**א) [סעיף א'] צריך להדיח הבשר קודם מליחה.**ולענין דם שמלחו או בשלו אי הוי איסורו מדאו' או מדרבנן איכא בזה פלוגתא דרבוותא דדעת רש"י בחולין דף ק"ט ע"א בסופו ד"ה הלב דדם שבשלו חייב עליו כרת וכ"ה בדף ק"ך ע"א ד"ה הקפה יעו"ש וכתב ב"י בסי' פ"ז ונראה שזהו דעת הרמב"ם. וכ"כ הפליתי סוף או' א' דדעת הרי"ף והרמב"ם כרש"י. וכ"כ המחב"ר או' א' דדעת הרמב"ם פ"ו דמ"א דין ו' כרש"י יעו"ש. וכ"כ הרדב"ז ח"א סי' קצ"ט. אבל התו' שם בחולין דף ק"ט ע"א ד"ה הלב ובדף ק"ך ע"א ד"ה הקפה כתבו דדם שבשלו אינו עובר עליו. וכ"כ הפר"ח או' א' דדעת התוס' והרשב"א והר"ן והרא"ה בפשיטות דדם שמלחו לא אסיר אלא מדרבנן והב"ד המחב"ר שם וכתב דכ"ה דעת הריטב"א בחי' לחולין דף קי"א יעו"ש. וכ"נ דעת ב"י שכתב בסי' זה על דברי הסמ"ק שכתב נכרי המשמש בבית ישראל וכו' דאין הנכרי נאמן אלא בעדות אשה ה"ד באיסור דאו' אבל באיסור דרבנן נאמן במסל"ת והאי נמי איסורא דרבנן דכיון דמליח כרותח הוי דם שבשלו ואינו עובר עליו עכ"ל וכ"כ בסוף סי' זה על מה שתמה המ"מ על הרשב"א וכתב עליו ב"י ול"נ שאין כאן מקום תימה דכיון דדם שמלחו אינו עובר עליו לא חשו לגזור בו עכ"ל וכן הסכים הפר"ח סוף או' א' מיהו הער"ה או' א' כתב נראה עיקר להחמיר כדעת רש"י והרמב"ם דדם שמלחו או בשלו דאו' וכתב עוד דאף למ"ד דרבנן כתב הרשב"א במ"ה דף ע"ה דכיון דעיקר הדם דאו' החמירו בספקו כשל תורה יעו"ש. נמצא דדבר זה בפלוגתא שנייא וע"כ נראה דאם יש עוד איזה צדדין להקל יש לסמוך אמאן דאמר דם שמלחו או בשלו דרבנן והולכין בספיקו להקל. ועיין עוד לקמן סי' פ"ז או' ן'.

**ב) שם. צריך להדיח הבשר קודם מליחה.**כדאיתא בפ' כל הבשר (חולין קי"ג ע"א) אמר שמואל אין הבשר יוצא מידי דמו אלא א"כ מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה. רב הונא אמר מולח ומדיח במתניתא תנא מדיח ומולח ומדיח ולא פליגי הא דחלליה (רחצו) בי טבחא הא דלא חלליה בי טבחא ע"כ. וכתב הר"ן בשם הרא"ה הדחה ראשונה צריכה להעביר דם שע"פ הבשר שאין המלח מפליט בחומו אלא דם שבתוך הבשר שהוא לח אבל לא מה שנתייבש על פניו ולפיכך אם לא ידיחו אותו תחלה יש לחוש שמא לאחר שיניח הבשר מלפלוט דם וציר יהא ניתך הדם ויבליענו ע"כ. והוא ז"ל כתב טעם אחר דמה שמדיחו בתחלה היינו כדי שיתרכך הבשר ויצא דמו ע"י מליחה שאם יהא נקרש על פניו לא יהא כח במלח להוציא דמו. וטעמא דמדיח אחר מליחה כדי להדיח לחלוחית הדם שע"פ הבשר הבא שם מפליטתו ע"כ. והמרדכי כתב הדחה ראשונה להעביר לכלוך הדם שעל החתיכה שאל"כ המלח נתמלא ממנו ושוב לא יוציא המלח הדם שבחתיכה. ב"י. והב"ד הט"ז סק"א וכתב ונראה דבהא פליגי היש אוסרים ויש מתירין בסעי' ב' לענין מלח בלא הדחה תחלה כי היש מתירין שהוא הרא"ש ס"ל הטעם השני והיש אוסרים ס"ל טעם הראשון של הרא"ה יעו"ש וכ"כ הש"ך סק"א דלטעם הר"ן והמרדכי מהני אם יחזור וימלחנו אפי' לאחר זמן יעו"ש ולענין דינא ית' לקמן בסעי' ב' יעו"ש.

**ג) שם. צריך להדיח הבשר וכו'**בארצות הקרות ובזמן הקור הגדול ישימו המים באור עד שתפוג צינתן ואח"כ ידחו בהם הבשר. ב"י. פ"ת או' א' יא"פ. ועיין לקמן או' ל"ה.

**ד) שם הגה. ואם הדיחו הטבח א"צ להדיחו בבית.**ומה שנוהגים הטבחים לרחוץ הצלעות שלימות בהעברה בעלמא כדי לנאותן לא מקריא הדחה. או"ה כלל ד' או' א' תו"ח כלל ט"ו דין ד' ש"ך סק"ב. פר"ח או' ג' בל"י או' ב' כריתי או' ג' זב"צ או' ב'.

ה) מיהואי ידעינן שהדיחו הטבח אמרינן מסתמא הדיחו יפה. ש"ך שם. כנה"ג בהגב"י או' נ"ט. פר"ח שם. בל"י שם. זב"צ או' ג' וכתב דבעיר בגדאד יע"א אין מנהגם להדיח הטבח כלל ועיקר דבימיהם היה הטבח הוא המנקר הבשר אבל אצלם הטבח אינו יודע לנקר ומשו"ה אין מדיחין הטבחים דקודם הניקור מה מועיל ההדחה יעו"ש. ובעיר קדשנו ירושת"ו הגם שמוכרים בשר מנוקר אין דרך הטבחים לרחוץ הבשר אלא הקונה אחר שמביאו לבית רוחצין אותו ומולחין אותו.

ו) דםבעין שנפל ע"ג בשר ונתייבש ונקרש אין די בהדחה ושטיפה לבד אלא צריך לשפשף היטב מפני הדם שנתייבש על פניו ויש להחמיר לשפשף היטב בשעת הדחה להעביר מה שנקרש על פניו ויש לנקותו ביד כיון שלפעמים אינו נשרק מעל הבשר ע"י הדחה בעלמא לגמרי ונשאר לחלוחית הדם בעין קיים על פניו גם לאחר הדחה וכן ילמד אדם בתוך ביתו ליזהר בזה. יא"פ. ובמדינתנו בימות הקיץ נשאר אצל הקצבים חתיכות בשר ובפרט חתיכות הצואר שמתייבש הדם עליהם ואינו יוצא בהדחה בעלמא אלא צריך להעביר הדם שהוא בעין בידים ומוליך ידו אנה ואנה על הבשר לשפשף היטב ויש ליזהר מאד בזה. זב"צ או' ד'.

**ז) שם. ואם אחר שהדיח חתך וכו' צריך לחזור ולהדיחם.**וה"ד שחתך בסכין הוא דצריך לחזור ולהדיח דאגב דוחקא דסכינא מפליט אבל קרע בידים א"צ. ש"ך סק"ג. מנ"י על התו"ח כלל ט"ו או' ז' כריתי או' ד' חו"ד בחי' או' ג' פ"ת או' ג' וה"ה כל הדומה לסכין שפולט דם על ידו צריך להדיח. מנ"י שם. והפר"ח סוף או' ד' כתב דגם אם לא חתך בסכין אלא ביד יש לחוש וצריך לחזור ולהדיח. בל"י או' ג' זב"צ או' ה' וכתב וטוב ליזהר.

ח) אםאכל חתול קצת מהחתיכה נראה ג"כ דא"צ להדיח במקום האכילה וצ"ע. חו"ד שם. פ"ת שם. והא שנסתפק היינו לדברי הש"ך שכתבנו באו' הקודם שכתב דוקא בסכין אבל לדברי הפר"ח שכתבנו שם שכתב דגם בחתך ביד יש לחוש א"כ כ"ש באכילת חתול.

**ט) שם הגה. או שהסיר טלפי הרגלים וכו'**פי' מנעלים של בהמה. ט"ז סק"ג. ועיין לעיל סי' ס"ח או' כ"ד.

**י) שם הגה. או שהסיר טלפי הרגלים לאחר הדחה.**אבל אם לא היה מסירם היה נחשב הכל כחתיכת בשר א' והיה די בהדחתן כך כמות שהן הואיל ואין כאן דם נראה לעינים. ש"ך סק"ד. שפ"ד או' ד' מק"מ או' ז' ולענין אם נמלחו כך בלא הסרת הטלפים אם נאסר מה שבתוך הטלפים עיין לעיל סי' ס"ח סעי' ח' ובדברינו לשם בס"ד.

**יא) שם. צריך לחזור ולהדיחם.**וא"צ שרייה דכבר נתרכך הבשר. מש"ז או' ג' חו"ד או' ד' בי"צ ח"א בעמ"ז או' יו"ד. גליון מהרש"א. זב"צ או' ז' ובהסיר הטלפים לאחר מליחה א"צ לחזור ולהדיח רק מקום הטלפים.

**יב) שם הגה. ואם לא עשה כן הוי כלא הודח כלל.**ואם חתך אחר הדחה לב' או חתיכה שלא הודחה כ"א מצד א' שרי בדיעבד בהפ"מ. שפ"ד או' ג' והוא ע"פ מ"ש בסעי' ד' חתיכה שלא נמלחה אלא מצד א' הש"ע מתיר ובהגה שם כתב ויש אוסרים וכתבו שם האחרונים דבהפ"מ יש להכשיר אם כבר נתבשל כיעו"ש ובדברינו לשם. וה"ה בהסיר טלפי הרגלים אחר ההדחה משערים אם יש למעלה מהטלפים כנגד מה שהיה בטלפים הו"ל כחתיכה שנמלחה מצד א'.

יג) ומיהוחתך רק קצת יש להתיר אף באין הפ"מ דיש ס' ואי משום דלא נמלח בכל מקום אין העולם מדקדקים בכך כמ"ש הש"ך סק"ך. שפ"ד שם. גליון מהרש"א. וה"ד בחתך קצת דהיינו דבר מועט אבל בחתך גדול הו"ל כחתך כל חתך לב' וכמו שמלח מצד א' דאין להתיר אלא בהפ"מ כמ"ש באו' הקודם ובזה נסתלק הצ"ע שכתב הפ"ת או' ד'.

**יד) שם בהגה. הדחת הבשר לכתחלה יזהר לשרותו עד חצי שעה וכו'**כטעם הר"ן דהדחה הוא כדי שיתרכך הבשר ויוציא דמו. ביאור הגר"א או' ד' ובאו"ה שער א' או' א' כתב יותר מחצי שעה וכ"ה בד"מ או' א' אלא משום דאינו אלא מנהג לא כתב לדקדק כאן בהגה לכתוב יותר מחצי שעה.

**טו) שם בהגה. הדחת הבשר לכתחלה יזהר לשרותו עד שעה וכו'**ואם פני החתיכה מצד א' לא נתכסה במי השרייה סגי גם לכתחלה להדיח אותו צד יפה כי ע"י השרייה של גוף החתיכה מרוכך כולו היטב. פר"מ בפתיחה. מק"מ או' יו"ד. פ"ת או' ה' זב"צ או' י"ב.

**טז) שם בהגה. ולהדיחו היטב במי השרייה.**והיינו שידיחו עד שיצאו המים לבנים בלא מראה דם כמ"ש הש"ך בסי' יו"ד סק"ך בשם הרשב"א והר"ן. וכ"כ החו"ד בסי' זה או' א' וכתב זב"צ או' ט' דבג' פעמים יתלבנו המים אלא שכתב דהעיקר הוא השפשוף היטב שאם לא ישפשף אפשר דגם בהדחה ג"פ לא יתלבנו המים. וכ"כ בן א"ח פ' טהרות או' יו"ד דמסתמא בג"פ יהיו המים נקיים.

טוב) וכתבזב"צ שם דבעיר בגדאד יע"א אין נוהגין לשרותו חצי שעה אלא מדיחין אותו ומשפשפין אותו היטב כסתם הש"ע בראש הסעי' שצריך להדיח הבשר קודם מליחה וכו' ולא כתב הא דחצי שעה. וכ"כ בן א"ח שם דיש מקומות שאין נוהגין לשרות הבשר כסתם הש"ע שלא זכר שרייה אלא הדחה בלבד וכן נוהגין בעיר בגדאד יע"א יעו"ש אבל בעיר קדשנו ירושת"ו גם הספרדים נוהגים כדברי מור"ם ז"ל לשרות הבשר חצי שעה ואפשר דבכל המקומות נוהגין כן ואין לשנות.

חי) בשרששרו אותו בכלי במי הים עלה ע"ד חכם א' לאסור ואין לו תקנה עוד למלחו דכיון דמי הים מלוחים הרבה הוי כמו שנמלח הבשר בכלי שאינו מנוקב והרב משאת משה ח"א חי"ד סי' ך' דחה דבריו והתיר מכמה טעמי תריצי יעו"ש. שש"א או' א' כס"א או' ח'.

**יט) שם בהגה. אבל אם לא שראו רק הדיחו היטב סגי ליה.**ולפ"ז נראה דלצורך אורחים או בע"ש כשהזמן קצר דהוי כדיעבד כדלקמן סעי' ו' בהגה סגי להדיח היטב בידיו בכל הצדדים ולמלוח. מק"מ או' י"ב. וכ"כ חכ"א כלל ל' או' ג' דלצורך גדול שאין לו פנאי לשרות חצי שעה ידיחנו היטיב היטיב במים וישפשף היטב ויחזור וידיח במים שניים עד שתשאר המים לבן. וכ"כ דר"ת או' כ"ב בשם כמה פו' ובפרט לפי מ"ש לעיל או' טו"ב דלדעת הש"ע א"צ שרייה א"כ כל דלעת הצורך ואין פנאי יש להקל רק שירחוץ וישפשף הבשר היטב עד שיהיו מי הרחיצה לבנים וגם לראות אם יש על הבשר טיפות דם קרושים שיסיר אותם בעת הרחיצה

**כ) שם בהגה. אבל אם לא שראו רק הדיחו היטב סגי ליה.**וא"צ לחזור ולטרוח ולשרותו אפי' לא נמלח עדיין אבל בהדחה מועטת לא סגי ליה וצריך לחזור להדיחו היטב. ש"ך סק"ה. פר"ח או' ו' לה"פ או' ה' הל"פ בסעי' א' שפ"ד או' ה' חו"ד או' ה' מק"מ שם. בי"צ בעמ"ז או' ו' זב"צ או' יו"ד.

כא) אבלאם נמלח אף בהדחה מועטת סגי ליה בדיעבד. ש"ך שם. פר"ח שם. לה"פ שם. הל"פ שם. תו"ד שם. חכ"א כלל ל"ב או' א' בי"צ שם. ומ"ש הש"ך סגי ליה בדיעבד היינו אפי' אם עדיין לא נתבשל וכמ"ש הש"ך בעצמו ס"ק י"ד. מיהו המנ"י על התו"ח כלל ה' או' ג' וכלל ט"ו או' י"ב כתב להשיג על דברי הש"ך הנז' וכתב דהא דמותר בדיעבד בהדחה מועטת ה"ד לאחר בישול אבל אם לא בישלו רק נמלח כיון דאית ליה תקנה בהדחה ומליחה שנית לא מיקרי דיעבד יעו"ש. והיינו דפליגי במ"ש בהגה לקמן סעי' ב' דאם לא הודח רק מעט קודם שמלחו מותר בדיעבד אם הוא אפי' קודם בישול או לאתר בישול ושם באו' מ"ח ית' לענין דינא יעו"ש.

**כב) שם בהגה. ואח"כ ימתין מעט שיטפטפו המים וכו'**אבל לא ימתין עד שיתנגב הבשר לגמרי דאז לא ימס המלח כלל ולא יוציא דם אלא ימתין מעט ומולח. תו"ח כלל ט"ו דין ב' ט"ז סק"ד. ש"ך סק"ו. כנה"ג בהגב"י או' ס"ה. פר"ח או' ז' לה"פ או' ו' הל"פ שם. בל"י או' ה' כריתי או' ו' חו"ד או' ו' חכ"א כלל ל' או' ג' זב"צ או' י"ג.

**כג) ומיהו בדיעבד אפי' אם נתייבש מאד אחר הדחה יש להתיר אפי' בלא הפ"מ.**מש"ז או' ד' זב"צ או' י"ד. מיהו התו"ד או' ו' כתב כשהוא נגוב לגמרי אפשר דאסור לעולם בדיעבד. והב"ד הבי"צ ח"א בעמ"ז או' י"ב. וע"כ אם עדיין לא נתבשל יש לחזור להדיחו ולמלחו אבל אם כבר נתבשל יש לסמוך אמש"ז להתיר כיון דגם החו"ד לא כתב אלא בדרך אפשר וחיישינן לדבריו לכתחלה אבל לא לאסור.

**כד) שם בהגה. ונהגו שלא להשתמש בדברים אחרים בכלי ששורין בו בשר.**דחיישינן שמא לא הדיחו יפה מדמו ודוקא דבר לח בצונן או דבר יבש רותח מיהו בדיעבד שרי דהרי הכלי כשר. או"ה שער ב' דין ז' תו"ח שם דין ו' ד"מ או' ו' ב"ח. ט"ז סק"ה. ש"ך סק"ז. כנה"ג בהגב"ט או' ב' לה"פ או' ז' שם. בל"י או' ו' שפ"ד או' ז' חכ"א שם או' ו' חו"ד או' ז' זכ"ל חי"ד או' מ' זב"צ או' ט"ו.

כה) ומיהוה"ד בכלי שהוא מיוחד לשרות בו בשר תמיד אבל כלי כשר שהוא עומד להשתמש בו תמיד ואפי' דבר רותח וטעו ושרו בו פעם ושתים בשר לא נאסר הכלי בכך אלא ידיחנו היטב במים צוננין מבית ומבחוץ בעניין שלא יהא נדבק בו שום דם ומותר לחזור ולהשתמש בו אפי' רותח. ב"ח. כנה"ג שם. מש"ז או' ה' זכ"ל שם. זב"צ או' ט"ז.

כו) ואותםהמקילים לשרות בשר בכלי נחושת כשר שמבשלים בו דגים ראוין לגערה כי עוברים הם על דברי חכמים לשרות בשר לכתחלה בכלי שמשתמשים בו דבר כשר. ב"ח. והב"ד הפר"ח או' ח' וכתב ואעפ"י שכן ראוי לעשות מ"מ אינו ראוי לגערה מי שאינו כן וכן רביה מקילין בזה וטעמא דמילתא שכיון שהרגילו עצמם להדית הכלי אחר שריית הבשר וכן אחר הדחה האחרונה אין חשש. לה"פ או' ד' בל"י או' יו"ד. שו"ג או' ז'.

כז) ונראהדאם הוא דחוק לשרות באקראי בקדרה וכיוצא בו מותר להדיחו ולהשתמש בו כיון שאין מיחד הכלי לשרות בו ואפי' להשתמש רותח בכלי אחר שידיחנו יפה מותר בדיעבד. חכ"א כלל ל' או' ו'.

כח) ומותרלשרות בשר בכלי של גוי לצורך מליחה אפי' שלא בשעת הדחק. משאת בנימין סי' ל' כנה"ג בהגה"ט או' ב' לה"פ שם. בל"י שם. שו"ג או' ח' זב"צ או' ך'.

**כט) שם בהגה. ואם נשתהה הבשר בשרייתו מעל"ע הבשר וגם הכלי אסורים.**דכיון שנשרה בו מעל"ע הוי כבוש וכבוש הרי הוא כמבושל. ש"ך סק"ח. פר"ח או' ט' לה"פ או' ט' שפ"ד או' ח' ומיהו מ"ש בהגה הבשר וגם הכלים אסורים הוא לפי מ"ש לקמן בהגה סעי' ט"ו דהבשר אסור אף לצלי אבל לפסק הש"ע שם הבשר מותר לצלי כיעו"ש.

**ל) שם בהגה. וגם הכלי אסורים.**היינו לשמש בו חמין. כריתי או' ז' בי"צ ח"א או' ד' והיינו ממ"ש אח"כ בהגה ואף במקום שנאסר הכלי מותר לחזור ולשרות בו. ועיין לקמן או' ל"ג.

**לא) שם בהגה. וגם הכלי אסורים.**אבל אם שהה בו מי הדחה לחוד אין איסור מאחר שהדם מעורב במים מיהו אם אין ס' כנגד הדם אין להתיר רק בהפ"מ. לה"פ או' ט' בל"י או' ח' זב"צ או' י"ח.

**לב) שם בהגה. ועיין לקמן סי' זה.**סעי' ט"ו דשם נת' דהבשר אסור אף לצלי ואם יש במים ס' כנגדו מותר אפי' לקדרה יעו"ש. ש"ך סק"ט. ולענין דינא ית' בדברינו לשם בס"ד.

**לג) שם בהגה. ואף במקום שנאסר הכלי מותר לחזור ולשרות בו.**דהא אין שורין בו בשר השני מעל"ע ובפחות משיעור זה אינו מפליט כלל. או"ה סוף שער ב' ד"מ או' א' ומשמע דאסור לשרות בו מעל"ע בשר שנמלח כבר והודח כהוגן מטעם שנכבש בכלי איסור מיהו בדיעבד שרי דהא לא נעשה כבוש עד אחר מעל"ע ואז הוי נותן טעם לפגם. ש"ך סק"י. כריתי או' ח' חו"ד או' ט' בי"צ ח"א בעמ"ז או' ט' מיהו הפר"ח רסי' ק"ה כתב לאסור אם נשרה בו בשר ההיתר מעל"ע כדמשמע מדברי האו"ה ודלא כהש"ך שהתיר בדיעבד והב"ד הלה"פ בסי' זה או' י"א. בל"י או' ט' וכתב השפ"ד או' יו"ד דגם לדעת הפר"ח היינו קודם שהוסר האיסור הניחו ההיתר הא נשתהה קצת תו הוי נותן טעם לפגם ור"ל אם שהה מעט אחר שהסירו האיסור ואח"כ הניחו ההיתר הוי נותן טעם לפגם ושרי דהא קודם שיהיה מעל"ע לבשר ההיתר יהיה יותר מעל"ע לבשר הראשון ויהיה טעם פגום. וית' עוד מזה לקמן סי' ק"ה סעי' א' בענין אם יש כבישה לכלים דהיינו אם שרו דבר איסור בכלי מעל"ע אם נאסר הכלי וצריך הגעלה דיש פלוגתא בזה וממילא ית' דין זה יעו"ש.

לד) שם בהגה. דין בשר שמלא קרח כיצד נוהגין עם שרייתועיין לעיל סי' ס"ח סעי' י"א בהגה ובדברינו לשם או' ן'.

לה) בשרשנקרש אסור למלחו עד שירכך אותו כמו שהיה מתחלה ואם נמלח ואח"כ נקרש קודם ששהה שיעור מליחה אם נפשר אח"כ טוב למלחו פעם אחרת ולהשהותו שיעור מליחה ואם לא מלחו פעם אחרת ושהה שיעור מליחה אחר ההפשר ונתבשל מותר בדיעבד. רש"ל באו"ש על שע"ד ובספרו פכ"ה סי' צ"ג. ש"ך ס"ק י"א. כנה"ג בהגב"י או' ס"ח. פר"ח או' י"ב. הל"פ בסעי' א' בל"י או' יו"ד. מנ"י על התו"ח כלל ט"ו או' ד' חו"ד או' יו"ד. חכ"א כלל ל' או' ה' אבל אם הדיחו מיד אחר שהופשר ולא שהה שיעור מליחה אחר שהופשר נאסר דכיון שנקרש אז אינו פולט כלל והוי כבשר שלא שהה שיעור מליחה ואסור. רש"ל שם. כנה"ג שם. מנ"י שם. זב"צ או' כ"ג.

לו) ואםנשתהה זמן מה רפוי קודם התחלת הקרישה אעפ"י שלא שהה אחר ההפשר כשיעור מליחה כיון שנשתהה שיעור מליחה בהפשר ראשון ושני אעפ"י שנקרש בינתים מצטרפים לשיעור מליחה לפי שאין כח בקרישה לבטל קצת דם שנפלט קודם לכן. פר"ח שם. בל"י שם. מחה"ש על הש"ך ס"ק י"א. ומיהו השפ"ד או' י"א כתב דצירוף לא מהני כי כבר נתבטל רתיחה ראשונה וצריך לשהות אח"כ ביחד שיעור מליחה. וכ"כ החו"ד שם. בי"צ ח"א בתה"ב או' א' וכתב ודלא כהבל"י. וכ"כ זב"צ סוף או' כ"ד דיש להחמיר כהשפ"ד יען דכן מורה לשון רש"ל והש"ך. אבל דעת המק"מ או' י"ז כהפר"ח אלא שכתב דלכתחלה יש לחוש להשפ"ד וחו"ד ולהשהותו אחר ההפשר כשיעור מיל עכ"פ. וכ"פ חכ"א שם. וכ"כ ערוך השלחן או' י"ח ואו' י"ט דלמעשה יש לחוש לדברי השפ"ד והחו"ד אבל לדינא עיקר כדברי הפר"ח. וכ"כ במשמרת שלום בשפ"ד ס"ק י"א לדינא כהפר"ח.

לז) ואםהיה ספק ואין ידוע אם נקרש או לאו ועד א' מעיד דלא נקרש נאמן. שו"ת משאת בנימין סי' ק"ח. כנה"ג בהגב"י או' ע' בל"י שם. שפ"ד שם. אבל אם הדבר ספק ואין עד מעיד שלא נקרש אזלינן לחומרא. מיהו אם כפי הזמן לא יכול ליקרש סמכינן להקל. כנה"ג שם. בל"י שם. שפ"ד שם. ואם עד א' אומר דלא היה נקרש אף אם לפי הזמן היה אפשר שיקרש נאמן. שפ"ד שם. זב"צ או' כ"ה.

לח) בשרשנמלח והודח ואח"ח נמצא באמצע הבשר קרח אין תקנה לחזור ולמלחו דכיון דבשר החיצון הסביב פלט כל דמו אין כח במלח להפליט דם הבשר שבפנים כמו שפסק רמ"א לקמן סי' ע"ה סעי' א' דאם מלח החלחולת מצד פנים ולא מצד חוץ הוי כאלו לא נמלח דאין המליחה בצד שאין בו דם מפליט הדם שבצד אחר וה"נ דכוותה ואין תקנה אלא לצלתו. ער"ה או' ה' וכ"כ פ"ת או' ו' בשם ס' לוית חן פ' אחרי. מיהו בשו"ת אמרי שפר הי"ד סי' ג' כתב לדחות דברי לוית חן הנז' יעו"ש וכן העלה בס' ערוגות הבושם או' ב' דבהפ"מ יש להקל גם בנקרש באמצעיתו ע"י הדחה ומליחה שנית יעו"ש וכ"כ בס' חמודי דניאל ה' מליחה או' ל"א דמהני מליחה אחר הקרישה ומשמע דאפי' אין הפ"מ יעו"ש ונראה דזה נלמד ממ"ש בהגה שם בסי' ע"ה גבי חלחולת דאם לא נתבשלה עדיין יחזור וימלחנה מבחוץ ומותרת יעו"ש וא"כ ה"ה הכא יחזור וימלחנה מבפנים ומותרת. אלא דבעיקר דינא דחלחולת שכתב בהגה שם דאם נתבשלה כך טרפה דעת האחרונים להכשיר בהפ"מ כמו שנכתוב שם וא"כ ה"ה לכאן. וית' עוד מדין קרח לקמן בסעי' י"ג יעו"ש.

**טל) [סעיף ב'] אם מלח ולא הדיחו תחלה ידיחנו וימלחנו שנית ויש אוסרין.**ולענין הלכה אעפ"י שסמ"ק אוסר אם הוא במקום שיש הפ"מ או שהוא בע"ש וא"א להכין אחר כדי הם הר"מ והרא"ש לסמוך עליהם. ב"י. והב"ד הש"ך ס"ק י"ב וכתב ונראה דעת הב"י לסמוך עליהם במקום הפ"מ אם הדיחו ומלחו שנית דוקא וכ"מ מדבריו כאן בש"ע וא"כ מ"ש הרב בהגה מיהו במקום הפ"מ יש להתירו נמי איירי בכה"ג. אבל אם לא הדיחו ומלחו שנית ובשלו כך אסור אפי' בהפ"מ. פר"ח או' י"ד. לה"פ או ט"ו. בל"י או' י"ב. כריתי או' יו"ד. שפ"ד או' י"ב. מחב"ר או' ז' זב"צ או' כ"ח. ומ"ש רש"ל באו"ש ופ' השוחט סי' י"ח דאין תקנה לאותו בשר בהדחה ומליחה שנית אף במקום הפ"מ כתב עליו הש"ך שם דאין זה עיקר יעו"ש. וכ"ה דעת הב"י ומור"ם בהגה ולבוש ושאר האחרונים להתיר בהפ"מ כנז' וכ"ה עיקר כהסכמת האחרונים ובפרט שכ"ה דעת מרן ומור"ם ז"ל שכל בית ישראל נשען עליהם. ועיין לקמן או' מ"ה.

מ) גםבהפ"מ מותר לצלי אף אם לא הדיח ומלח שנית דכל מקום דשרי בהדחה ומליחה כ"ש דשרי לצלי. ש"ך שם. כנה"ג בהגב"י או' פ"ו. פר"ח שם. הל"פ בסעי' ב' מחב"ר סי' ע"ו או' ג' ערוך השלחן או' כ"ב. זב"צ או' ל'. ועיין לקמן סי' ע"ו או' ך'.

מא) וכתבהב"ח דלא שרי ע"י הדחה ומליחה שנית אלא היכא דלא שהה במליחה ראשונה שיעור מליחה אבל בשהה אסור אפי' בהפ"מ. אבל הש"ך בספרו הארוך על הטור וכאן על הש"ע סוף ס"ק י"ג כתב לדחות דברי הב"ח הנז' והסכים לדברי הפו' שאחר הדחה ומליחה שנית שרי בהפ"מ אף אם שהה בתחלה שיעור מליחה יעו"ש. וכ"כ הלה"פ אות ט"ו. הל"פ שם. בל"י או' י"ב. בי"צ ח"א או' ז' מק"מ או' ך'.

מב) בשרשנמלח בלא הדחה ונתבשל אחר מליחתו והדחתו אחרונה כראוי כתב בי"ד חי"ד סי' י"ד דהיכא דאיכא בקדרה מרק ותבלין כשיעור מה שהיה הבשר אז ודאי הוא דהוי ס' נגד הדם שעליו ומותר אלא שחזר וכתב דה"ד לטעם האומרים דהדחה ראשונה הוא משום דם שעליו ומהני ליה ס' אבל לדעת האומרים דהדחה ראשונה הוא כדי שיתרכך הבשר ואם לא כן אינו מפליט הדם לא מהני ששים יעו"ש והב"ד זב"צ או' כ"ח וכתב דלפי מ"ש לקמן דמרן לא סמך אלא על טעם דרכוך הבשר ואנן קבלנו הוראת מרן ז"ל אפי' אי איכא בקדרה מרק ותבלין כנגד הבשר ג"כ יש להחמיר אלא שכתב שהסכימו חכמי הישיבה דבהפ"מ וע"ש ושעת הדחק יש להתיר כהוראת ב"ד יעו"ש וכ"ז לספרדים דלית להו חנ"נ אלא דוקא בבשר בחלב כמ"ש לקמן סי' צ"ב סעי' ד' אבל לאשכנזים דאית להו חנ"נ בכל האיסורים כמ"ש בהגה שם אין להתיר כ"א יש ס' נגד כל הבשר והחתיכה עצמה אסורה כמ"ש ב"ד שם.

**מג) שם הגה אפי' לא נמלח רק מעט כדרך שמולחין לצלי ואפי' לא שהה במלחו שיעור מליחה וכו'**והכי נקטינן כמ"ש מור"ם ז"ל דאפי' לא נמלח רק כדרך שמולחין לצלי וגם אפי' לא שהה במלחו שיעור מליחה ג"כ אסור ואין להתיר אלא דוקא בהפ"מ. זב"צ או' ל"א.

מד) גםלצלי אפי' לא נמלח רק מעט ולא הדיח תחלה או לא שהה במלחו שיעור מליחה אין להתיר אלא דוקא בהפ"מ אבל בהפסד מועט גם לצלי אסור מספק מיהו אי איכא תרתי למעליותא דהיינו לא שהה במלחו שיעור מליחה וגם לא נמלח כ"א מעט כדרך מליחה לצלי יש להתיר לצלי גם בהפסד מועט. שפ"ד או' י"ד. זב"צ או' ל"ב.

**מה) שם בהגה. מיהו במקום הפ"מ יש להתיר.**והיינו אחר הדחה ומליחה שנית כמ"ש לעיל או' ט"ל וכ"ה דעת הב"י כמ"ש באו' הנז' והגם דמסתימת הש"ע משמע דע"י הדחה ומליחה שנית יש להתיר אף באין הפ"מ מ"מ הא כתב ויש אוסרים וכתבנו באו"ח סי' י"ג או' ז' דכל היכא דסותם הש"ע להתיר ואח"כ כותב ויש אוסרים דחושש לסברת האוסרים ג"כ יעו"ש וא"כ ה"נ שסתם כהמתירין ואח"כ כתב ויש אוסרין דחושש לסברא זו ג"כ ואין להתיר אלא דוקא בהפ"מ כמ"ש בב"י וכ"נ מדברי הש"ך שכתבנו לעיל או' ט"ל יעו"ש ועוד אף את"ל דכאן בש"ע חזר בו ממ"ש בב"י ודעתו להתיר ע"י הדחה ומליחה שנית אף באין הפ"מ מ"מ הא הסכמת האחרונים לאסור ואין להתיר אלא דוקא בהפ"מ כמ"ש באו' הנז' יעו"ש.

**מו) שם בהגה. מיהו במקום הפ"מ יש להתיר.**וכמה הפ"מ עיין בדברינו לעיל רסי' ל"א. בדיני הפ"מ יעו"ש.

**מז) שם בהגה. ואם לא הודח רק מעט קודם שמלחו מותר בדיעבד.**והיינו שלא שהה הבשר הרבה בכלי בהדחה קמייתא אלא שהדיחו פחות מהדחה בתרייתא ומלחה כך מותר בדיעבד. או"ה שער ד' דין ח' ומשמע דה"ד שלא הודח הרבה כמו הודחה בתרייתא אבל לעולם הלך הדם שעליו ע"י הדחה זו אבל אם לא הלך לכ"ע הוי כנמלח בלא הדחה ולא שרי אלא ע"י הדחה ומליחה שנית ובהפ"מ כנז'.

**מח) שם בהגה. ואם לא הודח רק מעט וכו'**הך היתרא וכן היתר שאח"כ דיש בחתיכה ס' נגד הדם הוויין דוקא למ"ד טעם הדחה קמייתא משום דם שעל הבשר אבל למ"ד לרכך הבשר אסורים הני תרתי אלא שאחרונים סמכו עצמם בדיעבד על טעם הראשון. ט"ז סק"י. ש"ך ס"ק י"ד. פר"ח או' ט"ו. כריתי או' י"א. ומשמע דכיון שנמלח אף שלא בישלו עדיין חשוב דיעבד וא"צ לחזור להדיחו ולמלחו. ש"ך שם. לה"פ או' י"ז. בל"י אות י"ג. חו"ד או' ט"ו. בי"צ ח"א בעמ"ז או' ל"ב. מיהו המנ"י על התו"ח כלל ה' או' ג' וכלל ט"ו או' י"ב כתב להשיג על דברי הש"ך הנז' וכתב הא דמותר בדיעבד בהדחה מועטת ה"ד לאחר בישול אבל אם עדיין לא בשלו רק נמלח כיון דאית ליה תקנה בהדחה ומליחה שנית לא מיקרי דיעבד יעו"ש והב"ד השש"א או' ה' ונראה שמסכים עמו וכ"נ דיש להחמיר כדברי המנ"י דכיון דהיתר זה אינו אליבא דכ"ע כנז' כל היכא דאפשר יש לתקן. ועיין לעיל או' כ"א.

**מט) שם בהגה. וה"ה אם היה ס' בחתיכה נגד דם שעליו.**זה קאי אדלעיל בשר שנמלח בלא הדחה ויש ס' בחתיכה נגד הדם שעליו כמבואר בד"מ או' ד' וכ"ה בהגהות ומכונות על שע"ד שער ג' או' א'.

**נ) שם בהגה. וה"ה אם היה ס' בחתיכה נגד דם שעליו.**ואע"ג דאין לך חתיכה שיש בה ס' נגד דם שעליו היינו בסתם אבל אי ידעינן דיש בה ס' ודאי מהני. תו"ח כלל ה' דין ג' ש"ך ס"ק ט"ו. פר"ח או' ט"ז. לה"פ או' ח"י. בל"י או' י"ד. כריתי או' י"ב.

**נא) שם בהגה. וה"ה אם היה ס' בחתיכה וכו'**והיינו ע"י הדחה ומליחה שנית דוקא. מט"ז אי' יו"ד ובשפ"ד או' י"ד. חו"ד או' י"ד. מיהו הלב"ש בחי' דינים או' כ"ט כתב דלכתחלה ידיחנו וימלחנו שנית ובדיעבד אם נתבשל בלי מליחה שנית שרי. פ"ת או ח'.

**בנ) שם בהגה. ואם נמלח חתיכה בלא הדחה עם שאר חתיכות מותרות והיא אסורה.**דלגבי האחרות מיקרי דם פליטה וכבולעו כך פולטו. או"ה שער ד' דין ה' ש"ך ס"ק ט"ז. ור"ל דלגבי אחרות מיקרי דם פליטה כיון שנמס תחלה ואח"כ נפל על אחרות תו לא הוי דם בעין משא"כ אותה חתיכה מיד מבליע שעדיין גוש וטב. שפ"ד או' ט"ז. בי"צ ח"א בעמ"ז או' ל"א. זב"צ או' ל"ה.

**גנ) שם בהגה. והיא אסורה.**ובה"מ יש להתירה ע"י הדחה ומליחה שנית כמ"ש לעיל או' ט"ל.

דנ) חתיכהשנמלחה ולא הודחה הדחה קמייתא ונתערבה בחתיכות שהודחו ונמלחו והודחו כדינן ואינן מכירין אותה חתיכה שלא הודחה מן הדין היא בטלה ברוב כדין יבש ביבש ולמעשה טוב הוא לחזור ולמלחן שנית כהלכתן ושרו אי משום דכיון דאיכא הפ"מ יש לסמוך אדברי הרא"ש כדברי הב"י אי משום ס"ס המתהפך ספק אם חתיכה זו מתבטלת ברוב כדין יבש ביבש ואת"ל דלא בטיל שמא ק"ל כהרא"ש וסיעתו דשרו ע"י הדחה ומליחה שנית. מהר"י הלוי סי' ל"א. כנה"ג בהגב"י או' צ"ה. זכ"ל חי"ד או' מ' בסי' זה. זב"צ או' ל"ו. בן א"ח פ' טהרות או' ט"ו. והיינו שימלחו כל חתיכה לבדה כדי שלא יבלעו אותן שנמלחו כדינן מאותה חתיכה שנמלחה בלא הדחה. ועיין לקמן סעי' י"ד ובדברינו לשם.

הנ) ומטעםדין בשר שלא הודח ונמלח וכו' נהגו המדקדקים להזהר שלא לשום שום בשר שלא הודח מתחלה לא על שום דף ולא על שלחן שאינו מיוחד לכך שמא יש מלח על מקום הנחת הבשר ולאו אדעתיה והמלח מפליט הדם בבשר. תו"ח כלל ה' דין ו' רש"ל באו"ש על שע"ד שער הג' ט"ז ס"ק י"ב. כנה"ג בהגב"י או' צ"ו לה"פ או' כ"א. בל"י או' ט"ז. מש"ז או' י"ב. חכ"א כלל ל' או' ט"ו. חו"ד או' י"ז. ונראה דאם נתן בשר ונמצא קצת מלח אפי' בלא הפ"מ שרי דנגד קצת מלח שמבליע קצת דם בעין שעליו יש ס' בחתיכה. מש"ז שם. חו"ד שם. זב"צ או' ל"ז.

ונ) ומזהיש ללמוד שלא לתת מלח על מקום המיוחד לתת שם בשר כשמביאין אותו מבית הטבח. ט"ז שם. כנה"ג שם לה"פ שם. בל"י שם. מש"ז שם. חו"ד שם. זב"צ או' ל"ח.

זנ) גםאין להניח בשר בקופות שאין מיוחדין לכך אלא להניח בהם גם פירות וירקות וכיוצא מפני שהדם נסרך בקופות ואוכלים הפירות שמניחים שם אח"כ בלא הדחה. פר"ח או' כ"ד. לה"פ שם. בל"י שם. מש"ז שם. חכ"א שם. ואפי' בשר שנמלח אין להניח באותן קופות משום שהירקות לפעמים מבשלים עם חלב. מש"ז שם. זב"צ או' ט"ל. בן א"ח פ' טהרות או' ט'. ועיין לעיל סי' ס"ו או' מ"ד שכתבנו זה שם ג"כ יעו"ש.

**חנ) [סעיף ג'] לא ימלח במלח דקה כקמח.**מפני שהמלח הדק נבלע בבשר ואינו מפליט. טור בשם הרמב"ם. ב"י. ט"ז ס"ק י"ב. ש"ך ס"ק י"ז. לה"פ או' כ"א.

**טנ) שם. ולא במלח גסה ביותר וכו'**מיהו בדיעבד בכל מלח שמלח סגי. תו"ח כלל ט"ו דין יו"ד. ב"ח. ש"ך שם. פר"ח סוף או' י"ח. לה"פ שם. בל"י או' ט"ז. שו"ג סוף או' י"ג. חו"ד או' י"ז. ואם אין לו מלח אחר רק דק כקמח או גס ביותר וקשה כאבן ואינו יכול להדיקו מותר למלוח בו אפי' לכתחלה דזה חשוב דיעבד. כנה"ג בהגב"י או' צ"ט. שפ"ד או' י"ח. שו"ג או' ט"ו.

ס) ועדיףטפי למלוח במלח דק מבגס. תו"ח שם בשם האשר"י ורי"ו. והטעם לפי שהגס נושר כשהופך הבשר למלוח משני צדדין מנ"י על התו"ח שם או' י"ח.

סא) וכתבבאו"ה כלל א' קבלתי מלח שאינו גס יותר ממלח שעושין ממי הים א"צ להדקו אלא מולח בו כמו שהוא אבל מלח שגס יותר צריך להדקו. תו"ח שם. ד"מ או' ה' ט"ז ס"ק י"ב. כנה"ג בהגב"י או' צ"ח פר"ח או' י"ט. לה"פ או' כ"ב. בל"י או' י"ז. שו"ג או' י"ד.

**סב) שם הגה. ואם אין לו מלח אחר רק דק כקמח מותר למלוח בו.**אבל אם אין לו רק מלח גס לא הוצרך להשמיענו דהרי יכול להדקו. ש"ך ס"ק י"ח. כנה"ג בהגב"י או' צ"ט. פר"ח שם. שו"ג או' ט"ו. זב"צ או' מ'.

סג) כשאיןלו אלא מלח דקה אז אחר הדחה ראשונה צריך שיניח הבשר שעה קטנה קודם שימלח כדי שיטפטפו המים מהבשר דאל"כ כיון שהמלח דק יתמחה במי הדחה ראשונה ולא יהיה עוד כח למלח להפליט הדם שבבשר אבל כשרוצה למלוח במלח גס א"צ לטפטף מן הבשר המים של הדחה א' דודאי לא ימוחו מלח גס וחזק אותו לחלוחית שעל הבשר ממי הדחה א' דמש"א דשפ"ד ע"ג. כנה"ג שם או' ק' בל"י או' ט"ז. שו"ג או' ט"ז. זב"צ או' מ"א.

סד) גםכשמולח במלח דק נדבקת היא בבשר וצריכה שטיפה גדולה להעבירה מעל פניו. פר"ח או' י"ח. בל"י שם. זב"צ או' מ"ב.

סה) ואםיש לו מלח בינוני והוא מלח במלח דק א"צ לחזור ולמלחו שנית במלח בינוני שאין מטריחין אותו והוי כדיעבד. שפ"ד או' י"ז. זב"צ או' מ"ג.

**סו) [סעיף ד'] יפזר עליו מלח וכו' וא"צ להרבות עליו מלח וכו'**כלומר שא"צ לעשותו כבניין. ש"ך ס"ק י"ט. פר"ח או' ך' לה"פ או' כ"ג. ור"ל שא"צ לעשותו כבניין ולפזר מלח שיהא עב אלא שימלח שלא יהיה מקום פנוי מבלי מלח. שפ"ד או' י"ט. בי"צ ח"ב בעמ"ז או' ד' זב"צ או' מ"ד.

סז) ואףשהחתיכה עבה א"צ לחתכה לשנים דק"ל כהרשב"א שהביא ב"י ודלא כהמרדכי. וכ"כ רש"ל באו"ש על שע"ד שער ח' ובספרו יש"ש פ' כ"ה סי' פ"ג. ש"ך שם. פר"ח שם וכתב וכן עיקר והכי נהוג. לה"פ שם. הל"פ בסעי' ד' בל"י או' י"ח. בי"צ שם או' ה' זב"צ או' מ"ה.

**סח) שם. ועופות צריך למלחם גם מבפנים.**וה"ה כל דבר שהוא חלול וע"כ יש ליזהר בשעה שמתקנים ריאה ע"י מליחה צריך לפתוח קודם מליחה את הקנוקנות שבה. ט"ז ס"ק י"ג. הל"פ בביאור או' ג' בל"י או' י"ט. ודוקא לכתחלה אבל בדיעבד אם לא פתח הריאה ומלחה כך מותר כמ"ש לקמן בש"ע סי' ע"ב סעי' ד' יעו"ש. בל"י שם. הל"פ שם. זב"צ או' מ"ו. ועיין עוד בדברינו לשם או' מ"ז.

**סט) ותרנגולת שלא נמלחה אלא מצד א' לכ"ע אסורה שהרי החלל מפסיק.**פר"ח או' כ"א. לה"פ או' כ"ז. בל"י או' כ"ב שו"ג או' י"ח. והיינו שמצד א' נמלח מבפנים ומחוץ ומצד השני לא נמלח כלל לא מבפנים ולא מחוץ מש"ז או' י"ג. חו"ד או' י"ח. זב"צ או' מ"ז. בן א"ח פ' אחרי או' ב'.

ע) ישקצת נשים שנוהגות לנפוח עור תרנגולים קטנים והעור נשאר נפרד מן הבשר ומולחין ע"ג העור אף בדיעבד אסור אם בישלום אח"כ במליחה זו. ביה"ל סי' ע"ז או' א' פר"ח בקו"א סי' ע"ז. לה"פ בסי' זה או' כ"ד. בל"י או' י"ט. הל"פ בביאור או' ג' מש"ז או' י"ג. חו"ד או' י"ח. בי"צ ח"ב בתה"ב או' א'. זב"צ או' מ"ח. ואף שמעבירין אח"כ את הנפוח עד שהעור דבוק ממש בבשר אעפ"י כן יש איסור בדבר לכתחלה ויש למחות בזה. ביה"ל שם. לה"פ שם בל"י שם. הל"פ שם. בי"צ שם.

עא) טובונכון לבקוע העופות לשנים ואח"כ מולח משום ריאה הנחבית בין הצלעות ויש בני אדם שאוכלים אותה ואם אין חותכין לשנים והמלח זורקין לפנים על הרוב אינו מגיע לריאה. בל"י או' ך' וכן הנהגתי אני חדא דלכתחלה א"א למלוח בפנים בכ"מ ועוד ריאה וטחול וכליות של עוף המונחים אף דיעבד אסורים אם לא נמלחו העופות רק מצד א' בחוץ דהם לא נמלחו כלל דהוי אבר אחר ול"ד לחתיכה עבה ואף בבקע העופות לשנים יש להוציא הריאה וכו' דלכתחלה בעינן מליחה מב' צדדין. מש"ז סוף או' ט"ו. ועיין לקמן סי' ע"ב או' מ"ח.

עב) וישליזהר שיקרע העופות מצד א' כולו או רובו ולא כמו שנוהגין קצת נשים לעשות רק נקב קטן להוציא הבני מעיים שאינם יכולין למלוח יפה מבפנים. חכ"א כלל ל' או' ח' זב"צ או' ן'.

עג) גםהראש צריך לחתכו לשנים ולמלחו ואם לא נבקע לשנים ומלחו מכל צד שפיר דמי דהוי כמו חתיכה עבה דא"צ לבקעה לב' כמ"ש לקמן סי' ע"א סעי' א' ט"ז סק"א. ואם מלח הראש או חתיכה עבה בתחלה מכל צד ואח"כ חתכה לב' תוך שיעור מליחה צריך לחזור ולמלוח מצד השני דדוקא כשהוא נמלח מכל צד הדם נגרר אחר המלח משא"כ כשהוא מגולה לאויר. מש"ז או' י"ג. זב"צ או' נ"א. והיינו דצריך להדיח ולמלוח מצד השני כמ"ש לקמן או' פ"ז.

עד) עוףשמלחו עם הזפק ובשלוהו כך צריך ס' נגד המאכל. מנ"י על התו"ח כלל ט' או' ט' בל"י או' י"ט. וי"א דא"צ ס' רק כנגד קליפת המאכל. חכ"א כלל ל"ד או' כ"א. וי"א דאפי' כנגד קליפת המאכל לא בעינן אלא משליך הזפק ודיו. כנסת יחזקאל סי' כ"ז. עיקרי הד"ט סי' ז' או' כ"ח. זכ"ל ח"ג או' קל"ח. וי"א דאין להתירו אלא במקום הפסד או לכבוד אורחים וכה"ג. לב"ש בחי' דינים ליו"ד או' ל"ו. זב"צ או' נ"ב. ואם עדיין לא נתבשל פשיטא דא"צ כלום אלא זורק הזפק ועומד במקום קליפה. חכ"א שם.

עה) וה"הבקרקבן שנמלח עם הפרש שבתוכו ונתבשל כך צריך ס' כנגד הפרש. מנ"י שם. בל"י שם. וי"א שמותר דכיון שנבלע בפרש הוי נט"ל. וי"א דאין להתירו אלא במקום הפסד או לכבוד אורחים וכה"ג. לב"ש שם. זב"צ או' נ"ג.

**עו) שם. ואם לא מלחם אלא מבפנים או מבחוץ וכן חתיכה שלא נמלחה אלא מצד א' מותר.**הגה. ויש אוסרים אפי' בדיעבד אם לא לצורך. ובמקום הפ"מ או לכבוד שבת יש לסמוך על דברי המתירין בדיעבד. תו"ח כלל ט"ו דין ז' ד"מ או' ו' לבוש. ט"ז ס"ק י"ד. כנה"ג בהגב"י או' קי"ב. מנ"י על התו"ח שם או' ט"ו. הל"פ בסעי' ד' שו"ג או' י"ט. חכ"א כלל ל' או' ח' בי"צ ח"ב או' ב' זב"צ או' נ"ה וכתב וכן עיקר. וכ"כ בן א"ח פ' אחרי או' ב' ועיין לקמן או' ף'.

עז) ומיהואם נמלח מב' צדדין אלא שלא נתפשט המלח בכ"מ מותר בדיעבד אפי' בלא הפ"מ. ב"ח. ט"ז שם. ש"ך סק"ך וכתב וכן נוהגין העולה שאין מדקדקים בכך. כנה"ג שם. לה"פ או' כ"ז. בל"י או' כ"ב. הל"פ שם. מנ"י שם. מש"ז או' י"ד. חו"ד או' ך' בי"צ שם בעמ"ז או' ח' זב"צ או' נ"ו.

עח) בשרשנמלח מצד א' והצד שנמלח הניחו אותו למטה כל שעת מליחה יש מי שאוסר בזה אפי' בהפ"מ וטעות הוא דודאי המלח מוצץ הדם ומושכו אל המקום אשר הוא שם בין אם צד הנמלח למעלה או למטה ומותר בהפ"מ. שו"ת רב משולם סי' ו' פ"ת או' י"א. יא"פ. זב"צ או' נ"ז. בן א"ח שם.

עט) מעשהשמלחו בשר במלח מעורב בגרויפין שליש או רביע יש לאסור כיון שנוהגין בלא"ה שיש מקום פנוי ובהצטרף לזה מקום הגרויפין יהיה הרבה פנוי ובאותו מקום נאכל מחמת מלחו וזה מעכב דיעבד אליבא דכ"ע לכן אם לא שהה עדיין שיעור מליחה יש להדיחו ולחזור למלחו במלח יפה דאסור למלוח בעוד שהמלח ודם עליו ואם שהה שיעור מליחה ידיחנו מעט וימלחנו דאם ידיחו יפה יסתמו נקבי הפליטה ויבלע המקום שנמלח כהוגן מהמקום שלא נמלח גם ימלחנו על מקום נקי לא על אותו כלי שמלח בראשונה. חמודי דניאל ה' מליחה או' ל"ו. פ"ת או' יו"ד. זב"צ או' ס"ג ונראה דזהו לפי הראות דאם אנחנו רואים שנמלח בעניין שאין נאכל מחמת מלחו ה"ז מותר וא"צ עוד מליחה שנית.

**פ) שם בהגה. ודוקא אם כבר נתבשל כך.**ר"ל הא דשרי בהפ"מ דוקא אם כבר נתבשל כך. מנ"י על התו"ח כלל ט"ו או' י"ב. ומ"ש הש"ך ס"ק כ"א כתב עליו המנ"י שם דדבריו אינם ברורים ולשון הרב בהגה אינו סובל פירושו כלל יעו"ש.

**פא) שם בהגה. אבל אם לא נתבשל עדיין לא יבשלנו כך אלא אם הוא תוך י"ב שעות שנמלח יחזור וימלח צד השני וכו'**שאז פולט הבשר ציר וממילא לא בלע מצד השני אבל אח"כ יש לחוש שיחזור ויבלע הצד הנפלט מהצד שלא נפלט עדיין. ואעפ"י שבסי' ע' כתב רמ"א דבהפ"מ י"ל דפולט ציר עד יום שלם מ"מ כאן לא שייך הפ"מ כיון דיש היתר בצלי. ט"ז ס"ק ט"ו. וכן הסכים המנ"י שם וכתב ודלא כהש"ך ובנה"כ שדחה דברי הט"ז. וכ"כ הפר"ח או' כ"ג. לה"פ או' ל"א. וכ"כ בשו"ת מקום שמואל בסופו בחי' דינים ליו"ד על סי' זה. מש"ז או' ט"ו. בי"צ ח"ב בעמ"ז או' יו"ד.

**פב) שם בהגה. אלא אם הוא תוך י"ב שעות שנמלח יחזור וימלח צד השני וכו'**ואפי' אם הודח אחר שנמלח מצד א' ג"כ יש לו תקנה במליחה שנית כיון שיש היתר בלא"ה במקום הפ"מ ודלא כהב"ח. ט"ז שם. מנ"י שם או' י"ג ובכלל ו' או' י"ד. ומיהו צריך לחזור ולמולחו מב' צדדין כשהודח אבל כשלא הודח א"צ למלוח רק צד השני שלא נמלח. כ"מ במש"ז שם. וכ"כ החו"ד או' ך' בי"צ ח"ב בעמ"ז או' ט' זב"צ או' נ"ט.

**פג) שם בהגה. ואם הוא אחר י"ב שעות אזי יצלנו וכו'**ואף שפסק הרב בהגה בססי' ע"ז דלכתחלה אסור לצלות בשר שלא נמלח עם בשר שנמלח שאני הכא דא"א בענין אחר דאל"כ יהיה הבשר אסור לגמרי ומקרי דיעבד. מנ"י על התו"ח כלל ט"ו או' י"ד. מש"ז שם. זב"צ או' ס'.

פד) עודיש תקנה אחרת לבשר שנמלח מצד א' אחר י"ב שעות חוץ מצלייה, שיחזור וימלחנו להצד שלא נמלח ויניחנו כל זמן שיעור המליחה דוקא על זה הצד שנמלח עכשיו ולא יהא מונח אפי' רגע על צד שנמלח כבר דהדם אינו מפעפע למעלה ומותר. והגם שכתבנו לעיל או' ע"ח דהמלח מוצץ הדם אפי' אם צד הנמלח למטה ומושך אותו מלמעלה מ"מ אין כח בדם מחמת רתיחת המליחה לילך מלמטה למעלה אלא דוקא למשוך מלמעלה ולא להוליך למעלה וזה פשוט אלא שצריך ליזהר הרבה ולידע ודאי שלא נתהפך משום שצריך לעמוד על גבו להזהר שלא יתהפך כלל ומ"מ משום שהוא הפ"מ שפיר יכול לעשות תקנה זו וליזהר שלא יתהפך כיון דבלא"ה דעת הש"ע להקל בנמלח מצד א' זב"צ או' ס"א וכתב דהגם דהשפ"ד או' כ"ג עמד בזה ולא הכריע מ"מ היא"פ התיר יעו"ש.

**פה) שם בהגה. דנורא משאב שאיב ואין הצד שנמלח כבר בולע וכו'**ואפי' בולע כבולעו כך פולטו. ש"ך ס"ק כ"ג. לה"פ או' ל"ב. הל"פ בסעי' ד'.

**פו) בצלי אין חילוק בין הודח ללא הודח דבכל גוונא מותר.**דמש"א דף שפ"ז ע"ג. כנה"ג בהגב"י או' קט"ו. זב"צ או' ס"ב.

**פז) [סעיף ה'] אחר שנמלחה החתיכה אם חתך ממנה א"צ לחזור ולמלוח וכו'**וה"ד אחר שנמלחה החתיכה כראוי הוא דא"צ לחזור ולמלוח מקום החתך אבל תוך שיעור מליחה צריך להדוחו שם היטב ולחזור למלחו. ט"ז ס"ק ט"ז. ש"ך ס"ק כ"ד. כנה"ג בהגב"י או' קי"ז. פר"ח או' כ"ה. הל"פ בסעי' ה' כריתי או' ט"ז. שפ"ד או' כ"ד. שו"ג או' כ"א. חכ"א כלל ל' או' ד' בי"צ ח"ב בעמ"ז או' י"א. זב"צ או' ס"ד ועיין לקמן סעי' ך' בהגה שנייה.

**חפ) [סעיף ו'] שיעור שהייה במלח אין פחות מכדי הילוך מיל וכו'**וסמך לדבר במל"ח תמלח בגי' מיל. או"ה כלל א' דין ט' הגהות שע"ד שער א' או' ב' כנה"ג בהגה"ט או' י"א. שו"ג או' כ"ד. מחב"ר או' יו"ד. ער"ה או' י"א. והרנ"ש כתב לבלת"י אכו"ל הד"ם ס"ת מי"ל. ער"ה שם. זב"צ או' ס"ה.

**טפ) שם. שהוא כדי שלישית שעת בקירוב.**דהיינו חלק שלישית שעה פחות חלק ל' מן השעה לפי חשבון מהלך אדם בינוני עשרה פרסאות ביום שהוא י"ב שעות. ב"י בשם תה"ד סי' קס"ז. ש"ך ס"ק כ"ה. וכ"כ בש"ע או"ח סי' תנ"ט סעי' ב' ומיהו עיין בדברינו לשם או ל' שכתבנו שי"א דשיעור מיל הוא שני חומשי שעה דהיינו כ"ד מינוטים יעו"ש.

**צ) שם בהגה. ועל זה יש לסמוך בדיעבד וכו'**כגון אם הודח אחר ששהה שיעור מיל ונתבשל. ש"ך ס"ק כ"ו. אבל אם לא נתבשל אף שהודח יחזור וימלחנו שנית ממ"נ אם פלט כל דמו שפיר דמי ואי לא הרי לא נסתמו נקבי הפליטה כ"ז שיש דם בתוכו כמבואר בסי' ע' ומיהו אין למלחו עם בשר אחר דהלכה דשיעור מיל פולט כל דמו ונבלע ואין יוצא כיון דהודח. שפ"ד או' כ"ו. מיהו הפר"ח סוף או' כ"ז כתב אפשר דבדיעבד דקאמר היינו דכל שהדיחו כבר תו לא צריך מליחה שנית. וכ"כ הלה"פ או' ל"ד. בל"י או' כ"ה. שו"ג סוף או' כ"ז. וכן באו"ה כלל א' דין ט' ובד"מ או' ז' לא הזכירו שנתבשל ומשמע דכל ששהה שיעור מיל והודח א"צ מליחה שנית אעפ"י שלא נתבשל והב"ד דג"מ וסיים דבדיעבד אם שהה יותר מחצי שעה יש להקל אחר שכבר הודח. והב"ד פ"ת או' י"ב.

צא) ספקאם שהה במלח כשיעור ונתנוה בקדרה מותר משום ס"ס שמא שהה ואת"ל לא שהה שמא הלכה כמ"ד (הראב"ד ודעמיה) דבדם היוצא משערינן. מהריק"ש בהגהו' על הש"ע בסעי' זה. שו"ג או' כ"ו. ער"ה או' כ"ד וכתב ואע"ג דבספק איסור דאו' אין להקל מ"מ בנידון זה דרוב הפו' ס"ל דדם שבישלו דרבנן וגם דאף שלא שהה במלח כשיעור ודאי דיצא ממנו קצת סמכינן על הראב"ד ודעמיה דאין לשער בכל החתיכה ויש להקל יעו"ש. זב"צ או' קכ"ד.

צב) ואםנתנוהו ברותחין יש להתיר אפי' ודאי לא שהה דהויא חליטה ודוקא בדיעבד ובהפ"מ. מהריק"ש שם. שו"ג שם. ער"ה או' כ"ה. ועיין לקמן או' קנ"ה ובסי' ע"ג סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד.

**צג) שם בהגה. או אפי' לכתחלה לכבוד אורחים וכו'**וכתב בתורת אשם דכל מקום שהוזכר כבוד אורחים היינו שהם ראוים לכבוד כגון בעלי תורה או בעלי שם טוב ומעשים טובים או עני בן טובים או עשירים שראוים לכבדם שאינם עושים רעה ולא הגרועים שמהרה יפולו או הקבצנים שעוברים ושבים בשביל טרף ומזון שהם בכלל צדקה ואינם בכלל כבוד אורחים. סולת למנחה שבסוף התו"ח כלל ט"ו. פ"ת או' י"ג. זב"צ או' ס"ז.

צד) וכתבעו"ש בתורת אשם דלא מקרי אורחים אלא שנתארחו בביתו או שזמן אצלו אורחים שנתארחו אצל אחרים אבל לא כשזימן חבירו לסעוד אצלו. אבל בסולת למנחה שם חלק עליו וכתב שגם זה בכלל אורחים אלא דלכתחלה לא יזמן אצלו חבירו כשיודע שצריך להקל בענין הדחה או מליחה אבל אם כבר זימן או משום כבודם יש להקל כמו מפני שאר אורחים וגדול כבוד הבריות. פ"ת שם. זב"צ או' ס"ח.

**צה) שם בהגה. לכבוד אורחים או לצורך שבת וכו'**גם כשהוא על הדרך ואין ממתינין עליו או שהוא שעת הדחק. חכ"א כלל ל' או' ע' וה"ה חולה ורוצה לאכול במהרה זהו שעת הדחק. זב"צ או' ס"ט.

**צו) שם בהגה. אבל בלא"ה המנהג להשהות במליחה שיעור שעה.**והיינו שעה בינונית ולא שעה זמנית. כריתי או י"ט. ור"ל שעה של ששים מינוטים בקיץ ובחורף שוים ולא תארך או תקצר לפי ערך היום וכ"ה המנהג לשער בשעה בינונית.

**צז) [סעיף ז'] קודם שיתן הבשר בכלי שמדיחו בו ינפץ מעליו המלח וכו'**שאם יניחנו עם מלחו בתוך הכלי שאינו מנוקב עם המים נמצאו המים שוברים כח פליטת הבשר ונמצא הדם שע"פ הבשר ועם המלח חוזר ונבלע בתוכו מחמת המלח שעמו בכלי. ב"י בשם הרשב"א. ש"ך ס"ק כ"ז.

**צח) שם. וידיחנו פעמים וישטוף הכלי וכו'**דטעם הדחה ב"פ ראשונה להעביר המלח והדם שנייה להעביר לחלוחית הראשונים שנשארו שיצא מים זכים כמ"ש הרא"ש ולכן צריך שישטוף הכלי בין רחיצה לרחיצה שלא ידבק המלח והדם בבשר. ביאור הגר"א או' ל"ב.

**צט) שם. וידיחנו פעמים וכו' הגה. וי"א שצריך להדיח הבשר ג"פ וכו'**הנה בענין זה רבו הדעות וע"כ הנכון שבתחלה ינפץ המלח שעליו או ישטפנו במים באויר ואח"כ ישים מים הרבה תוך הכלי ואח"כ יניח בו הבשר וידיחנו ג"פ ובין הדחה להדחה ישטוף הכלי וכשוטף הכלי בין הדחה להדחה יניח הבשר בכלי מנוקב אחר (או יתפשנו בידו אם הוא דבר מועט) עד שישטוף הכלי שמדיח בו ולא יניחנו בכלי המנוקב הראשון שמלח בו ואם רוצה להניחו בכלי המנוקב הראשון שמלח בו ירחוץ אותו היטב ואז יוכל להניח בו הבשר בין הדחה להדחה ובזה יוצא כל הדעות וכן נהגנו. זב"צ או' ע"ב.

**ק) שם בהגה. והכי נוהגין לכתחלה.**אבל בדיעבד אפי' לא הודח רק פעם א' ונתבשל כך מותר כדלקמן ססעי' ט' בהגה. ש"ך ס"ק כ"ט. לה"פ או' ל"ה. בל"י או' כ"ו. הל"פ בסעי' ז' שפ"ד או' כ"ט. חו"ד או' כ"ה. חכ"א כלל ל' או' יו"ד. בי"צ ח"ג בעמ"ז סוף או' א'.

**קא) שם בהגה. מותר להדיח הבשר במי פירות וכו'**ואין חילוק בין הדחה ראשונה בין הדחה אחרונה. ט"ז ס"ק י"ז. ש"ך סק"ל. הרדב"ז ח"א סי' ל"ז. והב"ד פ"ת או' י"ד. הל"פ בסעי' ז' חו"ד או' כ"ז. וכ"כ הפר"ח או' ל"א דאין חילוק אלא שסיים דלענין דינא לכתחלה לא ידיחנו אלא במים ובדיעבד אם הדיחו במי פירות שפיר דמי. והסכים לדבריו הכריתי או' כ"א. זב"צ או' ע"ג. והגם שבשו"ת כנה"ג אשר בסוף ס' קב"ל סי' ק"י כתב לאסור אפי' בדיעבד בין הדחה ראשונה בין הדחה אחרונה כבר כתבנו דרבו המתירים אפי' לכתחלה וע"כ בדיעבד יש להקל. וכ"כ זב"צ שם.

קב) אםאין עמו אחת מכל אלה לקדרה אין לו תקנה דבעיא מליחה והדחה תחלה וסוף אבל לצלי יש לו תקנה בלא הדחה כלל, ואין לחוש לדם שבעין דמשרק שריק ואינו אוסר אלא כדי קליפה הלכך קולף החיצון והשאר מותר. ואם הוא סמוך לשחיטה שדם שעל החתיכה לא נקרש ולא נתייבש סגי כשיקנח החתיכה יפה יפה באופן שלא ישאר דם על פניה ושרי בלא קליפה. הרדב"ז בתשו' הנז' מחב"ר או' י"ג. זב"צ או' ע"ד. ועיין לקמן סי' ע"ו סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד.

**קג) [סעיף ח'] אם לא ניפץ המלח וכו'**אין לאסור כי המים שבכלי מבטלין כח המלח. ולא חשיב כרותח לאסור הבשר. ולא דוקא מים אלא ה"ה ציר אלא דנקט מים לאפוקי היכא דליכא לא מים ולא מוהל אלא מיחוי דם של איסור גרידא דאז המלח חוזר ונבלע בבשר ואסור עכ"פ כדי קליפה. ש"ך ס"ק ל"א. פר"ח או' ל"ג. לה"פ או' ל"ח. בל"י או' כ"ח. שפ"ד או' ל"א. חו"ד או' כ"ח. זב"צ או' ע"ח.

קד) בשרהמונח עדיין במליחתו ונפל לתוך המים ששרו בו הבשר קודם מליחה בתוך שיעור מליחה ודאי מותר ע"י מליחה שנית ולא מיבעיא אי ליכא חשש וכגון שמולח בגיגית ע"ג עצים אלא אפי' נפל עד שולי הגיגית שהמים בתוכו ג"כ מותר משום שהמים מבטלים כח המלח אך אפי' נפל לאחר שיעור מליחה נראה להתיר ומי שלבו נוקפו עכ"פ יתיר ע"י מליחה שנית ואף שכבר פלט דמו אעפ"י כן איידי דפלט ציר יפלוט ג"כ מה שבלע אכן יזהר שימלחנו בפני עצמו ולא עם שאר בשר. נוב"י מה"ת חי"ד סי' מ"א. יא"פ על סעי' זה. זב"צ או' ע"ו. ועיין לקמן סי' ע' בהגה לסעי' ו'.

קה) אשהשבשלה בשר ושכחה אם מלחה אותו תחלה או לא. כתב הט"ז ס"ק כ"ד להתיר משום דלא הוי אלא ספיקא דרבנן ולקולא. וכ"כ הפר"ח או' מ"ד. פליתי או' יו"ד. אבל הש"ך בנה"כ השיג על הט"ז וכתב לאסור. וכ"כ מנ"י על התו"ח כלל א' או' ע"ו ובספרו סולת למנחה שבסוף התו"ח כלל א' דין ו' ד"ה שם. בל"י או' א' מחב"ר או' י"ד. ער"ה או' כ"ז. ומיהו בהפ"מ יש להכשיר דכדאים הם הט"ז והפר"ח והפליתי לסמוך עליהם בהפ"מ. מחב"ר שם. זב"צ או' ע"ז. אבל אם שכחה שמלחה צד השני אם לאו נראה להתיר לכ"ע דמאחר שמלח צד א' הרגל דבר שמולחת צד השני. פ"ת או' ט"ו בשם תשו' הרב שבתי כ"ץ. זב"צ שם.

קו) מישנשלח לו בשר מכפר סמוך בע"ש אחר חצות וכתב לו שמכבדו לשבת והטמינו לשבת. ובשבת נסתפק אי נמלח. פסק השבו"י ח"ב סי' ס"ט דאסור לאכול עד אחר השבת שישאל להמשלח ודלא כהרב פנים מאירות ח"א סי' י"א בל"י שם. מחב"ר או' טו"ב. זב"צ או' ע"ח.

קז) אשהשמלחה בשר כתקנו ואח"כ מצאה שהיה בצד הבשר שהומלח והודח והושם בכלי חלב ולא נודע אם החלב נמלח עם הבשר יש לאסור משום דבשר וחלב מין בשאינו מינו ואסור. שו"ת צ"צ סי' מ"ג. שו"ת עה"ג סי' י"ד. פר"ח או' מ"ד. בל"י או' מ"ח. מחב"ר או' ט"ו. ומיהו הכריתי או' ל"ב כתב דאם קולף כל הבשר מותר. מחב"ר שם. וכן הסכים הער"ה או' כ"ח. חכ"א כלל ל"ב או' י"ג.

קח) אבלהיכא דלא היה לפנינו אלא שומן לחוד ונמצא החלב עליו ואירע כך כדלעיל שיש להסתפק שנמלח החלב עם השומן ואין ס' בשומן נגד החלב נראה לומר דבכה"ג מקרי ספק דרבנן משום דחלב ושומן מקרי מין א' ומין במינו בטל ברוב מה"ת ואזלינן לקולא. צ"צ שם. עה"ג שם. כריתי שם וכתב ודלא כפר"ח שם שערער ע"ז. חכ"א שם. וכן השפ"ד או' מ"ג פקפק על דברי הפר"ח הנז' אלא שכתב דבהפ"מ יש להקל. וכן הסכים המחב"ר או' ט"ז. זב"צ או' פ"א.

קט) כשקוניןבשר מן הטבח ואין ידוע אם מלוח הוא אם לאו אסור לטועמו בלשונו. ב"ח סי' צ"ו בשם רש"ל. ש"ך סי' מ"ב סק"ד. כנה"ג שם בסי' מ"ב בסגה"ט או' ד' תב"ש שם או' ד' וכתב דלא כפר"ח שם בסי' מ"ב או' ד' שהתיר. מנ"י על התו"ח כלל פ"ח או' ג' זב"צ בסי' זה או ף' ועיין בדברינו לעיל סי' מ"ב או' י"ד ולקמן סי' צ"ח או' ד' וסי' ק"ח סעי' ה' בהגה.

**קי) שם בהגה. ואין חילוק בין אם הדיחו בכלי כשר וכו'**כלומר כיון שהכלי אינו מלוכלך אין חילוק אפי' אין שם מים בכלי ואפי' הכלי בן יומו מותר כשאינו מלוכלך. ש"ך ס"ק ל"ג. לה"פ או' מ' בל"י או' ל' הל"פ בסעי' ח' שפ"ד או' ל"ג. חו"ד או' ל' זב"צ או' פ"ב.

**קיא) שם בהגה. ואם היה מעט מים בכלי וכו'**אפי' הכלי חולבת או הטרפה מלוכלך עדיין באיסור מותר. ואם הכלי חולבת מלוכלך בשיורי פירורי מאכל חלב אפי' אם הוא לח ואין בו מעט מים אינו אוסר אלא א"כ נשתייר בו לכלוך חלב ממש. רש"ל פכ"ה סי' פ"ג. ט"ז ס"ק י"ח. כנה"ג בהגב"י או' קמ"ג. לה"פ שם. בל"י שם. הל"פ שם. מש"ז או' י"ח. חו"ד או' ל"א. זב"צ או' פ"ג.

קיב) ואםהדיח בשר בכלי חולבת מלוכלכת קצת מן החלב אפשר לאסור ולהצריך ס' נגד הלכלוך והכלי צריך הגעלה. רש"ל שם.

**קיג) [סעיף ט'] בשר שנמלח ונתבשל בלא הדחה אחרונה צריך שיהיה בו ס' וכו'**ואם נצלה בלא הדחה אחרונה מותר ובלבד שידיחנו אחר צלייה כמ"ש בדברינו לקמן על סי' ע"ו סעי' ב' יעו"ש.

**קיד) שם. צריך שיהא בו ששים וכו'**והיינו מטעם דלא ידעינן כמה דמא בלע. ומשו"ה אפי' למ"ד לקמן סי' צ"ב דלא אמרינן חנ"נ אלא בבשר בחלב הכא בעינן ס' נגד המלח ולא כנגד הדם. ש"ך ס"ק ל"ד. כנה"ג בהגב"י או' קנ"ה שו"ג או' ל"ה. מנ"י על התו"ח כלל א' או' א' זב"צ או' פ"ה.

**קטו) שם. צריך שיהיה ס' כדי המלח שבו.**ולאו דוקא כדי המלח שבו אלא ס' נגד לחלוחית דם ומלח שעליו מבחוץ בעינן. תו"ח כלל א' דין א' ש"ך שם. פר"ח או' ל"ה. לה"פ או' מ"א. בל"י או' ל"ב. הל"פ בסעי' ט' כריתי או' כ"ג. שפ"ד או' ל"ד. חו"ד או' ל"ב. חכ"א כלל ל"ב או' ד' זב"צ או' פ"ו.

**קטז) שם הגה. וכל הקדרה מצטרף לששים.**וכ"ה דעת הש"ע ומ"ש צריך שיהא בו ס' נגד המלח שבו לא למימרא דצריך שיהא בחתיכה לבדה ס' נגד המלח שבה אלא כל הקדרה מצטרף לששים. ש"ך ס"ק ל"ה וכתב לדחות דברי רש"ל שכתב דבעינן ס' כנגד כל החתיכה אם אין בה ס' כנגד המלח והחתיכה עצמה אסורה יעו"ש. וכ"כ כנה"ג בהגב"י או' קמ"ד והביא כמה פו' שדחו דברי רש"ל הנז' יעו"ש. וכ"כ המנ"י על התו"ח כלל א' או' ה' זב"צ או' פ"ז. ועיין לקמן או' קי"ח.

**קיז) שם הגה. וכל הקדרה מצטרף לששים.**פי' כל מה שבקדרה אבל הקדרה עצמה פשיטא שאינו מצטרף כמ"ש לקמן רסי' צ"ט. ט"ז סק"ך. פר"ח או' ל"ו. לה"פ או' מ"ב. בל"י או' ל"ג. כריתי או' כ"ד. מש"ז או' ך' זב"צ או' פ"ח.

**קיח) שם בהגה. ואם יש בקדרה כ"כ כמו החתיכה שנמלח ולא הודח הכל שרי.**ר"ל אפי' החתיכה עצמה. בל"י או' ל"ה. הל"פ בסעיף ט' חו"ד או' ל"ג. חכ"א. כלל ל"ב או' ד' והא דמצטרף כל מה שבקדרה לבטל הדם והמלח ולא בעינן ס' מן הבשר לבד משום דאין זה איסור דבוק כי מיד שבא החתיכה למים נמס המלח והדם שעליו נופל לקדרה ולכן כל הקדרה מצטרף לבטל. תו"ח כלל א' דין ב' ור"ל דגם להאוסרים באיסור דבוק כדלקמן סי' ע"ב סעי' ג' בהגה גבי לב שהיה דבוק בעוף ואין בו ס' נגד הלב ונתבשל דבעינן ס' נגד העוף והעוף אסור הכא שאני דלא מקרי אסור דבוק ולא בעינן ס' אלא כנגד המלח והחתיכה עצמה מותרת. וכן העלה הש"ך ס"ק ל"ה כדברי מור"ם ז"ל ודלא כרש"ל שמחמיר בזה כמו באיסור דבוק יעו"ש. וכ"כ המנ"י שם על התו"ח או' ה' דכל האחרונים דחו דברי רש"ל הנז' ופשטה הוראה כדברי מור"ם ז"ל. וכן הסכים הפר"ח או' ל"ו כדברי הש"ך ודלא כרש"ל. לה"פ או' מ"ב. בל"י שם. חו"ד שם. חכ"א שם. וכ"כ לעיל או' קט"ז.

קיט) והאדאמרינן בשר שנתבשל בלא הדחה האחרונה דצריך ס' ה"ד בבשר אבל בבני מעיים דאמרינן לקמן סי' ע"ה דאין מחזיקים בהם דם אם נמלחו ונתבשלו בלא הדחה אחרונה מותרים וא"צ ששים. כנה"ג בהגה"ט או' כ"ב. שו"ג מחו' או' ב' וכ"ז הוא בלא שומן שעליהם שהשומן מחזיק דם. שו"ג שם. זב"צ או' פ"ט. והוא פשוט ממ"ש לקמן סי' ע"ה סעי' א' יעו"ש.

**קך) שם בהגה. ואם יש בקדרה כ"כ כמו החתיכה שנמלח וכו'**משום דאין בחתיכה ס' נגד דם ומלח שעליה בין עבה בין שאינה עבה. תו"ח שם. ב"ח ש"ך ס"ק ל"ו. ביה"ל או' י"ג. לה"פ או' מ"ב. בל"י או' ל"ד. שפ"ד או' ל"ו. חכ"א כלל ל"ב או' ד' זב"צ או ץ'. ומיהו עיין בס' כנפי יונה שכתב שאם נראה למורה שיש ס' בחתיכה נגד מלחו ומה שנדבק בו כגון חתיכה עבה יוכל לשער להכשירו כך בלי ספק וכן משמעות הש"ע עכ"ל והב"ד בן א"ח פ' טהרות או' ך' יעו"ש.

קכא) עובדאבא' שחתך בסכין חולב מלח קשה ומלח במלח זה בשר ולא היה ס' נגד הלהב של סכין והיה הפ"מ וע"ש והתרתי. מש"ז או' כ"א. זב"צ או' צ"א.

קכב) ספקאם הדיחו הבשר הדחה אחרונה ונתבשל יש להכשיר. ט"ז ס"ק כ"ד בשם קובץ ישן. כנה"ג בהגב"י או' קל"א. מיהו הש"ך בנה"כ כתב על דברי הט"ז הנז' דהקובץ ישן שמצא הוא נגד הפו' וכ"כ הבל"י או' ל"א דדעת האחרונים נראה להחמיר. והרב זב"צ או' צ"ב כתב דלפי מ"ש לעיל או' ק"ה באשה שבשלה בשר ושכחה אם מלחה אותו תחלה דבהפ"מ יש להכשיר ה"ה לכאן. ועוד עיין ב"י שהביא דעת הסוברים דאם נתבשל בלא הדחה אחרונה שרי משום דבחתיכה עצמה יש ס' כנגד הדם שעליה והגם דלא ק"ל הכי מ"מ בכה"ג דיש ספק אם הודח ובהפ"מ יש להכשיר.

**קכג) שם בהגה. אפי' לא הושם רק בכלי שני וכו'**פי' שהקדרה ששמו בה הבשר הזה היא כלי שני. ט"ז ס"ק כ"ב. לה"פ או' מ"ו.

**קכד) שם בהגה. אפי' לא הושם רק בכלי שני וכו'**שהיד סולדת בו. תו"ח כלל א' דין ג' ש"ך ס"ק ל"ז. פר"ח או' ל"ז. לה"פ שם. בל"י או' ל"ו. הל"פ בסעיף ט' כריתי או' כ"ו. שפ"ד או' ל"ז. חכ"א כלל ל"ב או' ה' זב"צ או' צ"ג.

**קכה) שם בהגה. אפי' לא הושם רק בכלי שני הכל אסור.**וכ"פ הלבוש ל"ח או' רי"ב. שו"ת מהר"ם מלובלין סי' כ"ט. מנ"י על התו"ח שם או' ח' מיהו רש"ל פ' כ"ה סי' פ"ג ס"ל דבכ"ש אינו מבשל דהמלח לאחר שפסק כחו לא חשיב עוד כרותח והבשר מותר. וכ"ה דעת הט"ז ס"ק כ"ג. פר"ח או' ל"ח. והש"ך ס"ק ל"ז כתב דבהפ"מ יש להקל. וכ"כ הל"פ שם. חו"ד או' ל"ד. חכ"א שם. זב"צ או' צ"ד.

קכו) ואףלדעת מור"ם דאוסר בכ"ש יש להסתפק ולומר דוקא הבשר אבל הקדרה לא נאסרה. מש"ז או' כ"ב. אבל לפי מ"ש דיש להקל בהפ"מ ודאי דהקדרה מותרת משום ס"ס. זב"צ או' צ"ה. ומיהו נראה דאם אין נצרך לה כ"כ טוב דאין להשתמש בה אלא לאחר כ"ד שעות.

**קכז) שם בהגה. דמאחר שיש שם מלח וציר אפי' בכ"ש מבשל.**וה"ה אם יש שם חומץ ושאר דבר חריף כה"ג מבשל אף בכ"ש. כ"כ בס' אפי רברבי. ש"ך ס"ק ל"ח. פר"ח או' ל"ז. לה"פ או' מ"ו. בל"י או' ל"ז. כריתי או' כ"ה. שפ"ד או' ל"ח. חו"ד או' ל"ד. זב"צ או' צ"ו.

קכח) ואףלס' רש"ל שכתבנו לעיל או' קכ"ה דמתיר בכ"ש היינו מטעם דהמלח לאחר שפסק כחו ועשה פעולתו לא חשיב שוב כרותח אבל בחומץ וציר ושאר דבר חריף ודאי דאוסר. חו"ד בביאורים סוף או' י"ב. ועיין לקמן סי' ק"ה סעי' א'.

קכט) עובדאהוה בבשר שנפל לקערה רותחת (ל"ד אלא ר"ל חמה) והיה בה בארש"ט מחומץ מאד עם חלב והיס"ב ואסרתי הבשר והבארש"ט מטעם דע"י דבר חריף מפליט ומבליע מיהת בכ"ש ואף בשר שור חי י"ל נהי דאין מבשל מ"מ מפליט ומבליע ואף רש"ל מודה לזה דע"כ לא הקיל אלא במלח שפסק כחו משא"כ כאן. ואף להש"ך דחולק שם מודה כאן אפי' בהפ"מ ובהנאה יש להתיר הבשר דרק מפליט ומבליע ולא מבשל והקערה צ"ע לדינא. שפ"ד או' ל"ז. זב"צ או' צ"ה. ונראה דלאחר כ"ד שעות יש להתיר הקערה כיון דאינו אלא חשש בעלמא ולאחר כ"ד שעות הו"ל טעם פגום.

**קל) שם בהגה. ובשר יבש יש להתיר אפי' בכלי ראשון וכו'**פי' שלא הודח אחר מליחתו ונתיבש אח"כ יש להתיר אפי' בכלי ראשון שהיס"ב אלא דלכתחלה יזהר וכו' אבל אם הודח והוכשר כדינו קודם שנתייבש ודאי דהרי הוא כשאר בשר וא"צ זהירות אפי' לכתחלה. ב"י ש"ך ס"ק ט"ל. לה"פ או' מ"ח. בל"י או' ל"ז. הל"פ בסעי' ט' שפ"ד או' ט"ל. חכ"א כלל ל"ב או' ו' זב"צ או' צ"ט.

**קלא) שם בהגה. אבל לכתחלה יזהר אפי' בבשר יבש וכו'**וטוב להדיח בשר יבש הדחה אחרונה במים פושרין שחזק יותר להסיר הדם והמלח שנתייבשו עליו ממים צוננים. או"ה שער י"א דין ו' תו"ח כלל א' דין ד' בל"י או' ל"ח. זב"צ או' ק'.

**קלב) שם בהגה. מלח שמלחו בו' פעם א' אסור למלוח בו פעם שנית.**אבל בדיעבד מותר. תו"ח כלל ט"ו דין ך' ודוקא אם נתבשל חשוב דיעבד אבל אם לא בישלו עדיין ידיחנו ויחזור וימלחנו. ש"ך סק"מ. ומיהו המנ"י על התו"ח שם או' מ"ג כתב דמה שהתיר התו"ח בדיעבד היינו אחר הדחה ומליחה שנית אבל אם בישלו כך אסור אפי' בדיעבד משום דפסק כח המלח והו"ל כאלו לא נמלח. וכ"כ הפר"ח או' ע"ל ובס' בית מאיר אלא שכתב שם הפר"ח דלפי מ"ש סי' צ"א סק"י דלא ק"ל כההוא שינוייא דפסק כח המלח סגי בהכי ואפי' עדיין לא נתבשל א"צ לחזור ולמלחו שנית וכתב וכן עיקר. וכ"כ הלה"פ או' מ"ט. בל"י או' ט"ל. אבל הלה"פ שם כתב כדברי הש"ך דבדיעבד אם בישלו מותר ואם עדיין לא בישלו יחזור וידיחנו וימלחנו שנית. וכ"כ הכריתי או' כ"ז. שו"ג או' מ' שפ"ד או' מ' חו"ד או' ל"ה. בי"צ ח"ג בעמ"ז או' ט"ז. זב"צ או' ק"א. ומיהו עם בשר אחר אסור למלחו שנית. שפ"ד שם. בי"צ שם. זב"צ שם.

קלג) דיןזה שהמלח שמלחו בו אסור יש בו פלוגתא שהרמב"ן והרא"ה והר"ן ז"ל מתירין ונראה דאע"ג דאנן ק"ל כפסק הסמ"ק דהמלח אסור מ"מ יש נפקותא אם הוא ספק אם נמלח הבשר במלח כשר או במלח שכבר נמלח בו פעם אחרת מותר משום ס"ס אם הלכה כסמ"ק או כהרמב"ן ואת"ל כסמ"ק ספק אם נמלח במלח כשרה והוא ספק המתהפך. ולפ"ז דגים מלוחים בחביות שמביאים ממדינת הים וספק אם נמלחו במלח כשר או במלח שמולחים עורות נבלה מותר בס"ס זה. אמנם בשאלוניק"י ובירשות"ו אסרו הדגים מלוחים שמביאים העכו"ם בחביות מפני שנתברר להם בודאי שמולחים אותם במלח עורות. וא"ת דמ"ש ממלח שמבשלים העכו"ם ונותנין בו יין או דם ללבנו דמותר כמ"ש מור"ם ז"ל לקמן בהגה ססי' קל"ד דשאני התם דאין נותנין דם אלא דבר מועט ומתבטל. שו"ג שם. זכ"ל חי"ד או' מ' על סי' זה. זב"צ או' ק"ב ואו' ק"ג. ועיין לעיל סי' ס"ו או' ב'.

**קלד) שם בהגה. וכ"ש שאסור לאכול המלח אחר שמלחו בו.**ואפי' נתייבש היטב אסור דלא כס' אפי רברבי. ש"ך ס"ק מ"א. פר"ח סוף או' ט"ל. לה"פ או' ן' בל"י או' מ' כריתי או' כ"ח. מנ"י על התו"ח כלל ט"ו או' מ' שפ"ד או' מ"א. זב"צ או' ק"ד.

קלה) מיםשהדיחו בהם בשר קודם מליחה ונתאדמו ולא היה בהם ס' נגד הדם שבתוכו ונשפכו על המלח יניחנו להתייבש ומותר למלוח בו בשר אחר להוציא דמו אבל ליתן לתוך מאכל אסור ואם הוא מלח הרבה לא ישהה בתוך ביתו שלא יטעו ליתן ממנו בתוך המאכל אע"ג דבדיעבד אינו אוסר שנתבטל מעט דם שבתוכו מ"מ לכתחילה טוב ליזהר. שבו"י ח"ג חי"ד סי' ס"ו. יא"פ על סעי' זה. פ"ת או' ע"ז. זב"צ או' ק"ה.

קלו) ומלחשל הערינ"ג (מין דגים שכובשין אותם במלח) שיבשו אסור למלוח בו בשר מפני שהפליטו דם מן הדגים ותש כחו גם נשרה המלח כמה ימים בציר ותש כחו ואפי' בדיעבד יש לאסור אם מלחו בו בשר להוציא דמו דגרע ממלח שמלחו בו בשר להוציא דמו כיון שנכבש מעל"ע בציר. חמודי דניאל ה' מליחה או' ט"ל. פ"ת שם. ומ"ש דאפי' בדיעבד יש לאסור וכו' היינו אם בישלו כך בלתי הדחה ומליחה שנית אם חזר והדיחו ומלחו שנית שרי. ועיין לעיל או' קל"ב.

**קלז) [סעיף יוד'] עכו"ם משמש בבית ישראל וכו' אם יודע העכו"ם מנהג ישראל וכו'**או שום קטן בן דעת. לאו דוקא יודע אלא נער שראוי להיות שהוא יודע מרתת העכו"ם פרישה או' י"א. ט"ז ס"ק כ"ה. ש"ך בנה"כ. לה"פ או' נ"ב. בל"י או' מ"ב. מש"ז או' כ"ה. זכ"ל שם. חו"ד או' ל"ז. זב"צ או' ק"ו.

קלח) ישלהזהיר שלא למלוח הבשר רק ע"י ישראלית ולא ע"י שפחות נכרים. לה"פ סוף או' נ"א בשם הסמ"ע. בל"י או' מ"א. זב"צ או' ק"ז.

**קלט) שם הגה. ובחד מינייהו סגי או במסיח לפי תומו וכו'**וכ"פ הלבוש. וכ"פ הט"ז ס"ק כ"ג אלא שכתב דהך מסל"ת הוא בעניין שמשמע שלא על דבר זה בא להודיע כגון שמספר על דבר אחר ומתוך אותן הדברים נמשך הסיפור שהדיח הבשר בכזה מהמנינן ליה אבל בלא"ה לא מהמנינן ליה. וכ"כ הל"פ בסעי' יו"ד. מש"ז סוף או' כ"ג. חו"ד או' ל"ו. חכ"א כלל ע"ב או' י"ז. בי"צ ח"ג או' ה'. אבל מדברי הש"ע שלא זכר זה משמע דס"ל דאין עכו"ם מסל"ת נאמן. וכ"כ הב"ח. ש"ך ס"ק מ"ב. כנה"ג בהגב"י או' קע"ג. פר"ח או' מ' כריתי או' כ"ט. וכתב שם הב"ח דכן עיקר דאין העכו"ם מסל"ת נאמן. וכ"פ בדמ"א דף שצ"א ע"ד. וכ"כ הכנה"ג שם דמנהג העולם כפסק הש"ע דאם יוצא ונכנס שרי ובלא"ה אפי' מסל"ת לא סמכי עליה. בל"י או' מ"ב. וכ"כ מק"מ או' ס"ד דמנהגינו שלא לסמוך אמסל"ת. וכ"פ הפר"ח שם. שו"ג או' מ"ג. זב"צ או' ק"ח.

קמ) וכלזה מיירי בדליכא ס' נגד הדם והמלח שעל הבשר אבל בדאיכא ס' כגון שיש שלושים כנגד החתיכה שבישל בכל גוונא שרי כמ"ש בסעי' הקודם.

**קמא) שם בהגה. או שישראל אפי' קטן יוצא ונכנס דמרתת הואיל ויודע וכו'**ודוקא בעבדו ושפחתו שייך מרתת אבל לא בגוי דעלמא. ש"ך ס"ק מ"ב בשם ס' אפי רברבי. כנה"ג בהגב"י או' קס"ב. לה"פ או' נ"א. שפ"ד או' מ"ב. חו"ד או' ל"ז. בי"צ ח"ג בעמ"ז או' י"ח. זב"צ או' ק"ט.

קמב) גםלא נקרא מרתת אלא היכא שלא היה יכול למצוא לזה עלילות דברים ומפחד שהיה צריך לפרוע. או"ה כלל כ"ב או' א' כנה"ג שם או' קנ"ט. זב"צ או' ק"י.

**קמג) שם בהגה. או שישראל אפי' קטן וכו'**ובענין הקטן כמה ימיו דהעכו"ם מרתת מיניה עיין לקמן סי' קט"ו סעי' א' בהגה ובדברינו לשם בס"ד.

קמד) וקטןשאומר שהדיח הבשר ושם בקדרה אין להתיר כמ"ש רמ"א ז"ל בהגה לקמן סי' קכ"ז סוף סעי' ג' בהגה דהיכא דאתחזק איסורא אף במה שבידו ובדרבנן אינו נאמן. שפ"ד סוף או' מ"ב. זב"צ או' קי"ב.

**קמה) שם בהגה דהא חזינן דאינו מרתת ואין לסמוך ג"כ אדבריו.**אבל מסל"ת מהני. חו"ד או' ל"ח. אבל בחי' רע"ק כתב דגם מסל"ת לא מהני. ומיהו כבר כתבנו לעיל או' קל"ט דדעת כמה האחרונים דלא מהני כאן מסל"ת בכל גוונא.

**קמו) [סעיף יא'] בשר שנתבשל בלא מליחה וכו'**ואף אם לא נתבשל לגמרי רק ששמוה בקדרה שמקצתה חם והיד סולדת בה נאסר. תו"ח כלל ב' דין ב' ש"ך ס"ק מ"ד. כנה"ג בהגב"י או' קפ"א. לה"פ או' נ"ו. בל"י או' מ"ה. הל"פ בסעי' י"א. שפ"ד או' מ"ד. חו"ד או' ט"ל זכ"ל חי"ד או' מ' בסי' זה. חכ"א כלל ל"ב או' ז' ערוך השלחן או' ס"ו. מק"מ או' ס"ו. בי"צ ח"ג בעמ"ז או' כ"א זב"צ או' קי"א.

קמז) וה"דאם שמוה בקדרה כלי ראשון והיס"ב אבל בכלי שני נהי דמפליט יש תקנה ע"י מליחה. שפ"ד שם. בי"צ שם. ועיין לקמן סי' ק"ה סעי' ב'.

קמח) והאדכתבנו בסמוך דאם שמוה בקדרה שהיס"ב אסורה היינו דרותחין שבקדרה היד סולדת בהן ודלא כהמנ"י על התו"ח כלל ב' או' ה' שכתב דהיד סולדת קאי על החתיכה דז"א אלא אף אם החתיכה אין היס"ב מ"מ כיון שהקדרה יס"ב מבליע ומבשל. שפ"ד שם. זב"צ או' קי"ד.

קמט) ועודמ"ש דאם שמוה בקדרה שהיס"ב אסורה היינו אף שהוא בשר שור דמ"מ הדם נתבשל ונבלע. כריתי או' ל"א. בי"צ שם. ואפי' העלה את הבשר תיכף מן הרותחים צריך שיהיה בקדרה ס' נגד הבשר. ערוך השלחן או' ס"ו.

**קנ) שם. צריך שיהיה בתבשיל ס' כנגד אותו בשר וכו'**דלא ידעינן כמה דמא נפיק מיניה. ב"י בשם הרא"ש. לבוש. ט"ז ס"ק כ"ו. ש"ך ס"ק מ"ה. ערוך השלחן שם.

**קנא) שם. צריך שיהיה בתבשיל ס' כנגד אותו בשר וכו'**ואין חילוק בין הודח תחלה ללא הודח דלעולם צריך ס' כנגד כל החתיכה דלא ידעינן כמה דמא נפיק מיניה. ב"ח. כנה"ג בהגה"ע או' כ"ט. ערוך השלחן שם.

**קנב) שם. צריך שיהיה בתבשיל ס' וכו'**ואם אין ס' בקדרה לבטל החתיכה הכל אסור החתיכה והתבשיל והקדרה. כנה"ג בהגב"י או' קפ"ה. שו"ג או' מ"ה. זכ"ל שם. ערוך השלחן שם. זב"צ או' קע"ז.

**קנג) שם. צריך שיהיה בתבשיל ס' כנגד אותו בשר וכו'**משמע דהבשר אינו מצטרף לס' אלא בעינן ס' חוץ מהבשר וכ"מ מדברי הב"ח והכנה"ג שכתבנו לעיל או' קנ"א. וכ"כ הבל"י או' מ"ו וכתב ודלא כהפר"ח או' מ"ב שכתב שהבשר עצמו מצערף לבטל הדם המובלע. וכ"כ המש"ז או' כ"ט. ער"ה או' ך' זב"צ או' קי"ז. וכ"מ מדברי חכ"א כלל ל"ב או' ז' וערוך השלחן או' ס"ו.

קנד) ואיןחילוק בין בשר בהמה לבשר עוף ובין בשר לשומן ובין הודח הבשר או השומן תחלה או לא הודח דלא כיש מקילין בשומן. ערוך השלחן שם. וכ"כ פ"ת או' י"ט דשומן הרי הוא כבשר לענין זה ודלא כמי שהיקל בזה יעו"ש. זב"צ או' קי"ט. וכ"ה לקמן בש"ע סי' ע"ה סעי' א' ובהגה לשם בסוף הסעי' דשומן דינו כבשר יעו"ש. ועיין עוד לקמן או' קפ"ח ומשם ואילך.

**קנה) שם. צריך שיהיה בתבשיל ס' וכו'**ואם נתנו הבשר שלא נמלח במים רותחין ונתבשל אם ברור הדבר שהיו המים רותחין מאד ויש דוחק כגון שהוא ע"ש יש להקל. ברכ"י בשיו"ב סוף או' א' פ"ת או' י"ח. זב"צ או' קכ"א. בן א"ח פ' אחרי סוף או' כ"ג. ועיין לעיל או' צ"ב ולקמן או' שי"ט.

**קנו) שם. צריך שיהיה בתבשיל ס' כנגד אותו בשר ואז מותר הכל.**דמה שיצא נתבטל בס' ומה שנשאר בו הוי דם האיברים שלא פירש. ב"י בשם הרא"ש. ט"ז ס"ק כ"ז.

**קנז) שם. ואז מותר הכל,**ואם נפלה אח"כ אותה חתיכה שהיתה במקום שהיה ס' לקדרה אחרת בפחות מס' עיין מש"ז או' כ"ט שעמד על המחקר מהו הדין וכתב ונראה לאסור דאין ברור שלא נשאר דם בחתיכה ובקדרה הב' היא אוסרת יעו"ש אמנם החו"ד בביאור או' ט"ז ובחי' או' מ"א כתב דאינה אוסרת וכתב ונ"מ לדידן בהפ"מ ור"ל לדברי הש"ע מותר לגמרי אפי' בהפסד מועט ולדברי מור"ם בהפ"מ. וכ"ה דעת שואל ומשיב חמישאה ח"א סי' ס"ו להקל כדברי החו"ד יעו"ש אבל היא"פ על סעי' י"ב במוסגר הביא דברי המש"ז והחו"ד הנז' וכתב לדינא כדברי המש"ז דאף בהפ"מ אוסרת החתיכה בקדרה השנית בשאין בה ס' יעו"ש וכן בס' בית יהודה מהגאון מהר"י לנדא העלה להחמיר בזה ודלא כהחו"ד יעוש"ב. ובס' יד יהודה ה' מליחה בפי' הארוך או' מ"ה ובפי' הקצר או' ע"ד לחלק יצא דאם נתנוה בקדרה הב' לאחר שכבר נתבשלה בראשונה כל צרכה אמרינן דמסתמא יצא כל דמה ואינה אוסרת אח"כ אף בפחות מס' אבל אם לקחוה מהקדרה קודם שנתבשלה כל צרכה ונתנוה בקדרה אחרת בודאי צריך גם בקדרה הב' ס' כנגדה ואם לאו אסור כל מה שבקדרה יעו"ש והב"ד דר"ת או' קפ"ט.

**קנח) שם. ואז מותר הכל.**וצריך ליזהר בעובדא כזו שלא יערה הרוטב קודם שלוקח החתיכה האסורה דאם עירו מתחלה הרוטב אף שהיה מתחלה בכל הקדרה ס' אוסר הקדרה כיון שנשאר החתיכה בהקדרה בלא ס' אך נראה דזה דוקא אם נשאר עם קצת רוטב אבל אם נשאר יבש בלי שום רוטב אין נאסר הקדרה דהוי איסור בלוע דאינו יוצא בלא רוטב. יד יהודה שם בפיה"א או' מ"ב ובפיה"ק או' ע"ה. דר"ת. וה"ד בעוד שהקדרה חמה שהיס"ב אבל אחר שנתקררה אפי' אם יערה הרוטב מקודם לא איכפת דאינו מפליט ומבליע. ועיין לקמן סי' ק"ה סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד.

קנט) חתיכתעור של בהמה שנפל לתבשיל אוסר עד ס' משום דם כדין חתיכת בשר שלא נמלח שנפל לתבשיל. לב"ש בחי' דיניה ליו"ד או' ל"ה. וכתב שם בביאור שהוא מסולת למנחה שבסוף התו"ח כלל ט"ו דין י"ג ומתב"ש סי' כ"ג או' ך' ודלא כהט"ז סי' כ"ג סק"ז יעו"ש. מיהו היא"פ בסי' ע"ז כתב דנהי דאיכא דם בעור מ"מ לאו מין בשר הוא כדאמרינן בכריתות דף כ"א גבי דם ביצים ודוקא עור העופות ואווזוות דרכיך ונאכל כמו הבשר מין בשר חשיב ודם שבו אסור אבל דם עור של בהמה לאו מין בשר הוא ואינו אסור יעו"ש. זב"צ או' ק"ך. ומיהו כנגד דם שעליו אם לא רוחץ ודאי דבעינן ס' דזהו בא מן הגוף של בהמה.

קס) אםנשפך התבשיל וספק אם היה בו ס' יש לאסור. ביה"ל או' ט"ו. ער"ה או' כ"ג זב"צ או' קכ"ב.

קסא) מיהואם כשנתנו את הבשר בתבשיל היו המים רותחים ואח"כ נשפך התבשיל ואין יכולין לעמוד עליו אם יש בו ס' יש להתיר בשופי ואפי' בהפסד מועע ואע"ג דלעיל או' קנ"ה לא התרנו משום חליטה אלא דוקא בע"ש או בהפ"מ מ"מ הכא דיש בו עוד סניף אחר דשמא יש בו ס' מותר אפי' בהפסד מועט, זב"צ או' קכ"ג.

קסב) תרנגולתשלימה וסגורה ושמוה בקדרה בלא מליחה התרנגולת אסורה אפי' אם יש ס' בקדרה כנגד כל התרנגולת משום דאיכא למיחש שפירש הדם מן הכבד ובני מעיים ונבלע בתרנגולת ואינו יוצא עוד ואסור ושאר כל התבשיל מותר אם יש בו ס' נגד כל התרנגולת. ב"י בשם המרדכי. תו"ח כלל ב' דין א' כנה"ג כהגב"י או' ק"ץ. מהריק"ש בהגהו' על הש"ש. פר"ח או' מ"ד. שו"ג מחו' או' ח' ער"ה או' כ"ט. זב"צ או' קכ"ה.

קסג) מיהואם הוציאו ממנה הכבד ובני מעיים דינה כבשר ואם יש ס' כנגדה מותרת גם התרנגולת. באר שבע דף ס"ז. ש"ך בנה"כ וכתב ודלא כהתו"ח שם וס' אפי' רברבי שאסרו בזה. וכ"כ מהריק"ש שם להתיר בזה. פר"ח שם, לה"פ או ס"א. שו"ג שם מש"ז או' כ"ט. ער"ה שם. זב"צ או' קכ"ו. והיינו לפסק הש"ע אפי' בהפסד מועט ולדברי מור"ס ז"ל דוקא בהפ"מ או לכבוד שבת וכו' כמ"ש בהגה.

**קסד) שם, ואז הכל מותר.**ר"ל אפי' החתיכה עצמה שנתבשלה בלא מליחה וכ"ה מנהג הספרדים אבל מנהג אשכנזים כדברי מור"ם ז"ל דאותה חתיכה אסורה אלא א"כ בהפ"מ או לכבוד שבת וכו' כמבואר בהגה. וכ"כ זב"צ או' קי"ח דכך הם נוהגים כפסק הש"ע דגם הבשר מותר בדאיכא ס' אף בהפסד מועט. ועיין לקמן או' קע"ב.

**קסה) שם הגה. ויש אוסרים אותה חתיכה אפי' בדאיכא ס' וכו'**אין לפרש הטעם דחנ"נ דהא לא נאסר הבשר מעולם אלא עתה מחמת הבישול נאסר אלא הטעם משום דרוטב מבלבל טעם החתיכה וגורם שהדם שבתוכו פירש ממקום למקום. ש"ך ס"ק מ"ו. וכ"כ הפר"ח או' מ"ג. והט"ז ס"ק כ"ח כתב הטעם בשם או"ה לפי שנתבשלה החתיכה בדמה וחיישינן שמא נשאר הטעם במקומו ואסור ועוד דחשיב כאיסור הדבוק ויש לחוש שמא הגביה פעם א' חוץ לרוטב קודם שפולט כל דמה עכ"ד.

**קסו) שם בהגה. ויש אוסרים אותה חתיכה וכו'**ודוקא במכיר אותה חתיכה אבל אם לא ניכר הכל שרי וכמ"ש הוא עצמו לקמן בסעי' י"ד, וכ"כ מהר"ש הלוי חי"ד סי' ע"ז. שו"ג או' מ"ו. והיינו ביש עכ"פ רוב בשאר החתיכות נגד אותה החתיכה אבל חד בחד אין להקל. דר"ת או' קצ"ד. והיינו באין הפ"מ אבל בהפ"מ או לכבוד שבת וכו' אפי' במכיר החתיכה מותרת וכמ"ש בהגה.

**קסז) שם בהגה. ויש אוסרים אותה חתיכה וכו'**דוקא בבשר אבל בבני מעיים שאין מחזיקים בהם דם רק בשומן שעליו אם נתבשל כך בלא מליחה אם יש ס' נגד השומן גם החלחולת עצמה מותרת. ש"ך לקמן סי' ע"ה סק"ח. גליון מהרש"א דר"ת או' קצ"א.

**קסח) שם בהגה. ויש אוסרים אותה חתיכה וכו'**דוקא בבישול אבל בכבוש מעל"ע אף דקי"ל דהוי כנתבשל מותרת אותה חתיכה לכ"ע כדלקמן סעי' ט"ו. גליון מהרש"א, דר"ת או קצ"ב.

**קסט) שם בהגה. כגון לכבוד שבת וכו'**או במקום הפ"מ. תו"ח כלל ב' דין א' ש"ך ס"ק מ"ז. לה"פ או' ס"א. בל"י או' מ"ט. הל"פ בסעי' זה. שפ"ד או' מ"ז. חו"ד או' מ"ג. ערוך השלחן או' ס"ח. בי"צ ח"ג בעמ"ז או' כ"ד. חכ"א כלל ל"ב או' ז'.

**קע) שם בהגה. ואם נמלחה חתיכה ולא נמלחה כראוי וכו'**היינו שלא שהתה שיעור מליחה תו"ח שם דין ב' ט"ז סק"ל. כנה"ג בהגב"י או' קע"ח. בל"י או' ן' הל"פ שם, חו"ד או' מ"ד. זכ"ל או' מ' על סי' זה. בי"צ שם או' כ"ו. ערוך השלחן או' ס"ט. זב"צ או' קכ"ז. ועיין לעיל או' צ"א.

**קעא) שם בהגה. וכן בשר ששהה ג' ימים וכו'**כמ"ש לקמן סעי' י"ב.

**קעב) שם בהגה. ואם נתבשל צריך ס' כנגדו.**והיינו להתיר מה שנתבשל עמו אבל החתיכה עצמה אסורה כדאיתא בתו"ח שם. ש"ך ס"ק מ"ח. ולדידן אף החתיכה מותרת ולדידהו החתיכה אסורה. פר"ח או' מ"ד. לה"פ או' ס"ב. בל"י או' נ"א. זכ"ל שם. זב"צ או' קכ"ח. ור"ל לדידן מנהג הספרדים החתיכה מותרת ולדידהו מנהג האשכנזים החתיכה אסורה וכמ"ש לעיל או' קס"ד.

**קעג) [סעיף יב'] בשר ששהה ג' ימים מעל"ע בלא מליחה וכו' ואין לאכלו מבושל וכו'**ואפי' שיתנו במים פושרים כדי שיתעורר דמו לצאת לא מהני. תו"ח כלל ד' דין ד' בשם או"ה דלא כמהרא"י טרושין. וכ"כ רש"ל באו"ש על שע"ד שער ב' סי' ד' ופכ"ה סי' פ"ה. ש"ך ס"ק מ"ט. כנה"ג בהגב"י או' ר"ע וכתב וכ"ה מנהג העולם. פר"ח או' מ"ה. לה"פ או' ס"ג. בל"י או' נ"ג. שפ"ד או' מ"ט. שו"ג או' מ"ט. ברכ"י בשיו"ב או' ב' חכ"א כלל ל"ב או' ט' זב"צ או' קכ"ט.

**קעד) שם. ואין לאכלו מבושל וכו'**ואף אם לא נתבשל לגמרי רק ששמוה בקדרה שמקצתה חם והיס"ב נאסר ושוב לא מהני אח"כ צלייה. כנה"ג בהגה"ט או' ל"ד. ועיין לעיל או' קמ"ו.

**קעה) שם. ואין לאכלו מבושל אלא צלי.**ולצלי מותר בלא מליחה אלא לכתחלה יש למלחו קצת כשאר צלי וכדלקמן סי' ע"ו סעי' ב' בהגה. אבל לא אמרינן כיון ששהה ג' ימים בלא מליחה ניבעי מליחה ממש אף לצלי. תו"ח כלל ד' דין א' ש"ך ס"ק נ' כנה"ג בהגב"י או' ר"ב. פר"ח או' מ"ו. מנ"י על התו"ח שם או' א' לה"פ או' ס"ד. בל"י או' נ"ד. הל"פ סעי' י"ב. שפ"ד או' נ' חו"ד או' מ"ו. חכ"א כלל ל"ב או' ט' זב"צ או' קל"א.

קעו) ואףאם לא נקרו מגידי הדם שבו מותר לצלי. תו"ח שם. ש"ך שם. פר"ח שם. לה"פ שם. חו"ד שם. חכ"א שם. ולענין חלב לכתחלה יש לנקרו תוך ג' ימים ובדיעבד יש לנקרו אח"כ ושרי כמ"ש לעיל סי' ס"ד סעי' י"ח בהגה יעו"ש. וכ"כ הש"ך שם ושאר האחרונים.

**קעז) שם. ואחר שצלאו לא יבשלנו וכו'**דשמא לא יצא כל דמו ע"י צלייה ויצא אח"כ ע"י בישול דהבישול פועל יותר מצלייה. ואם בישלו מותר שאנו תולין לומר שיצא הכל ומה שנשאר ולא יצא שוב לא יצא ג"כ ע"י בישול. ש"ך ס"ק נ"א. פר"ח או' מ"ז. חו"ד או' מ"ו.

**קעח) שם. ואחר שצלאו לא יבשלנו וכו'**ובע"ש ודחיקא ליה שעתא שאינם מוצאים בשר אחר לקנות משום כבוד שבת יש לבשלם אחר צלייה ובלבד שתהיה חתיכה דא"א לאכלה צלויה. מהר"ש הלוי חי"ד סי' י"ט. ולי נראה דאפי' היא חתיכה שדרך לאכלה צלויה יש לסמוך על המתירים לבשלה אחר צלייה מפני כבוד שבת דבבישול יכול לעשות מטעמים רבים משא"כ בצלי. כנה"ג בהגב"י או' ר"א. שו"ג מחו' או' ט' ברכ"י בשיו"ב או' ג' זכ"ל חי"ד או' מ' בסי' זה. זב"צ או' קל"ב.

קעט) וה"הלצורך סעודת מצוה מותר לבשל אחר צלייה. ברכ"י שם בשם הרד"ק. וכן בהפ"מ יש להתיר בישול אחר צלייה אפי' לכתחלה אם נצלה כל צרכו יפה יפה. זר"א ח"ב סי' כ"ב. מיהו בתשו' מעיל צדקה סי' י"ב החמיר בזה וכתב שאף שמלחוהו כשיעור מליחה לקדרה וצלו אותו אח"כ אסור לבשלו אפי' במקום הפ"מ ושאין הפרש בין אחר הצלייה בין לאחר שנמלח ונצלה יעו"ש וכ"כ שבו"י ח"ב ססי' ס"ט שאין הפרש בזה. אמנם בס' זב"צ שם פסק כדברי הזר"א וכ"פ בן א"ח פ' קדושים או' יו"ד. אלא שכתב שם זב"צ וכ"ש אם אחר הצלייה יניח אותו במים רותחים דהוי חליטה דמותר בהפ"מ דבלא"ה הרדב"ז סי' קל"ח מתיר בחליטה והגם דהער"ה גמגם עליו מ"מ הכא יעשה כן כדי לצאת ידי כל הדעות עכ"ל. ובלא"ה כיון דכמה פו' מתירים לכבוד שבת ולסעודת מצוה ובכ"מ ק"ל לכבוד שבת וסעודת מצוה והפ"מ הם שוים ה"ה לכאן אלא דמ"מ כל היכא דאפשר לתקן יתקן. ועיין לקמן או' קפ"א וקפ"ב.

**קפ) ואפי'**שהה ד' או ה' ימים בלא הדחה ומליחה מותר לצלותה ולאכלה צלי ואם עבר ובשלה אחר הצלי מותר אפי' בהפסד מועט. כנה"ג בהגב"י או' ר"ג לדעת הש"ע.

**קפא) שם. ואחר שצלאו לא יבשלנו וכו'**דוקא במים פושרין שמרככין אותו אבל במים רותחין מותר דאין דם האיברים פורש ומה שעל פני הבשר יצא ע"י צלייה. הרדב"ז סי' קל"ח. ואין נראה כן מדברי הש"ע סעי' י"ד דא"כ כשנתערבה באחרות אמאי בטלה הרי יש לה מתירין במים רותחין. ער"ה או' ל'. זב"צ או' קמ"א. וע"כ אין לסמוך ע"ז אלא רק אם יש עוד צדדין להקל יש לעשות זה לסניף וכמ"ש לעיל או' קע"ט.

קפב) וכתבהט"ז סוף ס"ק ל"ב שמצא בקובץ ישן בשם מהר"ר עוזר שאם אחר ששהה ג' ימים מלחוהו כשיעור מליחה והדיחוהו וצלאוהו שוב מותר לבשל עכ"ל מיהו כבר כתבנו לעיל או' קפ"ט בשם שמש צדקה ושבו"י שאין הפרש בזה. וכ"כ המנ"י על התו"ח כלל ד' או' ב' דאין חילוק בין מלחו תחלה או לא יעו"ש. וכ"כ המש"ז סוף או' ל"ב דמעשה בא לידו באחד ששהה ג"י בשר ולא רצה להתיר ע"י מליחה וצלייה לבשלו לכתחלה דלא כבל"י שהעתיק להתיר דהמעיין בטור ותו"ח יראה לאסור. וע"כ אין לסמוך ע"ז רק אם יש עוד צדדין להקל יש לעשות זה לסניף וא"כ מ"ש לעיל או' קפ"ט דלכבוד שבת וסעודת מצוה והפ"מ מותר לבשלו לכתחלה אחר צלייה מ"מ אם אפשר יש להדיחו ולמולחו תחלה כשאר בשר ואח"כ צולהו ואח"כ מבשלו.

קפג) אםנמלח בשר זה ששהה ג' ימים בכלי שאינו מנוקב דינו כדין בשר דעלמא דאם שהה בכלי שיעור שיתנו מים על האש ויתחילו להרתיח אסור אף בצלי. בית יהודה במנהגי ארגיל דף קט"ו ע"א בסעי' ג' מחב"ר או' כ"ז, וכ"כ הט"ז ס"ק ל"ב דכ"מ מרש"ל. כנה"ג בהגב"י או' רי"ו. פר"ח או' מ"ז. לה"פ או' ס"ה. שו"ג מחו' או' י"א. ערוך השלחן או' ע"ד. זב"צ או' קל"ד. ועיין לקמן סעי' י"ח מה שיש חילוקים בזה וה"ה לכאן.

קפד) בשרששהה ג"י בלא מליחה ואח"כ מלחו אותו בכלי מנוקב כשיעור מליחה ואח"כ הדיחוהו וחזרו ומלחוהו והניחוהו בכלי שאינו מנוקב ולא שהה בה שיעור כבישה ומצאו שם ציר ממ"נ מותר דאם לא יצא במליחה ראשונה שוב אינו יוצא בשנייה ואם יצא במליחה הראשונה יצא הכל. רש"ל פכ"ה סי' צ"ח. מיהו הש"ך בנה"כ כתב צ"ע על דברי רש"ל הנז' אבל הט"ז שם הסכים כדברי רש"ל וכ"כ כנה"ג בהגב"י או' רט"ו. פר"ח שם. לה"פ שם. שו"ג שם. וכתב שם הט"ז והיינו להתירו לצלי וכ"כ כנה"ג שם בשם דמש"א דכוונת רש"ל להתירו לצלי.

קפה) ומיהואם שהה בכלי שאינו מנוקב כשיעור שיתנו מים על האש ויתחיל להרתיח כבוש בציר ליכא ממ"נ דכבוש פועל יותר ממליחה, מש"ז או' ל"ב. ור"ל דאז אסור גם לצלי דהא רש"ל לא התיר אלא בשלא שהה שיעור כבישה כנז' באו' הקודם אבל בשהה שיעור כבישה מודה דליכא ממ"נ דכבוש פועל יותר ממליחה.

קפו) ואםמלח אותו בשר ששהה ג"י בלא מליחה עם שאר בשר שנמלח להוציא דמו אסור זה הבשר ששהה ג"י דשמא בולע מהדם שיוצא משאר בשר ודלא כמורה א' שהתיר בזה מטעם כבולעו כך פולטו. ט"ז שם. אבל הש"ך בנה"כ הסכים כאותו מורה דגם הבשר ששהה ג"י שרי (היינו בצלייה) דכיון דעכ"פ יוצא ממנו קצת דם אמרינן לגבי דם שבלע כבולעו כך פולטו יעו"ש. וכ"כ הכנה"ג בהגב"י או' רי"ג מנ"י על התו"ח כלל ד' או' ט' חי' הגרשוני על סעי' זה. כריתי או' ל"ו. ער"ה או' ל"ב. חו"ד או' מ"ו. חכ"א כלל ל"ב או' י"ב. חי' בית מאיר. ערוך השלחן או' ע"ד. בי"צ ח"ד בתה"ב או' א' דע"ק או' כ"ד. מק"מ או' ע"ה. זב"צ או' קל"ו.

קפז) ואםמלח הבשר ששהה ג"י עם שאר בשר שכבר נמלח והודח בכלי שאינו מנוקב אסור גם שאר הבשר דשמא יצא הדם שנתקשה ע"י מליחה ואוסר שאר הבשר כיון שמונח בכלי שאינו מנוקב. ט"ז שם. לה"פ או' ס"ה. בל"י או' נ"ה. חו"ד שם. מיהו המנ"י על התו"ח כלל ד' או' ח' כתב להקשות על דברי הט"ז הנז' דאמאי הצריך כלי שאינו מנוקב דאי כדעת הסוברים (ולקמן סי' ע' סעי' ו') דאחר הדחה נסתמו נקבי הפליטה (ר"ל ואינו פולט ע"י מליחה שנית) א"כ אפי' בכלי מנוקב נאסר כיון דליכא למימר אגב דפלט ציר יפלוט דם ואי כדעת הסוברים דאף אחר הדחה לא נסתמו נקבי פליטה (ופולט ע"י מליחה שנית) א"כ אף בכלי שאינו מנוקב אינו נאסר דאגב דיפלוט ציר יפלוט דם שעליו והניח בצ"ע. והב"ד המש"ז או' ל"ב וכתב עכ"פ. בהפ"מ שרי ע"י מליחה שנית דאיידי דיפלוט ציר יפלוט דם שבלע כמבואר לקמן סי' ע' סעי' ו' בין שמלח אותם בכלי מנוקב בין שאינו מנוקב. והב"ד בי"צ ח"ד בתה"ב או' ד' וכתב ומיירי שאין שם ציר בכלי דאל"כ בלא"ה אסור עכ"ל ומיהו אותו בשר ששהה ג"י בלי מליחה אסור אף לצלי אם מלחם בכלי שאינו מנוקב כמ"ש לעיל או' קפ"ג יעו"ש.

קפח) שומןשל בשר או שומן של אווז ששהה ג' ימים בלי מליחה נאסר ודינו כמו בשר דגם בשומן מחזיקין בו דם כמ"ש לקמן סי' ע"ה סעי' א' ואין לחלק בין שומן לשומן ודלא כשבו"י ח"א סי' נ"ח שכתב לחלק בין שומן אווז לשאר שומן ולהתיר בשומן אווז לבשל אחר המליחה. בל"י או' נ"ב. שפ"ד או' נ"א. מחב"ר סוף או' ל"ב וכתב דיש לאסור אף בהפ"מ וכ"כ הלב"ש בחי' דינים ליו"ד או' ל"א. וכן הנוב"י סי' כ"ד כתב מרורות על זה ההיתר של שבו"י והב"ד הלב"ש שם בביאור והיא"פ בסעי' זה והמחבר שם ופ"ת או' כ"א.

קפט) ואיןהיתר לשומן זה אלא לצלי וכשצולהו אסור ליתן כלי תחתיו לקבל השמנונית אפי' אחר שנצלה כ"כ עד שהוא ראוי לאכילה ובדיעבד אם נתן כלי תחתיו כשנצלה עד שהוא ראוי לאכילה שרי. גבעת שאול סי' ב' לב"ש שם. יא"פ בסעי' זה.

קצ) מיהויש להתיר השומן ששהה ג"י דבתחלה ימלחנו מליחה שלימה ואח"כ יבשל השומן במים שיש בהם ס' כנגד השומן והמים ישפוך אותם שאסור להשתמש בהם לצורך אכילה אלא ילכו לאיבוד והשומן מותר ומותר לעשות כן לכתחלה ולא הוי מבטל איסור לכתחלה דזה דומה להגעלה דשריא מהאי טעמא שאין כוונתו רק להפליט האיסור ולא לבטלה כמ"ש הט"ז באו"ח סי' תנ"ב סק"ה והפר"ח שם או' א' משם הר"ן דלא אמרינן אין מבטלין איסור אלא במתכוין לערב איסור בהיתר כדי ליהנות ממנו אבל במתכוין להכשיר דאינו נהנה מן האיסור שרי יעו"ש. חו"ד או' מ"ו. יא"פ על זה הסעי'. פ"ת שם. זב"צ או' ק"מ. בן א"ח פ' קדושים או' י"ג.

קצא) ולפיטעם זה גם בבשר ששהה ג"י בלא מניחה יכול להתירו בזה האופן אפי' לכתחלה שיבשל אותו במים שיש בהם ס' כנגדו וישפוך המים ויאכל הבשר. זב"צ שם.

קצב) אבללערבו בשומן אחר עד ס' נראה דאסור. חו"ד שם. פ"ת שם. מיהו דעת הגרע"א בתשו' סי' ל"ח להקל בהפ"מ שאחר הדחה ומליחה כדינו יערבנו בששים בשומן שכבר הודח והומלח כדינו. פ"ת שם.

קצג) עוףהשוהה למות אחר שחיטה כמה שעות ונשתהה ג"י בלא מליחה משעת שחיטה אבל משעה שמת ויצאה נפשו ליכא ג"י עוף זה מותר בבישול דמנינן ג"י משעה שתצא נפשו דאז מתייבש דמו בתוכו דכל שעודנו חי האיברים פועלים פעולתם ודמו עודנו ברתיחתו ופועל פעולתו ואינו מתייבש ואפי' הכבד ובני מעיים שלו יש להתיר ולא חשבינן להו כמאן דמנחא בדיקולא. ברית אברהם חי"ד סי' כ"ט. פ"ת או' כ"ב. זב"צ או' קמ"ב.

קצד) ואםנשרה במים וכשלקחוהו מהמים היה לח כמו ב' או ג' שעות עד שהיו המים נוטפים ונשתהה ג"י מאיזה זמן מנינן אם משעה שלקחו מהמים או מעת שכלה כל לחלוחית המים ונראה להקל. פ"ת שם. זב"צ או' קנ"ג.

**קצה) שם הגה. ואין להשהות בשר ג"י בלא מליחה וכו'**ואעפ"י שרוצה למכרו בצלי. לבוש.

**קצו) שם הגה. ואין להשהות בשר ג"י בלא מליחה וכו'**וכבד וכחל מותר להשהות דודאי יצלנו אע"ג דהכבד מבשלים אחר צלייה וניחוש שמא יבשלנו אחר הצלייה כל מידי דבדיעבד מותר לא חיישינן שמא ישכח. חמודי דניאל ה' מליחה או' ל"ד. פ"ת או' כ"ו. זב"צ או' קמ"ד.

קצז) ואףדכבד מותר לבשלו אחר צלייה מ"מ אי שהה ג"י בלי הדחה אז ג"כ נתקשה דמו בתוכו ואסור לבשלו לכתחלה אחר צלייה ובדיעבד מותר. מנ"י על התו"ח כלל ד' או' ג' זב"צ או' קמ"ה. ועיין לקמן סי' ע"ג או' כ"ז.

**קצח) שם הגה. ואין להשהות בשר ג"י בלא מליחה וכו'**ואם שהה ג"י בשוגג מחוייב לאכול תכף דחיישינן דילמא מישתלי ומבשל ליה. שו"ת שמש צדקה סי' ט"ל. זב"צ או' קמ"ג וכתב ודלא כהגה לבן המחבר סולת למנחה שבסוף תו"ח תו"ח כלל ד' דין ח' שמתיר כי האוסרים הם רבים יעו"ש. מיהו אם יש הפסד בזה כגון שצריך הבשר לשבת מותר להשהות. חמודי דניאל שם או' ח'.

קצט) בשרששהה ג"י בלי מליחה אין לחותכו דק דק ולערב בו מלח או שומן שומן שלא נמלח ולמלאות ממנו מעי הבהמה שלא נמלח כמעשה הכרכשות ומשהה אותם זמן רב ולאוכלן צלויות על יד על יד דחיישינן דילמא משתלי ומבשל להו. ועוד דאסר לקמן בהגה סי' ע"ז לעשות לכתחלה מולייתא רק אם נמלחו שניהם יעו"ש. שו"ת שמש צדקה סי' ט"ל וכן הסכים מהרי"ב ומהרי"א הובא בתשו' הנז' מחב"ר או' כ"ט ואו' ל"א ודלא כהרב מכתם לדוד יו"ד סי' י"ג הביאו המחבר שם או' כ"ט שמתיר. יא"פ בסעי' זה. זב"צ או' קמ"ו. מיהו אם עשה כן בדיעבד מותר לאוכלן תכף ומיד צלויות ע"ג גחלים כמ"ש המכתם לדוד שם. זב"צ שם.

ר) גםמה שהתיר המכתם לדוד שם לגלגלם בנייר שרוי ולעומנם כך על הגחלים הוא ע"פ הוראת הט"ז לעיל סי' ס"ה אך כבר כתבנו שם דהגאון מהר"ר עוזר אסר ופליג על הט"ז. מחב"ר או' כ"ט. יא"פ שם. זב"צ שם. ועיין בדברינו לעיל סי' ס"ה או' ד' שהבאנו כמה פו' דפליגי על הט"ז ואסרי יעו"ש.

רא) בשרששהה ג"י בלי מליחה אם חתכוהו דק דק ומלחוהו יותר מן הראוי ושראוהו והיו המים בשרייה אדומים כבשר דעלמא הנשרה ואח"כ חזרו ומלחוהו והדיחוהו ואחר מליחה והדחה אחרונה אזיל סומקא ואתי חוורא ונעשו המים לבנים אפ"ה אסור בבישול. שו"ת שמש צדקה סי' ל"ז. מחב"ר או' ל"א. יא"פ שם. זב"צ או' קמ"ז.

רב) וכןאין להתיר למלחו אחר הצלייה ולכבוש אותו ימים רבים בכלי שאינו מנוקב דכבוש כמבושל ולכן אין לשהותו ימים רבים כגון ע"י עישון דחיישינן דילמא אשתלי ובשיל ליה. שמש צדקה שם. מחב"ר שם יא"פ שם.

**רג) [סעיף יג'] ואם שרו אותו במים תוך ג"י יכול להשהותו עוד וכו'**דעת הרב בתו"ח כלל ד' דין ג' דלכתחלה אין לשרות אותו תוך ג"י כדי להשהותו עוד ג"י אחרים אך בדיעבד שכבר שהה אותו ג"י מותר לבשלו אפי' לא שראו רק מעט תוך הג"י אם היה מנוקר מגידי הדם וכן בשעת הדחק או במקום הפ"מ יכול לשרותו אפי' לכתחלה ולהשהותו עוד ג"י יעו"ש וכאן השמיט הרב כל זה (ר"ל שלא הגיה על הש"ע) לפי שכתב שם שיש מקומות רבים נוהגים היתר אפי' לכתחלה והניח להם מנהגם לכן סתם כאן הדברים להיות נהרא נהרא ופשטיה ובאמת אין להחמיר בדינים אלו כיון שלא מצינו חומרא דבשר ששהה ג"י בלא מליחה בש"ס ומ"מ לכתחלה יש לשרותו היטב כשרוצה להשהותו עוד ג"י וכדאיתא באגור ותו"ח שם. ש"ך ס"ק נ"ג. מנ"י על התו"ח כלל ד' או' ד' וכ"כ הבל"י או' נ"ז דאנן נוהגין אפי' לכתחלה לשרותו תוך ג"י. וכ"כ הכנה"ג בהגב"י סוף או' ר"ד דבמקומות הללו אעפ"י שהבשר מצוי בשפע נוהגין כן אפי' לכתחלה ואין פוצה פה ומצפצף עכ"ד.

**רד) שם. ואם שרו אותו במים תוך ג"י וכו'**ודוקא שרו אותו קצת שעה אבל אין די בהעברת מים עליו כמו שרגילים לעשות בבית המטבחיים ואם ניקרו הבשר תוך ג"י סומכים אז בדיעבד על מה ששפכו עליו בהעברה בעלמא מאחר שאין שם דם אלא מה שמובלע בבשר. ט"ז ס"ק ל"ג בשם או"ה. בל"י או' נ"ז. מיהו בתשו' מ"ב סי' ק"ך מתיר בהעברה אף שלא ניקרו מגידי הדם. שפ"ד או' נ"ג. חו"ד או' מ"ז. ועיין לקמן או' ר"ח.

רה) ומ"מצריך אח"כ הדחה אחרת קודם המליחה לקדרה ואפי' בדיעבד אסור. ט"ז שם בשם או"ה, בל"י שם. מש"ז או' ל"ג. בי"צ ח"ד בעמ"ז או' ט' ועיין לעיל סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד.

רו) ואםהיה הבשר מלא קרח ושראוהו תוך ג"י יש לאסור אף דיעבד כי ידוע שהשרייה תוך ג"י הוא לרכך ודאי לא להעביר הדם שעל פני הבשר ובזמן שהוא נקרש כאבן קשה הוא ואין מועיל השרייה כלום. שפ"ד שם. חו"ד שם. מחב"ר או' ל"ו. פ"ת סוף או' כ"ח. זב"צ או' קנ"ד.

רז) וכןאם שראו במי פירות אפשר להחמיר. שפ"ד שם. זב"צ או' קנ"ו.

רח) לאידיחו צלע א' שלם אלא ינתחו אותה לנתחים רבים וכמו שעשו הכהנים בתמיד של יום ולא כאלו הקצבים המקילין ומדיחים שלימה ולא מנתחין אותה לנתחים וגם בהדחה בעלמא ולא שירחצנה היטב ועתידין ליתן את הדין. דמש"א דף ש"ץ ע"א. והמנהג להדיח צלע שלימה וגם מדיחין הדחה בעלמא ולית דימחה בידייהו. כנה"ג בהגב"י או' ר"ו. שו"ג או' נ"ג. וכ"כ סולת למנחה שבסוף התו"ח כלל ד' דין ג' כבר נהגו אפי' לכתחלה הדחה בעלמא. ער"ה או' ל"ג. ופשוט דהיינו שצריך להדיח אותה מבית ומחוץ ולרכך אותה מעט בידיו ולא בשפיכה בעלמא.

**רט) שם. יכול להשהותו עוד ג"י אחרים פחות חצי שעה.**לאו דוקא אלא פחות מעט. ש"ך ס"ק נ"ד. כנה"ג בהגב"י או' ר"ח. שו"ג או' נ"ה וכתב דכ"ה דעת הש"ע דאפי' ג"י פחות רגע א' מהני ליה מליחה ולא כתב חצי שעה אלא משום דלאו כל אדם בקי ברגעים וכתב וכן עיקר.

**רי) שם. יכול להשהותו עוד ג"י אחרים וכו'**ולאו דוקא ב"פ ג"י אלא אפי' ג' או' ד' פעמים ויותר יכול להשהותו ע"י שרייה כל ג"י פחות מעט. שו"ת דבר שמואל סי' ש' כנה"ג שם. שו"ג או' נ"ד וכתב שהוא פשוט. מחב"ר או' ט"ל. מיהו הברכ"י בשיו"ב או' ד' כתב שראה בהגהות גור אריה שאין להשהותו ג"י בשרייה שנית וכן בעיר מנטובה המנהג לאסור לכתחלה ולהתיר דיעבד עכ"ל מיהו במקום שנהגו להתיר אין לערער עליהם דיש להם רב מהר"ש ז"ל סי' ש' ודעמיה המתירים בפשיטות. עיקרי הד"ט סי' ז' סוף או' ח' זכ"ל ח"ג או' קל"ה. זב"צ או' קנ"א.

ריא) שמעתישמעשה בא לפני מהר"ש מפראג באווזים שהודחו תוך ג"י בעודם שלמים עם העור רק שנשחטו והורה להפשיט העור של אווז ולבשלה והשאר יצלה כדין בשר ששהה ג"י בלא מליחה והדחה ע"כ. וקצת רבותי מקילין בזה כיון שהוא חומרת הגאונים ועור של עוף אית ביה ניקבי ניקבי כדאיתא בשבת ק"ח ע"א ותועיל הדחתו לבשר. מנ"י על התו"ח כלל ד' או' ה' וכ"כ. בסולת למנחה שבסוף התו"ח כלל ד' דין ג' וכן הסכים הנוב"י מה"ת חא"ח ססי' כ"ז. פ"ת או' כ"ח. זב"צ או' קנ"ב. מיהו איברים הפנימים כגון כבד ובני מעיים צריכים צלי. נוב"י שם. פ"ת שם. זב"צ שם.

ריב) פעםא' אירע שהטבח לקח ממטבחיים בשר קרוש לביתו ונפשר שם ועברו זמן ג"י בלא שרייה אך מה שנפשר היה תוך ג"י והורה המורה שמותר לבשל דאחר ההפשר מהקרישה והקרח הוא מלוחלח במים של ההפשר והו"ל בהדיח דרך העברה דמותר בדיעבד והסכמתי על ידו אם כה יאמר הטבח שהיה משקה טופח על פניו והיה ג"כ הפ"מ. ומ"מ יש להזהיר להטבח שישרה אותו כשיעור חצי שעה במים קודם שימכרנו כדי שיתרכך היטב לפי שלפעמים הקונה יש לו שעה דחוקה לבשל ושורה דרך עראי והעברה וכיון שזה כבר עברו עליו ג"י אעפ"י שנסמוך על מי ההפשר מ"מ טוב לכתחלה לרככו עתה בשרייה היטב. יא"פ על סעי' זה. זב"צ או' קנ"ו.

ריג) בשרשהושם בקרח כדי שיתקיים ימים רבים והיינו שהושמה בתוך הקרח והיא מכוסה בקרח בין למעלה בין למטה ועמד שם ג"י מעל"ע אין לאכלו מבושל כ"א צלי דממ"נ יש לאסור אותו דאי לא דיינינן הקרח כמים ועמד שם ג"י הרי הוא בכלל דין הבשר שנתייבש דמו בתוכו ואי דיינינן הקרח כמים ושהה בו מעל"ע הוי בכלל דין הכבוש (לקמן סעי' ט"ו) והסברא נוטה לצד זה ולפיכך אין להקל. דבר שמואל בתשו' סי' שע"ג יעו"ש.

ריד) וכןבשר ששרוהו במים ולפי שהיה קרירות גדול נקרש הבשר עם המים ונעשה קרח אם שהה כך ג"י בתוך הקרח פשוט דיש לאסור לבשל מכח ממ"נ דאם חשבינן הקרח כמים ממש א"כ הוה כבשר שנשרה במים מעל"ע קודם מליחה שמבליע דם ואי לא הוה כמים א"כ הוי כבשר ששהה ג"י בלא הדחה ומליחה שנתקשה הדם בתוכו. אבל מטעם כבישה ודאי דאין לאסור דלא שייך כבישה אלא בדבר לח משא"כ בקרח שהוא יבש. מנ"י בתשו' שבסוף תו"ח סי' י"ד יעו"ש. והבל"י או' יו"ד השיגו דנעלם ממנו מ"ש הא"ז באו"ח סי' ש"ך או' ז' בשר שנכבש במים שנגלד מעל"ע דהוי כבוש. והשפ"ד או' ס' עמד על זה והביא דברי הא"ז וגם דברי הא"ר לשם או' י"ב דמשמע דלא ברירא ליה ומסיק דגם אם נכבש בקרח מעל"ע יש להחמיר ואין להתירו כ"א לצלי יעו"ש והב"ד המחב"ר או' ל"ה. נמצא דאם שהה ג"י בתוך הקרח לכ"ע אין להתיר בבישול ממ"נ כ"א לצלי ובשהה מעל"ע בקרח או פחות מג"י אין להתיר בבישול כ"א לצלי הוא מצד חומרא משום דלא ברירא מילתא וע"כ נראה דבכה"ג שהוא חומרא משום דלא ברירא מילתא יכול לבשלו אחר צלייה אפי' לכתחלה. וכ"ז הוא אם נכסה בקרח מלמעלה ומלמטה כמ"ש באו' הקודם ובאו' זה אבל אם הניחו אצל הקרח או על הקרח וגלוי משאר צדדין כדי שיקח קרירות ולא יסריח לכ"ע לא הוי כבוש ואין לאסור בבישול כ"א בשהה ג"י בלא הדחה כשאר בשר.

רטו) בשרשחל יום ג' שלו להיות בשבת אסור להדיחו כדי שלא יאסר לבישול דכיון שאינו רוצה לאכלו בו ביום אסור להדיחו ואפי' ע"י עכו"ם אין להקל כיון דליכא פסידא דאפשר לאכלו צלי. מ"א באו"ח סי' שכ"א סק"ז. אמנם הא"ר באו"ח סי' ש"ח או' ע' כתב בשם זקנו הגאון להתיר ע"י עכו"ם והוא ז"ל כתב להתיר אף ע"י ישראל כשא"א ע"י עכו"ם יעו"ש. וכ"כ הנוב"י מה"ת חא"ח סי' כ"ז. פ"ת או' כ"ט. וכ"ה דעת האחרונים להתיר ע"י עכו"ם. שבו"י ח"ג חא"ח סי' כ"ב. א"א באו"ח סי' שכ"א או' ז' נה"ש שם או' ד' מאמ"ר שם או' ד'. ח"א כלל ל"ב או' יו"ד. זב"צ או' קנ"ז.

רטז) וכתבשם הנוב"י דאם בלא"ה צריך ליטול ידיו פשיטא דיכול להערים וליטול על הבשר פ"ת שם. וכ"כ בתשו' עדות ביעקב סי' א' דף ב' ע"ב ד"ה כתבת עוד וכו' פחד יצחק ערך בשר ששהה. עיקרי הד"ט סי' ז' או' ט' גם יכול לטלטלו כלאחר יד ולשומו ממקום הגשמים או לדחפו ברגלים או בדרך אחר ע"י שינוי תוך כלי של מים. פחד יצחק שם. עיקרי הד"ט שם זב"צ או' קנ"ח. מיהו בשר שנמלח בע"ש ונשכח במלחו ונזכר בשבת אסור להדיחו אפי' ע"י עכו"ם דהו"ל כדיעבד ומותר למו"ש. לה"פ סי' ע' או' י"ז. בל"י שם או' ח"י. ועיין לקמן סי' ע' סעי' ה'.

ריז) ובקצבחנווני המוכר לאחרים שנשאר לו בשר הרבה ואם ישהה ג"י בלא מליאה צריך לזלזל במכירתו כיון שהקונה אינו יכול לאכול מבושל כרצונו כ"א צלי זהו פסידא גמורא יחשב וגם המ"א מורה דיכול להדיחו ע"י עכו"ם כיון דאיכא פסידא. שבו"י שם. זב"צ או' קנ"ט.

ריח) והרוצהלהחמיר לעצמו עכ"פ יש להתיר ע"י שבות דשבות דהיינו שיאמר לגוי שיצוה לגוי אחר להדיחו. שבו"י שם. זב"צ או' ק"ס.

ריט) ואםחל יום ג' ביו"ט מותר להדיח משום שהוא ראוי לבשל בו ביום ולית ביה משום תיקון. נוב"י מה"ת חא"ח סי' צ"ב. פ"ת שם. וכ"כ הפר"ח באו"ח ססי' ת"ק להתיר אלא שכתב ע"י שיאכלו הקצבים חתיכה ממנה קודם אכילה ומילוי המים יעשה מעיו"ט ובדיעבד יש להתיר אף המילוי ביו"ט ואף שיאכל החתיכה אחר האכילה וטוב שיאכל ממנה כזית ואם אפשר יניח השרייה ביו"ט ב' יעו"ש.

רך) ואםחל יו"ט ביום ה"ו ואם ישרה הבשר וימלח קודם יו"ט אזי לא ימצא קונים לבשר זה אחר יו"ט אז ישרה קודם יו"ט בבה"ש של יו"ט לערך שעה או יותר אחר יציאת הכוכבים ואז יקח הבשר מן המים ובמו"ש לערך חצי שעה קודם זמן שהיה שרוי בתחלת הלילה ביו"ט ראשון אז תיכף ישרה כדינו וימלח. בל"י או' נ"ח. שפ"ד או' נ"ג. זב"צ או' קס"ב. וכבר כתבנו כ"ז ג"כ באו"ח סי' ש"ח סעי' ל"א יעו"ש.

**רכא) שם הגה. בשר שנמלח וספק אם נמלח תוך ג' מותר.**דספקא דרבנן להקל וכ"ש כה"ג שהיא חומרת הגאונים. ביאור הגר"א או' נ"ג.

**רכב) שם בהגה. וספק אם נמלח תוך ג' מותר.**וכ"ש אם יש ספק בשחיטת בהמה אם נשחט תוך ג' דרך משל ביום א' או ביום ב' דמותר דאמרינן אוקי בהמה בחזקתה והשתה הוא דנשחטה. כריתי או' ל"ח. חכ"א כלל ל"ב או' י"א. זב"צ או' קס"ד.

**רכג) שם בהגה. וספק אם נמלח תוך ג' מותר.**ואע"ג דלא בשלו עדיין מותר לבשלו לכתחלה מטעם דספק דרבנן לקולא ואע"ג דיכול לצלות ובדבר דיש לו מתירין לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא מ"מ זה לא מקרי דבר שיש לו מתירין כיון שהוא רק חומרות הגאונים, מנ"י על התו"ח כלל ד' או' ז' ועיין לקמן או' רכ"ו.

**רכד) שם בהגה. וספק אם נמלח תוך ג' מותר.**וכ"ש שא"צ להכשיר הכלי שנתבשל בו בשר שהוא ספק אם שהה ג"י. עה"ג סי' ט"ו. ער"ה או' ל"ד. זב"צ או' קס"ה.

**רכה) [סעיף יד'] בשר ששהה ג"י בלא מליחה ונתערבה אותה חתיכה בחתיכות אחרות וכו'**פי' שנתערבה בחתיכות אחרות שלא שהו עדיין ג"י ולא נמלחו עדיין מותר לבשל כולן כשימלח כולן. א"נ מיירי שכבר נמלחו כולן ואחת נמלחה אחר ששהה ג"י והאחרות נמלחו תוך ג"י דמותר לבשל כולן בלא מליחה. ש"ך ס"ק נ"ה. לה"פ או' ע' בל"י או' ס' הל"פ בסעי' י"ד. שפ"ד או' נ"ה. חו"ד או' מ"ח. חכ"א שם או' יו"ד. בי"צ ח"ד או' ה' זב"צ או' קס"ו. ומ"ש הש"ך בפי' הראשון מותר לבשל כולן כשימלח כולן היינו שימלח כל א' וא' בפני עצמה. כנה"ג בהגב"י או' רי"ח. בל"י שם. שפ"ד שם. זכ"ל על זה הסעי' זב"צ שם.

**רכו) שם. בטלה ברוב וכו'**ואין בזה לא משום חתיכה הראויה להתכבד ולא משום דבר שיש לו מתירין ואע"ג דיש חולקין וס"ל דבכה"ג מקרי דבר שיש לו מתירין מאחר דשרי בצלי מ"מ נראה דדבר זה שהוא רק חומרות הגאונים יש לסמוך אמתירין. תו"ח כלל ד' דין ח'.

**רכז) שם. ומותר לבשל כולם.**ודוקא כל א' וא' בפני עצמה או אפי' כולן בקדרה א' כשירבה עליו היתר עד ס' הא לא"ה לא וכדלקמן סי' ק"ט סעי' ב' יעו"ש. ש"ך ס"ק נ"ח. פר"ח או' מ"ט. לה"פ או' ע"ג. בל"י או' ס"ב. הל"פ בסעי' י"ד. כריתי או' מ' שו"ג או' נ"ז. שפ"ד או' נ"ח. חו"ד שם. חכ"א שם. בי"צ שם. זב"צ או' קס"ז.

**רכח) שם. ומותר לבשל כולם.**ומשמע דח"צ להשליך א' או ליתן לעכו"ם ואע"ג דבסי' הנז' (סי' ק"ט סעי' א' כתב הרב בהגה דיש מחמירין להשליך א' או ליתן לעכו"ם מ"מ סתם הכא כדברי המחבר דכבר כתב שם דאינו אלא חומרא בעלמא וכאן כיון שבשר ששהה ג"י בלא מליחה אינו אלא חומרת הגאונים אין להחמיר. ש"ך שם. לה"פ שם. בל"י שם. הל"פ שם. שפ"ד שם. חכ"א. בי"צ שם בעמ"ז או' כ"א.

**רכט) שם. ואפי' היתה ראויה להתכבד.**מחמת דאין האיסור מחמת עצמה אלא מחמת דם הבלוע והדם אין ראוי להתכבד וכדלקמן סי' ק"א סעי' ב' ט"ז ס"ק ל"ה ש"ך ס"ק נ"ט. ביאור הגר"א או' נ"ה.

**רל) שם. ואפי' היתה ראויה להתכבד.**ומהכא משמע דדעת המחבר דחתיכה חיה מקריא ראויה להתכבד ודלא כמו שסתם לקמן בסי' ק"א סעי' ג' פר"ח או' מ"ח. וכ"ה דעת האחרונים וכמ"ש לקמן בסי' ק"א או' כ"ז יעו"ש.

רלא) חתיכהשלא נמלחה שנתערבה עם שתי חתיכות שנמלחו מותרים וא"צ למלוח את כולם מספק ולא הוי דבר שיש לו מתירין כיון שצריך הוצאה למולחו. רש"ל פכ"ה סי' פ"ו. ט"ז ס"ק ל"ה ער"ה או' ל"ו. מיהו הפר"ח או' מ"ח כתב דבהא לא ק"ל כוותייהו אלא צריך לחזור ולמולחו. לה"פ או' ע"ד. והבל"י או' ס"ג כתב בודאי לכתחלה צריך לחזור ולמולחו (והיינו שימלח כל א' בפ"ע כמש"ל לעיל או' רכ"ה) אבל אם אין לו מלח או שהוא סמוך לשבת ואין לו פנאי למלוח עוד פעם שנית יש להתיר אפי' לכתחלה וכ"כ מש"ז או' ל"ה זב"צ או' קס"ח. וה"ד אם יבשל כל א' וא' בפני עצמה או אפי' כולם בקדרה א' כשירבה עליו היתר עד ס' וכמ"ש לעיל או' רכ"ז.

**רלב) שם הגה, וכן הדין בנתבשל בלא מליחה וכו'**עיין ש"ך ס"ק נ"ז מה שהקשה על דברי הרב הנז' ומה שתירץ בנו של הש"ך בנה"כ ופר"ח או' מ"ח ופליתי או' י"ד וצבי לצדיק יעו"ש. ומ"מ אם רוצה לחזור לבשלם יחד צריך שירבה עליו היתר עד ס' וכמ"ש באו' הקודם וכ"כ הפליתי שם.

**רלג) [סעיף טו'] בשר המלוכלך בדמים שנשרה במים וכו'**י"א דדוקא מלוכלך בדמים אבל אם אינו מלוכלך בדמים אפי' נכבש במים מעל"ע יוצא ע"י מליחה כמ"ש הש"ך ס"ק ס' וי"א דלא דוקא מלוכלך אלא ר"ל שעדיין לא נמלח ולא פלט דמו וכ"כ הש"ך שם בשם כמה פו' וכתב וכ"נ דעת כל האחרונים יעו"ש. וכ"כ הט"ז ס"ק ל"ו. כנה"ג בהגב"י או' רכ"ח. בל"י או' כ"ד. שו"ג או' נ"ח. חו"ד או' נ"א. זב"צ או' קס"ט.

**רלד) שם. יש אוסרים לאכלו כ"א צלי.**והגם דבשר המלוכלך בדמים לא מהני ליה צלייה דדם בעין שנבלע אינו יוצא לא ע"י מליחה ולא ע"י צלייה כמ"ש לקמן רסי' רע"ו ואולי דעת הש"ע דאפי' מלוכלך מ"מ כיון שנשרה ונתערב הדם במים ונכבש לא חשיב תו דם בעין. ש"ך שם. וכ"כ החו"ד שם דבין מלוכלך ובין אינו מלוכלך הדין שוה דלא חשיב דם בעין כיון שמעורב במים ע"כ וכ"כ הבי"צ ח"א בעמ"ז או' י"ח. וכ"כ בשו"ת מקום שמואל בסופו בחי' דינים ליו"ד על סעי' זה. ומ"מ יש לרחצו תחלה קודם הצלייה.

**רלה) שם. יש אוסרים לאכלו כ"א צלי.**בב"י הביא פלוגתא בזה דדעת האגור בשהה מעל"ע אין להתיר אלא בצלייה ודעת התו' להתיר אפי' בבישול בשהה מעל"ע כיון שהוא צונן בצונן. ובשע"ד כתב בשר ששרו במים ונשתהה במים מעל"ע רבו האוסרים על המתירים לפי שהדם חוזר ונבלע בבשר ויש מתירין אפי' מעל"ע לצלות ולאכול יעו"ש וע"כ נקב כאן בש"ע מילתא מציעתא להתיר רק בצלי וזהו נמי שכתב בש"ע לשון יש אוסרים וכו' ולא כתב סתמא לפי שיש מתירין אפי' בבישול ויש אוסרים אפי' בצלי.

**רלו) שם. אלא א"כ יש במים ס' כנגדו.**וביש במים ס' כנגד כל החתיכות אז הדם שיצא בטל במים כבר ואם חוזר ונבלע בבשר אינו מזיק ומה שנשאר בחתיכה יצא ע"י מלח ב"י בשם הגהת שערים. לבוש. ומ"ש יצא ע"י מלח ר"ל ע"י שידיח וימלח החתיכות כדין שאר בשר.

**רלז) שם הגה. ויש אוסרים אפי' לצלי.**וכ"פ הפר"ח סוף או' נ"א. והרב זב"צ או' קע"א כתב דאנו אין לנו אלא כפסק הש"ע דמותר לאוכלו צלי דלא כהפר"ח יעו"ש והיינו למנהג הספרדים אבל מנהג האשכנזים כדברי מור"ם ז"ל.

**רלח) שם הגה. ויש אוסרים אפי' לצלי.**ואפי' אינו מלוכלך בדמים. ש"ך ס"ק ס"ב. פר"ח שם. חו"ד או' נ"ג. חכ"א כלל ל"ב סוף או' ח'.

**רלט) שם הגה. ויש אוסרים אפי' לצלי.**והיינו באין במים ס' אבל ביש במים ס' משמע דמודה לדברי הש"ע דמותר בבישול אחר הדחה ומליחה וכ"כ בתו"ח כלל ג' דין א' יעו"ש. אלא שהש"ך ס"ק ס"א לא רצה לסמוך ע"ז אלא א"כ כשיש ס' אז מותר לצלי ובאין ס' אסור אפי' לצלי יעו"ש וכ"כ הבי"צ ח"א בעמ"ז או' ך' וכ"פ חכ"א שם כדברי הש"ך וכתב ואפי' היה הבשר מלוכלך בדמים שרי לצלי אם היה במים ס' אלא שכתב שם הבי"צ לפנים באו' ה' דבהפ"מ ביש ס' כנגדו איכא צד להקל למלוח אח"כ ולבשלו בקדרה שיש בה ס' הא לבדה אסור לבשלה עכ"ד. ומיהו מ"ש ולבשלו בקדרה שיש בה ס' וכו' יש להסתפק אם ס' כנגד החתיכה או כנגד הדם הבלוע בה ונראה כיון דדעת מרן ומור"ם ז"ל להתיר בבישול אם היה ס' במים נגד החתיכה בהפ"מ יש להקל לבשל אם היה בקדרה ס' נגד הדם והיינו ג"פ כנגד כל החתיכה.

רמ) ובעניןהכלי שנשרה בו הבשר מעל"ע ולא היה במים ס' דעת מור"ם ז"ל לאסור כמ"ש לעיל סעי' א' בהגה אבל לדעת הש"ע אין לאסור כיון דמותר לאוכלו בצלי. ועיין בדברינו לעיל בסעי' א' על דברי ההגה הנז' וית' עוד לקמן רסי' ק"ה אם יש כבישה לכלים כי יש פלוגתא בזה וממילא ית' דין זה בס"ד.

רמא) ומהשנוהגין להניח חתיכות בשר המחותכים לחתיכות דקות בלי מליחה בתוך כלי שיש בו שמן ושומין עד מו"ש וצולין אותו אסר להם מורי ז"ל מטעם כבוש הרי הוא כמבושל ודינו כדין בשר שנשרה במים מעל"ע בלי מליחה דאסור לאוכלו אפי' צלי לסברת הרב ודלא כש"ע. בית יהודה בסופו כמנהגי ארגיל דף קט"ו ע"א סעי' ה' מחב"ר או' מ"ג. ער"ה או' ל"ח וכתב אבל אם לא שהה מעל"ע מותר דשמן לא הוי חריף ואע"ג דשומין הוי חריף דשמן מבטל חריפותו ע"כ. ומשמע אבל לנוהגין כדברי הש"ע להתיר בצלי בנשרה במים מעל"ע ה"ה לכאן.

רמב) בשרשנשרה במים כ"ג שעות והוציאוהו ואח"כ חזרו והניחוהו שעה א' באותו מים או במים אחרים הרב חק"ל חי"ד סי' ע"ט וח"ב סי' ג' כתב לאסור דכבוש בסרוגין הוי כבוש אבל הרב שב יעקב חי"ד סי' ז"ך כתב להתיר דכבוש בסרוגין לא הוי כבוש. והב"ד הברכ"י סי' ק"ה בשיו"ב או' א' וכ"כ מנ"י על התו"ח כלל כ"ד או' ב' בשם זקנו הגאון מהר"ש ז"ל. פ"ת או' ל"ג. חו"ד סי' ק"ה או' ב' וכן בשו"ת כתר כהונה סי' ל"ו האריך בזה ומסיק ג"כ להתיר. יא"פ על זה הסעי' וכן הזכ"ל חי"ד או' ך' האריך הרחיב לדחות דברי החק"ל הנז' ומסיק דלכתחלה ודאי נכון להחמיר אבל בדיעבד שכבר נעשה מותר יעו"ש. וכ"כ זב"צ או' קע"ב וכתב ואף מי שירצה להחמיר מ"מ בהפ"מ מותר שכן דעת המש"ז סי' ק"ה או' א' בד"ה כמה זמן.

**רמג) [סעיף טז'] אין מולחין אלא בכלי מנוקב וכו'**והב"ח כתב להתיר למלוח הבשר ואינו מניחו בכלי אלא תולהו באויר יעו"ש והב"ד זב"צ או' קע"ד וכתב דצ"ע דלמה לא הביאו דבריו האחרונים וכתב דאפשר משום דיש חששא כשתולה הבשר באויר יתנפץ המלח מעליו ולא תהיה מליחה מעולה וע"כ כתב דאין לעשות כן ובדיעבד אם עשה כן מותר.

רמד) ואםמלחו בכלי מנוקב ואח"כ בתוך שיעור מליחה חזר והניחו בכלי שאינו מנוקב אסור כיון שעדיין לא השלים מליחתו. שו"ג או' ס"א. זב"צ או' קע"ה.

רמה) ופשוטהוא שאם העביר ממנו אחר שיעור מליחה המלח הא' וחזר ומלחו (ר"ל קודם הדחה) שיכול להניחו באיזה כלי שירצה. כנה"ג בהגב"י או' רמ"ב. דר"ת או' רס"ד.

רמו) כלישאינו מנוקב אעפ"י שהוא גדול מאד אין מולחין בו בקרקעיתו ולא בדפנותיו ואפי' אם היה מניחו מוטה שמא יפול הבשר בתוכו ונשרה שם ויאסר. ומיהו בדיעבד כל כה"ג מותר. הריטב"א בחי' חולין על דף קי"ג ע"א. זב"צ או' קע"ו.

רמז) ואםמלח ע"ג חול הדק ביותר דכשיבא עליו מים יבלע בו במהרה יש להכשיר בדיעבד כיון דתכף ומיד יבלע הציר בחול ולא חיישינן שיחזור ויבלע בבשר ולא הוי כקרקע דעלמא, זב"צ או' קע"ח. ועיין לקמן או' רנ"א וסי' ע' אות נ'.

רמח) עוברידרכים שמולחים בשר וכורכין אותו באיזה בגד פשתן ומניחין אותו כך בעגלה נראה שזה אפי' בדיעבד אסור דודאי הנקבים סתומים אם לא שיהא הבגד ארוג מרווח הנקבים וכפי ראות עיני המורה ומשום לא פלוג כשר הדבר לבטל המנהג הזה לגמרי. סולת למנחה שבסוף התו"ח כלל י"א דין ב' בשם תורת אשם וכתב עליו דמלבד חשש איסור זה יש עוד חשש שמתקנח הלחלוחית והמלח מן הבשר ע"י הכריכה וע"כ יש ללחלח קצת הפשתן ולתלות אותו על העגלה כדי שיטפטף היטב או יעשה נקב בהפשתן. חכ"א כלל ל' או' י"ג. זב"צ או' קפ"א.

**רמט) שם. או ע"ג קשין וכו'**פי' דע"י קשין וקסמין מהני אף אם הכלי אינו מנוקב כדי להתיר הבשר אבל לענין הכלי פשוט דלא מהני ליה הקשין כיון שהוא אינו נקוב ואסור עכ"פ. מזמור לדוד למהרד"פ על סעי' זה. דר"ת או' רס"ז.

רנ) וישליזהר שמולחין בקצה הספסל ובספסל יש נקבים גדולים ומתקבץ שם הציר ובשר נכנס בתוך החור דזהו ודאי איסור גדול דהוי ככלי שאינו מנוקב. בל"י סוף או' ס"ז. חכ"א שם או' י"ב. זב"צ או' ק"פ.

**רנא) שם הגה. ודף חלק ברהיטני וכו'**אבל אם אינו חלק ברהיטני צריך להניחו במדרון וכו' כתב הארוך כלל ה' בשם ר"י מפרי"ש דמסתפק אי הקרקע הוי ככלי מנוקב או לא ומאחר שנסתפק ראוי להחמיר מלמלוח בשר ע"ג קרקע עכ"ל. תו"ח כלל י"א דין ד' ד"מ או' ל"ד. זב"צ או' קע"ז. ועיין לעיל או' רמ"ז ולקמן סי' ע' או' ע"ט.

**רנב) שם הגה. ובדיעבד אין לחוש לכל זה.**לא קאי אמ"ש המחבר בענין שאם ישפך שם מים יצאו מיד דבזה ודאי אפי' בדיעבד אסור כל שאין המים יורדים אלא מתכנסין למקום א' דהוי ככלי שאינו מנוקב. ט"ז ס"ק ל"ח. כנה"ג בהגה"ט או' ל"ה. בל"י או' ס"ז. מש"ז או' ל"ח. חו"ד או' נ"ד. זב"צ או' קע"ט. וכן מבואר בד"מ או' ל"ד דקאי אל מ"ש ואפי' בכלי מנוקב יזהר לכתחלה וכו' וכן מחמירין קצת לשום תוך הכלי מנוקב קש וכו' וע"ז כתב ובדיעבד אין לחוש לכל זה.

**רנג) שם. ואם מלח בכלי שאינו מנוקב אסור להשתמש וכו'**ואם מלח ע"ג קערה כפויה אינה נאסרת משום דדם משרק שריק ונופל ואם יש גומא בקערה ודאי נאסרה. ב"י בשם ס' המצות. פר"ח או' נ"ג. לה"פ או' ף' בל"י או' ס"ח. זב"צ או' קפ"ב.

**רנד) שם. אסור להשתמש באותו כלי בדבר רותח.**אפי' אחר שהודח הכלי. ש"ך ס"ק ס"ג. כנה"ג בהגב"י או' רמ"ד. לה"פ או' פ"א. בל"י או' ס"ט. הל"פ סעי' ט"ו. חו"ד או' נ"ה. בי"צ חלק ה' או' ב' זב"צ או' קפ"ג.

**רנה) שם ואם נשתמש בה בעי קליפה וכו'**פי' ואם נשתמש בה רותח והיא צוננת בעי קליפה כמ"ש בתו"ח כלל י"א דין ח'.

**רנו) שם בהגה. אם הוא דבר יבש.**ובין שנשתמש בה דבר יבש נגוב לגמרי בין שיש לו רטיבות קצת כעין בשר רותח א"צ אלא כדי קליפה. פר"ח או' נ"ד. זב"צ או' קפ"ד.

רנז) ואםהקערה רותחת זהו דינה. שאם נשתמש בו דבר נגוב לגמרי בעי קליפה ואם הוא דבר לח קצת צריך נטילת מקום ואם הוא לח גמור צריך ס' נגד קליפת כל הקערה אבל לא כנגד כולה משום שהקערה לא נאסרת אלא כ"ק וכדלקמן סי' צ"ח סעי' ד' בהגה יעו"ש וכ"ז מיירי בין אם מה שנשתמש בו הוא רותח בין הוא צונן דהא ק"ל תתאה גבר. פר"ח שם. וה"ד אם היא בת יומא אבל אם אינה בת יומא אפי' נתבשל בה איסור אינה אוסרת דהו"ל טעם לפגם כמ"ש לקמן רסי' קכ"ב יעו"ש.

**רנח) שם הגה. ואם נשתמש בו בעי קליפה אם הוא דבר יבש.**עיין לקמן סי' צ"א סעי' ד' בהגה ובדברינו לשם בס"ד.

**רנט) שם בהגה. ואם הוא דבר לח בעינן ס' נגד קליפה מן הקערה.**לקמן סי' קל"ז מוכח בפשיטות דסתם כלי יש במה שבתוכו ס' נגד קליפת הכלי ואפשר דה"ד בשאר כלים אבל בקערה שרחבה ואינה גבוהה מסתמא ליכא ס' וכ"מ באו"ה כלל ל"ו דין ב' דליכא ס' במה שבקערה נגד קליפתה וכ"כ בס' אפי רברבי. ש"ך ס"ק ס"ה. פר"ח או' נ"ד. לה"פ או' פ"ג. בל"י או' ע' שפ"ד או' ס"ה. ומשמע הא אם הכלי עמוק יש ס' במה שבתוכו כנגד קליפת הכלי והיינו אם יש בו הרבה יותר ממה שמחזיק שטח הקערה אבל אם אין בו רק מעט בשטח השוליים של הכלי הוי כמו קערה שאין בו ס' כנגד קליפת הכלי. וכ"ז אם היא בת יומא אבל אם אינה בת יומא ונקייה הו"ל טעם פגום ואינה אוסרת ואפי' כדי קליפה א"צ כמ"ש לקמן רסי' קכ"ב.

רס) שם. וי"א שאפי' בצונן אסור להשתמש בו בלא הדחה משמעאבל לדיעה ראשונה שסתם הש"ע מותר להשתמש בו צונן בלא הדחה אם קנחו יפה. ובתו"ח כלל י"א דין ח' פסק דבכלי חרס אסור להשתמש לכתחלה בלא הדחה ובשאר כלים מותר וכ"פ רש"ל פכ"ה סי' ס' ומיהו ודאי אף בשאר כלים צריך לקנחם היטב קודם שישתמש בהם וכמבואר ברשב"א ורש"ל שם. ש"ך ס"ק ס"ו. לה"פ או' פ"ד. בל"י או' ע"א חו"ד או' נ"ח. חכ"א כלל ל"ב או' ל"ב. מיהו המנ"י על התו"ח שם או' ו' כתב דבכלי חרס אפי' אם הדיחו לא ישתמש בו לכתחלה דשמא אתי לאשתמושי ביה בחמין וכתב וכ"ה דעת התו"ח ודלא כהש"ך דלא דק יעו"ש. והב"ד בחי' רע"ק. וכ"ה בב"י יעו"ש. והשו"ג או' ס"ד האריך בזה וסיים ולענין הלכה אם מלח בכלי חרס שאינו מנוקב ישבר ואם בכלי מתכת ומורק ושוטף במים ואם נשתמש בהם בצונן בדיעבד בין בכלי מתכת בלא הגעלה בין בכלי חרס מותר יעו"ש.

**רסא) שם. ואם נשתמש בו בלא הדחה ידיח מה שנשתמש בו.**וכן לדיעה ראשונה אם נשתמש בו צונן קודם שקנחו יפה צריך להדיח מה שנשתמש בו.

**רסב) שם הגה. אבל מותר לחזור ולמלוח בה בשר לאחר שנקבוה וכו'**משמע דאף לדעת י"א דאסור להשתמש בה בצונן בלא הדחה מותר למלוח בה בשר לאחר שנקבוה. וה"ד בבשר התירו משום דאורחיה בהדחה קודם שיתנוהו בקדרה אבל שאר דברים אפי' צוננים אסור לדעת י"א דכיון דבעי הדחה אח"כ חיישינן דילמא ישכח ולא ידיח. ש"ך ס"ק ס"ז. פר"ח או' נ"ו. חו"ד או' נ"ט. חכ"א כלל ל"ב או' ל"ב.

**רסג) שם הגה. אבל מותר לחזור ולמלוח בה בשר לאחר שנקבוה.**ואפי' בכלי חרס ג"כ מותר לחזור ולמלוח בו אחר שנקבוה. כ"כ האו"ה. וכ"מ מדברי הר"ן פכ"ה. מנ"י על התו"ח כלל י"א או' י"א. חכ"א שם.

**רסד) שם בהגה. או אפי' בלא נקיבה אם הבשר שהה כבר במליחתו והודח.**ור"ל דמותר למלוח בו בשר ששהה כשיעור מליחה והודח במים כהלכתה. ב"י בשם הגהור. שע"ד. תו"ח שם דין ט'. והיינו אם שהה שם פחות מכדי כבישה דהיינו מעל"ע דאל"כ יהיה אסור מחמת הכבישה שהרי יש שם ציר וכבוש כמבושל. ט"ז ס"ק מ"א. פר"ח או' נ"ז. אבל הש"ך ס"ק ס"ח כתב דאפי' בשהה מעל"ע בדיעבד מותר כיון דאינו פולט רק אחר מעל"ע שאינו בן יומו יעו"ש. בל"י או' ע"ב. חו"ד שם. והמנ"י שם או' י"ד כתב דסובר הט"ז כיון דמולחין הבשר לקיום מסתמא מולחין אותו היטב עד שהציר שזב ממנו נעשה דבר חריף ובדבר חריף ק"ל דאף לאחר מעל"ע משוי ליה לשבח ולכן נאסר יעו"ש. וכ"כ החו"ד שם דהא דאינו נאסר אפי' שהה מעל"ע מיירי במליחה מועטת דהציר לא חשיב חריף אבל במליחה מרובה דהציר הוי חריף אסור. ועיין לעיל או' ל"ג.

**רסה) שם בהגה. או אפי' בלא נקיבה אם הבשר שהה כבר במליחתו והודח.**וה"ד בכלי עץ ושאר כלים שיש להם תקנה בהגעלה ולהשתמש בהם עראי בלבד משא"כ בכלי חרס. או אפי' שאר כלים להשתמש בהם בקביעות אסור. ודוקא בשר שהוא מידי דדרכו בהדחה משא"כ שאר דברים. מנ"י שם או' י"ג.

**רסו) [סעיף יז'] אבל אם הוא מנוקב מותר לאכול בו אפי' רותח.**דדמא משרק שריק ולא נבלע ולא נדבק בכלי. לבוש. ט"ז ס"ק מ"ב. ש"ך ס"ק ס"ט.

**רסז) שם. ויש אוסרים ברותח. הגה. ויש ליזהר לכתחלה ובדיעבד מותר. וכו'**אפי' בשאר כלים ובדיעבד מותר אפי' בשל חרס. תו"ח כלל י"א דין ז' אבל רש"ל פכ"ה סי' ס' פסק דבשל חרס אסור אפי' דיעבד אם נשתמש בו רותח. וכ"פ ב"ח. ט"ז ס"ק מ"ב. ש"ך סק"ע. כנה"ג בהגה"ט או' מ"ג. פר"ח או' נ""ט. לה"פ או' פ"ה. בל"י או' ע"ג. הל"פ בסעי' י"ז. כריתי או' מ"ט. שפ"ד או' ע' חו"ד או' ס"א. חכ"א כלל נ"ז או' ט"ו. דב"צ או' ק"ץ.

רסח) מיהוצונן ודאי דמותר להשתמש אפי' לכתחלה בכלי חרס מנוקב לכ"ע בלא הדחה אלא בקינוח היטב. ש"ך שם. כנה"ג שם. פר"ח שם. לה"פ שם. בל"י שם. הל"פ שם. חו"ד שם. זב"צ או' קצ"א.

רסט) וכלזה שכתבנו לענין דינא אבל לענין מעשה כבר נהגו העולם שלא להשתמש כלל בכלי שמולחין בו לא רותח ולא צונן ומנהג ישראל תורה היא. שו"ג סוף או' ס"ו. זכ"ל חי"ד או' מ' על סעי' זה. זב"צ או' קצ"ב. ועיין לעיל סעי' א' בהגה שכ"כ ג"כ על כלי ששורין בו בשר יעו"ש.

ער) ודיןציר שנפל על הכלי שכתב ב"י בשם הגהת שע"ד כתוב לקמן סי' צ"א בהגה סוף סעי' ה' וית' שם בס"ד.

**ערא) [סעיף יח'] בשר שנמלח בכלי שאינו מנוקב וכו'**שיעור מליחה לדעת הש"ע היינו שאינו נאכל מחמת מלחו והיינו כעין מליחה לקדרה וכדלקמן סי' צ"א סעי' ה' ש"ך ס"ק ע"א. פר"ח או' ס' לה"פ או' פ"ו. כריתי או' נ' שפ"ד או' ע"א. זב"צ או' קצ"ד.

**ערב) שם. ושהה בו כשיעור שיתנו מים על האש וכו'**משום דהוי ככבוש. טור בשם הרא"ש. לבוש. וכבוש הוי כמבושל ולכן בעינן האי שעורא. ש"ך ס"ק ע"ב. לה"פ או' פ"ז.

ערג) אבלבפחות משיעור זה אף במה שבתוך הציר לא נאסר אלא קליפה. טור בשם הרא"ש. לבוש. ש"ך שם. לה"פ שם. כריתי או' נ"א. שפ"ד או' ע"ב. זב"צ או' קצ"ה.

**ערד) שם. ושהה בו כשיעור שיתנו מים על האש ויתחילו להרתיח.**נראה דמשערין בכלי בינוני לא ששולו עב שמתאחר להרתיח ולא ששולו דק שממהר להרתיח וכן במים לא במים מרובים ולא מועטים וכן באש לא מרובה ולא מעט. הרב בית דוד חי"ד סי' ט"ז שו"ג או' ס"ח. מחב"ר או' מ"ו. זב"צ או' קצ"ו. דר"ת או' רצ"ה.

ערה) אבלבכסוי יש לספק אם דוקא מכוסה שממהר להרתיח או אפי' מגולה שמאחר ואפשר דוקא מכוסה משום דעל הסתם כל מה שמרתיחים מכסים בכסוי. ב"ד שם. זב"צ או' קצ"ז. דר"ת שם.

**ערו) שם. ויתחילו להרתיח.**שיעור זה דכדי שיתנו על האש ויתחיל להרתיח לא ידענו כמה הוא ועיין בבל"י בהקדמה שכתב שהוא כשיעור מיל (דהיינו י"ח מינוטין) וכ"כ בס' תפארת ישראל על המשניות בתרומות פ"י משנה ו' סוף ס"ק מ"ב ובפסחים פ"ב ס"ק מ"ד בפשיטות שיתן על האור וירתיח הוא י"ח מינוטין יעו"ש מיהו ביד יהודה בפיה"א או' פ"ד הביא דברי הבל"י הנז' והשיג עליו וכתב דיש להחמיר בזה ולשער בפחות ממיל יעו"ש. דר"ת או' רצ"ו.

**רעז) שם. כל מה שממנו בציר אסור לאכלו אפי' צלי וחלק החתיכה שחוץ לציר אין אסור ממנו אלא כד"ק וכו'**פי' במקום שנגע בחתיכה שהיה בציר. ש"ך ס"ק ע"ג. ואם הוציאו החתיכה מן הציר ולא נודע איזה צד היה מונח בתוך הציר כל החתיכה אסורה כמבואר בדברי הרא"ש שהביא ב"י. פר"ח או' ס"ב. לה"פ או' פ"ח. בל"י או' ע"ד. פליתי או' י"ט. זכ"ל על סעי' זה. וה"ד אם יש ספק שמא רוב החתיכה היה בתוך הציר אבל אם ברור לן דלא היה רובא א"כ ברובא בטיל דא"צ חד בתרי גמור רק רובא. פליתי שם. זב"צ או' קצ"ח.

רעח) אםנפל בשר שלא נמלח בציר ממש אין לאוסרו דכשימלחנו ע"י שיפלוט דם דידיה יפלוט ג"כ מה שבלע ממקום אחר כמ"ש לקמן סי' ע' ססעי' ב' בהגה ובסעי' ו' בהגה. פנים מאירות ח"ב סי' קס"א. מחב"ר או' מ"ט. זב"צ או' ר'.

רעט) וכןבשר שנמלח להוציא דמו ונטף מציר למטה על הבשר ועל הכבד שנשרה במים ידיח הבשר וימלחנו או יצלה הבשר והכבד ואין כאן נידנוד איסור. פנים מאירות שם. מחב"ר או' מ"ח. זב"צ שם.

רפ) שם. ואפי' אם יש בה שומן אינו אוסר את השאר בפעפועולפי שאינו מוליך את הדם אלא במקום שכח הדם יכול ללכת ולהתפשט מצד טבעו וכדלקמן בססי' ק"ה בהגה. פר"ח או' ס"ב. לה"פ או' פ"ח. בל"י או' ע"ד.

**רפא) שם הגה. ויש אוסרים כל החתיכה אפי' מה שחוץ לציר ואפי' לא נמלח רק מעט כדרך שמולחין לצלי ואפי' לא שהה שיעור מליחה רק מעט עד שנראה ציר בכלי וכן נוהגין ואין לשנות.**כל זה הוא למנהג האשכנזים אבל אנחנו בני ספרד קבלנו עלינו הוראת מרן ז"ל ואין לנו אלו החומרות וע"כ לדידן אין אסור אלא דוקא חלק החתיכה מה שבתוך הציר ומה שחוץ לציר מותר וגם אפי' החתיכה שהיא בתוך הציר אינה נאסרת אלא א"כ שהה שיעור שיתנו מים על האש וירתיח וגם אם נמלח מעט אינה נאסרת אלא בעינן שיעור מליחה לקדרה שאינו נאכל מחמת מלחו וכל שהוא פחות מזה בין אם מלח מעט בין אם שהתה מעט אסור כד"ק. זב"צ או' ר"א וכתב וכן מנהג עיר בגדאד יע"א ואין לשנות. ומיהו אפשר דגם בספרדים יש איזה מקומות שנהגו להחמיר כדברי מור"ם ז"ל כמו שמצינו בכמה דברים שנהגו להחמיר כדברי מור"ם ז"ל כמ"ש כל א' במקומו וכמ"ש בדברינו לאו"ח סי' תס"ח או' נ"ח ואו' נ"ט יעו"ש והיכא דכבר נהגו להחמיר אין לשנות כמ"ש שם.

**רפב) שם הגה. ויש אוסרין כל החתיכה אפי' מה שחוץ לציר.**ואפי' בבשר כחוש שאין בו שומן. או"ה כלל יו"ד דין ח' תו"ח כלל י"א דין יו"ד. ב"ח. כנה"ג בהגב"י או' רס"ד.

**רפג) שם בהגה. אפי' מה שחוץ לציר.**ואין להתיר כאן הבשר כשיש ס' בבשר כנגד הציר ולומר שלא תהא הציר גרוע מדם צלול שהוא דאו' ובטל בס' דהא אין איסור מכח הפליטה לבד. או"ה שם. תו"ח שם. ב"ח. ל"ח או' רל"ג. כנה"ג שם או' רס"ה. בל"י או' ע"ז. זב"צ או' ר"ב.

רפד) ואםלא נראה שום ציר הכל שרי בין הכלי בין הבשר. ב"ח. דמש"א דשצ"ג ע"א. ל"ח שם וכתב ואעפ"י שאין האיסור אלא מפני דם שבתוכו בעינן שיהא בכלי מעט ציר כדי שנוכל לדעת שהדם פירש ממקום למקום מכיון שהתחיל מקצת ציר לצאת. כנה"ג שם או' רס"ו. שו"ג או' ע' זב"צ או' ר"ג.

רפה) חתיכהשנמלחה ויש ספק אם שהה שיעור מליחה או לא ונפל בציר בכלי שאינו מנוקב מה שחוץ לציר מותר. או"ה כלל ו' דין י"ד. מ"ב סי' ט"ל. ש"ך או' ע"ה. כנה"ג שם או' ע"ר. פר"ח או' ס"ד. בל"י או' ע"ו. חו"ד או' ס"ה. אבל אם ברי לנו שנפלה לשם קודם ששהה שיעור מליחה אסור אף מה שחוץ לציר דכיון דעדיין לא פלט כל דמו הוי ממש כמולח בכלי שאינו מנוקב. מ"ב שם ש"ך שם חו"ד שם.

**רפו) שם בהגה. וכן נוהגין וכו'**וכתב רש"ל פכ"ה סי' צ"ז דאף דנהגינן הכי מ"מ אם נתערב חד בתרי אפי' בבישול א"צ ס' אלא בטל ברוב דמאחר דמדאו' חד בתרי בטל אלא דמדרבנן אסור עד ס' בבישול כדי הם הפו' המתירים מה שחוץ לציר לסמוך עליהם בכה"ג יעו"ש. ט"ז ס"ק מ"ד. ש"ך ס"ק ע"ו. כנה"ג שם או' רע"א. פר"ח או' ס"ה. לה"פ או' ץ' בל"י או' ע"ז. הל"פ בסעי' י"ח. חו"ד או' ס"ו. שו"ג מחו' או' י"ד וכתב דגם חתיכה הראויה להתכבד בטילה כיון דאינה אסורה מחמת עצמה אלא מחמת שקבלה טעם הציר ודלא כדמש"א שהביא הכנה"ג שם. וכ"כ המש"ז או' מ"ד. זב"צ או' ר"ד.

רפז) מעשהשהניחה אשה אחת אווז שנמלח והודח על אווז שלא נמלח ומלחה האווז העליונה והיה זב ציר ממנה ונשרה קצת מן התחתונה בתוך אותו ציר בכלי שאינו מנוקב בזה יש לסמוך על הרא"ש ורשב"א ולא לאסור רק מה שמונח בציר ולא הוי אווז התחתון כנמלח בכלי שאינו מנוקב דהא אין כאן מליחה כלל רק הו"ל דין כבוש בציר שנזכר רסי' ק"ה ושם הביא רמ"א יש מקילין מה שחוץ לציר. ט"ז שם. כנה"ג שם או' רע"ב. לה"פ או' צ"א. בל"י שם. מש"ז שם ושם תירץ מה שהקשה הש"ך בנה"כ על דברי הט"ז הנז' יעו"ש. חו"ד או' ס"ז.

**רפח) שם בהגה. אבל שאר חתיכות שעליה וכו'**שאינם נוגעים בציר אלא מונחים על החתיכות הנוגעים בציר. תו"ח כלל י"ב דין י"א. ש"ך ס"ק ע"ז. לה"פ או' צ"ב שפ"ד או' ע"ז.

**רפט) שם בהגה. אבל שאר חתיכות שעליה וכו'**מותרות, ואפי' קליפה לא בעי. פר"ח או' ס"ו. לה"פ או' צ"ג. בל"י או' ע"ח. הל"פ בסעי' י"ח. חו"ד שם.

**רצ) [סעיף יט'] אחר שנמלח הבשר וכו'**ויש מי שמצריך ליתנו במים רותחין. כדי לחלוט ולצמת הדם שנשאר בתוכו. ולהכי הביא המחבר סברא זו דהיכא דאפשר יש לחוש לעשות כן וכמ"ש בב"י ודעת הרב בהגה דאין לחוש לכך כלל וכמבואר בדבריו בתו"ח סוף כלל ט"ו והטעם דהואיל ששהה שיעור מליחה כבר יצא כל דמו ומה שיוצא אח"כ אעפ"י שהוא אדום אינו אלא מוהל בעלמא. ש"ך ס"ק ע"ח. וכ"ש לדידן דנוהגין להשהות במליחה כשיעור שעה כמ"ש לעיל סעי' ו' בהגה.

**רצא) [סעיף ך'] בשר שנמלח ושהה כדי מליחה ונתנוהו אח"כ בכלי בלא הדחה ונתמלא מציר מותר.**הטעם דציר היוצא מבשר לאחר ששהה שיעור מליחה אינו אלא מוהל בעלמא ואעפ"י שהמלח שעל הבשר אסור שהדם מעורב בו והמלח נתמחה בציר מ"מ בטל הוא בציר. ש"ך ס"ק ע"ט. פר"ח או' ס"ח. כריתי או' נ"ג. חו"ד או' ע'.

**רצב) שם. בשר שנמלח ושהה כדי מליחה וכו'**היינו כמ"ש לעיל בסעי' ו' שיעור שהייה במלח אינו פחות מהילוך מיל ולא נחשב עוד כרותח. ביה"ל או' י"ט. לה"פ או' צ"ד. בל"י או' ע"ט.

**רצג) שם. ולפ"ז בשר שנפל וכו' אחר ששהה כדי מליחה מותר.**ויש מי שאוסר בזה ובזה וכו' ומיהו אם הדיחו קודם שנתנו בכלי שאינו מנוקב מותר לכ"ע. תו"ח כלל י"ד דין א'. ש"ך ס"ק ף' כנה"ג בהגב"י או' רפ"ח. ולאו דוקא אה הודח כהלכתו אלא אפי' בהדחה א' סגי. ש"ך שם. כנה"ג שם או' רפ"ט. פר"ח או' ס"ט. לה"פ או' צ"ה. בל"י או' ף' מנ"י על התו"ח שם או' ג' כריתי או' נ"ד. שו"ג סוף או' ע"ו. חכ"א כלל ל"ב או' י"ח. מק"מ או' קי"א. זב"צ או' ר"ו.

**רצד) שם הגה. ויש אוסרין אפי' בדיעבד כד"ק.**דס"ל דציר זה הוי כשאר ציר ורותח הוא ונבלע בבשר ומ"מ אינו נבלע יותר מכד"ק. ש"ך שם. פר"ח שם.

**רצה) שם הגה. ויש אוסרין אפי' בדיעבד כד"ק.**ורש"ל פכ"ה סי' ע"ו חולק ואוסר כל מה שיש בתוך הציר כולו ומה שחוץ לציר צריך קליפה. ע"ז ס"ק מ"ח. ש"ך ס"ק פ"א. וכתב שם הט"ז דכן נראה לו למעשה. ונראה לי פשוט דאף רש"ל אינו אוסר מה שבתוך הציר אלא א"כ בשהה בתוכו שיעור אם נתנו על האור כדי שירתיח אבל בלא שהה כ"כ אף הוא מודה דאינו אוסר יותר מכד"ק. מנ"י על התו"ח שם או' ב' שפ"ד או' פ"א. מק"מ או' ק"י. וכתב שם השפ"ד ומינה רמ"א דמתיר אף בשיעור כבישה מתיר ואינו אוסר רק כד"ק.

**רצו) שם בהגה. והכי נהוג.**ואנו (ר"ל הספרדים) אין לנו אלא דברי מרן ז"ל שבדיעבד מותר לגמרי כדעה ראשונה שסתם מרן כמותה אבל לכתחלה אין לעשות כן כי יש לחוש לדברי האוסרין. זב"צ או' ר"ח. ומיהו עיין לעיל או' רפ"א שכתבנו דאפשר דגם בספרדים יש מקומות שנהגו להחמיר כדברי מור"ם ז"ל והיכא דנהוג אין לשנות יעו"ש.

**רצז) ואפי'**לס' המתירין אם נכבש בתוך הציר יום שלם מעל"ע אסור משום דהשהייה מבלעת דם שבמלח בתוך החתיכה. סמ"ג לאווין קל"ז. באר שבע דף ס"ח ע"א בחי' על חולין דף קט"ז. כנה"ג בהגב"י או' רפ"ה. זכ"ל על זה הסעי' ופשוט דאי איכא בציר כנגד החתיכה מותר דאין לך חתיכה שאין בה שלושים כנגד המלח שעליה כמ"ש בהגה לעיל סעי' ט' והציר שלושים שהוא כנגד החתיכה א"כ הוי ס' כנגד המלח ומותר. זב"צ או' ר"ט.

רחצ) בשרבין שנמלח בין שלא נמלח שנפל למים שנתאדמו מחמת שהדיחו בהם בשר או שנפל ציר באותן המים מותר דכיון שנתערב הציר במים אפי' ליכא ס' במים שוב לא הוי רותח. ב"י בשם הג"א והגש"ד והאגור. שו"ג מחו' או' ט"ו. ונראה שהבשר צריך הדחה דנהי דהמים הללו לא חשיבי כרותח מ"מ אסורים נינהו. שו"ג שם. זב"צ או' ר"י.

**רצט) שם בהגה. והכלי שנפל בו אותו הציר אסור.**ומיירי בענין שא"א לקלפו כגון שנפל בו הרבה ציר או שהוא כלי חרס וכדכתב הרב לקמן בהגה סוף סעי' ה' יעו"ש והכי איתא בתו"ח כלל י"ג יעו"ש. ש"ך ס"ק פ"ב. פר"ח או' ע"א. לה"פ או' צ"ו. בל"י או' פ"ב. חו"ד או' ע"ב. בי"צ ח"ז או' ב' ומ"ש או שהוא כלי חרס ר"ל דא"א לקולפו אבל לעולם אינה נאסרת רק כ"ק. מק"מ או' קי"ב וכתב שכ"ה דעת האחרונים דלא כשפ"ד. ועיין לקמן סי' צ"א או' נ"ה.

**ש) שם בהגה. והכלי שנפל בו אותו הציר אסור.**היינו לדידהו (ר"ל לנוהגים להחמיר כדברי מור"ם ז"ל) אבל לדידן דס"ל כדעת מרן ז"ל דהבשר מותר גם הכלי מותר. זב"צ או' רי"א. ועיין לעיל או' רצ"ו.

**שא) שם בהגה. וכן אם היה הכלי חולבת ויש בו לכלוך הבשר אסור וכו'**ודוקא מלוכלך אבל אם אינו מלוכלך לא נאסר הבשר אע"ג דהכלי בן יומו דאין כח ברותח דמלח להפליט מכלי. תו"ח כלל י"ד דין ה' ש"ך ס"ק פ"ג וכתב ודלא כלבוש. וכ"כ בנה"כ וכתב על הט"ז סק"נ שכתב דה"ה אם אין בו לכלוך דלא דק. וכ"כ המנ"י על התו"ח שם או' י"ג וכתב ודלא כהלבוש והט"ז שנמשכו אחר הגהת שע"ד יעו"ש. פר"ח או' ע"ב. לה"פ או' צ"ח. בל"י או' פ"ג. כריתי או' נ"ו. שפ"ד או' פ"ג. חו"ד או' ע"ג. ביאור הגר"א או' ע"ט. חכ"א כלל ל"ב או' י"ט. זב"צ או' רי"ב וכתב לדחות דברי הכנה"ג בהגב"י או' ש' שכתב על מרן ז"ל דס"ל אפי' אין הכלי מלוכלך דאינו כן דודאי הגמור מרן ג"כ מתיר באינו מלוכלך כמ"ש לקמן סי' ק"ה סעי' י"ב יעו"ש.

שב) ואםשהה שיעור כבישה כדי שיתן על האור ויתחיל להרתיח גם להש"ך אסור אף באינו מלוכלך. פ"ת או' ט"ל בשם תפארת למשה. ור"ל אם הוא ב"י. אבל המק"מ סוף או' קי"ג כתב על דברי תפארת למשה הנז' דזה אינו יעו"ש. ועיין לעיל או' רס"ד.

**שג) שם בהגה. ויש בו לכלוך אסור הבשר וכו'**והיינו אי ליכא ס' נגד הלכלוך. תו"ח שם. פר"ח או' ע"ג. בי"צ ח"ז או' ב'. זב"צ או' רי"ג. ומיהו אף בדאיכא ס' צריך קליפה. מנ"י על התו"ח שם או' יו"ד. מק"מ או' קי"ג.

**דש) שם בהגה. ויש בו לכלוך אסור הבשר וכו'**ומשמע דאסור כולו קאמר אי ליכא ס' נגד הלכלוך. ש"ך סוף ס"ק פ"ג. לה"פ או' צ"ג. ופשוט דמלוכלך אפי' אינו ב"י אסור דכיון שהאיסור בעין אין חילוק. מזמור לדוד על סעי' זה. בי"צ שם בעמ"ז או' ט'.

שה) והאדאמרינן דבכלי חולבת ויש בו לכלוך דאסור הבשר היינו אפי' לדעת רש"י ז"ל. ב"י. תו"ח שם. פר"ח שם. ביאור הגר"א או' ף' זב"צ או' רי"ד.

**שו) שם בהגה. אבל אם הוא הפ"מ וכו'**כלומר דבכה"ג אפי' לענין לכלוך דחלב אמרינן דהציר לא מחשב רותח. ש"ך ס"ק פ"ד. כנה"ג בהגב"י או' ש"א. פר"ח או' ע"ד. ערוך השלחן סוף או' קט"ו. זב"צ או' רט"ו.

**שז) שם. ולפי דבריו אעפ"י ששהה הבשר במלח כשיעור אסור לאכול ממנו עד שידיחנו וכו'**והגם דלדעה ראשונה ג"כ צריך להדיח הבשר אחר מליחה כדאיתא בסעי' ז' וי"ל דה"ק דלדעה ראשונה א"צ תכף הדחה אחרונה אלא יכול להניחו בכלי שאינו מנוקב וכשירצה לבשלו ידיחנו אבל לס' החולקים דהוי עדיין רותח צריך תכף להדיחו קודם שיניחנו בכלי שמא יחזור הדם שבמלח ויבלע בבשר. ט"ז ס"ק נ"ב. פר"ח או' ע"ה. כריתי או' נ"ח. והשפ"ד או' פ"ה כתב על פי דברי הש"ך ס"ק פ"ה דליש אוסרים צריך להדיח קודם פליטת כל צירו דהיינו י"ב שעות דאל"כ יחזור ויבליע לבשר וליש מתירין תו לא מחשב רותח. ועוד י"ל דלדעה ראשונה אם חתך הבשר מכל צדדיו מותר לאכלו בלא הדחה אבל לס' זו דהציר חשיב דם לעולם צריך הדחה להסתים נקבי הפליטה. ש"ך שם. כריתי שם. שפ"ד שם.

**שח) שם בהגה. ואסור לחתוך ממנו בסכין קודם שידיחנו.**ונראה דהיכא דהודח פעם א' מותר לכתחלה לחתוך בסכין אליבא דכ"ע ואף דלכתחלה בעינן הדחה ג' או ב' פעמים היינו להתבשל דוקא אבל מותר לחתוך בסכין. מנ"י על התו"ח כלל י"ז או' י"ד.

**שט) שם. ואם חתך צריך להגעילו.**ה"ד לסברא האחרונה אבל לפי מה שפסק המחבר דלכתחלה יש לחוש לדבריו ובדיעבד שרי א"כ אינו אסור אלא לחתוך לכתחלה אבל אם חתך א"צ הגעלה. ש"ך ס"ק פ"ו. פר"ח או' ע"ו. לה"פ או' צ"ט. כריתי או' נ"ט. שפ"ד או' פ"ו. ער"ה סוף או' מ"ד אלא שיש שם ט"ס. אבל הדחה בעי כמ"ש אח"כ בהגה. וכ"כ הפר"ח סוף או' ע"ט דלכ"ע הסכין צריך הדחה מפני הדם שע"פ הבשר. זב"צ או' רי"ח.

**שי) שם הגה. ויש מתירין לחתוך בסכין לאחר ששהה שיעור מליחה וכו'**אפי' איכא גומות בסכין כי ע"י הולכת והבאת סכין בבשר מתקנח הלכלוך מן הגומות. תה"ד סי' קס"ב. תו"ח כלל י"ז דין ה' ש"ך ס"ק פ"ז. פר"ח או' ע"ז. לה"פ או' ק' בל"י או' פ"ה. כריתי או' ס' שפ"ד או' פ"ז. זב"צ או' רי"ט. ואפי' תוך שיעור מליחה שרי. שפ"ד. שם.

**שיא) שם בהגה. דאין מליחה לכלים.**כלומר דהדם משרק שריק ואינו נבלע בסכין וכ"כ בתו"ח סוף כלל י"ז אבל ודאי יש מליחה לכלים לענין שבולע שפיר ע"י מליחה היכא דליכא טעמא דמשרק שריק ומה"ט נאסר הכלי שא"מ שנמלח בו'. ש"ך ס"ק פ"ח. פר"ח או' ע"ח. כריתי או' ס"א. שפ"ד או' פ"ח. חו"ד או' ע"ד.

**שיב) שם בהגה. וכן עיקר דמותר.**משמע דאפי' לכתחלה מותר לחתוך וכ"כ בתו"ח שם להדיא. ותימא כיון שהסכין צריך הדחה אח"כ וכדמסיק א"כ אמאי לא חיישינן דלמא ישכח להדיחו וכדלקמן רסי' צ"א ואפשר לומר דדוקא גבי כלי חיישינן דילמא משתלי להדיח משא"כ בסכין דהאיסור נראה לעין לא חיישינן שמא ישכח. ש"ך ס"ק פ"ט. פר"ח או' ע"ט. שפ"ד או' פ"ט. חו"ד או' ע"ה.

**שיג) שם בהגה. אבל הסכין צריך הדחה אח"כ או נעיצה וכו'**כלומר בעוד הציר לח על הסכין סגי בהדחה אבל אם נתקשה עליו צריך נעיצה. כ"ה בתו"ח שם כלל י"ז דין ה' בשם או"ה, וכ"ה בד"מ בסוף הסי' ודין נעיצה עיין לקמן סי' קכ"א סעי' ו'.

**שיד) שם בהגה. אבל הסכין צריך הדחה וכו'**ורש"ל באו"ש שער ט' פסק דלכתחלה יש להגעילו ובדיעבד מותר אם קנחו בדבר קשה והמחמיר לאסור בלא הגעלה תע"ב וה"ד לעצמו אבל לאחרים יש להורות להתיר בדיעבד אף אם לא קנחו וחתך בו רותח. ש"ך ס"ק פ"ז. לה"פ או' ק' בל"י או' פ"ה.

**שטו) שם בהגה. ואם רוצה להדיחו שם היטב ולמולחה שם מותר.**ובדיעבד שרי בלי הדחה שנית. לה"פ א' ק"א. בל"י או' פ"ו.

**שטז) שם. וכשרוצים לעשות מליח להתקיים וכו'**מדיחים אותו יפה יפה וכו' זה נמשך ג"כ לסברא האחרונה ולפי מה שפסק המחבר דלכתחלה יש לחוש לה. ש"ך ס"ק צ"ב. שפ"ד או' צ"א. זב"צ או' ר"ך.

**שיז) שם. ואפי' לפי סברא זו אם רוצה למלוח ולאכול צלי בלא הדחה וכו'**פי' הדחה שאחר מליחה קודם הצלייה. לה"פ או' ק"ב. ועיין עוד לקמן סי' ע"ו סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד.

**שיח) [סעיף כא'] במקום שאין מלח מצוי יצלנו הבשר וכו'**ואפי' ע"ג גחלים ממש רק שינקרהו מקודם. או"ה כלל ח' דין ח'. כנה"ג בהגב"י או' ש"ד. מחב"ר. או' נ"ב. זב"צ או' רכ"א.

**שיט) שם. במקום שאין מלח מצוי יצלנו הבשר וכו'**ואם יכול לאכלו צלי מוטב ואם לאו יחתכנו חתיכות וירתיח קדרה עד דסליק עמודא וישליך בו נתח א' ועוד ירתיח עד עמודא וישליך נתח אחר וכן יעשה עד שישליך כל הנתחים ודבר זה אסור למסור לנשים וע"ה. כנה"ג שם. מחב"ר או' נ"א. ועיין לעיל או' קנ"ה.

**שך) שם. עד שיזוב כל דמו וכו'**משמע דלא סגי בחצי צלייתו אלא בעינן שיצלה כל צרכו. וכ"כ כנה"ג שם או' ש"ה דכ"ה דעת הש"ע. וכ"פ רש"ל פכ"ה סי' ע"ב. וכ"כ הט"ז ס"ק נ"ד שכן ראוי לנהוג לצאת כל הדיעות. לה"פ או' ק"ג. בל"י או' פ"ז. מש"ז או' נ"ד. חו"ד או' ע"ו. מחב"ר או' נ"ג. זב"צ או' רכ"ב. וכתב שם המש"ז דראוי הוא לעשות כן לכתחלה משמע אבל בדיעבד אין לאסור אם לא נצלה רק חצי צלייתו. וכ"כ מרן ב"י בספרו אבקת רוכל סי' רי"ו דלכתחלה יש לצלותו יותר מחצי צלייה ואם ניכר שזב כל דמו תו לא צריך יעו"ש. ועיין עוד לקמן סי' ע"ג או' ד'.

**שכא) ואפי'**אי בעי לאכלו צלי צריך לצלותו עד חצי צלייתו (היינו לדעת המקילין ולדעת המחמירין צריך לצלותו כל צרכו) דאע"ג דדם שלא פירש מותר והיה מותר לאכול בשר חי שאין בו גידים בלי הדחה ומליחה (כמ"ש לקמן סי' ע"ו סעי' ג') התם לא פירש אבל הכא ודאי פירש ע"י האש ממקום למקום אחר יותר ממה שפירש ע"י מליחה ממקום למקום וק"ל במליחה שאותה פרישה חשובה כאלו פירש לחזור לגמרי וחזרה. או"ה כלל ח' או' יו"ד. ויראה דאף לדברי הרא"ש וסיעתו שסוברים דלא מיקרי פירש בפירש ממקום למקום הכא איכא למיחש שמא יצא הדם לחוץ באותה החתיכה עצמה וכל שיצא לחוץ הרי הוא כפירש ממקום זה למקום אחר. כנה"ג שם או' ש"ז. זכ"ל על סעי' זה. זב"צ או' רכ"ג.

שכב) והיכאשאין מלח מצוי אם מותר למלוח בסוכר עיין הלק"ט ח"א סי' רי"ח שכתב דהיכא שאין מלח מותר למלוח הקרבן בסוכר יעו"ש. וכ"כ עיקרי הד"ט חא"ח סי' י"ד או' ל"ו דהיכא שאין מלח מצוי מותר למלוח בסוכר. וכ"כ בס' מעשה אברהם חי"ד סי' ל' והב"ד הרו"ח בסי' זה או' ה' אלא שכתב שהוגד לו מפי הרב כמהר"א לארידו ז"ל דמחכי עליה בהוראה זו דאין הסוק"ר שואב הדם כמו המלח ול"ד לההיא דהלק"ט דהתם לענין קרבן וכו' וסיים ועיין להרב חס"ל תאומים סי' ל"ב בחי"ד דסתם לנו את הפתח בשאר מינים כ"א מלח דוקא ואפי' בדיעבד טרפה יעו"ש. וכ"כ בשו"ת דברי חיים ח"א חי"ד סי' כ"ה דלא מהני מליחה בשום דבר רק במלח ומ"ש הלק"ט הוא דוקא לענין קרבן יעו"ש וכן בס' אמרי אש חי"ד סי' כ"ח קרא תגר על חכם א' שהורה למלוח בהאליו"ן שנקרא בלשון חכמים צריף וכתב שאין לבדות דבר מלבנו ואין לנו אלא מה שאמרה תורה במלח תמלח. וכ"כ בתשו' שואל ומשיב קמא סי' קמ"ב. וכ"כ בתשו' כתב סופר חי"ד סי' ל"ז שהמורה להתיר שוטה וגס רוח יעו"ש. והב"ד בן א"ח פ' טהרות או' כ"ב וכתב דמ"ש עיקרי הד"ט למלוח בסוק"ר אחה"מ טעות הוא יעו"ש. [עיין שו"ת רב פעלים ח"ב סי' ד' ויין הטוב סי' ד' שהאריכו בזה].