Keli Chemdah on Torah, Achrei Mot
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(י"ז ח') ואליהם תאמר איש איש וגו' אשר יעלה עולה או זבח ואל פתח אוה"מ לא יביאנו וגו' ונכרת האיש ההוא מעמיו. והנה סדר הפרשה צ"ב שמקודם נאמר זה הדבר אשר צוה ה' לאמר וגו' ומבואר בו איסור ש"ח ועתה מתחיל עוד הפעם ואליהם תאמר על איסור העלאה בחוץ מה זה שאמר ואליהם תאמר ולמה פלגינהו בתרתי. והנה בהשק"ר אמרתי מעצמי ומצאתי אח"כ שכוונתי בזה לד' הגאון בספר לוית חן ז"ל לפ"ד ר"י דס"ל דבשר תאוה הי' אסור להם במדבר וא"כ הי' חייבין על כל שחיטה כרת בחוץ למקדש אף בשחיטת חולין כמ"ש רש"י ז"ל בחולין (דף ט"ז ע"ב) ד"ה נאסר להן בשר תאוה והרמב"ן ז"ל בחידושיו כאן וא"כ יפלא מה שאמר מרע"ה בשם השי"ת זה הדבר אשר צוה ד' לאמר דילפינן מזה הדבר דמהני שאלה בהקדש ואיך שייך בזה שאלה כיון דאפי' בחולין חייב כרת בחוץ וצריך לומר דזה קאי על לדורות כשהי' מותר להם בשר תאוה ולא יהי' חייבין על ש"ח כ"א בקדשים. ומדוקדק מאוד לשון המקראות. שמקודם אמר להם זה הדבר וגו' ולהורות דמהני שאלה בש"ח אמנם אח"כ אמר לו הקב"ה דזה רק לדורות אבל אליהם תאמר איש איש אשר יעלה עולה או זבח ואל פתח אוה"מ לא הביאו היינו דבא לאסור בשר תאוה כמפורש בש"ס שם דילפותא. דר"מ מהאי קרא הוא ולכן ל"ש אצלם ענין שאלה כלל וזה נכון בביאור המקראות אך לפ"ז יהי' מוכרח מסדר המקראות כר"י ומה יענה ר"ע דס"ל דבשר תאוה לא איתסר כלל ועוד יש לדקדק דאמאי בזה הדבר כתיב בתוה"ק איסור ש"ח ואליהם תאמר איסור העלאה בחוץ דהיינו הקטרת אימורין:
לכן נלענ"ד דאדרבה עפ"ד ר"ע ארווח לן קראי יותר ויתפרשו היטב המקראות ונאמר דהנה יש לחקור למה דקי"ל דילפינן מזה הדבר דמהני שאלה על שחוטי חוץ מה הדין אם שחט בפנים והעלה בחוץ דחיי"כ על העלאה אם מהני שאלה לפטרו מכרת דהעלאה והנה בזרק את הדם בחוץ דג"כ חיי"כ פשיטא דמהני שאלה לפטרו מכרת אמנם בשחט וזרק בפנים והעלה אימורים בחוץ יש להסתפק אם מהני שאלה ומקום הספק לפמ"ש התוס' כריתות דאע"ג דמהני שאלה בהקדש מ"מ לאחר שנשחט ונזרק כהלכתו ל"מ שאלה א"כ בהעלאה ל"מ שאלה כיון דנשחט ונזרק הדם כהלכתו בפנים אמנם ד' התוס' תמוהין כאשר תמה עליהם בטו"א ז"ל מסוגי' דשבועות (דף ע"ב) דמקשינן בגמ' והרי הקדש ותרצינן בבכור נראה מבואר להיפך דבכל קדשים שהקדישו ע"י קדושת פה מהני שאלה אפי' לאחר שחיטה וזריקה אמנם בחידושינו למס' מעילה כתבנו בזה כעין פשר דבר דהנה באמת יש להסביר ד' התוס' דלאחר שחיטה וזריקה ל"מ שאלה לפמ"ש הר"ן ז"ל דבקדשים לאחר זריקה כיון דיש על הבשר היתר לכהנים ע"כ דאינן נאסרין מפאת הקדישו רק שהוא איסור תורה ואמרי' דהזריקה פעל פעולה שיפסוק איסור הקדישו רק בא עליו מחדש איסור תורה וא"כ מסברא דל"מ שאלה כיון דאיסור הקדש כבר חלף ועבר נהי דשורש איסור תורה זה מכח איסור ההקדש שהי' עליו קודם לכן מ"מ עתה כבר נאסר מכח איסור תורה שוב ל"ש בו שאלה וי"ל דזה תלי' בפלוגתת אמימר ורבא בשבועות (דף כ"ח) אי באכילה כולה נשאלין עלי' דאם אמרינן דגם באכילה כולה נשאלין עלי' משום דיש בו שיור קרבן או מלקות ה"ה הכא מהני שאלה כיון דאיסור קודש זה הוא שיור מכח איסור הראשון מהני בי' שאלה אמנם א"נ דאכילה כולה א"נ עלי' י"ל דל"מ שאלה אחר שנשחט ונזרק כהלכתן ומיושב קושיות הטור אבן מסוגי' דשבועות די"ל דהגמ' רוצה לת' בבכור שיהי' א"ש לכ"ע אמנם לפ"ז אם נאמר דסברת התוס' הוא רק משום דלאחר זריקה יש איסור תורה א"כ ז"ד בשלמים דנראה דיש אח"כ איסור תורה לגמרי הן על הבשר הן על האימורין כיון דבקדשים קלים קודם זריקה אין בהם מעילה כלל ואחר זריקה הבשר מותר לכל והחזה ושוק רק לכהנים ומועלים באימוריהן א"כ אחר זריקה נולד איסור חדש הן על הבשר והן על האימורין א"כ י"ל דכל זה הוי בגדר איסור תורה ול"מ שאלה משא"כ בחטאת ואשם ומכ"ש בעולה מהני שאלה אפי' אחר שחיטה וזריקה דל"מ בעולה דאין נפ"מ כלל בין לפני זריקה בין לאחר זריקה ואין הזריקה מתיר הבשר כלל מידי מעילה א"כ נראה פשוט דכח ההקדש נשאר בו לגמרי רק אפי' בחטאת ואשם דהזריקה מפקעת את הבשר מידי מעילה ומתרת אותם לכהנים א"כ ע"כ דאיסור לזרים הוי רק איסור תורה מ"מ ז"ד כשאנו דנין על הבשר אבל כשנבוא לדון על האימורין שאין בהם הבדל בין קודם זריקה שתמיד יש בהם מעילה אמרינן דאיסור האימורין הוא מכח ההקדש וכיון שחל שאלה על האימורין ממילא מהני שאלה על הבשר ג"כ וא"ז בגדר אכלה כולה ועי' היטב במס' נדרים (דף י"ב) ובר"ן ז"ל שם נתבאר לך דברינו בזה:
ויצא לנו מזה דבעולה לכ"ע מהני שאלה אפי' בשחט בפנים והעצה בחוץ דבעולה ל"ש כלל הסברא דלאחר שחיטה וזריקה ל"מ שאלה אמנם בשלמים יש לומר קצת דלאחר שו"ז ל"מ שאלה כיון דליכא איסור קודש לאחר זריקה אלא איסור תורה הן בבשר הן באימורין כיון דאיסור מעילה באימורין נתחדש ג"כ רק לאחר זריקה וא"כ ל"ש בו שאלה כלל [ולא נכחד ממני שיש לדחות דזה דאין מועלין באימורין מקודם הוא משום דלא הובררי עוד להיותן חלקו של גבוה אמנם לומר דהיא איסור תורה ואינו איסור קודש קשה מאוד דא"כ אמאי מועלין בו דהרי שורש איסור מעילה מכח שמועיל בהקדש וא"נ דחלף לו איסור קודש ל"ש בי' מעילה מ"מ לאחר עיון י"ל כן דאיסור הקדישו חלף לו ועתה יש עליו הקדש תורה ומכח זה מועלין בו ואין להשיב ע"ז מד' הרמב"ן ז"ל דכל שהקדישו לא בא בידי אדם אין מועלין בו דהכא בא מכח אדם רק דעל זה גרידא לא הי' מועלין כיון דהקדישו רק לקק"ל אמנם לאחר זריקת הדם חל עליו קדושת גבוה ומועלין בו ובאמת יש לומר עוד מטעם אחר להסביר הדבר דבשלמים לאחר זריקה ל"מ שאלה ונאמר דהנה במנחות לאחר שקדשו בכלי שרת ל"מ שאלה א"כ לכאורה בזריקה שנתקדש הדם בכלי שרת שוב ל"ש שאלה אך ז"א דנהי דהדם נתקדש בכלי מ"מ כיון דרק הדם נתקדש בכלי אינו מעכב את השאלה מהבשר ולכן מהני שאלה ומעתה נאמר דזה דוקא בקדשי קדשים דאין הזריקה עושית פעולה להביא את האימורין לידי מעילה דגם קודם זריקה הוי בכלל קדשי גבוה ומועלין בהם לכן שפיר גם לאחר זריקה מהני שאלה על האימורין משא"כ בקק"ל כיון דעיד"ז דנתקדש הדם ונזרק כהלכתו חל על האימורין קדושת גבוה ובאו עיד"ז לידי מעילה א"כ הו"ל כאלו האימורין נתקדשו בכלי ושוב ל"ש שאלה באימורין ובבשר ג"כ ל"ש שאלה כיון דהבשר אינו מחמת ההקדש אלא מכח איסור תורה שיש בו כמו"ש הר"ן ז"ל ולכן בשלמים לאחר שו"ז צ"מ שאלה וי"ל דהמשנה דיש אוכל אכילה אחת היינו שאכל חלב משלמים דבזה שפיר אמרינן דלאחר זריקה ל"מ שאלה כיון דקדושת האימורין ע"י הזריקה הוי כאלו נתקדשו בכלי ובבשר ג"כ ל"ש שאלה וצדקו ד' התוס' ועי' בזה]:
אמנם נראה לחדש דאע"ג דלדורות מהני שאלה גם על העלאה בחוץ על עולה לכ"ע. בדור המדבר לר"ע לא הי' מהני שאלה כ"א בש"ח אבל על העלאה בחוץ ל"מ שאלה לפמ"ש הפוסקים כיון דהא דקי"ל דשחיטה לאו עבודה היא היא משום שנוהג בחולין ולפ"ז לר"ע דבמדבר נחירה אשתרי להן ולא הי' נוהג שחיטה כ"א בקדשים הוי שחיטה עבודה וצריך כהן וכלי שרת בשחיטה ומעתה כיון דנשחט בפנים כדין קדשים ע"כ דנשחט בכלי שרת ונתקדשה הבהמה בקדושת כלי שרת והו"ל כמנחה שנתקדשה בכלי שרת דל"מ שאלה וא"כ ל"ש שאלה במדבר כ"א על שחוטי חוץ אבל על העלאה בחוץ ל"ש שאלה כלל וחיי"כ בהחלט אם נשחט בפנים והעלה בחוץ:
ומעתה מה מאוד ימתקו לנו המקראות דמקודם אמר הקב"ה למרע"ה שיאמר להם זה הדבר אשר צוה ד' על ש"ח וילפינן מגז"ש דזה הדבר האמור בראשי המטות דמהני שאלה בש"ח וזה נאמר מיד ולדורות אמנם אח"כ אמר לו הקב"ה ואליהם תאמר איש איש אשר יעלה עולה או זבח היינו דאם שחט בפנים ויעלה בחוץ בין שיהי' עולה או זבח חיי"כ בהחלט דאע"ג דלדורות מהני שאלה גם בהעלה בחוץ בעולה מ"מ בדור המדבר כיון דשחיטה היתה עבודה ונתקדשה כל הבהמה בקדושת כלי שרת שוב ל"מ שאלה וזה שמדקדק לאמור אשר יעלה עולה או זבח והוי בגדר זו ואצ"ל זו דל"מ זבח דהיינו שלמים דאפי' לדורות י"ל דל"מ שאלה דבשלמים גם לדורות הו"ל כאלו נתקדשו האימורין בכלי ע"י זריקה כנ"ל אך אפי' עולה דלדורות הוי בגדר שחיטה והוי בכלל זה הדבר דמהני שאלה אמנם עתה ל"מ שאלה וחיי"כ בהחלט. ועי' בת' מהר"מ מינץ החדש סי' ט"ז מ"ש שם להסביר ד' התוס' כריתות הנ"ל דלאחר שחיטה וזריקה ל"מ שאלה משום דלא אתא דיבור ומבטל מעשה אמנם השחיטה אע"ג דהוי ג"כ מעשה מ"מ אינו מעשה בקדשים כיון דגם בחולין נוהג שחיטה ולפי דבריו ג"כ י"ל כדברינו דאע"ג דזריקה הוי מעשה בקדשים מ"מ הא המעשה רק בהדם ואע"ג דעיד"ז ניתר הבשר בא כילה זה אינו מאלים כח ההקדש ואדרבה מתיר בזה איסור ההקדש ורק בשלמים כיון דע"י זריקה חל על האימורין איסור מעילה ושפיר הוי מעשה דהקדש ולכן ל"מ שאלה באימורי הקדש דשלמים לאחר זריקה אמנם בדור המדבר כיון דבחולין לא הי' שייך שחיטה רק בקדשים א"כ הוי שחיטה מעשה גמור בכל הקרבן ושוב ל"מ שאלה לאחר שחיטה אם נשחט בפנים ולכן על העלאה בחוץ איכא כרת ועיי"ש שהג' המחבר ז"ל כתב מטעם זה דגם על ש"ח ל"מ שאלה לר"ע כיון דשחיטה הוא עבודה. וא"י מה קאמר הא התוס' כתבו להדיא דדוקא בשנשחט ונזרק כהלכתו ולפי הסברא שכ' הגאון המחבר עצמו ל"ש זה אלא כשנשחט בפנים דהוי בגדר מעשה דהקדש לא כששחטו בחוץ דפוסלו מן ההקדש ואין שם מקום המעשה זה כלל וכבר תמהתי עליו בספרי חמדת ישראל חלק הלאוין אות כ"ו:
ודרך פלפול עלה בדעתי עוד לבאר דקדוק לשון המקראות מה שנאמר "ואליהם תאמר" בהעלאה בחוץ עפ"מ שהראה לי כבוד יד"נ הרב המובהק חכם ושלם מוהר"ז וואלף נ"י דומ"צ דק"ק קאליש יצ"ו מד' השטמ"ק כריתות (דף ג' ע"א) ד"ה אי בנשי קחשיב שכ' בזה"ל וכן המעלה אברים בחוץ דשמא לא מחייב רק אותן שראוין להקריב בפנים נראה מדבריו דבר חדש דל"ש לאסור הקטרה בחוץ כ"א בכהן שראוי לעבוד עבודה בפנים אבל זר שא"ר לעבוד בפנים יהי' פטור על הקטרה בחוץ אך לכאורה הדבר מתמי' מאוד דהרי מבואר בתוה"ק ואליהם תאמר כל איש מבית ישראל ומן הגר הגר בתוכם אשר יעלה עולה או זבח ואל אוה"מ לא יביאנו וגו' הרי מבואר בתוה"ק דהכל חייבין על הקטרה בחוץ אע"ג דאינן ראוין לעבודת פנים:
אמנם י"ל עפ"מ דמבואר בשטמ"ק הנדפס בסוף הש"ס ד' ווילנא שם יש הוספת דברים בזה"ל ושמא כיון דזר כשר בבמה גם אשה כשרה בבמה וחייבת על הקטרה בחוץ לכן נראה דבהקושי' הי' סובר השטמ"ק דאע"ג דכשרים בבמה מ"מ כיון דפסולין בעבודת פנים א"ח משום ש"ח כיון דל"ש גבי' עבודה זו כלל כיון דלאחר שיבנה המקדש נאסרו הבמות איסור עולם ושוב ל"ש זר ונשים כלל בעבודת הקטרה אין לחייב אותם על הקטרה בחוץ ומעתה י"ל בזה דוקא לדורות אבל אז בדור המדבר נהי דמשהוקם המשכן נאסרו הבמות אבל לא נאסרו בהחלט והי' עוד שעת היתר להם בשבע שכבשו ושבע שחלקו וא"כ בודאי הי' להם עוד שייכות לעבודה ושוב נאסרה עליהם הקטרה בחוץ:
ומעתה א"ש סדר המקראות דמקודם בש"ח נאמר זה הדבר אשר צוה ד' איש איש מבנ"י וקאי על מיד ולדורות דשחיטה כשרה בזר בפנים וא"כ חייב עלי' משום ש"ח אמנם אח"כ על העלאה בחוץ בזה לדורות לא נתחייבו כ"א הכהנים כיון דזרים דא"ר להקריב בפנים א"ח משום העלאה בחוץ אמנם אליהם תאמר וגו' דהיינו היום הכל חייבין על העלאה בחוץ כיון דיש להם עוד שייכות לעבודה זו בבמה בשעת היתר הבמות ונפשוט מזה ספיקא של השטמ"ק אי זרים ונשים חייבין לדורות בהקטרה בחוץ וז"נ בביאורי המקראות. אמנם כ"ז אם נחזיק בד' יד"נ הרב הנ"ל שלמד הפירוש בשטמ"ק דנסתפק גם על זרים אם חייבין משום העלאה בחוץ כיון דא"ר לעבודה זו בפנים אמנם לענ"ד א"א לומר כן בכונת השטמ"ק כיון דמפורש בתוה"ק להיפך ואם יש חילוק בזה בין לדורות בין לשעה הו"ל לפרש ולא לכתוב ספק בסתמא מה שמפורש בתוה"ק להיפך ועוד דהרי בפרשת ש"ח נאמר בתוה"ק דם יחשב לאיש ההוא דם שפך וגו' ודרשינן מזה בתו"כ לרבות הזורק דם בחוץ מבואר מזה דהכל חייבין גם על זריקת דם בחוץ אע"ג דפסולין לעבוד עבודה זו בפנים [ובאמת מה"ט יש לעיין גם בדברינו לעיל מה שכתבנו לחלק בין שחיטה להקטרה כיון דגם זריקה בכלל שחיטה הוא ובשחט בפנים וזרק בחוץ הו"ל כאילו שחט בפנים והקטיר בחוץ והבן] ויותר קשה לפ"ד ר"ע דס"ל דבשר נחירה אשתרי להו ולא הי' צריך שחיטה אלא קדשים וכתבו האחרונים דלפ"ז הי' שחיטה עבודה והי' צריכה כהונה וא"כ איך הוזהרו ישראל במדבר על ש"ח הא אינן ראוין לשחוט בפנים גם גוף ד' השטמ"ק במ"ש דאפשר משום דכשירין בבמה חייבין משום הקטרה בחוץ צריכין הבנה:
לכן נלענ"ד דמעולם לא עלה ע"ד השטמ"ק להסתפק שלא יהי' חייבין בהקטרה בחוץ כ"א כהנים מה שמבואר בתוה"ק להיפך דכל ישראל וגרים חייבין על העלאה בחוץ והרי הכתוב צווח ואמר ואל אוה"מ לא הביאו היינו שהחיוב מיתה שלא הביאו אל אוה"מ אל הכהן שיקטרנו בפנים ולכן ברור הדבר דאע"ג דהוא א"ר לעבוד בפנים חייב על הקטרה בחוץ אך כונת השטמ"ק הוא כיון דקרא אתא להזהיר על לעתיד שלא ישחטו ויקטירו קדשים בבמות דהיינו בחוץ רק שיביאו אל המשכן א"כ ז"ד מי ששייך בעבודת קדשים עכ"פ בבמה אבל נשים י"ל דפסולי גם בבמה וממילא א"ל שייכות לעבודה כלל וא"כ אינן בכלל איסור בהקטרה בחוץ ומ"ש השטמ"ק דשמא לא מחייב רק אותן שראוין להקטיר בפנים כונתו כיון דחזינן דנשים מתמעטי אף כהנת מעבודה דנשים אינן בכלל כהנים א"כ ה"ה בבמה דהיתה כשרה בזרים היינו מפאת שהי' לישראל קדושת כהונה אמנם נשים הי' פסולין גם בבמה לכן לא נאמר עליהם אזהרה זו כלל וע"ז כ' השטמ"ק די"ל דנשים דמי' לזרים וגם נשים כשירין בבמה ועי' היטב מ"ש בספרי פ' יתרו אות ב' ותבין דברינו כן נראה כונת השטמ"ק לחומר הנושא שלא יהי' דבריו תמוהין מתוה"ק ודוק היטב: