ונראה מדבריו שהלכה כר' יהודה ול"נ הלכה כדברי חכמים: א"א מה ראה זה לומר דהלכה כחכמים והלא כל הסוגיא כולה כר"י ואמוראי טרחו לפרושי טעמיה. ושמא נשתבש לומר דלמאן דאמר מפני שאין לה קבע הא דקי"ל סוכה דירת עראי היא. ולמאן דאמר מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה דמשמע דאזלינן בתר המעמיד וקשיא ליה מעתה עשאה בראש האילן או ע"ג גמל תהא פסולה שהרי מעמידה במחובר בבעלי חיים שהם אינם ראוים לסיכוך ר' יהודה דפסיל להו להני הא אמרי' טעמיה משום דלא חזיא לז' אבל לחול מיהא חזיא אלמא לא אזלינן בתר מעמיד ולא היא דלמ"ד מפני שאין לה קבע כיון דכל שעתא צריך להו לכרעי המטה שהם עם המטה הויא ליה כמי שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה דכה"ג לאו כלום הוא ורבנן דמכשרו עבדינן לה כמי שיכולה לעמוד. ולמ"ד מפני שמעמידה במקבל טומאה לא שהולכין אחר המעמיד אלא גזירה שמא יסכך בהם אומרים זה עומד וזה מעמיד כמו שראוים לכך ראוים לכך. אבל עושה סוכתו בראש האילן או ע"ג גמל לא גזר משום דלא שכיחא הואיל ואינה ראויה ליו"ט ולעולם הלכה כר' יהודה כדרך המנהג המסור בידינו.