**א) [סעיף א'] אבר מן החי אסור וכו'**לא תאכל הנפש עם הבשר זה אבר מן החי. ובשר בשדה טרפה לא תאכלו זה בשר מן החי חולין ק"ב ע"ב. ופירש"י שם דאבר חי מקרי נפש שאם יחתכנו אינו עושה חליפין שלא ישוב עוד כנפש הנטולה שאינה חוזרת. והכי משמע לא תאכל הנפש בעודו עם הבשר בעוד החיות עם הבשר. ובשר בשדה משמע שפירש ממקומו זהו בשר מן החי עכ"ד. והב"ד ב"י.

**ב) שם. אבר מן החי אסור וכו'**ולוקין עליו. ש"ך סק"א. פר"ח או' א' לה"פ או' א' ערוך השלחן או' א' והנ"מ אם לוקין עליו עיין לעיל סי' ט"ז סוף או' נ"ה יעו"ש. ועוד נ"מ לענין תיקון. ועיין לקמן או' ט'.

**ג) שם. אסור בבהמה חיה ועוף. אבל לא בדגים וחגבים.**ש"ך סק"ב. כנה"ג בהגה"ט או' י"ב. פר"ח או' ב' לה"פ או' ב' שפ"ד או' ב' חכ"א כלל כ"ז או' א' ביא"ב בשפ"ז או' ב' זב"צ או' א' ועיין לעיל סי' י"ג סעי' א' בהגה ובדברינו לשם בס"ד.

**ד) שם. אסור בבהמה חיה ועוף.**הטהורים אבל לא בטמאים. הרמב"ם ריש פ"ה מה' מ"א. טור. ב"י. ב"ח. ט"ז סק"א. ש"ך סק"ג פר"ח או' ג' שו"ג או' א' ומ"מ אסור להושיט לבני נח אבר מ"ה אף מן הטמאים משום דלדידהו בהמה טמאה ג"כ שריא ואסור לאכול ממנה אמ"ה ואסור להושיט להם משום ולפני עור וכו' ש"ך שם בשם הש"ס וכמה פו' דלא כהב"ח יעו"ש. וכ"כ הפר"ח שם לאסור ולדחות דברי המתירים יעו"ש וכ"כ המחב"ר או' א' לדחות ולהחזיק דברי הפר"ח יעוש"ב. וכ"פ ערוך השלחן או' ד' חכ"א שם. ביא"ב בשפ"ז שם.

ה) ומיהואמ"ה של עוף כתב הכריתי או ב' דמותר להושיט לבני נח ולית ביה משום ולפני עור וכו' והב"ד ביא"ב שם. אב להמש"ז או' א' כתב אף אמ"ה של עוף או בשר מן החי אסור להושיט לבני נח יעו"ש. והב"ד זב"צ או' ה'.

ו) ואףהאשה אסורה להושיט אמ"ה של בהמה טמאה לגוי וכ"ש להאכילו בידים. ער"ה או' ב' זב"צ או' ד'.

**ז) ואפי'**כל שהוא דאמ"ה ובשר מן החי אסור להושיט לבני נח. ער"ה או' ה' אבל רוטב של אמ"ה ובשר מ"ה מותר להושיט לבני נח. פליתי ססי' פ"א. ער"ה או' ט' זב"צ או' ז'.

ח) אמ"האינו נוהג בבהמה טמאה כמ"ש לעיל או' ד' ונ"מ כל דאסור משום אמ"ה הוי בריה ולא בטיל אבל אמ"ה מבהמה טמאה לא מקרי בריה ובטיל. ב"ח ש"ך סק"ג. פר"ח או' ג' שפ"ד או' ג' זב"צ או' ב' ועיין לקמן סי' ק' ובדברינו לשם בס"ד.

**ט) והאוכל מאמ"ה כזית לוקה ואפי' אכל אבר שלם אם יש בו כזית חייב פחות מכזית פטור.**הרמב"ם פ"ה מה' מאכלות אסורות ה"ג. ב"י. דר"ת או' ב' וכתב דזה מבואר בש"ס ופו' בשמעתין. ועיין לעיל או' ב'.

**י) [סעיף ב'] אבר הפורש מן החי אסור.**בין שיש בו בשר גידים ועצמות בין שאין בו אלא בשר לבד כגון הלשון וטחול וכליות וביצים אסור. טור. ש"ך סק"ג. שפ"ד או' ג' חכ"א כלל כ"ג או' ב' ביא"ב בשפ"ז או' ג'.

**יא) שם. אבר הפורש מן החי אסור.**בין אם יש בו כזית בין אם אין בו כזית. טור. והטעם כתב ב"י משום דק"ל חצי שיעור אסור מה"ת יעו"ש ועיין באו"ח סי' תרי"ב סעי' ה' ובדברינו לשם בס"ד.

**יב) שם. ובשר הפורש מן החי אסור משום ובשר בשדה טרפה.**עיין לעיל או' א'.

**יג) שם. ובשר הפורש מן החי אסור וכו'**ואפי' פירש בשר מאבר שלם אינו אלא משום ובשר בשדה טרפה. ש"ך סק"ה. פר"ח או' ד' וכתב ופשוט הוא. ונ"מ דאינו בריה ובטיל בס' ועיין לקמן סי' ק' ורסי' ק"א.

**יד) שם. ובשר הפורש מן החי אסור וכו'**ובשר אדם אסור לאכלו מה"ת כמ"ש לקמן סי' ע"ט סעי' א' בהגה. ועיין בדברינו לשם בס"ד.

**טו) שם. ואפי' הפורש מן הבהמה וכו'**כגון שנחתך מן הטחול וכו' אסור. משום אבר מן החי. כ"כ הרמב"ם. ש"ך סק"ה. פר"ח או' ו' ביא"ב בשפ"ז או' ה' ולהראב"ד משום בשר מן החי. שפ"ד או' ה'.

טז) וה"ההיכא שחתך מבשר שבתוכה חייב משום ובשר בשדה טרפה. ש"ך שם. פר"ח שם. ביא"ב שם.

**טוב) [סעיף ג'] אבר או בשר המדולדלים אם אינו יכול לחזור ולחיות וכו'**אבל כשיכול לחזור ולחיות אם נשחטה הבהמה מותר. הרמב"ם פ"ה מה' מ"א ה"ו. טור ור"ל אבל אם מתה אינו חייב עליו משום אמ"ה אלא משום נבלה וכ"כ המ"מ שם ופשוט. ש"ך סק"ו. פר"ח או' ח' שפ"ד או' ו' חכ"א כלל כ"ג או' ה' ביא"ב בשפ"ז או' ו'.

**חי) שם. אפי' אם לא פירש ממנו עד לאח"ש אסור.**משום אמ"ה ואין לוקין עליו אבל אם מתה הבהמה רואין אותו כאלו נפל מחיים ולוקין עליו משום אמ"ה. הרמב"ם שם. ש"ך סק"ח. פר"ח או' ט' שפ"ד שם. חכ"א שם.

יט) ודעדבאבר המדולדל הכל תלוי בין יכול לחזור ולחיות או לא ובעצם הנשבר אין הדבר תלוי אלא בין עור ובשר חופין את רובו או לא. פר"ח שם. וכ"כ הש"ך סק"ז. ערוך השלחן סוף או' כ"א. ביא"ב בשפ"ז או' ז' וה"ד במדולדל ממש דהיינו שנעקר ממקומו לגמרי ומחובר קצת אבל כשנשמט ממקומו האבר ועדיין מעורה בגידיו היינו הך שכתב הרב בהגה בסמוך. ש"ך שם. ביא"ב שם.

**ך) שם. הגה.**ועיין לעיל סי' נ"ה. סעי' ה' אם נמלח עם שאר בשר ושאר דיניו נתבארו שם על נכון. ש"ך סק"י.

**כא) שם בהגה. יתרת העומדת במקום שאינו מטריף הבהמה מותר לאכלה וכו'**עיין לעיל סי' מ"ג סעיף ה' וסי' נ"ד סעי' ג' בהגה ובדברינו לשם בס"ד.

**כב) שם בהגה. אבר הנשמט ממקומו וכו' מותר לאכלו וכו'**אבל המנהג להחמיר גם בזה. ואפי' עור ובשר חופין את רובו דבנשמט אין חילוק בין עור ובשר חופין את רובו או לא. ש"ך ס"ק י"ד. פר"ח או' י"ב וכתב וכן עיקר ודלא כהכלבו שהביא הש"ך. מיהו דעת הכנה"ג בהגה"ט או' כ"א להכשיר בנשמט אם עור ובשר חופין את רובו אף לפי המנהג. וכ"כ בס' אורח מישור והב"ד הבל"י או' א' וע"כ נראה דבדיעבד אם נתבשל עם בשר ואין ס' או בהפ"מ ושעת הדחק יש לסמוך על המתירין.

**כג) שם. בהגה. אבר הנשמט ממקומו וכו'**והיינו שניזוז במקומו ולא יצא מחורו ועדיין מעורה בגידין כמ"ש לעיל סוף או' י"ט.

כד) בהמהשנבראת ע"י ספר יצירה כמו שמצינו בגמ' דברא עגלא תילתא בכל ע"ש מותר לאכלו בעודו חי וזה היה מעשה השבטים שהביא יוסף דבתם רעה אל אביהם שאכלו אמ"ה שיוסף סבר שהיא בהמה גמורה. של"ה דף ש"ג ע"א. ונראה דמ"מ אסור לאכלו בלא שחיטה מדרבנן משום מראית העין כדלעיל סי' י"ג גבי בן פקועה בן ט' חי שהפרים ע"ג קרקע ונוהג בזה כל הדינים הנאמרים שם. ולפי מ"ש שם (פ"ת או' ד') בשם פ' דרכים דשחיטה הוא דלא בעי (בן פקועה שלא הפריס ע"ג קרקע) אבל נחירה בעי ואי לא אסור משום לא תאכלו על הדם יעו"ש ממילא דגם בזה הדין כן ולפ"ז קשה להבין דברי השל"ה הנז' במ"ש וזה היה מעשה השבטים. פ"ת או' ב' ולא קשה מידי דהשל"ה סובר דזה דינו כמו דגים וחגבים דא"צ שחיטה ודמו מותר ואם מפני מראית העין עדיין לא היתה גזירה ודוק.

**כה) [סעיף ד'] ביצי זכר שנתלשו וכו'**אבל מותר להושיטם לבני נח כיון דאינו אלא מטעם מנהג. זב"צ או' ט'.