Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah Siman 54
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**א) [סעיף א'] הבהמה יש לה כ"ב צלעות גדולות וכו' י"א מכאן וי"א מכאן וכו'**והם אותם של צד הצואר לבד מאותם ב' צלעות קטנות הנחתכות עם החזה שנקראות חזה ולא צלעות. ראב"ן דף ן' ע"ב. ש"ך סק"א. כנה"ג בהגה"ט או' ב' פר"ח או' א' פר"ת או' א' לה"פ או' א' בל"י או' א' כריתי או' א' שפ"ד או' א' שה"מ או' א' זר"א או' רמ"ה. חכ"א כלל כ"ג או' ט' זב"ת או' א' זב"ש או' א' ענ"ה סי' ל"ו או' א' זב"צ או' א' ודין אלו הצלעות עיין לקמן או' כ"א.
ב) הבהמהיש לה י"ח חוליות בגבה מן מקום כלות המפרקת עד סופה וכה סידרן. החוליא הראשונה הסמוכה למפרקת תקועים בה שני צלעות דהיינו צלע א' מימין וצלע א' משמאל ותקוע הצלע תוך החוליא כבוכנא באסיתא ושני צלעות הללו נקראים חזה. ואחר חוליא זו יש עוד י"א חוליות אשר בהם תקועים כ"ב צלעות גדולות שיש בהם מוח דהיינו י"א מימין וי"א משמאל וצלעות אלו הם ג"כ תחובים תוך החוליא מזה ומזה כבוכנא באסיתא ואלו הם הנקראים צלעות גדולות. ואחר חוליות הללו יש עוד ג' חוליות אשר בהם תקועים ששה צלעות שאין בהם מוח ג' מימין וג' משמאל ותקועים תוך החוליא כבוכנא באסיתא ואלו הם הנקראים צלעות קטנות. ואחר חוליות הללו יש עוד ג' חוליות אשר אין בהם שום צלעות תחובים. ואלו הם הנקראים בש"ס שלהי כפלי הרי בין הכל י"ח חוליות כמבואר במשנה דאהלות פ"א שיש י"ח חוליות יעו"ש. לב"ש סי' י"ב סעי' א' או' א' בי"צ ח"א. ואנן בדקנו בצאן שהם אצלנו בין כבשים בין עזים ולא יש אלא דוקא י"ג צלעות בין הכל בין קטנים בין גדולים ותקועים בי"ג חוליות י"ג מצד זה וי"ג מצד זה ויש עוד. חמשה חוליות שאין בהם צלעות אבל החוליות הם י"ח וא"כ נמצאו דהב' צלעות הראשונים הנחתכות עם החזה א' מכאן וא' מכאן תקועים בחוליא א' ועוד יש י"א חוליות ג"כ שתקועים בהם צלעות גדולות י"א מכאן וי"א מכאן ואחרי כן יש חוליא א' תקועים בה ב' צלעות קטנות א' מכאן וא' מכאן ואחרי כן יש חמשה חוליות שאין בהם צלעות הנקראים שלהי כפלי. זב"צ או' ב' ועיין לקמן או' יו"ד.
**ג) שם. נשברו רובן של כ"ב הגדולות מחציין ולמעלה כלפי השדרה וכו'**ואם נשתברו שלא ביושר והיינו דמצד א' ברוחב הצלע הוי מחציין ולמעלה ומצד השני הוי מחציין ולמטה בזה אזלינן בתר רובא ואם לא היה חלק של צד מעלה רוב הצלע אלא הרוב הוא חלק של צד מטה הרי זה כשרה דכל דיני שבר הצלעות נידון בה דין רוב אבל אם היה מחצה על מחצה דחצי הצלע הוא נשבר לצד מעלה וחציו נשבר לצד מטה יש להחמיר. פר"ת או' ג' זב"ת או' ג' ענ"ה סי' ל"ו או' ג' זב"צ או' ג'.
ד) אבלאם נשברו מיעוטן או חציין או אפי' נשתברו רובן רק שיש ביניהן צלעות שהשבר בהם בחציין השני שכלפי ראשן דהיינו לצד הקרקע שלא כל הרוב נשתברו מחציין כלפי שדרה כשרה. לב"ש שם סעי' ב' או' א' בי"צ ח"ג או' א' זב"צ או' ד'.
ה) מעשהשנשבר צלע ונקשר והיה לו עוקץ וניכר בריאה מקום הנחת העוקץ כמו גומא והכשרתי ע"י בדיקת הריאה ואי משום רעותא דגומא בריאה יש תקנה בבדיקם אבל לדידן דלא בקיאינן בכל מקום הצריך בדיקה שאני הכא דהוי מקום ידוע וכן הסכימו עמי חכמי העיר להתיר. תפארת למשה דף י"ב ע"ב. מחב"ר או' ז' ענ"ה שם או' ט"ו. זב"צ או' ו'.
ו) ואםהצלע נשבר ונעקר חתיכה א' מן הצלע והלך בתוך חלל הבהמה דהיינו או בתוך חלל שקודם טרפש הכבד ששם הריאה והלב או בתוך חלל שאחר טרפש הכבד ששם הדקים ובני מעיים יש להטריף הבהמה ההיא דדינו כדין קוץ שנמצא בחלל הבהמה שאסרוה דחיישינן לנקיבת האברים הפנימיים ואנן לא בקיאינן בבדיקה וע"כ יש להטריף. זב"צ או' ז' יעוש"ב.
ז) מעשהשהיו צלעות נשברות אבל לא נשבר כל העצם כולו בעביו אלא דמצד אחד נשבר עובי העצם ועובי צד השני לא נשבר והעלינו בזה דבכאן ג"כ אזלינן בתר רובא דאם רוב עובי העצם נשבר אע"ג דנשאר ממנו צד א' שהוא קיים שלא נשבר כיון שנשבר רובו חשבינן ליה כנשבר כולו ואם מיעוטו נשבר והצד הנשאר הוא רוב יש להכשיר ואם הוא מחצה על מחצה יש להחמיר וכהוראת הפר"ת לעיל או' ג' יעו"ש. זב"צ או' ח'.
**ח) שם. נשברו רובן של כ"ב כגדולות וכו'**ואע"ג דאמרינן בגמ' דקוץ שניקב לחלל חוששין שמא ניקב א' מהאברים שנקיבתן במשהו בנשתברו מיעוט צלעותיה בין שהשבר כלפי פנים או כלפי חוץ כשרה ולא חיישינן שמא ניקבו ראשי הצלעות הדקין או הכרס או הריאה וטעמא דדוקא גבי קוץ חיישינן להכי כיון דניקב בכח מבחוץ ונכנס מדוחק אבל בראשי הצלעות דליכא למימר הכי לא חיישינן למידי הלכך בין שהשברים נוטים כלפי חוץ בין שנוטים לחלל הבהמה בין שקרום ובשר עליהם קיים בין שאינו קיים כיון שלא נשתברו אלא מיעוט צלעותיה כשרה. הר"ן בשם הרשב"א. ב"י. פרישה או' א' ט"ז סק"א. זר"א או' רמ"ו.
**ט) ואפי'**יש עוקץ בשבר כשרה בנשברו מיעוט הצלעות. ביה"ל. לה"פ סוף או' ב' בל"י או' ב' זר"א שם. מחב"ר או' ג' לב"ש סי' י"ב סעי' ב' או' א' בי"צ ח"ג או' ב' זב"ש או' י"ב. זב"צ או' ה' וכתב וא"צ לבדוק הריאה. וכ"מ ממ"ש באו' הקודם דא"צ לבדוק לא הדקין ולא הכרס ולא הריאה. ומ"מ נראה דבזה הכל לפי ראות עיני המורה.
**י) שם. נשברו רובן של כ"ב הגדולות וכו'**ובהמה שנמצאו לה י"ב צלעות גדולות שיש בהם מוח מצד א' וכענין הזה מצד שני כשרה לכ"ע וכן אם לא נמצאו לה אלא י"ז חוליות או שנמצאו לה י"ט כשרה. תה"ד סי' קע"ז. וכ"כ הרשב"א בתשו' סי' שצ"ו על בהמה שנמצאו בה ט"ו צלעות בצד א' דכשרה. ב"י. ועיין לעיל או' ב' ולקמן או' כ"ט ואו' ל'.
**יא) שם. נשברו רובן של כ"ב וכו'**ואם נברא חסר צלעות טרפה בשבירת רוב מנין אותם שישנם. מק"מ או' ג'.
**יב) שם. ואם נעקרו מהחוליא וכו'**ובה"ג מטריף בנעקרה צלע א' אעפ"י שכל החוליא קיימת ויש לחוש לדבריו במקום הפ"מ. ש"ך סק"ד. הל"פ סעי' א' פר"ת או' ד' שפ"ד או' ד' חכ"א כלל כ"ג או' י"ב. ענ"ה שם או' ב' לב"ש סי' י"ב סעי' ב' או' ב' מק"מ או' ה' בי"צ ח"ג או' ג' אבל הפר"ח או' ד' כתב דאף בהפסד מועט יש להקל. וכ"כ הזר"א או' רמ"ז. שה"מ סוף או' ד' זב"ת או' ה' זב"ש סוף או' א' זב"צ או' ט'.
יג) ואםקצתן נעקרו וקצתן נשתברו (והיינו מחציין ולמעלה כלפי השדרה כנז') כל שבין כולם יש רוב טרפה דהעקירה והשבירה מצטרפין לרוב. לב"ש שם או' ג' מק"מ שם. בי"צ שם. ענ"ה שם או' י"ט. זב"צ או' יו"ד.
יד) נעקרזה שאמרנו היינו אפי' לא יצא הבוכנא כולה מחוד האסיתא אלא עדיין מעורה ודבוק הבוכנא באסיתא רק שמתנדנד וניזוז במקומו תוך האסיתא זה ג"כ מיקרי נעקרה כי נעקר דביקות מושבו כפעם בפעם שדרכו שלא יהא ניזוז כלל במקים דיבוקי. לב"ש שם או' ד' מק"מ שם בי"צ שם או' ד' ענ"ה שם או' ך' מיהו הרב זב"צ או' י"א כתב לפקפק בדין זה וע"כ כתב דבהפ"מ יש להכשיר.
טו) נשתברורוב צלעות שאנו אוסרים היינו אפי' אם עור ובשר חופין כל השבר ולא יצא השבר כלל לחוץ לא לצד חלל הבהמה ולא לצד אויר העולם אלא כל העצם טמון תוך הבשר והעור ובשר חופין אותו מכל צדדיו אפ"ה טרפה ואף דגבי רגל שנשבר כשר בכה"ג אין מדמין בטריפות זה לזה. לב"ש שם או' ה' בי"צ שם או' ה' ענ"ה שם או' כ"א. זב"צ או' י"ב.
טז) וה"האם חזרו השברים ונקשרו ונתרפו היטב אפי' שבר אל שבר דבכה"ג ברגל שנשבר כשר הכא טרפה. לב"ש שם. בי"צ שם. ענ"ה שם. זב"צ או' י"ג.
טוב) ומ"מהיכא דנשתברו או נעקרו ששה צלעות או יותר כל שהוא פחות מרוב ונדבקו היטב ונתרפאו שאשי"י יפה רפואה טובה באופן שאין ניכר בה עוד הקלקול ההוא ואח"כ נשתברו או נעקרו ששה צלעות אחרות כשר דכיון דבששה הראשונות עדיין לא נטרפה הבהמה לכן כשנתרפאת הו"נ כאלו לא נשתברו כלל ולא מיטרפא תו בשבירת ששה האחרונות כיון דליכא רובא. ומיהו ה"ד כשנתרפא השבירה שאשי"י או העקירה נתרפא וחזרה ממש כמו שהיתה אבל נתרפא שעשי"י ואח"כ נשתברו ששה האחרות טריפה דשעשי"י לאו רפואה היא. לב"ש שם או' ו' בי"צ שם או' ו' ענ"ה שם. זב"צ או' י"ד.
חי) וכלמה שאמרנו דמיקרי שאשי"י היינו אפי' מקום השבר עדיין עב וניכר מקום השבירה כל שאין השברים שוכבים זע"ז מיקרי שאשי"י ובודקים ע"י מחט שתעבור בחלל העצם דרך אותו מקום שנקשר. לב"ש שם. בי"צ שם או' ז' זב"צ שם.
**יט) [סעיף ב'] נשתברו צלעות הקטנות וכו' כשרה.**וה"ה נעקרו. כן מוכח בש"ס דף נ"ב ע"א. וכ"כ הרשב"א בתה"ב הארוך דף מ"ז. או"ה כלל נ"ה או' ג' ש"ך סק"ה. פר"ח או' ה' פר"ת או' ה' הל"פ סעי' ב' לה"פ או' ד' בל"י או' ד' כריתי או' ד' שפ"ד או' ה' זר"א או' רמ"ח. שה"מ או' ה' חכ"א כלל כ"ג או' יו"ד. זב"ת או' ו' לב"ש סי' י"ב סעי' ג' או' א' בי"צ ח"ד או' א' זב"ש או' ז' מק"מ או' ו' ענ"ה שם או' ט' זב"צ או' ט"ו.
**ך) שם. נשתברו צלעות הקטנות וכו' כשרה.**ואפי' נשברו קצת מהגדולות ג"כ אין אלו מצטרפות לעשותם רוב שבורות. פרישה או' ב' ט"ז סק"ב. ש"ך סק"ו. כנה"ג בהגה"ט או' ה' פר"ח שם. פר"ת שם. הל"פ שם. לה"פ שם. בל"י שם. כריתי שם. שפ"ד או' ו' זר"א שם. שה"מ שם. שו"ג או' ד' חכ"א שם. זב"ת שם. לב"ש שם. בי"צ שם. מק"מ שם. ענ"ה שם. זב"צ או' ט"ז.
כא) וכןאותם שני צלעות קטנות התחובים בחוליא ראשונה הנחתכות עם החזה שכתבנו לעיל או' א' דינם כמו אלו הצלעות שאם נשתברו או נעקרו כשרה וכן אין מצטרפין לרוב אם נשברו צלעות הגדולים. כנה"ג בהגה"ט או' ב' שפ"ד או' א' לב"ש שם סעי' א' או' ב' בי"צ ח"ב או' א' ענ"ה שם או' י"ז. זב"צ או' י"ז. ועיין לקמן או' כ"ו.
**כב) [סעיף ג'] נעקר מהצלעות גדולות צלע וחצי חוליא עמה וכו'**והצלע שכנגדה מחוברת יפה בחצי חוליא הקיימת. רש"י חולין נ"ב ע"א. ב"י. לבוש. פרישה או' ג' זב"ת או' ז'.
**כג) שם. נעקר מהצלעות גדולות צלע וחצי חוליא עמה טרפה.**זהו דעת הרשב"א שהביא הטור שכתב דוקא מהצלעות הגדולות אבל הקטנות שאין בהם מוח אפי' נעקר צלע וחצי חוליא כשרה. אבל האו"ה ורש"ל ולבוש וב"ח מטריפין אף בצלעות קטנות כשנעקרה צלע וחצי חוליא. והב"ד הט"ז סק"ג והש"ך סק"ז. וכתב הפר"ח או' ו' דבהפסד מועט יש לחוש לדבריהם אבל בהפ"מ יש להכשיר כדברי הרשב"א. לה"פ או' ו' כריתי או' ה' זר"א או' רמ"ט. מחב"ר או' ח' חכ"א שם או' י"ב. זב"ת או' ט' לב"ש שם סעי' ג' או' ב' בי"צ ח"ד או' ב' מק"מ או' ז' זב"צ או' י"ח.
כד) אכןזהו דוקא בחצי חוליא אבל בצלע וקצת חוליא כל שלא הגיע השבר עד מחצית עובי החוליא כשר אף באין הפ"מ. לב"ש שם או' ג' בי"צ שם. מק"מ שם. מיהו דעת זב"צ שם להחמיר באין הפ"מ אף בצלע וקצת חוליא.
כה) נעקרהמאלו הצלעות קטנות צלע וקצת חוליא מימין וצלע וקצת חוליא משמאל זה כנגד זה ה"ז ודאי טרפה וספק גיסטרא. לב"ש שם או' ה' בי"צ שם או' ג' זב"צ או' כ"א.
כו) וכןנמי בב' צלעות הראשונות הנחתכות עם החזה הדין כן דדינם כמו צלעות קטנות ובהפ"מ כשרה. זב"צ או' ך' מיהו הלב"ש סי' י"ב סעי' א' או' ה' כתב דהוא מסתפק בזה דאפשר לענין זה דינם כמו צלעות גדולות וע"כ כתב דיש להחמיר. והב"ד דר"ת סוף או' כ"ד. וכ"כ המנ"י בשרשים או' ו' שבאו' כ"ג דיש להסתפק ויש להחמיר. ור"ל אפי' בהפ"מ. ועיין לעיל או' כ"א.
**כז) שם. נעקר מהצלעות גדולות צלע וחצי חוליא וכו'**וחצי חוליא היינו החור שהבוכנא תקועה שם. מש"ז או' ג'.
**כח) שם.**צלע וחצי חוליא וכו' הפר"ת או' ו' כתב אפי' מצומצם טרפה ואין להכשיר אלא ביצא ודאי מידי ספק חצי עכ"ל וכ"ה דעת תורת חיים דף ל"ב יעו"ש וליתא דמשמע בגמ' דאפי' צלע וקצת חוליא טרפה. ער"ה או' ב' וכ"כ המש"ז שם דחצי חוליא לאו דוקא אלא כל שאסיתא ניטל אף שקשר קיים טרפה. ענ"ה שם או' יו"ד ובספרו שש"א או' ד' זב"צ או' י"ט.
כט) שם הגה. ודוקא נעקרה אבל אם אירע כך חסירה כשרוה"ה אם יתירה חוליא א' וכו' זהו סברת התה"ד שכתבנו לעיל או' יו"ד שמכשיר בחסר חוליא א' או יתר וכ"ה דעת הט"ז סק"ד וכ"ה דעת התב"ש לעיל סי' ן' או' ג' שכתב לחלק בין חסר חוליא מברייתה שהכשיר התה"ד ובין חסרה מברייתה בשאר אברים שהיא טרפה יעו"ש. וכ"כ הלבוש לחלק כמו זה. אבל הפר"ח או' ז' כתב לאסור בחסר חוליא או יתר אפי' בהפ"מ. וכ"כ הפר"ת או' ז' כריתי או' ז' והש"ך לחלק יצא דבחסר כתב בסק"ח דיש להחמיר במקום שאין הפ"מ וביתר כתב בסק"ט דיש להכשיר אפי' באין הפ"מ וכ"פ הל"פ סעי' א' וכ"כ הלב"ש סי' י"ב סעי' ד' או' ה' דבחסר חוליא א' מברייתה דיש לאסור באין הפ"מ. וכ"כ הבי"צ חלק ה' או' ג' והחכ"א כלל כ"ג או' י"ג כתב דבחסר חוליא יש להכשיר בהפ"מ וביתר יש להטריף. והזר"א או' ר"ן כתב להפך דבחסר יש להטריף וביתר יש להכשיר בהפ"מ. ועיין בתשו' נוב"י חי"ד סי' ה' באמצע התשו' מה שהאריך בזה והעלה דיתר חוליא גרע מחסר ובחסר יש להכשיר לחלוטין וביתר אין להקל אלא בהפ"מ יעו"ש והב"ד פ"ת או' ב' ועוד עיין להרב זב"צ או' כ"ב מה שהאריך בזה והעלה לענין דינא בין חסר חוליא א' ובין יתר חוליא א' יש להכשיר בהפ"מ וכתב וכן הסכימו בני הישיבה יעו"ש.
ל) וכןבהמה שנבראת חסרה רוב צלעותיה יש להכשיר בהפ"מ. לב"ש שם. בי"צ שם. ולפי מה שנתבאר באו' הקודם בענין חוליא נראה דה"ה אם נבראת יתירה רוב צלעותיה יש להכשיר בהפ"מ. וכ"כ זב"צ או' כ"ג. ונראה דלאו דוקא רוב אלא ה"ה כל שנבראת חסרה צלעות או יתירה משאר בהמות של המקום ההוא אין להכשיר אלא בהפ"מ. ועיין לעיל או' ב'.
לא) אםיתר חוליא וניטלה ביד ע"י אדם טרפה. שפ"ד או' ב' ענ"ה סי' ל"ו או' כ"ה. זב"צ או' כ"ד.
**לב) שם בהגה. וכן אם נמצאו בצד א' ט"ו צלעות וכו'**ויש נמנעים מלאכול צלע יתירה מפני שקרובה לחלב הכליות. תה"ד סי' קע"ז. ד"מ או' א' ט"ז סק"ד. ש"ך סק"ט. פר"ח או' ז' לה"פ או' ז' בל"י או' ז' זר"א או' רנ"א. מחב"ר או' י"ב. ענ"ה שם. זב"צ או' כ"ה. ואפי' אם רוצה לנקר הצלע העליונה הקרובה לחלב הכליות צ"ע אי מהני מאחר שכתבו סתמא שנמנעים מלאכול. כנה"ג בהגב"י סוף או' ז' בל"י שם.
**לג) [סעיף ד'] נעקרה חוליא א' כולה וכו' טרפה.**והיינו בין אם נפלה לגמרי לארץ בין לא נפלה רק שתלוי עדיין בחוט השדרה כל שנפרדה מחיבורה משני קצותיה הו"ל נעקרה וטרפה. לב"ש סי' י"ב סעי' ד' או' ג' בי"צ חלק ה' או' ב' עצ"ל סעי' ד' זב"צ או' כ"ו וכתב והוא פשוט.
לד) וכןאם נעקרה החוליא העליונה שהשני הצלעות הקטנות הנקראים חזה תחובים בה ג"כ טרפה ואפי' בחצי חוליא. אם לבינה סעי' ד' או' א' בסניפי השלחן. זב"צ או' כ"ז.
**לה) [סעיף ה'] אם נשברה השדרה ולא נפסק חוט השדרה כשרה.**פי' שנשברה החוליא באמצעיתה אבל הצלע ובוכנא ואסיתא מצד זה וכן מצד הב' קיימים. זב"צ או' כ"ח. והוא מדברי העצ"ל שם.
**לו) שם. אם נשברה השדרה וכו'**והיינו בכל אורך השדרה אפי' במקום הצלעות גדולות בין אם נשברה חוליא א' באמצעיתה בין שנשבר בין חוליא לחוליא שנפרדה חוליא א' מחברותיה בכל גוונא כשר רק שצריך בדיקה בחוט ואם לא נבדק ה"ז ספק טרפה בכל גוונא. לב"ש סי' י"ב סוף סעי' ג' בי"צ חלק ד' או' ה' עצ"ל שם. זב"צ או' כ"ט. ועיין לעיל סי' ל"ב סעי' ב' ובדברינו לשם או' ח'.
**לז) שם. ולא נפסק חוט השדרה כשרה.**משום דכל שלא נעקרה לגמרי הדרא בריא. פר"ת בסוף הסי' זב"ת או' י"א. מק"מ או' י"ב.
לח) ואחרשגמרנו דיני צלעות הבהמה נבאר דיני צלעות העוף. העוף לא מצינו בו מנין ידוע כמה צלעות יהיה בו ולא כמה חוליות יהיה בו וגם כל מה שנת' לעיל בבהמה שיש חילוק בה בצלעותה כ"ז אין שייך בעוף אלא כל צלעותיו אחת הם. לב"ש סי' י"ג סעי' א' או' א' בי"צ חלק ו' או' א' זב"צ או' ל'.
טל) וכלהטריפות שנת' לעיל בבהמה נוהג ג"כ בעוף דהיינו שכל שנשתברו רוב צלעותיו דהיינו רוב מהצלעות הנמצאות באותו העוף טרפה. לב"ש שם. בי"צ שם. זב"צ או' ל"א. וכן היכא דנעקרו רוב צלעותיו או אם קצתם נעקרו וקצתם נשתברו כל שבין כולם יש רוב טרפה. לב"ש שם. זב"צ שם.
מ) וכןהיכא שנעקר צלע א' ממקום מושבו דהיינו הבוכנא מתוך האסיתא והחוליא כולה קיים יש לאסור באין הפ"מ. לב"ש שם.
מא) ונשתברושאמרנו היינו אפי' אם עור ובשר חופין רובו וכן אפי' נתרפאו השברים היטב שאשי"י טרפה ככל שנת' לעיל בבהמה. לב"ש שם. עצ"ל או' ד' זב"צ או' ל"ב. ועיין לעיל או' ט"ו ואו' ט"ז וכן בשאר טרפות הצלעות שכתבנו לעיל לגבי בהמה ה"ה בעוף וא"צ לכפול הדברים.
מב) ויתרעליהם עוף שהוא לפעמים טרפה אף בנשתברו מיעוט צלעותיה או צלע א' ואפי' השבר הוא מחציו כלפי קרקע כגון שיש עוקץ בשבר דאז חיישינן לנקיבת הריאה או לנקיבת שאר אברים הפנימיים דמתוך דקות העוף וחולשתו יוכל לנקוב את הריאה או שאר אברים. מיהו ה"ד אם העוקץ בא לפנים אל תוך החלל אבל אם הבשר כולו חופה על השבר ורואין שאין שום נקב בבשר ולא שום רעותא ניכר בבשר אין להחמיר דהא ליכא שום חששא. וכן כשאין עוקץ אף שיצא השבר דרך הבשר ובא לתוך החלל כשר. לב"ש שם או' ב' בי"צ שם או' ב'.
מג) ובהפ"מולצורך שבת המקל בצלע העוף אף שיש לו עוקץ ונכנס לתוך החלל אין לגעור בו. ומ"מ בשבר נגד הריאה בכה"ג שיש לו עוקץ וגם נכנס לתוך החלל אין להכשיר בשום אופן כיון דהריאה דבוקה בעוף בין הצלעות. לב"ש שם. בי"צ שם או' ג' ועיין שפ"ד סוף או' ג' ומחב"ר סוף או' ב'.
מד) אםנשתברו מיעוט צלעות העוף ואין בהם עוקץ אין להכשור אלא בהפ"מ. פר"ח סוף או' ג' מחב"ר סוף או' א' זב"צ או' ל"ג.
מה) ואםיש ספק אם היה שם עוקץ או לא וכגון שכבר נקשר השבר ואין ידוע יש להכשיר משום ס"ס. ב"ח. ש"ך סק"ג. כנה"ג בהגב"י או' ב' בל"י או' ב' שפ"ד שם. מחב"ר או' ד' לב"ש שם. בי"צ ח"ו בביאור לב"ש או' ח' זב"ש או' ד' זב"צ או' ל"ה.
מו) והיכאדנסתפקו אם נשברו הצלעות מחיים או לאח"ש נמי טרפה וחוכך אני להחמיר אפי' נאבדה הריאה וליתה קמן למבדקה ויש לחוש לזה בהפסד מועט ואם בדקו הריאה ונמצאת שלימה יש להכשיר. פר"ת או' ב' זב"ת או' ה' ענ"ה סי' ל"ו או' ח'.
מז) הוהעובדא בבר יונה דחתכו אותו לב' מצד החזה למולחו מבפנים ולאחר כן נמצאו הצלעות שבורים והכשרתי אותו כשלא מצאתי שום היכר דמחיים הוא שהיה בשר הצלעות בריא ולא היה בו שום שינוי וכשחתכו אותו מצד החזה חתכוהו בכח ולהיות צלעות בר יונה רכים נשברו ולא אדעתייהו ועוד שהיה מן השבר כדרך הנעשה ביד ובכל כה"ג אין לדיין אלא כפי הבחנתו בענין וצריך שיהיה המורה בקי בדינים ובסברא נכונה וחריף יאז יסמוך על דעתו כי אין לדיין אלא מה שעיניו רואות. פר"ת שם. זב"ת שם. ענ"ה שם. זב"צ או' ל"ז.
מח) לאחששו הפו' אלא דוקא אם נשברו הצלעות בעוף אבל אם נשברה השדרה אין לחוש לנקיבת הריאה משום דהריאה אינה שוכבת על השדרה רק על הצלעות חציה מכאן וחציה מכאן. זכ"ל או' ט' על סי' זה. זב"צ או' ל"ח. ונראה דה"ד אם אין בו עוקץ אבל אם יש בו עוקץ ונוגע בריאה יש לחוש לנקיבת הריאה.
מט) ועוףששדרתו עקומה עיין לעיל סי' ל"ב מאו' יו"ד ואילך יעו"ש.
נ) עוףשנשבר או נתעקם העצם שלו שקורין בילי"ק (והוא עצם החזה שכנגד בני מעיים) יש להכשיר. דמש"א דף קל"ג ע"ד. כנה"ג בהגב"י או' ד' בל"י או' ב' שפ"ד או' ג' מחב"ר או' ה' זב"ש או' ו' ענ"ה שם או' ז' לב"ש סי' י"ג או' ג' וכתב ואפי' ביש עוקץ ומ"מ הכל לפי ראות עיני המורה שיבין אם קרוב לחשוש לנקב אז יטריף עכ"ל. בי"צ חלק ו' או' ד' תו"ז סי' פ"ד או' ז' וכתב וליותר טוב יבדוק הבני מעיים ע"י קנה שלא יהיה בהן שום נקב. זב"צ או' מ' ונראה דהא דכתב התו"ז וליותר עוב יבדוק היינו אם יש בו עוקץ אבל אם אין בו עוקץ אין לחוש והכל לפי ראות עיני המורה.
נא) ואווזאשהיה נראה גומא עמוקה כרוחב ב' אצבעות באמצע הבטן וכו' עיין לעיל סי' ן' או' ט'.
בנ) אםנשבר צלע העוף כנגד הדקין ויש בו עוקץ דעת האחרונים להכשיר דלא חשו אלא לנקיבת הריאה ודעת הב"ח וביה"ל לאסור והמחמיר תע"ב. ואם יש שינוי בדקים יש להחמיר. מהר"י זיין בתשו' סי' ג' מחב"ר או' ו' וצריך לבודקן שמא נתמסמסו ואם נאבדו הדקין קודם בדיקה יש להכשיר. שו"ג סי' ג"ן מחו' או' ד' זכ"ל או' ט' בסי' זה. זב"צ או' מ"ב. ועיין לעיל או' מ"ג.
גנ) ולעניןהצלע שנשבר מקום שאינו מטריף כגון דליכא רובא או מחציין כלפי קרקע כמ"ש לעיל או' ד' אם יש לאסור אותו אבר. הלב"ש בסי' י"ד השוה אותו לדין היד בסי' ג"ן סעי' א' וכדין הרגל סי' נ"ה סעי' ה' שהצלע הנשבר אסור מדרבנן ובסוף דבריו כתב וכ"ז אינו רק אם יצא השבר דרך העור לחוץ אבל אם יצא השבר דרך הבשר לפנים לתוך חלל הבהמה אף העצם מותר אלא דמ"מ לכתחלה יש להשליך אותו העצם ואפי' למעלה מהשבירה עכ"ל והב"ד זב"צ או' מ"ה וכתב מימינו לא שמענו ולא ראינו דאם יצא השבר לפנים לתוך חלל הבהמה שמשליכים אותו העצם וע"כ אין להשגיח ע"ז וא"צ להשליך העצם ברם אם ראינו שהצלע הנז' שהשבר נקב את העור ויצא לחוץ דרך הנקב זהו ודאי דיש לחוש לס' הלב"ש ולאוסרו אבל מסתמא לא חיישינן עכ"ד.