Keli Chemdah on Torah, Achrei Mot
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
(י"ח כ"ט) כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם. וכתב הרמב"ן ז"ל בזה"ל זרעו נכרת וימיו נכרתים לשון רש"י והנה בכריתות בתורה שלשה ענינים האחד הנאמר בו ונכרת האיש ההוא [בשמן המשחה וקטורת. וש"ח. והקטרה בחוץ. ועוד] והשני הנאמר בהן ונכרתו הנפשות העושות ונכרתה הנפש ההיא מלפני [מילה. חמץ. פסח. עריות. ועוד] והשלישי הנאמר בהן הכרת. תכרת. הנפש ההיא עונה בה וכו' וביאור הענין כי האוכל "חלב או דם" והוא צדיק ורובו זכיות אבל גברה תאותו עליו ונכשל בעבירה ההיא. יכרתו ימיו וימות בנעוריו קודם שיגיע לימי זקנה והם ששים שנה. ואך נפשו בהכרת אבל יהי' לו חלק לעוה"ב הוא העולם שאחרי התחי', ובזה אמר ונכרת האיש ההוא ואשר עם החטא החמור ההיא יהי' עונותיו מרובין מזכיותיו עונש הכרת שבעבירה החמורה מגיע לנפש החוטאת לאחר שתפרד מן הגוף והיא נכרתת מחי' עולם הנשמות ובמחוייבי הכרת הזה רומז הכתוב ונכרתה הנפש ההיא מלפני וכתיב והאבדתי את הנפש ההיא מקרב עמה. ואלו אין להם כרת בגופם אלא פעמים שיחי' ויגיעו לימים רבים וכו' ויש כרת חמור שנכרת גופו ונפשו והוא הנאמר בו כי דבר ד' בזה ואת מצותיו הפר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה ודרשו הכרת בעוה"ז תכרת לעוה"ב ואין כפל הכרת הזה הנאמר בתורה אלא בעניני ע"ז ומגדף וכו' עכ"ל הרמב"ן ז"ל:
והנה לכאורה דברי רבינו ז"ל אינן מובנים שהרי מריש דה"ק מבואר דיש הבדל בין היכא דכתיב ונכרת האיש ההוא בין היכא דכתיב ונכרתה הנפש דהיכא דכתיב ונכרת האיש קאי על כרת הגוף והיכא דכתיב ונכרתה הנפש היינו כרת הנפש לעוה"ב ואין בו כרת הגוף א"כ איך כתב אח"כ באוכל חלב או דם היא בכרת הגוף וא"ב כרת הנפש הא בחלב ודם כתיב בתוה"ק כרת בנפש ועוד עיקר החילוק שכ' רבינו ז"ל בין מי שרובו זכיות ובין מי שרובו עבירות מנ"ל זאת כיון דאמרינן דיש הבדל בין היכא דכתיב איש להיכא דכתיב נפש א"כ דילמא באותם כריתות דכתיב בהו נפש כללא הוא שהכרת בנפש ולא בגוף ונראה שהי' קשה לו לרמב"ן ז"ל דהכא בעריות כתיב בתוה"ק ונכרתו הנפשות העושות א"כ נראה דהוי כרת בנפש. אמנם בפ' קדושים באחותו ונדה נראה דקאי על כרת הגוף וזה א"א לומר דנענשין בשתיהם שא"כ הי' בתוה"ק לכפול הכרת במק"א כמו שכפל בע"ז ומגדף לכן הכריח הרמב"ן ז"ל דבאמת בעריות שכרת הנפש אך ז"ד מי שהוא רשע אבל מי שנכשל פעם אחת בעבירה נענש רק בכרת הגוף ולכן בפ' קדושים שכתב על כל עבירה בפני עצמה העונש כרת שבה כתב רק כרת הגוף ונראה שמזה הכריח הרמב"ן ז"ל דאם בעריות דחמירי שיש בהן עונש מיתת ב"ד ג"כ מ"מ אין בהם כרת הנפש אלא למי שהוא רשע מכ"ש באיסורי מאכלות כגון חלב ודם אע"פ שנאמר בהם ונכרתה הנפש מ"מ היינו רק מי שעונותיו מרובים אבל בעבר על העבירה פ"א לתאותו כי גבר עליו יצרו אינו נענש בכריתות הנפש:
וי"ל יותר דהנה באמת אע"ג דכתיב בתוה"ק נפש אינו מוכרח דהפירוש על הנשמה די"ל דהכונה על נפש החיוני כמו ונתת נפש תחת נפש האמור במיתת ב"ד שאין פירושן על הנשמה ובאמת מבואר שחז"ל למדו הפירוש דנפש האמור בחלב על נפש החיוני ולא על הנשמה שהרי דרשינן מזה דנפש לרבות את השותה כמבואר בתו"כ ובחולין (דף ק"כ ע"א) וא"כ ע"כ דס"ל לחז"ל דלא באה התוה"ק לבאר בזה בענין כרת הוא לנפש השכלי שהוא הנשמה ולכן שאלו בירושלמי פ"ב דבכורים ה"א תני ר"ח בן אנטיגנוס אומר זקן שאכל את החלב וכי מי מודיעינו שהוא בכרת כהדא דתניא א' שחילל את השבת "מת' בהיכרת הרי מבואר דפשיטא לחז"ל דאף בחילל שבת דכתיב ונכרתה הנפש ההוא מ"מ יש בו "מיתת" כרת והיינו כרת הגוף ולכן הכריח מזה הרמב"ן ז"ל דהא דנאמר בתוה"ק כרת הנפש ונרמז על כריתות הנפש ה"ד למי שהוא רשע בלאו הכי אבל מי שיש לו רוב זכיות הוא רק בכרת הגוף וז"ב ומוכרח בכונת הרמב"ן ז"ל אמנם יש להסתפק בתוך חיי"כ שלא נאמר בהן נפש כלל כגון בשחיטה והקטרה בחוץ וכיו"ב אם הם רק בכלל חיי"כ הגוף ול"ש בהם כרת הנפש כלל א"ד דאין נפ"מ וגם הם אם אין להם רוב זכיות יש להם כרת בנפש ר"ל וכמו שנראה פשיטות ד' הרמב"ן ז"ל שאין חילוק כלל בין היכא דכתיב נפש או איש דאע"ג דזה מרמז על כרת הנפש וזה על כרת הגוף מ"מ תלי' אם הוא רשע בלא"ה. אך צ"ע לפ"ז א"כ אמאי בשחיטה והקטרה בחוץ נאמר בתוה"ק איש דנראה דא"ב אלא כרת הגוף:
ולכאורה עלה בדעתי כיון דבשעה שנאמרה הפרשה דש"ח והקטרה בחוץ הי' עוד היתר לאסורו דבשעת היתר הבמות הרי מותר שחיטה והעלאה בחוץ א"כ חיוב כרת זה לא הי' חיי"כ בהחלט דיש לו היתר בשבע שכבשו ושבע שחלקו ולכן ל"ש בו כרת הנפש אלא כרת הגוף דאיסור שאינו איסור מוחלט ויש עדיין לו היתר ל"ש בו כרת הנפש שהוא נצחי ולכן אחר שהוקם המקדש וקדושת המקדש לא בטלה ונאסרו איסורים אלו דשחיטה והעלאה בחוץ איסור עולם שוב אמרינן דהם בכלל כל הכריתות שאם יש לו רוב זכיות הוא רק בכרת הגוף ר"ל ואם הוא רשע נכלל בכלל כרת הנפש ר"ל. אמנם עדיין יש לעי' מסך בשמן המשחה והמפטם את הקטורת דלא נאמר בהו נפש כ"א איש א"כ דילמא ל"ש בהם כרת הנפש כלל ואיך פשיטא לי' לרמב"ן ז"ל דבכל חיי"כ אם הוא רשע חייב בכרת הנפש ומה שנראה בזה דממקומו הוא מוכרע מדפשיטא להו לחז"ל במשנה דריש כריתות דבכל חיי"כ יש בהן חטאת ורבי נפק"ל מעלי' דכתיב באחות אשה כמבואר ביבמות (דף ט' ע"א) ובתוס' שם ד"ה וא"כ ע"כ דכל חיי"כ שוין המה ויש בהן חומר כרת דאחות אשה לכן אמרינן דכל חיי"כ אית להו חד דינא בכלל כריתות הנפש כמבואר בעריות בפ' אחרי מות ואע"ג דלענין ערירי יש חילוק בין עריות לשאר חיי"כ לפ"ד התוס' ורמב"ן ז"ל כאן כמבואר בדבריו לקמן כבר נתקשו בזה המחברים ות' כיון דלא נזכר עונש בערירי בפ' אחרי רק ונכרתו הנפשות העושות:
ובאמת כשאני לעצמי לולי דמסתפינא הייתי אומר שגם רש"י ז"ל דנראה מכמה דוכתין דס"ל דכל כרת הוא וזרעו נכרתין מ"מ יש חילוק בין חיי"כ לחיי"כ וערירי דחיי"כ וערירי הוא רק בעריות והיינו דבניו מתין קודם שימות הוא והוא ימות ערירי אמנם בכל חיי"כ נהי דהוא וזרעו נכרתין אבל אינו הכרח שבניו ימותון בעודו בחיים וענין ערירי דבעריות נלענ"ד דהנה באמת תאוות המשגל חרפה הוא לנו רק ניתן לקיום המין לקיים מצות פו"ר כמוש"כ הר"מ ז"ל בביאור מצות פו"ר לכן זה שבא על העריות עונשו שיתבטל ממצות פו"ר כמו שקיי"ל הי' לו בנים ומתו בחייו לא קיים פו"ר ולכן בעריות בכל חיי"כ הוספה תורה עונש ערירי דהיינו שבעת שימות יהי' ערירי אמנם בכל חיי"כ אע"ג דס"ל לרש"י דהוא וזרעו נכרתין היינו משום דרש"י ז"ל ס"ל דזה ענין כרת הנפש שכיון שעונשו שנפש החיוני שבו נכרת ממילא נכללו זרעו ג"כ אבל אינו מוכרח שימותו דוקא בחייו ואם כי בהרבה מקומות נראה מד' רש"י ז"ל דזרעו נכרתין קודם אבל י"ל דהוא לאו דוקא ועי' ברש"י ז"ל פסחים (דף כ"ט ע"א) ד"ה את יוה"כ שכ' מקודם חייו ואח"כ בניו נראה כדאמרן וממ"ש בפ' לך לך בכרת דמילה דהולך ערירי ג"כ א"ר כיון דעונש כרת דמילה מתחיל מהיותו בן י"ג וכיון דס"ל לרש"י ז"ל דכרת הוא וזרעו נכרתין א"כ בערל שנעשה בר כרת מעת שיגדול וראוי להוליד ודאי דאינו זוכה להוליד בנים כיון דהנפש החיוני שבו נכרת וממילא דהולך ערירי אך כיון שהתוס' כתבו בפשיטות שדעת רש"י ז"ל להיפך בטלה דעתי אמנם לדעת התוס' ורמב"ן ז"ל דס"ל לחלק בין כרת דעריות דהוא בכלל ערירי ובין שאר חיי"כ נראה דהיא מטעמא דאמרן דבעריות עונשו שיתבטל ממצות פו"ר:
ובאמת יש לי עיון בענין זה בכרת דעריות דנענשין בעונש ערירי לכרע אם אשתו זינתה דיש עלי' עונש כרת וערירי איך נוכל להעניש את הבעל במיתת הבנים שלו בשביל חטאה היא כיון דהבנים שייכים לאב וא"כ איך נענש את הבנים בשביל חטא שלה וז"פ דאין חילוק בין זכרים לנקבות בעונש ערירי לדעת רש"י ז"ל דכל עונש כרת כן הוא וסבור הייתי לומר לפ"מ שפרשו הראשונים מה שאמרו אשה מזרעת תחילה ילדה זכר איש מזריע תחילה ילדה נקבה דהוא משום דהזרע הראשון נפסד והזרע האחרון ממנו מתהוה הילד וא"כ י"ל דאם האשה שעלי' עונש כרת מתין הבנות שלידת הבנות נתהוי בכוחה אמנם דאיש שנענש בכרת מתין הזכרים וזה בכלל ערירי אם אין כח החיוני שלו נשאר בעולם אך באמת יש בענין זה כמה דעות ועי' ברמב"ן ז"ל ר"פ תזריע בשם פיליסופי היוונים דכל הבנים נתהוים מדם האשה והאיש נותן בו כח החיוני והוא הצורה עיי"ש היטב ונראה שרבינו ז"ל לא הרחיק דעה זו וא"כ הנפש החיוני הוא רק מאב בכל זרעו ונסתרו דברינו וצ"ע בזה לברר הדברים:
ויש עוד להעיר בענין זה ברש"י ז"ל פ' בא בקרא דכי כל אוכל ונכרתה הנפש ההיא וגו' שכ' בזה"ל כשהיא בנפשה ובדעתה פרט לאונס עכ"ל. ותמי' לי בתרתי. א' למה צריך קרא לזה ומהכ"ת דיהי' עונש כרת על אונס. ב' למה לא פירש רש"י ז"ל בפ' לך לך בקרא דכל ערל זכר אשר לא ימול ונכרתה הנפש ההיא. ואין לומר דשם פשיטא דא"ח באונס כיון דהוא רק אונס בשב ואל תעשה משא"כ הכא כיון דהוא אונס בקו"ע חמור. ז"א שכ"כ במק"א להוכיח מדעת רש"י ז"ל דס"ל דאונס בקיום מצוה חמור מאונס בעבירה כיון דנהי דאונסא כמאן דלא עביד אבל אונסא כמאן דעביד לא אמרינן ומצאתי אח"כ שקדמני הג' בעל שואל ומשיב ז"ל בזה והארכנו בזה בת' לח"א ואכ"מ אמנם מה שנלענ"ד בביאור הדברים עפ"מ שהסביר הרמב"ן ז"ל לקמן ענין עונש כרת הנשמה דבעצם הנשמה היא נצחי כיון דהיא חלק אלקי ממעל ולכן א"צ לכתוב בתורה השארת הנפש בזה מובן ממילא כיון דהיא כח אלקי ממילא היא חי וקיים אמנם עונש הכרת הוא כי ע"י העבירות תתגאל ותטמא ותכרת מן הקיום הראוי והוא הלשון שתפסה בהן התורה כרת כענף שנכרת מן האילן שממנו יחי' שרשיו עכ"ל. ומעתה נאמר דשפיר ה"א דאע"ג דאונס רחמנא פטרה מ"מ בעבירה זו כגון אכילת חמץ בפסח עושה העבירה פעולת הכרת בנפש שיהי' נכרת משורש לכן צריך למעט דבאונס א"ז עבירה. ומעתה ז"ד בעבירה בקו"ע אבל במניעת מצוה שהשי"ת העונש עלי' עונש כרת שבזה ל"ש הסברא שהנפש מתגאל ע"י העבירה כיון דבאמת לא עשה עבירה בפועל רק הוא עונש מהשי"ת שעל מניעת מצות מילה איכא כרת הנפש וכיון שכן פשיטא דבאונס אין לו עונש דאונס רחמנא פטרה וז"ב ואמת לפ"ד הרמב"ן ז"ל:
ועיין בתוס' זבחים (דף ק"ח ע"ב) בד"ה שוגג אנוס ומוטעה שהוקשו דלמה לי קרא ותי' באומר מותר נראה דעל אונס ממש ל"צ קרא וא"נ דבש"ח כיון דכתיב ל"ש בי' עונש הנפש כ"א כרת שנים א"ש אך כ"כ לעיל שאין לחלק בין זל"ז. ויש להסתפק לפ"ד התוס' והרמב"ן ז"ל דפליגי על רש"י ז"ל וס"ל דבכל חיי"כ אין זרעו בכלל מה הדין בכרת דע"ז כיון דאמרינן דחמיר בכולל כרת הגוף והנפש אם כולל כריתות הבנים ג"כ א"ד דס"ל דכללא הוא בכריתות זרעו אינו אלא בעריות דכתיב בהן ערירי:
ויש להעיר בזה במה דפליגי ר"א ור"ע בעיר הנדחת אי גם טף נהרגין דר"א ס"ל דטף נהרגין ור"ע שאל לי' ומה אני מקיים ונתן לך רחמים ורחמך נראה דס"ל דמדינא ראוי לטף להיות נהרגין וצ"ע וכי מאיזהו טעם יתחייבו טף הריגה כיון שלא חטאו אמנם להנ"ל י"ל עפ"מ דמבואר במשנה בסנהדרין דאנשי עיר הנדחת א"ל חלק לעוה"ב והענין הוא דבכל ח"מ ב"ד המיתה מתורת עונש והו"ל כפרה במיתתם ולכן ליכא חיוב כרת וממילא יש להם חלק לעוה"ב מה שאין כן בעיר הנדחת דמיתתם מיתת כפירה ואין המיתה מכפרת ולזאת נשאר בהם גם עונש כרת דע"ז דהוא כרת הנפש ג"כ וממילא א"ל חלק לעוה"ב ועי' היטב במורה ח"ג פ' מ"א והסכים אתו בת' הרשב"א ז"ל סי' תי"ז עיי"ש ומעתה כיון דבאנשי עיר הנדחת אע"ג דנהרגים ע"י ב"ד נשאר בהם עונש כרת א"כ ממילא דגם זרעם נכרתין וכיון דיש חיוב כרת על הבנים שוב י"ל דהחמירה בהם תוה"ק דנהרגין עם אב ואמם לכן שאל לו ר"ע כן מצד ונתן לך רחמים אבל מדינא י"ל כן כמו דמצאנו בטמא ששימש במקדש כיון דיש עליו חיוב מיתה ביד"ש אחיו הכהנים פוצעין את מוחו בגזרין וכ"כ זה במק"א וזה הערה נכונה להסביר קצת הענין בטפי עיר הנדחת לדעת רש"י ז"ל דכל כרת הוא וזרעו נכרתין ויש להאריך עוד בכ"ז לברר הד' ואכ"מ כי לא באתי בזה אלא להעיר לבב המעיין בענינים אלו שלא ראיתי עוד מי שיבארם וישמע חכם ויוסיף לקח. עתה בסדרי הדברים לדפוס הראו לי בספר אלף המגן מהגאב"ד דיבנא נ"י ס"ב האריך בענין זה והנה כנראה שלא טרח לעיין בספר הרמב"ן ז"ל בפנים גם אחר שכתב לו הגאון בעל העמק שאלה ז"ל ולכן כתב מ"ש דיש הבדל לדעת הרמב"ן ז"ל בין חייבי כריתות מה שמבואר ברמב"ן ז"ל להיפך. גם ראיתי בדף י"ג ע"ב) מדפי הספר שהעיר ברש"י ז"ל בפרשתינו דפירש על ונכרת דכתיב בהעלאה בחוץ זרעו נכרתין וימיו נכרתין שתמה אמאי לא כתב רש"י ז"ל כן בונכרת הראשון הנאמר בשחוטי חוץ ועיי"ש מה שהובא בשם מפרשים ומה שבנה על זה כרך של רומי ברש"י פירש כן משום דונכרת השני מיותר לכן אף על גב דכתיב איש אמרינן דגם בניו נכרתין ובמחכ"ת דבריו המה שלא בהשגחה כלל דאם כן יותר כלל דמה ענין שחיטה להקטרה בחוץ וברור הדבר דצריך לכתוב כרת בהקטרה אמנם עוד הדקדוק על רש"י ז"ל הוא דקדוק נכון וי"ל בזה על פי מה שכתבתי לעיל אות ה' דבשחוטי חוץ מהני שאלה אבל בהעלאה לא מהני שאלה אחרי דשחט בפנים ולכן קמ"ל רש"י ז"ל דבהעלאה איכא כרת בהחלט מה שאין כן בשחיטה דמהני שאלה ל"מ כרת וז"נ: