אעתיק בזה מ"ש זה זמן כביר לכבוד ידידי הרב הגאון החסיד מוהר"ש משה נ"י אב"ד דק"ק וויערעשאוו השייך לסדר היום וז"ל שם יקרתו קבלתי וכו' ומה שהקשה כת"ה על שיטת הרא"ה בס' החינוך מצוה ר"ו שכ' דאע"ג דקי"ל דאין קדושין תופסין בחיי"כ מ"מ איכא לאו בקדושין מדכתיב בלשון קיחה עיי"ש והקשה כ"ת מכתובות (דף ט"ו ע"א) דאמרינן בגמ' ורוב העיר נמי אי דקא אזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובא פריש וכו' והקשו שם בתוס' מסוגי' דנזיר דאמרינן בגמ' אמינא לך אשה דלא ניידה וכו' וכ"ת ה"נ בשוקא אשכחה וקדיש התם הדרה לנחיתא משמע דלגבי אדם ל"ש כל דפריש ותי' בתוס' דהתם בשעת האיסור כשבא עלי' היא הדרה לנחיתא והוי קבע משא"כ הכא דאזלי אינהו לגבה בשעת האיסור הוא פריש אתד"ק אך לכאורה יקשה ע"ז מהא דאמרינן ר"פ כל הזבחים וכי מגיסא אסורה עיי"ש (דף ע"ג ע"ב) ובפירוש רש"י שם כיון דכבר הותרו ע"י כל דפריש שוב אין חוזרין ונאסרין אף אם נעשה קבוע אח"כ וכמו שמוכיח הרא"ש מזה דבביטול ברוב מותרין לאכלן כאחת וא"כ לכאורה צריך מובן מה בכך דהדרה לנחיתא מ"מ כיון דבשעת קדושין היא פריש והותרה אז אמאי חוזרת ונאסרת וע"כ צ"ל כיון דבשעת קידושין עדיין לא הי' דנין כיון דאין הקדושין אסורין כלל א"כ אין נפ"מ אם היא מהקרובות אם לא וכל האיסור הוא בשעת הביאה ואז הוי קבוע וא"ד למגיסא כיון דהיא לא הותר עוד כלל וא"כ זה ניחא א"נ דליכא איסור בקדושין משא"כ לשיטת הרא"ה ז"ל דאיכא איסור בקדושין א"כ שוב דמי' למגיסא כיון דגם על הקדושין הי' ספק והי' מוכרח לומר דהיא מרוב ושוב הותרה ואינה חוזרת ונאסרת את"ד היקרים הנה ר"ד תמהני על כת"ה שלא דייק היטב בלשון התוס' כתובות שכ' בזה"ל ולאו פירכא היא דהתם בשעת האיסור כשזה בא על שום אשה הדרה לנחיתא האשה שקידש השליח וכו' עכ"ל הנצרך לנו:

ולכאורה אין מובן לד"ק דמה ענין האשה שקידש השליח להכא והל"ל באשה זו שקידשה בשוק הדרה לנחיתא בשעת ביאה ושוב חוששין שדלמא היא קרובת המתקדשת דל"ש לומר כל דפריש כיון דאז היא קבוע לכן נראה דכונת התוס' דס"ל דהא דאמרינן בגמ' וכ"ת בשוקא אשכחה וקדיש הכונה על האשה שקידש השליח דילמא השליח קידש את האשה בשוק וא"כ אין לאסור כל הנשים מצד קבוע כיון דאשה זו שקדשה השליח היתה אז פריש ע"ז תרצינן הדרה לנחיתא והיינו דאשה זו שקידש השליח הדרה לנחיתא וכן מבואר בשטמ"ק נזיר לפרש ד' הגמ' עיי"ש וא"כ לק"מ קושיות כת"ה כיון דעל אשה זו לא הי' דנין כלל מקודם בשעת הקידושין דבודאי היתה מותרת אז להתקדש להשליח והאשה שאנו דנין עלי' כעת מעולם לא הותרה וי"ל דהרא"ה ג"כ מפרש כד' השטמ"ק הנ"ל ול"ק קושיות כת"ה אך באמת זה אינו מספיק דנראה ברור דאפי' א"נ דפירוש הגמ' כמ"ש השטמ"ק מ"מ זה ודאי דמודה השטמ"ק דצ"ל דאם עתה יקדש המשלח אשה בשוק תהי' ג"כ אסורה עליו אע"ג דשייך בה כל דפריש ומה בכך דהמתקדשת קבוע מ"מ כיון דבדידה שייך כל דפריש א"כ אינה קרובה כלל וע"כ צ"ל מצד דתהדר לנחיתא וא"כ הדר"ל קושיות כת"ה הא לשיטת הרא"ה ז"ל ז"ד למגיסא כיון דכבר הותרה בשעת הקדושין ועי' באס"ז לכתובות שם מבואר להדי' כן דצריך לומר בין על האשה שקידש השליח ובין על האשה שקידש המשלח דהדרה לנחיתא דאל"כ הא איכא עצה שהמשלח יקדש בשוק וקושיות כת"ה עצומה והנה בעיקר הסברא שכ' כת"ה דא"נ שלא כדעת הרא"ה ז"ל וליכא איסור בקדושין אינו דומה למגיסא בודאי צדקו ד' כת"ה וזה מקרוב כתבתי להעיר כיו"ב ביו"ד סי' ס"ט בדין בשר ששהה ג' ימים בלא מליחה שנתערב בבשר ששהה שיעור מליחה דמותר לבשלם שכ' הש"ך דדוקא בפני עצמן שרי ותלי לה בפלוגתת הרשב"א והרא"ש ז"ל בדין ביטל איסורין חד בתרי אי מותר לבשלן יחד וכתבתי די"ל כיון דעיקר סברת הרא"ש ז"ל כיון דכבר הותרו אין חוזרין ונאסרין וכהאי דמקשי בגמ' וכי מגיסא אסורא א"כ י"ל דהכא כיון דהבשר ששהה ג' ימים בלא מליחה כמו שהיא עתה הוי דם האברים שלא פירש וא"כ הנפ"מ רק אחר בישול ולא הותרה עוד וא"ד למגיסא וגם לדעת הרא"ש אסור והארכתי בזה בפלפול אכ"מ:

אמנם מה שמחליט כ"ת דלדעת הרא"ה ז"ל דאיכא איסור בקדושין דומה למגיסא לכאורה יש לחלק דהתם מקודם ג"כ הי' דנין על איסור זה אי מותר להקריבו בפנים ושפיר אמרינן כיון דכבר הותר אינו חוזר ונאסר משא"כ הכא כיון דאז לא הי' דנין על איסור הביאה כ"א על הקדושין ונהי דהי' אמרינן כל דפריש והותרו הקדושין מ"מ הא הביאה לא הותרה כלל וא"כ א"ד למגיסא ושפיר אמרינן לענין הביאה הדרה לנחיתא אך יש לעי' בזה דהרי במגיסא ג"כ מקודם לא הי' דנין אלא על איסור שחיטת חולין בעזרה ועתה אנו דנין על הקרבתו דהמה ג"כ איסורין נפרדין ואיסור זה לא הותר מעולם וע"כ צ"ל דגם בכה"ג אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי וצ"ע עוד בזה ואין רצוני להאריך בחלוקים דקים אשר יש להתעקש בהן:

אך לקושטא דמילתא קושיות כת"ה לק"מ דדוקא בהך דמגיסא כיון דאם תאמר דהיא פסול להקרבה ליכא עצה לשחטו ולהקריבו וא"כ אז בשעה דהי' פריש כבר הותר ושוב אינו חוזר ונאסר וכן בביאת איסור אם היא בעת דהיא פריש ג"כ אמרינן כן כיון דכבר הותרה אינה חוזרת ונאסרת משא"כ בקדושין כיון דיכול לקדש על תנאי אם לא תהי' אסורה עליו באופן שאינה מקרובות המתקדשת לו א"כ אין צריך להכריח במעשה הקדושין דהיא מהרוב דנהי דהקדושין בחיי"כ היא עבירה ה"ד שמקדשה אפי' אם היא חיי"כ משא"כ כשמקדשה על תנאי שאינה חיי"כ אבל אם היא אחות אשתו אינה רוצה לקדשה כלל פשיטא דליכא איסור בקדושין וא"כ אין מעשה הקדושין מכריחין לומר דהיא מהרוב כיון דאפי' אם היא מהמועט יכול לקדשה כיון דהוא מקדשה רק באופן שהיא מרוב ואינה קרובה א"כ אפי' אם היא באמת קרובה אין עבירה בהקדושין ושוב ל"ש הואיל ואשתרי כיון דלא הותרה כלל וזה ברור:

ומה שנראה עוד להעיר על קושיות כת"ה בשיקדים לת' מה דקשה לי על שיטת הרא"ה ז"ל דבחיי"כ איכא איסור בקדושין אע"ג דא"ק תופסין מגמ' ערוכה יבמות (דף פ"ט ע"א) דמקשינן בגמ' אמאי באמרה לה שמת בעלה ונתקדשה לאחר ואח"כ בא בעלה מותרת לחזור לו ובנשאת אסורה לחזור לבעלה הראשון ותרצינן בגמ' הכא דעבדה אסורא קנסוה סיפא דלא עבדה אסורא לא קנסוה רבנן עכ"ל הגמ' מבואר מד' הגמ' דבנתקדשה לא עבדה אסורא ולדעת הרא"ה ז"ל הא גם בנתקדשה עבדה אסורא דגם הקדושין אסורין בחיי"כ [ולפמש"ל ניחא די"ל דכיון דדעתה הי' להתקדש רק מפני שסברה שמת הבעל א"כ אינו אסור וק"ל]:

אמנם נראה דהנה זה בודאי דאף לפ"ד הרא"ה ז"ל דיש איסור בקדושין מ"מ פשיטא דאין לוקין על לאו זה כיון דבלאו זה נכלל גם הביאה ועיקרו של לאו להכי היא דאתא אין לוקין על הקדושין כמו דקיי"ל לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקין עליו ועי' במנ"ח בהשמטות והנה הפרמ"ג כתב לחקור דבלאו שאין בו מלקות אין הנשים מצווין כיון דכ"ז דהוקשו אשה לאיש הוא מדר"י אמר רב דהוקשו איש ואשה לכל עונשין ולכל חטאות שבתורה א"כ בלאו שאין בו מלקות דליכא עונש וחטאות אין האשה מוזהרת ע"ז וכבר כ"כ במק"א בשם המרי"ט ז"ל שכתב כן לענין לאו הניתק לעשה כיון דאין בו עונש אין הנשים מוזהרת וא"כ י"ל דנהי דהרא"ה ז"ל סובר דאיכא איסור בקדושין מ"מ כיון דאין לוקין על לאו זה אין הנשים מוזהרת עליו וא"כ שפיר אמרינן בגמ' רישא דעבדה אסורא וכו' סיפא לא עבדה אסורא דנהי דאיכא איסור בקדושין ה"ד לדידי' אבל היא לא עבדה אסורא בקדושין ול"ש למקנסה וז"נ בשיטת הרא"ה ז"ל ומעתה א"ש גם קושיות כת"ה דאינו דומה להא דמגיסא דהכא נהי דבשעת הקדושין ג"כ הי' צריכין לדון אם היא מהרוב או מהמיעוט היינו רק לגבי דידי' דלדידי' איכא איסורא בקדושין משא"כ מצדה לא הי' צריך לחקור אז כיון דהיא אינה עושה איסור בקדושין א"כ שוב אסור הביאה מצדה כיון דמצדה עוד לא אשתרי כלל משא"כ במגיסא שפיר אמרינן כיון דאשתרי אשתרי וז"נ ע"ד פלפול בס"ד:

אך זה תלי' בפלוגתת התוס' והרמב"ן ז"ל אי הא דאסור בכל הנשים שבעולם היא מדינא או מצד קנס דלשיטת הרמב"ן ז"ל דהיא מדינא דהוי קבוע א"כ האיסור גם על האשה המתקדשת להמשלח ולדידה לא הותרה כיון דליכא איסור בקדושין משא"כ לדעת התוס' בהא דאסור בכל הנשים שבעולם היא רק מצד קנס אבל מה"ת אינו אסור כלל דהוי קבוע שא"נ א"כ נראה פשוט דאיסור רק על המקדש אבל על האשה ליכא שום איסור דהיא לא עבדה איסורא דליקנסה לדידה וא"כ גם בהביאה האיסור רק עליו ולדידי' כבר הותר בקדושין ושוב דומה להך דמגיסא ויהי' מוכרח דהרא"ה סובר כשיטת הרמב"ן ז"ל וז"נ בס"ד:

ומה שנראה עוד לת' קושיות כת"ה מעל שיטת הרא"ה ז"ל עפמ"ש בחידושינו לת' ד' הרא"ה ז"ל ממה ששמעתי מקשין עליו בשם מורינו ורבינו גאון קדוש ישראל מוהר"א שליט"א הגאב"ד דק' סאכאטשאוו יצ"ו מהא דמבואר ביבמות (דף כ"ט ע"ב) דמקשינן בגמ' ואי ס"ד מאמר לב"ש קונה קנין גמור א"כ בנפלו שני אחיות לפני שני אחין ליבום זה יעשה מאמר ויקנה וזה יעשה מאמר ויקנה ועיי"ש ברש"י ז"ל בד"ה ואי מאמר לב"ש קונה קנין גמור וז"ל זה יעשה מאמר בזו ויקנה אותה קנין גמור להיות אשתו דהא אין איסור במאמר ותצא אחותה מעליו ולא הויא הך אחות זקיקתו ויכנס את אשתו וא"כ מבואר היפך ד' הרא"ה ז"ל דבחיי"כ אין איסור בקדושין דאל"כ כשם שאסור לבעול מצד אחות זקיקתו דהוי כאחות אשתו ה"ה דאסור בה מאמר מה"ט והוא קושיא גדולה ואמרנו לתרץ דלא מבעי' לשיטת רש"י ז"ל בשמעתין דס"ל דאף לב"ש דמאמר הוא דחוי' גמורה הוא רק מדרבנן דמה"ת ל"מ אלא ביאה וצריך לומר הא דאמרינן והלזו תצא משום אחות אשה הוא כמו"ש התוס' בד"ה ב"ש דקאי לאחר יבום אך צריך להוסיף דאכתי יקשה איך מותר ליבמה לכתחילה הא מה"ת הוי אחות זקוקה וצ"ל דכונתם עפמ"ש הרשב"א יבמות (דף כ"ז ע"ב) דיש זיקה הוא רק מדרבנן דמה"ת אחות זקוקה אינה אסורה א"כ א"ש ד' רש"י ז"ל דב"ש ס"ל כיון דעשה בה מאמר וקנה אותה מדרבנן עכ"פ שוב ליכא איסור משום אחות זקוקה כיון דהיא רק איסור דרבנן ומדרבנן שוב קני' לי' ומותר ליבמה ואחר היבום תצא היא משום אחות אשה וא"כ י"ל כיון דהביאה ג"כ רק איסור דרבנן לא גזרו על מאמר דהוי כמו תרי דרבנן וקושיות הגמ' שפיר. אמנם אפי' א"נ כדעת התוס' והרשב"א דמאמר לב"ש קונה מה"ת ונחזיק כדעת הר"ח ז"ל דאם אמרינן יש זיקה אסורה מה"ת מצד אחות זקיקתו מ"מ נלענ"ד דל"ק על הרא"ה דנהי דסובר הרא"ה דקדושין אסורין בחיי"כ מ"מ ברור הד' שהוא כעין קרובה בעריות לדעת הר"מ ז"ל דהיא מה"ת מ"מ הוא רק מצד גדר בביאה כמו"ש הראשונים ז"ל וכן מוכרע מכל הסוגי' דעלי' דאמרינן דיבום הוא מצד עדל"ת אע"ג דלאו דקרובה קדים ואז עדיין ליכא עשה וע"כ צ"ל כיון דהביאה אינה אסור משום דעדל"ת ושוב גם הקרובה אינה אסורה כיון דהיא רק גדר לה וכבר העירו האחרונים בזה ומעתה נראה דה"ה בקדושין דחיי"כ אע"ג דסובר הרא"ה ז"ל דאיכא איסור בקדושין ה"ד אם גם הקדושין חלין יהי' הביאה באיסור ושפיר אסורין הקדושין מצד גדר דביאה משא"כ אם לאחר הקדושין לא תהי' חיי"כ כלל אם כן פשיטא דאין איסור בהקדושין:

ומעתה א"ש מאוד קושיות הגמ' זה יעשה מאמר ויקנה כיון דאם יעשה מאמר קני' לה קנין גמור ושוב לא תהי' איסור כלל בהביאה ושוב ליכא איסור בהקדושין וזה ברור ונראה דממקומו הוא מוכרע לפמ"ש רש"י יבמות (דף נ"ב ע"א) ד"ה נתן לה כסף שכ' וז"ל ואע"ג דיהיב לה מידי לאו קדושין גמורין הן כקדושי תורה שהרי אין קדושין תופסין באשת אח והתורה לא התירתה לו לעשות כאשה נכרית אלא כסדר המצוה וביאה היא דכתבה בה רחמנא עכ"ל וא"כ יקשה לפ"ד הרא"ה ז"ל דבחיי"כ איכא איסור בקדושין איך תקנו חז"ל מאמר כיון דקודם המצוה היא חיי"כ ונהי דהתורה התירה ביאה מ"מ מאמר דלא התירה תורה באיסורא קאי א"ו דז"א דהא בהא תלי' דכיון דביאה מותרת ממילא אין איסור בקדושין דהיא רק גדר דביאה, שוב נדפס ספר לקח טוב וראיתי בריש הספר שכוון לזה חכם אחד וזה נראה נכון בישוב קושיות מורינו הקדוש שליט"א. ומעתה א"ש גם קושיות כת"ה דל"ש לומר הכא כיון דכבר הותרה בשעת הקידושין שוב אינו חוזר ונאסר כמו דפרכינן בגמ' וכי מגיסא אסורא ז"א דהא א"נ דהיכא דמקדש בשוקא אין איסור בהביאה משום דהותרה בשעת הקדושין ואינה חוזרת ונאסרת א"כ שוב אין איסור בקדושין כלל כיון דאיסור בקדושין היא רק מצד גדר דביאה וא"כ הכא א"נ דהקדושין מותרין גם הביאה תהי' מותרת ושוב ליכא איסור בקדושין ושוב ל"ש הואיל ואשתרי אשתרי וממילא איכא איסור בהביאה ואע"ג דחוזר חלילה דא"נ דהביאה אסורה שוב גם הקדושין אסורין ושוב הקדושין מותרין מצד כל דפריש מ"מ ליכא להחליט דהביאה מותרת כיון דכבר הותר בשעת קדושין ז"א דא"נ דהביאה מותרת א"כ בלא"ה ליכא איסור בקדושין ולא הי' צריך להיתר כלל וממילא איכא איסור בהביאה וז"נ ובעיקר הדבר שהאריכו האחרונים ז"ל לברר אי בחיי"ל איכא איסור בקדושין ועי' בבית מאיר אהע"ז סי' ט"ו ס"א שהעיר בזה מכמה דוכתין בש"ס אני נבוך מאוד והנה היכא דכתיב לשון קיחה נראין ד' הרא"ה ז"ל דבא לאסור אף הקדושין ויש להעיר בזה מיבמות (דף פ"ד ע"ב) והא מהכא נפקא מדר"י אמר רב נפקא וכו' ועי' בתיבת גומא פרשת אחרי אות ג' שתמה על הרא"ם ז"ל שכ' דגבי עריות צריך ריבוי על נשים כיון דאין הפעולות שוות א"כ הכא בקדושין דג"כ אין הפעולות שוות דהיא מתקדשת א"כ צריך ריבוי עיי"ש:

ולענ"ד מעולם לא עלה על דעת הרא"ם ז"ל לומר כיון דהפעולות חלוקות קצת שוב אינו בכלל ההיקש רק דכונתו כיון דאשה לא עבדה מעשה דקרקע עולם ומה"ט אשתנית לענין יהרג ואל יעבור והא דנהרגת היינו דרבי רחמנא הנאה כמעשה עי' ב"ק (דף ל"ב ע"א) ובתוס' שם א"כ שפיר י"ל דכזה צריך ריבוי לחייב אשה אבל א"נ דאיכא איסור בקדושין וקרא דלא יקחו בא להורות דגם היא מוזהרת בקדושין בודאי יפה הקשה הגמ' מדר"י אמר רב נפקא כיון דע"י שניהם נגמר הקנין אך יהי' מוכרח מזה דבפסולי כהונה איכא איסור תורה בקדושין וא"ש קושיות הגמ' ועי' בס' מעין החכמה להג' מו"ה חיים צבי זצ"ל בא"ב קמא אות י' שכ' מדנפשי' לחלק בין אנשים לנשים בביאת אסורות מטעם הנ"ל וג"כ לא הרגיש בד' הגמ' הנ"ל וע"כ שלמד ג"כ פירוש הגמ' על קידושין כנ"ל אך הג' בית מאיר ז"ל הביא ראי' גדולה שליכא איסור בקדושין בפסולי כהונה מהא דמבואר בסוטה (דף מ"ד ע"א) דדרשינן בגמ' ולא לקחה פרט לאלמנה לכה"ג גרושה וחליצה לכהן הדיוט ומקשינן לימא דלא כריה"ג וכו' מעבירות שבידו וכו' אפי' תימא ריה"ג אינו לוקה עד שיבעול עכ"ל הגמ' והנה עמוד ב' שם מבואר בגמ' דלריה"ג אפי' בעבירה דרבנן חוזר עלי' מעורכי מלחמה וא"כ מוכרח דאפי' איסור דרבנן ליכא בקדושין דחיי"ל והיא קושיא גדולה לדעת הסוברין דאיכא איסור בקדושין דחיי"ל ובאמת בב"מ (דף י"א ע"ב) בסוגי' דחצר מבואר בגמ' דכהן שאמר לישראל צא וקדיש לי אשה גרושה דתלי' בשלד"ע נראה מבואר דקדושין המה עבירה:

ומה שנראה בזה דרק חידוד לת' קושיות הבית מאיר ז"ל דהנה לכאורה יש להעיר לפ"ד התוס' בתי' א' דב"מ (שם) דאע"ג דאמרינן אשלד"ע מ"מ המעשה קיים וכ"ד הרבה פוסקים כמו שהאריכו בזה הגאונים בת' נו"ב מהד"ק ח' אהע"ז סי' ע"ה והנמשך א"כ מה מקשה הגמ' לימא דלא כריה"ג דילמא מיירי בקידש ע"י שליח כיון דאשלד"ע המשלח אינו עושה עבירה והמעשה קיים אך הנה הפוסקים כתבו דאע"ג דאשלד"ע מ"מ המשלח חייב בד"ש וא"כ שפיר הוי איסור למשלח ג"כ אך הנה בס' פרדס דוד כתב דהא דאמרינן דאע"ג דאשלד"ע המשלח חייב בד"ש ה"ד אם הי' עושה בעצמו הי' חייב בד"א אז כשעושה ע"י שליח נחית דרגא וחייב בד"ש משא"כ כשליכא חיובא בד"א אז ע"י שליח ליכא איסורא כלל וד' נכונים בסברא. ומעתה א"ש ד' הגמ' דמקודם הוי ס"ל דלוקה על הקדושין שפיר מקשינן בגמ' לימא דלא כריה"ג וא"ל דמיירי ע"י שליח ואשלד"ע ז"א דמ"מ המשלח עביד איסורא וע"ז תרצינן בגמ' דאינו חייב עד שיבעול וא"כ נהי דבקדושין איכא איסורא שוב י"ל דמיירי בקידש על ידי שליח וכיון שכן ליכא איסורא כלל ושפיר צריך קרא למעט כיון דא"ר לביאה ונכון ע"ד פלפול אך באמת יש לגמגם הרבה בזה כמובן. ועי' עוד יבמות ר"פ נושאין על האנוסה ות"ל משום דנדחו לעבור עליו בשני לאוין וא"נ דבחיי"ל איכא איסור בקדושין י"ל בפשיטות דנפ"מ בקדושין בלא ביאה דבחיי"כ דא"ק תופסין ליכא איסורא בקדושין לפ"ד רש"י ז"ל כמש"כ מבית מאיר אך ז"א דמלבד דלא כתיב בי' לשון קיחה מלבד זאת כיון דהיא חיי"כ גם מצד הלאו ליכא איסור בקידושין כיון דא"ק תופסין ובאמת אני נבוך א"נ דבחיי"ל איכא איסור בקדושין מנ"ל להגמ' קדושין (דף ס"ד ע"א) בפשיטות דיש לאב זכי' לקדש את בתו לחיי"ל נהי דבידו באיסור הוי בידו אבל מ"מ מנ"ל דהתורה נתנה לו זכות זה דילמא דוקא בהתירא נתנה לו זכי' משא"כ באיסור ומוכח קצת דליכא איסור בקדושין ודוח"ל כיון דמיירי בבתו קטנה ואינה מוזהרת באיסורין ושפיר בידו לקדשה לחיי"ל כיון דהיא אינה עושית איסור זה דוחק כמובן וגם מ"ש למעלה לדון דאשה לא תהי' בכלל האיסור קשה לבנות בזה הכלל כי ענין זה צריך ביאור רחב ואולי יזכני השי"ת לבאר הד' במק"א וכעת אסתגר בזה. והי' זה שלו':