך לזנבו. ואם לא נמצא שם מרה סמוך לזנבו טרפה כיון שיש במינו מרה. שו"ג או' י"ט. תו"ז שם או' ל"ח. זב"צ או' ע"א. והיינו אם לא נמצא לא בזנב ולא בכבד אבל אם לא נמצא בזנב ונמצא בכבד כשרה כמ"ש לעיל או' ע"ח יעו"ש.

פג) וה"האם ניקבה מרה של הצבי או יש לו ב' מרות דטרפה דכל דין מרה יש לו. תב"ש או' ח' שפ"ד או' י"ב. מחב"ר או' מ"ט ענ"ה שם או' מ"ג. תו"ז שם. זב"צ או' ע"ב.

פד) ואםלא נמצא מרה בצבי בזנב לא מהני טעימה במקומה. חגורת שמואל או' ו' וכ"כ המחב"ר או' כ"ז דלא שייך טעימה במקומה או בכבד היכא שהמרה דרכה להיות אצל הזנב. מיהו הער"ה או' י"ב חולק וכתב דדוקא אצל הכבד לא מהני טעימה אבל במקומה מהני כמו שמהני טעימה בכבד היכא שדרכה להיות בכבד יעו"ש. והב"ד ענ"ה שם או' מ"א. תו"ז שם.

**פה) שם הגה. מי שבא לפניו עוף וכו'**אין אומרים ודאי כל מינו אין להם מרה וכו' מפני שרוב בעלי חיים יש להם מרה. לבוש.

**פו) [סעיף ט'] גרעין שנמצא במרה וכו'**שאין ראשה חד מותרת. דודאי דרך הסימפון באה ולא נקבה. טור ולבוש. ואע"ג דאינה יכולה לצאת דרך הסימפון אמרינן ע"י נענוע נכנס למרה. ט"ז סק"ג. חכ"א כלל כ"א או' כ"ב. זב"ת או' י"ח.

**פז) שם הגה. וכ"ש אם נמצא מחט וכו'**ואין חילוק קופה לבר או לגיו לעולם טרפה. וכ"כ בד"מ ומהרש"ל פא"ט סי' מ"ט ושאר אחרונים. ש"ך ס"ק י"ד. כנה"ג בהגב"י או' ל"ג. בל"י או' י"א בשם כמה פו' וכתב ודלא כפר"ח שהכשיר בנמצא בחלל ולהטריף בתחוב. וכ"כ התב"ש או' ט' לדחות דברי הפר"ח הנז' יעוש"ב. וכ"כ השפ"ד או' י"ג. וכן הסכים שה"מ או' ט"ו לאסור כדברי הפו' הנז' ודלא כהפר"ח. וכ"פ שו"ג או' ך' חכ"א שם. ענ"ה שם או' מ"ו ואו' מ"ז. תו"ז שם או' ט"ל. מק"מ או' י"ז. בי"צ בעמ"ז או' י"ז. זב"צ או' ע"ז.

**חפ) שם הגה. וכ"ש אם נמצא מחט וכו'**אבל אם נמצא אבן בתוכה דא"א לינקב כמו בגרעין של תמרה וכן בכבדא או בריאה אין לחוש והיא כשרה. שפ"ד או' י"ד. ביא"ב בשפ"ז או' ט"ז. מנ"י בשרשים סוף הסי' ועיין לעיל סי' מ"א או' ץ' ואו' צ"א ואו' צ"ב.